רסז
היינו להבדיל ולהפריש חלק הטוב מחלק הרע שלא יהי' מעורבים יחד כי בחי' נוגה מעורב טו"ר כמו פני שור פני נשר שבנוגה שבמרכבה דעשי' הנה מפעולת השפעתם למטה בהתהוות חלקי דצ"ח אנו רואים שגם בעצם מהותם מעורב טו"ר ברוחניות כי הנה החיות והבהמות והעופות שנתהוו מפני שור פני נשר כו' הרי נתהווה חיות ובהמות ועופות טהורים וחיות ובהמות ועופות טמאים, והטמא הוא בחי' רע גמור שנפל בשבירה מז' מדות הרעות דנוגה כמו עופות הדורסים המזיקין וחיות רעות הטורפין ומזיקין, וכיוצא בזה בחי' רע גמור שבאדם הפועל רע תמיד כו', או דברים האסורים לגמרי כגזל ועריות ושפיכות דמים כו', שכל אלה יצאו לכלל פירוד מאלקות ולא יוכלו להתברר ולעלות וליכלל בקדושה העליונה כמ"ש טהור24 עיניים מראות ברע, לא יגורך רע כו', אך הבהמה והחי' הטהורה שרשה מבחי' פני שור כו' שהוא בחי' נוגה מעורב טו"ר, כי הנה הבהמה הטהורה כשירה לקרבן ולמאכל אדם ויכולה לעלות וליכלל בקדושה האלקית כשמתפלל ומוסר נפשו באחד בכח המאכל של בשר בהמה ואדרבה ניתוסף עי"ז אור השגה אלקית וכמ"ש25 ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו' וכן אמר חמרא26 וריחנא פקחין כו' לפי ששרשם מבחי' התוהו שלפני התיקון וכמ"ש במ"א. אך זהו דוקא כשאינו אוכל רק לשובע נפשו האלקית ולא למלאות תאוות גופו הבהמית, אבל כשאוכל למלאות תאוות נפשו הבהמית אזי יהי' להיפך שהמאכל מגשם גם את נפשו האלקית לבלתי יוכל לעלות רוחו ונשמתו לעבודת ה' כו', ולכך נק' אכילה גסה שהיא מגשמת הגוף כ"כ עד שגם נפשו האלקית יחשך אורה, והטעם הוא לפי שהמאכל הוא מעורב טו"ר ומתברר ויוצא ממנו הפסולת הרע לחוץ והחלק הטוב והמובחר עולה למוח ששם משכן נפש האלקית ומחזקה ובחי' הפסולת הגס מגשם לגוף וא"א להיות שיאכל אדם גם לשובע נפשו ולא יפעול בגופו הגשמה כלל, רק בשבת בלבד דהגשמיות שבמאכל נברר ועולה גם הוא ונכלל בקדושה כמ"ש27 בפע"ח בכונות סעודת שבת (שהוא כמו לחם28 הפנים שכולו פנים בלתי פסולת כלל כמ"ש במ"א), וע"כ מותר לאכול בשבת לתאבון ואינו מזיק גם לגוף, אמנם צדיק29 שאוכל לשובע נפשו מתגבר חלק הטוב שמחזק לאור הנשמה ומהפך את הגשמת הגוף להיות לעזר להוסיף כח בעבודת ה' וכמ"ש ר"נ עד דלא אכילנא כו'. ועכ"פ הרי מובן מזה שיש במאכל טו"ר ממש, ומוכרח שגם במקור חוצבו יש תערובות טו"ר ברוחניות והוא בחי' נוגה שבמרכבה כידוע שנמשך מפני שור שורש נפש הבהמית כו', אך הן בהמות ועופות טהורים וד"ל, וזהו ענין הבירור למעלה ע"י שם ב"ן לברר ולהעלות חלק הטוב מבחי' נוגה ולהגביר אורו גם על חלק הפסולת ולאהפכא חשוכא לנהורא כו' עד שלא ישאר רק חלק הרע הגס שאין לו בירור כענין צדיק אוכל לשובע נפשו הנ"ל.
הערות
- 24. טהור עיניים. . לא יגורך רע : חבקוק א, יג. תהלים ה, ה.
- 25. וכמ"ש ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא : ראה ב"ק עב, א.
- 26. חמרא וריחנא פקחין : יומא עו, ב.
- 27. כמ"ש בפע"ח בכונות סעודת שבת : ראה פע"ח שער השבת פי"ד ואילך.
- 28. לחם הפנים שכולו פנים. . כמ"ש במ"א : מנחות צו, א. וראה לקו"ת עקב יז, ב. סידור קז, ד. מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תקנ. ח"ג ע' תתקלב. דברים ח"ג ע' א'קיז.
- 29. צדיק שאוכל לשובע נפשו : משלי יג, כה.
בבא קמא ע״ב א - הטקסט מספריא
דְּלָא אֲכַלִי בִּשְׂרָא דְתוֹרָא.
וְאֶלָּא מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
אֲמַר לֵיהּ: רֵישָׁא קָרֵינָא בֵּיהּ ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בְּאִיסּוּרָא, סֵיפָא לָא קָרֵינָא בַּיהּ ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בְּאִיסּוּרָא.
הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי: שְׁמַע מִינַּהּ, אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְבַסּוֹף.
דְּאִי יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף, כֵּיוָן דִּשְׁחַט בַּהּ פּוּרְתָּא – אַסְרַהּ, אִידַּךְ – לָא דְּמָרַיהּ קָא טָבַח!
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: כִּי קָא מִחַיַּיב – אַהָהוּא פּוּרְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: לָא תִּידְחֲיַ[יהּ], ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בָּעֵינַן – וְלֵיכָּא.
אֶלָּא קַשְׁיָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב גַּמָּדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט מִקְצָת סִימָנִין בַּחוּץ, וּגְמָרָן בִּפְנִים.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם דְּרַבִּי לֵוִי סָבָא: אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְבַסּוֹף. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף. אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי, לֵימָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן: חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה – לָאו דְּאוֹרָיְיתָא?
is because I had not eaten ox meat. In other words, I was fasting yesterday and was unable to concentrate properly.
Rava responded to him: But if the Torah requires even a partial payment of the fourfold or fivefold payment, what is different in the first clause, in which the son must pay, and what is different in the latter clause, where he is exempt?
Rav Naḥman said to him: In the first clause, where the father’s animal was stolen and slaughtered in his lifetime, I read about this case the verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), which indicates that the thief slaughtered the ox or the sheep entirely in a prohibited manner. In the latter clause, where the animal was slaughtered after the father’s death, I do not read about this case the verse: “And slaughter it,” which describes a slaughter that was performed entirely in a prohibited manner, because the animal already partially belonged to him, and his own portion of the ox was slaughtered in a permitted manner.
§ The mishna teaches: A thief who slaughters the animal but it was found to be a tereifa, and likewise a thief who slaughters a non-sacred animal in the Temple courtyard, pays the fourfold or fivefold payment. Rav Ḥavivi of Meḥoza said to Rav Ashi: Conclude from the mishna that the act of slaughtering is considered to have been performed only at the end of the slaughtering process.
Rav Ḥavivi of Meḥoza explains: As, if you say that the act of slaughtering lasts from beginning to end, i.e., the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the process, one could raise a question with regard to the case of one who slaughters a non-sacred animal in the Temple courtyard: Once he slaughtered the animal a bit, at the very start of the act of slaughter, he has prohibited the animal, with regard to deriving benefit, as a non-sacred animal slaughtered in the Temple courtyard. When he slaughters the other part, it is already prohibited with regard to deriving benefit, which means that it is not an animal that belongs to its owner that he slaughters. Since deriving benefit from the animal is prohibited, it has no value; therefore, there is no ownership.
Rav Huna, son of Rava, said to Rav Ḥavivi in response: It is possible to explain the mishna even if one maintains that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter. As, when does the thief become obligated to pay the fourfold or fivefold payment? It is when he performs that first bit of slaughter in the beginning, before the animal becomes forbidden. Rav Ashi said to Rav Huna: Do not dismiss Rav Ḥavivi’s objection with this explanation. The verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), indicates that to impose liability to pay the fourfold or fivefold payment we require that the thief slaughtered it completely, and after having slaughtered it just a bit there is no complete slaughter yet.
Rav Huna said to Rav Ashi: But if you are correct, the mishna is difficult according to the one who maintains that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter. Rav Ashi said to Rav Huna: This is what Rav Gamda said in the name of Rava, concerning this question: The mishna is discussing a case where the thief slaughtered, i.e., severed, part of the two organs that must be severed in ritual slaughter, i.e., the trachea and the esophagus [simanin], outside the Temple, and finished slaughtering them inside the Temple. Therefore, the animal became prohibited with regard to deriving benefit only at the final stage of slaughter, concomitant with the liability to pay the fourfold or fivefold payment.
There are those who teach that the preceding exchange took place with regard to the following dispute: Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Levi the Elder: The act of slaughtering is considered to have been performed only at the end of the slaughtering process. And Rabbi Yoḥanan says: The act of slaughtering lasts from beginning to end. Rav Ḥavivi of Meḥoza said to Rav Ashi: Shall we say that Rabbi Yoḥanan holds that the prohibition against deriving benefit from non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard is not by Torah law?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשט"ו מנחות צו, א
- תורת מנחם ר"ד ליל א' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תשכ"ז מנחות צו, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם מנחות צו, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה מנחות צו, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים לא תהי' משכלה דש, א מנחות צו, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה מנחות צו, א
- נר מצוה ותורה אור שער האמונה ס, א מנחות צו, א
- רשימות מנורה צו"ד מונחת מנחות צו, א
- לקוטי שיחות כרך א ויקרא שיחה א ב"ק עב, א
- לקוטי שיחות כרך א פ' זכור שיחה א ב"ק עב, א
- לקוטי שיחות כרך א בחוקותי שיחה א ב"ק עב, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשט"ו ב"ק עב, רע"א
- תורת מנחם ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשט"ז ב"ק עב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשט"ז ב"ק עב, רע"א
- תורת מנחם יו"ד שבט, תשי"ב ב"ק עב, א
- תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ב ב"ק עב, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ה ב"ק עב, רע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ג ב"ק עב, רע"א
- מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט, תשי"ב* ב"ק עב, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין מאמר הזוהר פ' ויצא ע"פ ויקח מאבני המקום מאותו ספר ב"ק עב, רע"א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: ביאור רני ושמחי בת ציון מאותו ספר ב"ק עב, רע"א
- מאמרי אדה"ז תקס"ט זכור את יום השבת מאותו ספר ב"ק עב, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים מאותו ספר ב"ק עב, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ועבר ה' לנגוף את מצרים ב"ק עב, רע"א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תשא להבין בתוס' ביאור שרשי הדברים ב"ק עב, רע"א
- פלח הרמון אמור והניף הכהן אותם ב"ק עב, רע"א