[ג]

[ג] טריפות. דלא כבה"ג^יד דמצריך לבדוק אחר שמוטה משום דאזיל לשיטתיה דסבירא ליה^טו שזהו עיקור דקא חשיב שמואל^טז בהלכות שחיטה כדלעיל סי' כ"ד^יז וכיון שהוא מהלכות שחיטה אם כן אם לא בדק לא נודע לך אם נשחטה כראוי ובחזקת איסור עומדת כמ"ש הב"ח^יח. והרא"ש^יט חלק על הבה"ג וסבירא ליה שאין צריך לבדוק אחר שמוטה כמו שאין צריך לבדוק אחר שאר טריפות. לבד מטרפות הריאה דשכיחי^כ. משום דסמכינן ארובא דרוב בהמות כשירות הן והכי נמי רוב בהמות אינן שמוטות ורובא עדיף מחזקה^כא. דמהאי טעמא לא חיישינן לנקובת הושט כדאיתא בגמרא^כב וכמ"ש לעיל סי' כ"ד^כג.

והש"ך^כד הכריע דבדיעבד אין לאסור אם לא בדק אחר שמוטה כדעת הרא"ש וסייעתו אבל תחלה יש לחוש לדברי בה"ג שדבריו דברי קבלה ומסתבר טעמיה משום דדמי לריאה שצריך לבודקה לכתחלה משום דשכיח בה טריפות כדלקמן סי' ל"ט^כה והכי נמי שכיח הוא לעשות שמוטות בשעת שחיטה^כו כדמשמע גבי השוחט תרנגול בסוף סי' שלפני זה וכן כתב הרא"ה^כז עכ"ל הש"ך. וכן כתב הב"ח שבעופות רגילים הסימנים להשמט על ידי משיכתן לכאן ולכאן או על ידי נעיצת רגלי התרנגולים וכיוצא בזה ומשום הכי לא נהגו לבדוק אחר שמוטה כי אם בעופות על ידי שתוקף אגודל עיין שם בב"ח. והכי נמי אשכחן בגמ'^כח גבי עוף דגרגרת עבידא לאשתמוטי.

והא דסמכינן אבדיקה זו דתוקף אגודל ולא חיישינן דילמא אידלדל אידלדולי דהיינו שנעקר הסימן ברובו בכח ומיעוטו המחובר ללחי הוא מדולדל כאן מעט וכאן מעט שאין השחיטה מועלת בכהאי גוונא לפי דעת התוס'^כט ורשב"א^ל ושו"ע דלעיל סימן כ"ד סעיף ט"ז ואף על פי כן נכנס הסימן לפנים אחר שהסיר אצבעו מאחר שהוא מחובר ללחי במקצת. היינו משום דמלתא דלא שכיחא היא כלל להיות נעקר בכח ברובו והמיעוט יהיה מחובר כאן מעט אלא שמוטה דשכיחא היא להיות נשמט כולו ויורד למטה (כרתי ופלתי^לא). ומשום הכי נמי אמר בגמרא^לב אי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ולא חיישינן דילמא אידלדל תחלה ואחר השחיטה נעקר המיעוט המדולדל. עיין סי' כ"ד סעיף י"ח^לג: