ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק ראשון

(ב)

חיפוש חדש

(ב) פירוש המלות כו'. עיין ריש פ"ג דר"ה^קצב וריש פ"ב דמגילה^קצג לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא השמד^קצד כו' ולא הווי ידעי מאי סלסלה^קצה כו'. ועיין חולין דף ו' פשטיה דקרא^קצו במאי כתיב כו'. וגם רבו של יואב^קצז אילו היה מלמדו פירוש המלות ודאי לא היה טועה בין זָכָר לזֵכֶר יותר משאר מקומות, אילו שמע וטעה בפירוש המלות לפרש פירוש אחר לגמרי^קצח. ומ"ש הטור ושו"ע^קצט להבינם, הוא לפי מנהג של עכשיו^ר שאין מספרים בלשון הקודש כמו בימיהם כדאיתא בספרי^רא. ועיין מלכים ב' סי' י"ח^רב ארמית כו' יהודית באזני העם וגו'. ודאמרינן מפורש זה תרגום^רג, היינו לאחר שעלו מבבל. ואפ"ה אמרינן בריש פ"ק דמגילה^רד שכחום כו', מכלל שלא היו מלמדים תרגום לתינוקות של בית רבן, אף שזה היה לשון עמי הארץ אז, מדהיו מתרגמים קריאת ספר תורה לעמי הארץ בבית הכנסת^רה, אלא דהיינו לאחר שאמרו אונקלוס וגילהו לרבים^רו, וקודם לכן היה נמסר ליחידים פה אל פה, כמו בשל נביאים שאמרה בת קול^רז מי הוא זה שגילה סתריי וכו', אבל לשון עמי הארץ לא נשתנה בימי אונקלוס, אלא כל ימי בית שני^רח היו עמי הארץ מספרים ארמית, כמ"ש בתוס' יו"ט בפ"ב דאבות^רט. עי' סוטה דף ל"ג^רי דלאשמועינן כו'. וכדמוכח מנוסח הכתובה ושטרי הדיוטות שבימיהם, עיין ב"מ דף ק"ד. רק תלמידי חכמים לבדם היו מספרים בלשון הקודש^ריא ומלמדים לבניהם^ריב.

ועיין^ריג גיטין דף ס' דאיכא למ"ד שאין כותבין מגילה לתינוק רק חומש שלם, ומשמע שם בהדיא דחומשים שלהם היו כתיקון ספר תורה ממש, בלי נקודות וטעמים, מדלא אסרו לקרות בהם אלא מפני כבוד הצבור, והמנוקד פסול מדינא, כדאיתא סוף סי' רע"ד^ריד. ועיין חגיגה דף ו' סוף ע"ב לפיסוק טעמים כו', מכלל שלא היו הטעמים כתובים בימיהם (ועיי"ש בתוס'^רטו, לכאורה הוא נגד הסוגיא ביומא דף נ"ב ע"ב^רטז[)]. ובר מן כל דין הוא תלמוד ערוך בנדרים דף ל"ז ע"ב מקרא סופרים כו'^ריז, וכל הלכה למשה מסיני היא קבלה בעל פה^ריח. ולזה נתכוין בתשובה לרמב"ן^ריט, שבב"י סוף סי' רע"ד, במה שכתב דאין לנו אלא כנתינתו בסיני, ור"ל בכתב^רכ:

הערות

קצב. כו, ב.
קצג. יח, א.
קצד. ישעיה יד, כג.
קצה. משלי ד, ח.
קצו. משלי כג, ב: ושמת סכין בלעך אם בעל נפש אתה.
קצז. ב"ב כא, סע"א.
קצח. אלא ודאי לא היו מלמדים אז לתינוקות פירוש המלות.
קצט. סי' רמה סי"ט.
ר. ראה גם לקמן קו"א ס"ק ג. אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב ע' תתכ.
רא. עקב יא, יט. הובא ברש"י עה"ת שם. וכמבואר בפנים.
רב. פסוק כו (דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם וגו'), הרי שגם העם דיבר בזמן בית ראשון לה"ק.
רג. נחמיה ח, ח. מגילה ג, א (הרי שהעם הוצרך לתרגום לארמית).
רד. ג, א: שכחום וחזרו ויסדום (הרי שהתרגום נשכח בבית שני, עד שחזר אונקלוס ויסדו).
רה. טור ושו"ע או"ח סי' קמה ס"א. וראה לעיל או"ח סי' רפה ס"ג.
רו. ראה רש"י קידושין מט, א ד"ה הרי, ותוס' שם ד"ה המתרגם (גילה מה שניתן בסיני). לעיל או"ח סי' רפה ס"ב (מסיני). סי' שלד סי"ב (שאמרו ולא כתבו, שלא ניתנה ליכתב).
רז. מגילה שם.
רח. וכן בימי התלמוד. ראה לעיל או"ח סי' תלד ס"ח.
רט. משנה ו. וראה גם שקלים פ"ה מ"ה, ברע"ב ותוס' יו"ט.
רי. ע"א: ובלשון ארמי היה כו' דלאשמועי עבידא.
ריא. בזמן בית שני ובזמן התלמוד (ראה אגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב שם).
ריב. כמבואר בספרי שם.
ריג. עתה בא לבאר שבימיהם לא היו הנקודות וטעמים כתובים והיו מלמדים אותם לתינוקות.
ריד. בטור ושו"ע יו"ד, והוא ממסכת סופרים פ"ג ה"ז.
רטו. ד"ה לפסוקי (שמחלק בין האמור שם, לה' מקראות שאין להם הכרע שביומא נב, סע"א. ומשמע מדבריו שידעו הפסקי טעמים).
רטז. שמשווה ביניהם. וראה מהרש"א חגיגה שם.
ריז. ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני. וברא"ש ור"ן שם ד"ה מקרא סופרים (שמשתנה באתנחתא כו'). וראה גם לעיל סי' לב סמ"ז. תצד סי"א (שהפסק הפסוקים הם הלכה למשה מסיני).
ריח. רש"י חולין כ, ב ד"ה אבל. נדה עב, ב ד"ה איני. הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל פג.
ריט. המיוחסות סי' רלח.
רכ. ואם נקד פסול (ופסוק טעמים, מקובלים מסיני בע"פ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 36 עמודים.