25
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
תקטר"34 – שהכל, הקומץ והשיריים, מוקטר על המזבח35.
בפעם השניה, כשנאמר "כליל (תהיה)", לגבי "כל מנחת כהן", המשמעות היא "כולה שוה לגבוה" – במנחה זו אין הבחנה בין קומץ לבין שיריים, אלא היא מוקטרת כולה בשוה, אין כלל קמיצה. "כליל תהיה" – היא נשארת כליל בהוויתה36.
ו. לדעת רש"י מנחת כהן גדול היא כקרבן ציבור
מהו הטעם להבדל בין מנחת כהן גדול לבין מנחת כהן סתם?
לפי האמור לעיל בסעיף ב' מובן הדבר בפשטות: לדעת רש"י, בפשוטו של מקרא, חביתי הכהן הגדול, הקרבים תמיד בכל יום, אינם קרבן (של הכהן הגדול בתור) יחיד, הדומה למנחת כהן סתם, ורק נוסף בה הקשר לכהונה גדולה, אלא זהו קרבן המובא על ידו כשליח של כלל ישראל – בדומה לקרבן התמיד, כעין קרבן ציבור.
לפי זה מובן מדוע סובר רש"י שבחביתי כהן גדול יש צורך בקמיצה, כיון שאין זו כמנחת כהן, אלא כמנחת ציבור, החייב בקמיצה37, כשאר המנחות המוקטרות על המזבח38. אך כיון שלמעשה מובאת המנחה באמצעות הכהן הגדול, היא דומה גם למנחת כהן39, שאין שיריה נאכלין40.
מסיבה זו מקדים רש"י על תחילת הפסוק "והכהן המשיח תחתיו מבניו" ומשנה בפירושו: "המשיח מבניו תחתיו":
בכך רוצה רש"י לשלול, בפשוטו של מקרא, את פירושו של רבי יהודה: לדעת רבי יהודה יוצא, שהמילה "מבניו", וכן המילה "תחתיו", אינה קשורה למילה "משיח", אלא ל"יעשה..." – ומשמעות הפסוק היא,
הערות
- 34. ולפ"ז יש לומר דרש"י לשיטתו בפירושו לש"ס דמפרש במנחות (נא, ב) דעת ר"ש "כליל תקטר שתהי' כולה בהקטרה", "שלא יעשה ממנה שיריים לאכילה". ולהעיר שבתוס' שם העתיקו ל' רש"י בלי תיבת "לאכילה".
- 35. להעיר ממנחות עד, א. בפרש"י שם ד"ה דלמע' ובשטמ"ק שם אות ה, דלר"ש "בפני עצמן משמע דלא במקום המערכה והיינו תפוח". אמנם מדלא פירש רש"י בפשש"מ שיש חילוק בהקטרתם משמע דהשיריים נקטרים במקום הקומץ אלא שנקטרין לאחריו.
- 36. ואףשרש"י העתיקבהד"ה רק תיבת "כליל" ולא תיבת "תהי'" – י"ל (בדוחק) שסמך על מה שהעתיק תיכף לפנ"ז "וכן כל מנחת כהן כליל תהי'".
- 37. ולהעיר מתוס' שהובא לעיל הערה 19 – החילוק בין ר"י ור"ש אי איצטריך קרא שכולה תקטר.
- 38. ראה רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פי"ב ה"ג ואילך.
- 39. דלא כמנחת ציבור (מנחת העומר) שקרב ע"ג המזבח ששיירי' נאכלין "כשיירי כל המנחות" (רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז סהי"ב).
- 40. ויש לומר שהוא ע"ד הא ד"כל הנשואות לכהונה .. אין מנחתה נאכלת מפני שיש לו חלק בה ואינו עולה כליל מפני שיש לה חלק בה אלא הקומץ קרב בעצמו והשיריים קריבין בעצמן" – סוטה כג, א. וראה שם ע"ב: ואפי' רבנן לא פליגי. ע"ש.
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
שלש מנחות לצבור עומר התנופה והוא קרב למזבח כמו שיתבאר ושתי הלחם שמביאין ביום עצרת ואלו נקראו מנחה ואינן קריבין לגבי המזבח והן חמץ ועליהם נאמר קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו והמנחה השלישית הוא לחם הפנים שעושין בכל שבת ואינו קרב לגבי המזבח אלא כולו נאכל לכהנים כמו שיתבאר:
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ז׳ - הטקסט מספריא
בראשי חדשים מקריבין מוסף ראש חדש אחר תמיד של שחר וכמה הוא מוסף ראש חדש פרים שנים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר עזים חטאת:
מעשה כל העולות אחד הוא כמעשה התמיד ומעשה החטאות של ראשי חדשים ושל מועדות כמעשה החטאת הנאכלת שביארנו:
בפסח מקריבין קרבן מוסף בכל יום מיום הראשון עד יום השביעי כמוסף ראשי חדשים פרים שנים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת הנאכלת ביום שני של פסח שהוא יום ששה עשר בניסן מקריבין יתר על מוסף של כל יום כבש לעולה עם עומר התנופה והיא מנחה של צבור כמו שביארנו:
וזמנו קבוע ולפיכך דוחה את השבת ואת הטומאה:
אין מביאין מנחה זו אלא מארץ ישראל שנאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן מצותו לבוא מן הקרוב לא בא מן הקרוב מביאין אותה מכל מקום מארץ ישראל:
מצותו להקצר בלילה בליל ששה עשר בין בחול בין בשבת:
וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואם קצרוהו ביום כשר:
מצותו לבוא מן הקמה לא מצאו יביאו מן העומרים:
מצותו לבוא מן הלח לא מצאו יביאו מן היבש:
דרכן היה להביא משדות שבדרום היה נר חצי השדה וזורע חצייה בשנה זו ובשנה אחרת נר חצי השדה שזרע וזורע החצי שנר ומביא ממנו:
עומר זה מן השעורים היה בא ודבר זה הלכה ממשה רבינו וכיצד היה נעשה מערב יום טוב יוצאין שלוחי בית דין ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שהיה נוח לקצור כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות כדי שיהיה נקצר בעסק גדול וקוצרין שלש סאין שעורין בשלשה אנשים ובשלש קופות ובשלשה מגלות כיון שחשכה אומר להם הקוצר לכל העומדים שם בא השמש אומרין לו הין בא השמש אומרים לו הין בא השמש אומרין לו הין מגל זה אומרין לו הין מגל זה אומרין לו הין מגל זה אומרין לו הין קופה זו אומרין לו הין קופה זו אומרין לו הין קופה זו אומרין לו הין ואם היה שבת אומר להן שבת היום אומרים לו הין שבת היום אומרין לו הין שבת היום אומרין לו הין ואחר כך אומר להן אקצור והן אומרין לו קצור אקצור והם אומרים לו קצור אקצור והם אומרים לו קצור שלש פעמים על כל דבר ודבר:וכל כך למה מפני אלו הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני שהן אומרין שזה שנאמר בתורה ממחרת השבת הוא שבת בראשית ומפי השמועה למדו שאינה שבת אלא יום טוב וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור שהיו מניפין את העומר בששה עשר בניסן בין בחול בין בשבת והרי נאמר בתורה ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ונאמר ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי ואם תאמר שאותו הפסח בשבת אירע כמו שדמו הטפשים היאך תלה הכתוב היתר אכילתם לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה רק מקרה קרה אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש ואין משגיחין על אי זה יום הוא מימי השבוע:
קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו לעזרה וחבטוהו וזורין ובוררין ולוקחין את השעורין ומהבהבין אותו באור באבוב מנוקב כדי שיהיה האש שולט בכולן שנאמר אביב קלוי באש גרש כרמל מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא במנחת העומר בלבד ואחר שקולין אותו שוטחין אותו בעזרה והרוח מנשבת בו ונותנין אותו לריחים של גרוסות וטוחנין את השלש סאין ומוציאין מן הכל עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות כמו שביארנו ולוקחין זה העשרון של סולת השעורים ובוללין אותו בלוג שמן בששה עשר בניסן ונותנין עליו קומץ לבונה כשאר המנחות ומניפו במזרח מוליך ומביא מעלה ומוריד ומגישו כנגד חודה של קרן מערבית דרומית כשאר המנחות וקומץ ומקטיר והשאר נאכל לכהנים כשיירי כל המנחות ואימתי קומצין אותו לאחר שמקריבין מוסף היום וכבש העולה קודם תמיד של בין הערבים:
אסור לקצור בארץ ישראל מן מחמשת מיני תבואה קודם לקצירת העומר שנאמר ראשית קצירכם שיהיה תחלה לכל הנקצרים בד"א בקציר שראוי להביא ממנו עומר אבל בית השלחין שבעמקים הואיל ואינו ראוי להביא ממנו קוצרין אותו מלפני העומר אבל לא יגדוש:
תבואה שהשרישה קודם העומר העומר מתירה ואם לאו אסור לקצרה כדרך שאסור לאכלה עד שיבא העומר הבא:
תבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור ממנה להאכיל לבהמה וקוצרין מפני הנטיעות שלא יפסדו וקוצרין לפנות מקום לבית האבל או לבית המדרש שנאמר קצירכם ולא קציר מצוה:
ואע"פ שמותר לקצור לא יעשה אותן כריכות כדרך הקוצרין אלא יניחם צבתים צבתים:
כבר ביארנו שאין מביאין מנחות ולא מנחת נסכים ולא ביכורים מן החדש קודם הבאת העומר ואם הביא פסול ולא יביא קודם להבאת שתי הלחם ואם הביא כשר:
וכל המקריב מנחה מן החדש תחילה מברך שהחיינו:
תבואה שזרעה אחר שקרב העומר וקצרה אחר שקרב העומר של שנה הבאה הרי זו ספק אם מביאין ממנה מנחות לכתחילה טרם הבאת שתי הלחם הואיל ותבואה זו עבר עליה הבאת שתי הלחם וקצירת העומר או אין מביאין עד שיביאו שתי הלחם אחר הבאת העומר של שנה אחת:
וכן תבואה שהיתה בקרקע וחנטו עליה או הנצו עלים שלה כשהביאו שתי הלחם הרי זה ספק אם הנצת העלין או חנטתן כמו השרשה והותרה להביא ממנה מנחות או אינה חשובה השרשה לפיכך לא יביא ואם הביא הורצה:
והקוצר קודם קצירת העומר אינו לוקה והקציר כשר:
מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות ומצוה למנות הימים עם השבועות שנאמר תספרו חמשים יום ומתחילת היום מונין לפיכך מונה בלילה מליל ששה עשר בניסן:
שכח ולא מנה בלילה מונה ביום ואין מונין אלא מעומד ואם מנה מיושב יצא:
מצוה זו על כל איש מישראל ובכל מקום ובכל זמן ונשים ועבדים פטורין ממנה:
וצריך לברך בכל לילה בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר קודם שיספור מנה ולא בירך יצא ואינו חוזר ומברך:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- אגרות קודש כרך כז י'רלה סוטה כג, ב
- לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ב מאותו ספר סוטה כג, א
- לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות שיחה י מאותו ספר סוטה כג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ז סוטה כג, ב
- תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"ל סוטה כג, א ואילך
- לקוטי שיחות כרך ו פקודי שיחה א מאותו ספר מנחות עד, ב
- לקוטי שיחות כרך כו תשא שיחה ב מאותו ספר מנחות עד, ב
- תורת מנחם ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל לקראת חג השבועות, ה'תשכ"ה מנחות עד, ב
- תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים כו' והנה כאשר נמשך מנחות עד, ב
- תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים מנחות עד, ב
- תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים מנחות עד, ב
- תורת שמואל תר"ם וביום הביכורים מנחות עד, ב
- תורת שמואל תרמ"א וירא ישראל מנחות עד, א
- תורת שמואל תרמ"א והמים להם חומה מנחות עד, א
- רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש מנחות עד:
- רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש מנחות עד, ב

