363
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
מטות
א. השאלה על מיקום הלכות הגעלת כלים וטבילתם
בפרשתנו1, כאשר נצטוו ישראל על דיני הגעלת כלי מדין, שואל הרמב"ן2: מדוע נאמרו ההלכות של הגעלת כלי נכרים רק כאן, במלחמת מדין, ולא לפני־כן, במלחמת סיחון ועוג, שגם מהם לקחו ישראל שלל3, שבודאי כלל גם כלים? והרמב"ן משיב, שארץ סיחון ועוג "מנחלת ישראל היא והותר להם כל שללם אפילו האיסורים .. ואמרו רבותינו4 קדלי5 דחזירי אשתרי להו (קותלי חזיר הותרו להם), אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם רק לנקום נקמתם .. ולכך נהג האיסור בכליהם".
המפרשים* שואלים6 על כך: בפרשה צוו ישראל לא רק על ההלכות של גיעולי כלים של נכרים, אלא גם על
ב טבילת כלי נכרים, כפי שמציין כאן רש"י, וכפי שהרמב"ן עצמו מרחיב בכך, מדוע, איפוא, הם לא צוו על טבילת כלים לפני־כן, במלחמת סיחון ועוג? כאן אי אפשר להשיב, כבהלכות הגעלה, שבמלחמת סיחון ועוג, אפילו "קדלי דחזירי אשתרו להו", כי הטעם לטבילת כלים אינו משום האיסור הבלוע בכלי, שהרי גם כלי נכרים חדשים חייבים בטבילה7, אלא כאמור ב"ירושלמי"8, "לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל"?
אמנם, הרמב"ן כותב לפני־כן "ולבי מהרהר עוד לומר שהטבילה הזו מדבריהם, והמקרא אסמכתא עשו אותו". אך בכל זאת לא מובן: א) הרמב"ן מסיים "וזה צריך תלמוד" – כלומר, עדיין קיימת לדעתו האפשרות שזה מדאורייתא9. ב) גם אם ה"מקרא" הוא אסמכתא בלבד, ניתן לשאול: מדוע קבעה התורה את האסמכתא בענין מלחמת מדין, ולא במלחמת סיחון ועוג? ג) ובכל אופן: מדוע אין הרמב"ן מציין מאומה בענין זה?
הערות
- 1. פרשתנו לא, כא ואילך.
- 2. שם, כג.
- 3. דברים ב, לה.
- 4. חולין יז, א.
- 5. בחולין שם: כתלי.
- *. לאחר זמן בא לידי ספר "טבילת כלים" (אה"ק. תשל"ה) בו מלוקט מראשונים ואחרונים – ושקו"ט שם – בכו"כ ענינים שבאו לקמן (בפנים ובההערות), ובפרט במבוא שם בסופו ובפ"ג הערה ד.
- 6. מהם: חת"ס עה"ת כאן. שו"ת שו"מ מהד"ת ח"ד סו"ס יז. הגאון מטשעכנאוו הובא בכלי חמדה פ' תצא (כא, יא אות ו'). שם פ' ואתחנן (ו, י. אות ב'). שו"ת הר צבי יו"ד סק"ט. ועוד.
- 7. ע"ז עה, ב. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ג ("שלא נשתמש בהן כל עיקר"). טושו"ע יו"ד ר"ס קכ.
- 8. ע"ז בסופה.
- 9. ובריטב"א לע"ז שם כ' בשם הרמב"ן: טבילה זו מדאורייתא היא דלא משמע דליהוו הני קראי אסמכתא דרבנן כו'. אבל בחי' הרמב"ן (השלם. ירושלים, תש"ל) שם: וי"ל דטבילה זו גזה"כ כו' א"נ אסמכתא. – וראה לקמן הערה 30.
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות י״ז:ג׳ - הטקסט מספריא
הלוקח כלי תשמיש סעודה מן העכו"ם מכלי מתכות וכלי זכוכית דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן במי מקוה ואחר כך יהיו מותרין לאכול בהן ולשתות ודברים שנשתמש בהן ע"י צונן כגון כוסות וצלוחיות וקיתוניות מדיחן ומטבילן והן מותרות ודברים שנשתמש בהן על ידי חמין כגון יורות וקומקמוסין ומחממי חמין מגעילן ומטבילן והן מותרין ודברים שנשתמש בהןע"יהאור כגון שפודין ואסכלאות מלבנן באור עד שתנשר קליפתן ומטבילן והן מותרין.
שולחן ערוך, יורה דעה ק״כ - הטקסט מספריא
הַקּוֹנֶה מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּלֵי סְעֻדָּה שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ שֶׁל זְכוּכִית, אוֹ כֵּלִים הַמְצֻפִּים בַּאֲבָר מִבִּפְנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חֲדָשִׁים צָרִיךְ לְהַטְבִּילָם בְּמִקְוֶה אוֹ מַעְיָן שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה. (טור בְּשֵׁם סה"מ ועב"י) הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכֵלִים הַמְצֻפִּים בַּאֲבָר, אֲפִלּוּ בִּפְנִים, יִטְבֹּל בְּלֹא בְּרָכָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ"ק וְאָרֹךְ), וְכֵן נוֹהֲגִין.
צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַכְּלִי רָפוּי בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת טְבִילָה, שֶׁאִם מְהַדְּקוֹ בְּיָדוֹ הָוֵי חֲצִיצָה. וְאִם לִחְלַח יָדוֹ בְּמַיִם תְּחִלָּה, אֵין לָחוּשׁ. וְדַוְקָא שֶׁלִּחְלַח יָדָיו בְּמֵי מִקְוֶה, אֲבָל לֹא בְּמַיִם תְּלוּשִׁים. (כ"מ מִמָּרְדְּכַי פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר).
יְבָרֵךְ: עַל טְבִילַת כְּלִי; וְאִם הֵם שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר, מְבָרֵךְ: עַל טְבִילַת כֵּלִים.
טריפיד"ש שֶׁשּׁוֹפְתִים עֲלֵיהֶם קְדֵרוֹת, אֵינָם טְעוּנוֹת טְבִילָה. אֲבָל פדיליא"ש, טְעוּנוֹת טְבִילָה מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתְנִים עֲלֵיהֶם הַמַּאֲכָל עַצְמוֹ.
סַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה אוֹ סַכִּין שֶׁמַּפְשִׁיטִין בּוֹ, (אָרֹךְ), יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין (תַּשְׁבֵּ"ץ). וְטוֹב לְטָבְלוֹ בְּלֹא בְּרָכָה. הַבַּרְזֵלִּים שֶׁמְּתַקְּנִים בָּהֶם הַמַּצּוֹת, אֵינָם צְרִיכִים טְבִילָה (אָרֹךְ). וְכֵן כִּסּוּי שֶׁכּוֹפִין עַל הַפַּת לֶאֱפוֹתוֹ, אֲבָל כִּסּוּי קְדֵרָה צָרִיךְ טְבִילָה (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי).
כְּלִי עֵץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִשּׁוּקִים שֶׁל בַּרְזֶל מִבַּחוּץ שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ, אֵינוֹ טָעוּן טְבִילָה.
כּוֹס שֶׁל כֶּסֶף מְחֻבָּר בִּכְלִי עֵץ, צָרִיךְ טְבִילָה. הַגָּה: וְכֵן רֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין שֶׁבְּתוֹךְ הָעֵץ, יֵשׁ בַּרְזֶל קָבוּעַ שֶׁטּוֹחֲנִין בּוֹ צָרִיךְ טְבִילָה (מָרְדְּכַי). וְכֵן הַמַּשְׁפְּכוֹת שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ הַבְּרָזוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּשְׁאָר מַתָּכוֹת, כֻּלָּן צְרִיכִים טְבִילָה (אָרֹךְ). וְדַוְקָא שֶׁעִקַּר הַכְּלִי הוּא שֶׁל מַתֶּכֶת, אֲבָל אִם עִקַּר הַכְּלִי הוּא שֶׁל עֵץ רַק שֶׁמְּעַט בַּרְזֶל קָבוּעַ בּוֹ, הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּלֹא הַבַּרְזֶל, אֵין צָרִיךְ טְבִילָה. אֲבָל כְּלִי הַמְתֻקָּן בִּיתֵדוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וּבְלֹא הַיְתֵדוֹת לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וְהֵם מִבִּפְנִים, צָרִיךְ טְבִילָה (כָּךְ מַשְׁמָע מִבֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פי"ז).
הַשּׁוֹאֵל אוֹ שׂוֹכֵר כְּלִי מֵהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֵינוֹ טָעוּן טְבִילָה. אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל קְנָאוֹ מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהִשְׁאִילוֹ לַחֲבֵרוֹ, טָעוּן טְבִילָה, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בְּיַד הָרִאשׁוֹן. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם לֹא לְקָחוֹ הָרִאשׁוֹן לְצֹרֶךְ סְעֻדָּה, אֶלָּא לַחְתֹּךְ קְלָפִים וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ. הַגָּה: אֲבָל הָרִאשׁוֹן אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְצָרְכֵי סְעֻדָּה, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ עֲרַאי, בְּלֹא טְבִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁלְּקָחוֹ לְצֹרֶךְ קְלָפִים (ד"ע ואו"ה). וְכֵן אִם קְנָאוֹ יִשְׂרָאֵל הַשֵּׁנִי מִן הָרִאשׁוֹן לְצֹרֶךְ סְעֻדָּה, צָרִיךְ טְבִילָה גַּבֵּי הַשֵּׁנִי (בַּיִת יוֹסֵף).
מִשְׁכֵּן עוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּלִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם נִרְאֶה בְּדַעַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁרוֹצֶה לְשַׁקְּעוֹ בְּיָדוֹ, טָעוּן טְבִילָה. וְאִם לָאו, יַטְבִּילֶנּוּ בְּלא בְּרָכָה אוֹ יִקְנֶה כְּלִי אַחֵר וְיַטְבִּילֶנּוּ עִמּוֹ. וְאִם לְבַסּוֹף נִשְׁתַּקַּע בְּיָדוֹ, יַחֲזֹר וְיַטְבִּילֶנּוּ בְּלֹא בְּרָכָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבָה אַשְׁכְּנַזִּית וְאָגוּר וְהוּא בִּתְשׁוּבַת מַהֲרִי"ל סִימָן מ"ט).
יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן כֶּסֶף לְאֻמָּן עוֹבֵד כּוֹכָבִים לַעֲשׂוֹת לוֹ מִמֶּנּוּ כְּלִי, אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. (כֵּן מַשְׁמָע מִמָּרְדְּכַי). הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין (טוּר בְּשֵׁם ריצב"א). וְיֵשׁ לְטָבְלוֹ בְּלֹא בְּרָכָה. וְאִם מִקְצָת הַכֶּסֶף שֶׁנַּעֲשָׂה מִמֶּנּוּ הַכְּלִי, שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, צָרִיךְ טְבִילָה (מַשְׁמָע מִמָּרְדְּכַי). וְכֵן אֻמָּן יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשָׂה כְּלִי לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּקְנָאוֹ מִמֶּנּוּ, יַטְבִּילֶנּוּ גַּם כֵּן בְּלֹא בְּרָכָה אִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים נָתַן כָּל הַמַּתָּכוֹת (אָרֹךְ) ; אֲבָל אִם עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ רַק שֶׁקָּנָה הַמַּתָּכוֹת מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁנָּתַן מִקְּצָת מַתָּכוֹת מִשֶּׁלוֹ, אֵין צָרִיךְ טְבִילָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י).
יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר כְּלִי לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְחָזַר וּלְקָחוֹ מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ טְבִילָה. אֲבָל אִם מִשְׁכְּנוֹ בְּיָדוֹ וְחָזַר וּפְדָאוֹ מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. הַגָּה: יִשְׂרָאֵל וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁקָּנוּ כְּלִי בְּשֻׁתָּפוּת, אֵין צָרִיךְ טְבִילָה. יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּנְבוּ אוֹ גָּזְלוּ מִמֶּנּוּ כֵּלָיו וְהֻחְזְרוּ לוֹ, אֵין צָרִיךְ טְבִילָה; אֲבָל שַׂר אוֹ מוֹשֵׁל שֶׁאָנְסוּ יִשְׂרָאֵל וְלָקְחוּ כֵּלָיו וְהֻחְזְרוּ לוֹ, צְרִיכִין טְבִילָה, דִּכְבָר נִשְׁתַּקְּעוּ בְּיַד הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים (אָרֹךְ).
צָרִיךְ לְהַטְבִּיל יְדֵי הַכְּלִי.
צָרִיךְ לְהַעֲבִיר הַחֲלוּדָה קֹדֶם טְבִילָה; וְאִם לֹא הֶעֱבִיר, אִם מַקְפִּיד עָלָיו, חוֹצֵץ. וְאִם שִׁפְשֵׁף וְנָתַן בַּגֶּחָלִים וְנִשְׁאַר עֲדַיִן מְעַט שֶׁל חֲלוּדָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲבֹר עַל יְדֵי כָּךְ, הָוֵי מִעוּטוּ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו, וְאֵינוֹ חוֹצֵץ וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ר"ב מִדִּין חֲצִיצָה.
אֵין מַאֲמִינִים קָטָן עַל טְבִילַת כֵּלִים. אֲבָל אִם טְבָלוֹ לִפְנֵי גָּדוֹל, הָוֵי טְבִילָה (ת"ה סִימָן רנ"ז).
אִם הִטְבִּיל כֵּלִים עַל יְדֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים, עָלְתָה לָהֶם טְבִילָה. אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַטְּבִילָה (ד"ע).
אִם שָׁכַח וְלֹא הִטְבִּיל כְּלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, יִתְּנֶנּוּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּמַתָּנָה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁאֲלֶנּוּ מִמֶּנּוּ וּמֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. הַגָּה: וְכֶן יַעֲשֶׂה אֲפִלּוּ בְּחֹל, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ מִקְוֶה (בֵּית יוֹסֵף). וְאִם עָבַר וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכְּלִי בְּלֹא טְבִילָה, לֹא נֶאֱסַר מַה שֶּׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וְיִטְבְּלֶנּוּ עוֹד. (טוּר וְהַפּוֹסְקִים).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 30 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ה מאותו ספר ע"ז עה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת ע"ז עה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנא דיני הגעלת כלים יג ע"ז עה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנא דיני הגעלת כלים כה ע"ז עה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנא דיני הגעלת כלים עב ע"ז עה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנג דיני החטים וטחינתם למצות כג ע"ז עה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים ע"ז עה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנב סדר וזמן הגעלת כלים ע"ז עה, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנג דיני החטים וטחינתם למצות ע"ז עה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעב דיני הסיבה וד' כוסות ע"ז עה, ב
- ביאורי תניא קיידנר, יעקב פרק יז ע"ז עה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת ע"ז עה, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מר-חשון, ה'תשל"א ע"ז עה, א
- לקוטי שיחות כרך לז אחרי אחרי מאותו ספר שם יז, רע"א
- לקוטי שיחות כרך ב חג הסוכות שיחה א מאותו ספר חולין יז, ב
- לקוטי שיחות כרך ד ראה שיחה א מאותו ספר חולין יז, א
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב מאותו ספר חולין יז, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב מאותו ספר חולין יז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"א חולין יז, א
- תורת מנחם תשט"ו שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות חולין יז, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ב חולין יז, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשל"ו חולין יז, א
- תורת שמואל תר"ם ויאמר כו' לך לך כו' חולין יז, א
- תורת שמואל תר"ם ביום השמיני עצרת חולין יז, א
- שו"ת סימן ז חולין יז, ב
- שו"ת סימן ט חולין יז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קג חולין יז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ט חולין יז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תש"ל חולין יז, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א חולין יז, ב