שיחת ליל נר חמישי דחנוכה ה'תשי"ב.
בס"ד. שיחת* ליל נר חמישי דחנוכה ה'תשי"ב**.
בלתי מוגה
א. כל מאורע שבעולם הוא בהשגחה פרטית1, ובפרט מאורע בחיים של בני ישראל, ובפרטי פרטיות נישואין של בן ובת מישראל, שמכיון שתכליתו הוא שיהי' "בנין עדי עד"2 לדורי דורות - הרי זה בודאי בהשגח"פ.
ובהתאם לכך - יש לבאר הקשר והשייכות בין תוכן ענין החתונה והזמן שבו חל, שבהשגח"פ הוא בימי החנוכה (בנר החמישי3), וכדלקמן.
ב. במצות הדלקת נרות חנוכה מצינו שגם נשים מחוייבות בה, כדאיתא בגמרא4 "נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס".
ושני פרטים בזה:
א) "הגזירה היתה מאד עליהן"5, וכלשון הרמב"ם6 "פשטו ידם בממונם ובבנותיהם ", וכמבואר בפירוש רש"י7. ב) ההצלה מהגזירה נעשתה ע"י אשה8.
ומפני זה - אף שמצות נר חנוכה היא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה9 - מחוייבות בה גם הנשים.[וידוע מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר10, שאביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, כשהי' צריך לעזוב את ביתו לימי החנוכה, הי' מצווה לזוגתו הרבנית שטערנא שרה נ"ע, שהגם שתשמע ברכת הדלקת נר חנוכה מאחד הגברים, מ"מ תדליק נרות חנוכה בעצמה11].
ג. ויש לבאר טעם הדבר (בפנימיות הענינים) שההצלה דנס חנוכה באה ע"י אשה דוקא (שלכן מחוייבות - כאמור - בהדלקת נר חנוכה).
ובהקדמה12 - שלכאורה אינו מובן טעם מסירת-נפשם של בנ"י במלחמתם נגד היוונים, שהרי, ע"פ דין לא היו בנ"י מחוייבים, לכאורה, במס"נ זו, כי, גזירת היוונים היתה13 על מצוות שחל עליהן הדין ד"יעבור ואל יהרג"14.
וגם בנוגע להגזירה על "בנותיהם" (כנ"ל ס"ב), אשר איסור עריות הוא בכלל "יהרג ואל יעבור"15 - הרי ישנה הסברא ד"אסתר קרקע עולם היתה"16, ועוד זאת, שמדברי רש"י7 משמע, שגזירה זו היתה מצד "הנאת עצמן"17, ובמילא חלה ע"ז גם הסברא ד"הנאת16 עצמן שאני"18.
ואע"פ שהחילוק האמור בין שאר המצוות (ש"יעבור ואל יהרג") וג' העבירות (ש"יהרג ואל יעבור") אינו אלא שלא בשעת השמד, "אבל19בשעת השמד20, והוא שעומד מלך רשע .. ויגזור שמד20 על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות, יהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצות", ובפשטות נראה21 שדינו של מצב ימי חנוכה הוא כשעת גזירה22, הרי עדיין יש מקום לעיון אם בנ"י היו חייבים לצאת במלחמה על כך, שהרי, כוונת הדברים שבשעת השמד "יהרג ואל יעבור" על כל המצוות, היא, שאם כופים את האדם לעבור על מצוות התורה, חייב הוא למסור נפשו ולא לעבור; אבל לכאורה אין לומר שיש חיוב לצאת במלחמה נגד המלכות הרשעה לבטל גזירות.
ולפי זה דרוש ביאור והסבר - מדוע יצאו בנ"י במלחמה נגד היוונים ומסרו את נפשם באופן שלא היו מחוייבים בו כלל?!
ויש לומר הביאור בזה:
מכיון שבימי חנוכה היתה הגזירה על ענינים הקשורים עם "טהרת המשפחה" (כנ"ל ס"ב23), דבר הנוגע לקדושת האומה , ובזה תלוי' גם קדושת עם ישראל במשך כל הדורות הבאים לאח"ז - לכך לא התחשבו בנ"י כלל אם חייבים הם למסור את נפשם או לאו, אלא יצאו למלחמה במס"נ שלמעלה מטעם ודעת , כדי לשמור ולהבטיח את קדושת האומה.
וענין זה נפעל ע"י נשי ישראל שבדור ההוא:
נוסף לכך שגם הנשים עצמן לחמו נגד היוונים באופן דמס"נ שלא היו מחוייבים בה (כמו האנשים), הרי, נשי ישראל הן הן שעוררו ופעלו על האנשים להתעורר בהרגש דמס"נ שלמעלה מטו"ד, ולצאת במלחמה גלוי' נגד היוונים24.
וכיון שהעבודה המיוחדת דמס"נ שמצינו בימי חנוכה (מס"נ שלמעלה מטו"ד) - נתעוררה ובאה ע"י נשי ישראל, לכך זכו שגם נס ההצלה באה על ידן דוקא.
ד. ויש לומר, דכיון שהקב"ה משלם לישראל "מדה כנגד מדה"25- לכן, כשם שעבודתם של ישראל בזמן ההוא היתה באופן דמס"נ שלמעלה מטו"ד, גם השכר שניתן להם מאת הקב"ה (בשביל עבודתם) הי' למעלה מטו"ד.
ושני פרטים בזה: (א) נצחון המלחמה נגד היוונים - שהי' נצחון שלמעלה מן הטבע . (ב) נס מציאת פך השמן הטהור, ועוד ועיקר הנס שלאח"ז - שאף ש"לא הי' בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים"26.
ויובן זה בהקדם27: לכאורה מדוע הוצרכו ישראל לנס דמציאת פך שמן טהור, ושהשמן ידלק במשך שמונה ימים - הרי "טומאה הותרה (או דחוי') בצבור"28, וא"כ הי' מותר להם להדליק את המנורה גם בשמן טמא?
והביאור בזה - שהקב"ה שילם לבנ"י "מדה כנגד מדה", ומכיון שהם מסרו נפשם באופן דלפנים ולמעלה משורת הדין, שילם להם הקב"ה בנס דמציאת הפך של שמן טהור והדלקתו במשך שמונה ימים, שהוא גם למעלה משורת הדין (כיון שע"פ דין היו מותרים, כאמור, להדליק בשמן טמא)29.
ה. ומזה לימוד והוראה לכאו"א מישראל:
בדבר הנוגע לקדושת האומה אין לעשות אך ורק מה שמותר (וצריך) משורת הדין, אלא צריכים להתחזק ולהתאמץ ללכת במסירת נפש למעלה מטעם ודעת, לפנים משורת הדין, והקב"ה משלם מדה כנגד מדה, שאף בענינים שיכולים להסתפק במדה מסויימת, נותן הקב"ה בשפע רב - בגשמיות ועד"ז ברוחניות.
ומכאן לימוד והוראה גם בנוגע לענין הנישואין - שהרי, בנין בית בישראל ("בנין עדי עד"), על יסוד הטהרה והקדושה, נוגע לקדושת האומה .
ולהוסיף, דכשם שבימי החנוכה נפעל ענין זה במיוחד ע"י עבודת המס"נ של נשי ישראל (כנ"ל ס"ג) - כך הוא גם במשך כל הדורות,כנראה במוחש, שעיקר הנהגת הבית (וכל השייך אליו) נקבעת ע"י האשה דוקא30.
------- * -------
הערות
- *. נדפסה בהוספות ללקו"ש ח"ל ס"ע 311 ואילך. - בהוצאה זו באו כמה שינויים והוספות ע"פ הרשימה המקורית (בלתי מוגה) שבספריית כ"ק אדמו"ר שליט"א (המו"ל).
- **. בעת ה"קבלת פנים" של הרה"ח ד"ר אברהם אבא זעליגזאן - (באולם "שעטאו גארדענס" מנהטן)*. --------- *) כ"ק אדמו"ר שליט"א נסע אל אולם החתונה במנהטן משך זמן קצר לאחרי אמירת השיחה (וחלוקת דמי חנוכה) לתלמידי הישיבה (כנ"ל ע' 227 ואילך) - המו"ל.
- 1. כש"ט בהוספות סקי"ט ואילך. וש"נ.
- 2. ברכה ג' דברכות נישואין.
- 3. ולהעיר, שיום זה הוא שלימות הגאולה (בפעם השני') של כ"ק אדה"ז (בשנת תקס"א). וראה ס' בית רבי ח"א רפי"ט הערה א.
- 4. שבת כג, א.
- 5. תוד"ה שאף - מגילה ד, א.
- 6. ריש הל' חנוכה.
- 7. שבת שם (ד"ה היו). וכן בר"ן שם (ד"ה שאף). ועוד.
- 8. רש"י, ר"ן ותוס' שם. ועוד. וראה אנציק' תלמודית ערך חנוכה (ע' רמז). וש"נ.
- 9. קדושין כט, א.
- 10. שיחת ליל ש"ק וישב, כו כסלו, שבת חנוכה תש"ו (בסעודה) ס"ז (קונטרס ד"ה ברוך שעשה ניסים להצ"צ (קה"ת, ברוקלין תשי"א) ע' 20). וראה גם שיחת וא"ו תשרי תשל"ה.
- 11. ואף שבנוגע למעשה לא מצינו שהנשים ידליקו נרות חנוכה בעצמן, י"ל הטעם - כי בהדלקת נרות חנוכה ישנם ריבוי פרטים היאך להדליקן, "מימין לשמאל" או "משמאל לימין", וכו"כ דעות בזה (ראה שו"ע או"ח סו"ס תרעו. שו"ת הצ"צ חאו"ח סי' סז. ס' דרכי חיים ושלום סי' תתיג בסיומו. אנציק' תלמודית ערך חנוכה (ע' רפז ואילך), וש"נ), ולכן תיקנו שיצאו י"ח במצוה זו ע"י א' הגברים (וראה ספר המנהגים חב"ד ע' 69 עוד טעם להנ"ל).
- 12. בהבא לקמן - ראה גם ד"ה וישב יעקב (לעיל ע' 205). לקו"ש חל"ה ע' 172 ואילך.
- 13. ראה מגילת אנטיוכוס. אוצר מדרשים (אייזענשטיין) ע' 190 ואילך.
- 14. סנהדרין עד, א. רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ה. טושו"ע יו"ד ר"ס קנז.
- 15. סנהדרין וטושו"ע שם. רמב"ם שם ה"ב.
- 16. סנהדרין עד, ב. וראה בפרטיות אנציק' תלמודית ערך גלוי עריות (ס"ע קח ואילך). וש"נ .
- 17. להעיר מכתובות ג, ב ובתוד"ה בתולה שם. ועוד.
- 18. ופשיטא את"ל שבגזירה כגון דא ליכא משום איסור עריות (ראה אנציק' תלמודית שם (ע' קי). וש"נ), וכמ"ש בתוספת חדשים למגילת תענית פ"ו (ד"ה ולא הניחו).
- 19. רמב"ם שם ה"ג (מסנהדרין שם, סע"א).
- 20. לפנינו ברמב"ם "גזירה" במקום "שמד". אבל בכ"י התימנים ועוד "שמד".
- 21. ראה רמב"ם שבהערה 6.
- 22. להעיר משיחת ש"פ מקץ תשכ"ד.
- 23. ועד"ז היו אז כמה גזירות אחרות על טהרת המשפחה - ראה שאילתות (הוצאת מירסקי, ירושלים תשכ"א) שאילתא כז (ריש ע' קפה. ע' קפז). וש"נ (ב"באורים והערות"). אוצר מדרשים (שבהערה 13) ע' 189. ע' 192 ואילך. יוצר לשבת ראשון של חנוכה.
- 24. ראה יוצר ושאילתות שבהערה הקודמת (ס"ע קפז ואילך). וש"נ. אוצר מדרשים ע' 190. ע' 192. ולהעיר מפסקי ריא"ז שבת פ"ב הל' חנוכה אות טו.
- 25. שבת קה, ב. סנהדרין צ, סע"א. וראה סוטה ח, ב ואילך.
- 26. שבת כא, ב ובמאירי שם. וראה ד"ה ואתה ברחמיך הרבים כו' תשמ"ח ס"ב (סה"מ מלוקט ח"ד ע' ק) ואילך.
- 27. בהבא לקמן - ראה פני יהושע לשבת שם. ועוד. וראה גם לקו"ש ח"כ ע' 488 ואילך. מכתב כ"ו וכ"ח כסלו שנה זו (אגרות-קודש ח"ה ס"ע צו ואילך. ע' קו ואילך).
- 28. פסחים עז, א. פ, סע"א. וש"נ.
- 29. בהמשך הדברים הזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שנרות חנוכה ענינם להאיר את החושך .
- 30. אחד הרבנים שהי' נוכח שם העיר, אשר מכיון שהענין שדיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א הוא ע"ד הנגלה , הרי גם אלה מאתנו שאינם מתעסקים בלימוד פנימיות התורה יכולים להבין את הביאור. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: ידוע ש"אסתכל באורייתא וברא עלמא" (זח"ב קסא, רע"ב), ולכן, כשם שבעולמות ("עלמא") ישנו סדר השתלשלות של ריבוי דרגות, כך הוא גם בנוגע לתורה ("אורייתא"). ומזה מובן, שגם הענינים וההסברים של תורת החסידות (פנימיות התורה) ששרשם למעלה מעלה, נמשכים ומשתלשלים בכו"כ מדריגות עד שמתלבשים גם באותיות פשוטות , אבל, תוכן הענין אחד הוא. אח"כ הזכיר הנ"ל אודות הנאמר לעיל ע"ד ההוראה דמס"נ - ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: צריכים לדבר ע"ד מסירת-נפש, ובפרט באמריקה*. בהמשך שיחתם הפטיר הרב הנ"ל שאינו שייך ללימוד חלק הנסתר שבתורה. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: הסיבה לכך שחלק זה בתורה מכונה בשם " נסתר " (שבגלל זה קיימת מניעה על לימודו) היא בגללכם, כי, באם הייתם מסכימים ללמוד אותו, הרי גם חלק ה" נסתר " שבתורה הי' נעשה " נגלה "! --------- *) ראה גם סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 126. ובכ"מ.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ה׳ - הטקסט מספריא
כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי כיצד כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.
במה דברים אמורים בשאר מצות חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים אבל שלש עבירות אלו אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תהרג יהרג ואל יעבור בד"א בזמן שהעובד כוכבים מתכוין להנאת עצמו כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו או אנס אשה לבועלה וכיוצא בזה אבל אם נתכוין להעבירו על המצות בלבד אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל יעבור ואל יהרג ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל יהרג ואל יעבור ואפילו לא נתכוין להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד.
וכל הדברים האלו שלא בשעת הגזרה אבל בשעת הגזרה והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחביריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות יהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצות בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין עובדי כוכבים.
כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר הרי זה קידש את השם ואם היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם ברבים כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבא וחביריו ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן ועליהן נאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה ועליהם נאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין אפילו הרג באונס שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי אני את פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה ומה אם עבודת כוכבים שהיא חמורה מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת ואין צריך לומר מיתת בית דין קל וחומר לשאר מצות האמורות בתורה ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר אבל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע ואינו עושה הנה הוא ככלב שב על קיאו והוא נקרא עובד עבודת כוכבים במזיד והוא נטרד מן העולם הבא ויורד למדרגה התחתונה של גיהנם.
נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כולכן יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל ואם יחדוהו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם ואין מורין להם כן לכתחלה ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.
כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים כיצד מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה עושין ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהן ואם עבר ונתרפא עונשין אותו בית דין עונש הראוי לו.
ומנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלש עבירות אלו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אפילו הוא נוטל את נפשך והריגת נפש מישראל לרפאות נפש אחרת או להציל אדם מיד אנס דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין נפש מפני נפש ועריות הוקשו לנפשות שנאמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה.
במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורים אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין אותו ביוה"כ אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם אסורי מאכל שהרי אין בהן הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן אלא במקום סכנה.
מי שנתן עיניו באשה וחלה ונטה למות ואמרו הרופאים אין לו רפואה עד שתבעל לו ימות ואל תבעל לו אפילו היתה פנויה ואפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אין מורין לו בכך וימות ולא יורו לדבר עמה מאחורי הגדר שלא יהו בנות ישראל הפקר ויבואו בדברים אלו לפרוץ בעריות.
כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם ולפיכך נאמר בשבועת שקר וחללת את שם אלהיך אני ה' ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו הרי זה מקדש את השם.
ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם מכבד להן ואפילו למקילין לו ונושא ונותן באמונה ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
שולחן ערוך, יורה דעה קנ״ז - הטקסט מספריא
כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, אִם אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם אוֹ יֵהָרֵג, אִם הוּא בְּצִנְעָה יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג. וְאִם יִרְצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלֵהָרֵג, רַשַּׁאי, אִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מְכַוֵּן לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּת. הַגָּה: וְאִם יוּכַל לְהַצִּיל עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, צָרִיךְ לִתֵּן הַכֹּל וְלֹא יַעֲבֹר לֹא תַּעֲשֶׂה. (ר"ן פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל וְרַשְׁבָּ"א וְרַאֲבָ"ד וריב"ש סִימָן שפ"ז). וּבְמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה הוּא נִתְפָּס בְּאוֹתוֹ עָוֹן, מִכָּל מָקוֹם בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ סַכָּנָה אֵין צָרִיךְ לְהוֹצִיא מָמוֹנוֹ עַל זֶה. (מהרי"ו סִימָן קנ"ז). וְאִם הוּא בְּפַרְהֶסְיָא, דְּהַיְנוּ בִּפְנֵי עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל, חַיָּב לֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר אִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מְכַוֵּן לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּת אֲפִלּוּ עַל עַרְקְתָא דִּמְסָאנָא (בֵּית יוֹסֵף). אֲבָל אִם אֵינוֹ מְכַוֵּן אֶלָּא לַהֲנָאָתוֹ, יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג. וְאִם הוּא שְׁעַת הַגְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם נ"י), אֲפִלּוּ אַעַרְקְתָא דִּמְסָאנָא (פֵּרוּשׁ רְצוּעַת הַמִּנְעָל) יֵהָרֵג וְאֵל יַעֲבֹר. הַגָּה: וְדַוְקָא אִם רוֹצִים לְהַעֲבִירוֹ בְּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, אֲבָל אִם גָּזְרוּ (גְּזֵרָה) שְׁמָד שֶׁלֹּא לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה, אֵין צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ וְשֶׁיֵּהָרֵג (ר"ן פֶּרֶק בַּמֶּה טּוֹמְנִין ונ"י פֶּרֶק סוֹרֵר וּמוֹרֶה). מִיהוּ אִם הַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ, וְרוֹצֶה לֵהָרֵג וּלְקַיְּמוֹ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ פ"ח בְּשֵׁם הָרַ"ן). וּבַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שְׁפִיכוּת דָּמִים אֲפִלּוּ בְּצִנְעָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה, וַאֲפִלּוּ אֵין הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מְכַוֵּן אֶלָּא לַהֲנָאָתוֹ, יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. הַגָּה: וְדַוְקָא כְּשֶׁאוֹמְרִים לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן שֶׁאוֹמְרִים לְאִישׁ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אוֹ שֶׁיֵּהָרֵג, אֲבָל אִם אוֹנְסִים לְאִשָּׁה לָבֹא עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁרוֹצִים לְהַשְׁלִיכוֹ עַל הַתִּינוֹק לְהָרְגוֹ, אוֹ שֶׁהוּא כְּבָר מֻקְשֶׁה וְרוֹצִים לֶאֶנוֹס אוֹתוֹ לָעֶרְוָה, אֵין צָרִיךְ לֵהָרֵג. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת וְרָ"ן פֶּרֶק כ"ש). וְכָל אִסּוּר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִיתָה, רַק לָאו בְּעָלְמָא, צָרִיךְ לֵהָרֵג וְלֹא לַעֲבֹר. אֲבָל אַלָּאו דְּלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשֹׁל (וַיִּקְרָא יט, יד) יַעֲבֹר וְאֵל יֵהָרֵג. (ר"ן פֶּרֶק כ"ש וּפֶרֶק בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה). עוֹבֵד כּוֹכָבִים הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ בִּכְלַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן וְהַפּוֹסְקִים הַנַּ"ל). עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאָמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל: תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶנּוּ, לֹא יִתְּנוּ לָהֶם אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן יִחֲדוּהוּ וְאָמְרוּ: תְּנוּ לָנוּ פְּלוֹנִי. (מִשְׁנָה פ' ח' דִּתְרוּמוֹת וְהַרַמְבַּ"ם פ"ה מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא אֵין לְמָסְרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן חַיָּב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ"י וְרַ"ן). וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים: תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא אוֹתָהּ, יִטָּמְאוּ כֻּלָּם וְלֹא יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. (רַמְבַּ"ם פ' הַנִּזְכָּר). כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, אִם עָבַר וְלֹא נֶהֱרַג, אַף עַל פִּי שֶׁחִלֵּל הַשֵּׁם, מִכָּל מָקוֹם נִקְרָא אָנוּס וּפָטוּר. וְדַוְקָא שֶׁלֹּא יוּכַל לִבְרֹחַ, אֲבָל אִם יָכוֹל לִבְרֹחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, הֲרֵי הוּא כְּכֶלֶב שָׁב עַל קִיאוֹ וְנִקְרָא עוֹבֵר בְּמֵזִיד. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם פ"ה מִיְּסוֹדֵי הַתּוֹרָה).
אָסוּר לְאָדָם לוֹמַר שֶׁהוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ. אֲבָל אִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּהוּ שֶׁהוּא יְהוּדִי מְשַׁנֶּה מַלְבּוּשׁוֹ בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה, מֻתָּר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ לוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם. (נ"י פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא). וְאַף עַל גַּב דְּאָסוּר לוֹמַר שֶׁהוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מִכָּל מָקוֹם יוּכַל לוֹמַר לָהֶם לָשׁוֹן דְּמִשְׁתַּמֵּעַ לִתְרֵי אַפִּין (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פ' הַגּוֹזֵל), וְהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים יָבִינוּ שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהוּא יְכַוֵּן לְדָבָר אַחֵר. וְכֵן אִם יוּכַל לְהַטְעוֹתָם, שֶׁהֵם סוֹבְרִים שֶׁהוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שָׁרֵי. (ת"ה סי' קצ"ז) וְכֵן בְּדֶרֶךְ זֶה, מִי שֶׁלִּבּוֹ הֶעֱלָה טִינָא וְחוֹשֵׁק בְּאֵשֶׁת אִישׁ, אִם תּוּכַל אִשְׁתּוֹ לָבֹא אֵלָיו וְשֶׁיִּסְבֹּר שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה, שָׁרֵי. (שָׁם בנ"י). וְכָל זֶה לֹא שָׁרֵי רַק בִּמְקוֹם סַכָּנָה, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא יַכִּירוּהוּ שֶׁהוּא יְהוּדִי וְיַעֲבִיר מֶכֶס, אוֹ כַּדּוֹמֶה לָזֶה, אָסוּר. (אֲשֵׁרִ"י ונ"י פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא ות"ה סי' קצ"ו וּשְׁאָר פּוֹסְקִים).
מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה, מֻתָּר לִבְרֹחַ לְבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּלְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִשְׁעַת הַשְּׁמָד, אָסוּר. (כָּל בּוֹ) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ק"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 29 עמודים.
- תורת מנחם ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשי"ב מאותו ספר כתובות ג, ב · פסחים עז, א
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות שיחה ז כתובות ג, ב
- לקוטי שיחות כרך כז מצורע שיחה ב כתובות ג, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט כתובות ג, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ד מאותו ספר כתובות ג, סע"ב
- תורת מנחם תשכ"ו ב"ה. ענינה* של תורת החסידות** מאותו ספר כתובות ג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת ג כתובות ג, א
- שו"ת אבן העזר סימן שיד כתובות דף ג
- שו"ת אבן העזר סימן תי כתובות דף ג
- ענינה של תורת החסידות 13 כתובות ג, ב
- סדר תנאים אירוסין ונישואין שאר ענייני החתונה שבעת ימי המשתה כתובות ג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת כתובות דף ג
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מ דין איך לנהוג בקדושת התפילין כתובות ג, סע"ב
- אגרות קודש כרך יח ז'ל פסחים ע"ז:
- לקוטי שיחות כרך ל הוספות חנוכה פסחים עז, א
- לקוטי שיחות כרך טו ויחי שיחה ד פסחים עז, ב
- לקוטי שיחות כרך טז פ' פרה שיחה א פסחים עז, א
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ג פסחים עז, ב
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ב ושם עז, א
- לקוטי שיחות כרך כא ויקהל שיחה א פסחים עז, א
- לקוטי שיחות כרך כג נשא שיחה א פסחים עז, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א פסחים ע"ז:
- תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק פ' מקץ, נר ג' דחנוכה ה'תשי"ד מאותו ספר פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת מוצאי נר ה' דחנוכה, ה'תשי"ד מאותו ספר פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"א מאותו ספר פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת ה'תשכ"א מאותו ספר פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה מאותו ספר פסחים עז , א ואילך
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב מאותו ספר פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג מאותו ספר פסחים עז, א

