206

כאשר שתי מילים זהות בגימטריא שלהן, עדיין אין זו הוכחה הכרחית לקשר ומשמעות משותפת ביניהן, המתבטאים, כסימן ובהוכחה²⁵, בזהות של הגימטריאות שלהן.

[וכפי שמובן גם מהסברו של אדמו"ר הזקן בתניא²⁶ על ענין הגימטריא, שהגימטריא של מילה מצביעה על "בחינה אחרונה שהוא בחינת החשבון ומספר כמה מיני כוחות" הנמצאים ב"תיבה זו",

גימטריא זהה בין מילים מראה שיש להן אותו מספר של "כוחות" ב"אור וחיות" שלהן, אך אין זה מחייב שהמהות של הכוחות שבמילה אחת קשורה למהות הכוחות של המילה האחרת.

כשידוע, שיש קשר במשמעות בין שתי מילים אלו, הרי אז מהווה הגימטריא סימן שבשורשן יש אותם "מיני כוחות" אשר "כלולות באור וחיות" של שתי מילים אלו, אלא, שהן ירדו מדרגה לדרגה ועברו "מיעוט אחר מיעוט – עד שלא נשאר ממנו (מאור וחיות זה) אלא בחינה אחרונה שהיא בחינת החשבון ומספר...", ומשום כך אלו הן שתי מילים שונות].

ובעניננו: לגבי הגימטריא של המילה "תצוה" – הרי בנוסף לכך שהיא מהגימטריאות ה"מזדקרות לעין" – הרי ההסבר שלהלן מבוסס על התוכן של פרשת תצוה, ולא רק על חשבון וגימטריא.

ה. "תצוה" – תק"א

הגימטריא של "תצוה" היא תק"א. במספר זה – אחת יותר מחמש מאות – נרמזת הדרגה של "עצם", הנעלית מ"שם".

ההסבר לכך הוא:

חז"ל מסבירים²⁷, ש"הלך הקדוש־ברוך־הוא מהלך חמש מאות שנה לקנות לו שם"²⁸. ומוסבר על כך: העולם באופן כללי, סדר ההשתלשלות, מבוסס על המספר "חמש מאות"²⁹. על ידי ש"הלך .. מהלך ת"ק שנה" נוצר הענין של "לקנות לו שם" – גילוי שמו של הקדוש־ברוך־הוא. וכאמור לעיל, ש"שם" מצביע על דרגה הקשורה לזולת³⁰, יש מישהו הקורא בשמו.