הקדמה
סימן קפג
הקדמה
ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וגו'א. פרשה זו נאמרה בנדה הרואה בעת נדתה. ובפרשה שנייה נאמרב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא. פרשה זו נאמרה בזבה שהיא הרואה ג' ימים רצופים בלא עת נדתה שאין רבים פחות משלשהג. והיא צריכה לספור ז' ימים נקיים שנאמר בפרשה זוד ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר, ודרשו חכמיםה ואחר תטהר אחר אחד לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם כלומר שלא יהא לנקיים שלה אלא אחר אחד בלבד, ואלו ראתה יום אחד בינתים ומשלמת בתר הכי הוו ליה תרי אחר, הילכך ילפינן מינה דאם ראתה בינתים סתרה מנינה ואחר כך מונה ז' ימים רצופים כדי שלא יהיה להם אלא אחר אחד (ר"ןו).
אבל הרואה בעת נדתה בין שלא ראתה אלא טפה אחתז בין שהיתה שופעת כל שבעהח ופסקה בסוף יום השביעיט טובלת לערב שהוא ליל שמיניי ומשמשתיא שנאמריב שבעת ימים תהיה בנדתה.
חזרה וראתה מליל שמינייג ואילך הרי זו זבה בין שטבלה לנדתה בין שלא טבלה (עיין גמ' נ"דיד).
ואם ראתה יום אחד או ב' הרי זו שומרת יום כנגד יוםטו ואם ראתה ג' ימים רצופים צריכה לישב שבעה נקיים שנאמר או כי תזוב על נדתה כלומר בסמוך לנדתה שהוא שמיני ותשיעי ועשירי, ומתוך שנאמר או כי תזוב מכלל שבתחלה הכתוב מדבר במופלג מנדתהטז. והפלגה זו קבלו חכמים הלכה למשה מסינייז שאינה יותר על י"א יום, שי"א יום שלאחר שבעת ימי נדתה נקראים בלא עת נדתה ואחר כך חוזרת לעת נדתהיח.
ובתוך י"א יום אלו אם לא ראתה אלא יום אחד בין שראתה בתחלת הלילה בין שראתה בסוף היום ופסקה בויט משמרת ליל האחרת ויומו ואם לא ראתה כלום טהורה לבעלה לערב אחר שתטבול.
וזמן טבילתה מן התורה הוא ביום ספירתהכ ואם לא טבלה ביום טובלת בלילהכא ואף על פי שטבלה ביום אינה משמשת עד הערב שמא תראה ותסתור כל היום למפרעכב. ראתה גם ביום ב' ופסקה בו משמרת יום ג' אם לא ראתה בו טהורה לבעלה לערב אחר שתטבול. וזו היא זבה קטנהכג שהיא שומרת יום כנגד יום, שנאמרכד טמאה היא דקרא יתירה הוא דכבר נאמר כימי נדתה תהיה אלא למעוטי שאינה משמרת אלא יום אחד בלבד לימי זוב טומאתה שאינן רבים (ר"ןכה):
ראתה ג' ימים רצופיםכו אפילו לא ראתה בכל יום אלא טפה אחת פחותה מן החרדלכז הרי זו זבה גדולה ומאחר שתפסוק ראייתה צריכה לספור ז' נקיים חוץ מן היום שפוסקת בוכח וזמן טבילתה מן התורהכט הוא ביום ז' לספירתה ואינה משמשת עד הערב שמא תראה ותסתורל ואם לא טבלה ביום טובלת בלילהלא.
ואין בין זבה קטנה לזבה גדולה אלא לענין ספירת ז' והבאת קרבן, שזבה גדולה צריכה לספור ז' נקיים וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד וזבה גדולה מביאה קרבן כשתטהר מזובה ולא זבה קטנה, אבל לענין טומאה ואיסור ביאה הן שוויןלב שהבא על זבה קטנה הוא בכרת כמו הבא על זבה גדולה שנאמרלג כימי נדתה תהיה וגו'.
ואחר ששלמו י"א יום אחר שבעת ימי נדתה והוא יום י"ט לתחלת נדתה חוזרת לעת נדתהלד ואין ראייתה ביום י"ט מצטרפת לראיית י"ז וי"ח לעשותה זבה גדולהלה.
וסדר ספירת ימי הנדות והזיבות כך הואלו כל אשה הרואה דם פעם אחת יושבת ז' לנדתה. ואחר ז' ימים אלו אם לא ראתה כל י"א יום או אפילו ראתה ב' ימים ואפילו הם י"ז וי"ח משתראה י"ט לראייתה היא נדה בתחלהלז, ויום אחד מימי נדתה שאינה רואה עולה לה לספירת זיבה קטנהלח. לא ראתה עד יום כ"ו אין מונין כ"ו ליום הראוי לזיבה אלא הרי זו תחלת נדהלט הואיל ולא ראתה בי"ט, שאין זיבה אלא בי"א הסמוכין לז' שראתה בהן נדותמ בתחלתה. אבל אם ראתה ג' ימים רצופים בתוך י"א יום שהיא צריכה לספור ז' נקיים אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז' נקיים, כיצד הרי שראתה ג' ימים בסוף י"א יום ושפעה וראתה גם ביום הרביעי שהוא מן הימים הראויים לנדה, אפילו התחילו נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וחזרה וסתרה אינה אלא זבה הסותרת, וכשתשלים ז' נקיים ותראה תחזור לתחלת ימי נדהמא, ואף על פי שלא טבלה לזיבתה (עיין רא"ש פ"דמב וב"י סי' קצ"ומג), כי שוב אינה סותרת מעתה (תוספות דף ל"ומד ורא"ש שם).
וכל זה מדין תורה אבל רבינו הקדוש התקין שכל אשה שתראה יום אחד תשב ששהמה נקייםמו ואם ראתה ב' ימים תשב ששה נקיים ואם ראתה ג' ימים רצופים תשב שבעה נקייםמז ובכל ימים שתראה כך היא נוהגת כדי שלא לחלק בין ימי נדה לימי זיבהמח, מפני שאין כל הנשים בקיאות בחשבון ימי נדה וזיבה ויש להסתפק בכל יום שתראה בו שמא זהו תחלת נדתה ואינה טהורה לבעלה עד ליל שמינימט. ואם חזרה וראתה ביום א' מז' ימים אלו יש לחוש שמא זהו תחלת נדתה ויום הראשון היה מימי זיבתהנ, לכך הצריכה לישב ששה נקיים וכשתשב ששה נקיים אין כאן בית מיחוש, כל שלא ראתה ג' ימים רצופים שאז יש לחוש שמא הם בימי זיבתה וצריכה ז' נקייםנא:
אבל בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו ראתה יום אחד טפהנב אחת כל שהיאנג ופסק הדם סופרת לה ז' נקיים ובין שראתה בעת נדתה יום אחד או ב' או כל הז' כולם או יותר משיפסוק הדם סופרת ז' נקיים כדין זבה גדולהנד. ומפני מה החמירו בנות ישראל כך על עצמן כדי שתהיינה מונות בכל זמן מנין אחד ולא ישתנה מנהגן בין ראייה אחת לג' ימיםנה, הרי שראתה ג' ימים ונעשית זבה התחילה וספרה עד ז'נו נקיים וראתה בשביעי טפה כחרדל או פחות ודאי צריכה לישב ז' נקיים (מפני שסתרה מניינה) ויש שאינן בקיאות בין תחילת ראייה לסתירת הספירה ויבא הדבר לידי טעותנז. וחומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני החכמים ועשו אותה כהלכה פסוקהנח בכל מקום, לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם. עכ"ל הרמב"ן ז"לנט.
ועיין סוף סימן קפ"טס דאיכא נפקא מיניה בזמן הזה בחשבון ימי נדה וזיבה לענין וסתות לפי דעת השפתי כהןסא:
הערות
- א. ויקרא טו, יט.
- ב. שם כה.
- ג. ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ה ה"ט. גיטין מו, א. רש"י שם ד"ה ימים שנים. רי"ף שבועות (ג, ב). רמב"ם פ"ו ה"ז.
- ד. שם כח.
- ה. ברייתא לז, א (אחר אחר). רש"י לג, ב ד"ה תסתור (כלומר זמן אחד לכולן). ובסמ"ג ל"ת קיא (לז, ג), ובר"ן (דלקמן) גורס אחר אחד.
- ו. שבועות (ג, ד) ד"ה אחר אחד.
- ז. משנה מ, א. רמב"ם הל' אסורי ביאה פ"ו ה"ב. הל' נדה לרמב"ן פ"א ה"א. טור ולבוש.
- ח. ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ד ה"ה. רי"ף שם (ג, א). רמב"ם פ"ו ה"ב. רמב"ן שם. טור ולבוש.
- ט. רש"י מגילה כח, ב ד"ה שהחמירו. רמב"ן שם. טור ולבוש.
- י. ברייתא יומא ו, א. רמב"ם פ"ד ה"ו. רמב"ן שם. טור ולבוש.
- יא. רמב"ן שם.
- יב. ויקרא טו, יט. ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ד ה"ה. רי"ף שם. ר"ן שם ד"ה בבשרה (ג' לימודים הנ"ל מפסוק זה).
- יג. גמרא עג, סע"א. רש"י שם ד"ה סמוך לנדתה. רמב"ן שם.
- יד. ע"ב (ט' ימים טמאין), ורש"י שם ד"ה ט' (תרי מינייהו זיבה). וראה גם לקמן (בלא טבלה לזיבתה).
- טו. משנה לט, א ובכ"מ. ברייתא עג, א. רמב"ם שם ה"ז. רמב"ן שם ה"ה. טור ולבוש.
- טז. ברייתא עג, א. רי"ף שם (ג, ב).
- יז. ברייתא עב, ב כרבי אלעזר בן עזריה. רי"ף שם. רמב"ם שם ה"ג. רמב"ן שם ה"ד. לבוש.
- יח. רמב"ן שם ה"ד. טור ולבוש.
- יט. רמב"ם שם ה"ט. רמב"ן שם ה"ה. טור ולבוש.
- כ. משנה מגילה כ, א. ברייתא נדה עב, א (ושוין בטובלת לילה לזבה שאינה טבילה). ברייתא שבת קכא, א (שבזה חלוקה זבה מנדה). ב"י ד"ה ומ"ש ובזבה (שמדרבנן אינה טובלת עד הלילה, כמו בזבה גדולה דלקמן).
- כא. ב"י ד"ה ומ"ש בכל הטבילות. פרישה ס"ק ט.
- כב. משנה עב, א. רש"י שם ד"ה תלויין. רי"ף שם. רמב"ן שם ה"ו. טור ולבוש.
- כג. גמרא לח, א. רמב"ם פ"ו ה"ז. רמב"ן שם ה"ה. טור ולבוש.
- כד. ויקרא טו, כה. רי"ף שם.
- כה. שם ד"ה ת"ל טמאה.
- כו. תוס' נד, א ד"ה וארבעה. רמב"ן שם ה"א.
- כז. משנה מ, א (לענין שכבת זרע וזוב. ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' קא אות א). רש"י מב, א ד"ה ולטמא (דמיירי אף בנדה וזבה. וכדלקמן סי' קפג ס"א). רמב"ם פ"ה ה"א (אף לענין זיבות). רמב"ן שם. וראה גם לקמן סי' קפג ס"ק ג. סי' קפד ס"ק ג. סי' קפח ס"ק כב. סי' קצ ס"ק ב.
- כח. גמרא לג, א (שרק הכותים סופרים היום שפוסקת). רמב"ן שם. טור ולבוש.
- כט. ומדרבנן לא תטבול עד לערב (רש"י סז, ב ד"ה לידי ספק. תוס' שם ד"ה אבל. רמב"ן שם ה"כ. טור סי' קצז).
- ל. ברייתא סז, ב. רש"י שם לידי ספק. רי"ף שם. טור ולבוש.
- לא. ב"י ד"ה ומ"ש בכל הטבילות. פרישה ס"ק ט.
- לב. רמב"ם פ"ו ה"ח. רמב"ן שם ה"ח.
- לג. ויקרא טו, כה. וחיוב כרת בנדה מבואר שם כ, יח. רש"י סנהדרין פז, סע"א. רמב"ם פ"ד ה"א-ב.
- לד. רש"י ערכין ח, א ד"ה פתח וד"ה פתחה. רמב"ן שם ה"ד. טור ולבוש.
- לה. ברייתא עג, א. רש"י שם ד"ה יכול. רי"ף שם. רמב"ן שם ה"ז.
- לו. רמב"ן שם ה"ט. מ"מ פ"ו ה"ו.
- לז. ברייתא עג, א. רש"י שם ד"ה יכול. רי"ף שם. רמב"ן שם ה"ז.
- לח. תוס' נד, א סד"ה תשמש. רמב"ן שם הי"ג.
- לט. רש"י שם. רמב"ן שם הי"א.
- מ. רש"י שם. רמב"ן שם הי"ב.
- מא. רש"י שם. רמב"ן שם ה"י. טור ולבוש.
- מב. סי' ב. וראה גם לעיל (בלא טבלה לנדתה). לקמן סי' קצ ס"ק פה.
- מג. ד"ה ומ"ש או בין השמשות.
- מד. ע"א ד"ה שבוע.
- מה. גמרא סו, א. רי"ף שם (ד, א). רמב"ן שם הט"ז.
- מו. רמב"ן שם. ר"ן שם ד"ה שנים תשב.
- מז. גמרא שם. רי"ף שם. רמב"ן שם.
- מח. רמב"ן שם.
- מט. רי"ף שם (ד, רע"א). ר"ן שם. רמב"ן שם הט"ו. מ"מ פי"א ה"ג.
- נ. רא"ש פ"י סי' ו.
- נא. רש"י שם ד"ה שנים.
- נב. ר' זירא סו, א (טפת דם כחרדל). טור ושו"ע.
- נג. רמב"ן שם הי"ז. ש"ך ס"ק ג (אפילו פחות מכחרדל). וכדלעיל לענין זבה.
- נד. רמב"ם פי"א ה"ד. רמב"ן שם.
- נה. הראב"ד בבעלי הנפש ריש שער הספירה. רמב"ן שם הי"ח. מ"מ פי"א ה"ד.
- נו. כ"ה ברש"י דלקמן, אבל ברמב"ן ומ"מ: עד ששה.
- נז. רש"י מגילה כח, סע"ב. רמב"ן שם. מ"מ שם. ר"ן שם (ד, א) ד"ה ואע"ג.
- נח. ברכות לא, א. רי"ף שם.
- נט. שם הי"ט.
- ס. ס"ק קיב.
- סא. ס"ק עא.
רש"י על ויקרא ט״ו:י״ט - הטקסט מספריא
כי תהיה זבה. יָכוֹל מֵאֶחָד מִכָּל אֵבָרֶיהָ, תַּ"ל וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ — אֵין דָּם מְטַמֵּא אֶלָּא הַבָּא מִן הַמָּקוֹר:
דם יהיה זבה בבשרה. אֵין זוֹבָהּ קָרוּי זוֹב לְטַמֵּא אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אָדֹם (שם י"ט):
בנדתה. כְּמוֹ וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ (איוב י"ח) — שֶׁהִיא מְנֻדָּה מִמַּגַּע כָּל אָדָם:
תהיה בנדתה. אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה אֶלָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה (ספרא):
כי תהיה זבה AND IF A WOMAN HAVE AN ISSUE — One might think that this means: if there be an, issue from any limb of her body (e. g. ear, nose)! It, however, states in a law referring to this matter, (Leviticus 20:18) “and she hath uncovered the fountain of her blood” — only that issue of blood therefore makes her unclean which comes from her fountain (Sifra, Metzora Parashat Zavim, Section 4 2).
דם יהיה זובה בבשרה AND HER ISSUE IN HER FLESH BE BLOOD — Her issue does not come under the term “flux” to cause uncleanness except if it is red (cf. Niddah 19a).
בנדתה [SHE SHALL BE] PUT APART [SEVEN DAYS] — The word has the same meaning as, (Job. 18:18) “and they shall drive him out (ינדהו) of the world” — and her state is so called because she is set apart from the touch of any person (separated, so that no-one shall touch her).
תהיה בנדתה [SEVEN DAYS] SHALL SHE BE IN HER SEPARATION. even though she has seen a show of blood only once (lit., only the first show — i. e., not 7 days continuously) (Sifra, Metzora Parashat Zavim, Section 4 5).
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כיצד כשתראה האשה דם תחלה או כשתראה בשעת וסתה והוא העת שקבעה לנדתה הרי זו נדה כל שבעת הימים בין ראתה כל שבעה בין שלא ראתה אלא טיפה ראשונה בלבד ראתה דם ביום השמיני הרי זה דם זיבה מפני שהוא בלא עת נדתה.
הטקסט של Ramban on Leviticus 15:19 אינו זמין בספריא.
הטקסט של Ramban on Leviticus 20:18 אינו זמין בספריא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 43 עמודים.
- תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"א מנחם-אב, ה'תשכ"ט סנהדרין פז, א
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב ערכין ח, ב
- יהל אור על תהלים לו קכח ערכין דף ח
- שארית יהודה שו"ת יורה דעה סימן כא ערכין ח, א
- לקוטי שיחות כרך ז מצורע שיחה ב נדה עב, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך ז מצורע שיחה ב נדה עב, ב
- לקוטי שיחות כרך ז מצורע שיחה ב נדה עב, ב
- לקוטי שיחות כרך כב מצורע שיחה א נדה עב, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק ראשון (ב) מאותו ספר נדה עב, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תש"ל נדה עב, ב
- אגרות קודש כרך ד א'קסו גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה א גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך ה וישלח שיחה א גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ח גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך יד תצא שיחה א גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך יח שלח שיחה ג גטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך כא תשא שיחה ב גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך כט ראה שיחה ב גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה ב גיטין מו, רע"ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה גיטין מו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שס דין היקף מחיצות לשבת ב מאותו ספר גיטין מו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שס דין היקף מחיצות לשבת גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך ה וישב שיחה ב שבת קכא, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשט"ז שבת קכא, סע"א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב מהדו"ב לסי' רמג וספר מאותו ספר שבת קכא, א
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן ה שבת קכא, א
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז חובת המחאה לנכרי שעושה בשבילו לא. נכרי שבא לכבות אין צריך למחות שבת קכא, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יא שבת קכא, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לב שבת קכא, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יב שבת קכא, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כב שבת קכא, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כג שבת קכא, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תס דיני מצות המצוה שבת קכא, א
- דובר שלום שפחות המושכרות בבית ישראל בשבת שבת קכא, א
- ביאורי תניא שימחוביץ, אלטר ליקוטי אמרים פרק כד שבת קכא,ב
- ביאורי תניא שימחוביץ, אלטר ליקוטי אמרים פרק לא שבת קכא,ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמג דין המשכיר שדה ומרחץ לנכרי שבת קכא , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שז דיני שבת התלויים בדבור שבת קכא, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלו אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן שבת קכא, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שמג דין קטן בשבת שבת קכא, א

