שיחה ג

120שיחה ג

א. עה"פ בסיום פרשתנו¹ "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו" איתא בספרי: "מנין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר² שאתם בנשיאות עון ת"ל ולא תשאו עליו חטא".

ובגמרא³ אמרו: "א"ר אילעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו [הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא. רש"י], ואם אין קדוש נשיאות חטא למה, מיכן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה".

ולכאורה נראה שיש כאן פלוגתא בין הגמ' והספרי, שבגמ' נאמר רק האיסור לתרום מן הרעה על היפה, ומשמע מזה שאין איסור לתרום מן הרעה על הרעה (וכן מן הבינונית על הבינונית)⁴; משא"כ מלשון הספרי מבואר שהתרומה עצמה צריכה תמיד להיות "מן המובחר". וכן משמע גם מלשון הספרי לעיל עה"פ⁴ "בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים גו'" — "הרי זו אזהרה. . שלא יהו תורמים אותו אלא מן המובחר²".

[ואע"פ שאם אין לו אלא בינונית או רעה הרי חיוב התרומה חל רק על הפירות שיש לו, ואין לחייבו להשיג יפות כדי לתרום מן המובחר — מ"מ נפק"מ באם יש לאדם תבואה יפה ותבואה רעה ורוצה לתרום מכל סוג בפני עצמו, מן היפה על היפה ומן הרעה על הרעה, שלשיטת הש"ס אין בכך איסור, משא"כ להספרי שצ"ל מן המובחר דוקא⁴].

ובזה יש לבאר עוד שינוי בלשון הספרי מלשון הש"ס, שבספרי הלשון "שלא מן המובחר"⁵, "לא יהו תורמים אותו אלא מן המובחר", דלא כלשון הש"ס "על היפה": בש"ס ההדגשה היא על החילוקים בטיב התבואה והפירות, אם הן "רעות" או "יפות", ולכן נקט "יפה" בניגוד ל"רעה" [ע"ד שמצינו לענין שיעור תרומה⁶, "עין יפה", "בינונית" או "רעה"]; משא"כ כוונת הספרי שלעולם חייבים לתרום "מן המובחר", והיינו שגם כשתורם מן היפה על היפה, הרי מבין היפות גופא צריך לתרום את המובחר ביותר⁷, ולכן נקט "מובחר" [ע"ד הלשון 121אצל קרבנות שצ"ל⁸ "תמימין ומובחרין", "מן המובחר"].

[ויש לומר, שהספרי יליף דין זה מלשון הכתוב "חלבו ממנו", דלכאורה תיבת "ממנו" מיותרת. ובספרי לעיל עה"פ⁹ "והרמותם ממנו" — "ממין על מינו ולא ממין על שאינו מינו", שמפרש "ממנו" — "ממינו"¹⁰. ועפ"ז י"ל, שלספרי הפירוש ב"חלבו ממנו" היינו שגם אם הוא "ממינו", צ"ל מן המובחר שבו, דהיינו מובחר מן היפות גופא].

ב. אלא שלכאורה יש לעיין אם יש לפרש דהש"ס פליג על הספרי בזה, שהרי שנינו בפירוש¹¹ "כל מקום שיש כהן תורם מן היפה" (ורק כשאין כהן "תורם מן המתקיים", ולדעת ר' יהודה¹¹ "לעולם הוא תורם (רק) מן היפה"), ועכצ"ל שגם לשיטת הש"ס החיוב ד"בהרימכם את חלבו ממנו" אינו רק איסור לתרום מן הרעה על היפה, אלא שחייבים לתרום "מן היפה".

וכן שנינו¹² "וכל שאינו כלאים בחברו תורם מן היפה על הרע", הרי שהחיוב לתרום "מן היפה" פירושו גם "מן היפה על הרע", ואין תורמין מן הרע על הרע.

איברא שבמשנה שם ממשיך "(תורם מן היפה על הרע) אבל לא מן הרע על היפה", וע"פ הנ"ל הו"ל להתנא לומר רק "אבל לא מן הרע" שאז ה"ז כולל גם לא מן הרע על הרע, ומשמע לכאורה, שהאיסור הוא רק "מן הרע על היפה". אבל י"ל דהא שנקט התנא "אבל לא מן הרע על היפה" הוא מחמת המשך דבריו, "ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה", ולכן נקט "מן הרע על היפה" להשמיענו חידוש, שגם באופן כזה, שלא רק שלא תרם מן היפה, אלא עוד זאת, שתרם מן הרע על היפה, מ"מ בדיעבד תרומתו תרומה. אבל לכתחילה אסורים לתרום (לא רק מן הרע על היפה, אלא) אפילו מן הרע על הרע.

וזהו גם הטעם שבש"ס שם נקט ר' אילעאי "תורם מן הרעה על היפה" (שהוא ב"נשיאות חטא"), דלא כלשון הספרי "שהפרשתם אותו שלא מן המובחר" — שאין צ"ל שזוהי פלוגתא, אלא טעם השינוי, כי כוונת ר' אילעאי להשמיענו (לא עצם הדין שהוא בנשיאות חטא, אלא) הדין ש"תרומתו תרומה", ובזה חידוש יותר בתורם מן הרע על היפה; משא"כ הספרי שבא להשמיענו עצם הדין שהוא "בנשיאות עון", סתם וכתב "שלא מן המובחר", שזהו החידוש, דאפילו אם רק לא הפריש מן המובחר, יש עליו נשיאות עון¹³.

ג. אבל דוחק לפרש כן שיטת הש"ס, כי בכ"מ שמצינו במשנה וגמ' האיסור שלא יתרום מן הרע, נאמר "לא מן הרע על היפה"¹⁴ [או לא ממין פלוני (שהוא רע) על מין פלוני (שהוא טוב)¹⁵] — אף שבמקומות אלה לא נזכר כלל הדין שבדיעבד תרומתו תרומה. ומשמע, שהאיסור הוא רק מן הרע על היפה.

122ולכאורה יש לדייק כן מלשון הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצות להרמב"ם, שמוסיף במנין מצות עשה¹⁶ "שנצטוינו בהפרישנו תרומה שנפריש אותה מן היפה או מן השוה לא מן הרע על היפה" (וכן מוסיף במנין הל"ת¹⁷ "שנמנעו הלוים שירימו מן המעשר הניתן להם תרומת מעשר מן הרע שבו אבל ירימו ביפה או בשוה והוא אמרו יתעלה ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו").

והנה לכאורה יש לפרש כוונת הרמב"ן במ"ש "או מן השוה" ("או בשוה"), שהחיוב לתרום מן היפה שולל רק הפרשה מן הרע, אבל מותר להפריש מן הבינוני¹⁸ [וע"ד דין "מובחרים" בקרבן, שנוסף לכך שגם אם אינו מובחר אינו נפסל בכך¹⁹, הנה גם גדר ד"מובחר" שחייבים להביא לכתחילה, הוא רק ש"לא יביא שה כחוש וכעור"²⁰, אבל אין חייבים (אולי אפילו לכתחילה) להביא "מן היפה המשובח ביותר"²¹].

וכן מפורש בש"ס²², בסוגיא ד"כלך אצל יפות", ד"סתמי' דבעל הבית כי תרום מבינונית הוא תרום"²³, ומדוייק גם כן בלשון הגמ' במ"א²⁴ "והרי תורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר מכל חלבו, חלבו אין גירועין לא", שרק "גירועין" אסור.

אבל צע"ק לשון הרמב"ן "או מן השוה", דלכאורה ע"פ הנ"ל הו"ל לנקוט כלשון הש"ס "או מן הבינוני"?

ומסתבר יותר לפרש לשון הרמב"ן "או מן השוה" שכוונתו שאם התרומה והשיריים הם "בשווה", כלומר מאותו הסוג (ללא הבדל, אם הם יפים, בינונים או רעים), מותרים לתרום זה על זה. כי האיסור הוא רק לתרום "מן הרע על היפה" (וכן מ"ש הרמב"ן "מן הרע שבו", היינו שהשיריים אינם רע, ובמילא הוי תורם מן הרע על היפה) — אבל אם התרומה והשיריים "בשוה", אפילו שניהם מן הרע, אין בכך איסור²⁵.

[ויש להוסיף, שגם את"ל שכוונת הרמב"ן ב"או מן השוה" היא שמותרים לתרום מן הבינוני — ה"ז לכאורה דלא כשיטת הספרי הנ"ל²⁶, שכ' בפירוש "שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאות עון", "אזהרה. . שלא יהו תורמים אותו אלא מן המובחר", ודוחק גדול לומר שכוונתו לשלול רק "רע" (ואדרבה, פשטות משמעות הספרי היא, דגם כשתורם מן היפה צריך לתרום מן המובחר שביפות גופא, כנ"ל ס"א)].

123וע"פ הנ"ל י"ל שמקורו של הרמב"ן הוא בלשונות הש"ס הנ"ל, שהאיסור הוא רק לתרום מן הרע על היפה.

ד. ולכן מסתבר לומר, שלשיטת הש"ס (שבכל מקום מדייק שהאיסור הוא רק לתרום "מן הרע על היפה", ולאידך מפורש (כנ"ל) שיש לתרום "מן היפה על הרע", שמזה משמע — ולא מן הרע על הרע) — יש חילוק בין החיוב והאיסור (מ"ע ול"ת²⁷):

החיוב (מ"ע) לכתחילה ולהידור²⁸ הוא לתרום מן היפה, וזה כולל שיש לתרום "מן היפה על הרע" (וכן ביפות גופא, המובחר מן היפות); אבל האיסור (ל"ת) כשאינו תורם מן היפה הוא רק כשתורם מן הרע על היפה, שרק אז הוא ב"נשיאות חטא"²⁹ (משא"כ אם רק החסיר ההידור לתרום מן היפה ומן המובחר, אין בו נשיאות חטא).

[ויש לומר, שהחילוק תלוי בלשונות הכתובים: גבי האיסור (ל"ת) נאמר "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו", שפשטות הכתוב³⁰ היא, שהנשאר ("ממנו") אינו "חלבו", והיינו שצ"ל הפרשה מן היפה על הרעה, ולא להיפך, מן הרעה על היפה; משא"כ גבי החיוב (העשה) לתרום מן היפה נאמר³¹ (גם) "מכל חלבו" (סתם), "כל חלב יצהר גו'", שהתרומה (בכלל) צ"ל תמיד מן ה"חלב" והמובחר].

משא"כ לפי הספרי, שהאיסור הוא לא רק לתרום מן הרע על היפה, אלא גם כשאינו מפריש "מן המובחר" הרי הוא "בנשיאות עון".

וזוהי גם שיטת הרמב"ם ששינה מלשון המשנה¹¹ "כל מקום שיש כהן תורם מן היפה", וכתב³² "אין תורמין 124אלא מן היפה שנאמר בהרימכם³³ את חלבו ממנו" — שיש לפרש כוונתו, שהחיוב לתרום מן היפה אינו רק הידור מצוה, אלא שיש איסור לתרום שלא מן המובחר ("אין תורמין אלא מן היפה"), וכלשון הספרי הנ"ל "שלא יהו תורמים אותו אלא מן המובחר"³⁴.

ה. ויש לומר, ששני אופנים אלה (אם הפרשה שלא מן המובחר הוא בנשיאות חטא) — תלויים בגדר החיוב לתרום מן היפה.

דהנה בסוף הל' איסורי מזבח כתב הרמב"ם "שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר כו' והוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב שיהי' מן הנאה והטוב, אם בנה בית תפלה יהי' נאה מבית ישיבתו כו' הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר³⁵ כל חלב לה' וגו'".

ויש לחקור אם החיוב דתרומה מן היפה ("בהרימכם את חלבו ממנו") אינו אלא פרט מהחיוב הכללי ד"כל חלב לה'", או שזהו דין מיוחד גבי תרומה.

וי"ל דבזה פליגי הש"ס והספרי:

לשיטת הש"ס חיוב זה אינו אלא פרט מהדין הכללי ד"כל חלב לה'", ולכן אין לומר דכשאינו מקיים זה הרי הוא בכלל "נשיאות חטא", שהרי דין כללי זה אינו אלא הידור למי ש"רוצה לזכות עצמו" (כמ"ש הרמב"ם שם). ולכן ס"ל להש"ס שרק כשתורמים מן הרע על היפה הוי "נשיאות חטא", שאז הוא בזיון התרומה, ששירי' הם יפים והתרומה (המתירה את השיריים) היא מן הרע.

משא"כ לשיטת הספרי, שהדין ד"בהרימכם את חלבו ממנו" הוא דין מיוחד בתרומה, מובן שזהו חיוב גמור להפריש מן המובחר, ובמילא, כשאין מפרישים מן המובחר "אתם בנשיאות עון".

ו. ואולי יש לומר עוד, ובהקדם פלוגתת ת"ק ור' יהודה (הנ"ל ריש סעיף ב) אם כשאין כהן תורמין מן המתקיים או לעולם תורמין מן היפה גם כשאין כהן.

שיש לבאר דפליגי אם החיוב לתרום מן היפה הוא תנאי בההפרשה או תנאי בהנתינה לכהן³⁶:

ר' יהודה הסובר שלעולם תורמים מן היפה (גם כשאינו מתקיים) טעמו — כי חיוב זה הוי דין בהפרשת התרומה, כי 125תוכן ענין הפרשת תרומה הוא — ההפרשה לה'³⁷, כלשון הכתוב³⁸ "כל חלב יצהר גו' אשר יתנו לה' לך נתתים", "כן תרימו גם אתם תרומת ה'" (אלא שאח"כ נותנים אותה לכהנים), ולכן חל על עצם ההפרשה חיוב שתהי' מחלבו (ע"ד "כל חלב לה'"), ומטעם זה ס"ל לר' יהודה דאע"פ שאינו מתקיים לא חיישינן לפסידא דכהן, כי העיקר הוא שההפרשה לה' תהי' מן היפה³⁹.

משא"כ הת"ק ס"ל שזהו בעיקר בשביל הכהן, שהנתינה אליו תהי' מן היפה⁴⁰, כדי שהספקת צרכיו על ידי בנ"י תהי' באופן היותר טוב, מן היפה והמובחר. ולאופן זה אם היפה אינו מתקיים דין קדימה להמתקיים.

ועפ"ז יש לומר, שהשאלה הנ"ל (אם החיוב להפריש תרומה מן המובחר הוא חלק מהחיוב הכללי ד"כל חלב לה'" או לא) תלוי בגדר ד"כל חלב לה'".

דהנה נת' במ"א⁴¹ בביאור שיטת הרמב"ם שלא הביא הא ד"התנאה לפניו במצות"⁴² (שנלמד מ"זה אלי ואנוהו"⁴³) אלא רק הדין ד"כל דבר שהוא לשם האל הטוב יהי' מן הנאה והטוב, אם בנה בית תפלה יהי' נאה מבית ישיבתו כו' הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב לה' וגו'" — שהכוונה בזה לדבר שהוא דומה לקרבן ע"ג מזבח (קרבן לה'), שמוסר את הדבר לה', כמו "בנה בית תפלה", "הקדיש דבר" [וגם הדוגמאות שברמב"ם שם ד"האכיל רעב כו' כסה ערום" הוא מפני שאיירי בצדקה שהיא לכפרה⁴⁴], שבזה צ"ל "מן היפה שבנכסיו", כי זה נוגע להחפצא, שע"י שהדבר הוא "מן היפה" הרי ההקרבה לה' היא בשלימות ובהידור יותר.

ולפי זה מבוארת שיטת הרמב"ם בנדו"ד (הפרשת תרומה מן היפה): כיון שנקטינן להלכה כת"ק שכשאין כהן תורמין מן המתקיים, והיינו מפני שזהו דין בנתינה לכהן, נמצא, שאין דין זה שייך לחיוב הכללי ד"כל חלב לה'" (שזהו רק ב"כל דבר שהוא לשם האל"), ולכן ס"ל להרמב"ם שזהו דין חדש ומיוחד גבי הפרשת תרומה שצריכים לתת לכהן מן היפה, וכיון שזהו דין מיוחד בתרומה ס"ל ג"כ שאינו רק הידור לכתחילה, אלא דאם אין מקיימים דין זה יש בו נשיאות עון (כשיטת הספרי), ולכן כתב "אין תורמין אלא מן היפה", כנ"ל.

משא"כ לשיטת הש"ס, שיש חיוב דהידור מצוה בכל המצות, "התנאה לפניו במצות" (וי"ל שלשיטת הש"ס אין חילוק בין דין הידור מצוה בכלל, והחיוב ד"כל חלב לה'"), ולכן ס"ל שהחיוב לתרום מן היפה הוא רק פרט בחיוב הכללי דהידור מצוה ו"כל חלב לה'"⁴⁵, ולכן אא"פ לומר שבגלל זה 126שאינו מן המהדרים תהי' בזה "נשיאות חטא".

ז. והנה יש עוד שינוי בין לשון הספרי ולשון הש"ס, דבש"ס הלשון "ואם אין קדוש נשיאות חטא למה" (והוא כלשון הכתוב עצמו "ולא תשאו עליו חטא"), אבל בספרי משנה ואומר "שאתם בנשיאות עון", וידוע ד"עון" חמור יותר מן החטא⁴⁶.

והנה אע"פ שנת"ל שדין זה (שרק משום שחסר "מן המובחר" יש בזה "נשיאות עון") הוא רק בתרומה — מ"מ, יש ללמוד מזה גם לגבי שאר מצוות התורה החומר כשחסר בהידור מצוה — דאע"פ שאין לחייבו ולכופו על הידור, מ"מ, כשאינו מהדר במצות, אין זה רק שחסרה בו המעלה דהידור מצוה, אלא שיש בזה (מעין) נשיאות עון⁴⁷ (שנחשב לחסרון בהמצוה עצמה).

ומרובה מדה טובה כו' — דכאשר מקיימים מצות בהידור, הרי נוסף על השכר עבור ההידור מצוה, יש הוספה בשכרה של המצוה עצמה.

(משיחות ש"פ קרח תשכ"ד, כ"ף מנ"א תשמ"ה)