123
וע"פ הנ"ל י"ל שמקורו של הרמב"ן הוא בלשונות הש"ס הנ"ל, שהאיסור הוא רק לתרום מן הרע על היפה.
ד. ולכן מסתבר לומר, שלשיטת הש"ס (שבכל מקום מדייק שהאיסור הוא רק לתרום "מן הרע על היפה", ולאידך מפורש (כנ"ל) שיש לתרום "מן היפה על הרע", שמזה משמע — ולא מן הרע על הרע) — יש חילוק בין החיוב והאיסור (מ"ע ול"ת27):
החיוב (מ"ע) לכתחילה ולהידור28 הוא לתרום מן היפה, וזה כולל שיש לתרום "מן היפה על הרע" (וכן ביפות גופא, המובחר מן היפות); אבל האיסור (ל"ת) כשאינו תורם מן היפה הוא רק כשתורם מן הרע על היפה, שרק אז הוא ב"נשיאות חטא"29 (משא"כ אם רק החסיר ההידור לתרום מן היפה ומן המובחר, אין בו נשיאות חטא).
[ויש לומר, שהחילוק תלוי בלשונות הכתובים: גבי האיסור (ל"ת) נאמר "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו", שפשטות הכתוב30 היא, שהנשאר ("ממנו") אינו "חלבו", והיינו שצ"ל הפרשה מן היפה על הרעה, ולא להיפך, מן הרעה על היפה; משא"כ גבי החיוב (העשה) לתרום מן היפה נאמר31 (גם) "מכל חלבו" (סתם), "כל חלב יצהר גו'", שהתרומה (בכלל) צ"ל תמיד מן ה"חלב" והמובחר].
משא"כ לפי הספרי, שהאיסור הוא לא רק לתרום מן הרע על היפה, אלא גם כשאינו מפריש "מן המובחר" הרי הוא "בנשיאות עון".
וזוהי גם שיטת הרמב"ם ששינה מלשון המשנה11 "כל מקום שיש כהן תורם מן היפה", וכתב32 "אין תורמין
הערות
- 27. לדעת הרמב"ן בהשמטות לסהמ"צ שמנה החיוב לתרום מן היפה במנין העשה ובמנין הל"ת (כנ"ל ס"ג), משא"כ לדעת הרמב"ם (סהמ"צ מ"ע קכט) שלא מנאו כמ"ע בפ"ע, וגם "ולא תשאו עליו חטא" אינו לאו אלא "שלילת החיוב" (וראה השקו"ט במפרשי סהמ"צ שם. הרי"פ פערלא לסהמ"צ הרס"ג עשה קנד. ועוד). — וראה הערה 32.
- 28. להעיר מהקס"ד דאביי (תמורה שם) "אי לאו דאמר רחמנא ולא תשאו עליו חטא ה"א הכי אמר רחמנא עביד מצוה מן המובחר ואי לא עביד חוטא לא מקרי, קמ"ל". ועפ"ז י"ל, שלפי המסקנא לא מקרי חוטא אלא בתורם מן הרע על היפה, משא"כ זה שצריך לתרום מן היפה על הרעה (וכן מן המובחר ביפה גופא) הוי רק למצוה מן המובחר (כיון דלא נזכר בזה נשיאות חטא, ואין בו אלא חידושו) . וראה לקמן הערה 32 בשוה"ג.
- 29. להעיר מספרי זוטא (פרשתנו יח, כט) "ממנו — שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו, שלא יטול מן הרע על היפה", שמשמע, שגדר האיסור שלא ליטול מן הרע על היפה הוא ע"ד האיסור ליטול ממין על שאינו מינו. והיינו שאין האיסור מפני שמפריש מן הרע, אלא מפני שאין ההפרשה מן הרע יכולה להתיר את היפה, ע"ד מין על שאינו מינו.
- 30. משא"כ לדרשת הספרי "ממנו — ממינו" (כנ"ל בפנים סוס"א).
- 31. פרשתנו יח, כט (שפסוק זה הובא בש"ס — תמורה ה, א). שם, יב (הובא לענין זה בתוס' (ד"ה אם) קידושין מז, רע"א).
- 11. תרומות פ"ב מ"ד.
- 32. הל' תרומות רפ"ה. וראה גם הל' מעשר פ"א הי"ג. ועפ"ז י"ל שהרמב"ם והרמב"ן לשיטתייהו אזלי: להרמב"ם ש"לא תשאו עליו חטא" אינו לאו בפ"ע אלא "שלילת החיוב" (כנ"ל הערה 27), אין חילוק בין החיוב להרים מן היפה ו"לא תשאו עליו חטא", ששניהם איירי באותו ענין (וראה ל' הרמב"ם שם); משא"כ להרמב"ן, ש"ולא תשאו עליו חטא" הוא לאו בפ"ע, ס"ל שהעשה והלאו איירי בגוונים שונים , כבפנים.
- . ועפ"ז י"ל, שגם לרבא (ראה תוד"ה אם שם ובקידושין מו, ב), יש חילוק (למסקנא) בין העשה והל"ת, כבפנים. ואכ"מ.
- . אף שגם בהמ"ע כ' "שנפריש אותה. . או מן השוה" — י"ל (בדוחק עכ"פ) שזהו מפני שבהמשך דבריו מוסיף גם השלילה, "לא מן הרעה על היפה", שאיסור זה אינו כשתורם "מן השוה" [דכיון שגבי הל"ת ("ולא תשאו עליו חטא") מודגש שהאיסור הוא רק בתורם מן הרעה על היפה, מסתבר, שכ"ה גם לגבי העשה, שאין איסור עשה (לאו הבא מכלל עשה) אלא בתורם מן הרעה על היפה; והחיוב לתרום מן המובחר ביותר הוא רק לכתחילה ולהידור, כנ"ל בפנים].
ספר המצוות, מצוות עשה קכ״ט - הטקסט מספריא
היא שצוה ללוים להוציא מעשר מן המעשר שיקחו מישראל ויתנוהו לכהנים, והוא אמרו ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו'. ובאר הכתוב שזה המעשר נקרא תרומת מעשר וינתן לכהן. ובאר הכתוב שזה המעשר ילקח אם מן הטוב שבו ואם מן היפה שבו באמרו מכל חלבו שהם חוטאים אם לא יוציאוהו מן הטוב. והוא אמרו יתברך ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, וזה הלאו שלילת החיוב הוא אמרו לא תשאו עליו חטא כשיוציאוהו מן היפה ויורה זה בשיוציאוהו מן הרע יחטאו, וזה ענינו בענין לאו הבא מכלל עשה שאינו נמנה עם הלאוין כלומר אחר שהוא צוה להוציאו מן היפה הורה שלא יוציאוהו מן הרע. ולשון ספרי מנין אתה אומר שאם הוציאו אותו שלא מן היפה שהם בנשיאת עון תלמוד לומר ולא תשאו עליו חטא. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת תרומות ומעשרות ובמקומות מדמאי. (ויקח קרח, הלכות מעשר פ"א):
משנה תרומות ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אין תורמין ממין על שאינו מינו. ואם תרם אין תרומתו תרומה. כל מין חטים אחד. כל מין תאנים וגרוגרות ודבלה אחד. ותורם מזה על זה. כל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים. רבי יהודה אומר לעולם הוא תורם מן היפה:
משנה תורה, הלכות תרומות ה׳ - הטקסט מספריא
אין תורמין אלא מן היפה שנאמר בהרימכם את חלבו ממנו ואם אין שם כהן תורם מן המתקיים אע"פ שיש שם יפה שאינו מתקיים כיצד תורם תאנים על הגרוגרות ובמקום שאין שם כהן תורם גרוגרות על התאנים ואם רגיל לעשות תאנים גרוגרות תורם מן התאנים על הגרוגרות אפילו במקום שאין שם כהן אבל במקום שיש בו כהן אין תורמין מן הגרוגרות על התאנים אפילו למקום שדרכן לעשות תאנים גרוגרות.
תורמין בצל שלם אף על פי שהוא קטן אבל לא חצי בצל אע"פ שהוא גדול בכ"מ אין תורמין ממין על שאינו מינו שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב ואם תרם אין תרומתו תרומה.
הקשות והמלפפון מין אחד כל מין חטים אחד כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה א' ותורם מזה על זה וכל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע כיצד היו לו חמשים סאה חיטין וחמשים סאה שעורים בבית אחד והפריש על הכל שני סאין חיטין אינן תרומה וכל שאינו כלאים בחבירו תורם מן היפה על הרע אבל לא מן הרע על היפה ואם תרם תרומתו תרומה חוץ מן הזונין על החטים מפני שאינן אוכל אדם.
אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור על הגמור ואם תרמו תרומתן תרומה.
מאימתי תורמין את הגורן משיברור ברר מקצת תורמין מן הברור על שאינו ברור המכניס שבלים לתוך ביתו לעשותן מלילות ה"ז תורם מן שבלים.
מאימתי תורמין את הגת משיהלכו בה שתי וערב מאימתי תורמין את הזיתים משיטענו.
אין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרם תרומתו תרומה והלכה למשה מסיני שעיגול של דבלה שנטמא מקצתו תורמין לכתחלה מן הטהור שבו על הטמא שבו ולא העיגול בלבד שהוא גוף א' אלא אפילו אגודה של ירק אפילו ערימות של חטים שנטמאה מקצתה תורמין מן הטהור שבה על הטמא שבה אבל אם היו שני עיגולים או שתי אגודות או שתי ערימות אחת טמאה ואחת טהורה בצידה לא יתרום מן הטהור על הטמא לכתחלה ותורמין תרומת מעשר מן הטהור על הטמא לכתחלה שנאמר את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו.
אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד לא תקן את השירים וזה שהרים תרומה ויחזור ויתרום בד"א שלא ידע בטומאה אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד וכן בתרומת מעשר.
אין תורמין מן המחובר על התלוש ולא מן התלוש על המחובר כיצד היו לו פירות תלושין ואמר פירות אלו יהיו תרומה על פירות אלו המחוברים אפילו (אמר) לכשיתלשו או שהיו לו שתי ערוגות ואמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום אבל אם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו לכשיתלשו ונתלשו הואיל ובידו לתולשן אינו מחוסר מעשה ולכשיתלשו שניהם דבריו קיימין והוא שיביאו שתיהן שליש בעת שאמר.
אין תורמין מן הלח על היבש ולא מן היבש על הלח ואם תרם תרומתו תרומה כיצד ליקט ירק היום וליקט ממנו למחר אין תורמין מזה על זה אא"כ דרכו להשתמר ב' ימים וכן ירק שדרכו להשתמר ג' ימים כגון המלפפונות כל שליקט בשלשת ימים מצטרף ותורם מזה על זה ירק שדרכו להשתמר יום אחד בלבד וליקט בשחרית וליקט בערב תורם מזה על זה.
אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו ואם תרם אינה תרומה שנאמר שנה שנה ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא באה השמש וחזר וליקט אחר שבאה השמש אין תורמין מזה על זה שזה חדש וזה ישן וכן אם ליקט אתרוג בערב ט"ו בשבט עד שלא בא השמש וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש אין תורמין מזה על זה מפני שאחד בתשרי ראש השנה למעשרות תבואה וקטניות וירקות וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן.
אין תורמין פירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ [ולא מפירות הארץ על פירות סוריא ולא מפירות סוריא על פירות הארץ] ולא מפירות שאינן חייבין בתרומה כגון לקט שכחה ופיאה או פירות שנתרמה תרומתן על פירות שחייבין בתרומה ולא מפירות שחייבין בתרומה על פירות הפטורין ואם תרם אינה תרומה.
המפריש תרומה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או ממעשר שני והקדש שלא נפדו על פירות אחרות אין תרומתן תרומה.
אין תורמין מדבר שהוא חייב מן התורה על דבר שהוא חייב מדבריהן ולא מן המחוייב מדבריהן על החייב מן התורה ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום.
עציץ נקוב הרי הוא כארץ וכמה יהא בנקב כדי שרש קטן והוא פחות מכזית זרע תבואה בעציץ שאינו נקוב והביאה שליש ואח"כ נקבו ונגמרה התבואה והוא נקוב הרי הוא כצומח בשאינו נקוב עד שיקבנו קודם שיביא שליש.
התורם מפירות הגדלין בארץ על הגדלין בעציץ נקוב או מפירות עציץ נקוב על הגדלין בארץ תרומתו תרומה תרם משאינו נקוב על הנקוב תרומתו תרומה ויחזור ויתרום תרם מן הנקוב על שאינו נקוב תרומתו תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ממקום אחר.
התורם מן הדמאי על הדמאי ומן הדמאי על הודאי תרומתו תרומה ויחזור ויתרום מכל אחד ואחד בפני עצמו תרם מן הודאי על הדמאי תרומתו תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.
אין תורמין שבלים על החיטים וזיתים על שמן וענבים על יין ואם תרם אינה תרומה גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש אבל תורמין שמן על הזיתים הנכבשין ויין על ענבים לעשותן צמוקין למה זה דומה לתורם משני מינין שאינן כלאים זה בזה מן היפה על הרע וכן תורמין מזיתי שמן על זיתי כבש אבל לא מזיתי כבש על זיתי שמן מיין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל מן הצלול על שאינו צלול אבל לא משאינו צלול על הצלול מתאנים על גרוגרות במנין מגרוגרות על התאנים במדה אבל לא תאנים על גרוגרות במדה ולא גרוגרות על התאנים במנין כדי שיתרום לעולם בעין יפה ותורמין חטים על הפת אבל לא מן הפת על החטים לפי חשבון ובכל אלו אם תרם תרומתו תרומה.
אין תורמין שמן על הזיתים הנכתשין ולא יין על ענבים הנדרכות שזה דומה לתורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום מן הזיתים והענבים בפני עצמן הראשונה מדמעת בפני עצמה והאוכלה חייב עליה כשאר תרומות גמורות אבל לא מן השנייה.
מי שתרם שמן על זיתים שדעתו לאוכלן או זיתים על זיתים ודעתו על הכל לאכילה או שתרם יין על ענבים שהם לאכילה או ענבים על ענבים והכל לאכילה ונמלך לדורכן ודרך הזיתים והענבים שכבר תרם עליהם אינו צריך לחזור ולתרום.
אין תורמין חומץ על יין אבל תורמין יין על חומץ שהיין והחומץ מין אחד הן (היה בלבו לתרום מן היין על היין ונמצא בידו חומץ אינה תרומה) היה בלבו לתרום חומץ על חומץ ונמצא החומץ שתרם יין תרומתו תרומה.
התורם חבית של יין על היין ונמצא חומץ אם יודע שהיתה חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה ואם אחר שתרמה החמיצה הרי זו תרומה ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום וכן התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח או שנמצאו נקורין תרם חבית של יין ונמצאת מגולה שאסור לשתותה תרומה ויחזור ויתרום שנייה ואין אחת משתיהן מדמעת בפני עצמה והאוכל אחת משתיהן אינו חייב חומש.
כיצד נפלה אחת מהן על החולין אינה מדמעת נפלה שנייה למקום אחר אינה מדמעתה נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן וכן אם אכל זר שתיהן משלם בקטנה שבשתיהן וחומשה וכיצד הוא עושה בשתיהן נותנן לכהן אחד ונוטל מן הכהן דמי הגדולה.
הבודק את החבית והניחה להפרישה תרומה על אחרים עד שתעשה כולה תרומה ויתננה לכהן ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ מעת שבדקה תחלה עד ג' ימים ודאי יין וכל יין שחשב אותן הימים שהתרומה שלו בחבית זו הרי הוא מתוקן מכאן ואילך ספק וצריך להפריש ממנו תרומה שנייה.
בשלשה פרקים צריך לבדוק את היין שהניחו לפרוש עליו שמא החמיץ ואלו הן:בקדים של מוצאי החג ובהוצאת הסמדר ובשעת כניסת מים לבוסר ויין מגתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין [עד] מ' יום.
המניח פירות להיות מפריש עליהן עד שיעשו תרומה אף ע"פ שאין מפרישין לכתחלה אלא מן המוקף אם הפריש הרי הן בחזקת קיימין מצאן שאבדו ה"ז חושש לכל מה שתקן שמא לא הפריש עליהן אלא אחר שאבדו לפיכך מפריש תרומה שנייה.
משנה תורה, הלכות מעשרות א׳:י״ג - הטקסט מספריא
אין מעשרין אלא מן המובחר שנאמר בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב לכם כתבואת גורן וכתבואת יקב כשם שמעשר שמפרישים הלוים מן החלב שבו כך מעשר שמפרישים ישראל מן הגורן ומן היקב מן החלב שבו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לג קרח שיחה ג מאותו ספר תמורה ה, א
- לקוטי שיחות כרך לא משפטים שיחה א מאותו ספר קידושין מז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול ה'תשי"ב קידושין מז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר ה'תשי"ב קידושין מז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנ דין ישראל ונכרי שיש להם שותפות קידושין מז, א