282
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שתענוגו של העבד הוא – תענוג האדון.
והרי דבר זה רמוז במלה "תלכו": למרות שמדובר ב"בחוקותי", ב"קבלת עול", יש כאן "תלכו", שהרי תוכנה האמתי של הליכה הוא – אי־הגבלה8, ודבר זה אינו יכול לבוא מכחות נפש "פנימיים" ומוגבלים, כי אם מכוח "מקיף", תענוג, חיות.
והמלה "אם", התחנונים וההבטחה של הקב"ה, אינם מוסבים רק לעצם קיום המצוות, כי אם גם לדרך קיום המצוות: "בחוקותי – תלכו", וכל יהודי מובטח שיקיים את המצוות גם בחיות וגם בקבלת עול.
ד. שכר הדבר הוא: "ונתתי גשמיכם בעתם" גו' – הגשם מבחינה רוחנית שהוא "יערוף כמטר לקחי", ולמעלה ממנו – אור התורה, ולמעלה יותר – התורה שהמשיח ילמד, שהתורה של עכשו "הבל לגבי תורתו של משיח"9.
וכתוצאה מכך – גם "גשמיכם בעתם". בגשמיות, כפשוטו.
והגשמיות תהיה באופן כזה שלא זו בלבד שלא תפריע לעבודת ה', כי אם, אדרבה, עוד תסייע, כאמור10: "דלא אכילנא בישרא דתורא כו'" (עד שאיני אוכל בשר שור אין העמקה כפי הדרוש), ובגשמיות נעבוד את ה' מתוך מנוחת הנפש והרחבת הדעת.
ה. בלקוטי תורה בפרשת השבוע11 מוסבר כי פרטי ה"תוכחה" הנם, לאמתו של דבר, ברכות (לדוגמא: "ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד" – עשרת כוחות הנפש יהיו "אפויים" ולוהטים "בחמימות האהבה הבאה מהתבוננות של אחד, יחודו של עולם") – אלא שבהיותן ברכות נעלות ביותר, אין באפשרותן לבוא לידי גילוי, ומשום כך נאמרו בצורה שנאמרו.
ה"צמח צדק" מוסיף ב"הגה"ה" שזה גם המובן בספור הגמרא12, על רבי שמעון בר יוחאי ששלח את בנו לר' יונתן בן עמסיי ולר' יודא בן גרים שיברכוהו. כשחזר הבן לרשב"י – מסר לו את דבריהם בקובלו על משמעותם שנראית כהיפוכן של ברכות, אך ר' שמעון הסביר לו שאמנם היו אלה ברכות, וגילה לו את משמעותם האמיתית של הדברים.
מדוע, באמת, בירכוהו בלשון העלולה להשתמע בצורה מנוגדת? – המהרש"א מתרץ שכוונתם היתה "לחדודי", על כך אומר ה"צמח צדק": "יותר נראה כפשוטו", משום שהיו אלו ברכות נעלות מאד, לא היה אפשרי גילוין אלא בצורה זו.
ו. ונשאלת השאלה: אם היו אלה ברכות נעלות במדה שחייבות להתבטא בצורה מוסוית – כיצד יכול היה רשב"י לגלות את משמעותן הנכונה?
הערות
- 8. ראה לקו"ת תחלת בחוקותי.
- 9. קהלת רבה פרשה יא.
- 10. ב"ק עב, א.
- 11. ד"ה בשברי לכם מטה לחם.
- 12. מועד קטן ט, א.
בבא קמא ע״ב א - הטקסט מספריא
דְּלָא אֲכַלִי בִּשְׂרָא דְתוֹרָא.
וְאֶלָּא מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
אֲמַר לֵיהּ: רֵישָׁא קָרֵינָא בֵּיהּ ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בְּאִיסּוּרָא, סֵיפָא לָא קָרֵינָא בַּיהּ ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בְּאִיסּוּרָא.
הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי: שְׁמַע מִינַּהּ, אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְבַסּוֹף.
דְּאִי יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף, כֵּיוָן דִּשְׁחַט בַּהּ פּוּרְתָּא – אַסְרַהּ, אִידַּךְ – לָא דְּמָרַיהּ קָא טָבַח!
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: כִּי קָא מִחַיַּיב – אַהָהוּא פּוּרְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: לָא תִּידְחֲיַ[יהּ], ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בָּעֵינַן – וְלֵיכָּא.
אֶלָּא קַשְׁיָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב גַּמָּדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט מִקְצָת סִימָנִין בַּחוּץ, וּגְמָרָן בִּפְנִים.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם דְּרַבִּי לֵוִי סָבָא: אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְבַסּוֹף. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף. אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי, לֵימָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן: חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה – לָאו דְּאוֹרָיְיתָא?
is because I had not eaten ox meat. In other words, I was fasting yesterday and was unable to concentrate properly.
Rava responded to him: But if the Torah requires even a partial payment of the fourfold or fivefold payment, what is different in the first clause, in which the son must pay, and what is different in the latter clause, where he is exempt?
Rav Naḥman said to him: In the first clause, where the father’s animal was stolen and slaughtered in his lifetime, I read about this case the verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), which indicates that the thief slaughtered the ox or the sheep entirely in a prohibited manner. In the latter clause, where the animal was slaughtered after the father’s death, I do not read about this case the verse: “And slaughter it,” which describes a slaughter that was performed entirely in a prohibited manner, because the animal already partially belonged to him, and his own portion of the ox was slaughtered in a permitted manner.
§ The mishna teaches: A thief who slaughters the animal but it was found to be a tereifa, and likewise a thief who slaughters a non-sacred animal in the Temple courtyard, pays the fourfold or fivefold payment. Rav Ḥavivi of Meḥoza said to Rav Ashi: Conclude from the mishna that the act of slaughtering is considered to have been performed only at the end of the slaughtering process.
Rav Ḥavivi of Meḥoza explains: As, if you say that the act of slaughtering lasts from beginning to end, i.e., the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the process, one could raise a question with regard to the case of one who slaughters a non-sacred animal in the Temple courtyard: Once he slaughtered the animal a bit, at the very start of the act of slaughter, he has prohibited the animal, with regard to deriving benefit, as a non-sacred animal slaughtered in the Temple courtyard. When he slaughters the other part, it is already prohibited with regard to deriving benefit, which means that it is not an animal that belongs to its owner that he slaughters. Since deriving benefit from the animal is prohibited, it has no value; therefore, there is no ownership.
Rav Huna, son of Rava, said to Rav Ḥavivi in response: It is possible to explain the mishna even if one maintains that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter. As, when does the thief become obligated to pay the fourfold or fivefold payment? It is when he performs that first bit of slaughter in the beginning, before the animal becomes forbidden. Rav Ashi said to Rav Huna: Do not dismiss Rav Ḥavivi’s objection with this explanation. The verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), indicates that to impose liability to pay the fourfold or fivefold payment we require that the thief slaughtered it completely, and after having slaughtered it just a bit there is no complete slaughter yet.
Rav Huna said to Rav Ashi: But if you are correct, the mishna is difficult according to the one who maintains that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter. Rav Ashi said to Rav Huna: This is what Rav Gamda said in the name of Rava, concerning this question: The mishna is discussing a case where the thief slaughtered, i.e., severed, part of the two organs that must be severed in ritual slaughter, i.e., the trachea and the esophagus [simanin], outside the Temple, and finished slaughtering them inside the Temple. Therefore, the animal became prohibited with regard to deriving benefit only at the final stage of slaughter, concomitant with the liability to pay the fourfold or fivefold payment.
There are those who teach that the preceding exchange took place with regard to the following dispute: Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Levi the Elder: The act of slaughtering is considered to have been performed only at the end of the slaughtering process. And Rabbi Yoḥanan says: The act of slaughtering lasts from beginning to end. Rav Ḥavivi of Meḥoza said to Rav Ashi: Shall we say that Rabbi Yoḥanan holds that the prohibition against deriving benefit from non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard is not by Torah law?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך א ויקרא שיחה א מאותו ספר ב"ק עב, א
- לקוטי שיחות כרך א פ' זכור שיחה א מאותו ספר ב"ק עב, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשט"ו ב"ק עב, רע"א
- תורת מנחם ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשט"ז ב"ק עב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשט"ז ב"ק עב, רע"א
- תורת מנחם יו"ד שבט, תשי"ב ב"ק עב, א
- תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ב ב"ק עב, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ה ב"ק עב, רע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ג ב"ק עב, רע"א
- מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט, תשי"ב* ב"ק עב, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין מאמר הזוהר פ' ויצא ע"פ ויקח מאבני המקום ב"ק עב, רע"א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: ביאור רני ושמחי בת ציון ב"ק עב, רע"א
- מאמרי אדה"ז תקס"ט זכור את יום השבת ב"ק עב, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים ב"ק עב, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים ב"ק עב, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ועבר ה' לנגוף את מצרים ב"ק עב, רע"א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תשא להבין בתוס' ביאור שרשי הדברים ב"ק עב, רע"א
- פלח הרמון אמור והניף הכהן אותם ב"ק עב, רע"א