אגרת מח
אגרת מח
[תחלת תקנ"ו]
לעורר 3013 את האהבה 3014 הישנה וחבת אה"ק 3015 , להיות בוערת כרשפי אש 3016 מקרב איש ולב עמוק 3017 , כאלו היום ממש החל ה' להראותנו חסדו, והאיר עינינו במחשכים באור ה' המאיר לאה"ק ולדרים עליה 3018 והולך ואור 3019 , וזרח בגבולינו להיות נפשנו קשורה בה בחבלי עבותות אהבה רבה 3020 , ויהי' הקשר הולך וחזק 3021 ומתחדש לבקרים 3022 באור חדש ממש. וכמו שאמרו רז"ל ע"פ אשר אנכי מצוך היום 3023 , בכל יום יהיו בעיניך 3024 כחדשה 3025 ממש, כאלו היום ממש נתנה התורה. וכך יפה לנו במצות חיזוק ישיבת ארץ הקדושה השקולה כנגד כל המצות, כמבואר בספרי פ' ראה ע"פ וירשת וישבת 3026 בארצם 3027 . ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה 3028 שעושין עם ה' ועם ארצו הקדושה, לתקן תחילת הקלקול והפגם וימאסו בארץ חמדה 3029 וגו'. עאכו"כ שיאתה לנו לקיימה בשמחה רבה ואהבה עזה כאלו היום ממש החל רוח ה' לפעמנו 3030 , והיום ממש נתן ה' רוחו 3031 עלינו 3032 רוח נדיבה 3033 , בהתנדב עם 3034 למלאות ידם לה' 3035 ביד מלאה ורחבה 3036 , בריבוי אחר ריבוי 3037 מידי שנה בשנה 3038 , הולך ועולה למעלה ראש 3039 , כמדת קודש העליון המאיר לאה"ק המתחדש ומתרבה תמיד. כדכתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה 3040 ועד אחרית שנה, דהאי ועד אחרית 3041 כו' אינו מובן לכאורה, שהרי באחרית שנה זו מתחלת שנה שניה, ואם כן הול"ל לעולם ועד.
אך הענין יובן ע"פ מ"ש ה' בחכמה יסד ארץ 3042 , שיסוד 3043 הארץ העליונה היא בחי' ממלא כל עלמין, והתחתונה היא ארץ חפץ 3044 המכוונת כנגדה ממש 3045 ונקראת על שמה 3046 ארץ החיים 3047 , הנה הוא נמשך מהמשכת והארת חכמה עילאה מקור החיים העליונים, כדכתיב החכמה תחיה בעליה 3048 וכו'. והארה והמשכה זו היא מתחדשת באור חדש ממש בכל שנה ושנה, כי הוא יתברך וחכמתו אחד בתכלית היחוד ונק' בשם אוא"ס 3049 ב"ה, שאין סוף ואין קץ 3050 למעלת וגדולת האור והחיות הנמשך ממנו יתברך ומחכמתו, בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית 3051 לרום המעלות למעלה מעלה, ובכל שנה ושנה יורד ומאיר מחכמה עילאה 3052 אור חדש ומחודש 3053 שלא היה מאיר עדיין מעולם לארץ העליונה.
כי אור כל שנה ושנה מסתלק 3054 לשרשו בכל ער"ה כשהחדש מתכסה 3055 בו, ואחר כך על ידי תקיעת שופר והתפלות נמשך אור חדש עליון, מבחי' עליונה יותר שבמדרגת חכמה עילאה, להאיר לארץ עליונה ולדרים עליה, הם כל העולמות העליונים והתחתונים המקבלים חיותם ממנה, דהיינו מן האור א"ס ב"ה וחכמתו המלובש בה, כדכתיב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור 3056 , דהיינו אור המאיר מחכמה עילאה מקור החיים (וכנודע לי"ח שבכל ר"ה הוא הנסירה 3057 , ומקבלת 3058 מוחין חדשים עליונים יותר כו'). ובפרטי פרטיות כן הוא בכל יום ויום, נמשכין מוחין עליונים יותר בכל תפלת השחר, ואינן מוחין הראשונים שנסתלקו אחר התפלה רק גבוהין יותר. ודרך כלל כללות העולם בשית אלפי שנין 3059 כן הוא בכל ר"ה ור"ה.
וז"ש תמיד עיני ה' אלהיך בה 3060 , שהעיניים הם כינוים להמשכת והארת אור החכמה, שלכן נקראו חכמים עיני העדה 3061 , ואוירא דארץ ישראל מחכים 3062 . והארה והמשכה זו אף שהיא תמידית, אעפ"כ אינה בבחי' ומדרגה אחת לבדה מימי עולם, אלא שבכל שנה ושנה הוא אור חדש עליון, כי האור שנתחדש והאיר בר"ה זה הוא מסתלק בערב ר"ה הבאה לשרשו. וז"ש מרשית השנה ועד אחרית שנה לבדה 3063 . ולכן כתיב מרשית חסר א', רומז על הסתלקות האור שמסתלק בליל ר"ה, עד אחר התקיעות שיורד אור חדש עליון יותר, שלא היה מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה, והוא מתלבש ומסתתר בארץ החיים שלמעלה ושלמטה להחיות את כל העולמות כל משך שנה זו. אך גילויו מההסתר הזה תלוי במעשה התחתונים וזכותם ותשובתם בעשי"ת וד"ל.
והנה כל משכיל על דבר זה ימצא 3064 טוב, להלהיב לבו ונפשו הקשורה באהבת אה"ק, בשלהבת העולה מאליה 3065 למעלה מעלה עד אין קץ מידי שנה בשנה 3066 , להב ואור 3067 ממש יאיר בנפשו אורה ושמחה. ובשמחתה לא יתערב זר 3068 , הוא הכסף אשר לא נחשב למאומה 3069 , וכל אשר לאיש יתן בעד 3070 אור נפשו 3071 לאור באור 3072 החיים העליונים, חיי החיים ב"ה, אשר שם חלקינו בהם 3073 . וכאשר זכינו באור המסתתר הזה כן נזכה בהגלותו ממעטה לבושו צדקה 3074 כו', ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו 3075 במהרה בימינו אכי"ר 3076 .
ומדי דברי זכור אזכרנו 3077 לטובה, את אשר כבר עשוהו 3078 כל אנ"ש מימים ימימה 3079 וקבעוהו כמו חובה 3080 , להיות מעלין בקודש 3081 ולא לגרוע 3082 ח"ו כסף ערכו שנה בשנה. וגם שבטלה הסיבה לא בטלה המצוה 3083 ח"ו, מאחר שאינה אהבה התלויה בדבר 3084 , כגון המעמד של חתן המלך 3085 הידוע שסלקוהו כל אנ"ש בשלימות עד היום ועד בכלל, וישר חילא לפעלא טבא טבא הוא שבע זמנין 3086 וטבא להוי, רחמנא לשוויה לטב לכל חבורתא קדישתא די בארעא דישראל וישתזבון מכל מרעין בישין 3087 , כי מהיום והלאה הוקבע והופרש המעמד הנ"ל לצרכי ביקור חולים דחבורתא קדישתא הנ"ל, ה' ישמרם ויצילם מכל נגע ומחלה.
וגם לרבות המעמד של המנוח הרב המגיד מקארמע 3088 יסולק גם כן בשלימות בלי שום גרעון כסף 3089 ח"ו לצרכי הנ"ל הקרובים 3090 . וכל המוסיף עולת נדבה ברוח נדיבה 3091 למלאות ידיו לה' 3092 ביד מלאה ורחבה 3093 למצוה רבה זו, ימלא ה' כל משאלותיו והסיר ה' ממנו כל חולי וכל מדוה לא ישים בו 3094 ח"ו, כידוע ממארז"ל אם גבירה לוקה 3095 וכו' וד"ל. ויכולה מצוה רבה זו שתרחם 3096 לשלוח רפואה שלמה לכל חולי עמנו.
ונלאיתי נשוא 3097 במכתב גודל חין ערכה 3098 , אשר היא חיזוק ישיבת הארץ הקדושה ממש, לרומם קרנם שלא לכנוס בחובות להיות עבד לוה 3099 ח"ו. כי הנה מודעת זאת 3100 לכל, אשר המעמדות של כל היחידים, אפילו של הגבוהים 3101 , אין מספיקים להם אלא בצמצום לחם לפי הטף 3102 , בלי שום מותרות ח"ו. ואם כן כשיצטרך לאיזה הוצאה מן הצד 3103 לרפוי חולים ה"י, אין שום מראה מקום שם, כי אם לכנוס בחובות בנשך כסף ורבית אוכל 3104 , ולצאת אח"כ לקרית חוצות 3105 ח"ו. ולזאת אמרתי חנוני חנוני אתם ריעיי 3106 איש כפי נדבת לבו 3107 בלב שלם ורוח נדיבה 3108 , וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה וחיים 3109 , והיה מעשה הצדקה שלום 3110 וחיים.
הכ"ד 3111 אוהב נפשם בלב 3112 ונפש חפצה 3113 הדש"ת
שניאור זלמן במוהר"ר ברוך זלה"ה
הערות
- 3013. נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת יד. ברכת הארץ סי' שלח. בונה ירושלים סי' לא (בין דרושי רבינו משנת תקנ"ו, בכותרת: "הערה קטנה על מעות אה"ק"). משנת יואל ע' לח. אגרות בעה"ת סי' כט. אגרות הקודש (אבות החסידות באה"ק) סי' עח. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת עה. ונמצאת גם בכת"י (582 מז, ב. ובכת"י לנינגרד – היישוב החסידי בטבריה מס' 65, בכותרת (הוגהה מכת"י): "מכתב אדמ"ו הרב מוהר"ש זלמן שליט"א מלאזני', תקנוא"ו בשעת שילוח אחרי מאה"ק [מעות אה"ק] ע"י השד"ר מו"ה יונה מקאמין" [נזכר בכמה מאגרות ארה"ק של שנת תקנ"ה, ראה יסוד המעלה ח"ב אגרות עו-ט]). הנדפס בתניא, בהשלמת קטע א' (והנה כל ... כן יה"ר) נמצא בכמה כת"י (147 צט, ב. 400 טו, א. 750). בנדפס בתניא נשמט קטע – קרוב להתחלה – ע"י תיבות הדומות (היום ממש ... היום ממש). ונמצא בשלימותו (בנוסף למקומות הנ"ל) בכמה כת"י (239 פ, א. 1034 יא, ב. 2340 ח, א (בכותרת "שנת תקנ"ו לפ"ק"). ובכת"י ירושלים 4088 קפג, ב). ונשלם כאן – בין חצאי רבוע. כל תוכנה של האגרת, שכיון שבתחלת כל שנה מאיר אור חדש שלא האיר עדיין מעולם, לכן צריך לחדש גם את חבת ארה"ק וחיזוק המעמדות. ואם כן נכתבה בתחלת שנת תקנ"ו. המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד ההשלמות שבתחלה ובסוף, ומלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שם נדפסו עם פיענוחים), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.
- 3014. לעורר את האהבה: ע"ד שה"ש ב, ז ועוד.
- 3015. וחבת אה " ק : [נ"א: וחבת הארץ הקדושה ולחדשה כימי קדם].
- 3016. כרשפי אש: [ ע"פ שה"ש ח, ו].
- 3017. מקרב איש ולב עמוק: [ע"פ תהלים סד, ז].
- 3018. המאיר לאה"ק ולדרים עליה: ע"פ נוסח ברכות ק"ש.
- 3019. והולך ואור: משלי ד, יח.
- 3020. בחבלי עבותות אהבה רבה: ע"פ הושע יא, ד.
- 3021. ויהי' הקשר הולך וחזק: ע"פ ש"ב טו, יב.
- 3022. ומתחדש לבקרים: ע"פ איכה ג, כג.
- 3023. אשר . . היום : ואתחנן ו, ו.
- 3024. בכל . . ממש : פס"ז שם.
- 3025. כחדשה : נ"א: כחדשים.
- 3026. וירשת וישבת בארצם : ראה יב, כט: ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות שבתורה.
- 3027. כמבואר . . בארצם : נ"א ליתא.
- 3028. אין . . בצדקה : ראה שבת קלט, א. סנהדרין צח, א.
- 3029. וימאסו בארץ חמדה : תהלים קו, כד.
- 3030. רוח ה' לפעמנו: ע"פ שופטים יג, כה.
- 3031. רוחו : [נ"א: את רוחו].
- 3032. נתן ה' רוחו עלינו: ע"ד במדבר יא, כט.
- 3033. רוח נדיבה: [ע"פ תהלים נא, יד. נזכר בתניא] ח"א פמ"ט.
- 3034. בהתנדב עם: שופטים ה, ב.
- 3035. למלאות ידם לה': ע"ד שמות לב, כט [דה"א כט, ה].
- 3036. ביד מלאה ורחבה: נוסח ברכת המזון.
- 3037. ברבוי אחר רבוי: ע"ד לשון מדה ג' מל"ב מדות דראב"י. וכולם מוסיפין.
- 3038. מדי שנה בשנה: ש"א ז, טז.
- 3039. למעלה ראש: עזרא ט, ו.
- 3040. תמיד . . שנה : דברים יא, יב.
- 3041. אחרית כו': כו'-גו'? ואולי צ"ל "שנה" דרק תיבה אחת מקצר.
- 3042. ה ' בחכמה יסד ארץ : משלי ג, יט.
- 3043. שיסוד: עיין ג"כ אגה"ק רס"ה [לקמן אגרת עט].
- 3044. ארץ חפץ: ארץ ישראל. מלאכי ג, יב.
- 3045. המכוונת כנגדה ממש: [ראה זח"ג פד, א].
- 3046. על שמה : [נ"א: על שמה ממש].
- 3047. ארץ החיים: יחזקאל כו, כ: "ארץ חיים".
- 3048. החכמה תחי ' בעליה : קהלת ז, יב. ראי' שחכמה מקור חיים.
- 3049. אוא " ס : [נ"א: א"ס].
- 3050. ואין קץ : [נ"א: ואין קץ ותכלית. נ"א: וקץ ואין תכלית].
- 3051. ותכלית : [נ"א: ותכלית וסוף].
- 3052. מחכמה עילאה: להעיר מלקו"ת (שה"ש נ, ב) ודאי גם בח"ע נמשך או"ח זה מלמעלה כו'.
- 3053. אור חדש ומחודש כו': עיין לקו"ת לג' פרשיות צה, ג [נדפס באוה"ת בראשית ח"ד ע' תשכז,ב].
- 3054. מסתלק: עד"ז [בתניא] ח"א פמ"א.
- 3055. כשהחודש מתכסה בו: לשון ר"ה ח, ב.
- 3056. כי עמך . . אור : תהלים לו, י.
- 3057. הנסירה: ביאורה – בונה ירושלים ח' [נדפס במאמרי אדה"ז על פרשיות ח"ב ע' תתעג ואילך]. תו"א צג, ג. לקו"ת דברים מב, ב. ע, ב. פב, ד. [ד"ה] כי תשא תרס"ה. [ד"ה] והנה בזח"א עת"ר.
- 3058. ומקבלת : [נ"א: להמשיך].
- 3059. בשית אלפי שנין: [ר"ה לא, א].
- 3060. תמיד עיני ה' אלקיך בה: עקב יא, יב.
- 3061. עיני העדה : במדבר טו, כד [תענית כד, א. וראה גם לעיל ריש אגרת לח].
- 3062. ו אוירא דא " י מחכים : ב"ב קנח, ב.
- 3063. לבדה: לכאורה צ"ע, כיון שבכל שנה אור עליון יותר. ואולי אפשר שבכל זאת יהי' באותה המדריגה ובחינה.
- 3064. משכיל על דבר זה ימצא טוב: ע"פ משלי טז, כ (נ"א: טוב לב).
- 3065. בשלהבת העולה מאליה: ע"פ שבת כ, א.
- 3066. מדי שנה בשנה: ע"פ ש"א ז, טז.
- 3067. ואור : נ"א: ואור חדש.
- 3068. ובשמחתה לא יתערב זר: ע"פ משלי יד, י.
- 3069. הכסף אשר לא נחשב למאומה: ע"פ מ"א י, כא.
- 3070. כל . . נפשו : איוב ב, ד.
- 3071. בעד אור נפשו : נ"א: בעד נפשו.
- 3072. לאור באור: ע"פ איוב לג, ל.
- 3073. שם חלקינו בהם: ע"פ נוסח עלינו.
- 3074. מעטה לבושו צדקה : ע"פ פיוט אתה הוא אלקינו (שחרית ר"ה ויו"כ).
- 3075. ונגלה . . יחדיו : ישעיה מ, ה.
- 3076. אכי " ר : נ"א: אכי"ר נס"ו.
- 3077. מדי . . אזכרנו : ע"פ ירמיה לא, יט.
- 3078. את אשר כבר עשוהו: ע"פ קהלת ב, יב.
- 3079. מימים ימימה: ע"פ בא יג, י.
- 3080. וקבעוהו כמו חובה: ע"פ רמב"ם הל' תפלה פ"א ה"ו.
- 3081. מעלין בקודש : ברכות כח, א
- 3082. ולא לגרוע: ע"פ קהלת ג, יד.
- 3083. שבטלה הסיבה לא בטלה המצוה: שבטל טעם קביעת מעמדות לחתן המלך כדלקמן, לא בטלה המצוה ויותנו מעמדות אלו לצרכי ביקור חולים.
- 3084. אהבה התלויה בדבר: ע"פ אבות פ"ה, טז.
- 3085. חתן המלך : (ע"פ ש"א יח, יח) ר' דובער חתן הרה"ק רמ"מ מוויטעפסק.
- 3086. שבע זמנין . . וטבא להוי: ע"פ ברכות נה, ב. וראה לעיל אגרת לג (ובהנסמן בהערות שם), שאחר שנתאלמן מאשתו, יצא לחו"ל בקיץ תקמ"ח לישא אשה ההוגנת לו, ורצה לחזור להתיישב בארה"ק, ונאסף עבורו מעות לצורך זה, במשך שבע שנים, עד שנתיישב סופית בחו"ל בשנה שלפנינו – תקנ"ו.
- 3087. לכל חבורתא . . מכל מרעין בישין: נוסח יקום פורקן.
- 3088. מקארמע : נ"א: דק"ק קארמע.
- 3089. גרעון כסף: ע"פ קדושין יד, ב.
- 3090. הקרובים : נ"א: המרובים.
- 3091. ברוח נדיבה: ע"פ תהלים נא, יד.
- 3092. למלאות ידיו לה': ע"פ תשא לב, כט. דה"א כט, ה.
- 3093. ביד מלאה ורחבה: ע"פ נוסח ברכת המזון.
- 3094. והסיר ה' . . לא ישים בו: ע"פ עקב ז, טו.
- 3095. אם גבירה לוקה כו ': תענית כא, ב.
- 3096. ויכולה . . שתרחם: ע"פ שבת יב, סע"א.
- 3097. נלאתי נשוא: ישעי' א, יד.
- 3098. חין ערכה: ע"פ איוב מא, ד (ערכה של קופת ביקור חולים, כדלקמן).
- 3099. עבד לוה: ע"פ משלי כב, ז.
- 3100. מודעת זאת: ישעי' יב, ה.
- 3101. הגבוהים: בעלי יכולת.
- 3102. לחם לפי הטף: ע"פ ויגש מז, יב.
- 3103. מן הצד : נ"א: מן הצמצום.
- 3104. בנשך כסף ורבית אוכל: ב"מ ס, ב.
- 3105. לקרית חוצות : ע"פ בלק כב, לט. ור"ל לחו"ל בשליחות עצמו.
- 3106. חנוני חנוני אתם רעיי: איוב יט, כא.
- 3107. איש כפי נדבת לבו: ע"פ תרומה כה, ב.
- 3108. ורוח נדיבה: ע"פ תהלים נא, יד.
- 3109. וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה וחיים: ע"פ ביצה טז, א. תענית לא, א ובפרש"י שם.
- 3110. והי ' מעשה הצדקה שלום : ישעיה לב, ז.
- 3111. הכ " ד : נ"א: כ"ד.
- 3112. בלב : נ"א: מלב.
- 3113. בלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.
בבא בתרא קנ״ח ב - הטקסט מספריא
גְּמָ׳ בְּחֶזְקַת מִי? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה,
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אָמַר: יַחְלוֹקוּ. וְכֵן תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: הוֹאִיל וְהַלָּלוּ בָּאִין לִירַשׁ וְהַלָּלוּ בָּאִין לִירַשׁ, יַחְלוֹקוּ.
מַתְנִי׳ נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִין שֶׁיַּחְלוֹקוּ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מוֹדֶה אֲנִי בָּזוֹ, שֶׁהַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי: עַל [הַ]חֲלוּקִין אָנוּ מִצְטַעֲרִין; אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לְחַלֵּק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין?!
גְּמָ׳ בְּחֶזְקַת מִי? רַבִּי אִילָא אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאֵם. רַבִּי זֵירָא אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבֵּן. כִּי סָלֵיק רַבִּי זֵירָא, קָם בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּרַבִּי אִילָא. קָם רַבָּה בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא, שְׁמַע מִינַּהּ – אַוֵּירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים.
וְטַעְמָא מַאי? אָמַר אַבָּיֵי: הוֹאִיל וְהוּחְזְקָה נַחֲלָה בְּאוֹתוֹ שֵׁבֶט.
אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי: עַל הַחֲלוּקִין אָנוּ מִצְטַעֲרִין וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי, עֲדָא אָמְרָה – בֶּן עַזַּאי תַּלְמִיד חָבֵר דְּרַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה, דְּקָאָמַר לֵיהּ ״שֶׁבָּאתָ״.
שְׁלַחוּ מִתָּם: בֵּן שֶׁלָּוָה בְּנִכְסֵי אָבִיו בְּחַיֵּי אָבִיו, וָמֵת – בְּנוֹ מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. וְזוֹ הִיא שֶׁקָּשָׁה בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. לָוָה – מַאי מַפֵּיק? וְעוֹד, לָקוֹחוֹת מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי
GEMARA: The mishna teaches that according to Beit Hillel, the guaranteed property that the wife brought with her to the marriage retains its previous ownership status. The Gemara asks: In whose possession does the guaranteed property remain? Rabbi Yoḥanan says: It remains in the possession of the husband’s heirs, since the husband is liable to compensate his wife for guaranteed property in the event of loss. And Rabbi Elazar says: It remains in the possession of the wife’s heirs, as the property came from her father’s house and belongs to her.
And Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of bar Kappara: They divide the property between them. And likewise bar Kappara teaches in a baraita: Since these heirs come to inherit and those heirs come to inherit, and neither can prove his claim, they divide the property between them.
MISHNA: If the house collapsed on a son and upon his mother, and it is unknown who died first, the following claims arise: The mother’s paternal family claims that the son died first, and therefore they inherit from the mother, and the son’s heirs claim that the mother died first and her son inherited from her, and therefore they inherit from the son. In this case, both these Sages and those Sages, Beit Shammai and Beit Hillel, concede that they divide the property between them. Rabbi Akiva said: In this case I concede that the property retains its previous ownership status. Ben Azzai said to Rabbi Akiva: We are already troubled by those cases where Beit Shammai and Beit Hillel are in disagreement. But do you come to bring upon us a disagreement with regard to the case where they agree?
GEMARA: The mishna states that according to Rabbi Akiva, the property retains its previous ownership status. The Gemara asks: In whose possession does the property remain? Rabbi Ila says: It remains in the possession of the mother’s heirs. Rabbi Zeira, when he was still in Babylonia, said: It remains in the possession of the son’s heirs. When Rabbi Zeira ascended to Eretz Yisrael, he adopted the opinion of Rabbi Ila, whereas Rabba, in Babylonia, adopted the opinion stated by Rabbi Zeira. Rabbi Zeira said: Conclude from this incident that the air of Eretz Yisrael makes one wise, as when I ascended to Eretz Yisrael I accepted the opinion of Rabbi Ila, who was also from Eretz Yisrael, whereas Rabba, who remained in Babylonia, accepted my former opinion.
The Gemara asks: And what is the reason that the property remains in the possession of the mother’s heirs? Abaye says: Since the inheritance was initially in the possession of that tribe of the mother, it is not removed from their possession in order to transfer it to the son’s heirs, who are from a different tribe.
The mishna teaches: Ben Azzai said to Rabbi Akiva: We are already troubled by those cases where Beit Shammai and Beit Hillel are in disagreement. But do you come to bring upon us a disagreement with regard to the case where they agree? Rabbi Shamlai said: That is to say that ben Azzai was a disciple-colleague of Rabbi Akiva and not just a disciple, since he said to him: Do you come, in the second person, rather than using the more formal third person.
§ The Sages sent a ruling from there, Eretz Yisrael: With regard to a son who borrowed money based on the security of his father’s property during his father’s lifetime, and whose father subsequently died, his son repossesses the property from the buyers. And this is the most difficult halakha to understand with regard to monetary law. The Gemara clarifies the ruling: If the son borrowed, what does he repossess? He needs to repay a debt, not to collect payment. Moreover, what is the relevance of the buyers in this matter? There is no mention of them in the premise. Rather, if this matter was stated, it is in this manner
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
תענית ל״א א - הטקסט מספריא
לְאֵיזֶה שֶׁיִּרְצוּ יַעֲלוּ.
רַב מַתְנָה אָמַר: יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתֵּר לִקְבוּרָה. וְאָמַר רַב מַתְנָה: אוֹתוֹ יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתֵּר לִקְבוּרָה, תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, ״הַטּוֹב״ — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, ״וְהַמֵּטִיב״ — שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה.
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: יוֹם שֶׁפָּסְקוּ מִלִּכְרוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה, וְלֹא הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, לְפִי שֶׁאֵינָן יְבֵשִׁין.
אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא: וְקָרוּ לֵיהּ יוֹם תְּבַר מַגָּל. מִכָּאן וְאֵילָךְ, דְּמוֹסֵיף — יוֹסֵיף, וּדְלָא מוֹסֵיף — יֵאָסֵף. מַאי ״יֵאָסֵף״? אָמַר רַב יוֹסֵף: תִּקְבְּרֵיהּ אִימֵּיהּ.
שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: בַּת מֶלֶךְ שׁוֹאֶלֶת מִבַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, בַּת כֹּהֵן גָּדוֹל —מִבַּת סְגָן, וּבַת סְגָן — מִבַּת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וּבַת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה — מִבַּת כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וְכׇל יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִין זֶה מִזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא (יִתְבַּיֵּישׁ) [לְבַיֵּישׁ] אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.
כׇּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִילּוּ מְקוּפָּלִין וּמוּנָּחִין בְּקוּפְסָא.
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. תָּנָא: מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, נִפְנֶה לְשָׁם.
מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: יְפֵיפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — תְּנוּ עֵינֵיכֶם לַיּוֹפִי, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיוֹפִי. מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — תְּנוּ עֵינֵיכֶם לַמִּשְׁפָּחָה, לְפִי שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. מְכוֹעָרוֹת שֶׁבָּהֶם מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — קְחוּ מִקַּחֲכֶם לְשׁוּם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים.
אָמַר עוּלָּא בִּירָאָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה׳ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ״.
הֲדַרַן עֲלָךְ בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית
that they may ascend to wherever they wish, i.e., they may go to Jerusalem, Bethel, or Dan.
Rav Mattana said: There was an additional salvation on this day, as it was the day that the slain of Beitar were brought to burial, several years after the battle at Beitar (see Gittin 57a). And Rav Mattana said: On the same day that the slain of Beitar were brought to burial, they instituted the blessing: Who is good and does good, at Yavne. Who is good, thanking God that the corpses did not decompose while awaiting burial, and does good, thanking God that they were ultimately brought to burial.
It is Rabba and Rav Yosef who both say: The fifteenth of Av was the day on which they stopped chopping down trees for the arrangement of wood that burned on the altar, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: From the fifteenth of Av onward, the strength of the sun grows weaker, and from this date they would not cut additional wood for the arrangement, as they would not be properly dry, and they would therefore be unfit for use in the Temple.
Rav Menashya said: And they called the fifteenth of Av the day of the breaking of the scythe, as from this date onward no more trees were cut down, and therefore it was a celebration for the trees. The Gemara adds: From the fifteenth of Av onward, when the days begin to shorten, one who adds to his nightly Torah study will add years to his life, and he who does not add [mosif] will be gathered [ye’asef]. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: He will be gathered? Rav Yosef said: It means that his mother will bury him, as he will be gathered to his grave (see Genesis 49:33).
§ The mishna taught: As on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, and on the fifteenth of Av they would go out to the vineyards and dance. The Sages taught this tradition in greater detail: The daughter of the king borrows white garments from the daughter of the High Priest; the daughter of the High Priest borrows from the daughter of the deputy High Priest; the daughter of the deputy High Priest borrows from the daughter of the priest anointed for war, i.e., the priest who would read verses of Torah and address the army as they prepared for battle; the daughter of the priest anointed for war borrows from the daughter of a common priest; and all the Jewish people borrow from each other. Why would they all borrow garments? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments.
The mishna further taught: All the garments that the women borrowed require immersion, as those who previously wore them before might have been ritually impure. Rabbi Elazar says: Even if the garments were folded and placed in a box [kufsa], an indication that they had not been touched for a long time, they nevertheless require ritual immersion before being worn.
The mishna also stated that the daughters of the Jewish people would go out and dance in the vineyards. A tanna taught: One who did not have a wife would turn to there to find one.
It is taught that those women of distinguished lineage among them would say: Young man, please lift up your eyes and see what you choose for a wife. The Sages taught this practice in greater detail in a baraita: What would the beautiful women among them say? Set your eyes toward beauty, as a wife is only for her beauty. What would those of distinguished lineage among them say? Set your eyes toward family, as a wife is only for children, and the children of a wife from a distinguished family will inherit her lineage. What would the ugly ones among them say? Acquire your purchase for the sake of Heaven, provided that you adorn us with golden jewelry after our marriage to beautify us.
The tractate concludes with a statement related to the topic of dancing. Ulla of the city of Bira’a said that Rabbi Elazar said: In the future, in the end of days, the Holy One, Blessed be He, will arrange a dance of the righteous, and He will be sitting among them in the Garden of Eden, and each and every one of the righteous will point to God with his finger, as it is stated: “And it shall be said on that day: Behold, this is our God, for whom we waited, that He might save us. This is the Lord; for whom we waited. We will be glad and rejoice in His salvation” (Isaiah 25:9). God will be revealed, so that every righteous individual will be able to say: This is our God, as though they were pointing at Him with a finger.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 57 עמודים.
- אגרות קודש כרך א פא ב"ב קנח, ב
- אגרות קודש כרך א קלב ב"ב קנח, ב
- אגרות קודש כרך ב רנט ב"ב קנח, ב
- לקוטי שיחות כרך ל הוספות ויחי ב"ב קנח, ב
- לקוטי שיחות כרך יט הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ד ב"ב קנח, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז ב"ב קנח, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג ב"ב קנח, ב
- לקוטי שיחות כרך ו תצוה שיחה ב ב"מ ס, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה דיני הלואה כד ב"מ דף ס
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת יח ב"מ ס , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת יט ב"מ ס, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת כב ב"מ ס, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת כג ב"מ ס, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת כד ב"מ ס, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת כה ב"מ ס, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הפקר והשגת גבול דיני הפקר והשגת גבול יג ב"מ דף ס , ע"א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כט מאותו ספר ב"מ ס, ב
- אגרות קודש כרך יט ז'רט קדושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך לא הוספות משפטים קדושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך לו שמות שיחה ב קידושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך ז בהר שיחה ב קידושין יד, ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך יט ראה שיחה ד קדושין יד, ב
- לקוטי שיחות כרך יט ראה שיחה ד קידושין יד, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה ב קידושין יד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ד קידושין יד, א
- תורת מנחם ש"פ בהעלותך, ט' סיון ה'תשכ"ז* קידושין יד, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ בהעלותך, ט' סיון ה'תשכ"ז קידושין יד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמח דין חמץ שעבר עליו הפסח קידושין יד, ב
- שו"ת יורה דעה סימן שמה קדושין דף י"ד ע"ב
- שו"ת יורה דעה סימן שנח קדושין דף י"ד
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לח מאותו ספר קדושין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נג מאותו ספר קדושין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נז מאותו ספר קדושין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תמח דין חמץ שעבר עליו הפסח קידושין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) מהדורא בתרא לסימן רמג קידושין יד , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) מהדורא בתרא לסימן רנב וסי' דש קידושין יד , ב
- אגרות קודש כרך יד ה'מה תענית כד, א
- לקוטי שיחות כרך לו וארא שיחה א תענית כד, ב
- לקוטי שיחות כרך כג הוספות - הרבצת התורה וחיזוק היהדות שיחה ג תענית כד, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשח"י תענית כד, סע"ב ואילך

