ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח מטות שיחה ב

364

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ב. מדוע שאלת הרמב"ן היא רק על גיעולי

נכרים?

לכאורה, ניתן היה לתרץ¹⁰: ידוע, שלא כל המצות ניתנו מיד במתן־תורה. יש מספר מצוות שנאמרו בזמן מאוחר יותר, אפילו בשנת הארבעים, כגון¹¹ פרשת נחלות¹², אשר התחדשה מאוחר יותר על־ידי בנות צלפחד, ועוד.

לכן, אין מקום לשאלה מדוע לא ציוו על טבילת כלים לפני כן, במלחמת סיחון ועוג, כי רק במלחמת מדין הגיע הזמן שהתחדש בו ענין זה, בדומה ל"ניתנה תורה ונתחדשה הלכה"¹³.

בכל זאת, שואל הרמב"ן שאלה זו לגבי גיעולי נכרים, מפני שהכרחי לומר, שהדין של איסור בלוע – שדבר איסור אשר נבלע בכלי אסור ואוסר את הכלי – כבר היה קיים לפני כן¹⁴, לפני מלחמת מדין:

בפרשה קודמת (צו¹⁵) כתוב: "וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחושת בשלה ומרק ושוטף במים". רש"י מסביר שם: "ישבר, לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר...". "ומרק ושוטף, לפלוט את בליעתו..." יוצא, אפוא, שאיסור "בלוע" כבר היה קיים קודם¹⁶. ואם כך, שואל הרמב"ן, מדוע רק במלחמת מדין ציוו על ההלכות של גיעולי נכרים, ולא בפעם קודמת שבה אספו ישראל כלים החייבים בהגעלה – במלחמת סיחון ועוג?

אך עדיין אין הענין "חלק": הרמב"ן מדבר על שני הענינים, הן גיעולי נכרים והן טבילה, והיה עליו להזכיר, לפחות בקיצור, את ההבדל הזה ביניהם, שבגללו הוא שואל רק על גיעולי נכרים, ולא על טבילה.

כמו־כן, ואף יותר מכך, לא מובנות תשובותיהם של מפרשים אחרים, מדוע לא ציוו על טבילת כלים במלחמת סיחון ועוג. ובנוסף לכך שבכל אחד מהתירוצים יש דוחק מסויים (ואין כאן המקום להרחיב), ישנה שאלה כללית: מדוע אין רמב"ן מתייחס לשאלה זו?

ג. מדוע אין טובלים כלים

שנמכרו לגוי בחמץ?

דבר זה יובן, אם נקדים להסביר עוד שתי תמיהות בענין טבילת כלים:

א) ידועים דברי ה"נודע ביהודה"¹⁷ וה"חתם סופר"¹⁸, שכשמוכרים לגוי את החמץ לפני פסח, אין למכור את כלי־

הערות

10. וראה גם כלי חמדה פ' ואתחנן שם. שו"ת הר צבי שם.
11. אבל אינו דומה ממש, כי נחלות וכיו"ב לא הי' נוגע קודם לזה, משא"כ גיעולי נכרים.
12. פינחס כז, ו ואילך.
13. שבת קלה, סע"א.
14. ולהעיר מפרש"י כאן (פסוק כא): שנתעלמה ממנו כו'.
15. ו, כא.
16. ודוחק לומר דקס"ד שזה חידוש בקדשים, ולכן הי' צ"ל עוד ציווי בנוגע לגיעו"נ.
17. בשו"ת שיבת ציון סי"א.
18. שו"ת או"ח סי' קט.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.