תשדמ
ויובן ביותר דבר זה בקדוש' האלקי' מהיפכו בסט"א דאת5 זלע"ז עשה האלקי' כו' והנה אנו רואי' דפעם אמרו5 ז"ל שטן6 ופנינה לש"ש נתכוונו ופעם אמרו נתן7 עיניו במקדש ראשון כו' הרי יש בשטן כוונה לש"ש לפעמי' ולפעמי' כוונתו לרע ג"כ כמו נתן עיניו כו' אך הענין הוא דשרש בחי' הנחש הקדמוני שהי' בג"ע הנה ישנו בכל עולם ועולם לפי אותו העולם ואם הוא בעולם הבריא' ימצא בו קצת ביטול לקדוש' כי בעולם הבריא'8 רובו טוב ומיעוטו רע כו' והיינו נתן עיניו כו' וכן קנא' של נחש שהי' בג"ע דבריא' כו' ושרש הנחש כמו שהוא בבחי' האצי' דאין שם רע כלל כי לא9 יגורך רע כתיב שם אמרו דכוונתו לש"ש בלבד אך ענין הנחש והשטן איך שיוכל להיו' בבחי' האצי' הנה ידוע שהוא רק בחי' הרגשת עצמותו ליש ודבר גדול ולא ענין רע כלל כו' וכמ"ש ופלגשו10 ושמה ראומה פי' ראו11 שאני מה שמרגיש במעלת עבודתו כו' וכמ"ש12 במ"א וד"ל ועד"ז יובן איך שיש כמה מדרגו' באופן בחי' הביטול בסטרא דקדושה וכל הגבוה גבוה יותר יש בו בחי' הביטול וכמ"ש הן13 שמים לא זכו בעיניו משום דלפי ערך הרוממו' בחי' הביטול שלהם לבחי' יש יחשב כו' וד"ל.
והנה ע"י בחי' הברורי' הנ"ל בכל עולם לפי ערכו נמצא בחי' הביטול יותר מכפי המדה הראשונה באבי"ע כו' ולזה ניתן בחי' קו המדה איך וכמה יתברר כו' וקו המדה הזה הוא בחכמה דבחכמה אתברירו דוקא אבל אין הכוונה על בחי' חכמה דאצי' אחר <שעז>
שגם היא באה להתברר כנ"ל שהאצי' כולו ג"כ מתברר כו' אלא הכונה על בחי' חכמה דא"ק שמשם נמשך שרש כל הברורי' של כל ההשתלשלו' דאבי"ע כו' ודרך כלל הנה ידוע דיש ד' מדרגו' טנת"א וידוע שהשבירה היתה בבחי' נקודי' דבינה דאורו' דז' מלכי' דתוהו מבחי' ז"ת דבינה הן והבירור הוא בבחי' טעמים שבחכמה כי בחי' הטעמי' בחכמה הן כמו השכל וסברא שנק' בשם טע"ם דוקא כמו מאי14 טעמ"א דר' מאיר קסבר כו' הרי הסברא נק' טעם לפי שהטעם והמתיקו' הוא בתענוג כידוע וכאשר בחי' התענוג מלובש ומאיר בחכמה אז נק' החכמה והשכל הזה בשם טעם כמו טוב15 טעם ודעת למדני כו' והוא בחי' אור המקיף לחכמה זו כו'
הערות
- 5. דאת זלע"ז עשה האלקי' : לשון הכתוב קהלת ז, יד.
- 5. דפעם אמרו : ראה לקו"ת חקת סב, א. מסעי צב, א. סה"מ תרל"ב ח"א ע' רסט.
- 6. שטן ופנינה לש"ש נתכוונו : ב"ב טז, א. ראה מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' קנה. וראה לעיל בהביאור ד"ה החלצו.
- 7. נתן עיניו במקדש ראשון : סוכה נב, א. וראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקנז וע' תרצב.
- 8. הבריא' רובו טוב ומיעוטו רע : ע"ח שער מב פ"ד. שם שער מז, פ"ד. אמת ליעקב מערכת א' אות רמג. סה"מ תקס"ג ח"ב ע' תצא. לקו"ת במדבר ג, ד. דרך מצותיך לא, ב. ובכ"מ.
- 9. לא יגורך רע : תהלים ה, ה.
- 10. ופלגשו ושמה ראומה : וירא כב, ד.
- 11. ראו. . מה : ראה לקו"ת ויקרא ג, א. ראה מאמרי אדה"א דברים כרך ד ע' א'תצג ובהנסמן שם.
- 12. וכמ"ש במ"א : ראה לקו"ת תזריע כג, ד. בהר מג, א.
- 13. הן שמים לא זכו בעיניו : איוב טו, טו.
- 14. מאי טעמ"א דר' מאיר קסבר : ראה ב"ק ה, ב. נדה יח, ב.
- 15. טוב טעם ודעת למדני : תהלים קיט, סו.
בבא קמא ה׳ ב - הטקסט מספריא
לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא תַּרְתֵּי, וְתֵיתֵי אִידַּךְ מִינַּיְיהוּ; הֲדַר אָמַר: חֲדָא מִתַּרְתֵּי לָא אָתֵי.
אָמַר רָבָא: וְכוּלְּהוּ כִּי שָׁדֵית בּוֹר בֵּינַיְיהוּ – אָתְיָא כּוּלְּהוּ בַּמֶּה הַצַּד, לְבַר מִקֶּרֶן; מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ, מָה לְכוּלְּהוּ שֶׁכֵּן מוּעָדִין מִתְּחִילָּתָן.
וּלְמַאן דְּאָמַר: אַדְּרַבָּה, קֶרֶן עֲדִיפָא – שֶׁכַּוּוֹנָתוֹ לְהַזִּיק; אֲפִילּוּ קֶרֶן נָמֵי אָתְיָא.
אֶלָּא לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבִינְהוּ רַחֲמָנָא? לְהִלְכוֹתֵיהֶן.
קֶרֶן – לְחַלֵּק בֵּין תַּמָּה לְמוּעֶדֶת.
שֵׁן וָרֶגֶל – לְפוֹטְרָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
בּוֹר – לִפְטוֹר בּוֹ אֶת הַכֵּלִים. וּלְרַבִּי יְהוּדָה דִּמְחַיֵּיב עַל נִזְקֵי כֵלִים בְּבוֹר – לִפְטוֹר בּוֹ אֶת הָאָדָם.
אָדָם – לְחַיְּיבוֹ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים.
אֵשׁ – לִפְטוֹר בּוֹ אֶת הַטָּמוּן. וּלְרַבִּי יְהוּדָה דִּמְחַיֵּיב עַל נִזְקֵי טָמוּן בָּאֵשׁ, לְאֵתוֹיֵי מַאי?
Let the Merciful One write only two of the primary categories and derive the other categories from them. Then the tanna says: It is not possible to derive one category from two other categories, as each category has its own unique characteristics, which prevent the derivation of a new category even from a combination of two categories.
Rava said: And with regard to all of the primary categories in the mishna, when you cast the primary category of Pit among them, all of the rest of them can then be derived through an analogy based on the common factor of two categories. This is the case with all of the categories except for Goring, due to the fact that there is room to refute the analogy to teach the halakha of Goring with the following contention: What is notable about all of the other categories? They are notable in that they are forewarned from their outset. Since it is the typical manner of the animal to trample and eat, and the typical manner of fire to burn, and the typical manner of a pit to serve as an obstacle, the owner is always forewarned with regard to safeguarding against damage and is liable to pay full damages for his failure to prevent the damage even the first time. With regard to Goring, the animal is innocuous for the first three instances of damage and only thereafter is the animal forewarned, rendering its owner liable to pay full damages.
And according to the one who says: On the contrary, Goring is superior in the sense that one’s liability in a case of Goring is more apparent, as the objective of the ox’s action is to cause damage, even Goring can be derived from the common factor of two sources.
The Gemara asks: But if all the categories can be derived from another category and Pit, for the purpose of deriving what halakha did the Merciful One write all the primary categories explicitly? The Gemara answers: It is in order to derive their unique halakhot that apply exclusively to each category.
Goring is written explicitly in order to distinguish between the halakhot of damage caused by an innocuous animal and damage caused by a forewarned animal.
Eating and Trampling are written explicitly in order to exempt from liability those whose animals perform the actions in these categories in a public domain.
Pit is written explicitly in order to exempt one from liability for damage to vessels caused when they fall into a pit. The Gemara adds: And according to the opinion of Rabbi Yehuda, who deems one liable even for damage to vessels caused when they fall into a pit, Pit was written in order to exempt one from liability for the death of a person who was killed by falling into a pit. Rabbi Yehuda concedes that the possessor of the pit is exempt because the person who ultimately fell into the pit was capable of avoiding it.
Man is written explicitly in order to render him liable for four additional types of indemnity, beyond the payment of damages for the diminution in value caused when one injures a person.
Fire is written explicitly in order to exempt one from liability for damage caused to a concealed object, e.g., one hidden by grain, that was consumed by fire. The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda, who deems one liable even for damage done to a concealed object damaged by fire, to add what halakha does the Torah mention the category of Fire explicitly?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: ביאור על התורה מאותו ספר ב"ק ה, ב · נדה יח, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון דיני נזקי ממון ב"ק ה, א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן א [כב] נדה יח, ב
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כג [יא] נדה יח, ב
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כד [לה] נדה יח, ב
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כד [מ] נדה יח, ב
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כה [ב] נדה יח, ב
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כה [ג] נדה יח, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (ה) נדה יח, ב
- שו"ת יורה דעה סימן ג נדה דף י"ח.
- שו"ת יורה דעה סימן קלח נדה דף י"ח ע"ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות שחיטה נדה יח, ב