שיחה ב

27שיחה ב

א. כ' הרמב"ם¹: "הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה² כיצד הי' מערה משקין טהורין לתוך כלי טמא כו' הרי העמוד הניצוק טהור ואם קלט מן המשקין הניגרין מן האויר הרי זה שקלט טהור. . בד"א³ בשעירה מצונן לצונן או מחם לחם או מחם לצונן אבל המערה משקין טהורין צונן לתוך משקין טמאין חמין הרי הניצוק חיבור ונטמאו המשקין הצונן כולן שהוא מערה מהן ונטמא הכלי שמערה ממנו מחמת המשקין שבתוכו שהרי נטמאו, ומפני מה אמרו המערה משקין צונן לחמין חיבור מפני שעשן⁴ החמין עולה כתמרות עשן ומתערב בניצוק ובמים שבכלי העליון ומטמא הכלי שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב".

והנה בפירוש המשניות⁵ כתב הרמב"ם: "לפי שעמוד המשקה אשר יקרא נצוק יתחמם בהיות קצהו בכלי החם, ויעלה ההבל⁶ עם הניצוק מתוך הכלי החם הטמא ויחמם המשקה אשר בכלי העליון, וע"כ שב טמא, לפי שההבל החם חבר ביניהם והוא עולה מן הטמא אל הטהור".

וברע"ב למשנה שם³ פי' "מצונן לחם טמא": שתחתון החם מעלה הבל לעליון הצונן ומטמאו⁷, שהענן העולה מן החמים כמשקה הוא חשוב.

ומשמע לכאורה שישנו חילוק בין ביאור הרמב"ם בפירוש המשניות לביאור הרע"ב: לפי מ"ש הרמב"ם בפיה"מ, אין הדין דטומאה כאן רק מצד נגיעה בלבד, אלא מצד החיבור ביניהם "שההבל החם חיבר ביניהם", ואילו לפירוש הרע"ב אין זה אלא מפני נגיעת הבל התחתון (החשוב כמשקה) בהעליון הצונן⁸.

אמנם, מלשון הרמב"ם הנ"ל בספר היד, נראה דנקט אופן שלישי: מסיום דבריו "מפני מה אמרו. . מפני שעשן 28החמין עולה כו' ומטמא הכלי שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב", משמע שדין הטומאה הוא (בעיקר) מצד נגיעת ותערובת⁹ העשן (החשוב כמשקין) בהמים שבכלי העליון¹⁰, אבל ממה שכתב "ומפני מה אמרו המערה משקין צונן לחמין חיבור"⁹, ויתירה מזו, בתחילת ההלכה כתב "אבל המערה משקין טהורין צונן לתוך משקין טמאין חמין הרי הניצוק חיבור" — משמע, שגוף הקילוח (ולא רק ההבל — כמ"ש בפיה"מ) הוי חיבור כשמערה מצונן לחמין. וצ"ב, הרי הניצוק אינו חיבור, כמ"ש הרמב"ם בפיה"מ שם² בנוגע לקילוח, "שזה העמוד כולו אינו כדמיון גוף אחד"¹¹.

ונראה מדבריו, דזה גופא שההבל של התחתון עולה למעלה גורם לכך שהקילוח והניצוק נעשה "כגוף אחד".

חזינן, שיש כאן ג' אופנים — נגיעת התחתון בעליון ע"י ההבל (כפירוש הרע"ב); חיבור התחתון להעליון ע"י ההבל (כפירוש הרמב"ם בפיה"מ); החיבור ע"י ההבל הוא (לא חיבור של ההבל אלא) של הניצוק בין העליון והתחתון (כפירוש הרמב"ם בס' היד).

והצד השווה שבהם הוא דתתאה גבר¹², שהתחתון פועל בהעליון.

[ועוד להוסיף, ע"פ ביאור הרמב"ם בפיה"מ³ בדעת ר"ש לענין ניצוק של חם לתוך משקה חם יותר, "ור"ש אומר כי הענין הזה עצמו חייבנו לומר במי ששפך משקה חם טהור בכלי שיש בה משקה טמא יותר חם ממנו, לפי שמן הטמא הזה שהוא יותר חם יעלה הבל רותח עם הנצוק ויוסיף בחמימות המשקה הטהור. . אין הלכה כר"ש לפי שכיון ששניהן חמין ואע"פ שהתחתון יותר חם מן העליון לא¹³ יראה לו פעולה ברורה במשקה אשר שופך ממנו" — דמזה מובן, שעיקר פעולת התחתון בהעליון הוא דוקא כשיש בזה פעולה "ברורה" וניכרת].

ב. ויובן זה ע"פ מ"ש הרמב"ם¹⁴ שרוב דיני התורה ניתנו כדי לתקן הדיעות וליישר כל המעשים, וכ"ה בעניננו, דיני ניצוק, שיש בהם הוראה ולימוד ע"ד הרמז בפנימיות הענינים.

29וביאור הדברים:

"עליון" רומז על ה"עליון" האמיתי, הקב"ה שאין עליון ממנו, ו"תחתון" רומז על נבראים, ובפרט עולם הזה הגשמי, שהוא "התחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו"¹⁵.

וענין "ניצוק" בין העליון להתחתון רומז על החיבור התמידי כביכול של העליון — הקב"ה, עם התחתון — העולם. כלומר: החיבור בין העליון — הבורא, והתחתון — הנבראים, אינו רק בתחילה, בבריאת העולם בששת ימי בראשית, אלא התהוות העולם היא באופן תמידי, וכפירוש הבעש"ט¹⁶ עה"פ¹⁷ לעולם ה' דברך נצב בשמים, "דברך שאמרת יהי רקיע¹⁸. . הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כדכתיב¹⁹ ודבר אלקינו יקום לעולם ודבריו²⁰ חיים וקיימים לעד", וכפי שהאריך רבינו הזקן בספר התניא¹⁶ בביאור הדבר, שההתהוות היא תמידית, והוא חידוש תמידי מאין ליש, ונמצא שהתחתון (וכן כל העולמות) מחובר עם העליון (הבורא) באופן תמידי.

ומלמדנו דין התורה ש"הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה": חיבור זה של הבורא והנברא אינו אלא בנוגע לענין ההתהוות, אבל לא בנוגע לענין של טומאה וטהרה, כלומר: הכח האלקי שבנבראים אינו פועל ומשפיע בהם בשייכות לאופן דביקותם בבורא²¹, לפי שצ"ל²² "ובחרת בחיים", עבודת האדם על ידי בחירתו החפשית, שהאדם בעצמו ע"י עבודתו צריך לבחור בחיים ובטוב. ולכן אף שהתחתון מחובר עם העליון, אפשר להיות אצלו מצב של "טומאה", שהוא היפך החיבור עם העליון, וכן לאידך, כדי שיהי' מצב של "טהרה", אין הטהרה נובעת מחיבורו ע"י קילוח העליון, אלא באה ע"י שמתחבר עם העליון בכח עצמו.

וענין זה מרומז בהדין — ש"במה דברים אמורים (שאין הניצוק חיבור) בשעירה מצונן לצונן. . אבל. . המערה משקין צונן לחמין חיבור":

החילוק בין צונן לחמין בפשטות הוא, שהדבר כמו שהוא מצד עצמו הוא במצב של צונן, וענין החמימות מורה על תנועה ופעולה בו (ועד שחמין בשלימות מעלה אבעבועות) — וכמו שנראה בפשטות במים, דמים מן הים ומן הנהר הרי מצ"ע הם צוננין²³, ובכדי שייעשו חמין 30יש צורך בפעולה של חימום — וענינו ברוחניות, שענין החמימות הוא דבר הנעשה ע"י עבודת האדם דוקא, ולולא העבודה, כפי שהבריאה היא מצד עצמה, ה"ז מצב של צונן, ודוקא ע"י עבודה נעשה החיבור מהעליון לתחתון.

ג. והנה ידוע שאף שעבודת האדם היא מצד בחירתו החפשית, מ"מ יש בזה נתינת כח מלמעלה, כמרז"ל²⁴ אלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו, ולא רק בעצם העבודה, אלא גם לפני העבודה, כמרז"ל עה"פ²⁵ מי הקדימני ואשלם, שיכולת האדם לקיים מצוות באה מהקב"ה.

ויתירה מזו: כיון ש"למעשה ידיך תכסוף"²⁶, נמצא, שסיבת הבריאה וכל בריאת האדם הוא מפני כוסף ותשוקת הקב"ה לעבודת האדם, וכיון שזוהי כוונת הקב"ה בבריאת העולם, הרי מובן, שאי אפשר שכוונת הקב"ה לא תושלם ח"ו [ועוד זאת, הרי למעלה "אין כח חסר פועל"²⁷, ומזה מובן, דכיון שכוונת הבריאה היא כוסף הקב"ה לעבודת התחתון, הרי נעשית כן בפועל].

וזהו הפירוש הפנימי ד"ניצוק אינו חיבור" — שעזר הקב"ה לעבודת האדם, אינו בגילוי, ואינו נרגש בהאדם, בכדי שתהי' האפשריות לבחירה חפשית, שעבודתו תהי' בבחירתו החפשית ובכח עצמו.

אבל לאחרי עבודת האדם, נעשה החיבור עם העזר וסיוע מלמעלה, שנתגלה שגם עבודה זו שייכת להעזר וההמשכה מלמעלה.

ונמצא, שבעבודת האדם וחיבורו עם ה"עליון" יש בכללות ג' דרגות ושלבים:

כפי שהוא בגלוי, דמה שנראה ונגלה הוא עבודת האדם בכח עצמו ומצד בחירתו החפשית ואין נראה בזה חיבור ושייכות עם נתינת כח מלמעלה;

לאח"ז מתגלה הפנימיות שבזה, שעבודתו היתה על ידי נתינת כח של הקב"ה שנתלבשה בו, והיינו שיש חיבור בין עבודתו עם העזר של הקב"ה מלמעלה;

ואח"כ נתגלה עוד יותר, שעבודת האדם היא היא כל מציאותו ובריאתו, ועד שאי אפשר להיות באופן אחר, כיון שכל סיבת בריאתו היא מפני ש"למעשה ידיך תכסוף" (וכפי שהביא רבינו הזקן להלכה בהלכות תלמוד תורה שלו²⁸ ש"לא ידח ממנו נדח"²⁹, כי כל ישראל סופו לעשות תשובה³⁰).

אלא שזה גופא מתגלה ע"י עבודת האדם דוקא, דאף שכוונת הקב"ה מוכרחת לבוא בפועל, ועד ש"אין כח חסר פועל", הרי זהו כפי שה"פועל" כלול בה"כח"; וגילוי ענין זה במעשה בפועל הוא ע"י עבודת האדם (בפועל)³¹.

31ויש לומר, שהם הג' האופנים בדין צונן בחם שנת"ל:

לפי' הרע"ב, שתחתון החם מעלה הבל לעליון הצונן, היינו שכולו נעשה מצד עבודת ועליית התחתון לעליון (ואין כאן חיבור עם העליון) — ופירוש זה מדגיש ענין הבחירה חפשית שבעבודת האדם, שהיא כולה עבודה בכח עצמו;

פירוש הרמב"ם בפירוש המשניות, שעליית ההבל החם פועלת החיבור עם העליון (ולא רק שהתחתון נוגע בהעליון) — מדגיש, שעבודת התחתונים פועלת החיבור עם העזר והכח שלמעלה, שנרגש שעבודת האדם היא בכח ה"עליון", העזר מלמעלה.

ודברי הרמב"ם בס' היד "הרי הניצוק חיבור" מדגישים עוד יותר, שעל ידי העבודה (החמימות) של התחתון מתגלה שסו"ס כ"ז הוא ענינו של הניצוק גופא, היינו הכח האלקי המחייהו (כנ"ל), כי כל בריאתו והתהוותו ע"י הקב"ה היתה מלכתחילה לכוונה זו, החידוש והפעולה דעבודת האדם, "למעשה ידיך תכסוף".

ד. אמנם צריך להבין: ההלכה ש"המערה משקין צונן לחמין חיבור" נאמרה לענין הטומאה — "המערה משקין טהורין צונן לתוך משקין טמאין חמין הרי הניצוק חיבור ונטמאו המשקין", ומהו ענינו ברוחניות?

[ואף שע"י פעולת האדם היפך רצון ה' הרי הוא פועל ירידה וגלות גם לבחי' הניצוץ האלקי שבו ושבעולם, וכמו שהאריך רבינו הזקן באגרת התשובה (בס' התניא)³², ד"יעקב חבל נחלתו כתיב³³, עד"מ כמו החבל שראשו א' למעלה וראשו השני למטה, אם ימשוך אדם בראשו השני ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון כו' וככה ממש בשרש נשמת האדם ומקורה מבחי' ה"א תתאה. . הוא ממשיך ומוריד השפעתה על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו עד תוך היכלות הסט"א כביכול",

הרי כ"ז אינו ענין של חיבור, אלא אדרבה, שהוא מוריד ומפסיק כביכול השפעת ה"א תתאה ממקומה].

והביאור בזה:

הרמז בפרט זה הוא — שעיקר ושלימות החמימות היא ע"י הפיכת³⁴ ענינים בלתי טהורים, משקין טמאין חמין, לטהרה וקדושה — שזה נעשה ע"י עבודת התשובה.

וההסברה בזה:

נת"ל שענין החמימות מורה על עבודת האדם, ועיקר עבודת האדם בכח עצמו ומצד עצמו הוא בעבודת התשובה:

צדיקים הדבוקים באלקות ועבודתם היא על ידי שמרגישים אלקות — הרי אין העבודה מצד עצמם כ"כ, כ"א מצד הגילוי מלמעלה;

משא"כ בעלי תשובה, שהתשובה באה לא על ידי גילוי אור, שהרי הבע"ת לפני תשובתו הי' מרוחק מאלקות, ואינו שייך לגילוי אור, אלא היא מצד הבע"ת גופא³⁵, ועד"ז עבודתו גם לאחרי שעשה תשובה, שעיקרה מצד עצמו ובכח עצמו, כדאיתא בזהר³⁶ דבע"ת משכין לי' בחילא 32יתיר (שיש לומר הפירוש בזה, שזהו מצד העילוי דעבודה בכח עצמו, שהוא חיל שלהם), לכן דוקא עבודה זו יש בה ענין החמימות ביותר.

ואז נעשה החיבור האמיתי ובתכלית השלימות עם למעלה, וכידוע³⁷ דהנשמה כפי שהיא למעלה היא במדריגת צדיק, וע"י ירידתה למטה היא מגיעה למעלת בעל תשובה, דבמקום³⁸ שבע"ת עומדין אין צד"ג יכולים לעמוד בו, ועד שגם צדיקים צריכים לעשות תשובה, כי ע"י ענין התשובה נתגלה שורש האמיתי של הנשמה, "והרוח³⁹ תשוב אל האלקים אשר נתנה"⁴⁰,

ותכלית השלימות היא, שגם הצדיקים יזכו למעלת התשובה⁴¹, משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא⁴².

(משיחת ש"פ תצא, תשמ"ח)