לקוטי שיחות כרך כח נשא שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ולהעיר מהדין ש"כלי שרת אין מקדשין אלא מלאין".
56 זבחים פח, א במשנה. מנחות ח, א. פח, א. רמב"ם הל' פסולי המוקדשין פ"ג ה"כ. ולהעיר מתוד"ה קרמו (מעילה ח, א) בסופו: והא דכלי שרת מקדש היינו דוקא כשנעשה כל הראוי ליעשות בו והיינו כשנקרם (בנוגע לזה שתנור מקדש). ע"ש ובשטמ"ק שם. ועפ"ז יש להעיר גם בנדו"ד, שצריך שתיעשה כל הפעולה והכח מה שראוי ליעשות בהעגלה.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר כו' לך לך כו'
מקור מפורש
בדף זה
ולהבין כ"ז צריך להקדים תחלה סדר ֶ העלאת הקרבן שהאיש המקריב אותו צריך להקדישו בפה דוקא, ואח"כ שוחטין אותו כו' ומעלה אותו הכהן ע"ג המזבח, והענין הוא בהיות ידוע שבהמה בגימ' ב"ן שהוא בחי' ש' ב"ן המתברר והמברר הוא האדם שאדם בגימ' מ"ה שזהו בדוגמא כמו שהוא למעלה שמ"ה מברר ב"ן, ולכן צריך האדם להקדישו בפה ולומר ה"ז עולה וה"ז קרבן, והיינו כי עם היות שרש הבהמה גבוה מאד נעלה בבחי' התהו שקדם במעלה על בחי' התיקון כו' כנ"ל, עכ"ז עצם בחי' הבהמה בנפילתה למטה ה"ה גשמיות ונפלה וירדה כ"כ עד שנעשית בהמה בחי' בע"ח שהוא פחות במעלה נגד מין המדבר עד שלצורך אכילת מין המדבר הותר שחיטת ונחירת בע"ח כו', ולכן בכדי להעלותה מגשמיותה צריך האדם שהוא בחיר הנבראי' והוא בגימ' מ"ה להמשיך עליו אור מקיף בכדי שהמקיף יעלה אותה שתוכל להתעלות ע"י הכהן לשרש שרשה ושתוכלל באש שלמעלה בבחי' ארי' דאכיל קרבנן שהוא בחי' ימין מקרבת ואגב ז"ע לאכללא שמאלא בימינא כו', וע' במ"א בענין ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר שהוא אכילת מזבח ואכילת כהנים שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים שאכילת כהנים ז"ע אכילת אדם שמעורר אכילת אדם העליון שגבוה יותר מאכילת מזבח כמש"ש באריכות, ע' בהג"ה לד"ה מזמור לתודה, וקרבנות שהם נשרפי' כמו
19 הקרבן. . להקדישו בפה : ראה רש"י ותוס' מעילה ח, א (במשנה). (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 23 ואילך. לקו"ת מטות פג, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' קצה. תקס"ז ע' רפט. ע' רצא ואילך. ע' רצט. סה"מ תרכ"ט ע' שסא. מאמר ד"ה להבין מ"ש בר"ה זה היום תחלת מעשיך נצו"י תשי"ג. לקו"ש נצבים כרך יט ע' 532. לקולו"י אגרות ע' שא וע' דש ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר ה' אל אברם לך לך
מקור מפורש
בדף זה
והענין דהנה להקרבן הי' צריכים להאדם ג"כ דצריכים שהאדם המקריב יקדיש אותו בפה, וצריך שחיטה והקרבת הכהן ושריפה, דהנה בהמה בגימ' ב"ן ששרשה מש' ב"ן המתברר ואדם בגימ' מ"ה ששרשו משם מ"ה המברר, וכמו בשרש ומקור מ"ה מברר ב"ן כמו"כ למטה אדם שבגימ' מ"ה מברר את הבהמה שבגימ' ב"ן לכן צ"ל תחילה קידוש בפה היינו להעלות אותה כדי שיוכל לבררה ואנו רואין שיש בכח המקיף להעלות וכמו עד"מ כשזורקין אבן ביד שטבעו ליפול למטה מ"מ ע"י הזריקה הוא עולה למעלה והיינו מצד כח המקיף של היד וכ"ז שלא נפסק כח המקיף של היד הוא עולה למעלה ואח"כ כשנפסק הכח הוא יורד
23 להקרבן. . יקדיש אותו בפה : ראה רש"י ותוס' מעילה ח, א (במשנה). (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 19.
פתיחה בהקשר