125

תוכן ענין הפרשת תרומה הוא — ההפרשה לה'³⁷, כלשון הכתוב³⁸ "כל חלב יצהר גו' אשר יתנו לה' לך נתתים", "כן תרימו גם אתם תרומת ה'" (אלא שאח"כ נותנים אותה לכהנים), ולכן חל על עצם ההפרשה חיוב שתהי' מחלבו (ע"ד "כל חלב לה'"), ומטעם זה ס"ל לר' יהודה דאע"פ שאינו מתקיים לא חיישינן לפסידא דכהן, כי העיקר הוא שההפרשה לה' תהי' מן היפה³⁹.

משא"כ הת"ק ס"ל שזהו בעיקר בשביל הכהן, שהנתינה אליו תהי' מן היפה⁴⁰, כדי שהספקת צרכיו על ידי בנ"י תהי' באופן היותר טוב, מן היפה והמובחר. ולאופן זה אם היפה אינו מתקיים דין קדימה להמתקיים.

ועפ"ז יש לומר, שהשאלה הנ"ל (אם החיוב להפריש תרומה מן המובחר הוא חלק מהחיוב הכללי ד"כל חלב לה'" או לא) תלוי בגדר ד"כל חלב לה'".

דהנה נת' במ"א⁴¹ בביאור שיטת הרמב"ם שלא הביא הא ד"התנאה לפניו במצות"⁴² (שנלמד מ"זה אלי ואנוהו"⁴³) אלא רק הדין ד"כל דבר שהוא לשם האל הטוב יהי' מן הנאה והטוב, אם בנה בית תפלה יהי' נאה מבית ישיבתו כו' הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב לה' וגו'" — שהכוונה בזה לדבר שהוא דומה לקרבן ע"ג מזבח (קרבן לה'), שמוסר את הדבר לה', כמו "בנה בית תפלה", "הקדיש דבר" [וגם הדוגמאות שברמב"ם שם ד"האכיל רעב כו' כסה ערום" הוא מפני שאיירי בצדקה שהיא לכפרה⁴⁴], שבזה צ"ל "מן היפה שבנכסיו", כי זה נוגע להחפצא, שע"י שהדבר הוא "מן היפה" הרי ההקרבה לה' היא בשלימות ובהידור יותר.

ולפי זה מבוארת שיטת הרמב"ם בנדו"ד (הפרשת תרומה מן היפה): כיון שנקטינן להלכה כת"ק שכשאין כהן תורמין מן המתקיים, והיינו מפני שזהו דין בנתינה לכהן, נמצא, שאין דין זה שייך לחיוב הכללי ד"כל חלב לה'" (שזהו רק ב"כל דבר שהוא לשם האל"), ולכן ס"ל להרמב"ם שזהו דין חדש ומיוחד גבי הפרשת תרומה שצריכים לתת לכהן מן היפה, וכיון שזהו דין מיוחד בתרומה ס"ל ג"כ שאינו רק הידור לכתחילה, אלא דאם אין מקיימים דין זה יש בו נשיאות עון (כשיטת הספרי), ולכן כתב "אין תורמין אלא מן היפה", כנ"ל.

משא"כ לשיטת הש"ס, שיש חיוב דהידור מצוה בכל המצות, "התנאה לפניו במצות" (וי"ל שלשיטת הש"ס אין חילוק בין דין הידור מצוה בכלל, והחיוב ד"כל חלב לה'"), ולכן ס"ל שהחיוב לתרום מן היפה הוא רק פרט בחיוב הכללי דהידור מצוה ו"כל חלב לה'"⁴⁵, ולכן אא"פ לומר שבגלל זה