תשמה
והנה דרך כלל יש בחי' טנת"א בא"ק עצמו ובחי' הנקודי' הוא באורו' העיני' דא"ק כו' ובחי' הטעמים הוא במצחא דא"ק והוא הארת שם מ"ה16 החדש שמאיר במצחא דא"ק למטה כדי לברר כל הברורי' שהי' בהן השבירה מבחי' נקודי' דאורו' עיני' כו' כי בחכמה אתברירו דוקא והיינו בבחי' חכמה דא"ק שמלובש בו אור המקיף דבחי' הטעמי' דא"ק והוא בחי' המקיף היותר כללי שכולל להקיף כל ההשתלשלו' כו' עד עיגולי א"א דעשי' שמקיף מתחת רגלי העשי' כו' וד"ל.
ואחר הקדמה זו יובן שרש ענין תורה ציוה לנו משה כו' דמשה17 הוא בחי' יסוד אבא וזהו תורה ציוה לנו משה משום דאוריי'18 מחכמה עילא' דאבא נפק' כידוע אך להיות כי שרש החכמה שבתורה הוא מבחי' החכמה דא"ק כי שרש החכמה שבתורה הוא כדי לברר ברורי נוגה ע"י המצות הנעשו' בדצ"ח דנוגה כנ"ל והיינו בחי' הטעמי' שבחכמה דא"ק כנ"ל שהוא שרש כל הברורי' דתוהו כנ"ל ע"כ אמר תורה ציוה לנו משה מורשה פי' מורשה לפי שע"י הבירור הזה בשם מ"ה דא"ק הנה בחי' התיקון הוא יורש יור"ש את בחי' התוהו כמ"ש למכה19 מלכים גדולים כו' ונתן20 ארצם לנחלה נחלה לישראל עבדו כו' כי השבירה דז' מלכי' כאשר באו לידי בירור ותיקון ניתנו למורשה למי שמתקן אותם כו' וד"ל.
וזהו ג"כ פי' קהלת יעקב דהנה ידוע21 דהקליפה22 קדמה לפרי כמו עד"מ23 שהשליא יוצאת קודם לולד וידוע שהשליא גם היא נעשית מן ההשפעה שממנה נוצר הולד אך שהשליא נעשית מבחי' החיצוניו' כדי להיו' שומר ומקיף להלביש לולד בהיותו בבטן אמו כל ט"ח אבל הולד הוא נוצר מבחי' הפנימי' כו' ומ"מ ביציאה לאויר העולם השליא קודמת לצאת ואח"כ הולד כי הקליפה קודמת לפרי כו' וכך הי' בעשו ויעקב דכתיב ויצא24 הראשון אדמוני כולו כאדרת שער כי עשו25 איש שעיר מבחי' הפסולת דז' מלכי אדום שמלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל כו' בבחי' שליא פסולת השפע שקדמה לפרי ואח"כ יצא יעקב26 שהוא בחי'
הערות
- 16. מ"ה החדש שמאיר במצחא : ראה ע"ח (שער התיקון) ש"י, פ"ב.
- 17. דמשה הוא בחי' יסוד אבא : ראה לקו"ש ח"ו ע' 244 ואילך.
- 18. אורייתא מחכמה עילא' : זח"ב פה, א. ועוד.
- 19. למכה מלכים גדולים : תהלים קלו, יז.
- 20. ונתן ארצם לנחלה נחלה לישראל עבדו : תהלים קלו, כא. כב. וראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תקנד. דברים ח"א ס"ע ד ואילך. וש"נ.
- 21. דהנה ידוע : בהבא לקמן ראה ג"כ תו"ח וישלח קפה, א ואילך.
- 22. דהקליפה קדמה לפרי : ראה זהר (סבא) משפטים קח, רע"ב. פרדס סוף שער (כה) התמורות. לקו"ת וספר הליקוטים (להאריז"ל) וישלח לו, לא. ביאוה"ז פנחס קיז סע"ב ואילך. שער היחוד פנ"ד.
- 23. עד"מ שהשליא יוצאת : ראה תו"ח שם: וכמשל השפופרת הסתומה מצד אחד שהנכנס ראשון יוצא אחרון [ראה ב"ר פס"ח, ח. הובא ברש"י תולדות כה, כו. סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשי. מאמרי אדה"א בראשית ע' קמט. וראה תו"ח שם קסא, א. קפט, א].
- 24. ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער : תולדות כה, כה.
- 25. עשו. . הפסולת דז' מלכי אדום : וישלח לו, לא. וראה תו"ח בראשית ח, א.
- 26. יעקב. . בחי' התיקון : ראה ג"כ תו"ח נח סד, ד. קסב, ב. דרך מצותיך קנב, א.
בראשית רבה ס״ח:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (בראשית כח, י), רַבָּנָן אָמְרֵי בֶּן יוֹמוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר כְּלִשָּׁנְהוֹן דִּבְרִיָּתָא הוּא, פְּלַן אֲזֵיל לְקֵיסָרִין וְעַד כַּדּוּן הוּא עַל זְוָדַיָא. חָרָנָה, תָּנָא בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה כָּל דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ למ"ד בִּתְחִלָּתוֹ נִתַּן לָהּ ה"א בְּסוֹפָהּ, סְדוֹמָה, שְׂעִירָה, מִצְרַיְמָה, חָרָנָה. אֵיתִיבֵיהּ וְהָכְתִיב (תהלים ט, יח): יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה, רַבִּי אַבָּא בֶּן זַבְדָא אָמַר לָאַמְבַּטִּי הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבַּשְּׁאוֹל.
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ו - הטקסט מספריא
ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שָׁמַעְתִּי מִ"אַ הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, בְּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ, יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה; צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה, תֵּן לָהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ – הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה; נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן, וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵדָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטֹּל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין:
בעקב עשו. סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ:
ויקרא שמו יעקב. הַקָּבָּ"ה; דָּ"אַ אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב:
בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:
בעקב עשו ESAU’S HEEL — a sign that this one (Esau) will hardly have time to complete his period of domination before the other would rise and take it (his power) from him
ויקרא שמו יעקב AND HE CALLED HIS NAME JACOB — The Holy One, blessed be He, thus named him (Midrash Tanchuma, Shemot 4). [Some versions add: He said to them (to those who gave Esau that name cf. Genesis 5:25): You have given your first-born a name, I, too, will give my son, my firstborn, (cf. Exodus 4:23) a name. That is what is written, “And He called his name, Jacob” (Genesis 26:26).] Another explanation is: his father called him Jacob because he was grasping Esau’s heel.
בן ששים שנה THREESCORE YEARS OLD — Ten years passed from the time when he married her until she became thirteen years old and capable of child-bearing, and a further ten years he hopefully waited as his father did in regard to Sarah. When even then she did not become with child he realised that she was barren and he prayed for her. But He did not wish to take a maidservant as a second wife because he had been sanctified on Mount Moriah to be a burnt-offering without blemish.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.