שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לד חג הסוכות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
והטעם י"ל — כיון שהמצות כלולות ממחשבה דבור ומעשה, ולכן גם בזמן שאי אפשר לקיים את המצוה דקרבנות במעשה, ישנו קיום המצוה במחשבה ע"י עבודת התפלה, עבודה שבלב, שנתקנה כנגד קרבנות, וכן בדיבור — ע"י העסק בת"ת דקרבנות, דכל העוסק בתורת עולה כו'.
35 מנחות קי, א. וראה שו"ע שבהערה הבאה. לקו"ש חי"ח ע' 413 הערה 25.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו כ'-כ"ד טבת כ'-כ"ד טבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
ולכן אף שאין שעה זו מספקת ללמוד הלכות אלו מהתלמוד ולחזור עליהן כ"כ, עכ"פ ילמוד אותו מתוך המשניות עם פירושיהן ויחזור עליהן כראוי עד שיהי' זוכרן כו' ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים כמו שאמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה.
9 ראה מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת הוספה - ביאורים באגרת התשובה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
"כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" [ביז אַז ס'איז דאָ אַ דיעה (מנחות קי, א) אַז ס'איז ניט נאָר "כאילו" (בכ"ף הדמיון) נאָר אַז דאָס טוט אויף דעם זעלבן ענין ממש ווי קרבנות, וואָס דערפאַר איז "אינו צריך כו' עולה"], וואָרום וויבאַלד אַז בזמן שאין ביהמ"ק קיים קען מען ניט מקריב זיין קיין קרבנות, דעריבער איז דער עסק — און אפילו בלויז די "קריאה" — אין תורת הקרבנות, במקום הקרבת קרבנות.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת הערות וביאורים לאגרת התשובה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
— ועפ"ז יומתק לשון רז"ל (מנחות קי, א) לבעל הדין לחלוק.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א ויקרא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
"הטבע" (=האלקות המסתתרת בטבע), כי אם לשם הוי' דוקא, כמוסבר ב"זהר" ביחס לפסוק "זובח לאלקים יחרם", אלא שעם זאת אין זו כעליה הבאה כתוצאה מבירור הגוף והנפש הבהמית, המגיעה לדרגה נעלית יותר, לפני הוי', למעלה מן ההשתלשלות לגמרי, כפי שנאמר:
8 ח"ג ה, א. – ועל פי זה יומתק דיוק לשון רז"ל (מנחות קי, א): לבעל הדין לחלוק. – ומש"כ (מנחות שם) גם שם א־ל, יעויין זח"ג לא, א. קלב, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א פ' זכור שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
"הטבע" (=האלקות המסתתרת בטבע), כי אם לשם הוי' דוקא, כמוסבר ב"זהר" ביחס לפסוק "זובח לאלקים יחרם", אלא שעם זאת אין זו כעליה הבאה כתוצאה מבירור הגוף והנפש הבהמית, המגיעה לדרגה נעלית יותר, לפני הוי', למעלה מן ההשתלשלות לגמרי, כפי שנאמר:
8 ח"ג ה, א. – ועל פי זה יומתק דיוק לשון רז"ל (מנחות קי, א): לבעל הדין לחלוק. – ומש"כ (מנחות שם) גם שם א־ל, יעויין זח"ג לא, א. קלב, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז חג הפסח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב, יג
ת בשופר ולא יברכו על הלולב, אינה עוקרת לחלוטין את מצות תקיעת שופר ונטילת לולב, כי גם בשבת אפשר ללמוד את ההלכות של מצוות אלו, וכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה".
9 מנחות קי, א. ובפרט לפי דעת רבא במנחות שם (שלא רק כאילו הקריב, אלא) ש"אינו צריך לא עולה כו'".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד וילך שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
₪6 וע"ד ,כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב כו"* (מנחות קי, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז יו"ד שבט שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
בנוסף לכך שזוהי דרגה של תחתונים יחסית ללימוד התורה בכלל, קיים במצוות פן כפי שהן "מצד" התורה, בדומה לענין של "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה...".
35 ראה מנחות קי, א. שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ת ס"א ס"ט. מהד"ק שם סי"א ואילך.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט עקב שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
כאילו הקריב..." – כאילו הוא מקיים בכך מצות מזוזה.
51 מנחות קי, א. הובא להלכה בשו"ע אדה"ז או"ח סי' א' סי"א (במהדו"ת – סוס"א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ועל ידי עיסוק בתורת הקרבנות הרי כאילו הקריב קרבן ו"תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם", ומכך "כאילו" נגרם ל"נבנה מקדש" בפועל, בביאת משיח צדקנו, ושם "הקריב קרבן" בפועל, ויותר מכך – נקריב לפניך כמצות רצונך, בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו ממש.
62 ראה מנחות קי, א. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 446 ואילך ובהערות שם.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וביאור הענין, דהנה כתיב ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו, והיינו דכאשר איש ישראל רוצה לעלות על המזבח אל שרשו, כמו מלאך מיכאל שרם על ישראל שמקריב נשמותיהם של צדיקים, הנה סדר העבודה בזה, שאין להתחיל לעלות במעלות, אלא בכבש, שההפרש בין מעלות וכבש הוא, שמעלות הם מדריגות מדריגות, כל מדריגה ומדריגה מיוחדת לעצמה, וסדר העליות הוא שכאשר עולה במדריגה אחת, צריך להתעכב במדריגה זו עד שמתעצם עמה, ורק לאח"ז יוכל לעלות למדריגה עליונה יותר כו', וכמשל המדריגות שיש לכל מדריגה רום ואח"כ שטח, גבהה חצי אמה ושלחה חצי אמה, דהיינו, שהרום הוא העלי' למדריגה נעלית יותר, ושלחה הוא מה שמתעכב שם עד שעולה אח"כ למדריגה עליונה יותר.
34 ראה תוס' מנחות קי, א. וראה זח"א פ, סע"א. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ז שיחת ש"פ ויקהל-פקודי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
יש לעסוק בענין הטהרה ככל האפשרי, לטהר את עצמו מפני "אבי אבות הטומאה", כמאמר רז"ל "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת", ו"חטאת קרי' רחמנא" לפרה אדומה, ובמילא נפטרים מאבות ותולדות הטומאה,
27 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
דקרבנות הם להוי' דוקא, לא לאלקים שהוא בגימטריא הטבע, כ"א להוי' דוקא, וכמבואר בזהר) על פסוק זובח לאלקים יחרם, שענין הקרבנות הוא להוי' דוקא, למעלה משם אלקים.
יד ח"ג ה, א. ח"ב קח, א. משפטים כב, יט. מהנ"ע (בז"ח) בראשית סד"ה אר"י א"ר [ד, א]. - ועפ"ז יומתק דיוק לשון רז"ל (מנחות קי, א): לבעל הדין לחלוק. - ומש"כ (מנחות שם) גם שם א-ל, יעויין זח"ג לא, א. קלב, א.
---------
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ומבאר, שכל המצוות צריך האדם לקיים במחשבה דיבור ומעשה, וכן בקרבנות, מחשבה זו תפלה, עבודה שבלב , שכנגד הקרבנות , ודיבור הוא ת"ת דקרבנות, כל העוסק בתורת עולה כו' , ועבודת הקרבנות עצמן, כבשים בני שנה גו', הוא המעשה.
281 ראה מנחות קי, א. בחיי ס"פ ויקהל. צו ז, לז. שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ק סימן א סי"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ יתרו, י"ח שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ע"פ האמור לעיל יש לבאר גם מארז"ל שאמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע, שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך כו', אמר לו, קחה לי עגלה משולשת וגו' (כלומר, הקרבנות יכפרו עליהן ), אמר לפניו, תינח בזמן שביהמ"ק קיים, בזמן שאין ביהמ"ק קיים מה תהא עליהם, אמר לו, כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן (וכמארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה), ומוחל אני על כל עוונותיהם.
213 ראה מנחות קי, א. לקו"ש חי"ח ע' 413. וש"נ. חל"ב ע' 37. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, כ"א תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ובכללות ענין התומ"צ הרי זה כללות החילוק שבין מצוות לתורה, שבמצוות יש מהם שתלויים בזמן ומקום, משא"כ התורה היא למעלה מזמן ומקום, כמארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, גם אם אינו כהן, ונמצא בחוץ לארץ כו' .
453 ראה מנחות קי, א. בחיי ס"פ ויקהל. צו ז, לז. שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ת ס"א ס"ט.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
הכהן, כהנא רבא , ששרשו מבחי' ורב חסד, ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח הוי' אלקיך , שזהו כמארז"ל שמיכאל כהנא רבא מקריב נשמותיהם של צדיקים ע"ג המזבח, דהיינו, לאשתאבא בגופא דמלכא , שזהו העילוי היותר גדול בעלי' מלמטה למעלה.
662 ראה מנחות קי, א ותוס' שם. זח"א פ, א. פא, א. זח"ב רלא, ב. זח"ג לג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
משא"כ התורה היא למעלה מזמן ומקום, ולכן אמרו רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, והיינו, שגם כאשר הלומד אינו כהן אלא זר, ונמצא בחוץ לארץ ובלילה, הרי זה כאילו הקריב עולה.
236 ראה מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ומזה מובן גם בעבודת האדם, שענין המס"נ, דרך חיים, צריך להיות נמשך בנר מצוה ותורה אור, והיינו, שגם כאשר עוסק בלימוד התורה וקיום המצוות, שהלימוד צריך להיות בשכל אנושי שהוא בהגבלה, ועאכו"כ בקיום המצוות שהם במדידה והגבלה עוד יותר מאשר לימוד התורה, שהרי בתורה אמרו רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, גם כאשר אין זה זמן ומקום ההקרבה, כיון שהתורה אינה מוגבלת בזמן ומקום, משא"כ המצוות שמוגבלים
724 ראה מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ח
"בארבעה לא מצינא (בגירסא דארבעה סדרין, כגון מועד ישועות (נזיקין ) נשים, שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית, וקדשים נמי, כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, ואמרינן אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בביהמ"ק), בשיתא מצינא" (בתמיהה, זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ, וכן טהרות), שזוהי גם הסיבה שב' הסדרים זרעים וטהרות אין עליהם גמרא .
2441 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט, תשי"ב*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
דקרבנות הם להוי' דוקא, לא לאלקים שהוא בגימטריא הטבע, כ"א להוי' דוקא,וכמבואר בזהר ) על פסוק זובח לאלקים יחרם, שענין הקרבנות הוא להוי' דוקא, למעלה משם אלקים.
יד ח"ג ה, א. ח"ב קח, א. משפטים כב, יט. מהנ"ע (בז"ח) בראשית סד"ה אר"י א"ר [ד, א]. – ועפ"ז יומתק דיוק לשון רז"ל (מנחות קי, א): לבעל הדין לחלוק. – ומש"כ (מנחות שם) גם שם א-ל, יעויין זח"ג לא, א. קלב, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין מאמר הזהר פ' וישב ר"ש פתח אך אל הפרוכת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ובזה יובן משרז"ל מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח כו' דהיינו ב' מיני בירורים הנ"ל הא' עליי' הנשמות בהקריב אותן במזבח והוא בחי' ביטול היש בלבד במל' דאצי' הנק' מזבח ואח"כ עולין עוד לאחר ההקרבה ע"ג המזבח שיורד אש שלמעלה ואוכל אותן כדוגמא של אש שלמעלה שירד ע"ג המזבח שלמטה והיינו מ"ש בזהר לאשתאבא בגופא דמלכא וכמ"ש במ"א שהוא בחי' ההתכללות ממש בבחי' האצי'.
34 מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח : ראה חגיגה יב, ב. מנחות קי, א תוד"ה ומיכאל.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרש ענין יונתי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
אך הנה אנו רואים שיש מעלה אחרת בתורה משא"כ במצות והוא אשר המצות תלוין בזמן דוקא שהרי אם ישב אדם בסוכה בי"ד בתשרי לא יצא י"ח כלל ואם יתקע בשופר בכ"ט באלול לא יצא ואין זה מצוה כלל וכה"ג בכל המצות התלוים בזמן ואף במצוה שאין תלוי בזמן כצדקה וכה"ג מ"מ אינו אלא לשעתין בלבד ולא שיחייב לעשותן יום ולילה אבל מצות ת"ת הרי נאמר והגית בו כו' ואינה תלוי' בזמן כלל וגם בדינין והלכות שלומד הרי אין המצוה בת"ת שילמוד הלכות סוכה בזמן החג דווקא כה"ג הלכות שופר בר"ה אלא גם שלומד הלכות שופר וסוכה בזמן אחר אפי' בפסח יצא ידי מצות ת"ת וממשיך בחי' המשכה עליונה שנמשך במצות ת"ת כמו שלומד הלכות סוכה בזמנו בלי הפרש כלל (ומה שאמרו כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב כו' היינו דווקא בקרבנות כו') ולכאורה אין זה מובן למה מצוה ללמוד הלכות סוכה בלא זמנה דא"צ למעשה עדיין כו' אך שרש הענין הוא מטעם הפרש הנ"ל בין תורה למצות שהתורה באה בבחי' אור בגילוי כו' ע"כ האור מאיר בתמידיות בלי שינוי בין זמן לזמן כלל וע"כ כשלומד הלכות סוכה שלא בזמנה ג"כ יפעול להמשיך בחי' אור החכמה המלובש בה והמשכה זו יכול להיות לעולם ולכך במצות ת"ת יום ולילה כו' משא"כ בחי' המצות ששרשם בבחי' מראה ורמז שמורה על בחי' עצם הרצון כנ"ל אין זה רק כאשר העלם העצמות מתלבש במעשה זו דווקא והוא כמו שופר בר"ה דווקא וסוכה בט"ו בתשרי דווקא וכן המצות לשעתן בלבד כו' כנ"ל וד"ל (וזהו שאמר הראיני את מראיך במעשה המצות לפרקים מיוחדים ואמנם השמיעני את קולך בתמידות כו').
122 כל העוסק בתורת עולה : מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ויקרא אלף זעירא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
(וענין הקרבה זו הוא כמו קרבן ע"ג המזבח שנכלל באש של מעלה כך מיכאל כה"ג מקריב נשמות ע"ג המזבח לאשתאבא בגופא דמלכא כו', והמקריב לנשמה זו ע"ג המזבח הוא בחי' אדם העליון, ונק' נשמה הזאת קרבן להוי' דוקא כו' וד"ל).
22 מיכאל כה"ג מקריב נשמות : ע"פ חגיגה יב, ב. זבחים סב, א. תוד"ה ומיכאל — מנחות קי, א. זח"א פ, א. פא, א. זח"ב רלא, א. וראה עוד בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ע' ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר א דין השכמת הבוקר ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ט טוב לומר בכל יום פרשת העקידה לזכור זכות אבות ופרשת המן לבטוח בה' נותן לחם דבר יום ביומו ועשרת הדברות ויתר על כן טוב מאד לומר פרשת הקרבנות שהן עולה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ותלוי וקרבן עולה ויורד ופרשת נסכים ושאר כל המנחות ככתוב במעמדות לקיים מ"ש ונשלמה פרים שפתינו וכמו שאמרו חכמים על פסוק זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' כל העוסק בתורת עולה כו' ומכל מקום מי שיש לו לב ללמוד ולהבין אין לומר אפילו פרשת הקרבנות בכל יום אלא לפרקים ודי לו באמירת פרק איזהו מקומן כי גדול תלמוד המביא לידי מעשה ולידי ידיעת התורה (כמ"ש בהלכות ת"ת) ואם יודע שנתחייב באיזה קרבן כגון עולה על ביטול מצות עשה או על הרהור הלב בלא תעשה ותודה לארבעה הצריכים להודות יאמר פרשת הקרבן מיד שנתחייב בו וכשיאמר פרשת הקרבנות יאמר ביום שהוא זמן הקרבתם ולא בלילה אבל אין צריך לומר מעומד כמו הכהן שהיה עובד מעומד מאחר שהוא איננו כהן העובד אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן וטוב לומר בשבת פרשת לחם הפנים:
צח מנחות קי, א. וראה גם הל' ת"ת פ"ב הי"א. תניא קו"א (קנו, סע"ב). וראה לקו"ש ח"ה ע' 438. ח"ז ע' 50. חי"ח ע' 413 בשוה"ג. חל"ב ע' 37.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות הנהגת אדם בבקר א דין השכמת הבוקר יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
יא אמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת לפיכך טוב לומר בכל יום פרשת העולה ומנחה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ואשם תלוי וקרבן עולה ויורד דהיינו פרשת ושמעה קול אלה וגו' ולפי שכל קרבן הבא בנדבה טעון נסכים לפיכך אחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים אבל חטאת ואשם אין טעונים נסכים:
נד מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נ טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
א קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרק איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה ותלמוד דברייתא דרבי ישמעאל היא במקום תלמוד שהמדרש כתלמוד ומפני שהיא תחלת תורת כהנים שהוא ראש לכל פרשת הקרבנות קבעוה אצל הקרבנות וכן משנת איזהו מקומן קבעוה אחר התמיד משום שנאמר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכי בכל מקום מקטירין ומגישין אלא אלו תלמידי חכמים שעוסקין בהלכות עבודה בכל יום בכל מקום שהם מעלה אני עליהם כאלו מקטירים ומגישים לשמי ועוד מפני שבפרק זה אין בו מחלוקת והוא משנה ברורה למשה מסיני:
ח מנחות קי, א. וראה לעיל רס"י מח, שבפסוקי הקרבנות אמרינן ונשלמה פרים שפתינו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו' ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה:
קיט מנחות קי , א (לענין קרבנות). ועד"ז בלימוד המצות כאילו קיים אותם. ראה סידור האריז"ל סדר קביעת התורה. תניא אגה"ק וקו"א שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שני יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים כמו שאמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ועל כן נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל בספר עבודה וספר קרבנות ואח"כ במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים אלו (לבד ברכות וחולין ונדה):
קעא ראה מנחות קי, א. רבנו בחיי ס"פ ויקהל. שם צו, ז, לז. בעה"ט ר"פ צו. לעיל פ"א ה"ד. או"ח מהדו"ב סי' א ס"ט. הערות וציונים 16/א. לקו"ש חי"ח ע' 414-415 והערות 32-33.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והנה שמים וארץ וכל אשר בהם בחוץ לארץ כולם כלא ממש חשיבי לגבי השרים שהם חיותם וקיומם, והשרים כלא ממש חשיבי לגבי החיות הנמשך להם מהניצוץ מדבר ה' המאיר עליהם מלמעלה, ואעפ"כ החיות הנמשך לתוכם מהארה זו הוא בבחי' גלות בתוכם, שלכן נקראים בשם אלקים אחרים , וקרו ליה אלהא דאלהיא , שגם הם הן בחי' אלקות.
2806 וקרו ליה אלהא דאלהיא: מנחות קי, א. [תניא] ח"א פכ"ד.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
והנה מזה נתעוררו עלינו מקטרגים רבים למעלה, וכאשר נתנה רשות לקטרג יש פתחון פה לבעל דין לחלוק לקטרג, לבטלם מעבודתם שבלב לגמרי, כמאמר רז"ל אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כו', אם תעזבני יום וכו'.
4861 פתחון פה לבעל דין: ע"פ מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית א דין השכמת הבוקר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה .
298 משנה מנחות קי, א (אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים). טור (ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו, כי טוב מעט בכוונה מהרבות בהם שלא בכוונה). ב"ח (הכי איתא שילהי מנחות (קי א)). ושו"ע סעיף ד (טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה).
ולקמן מהדורא קמא סעיף ט (טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות שלא בכוונה). סי' תרכ ס"ב (טוב לומר מעט סליחות בנחת מהרבה במרוצה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית א דין השכמת הבוקר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וזה הנקרא עבד ה' , כמ"ש כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות.
311 תהלים קלד, א. מנחות קי, א (הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות. מאי בלילות, א"ר יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית א דין השכמת הבוקר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ויתר על כן טוב מאד לומר פרשת הקרבנות , שהן עולה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ותלוי וקרבן עולה ויורד, ופרשת נסכים ושאר כל המנחות , ככתוב במעמדות, לקיים מ"ש ונשלמה פרים שפתינו, וכמו שאמרו חכמים על פסוק זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו', כל העוסק בתורת עולה כו'.
369 צו ז, לז. מנחות קי, א (מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם ... מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם).
בגמרא נתפרש רק העוסק בתורה בכלל ובתורת חטאת ואשם, ולא נזכר העוסק בתורת עולה, אמנם נזכר במדרש תנחומא צו פי"ד (לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני אף על פי שחרב בית המקדש ובטלו הקרבנות ואין קרבן עולה נוהג, אם אתם עוסקים וקורים בפרשת עולה ושונין בפרשת קרבנות, מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבים קרבן עולה לפני, שנאמר וזאת תורת העולה).
ראה בכל זה לקוטי שיחות ח"ה ע' 438. ח"ז ע' 50. חי"ח ע' 413 הערה 25. חל"ב ע' 37 הערה 17.
וראה גם הלכות תלמוד תורה פ"ב הי"א (ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים, כמו שאמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה). תניא קו"א קנו, סע"ב (ומעלה עליו כאילו קיים בפועל ממש, כמ"ש זאת התורה כו').
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות הנהגת אדם בבקר א דין השכמת הבוקר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
יא אמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, לפיכך טוב לומר בכל יום פרשת העולה ומנחה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ואשם תלוי וקרבן עולה ויורד, דהיינו פרשת ושמעה קול אלה וגו'.
610 מנחות קי , א (מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם ... מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם). וראה לעיל מהדורא בתרא שם (הערה פט ).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נ טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
משום שנאמר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, וכי בכל מקום מקטירין ומגישין, אלא אלו תלמידי חכמים שעוסקין בהלכות עבודה בכל יום בכל מקום שהם מעלה אני עליהם כאלו מקטירים ומגישים לשמי.
287 מנחות קי, א (בכל מקום מוקטר מוגש לשמי. בכל מקום סלקא דעתך. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי).
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב קול מצהלות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יד
ויובן זה מאשר מצינו דוגמתו למעלה גם עכשיו והוא מארז"ל דמיכאל כה"ר מקריב נשמות ע"ג המזבח העליון, הרי גם הנשמות בחי' אד"ם בכלל הקרבה למעלה כקרבן הבהמה ממש משום דעליות הנשמות למקום ומדרגה העליונה שהוא לאשתבאה בגופא דמלכא בעולם עצמות התענוג העליון הרי שם נחשבו לבחי' בהמה ממש (וכמו תפלה במקום קרבן בהמה הרי נפש הבהמיות נק' נפש השכלית בזה העולם להשכיל כל דבר חכמה וגם להשכיל ולהתפעל בגדלות הבורא ועכ"ז נק' קרבן בהמה ממש לפי שהיא בחומריות התאוה הגשמי' ג"כ ששרשה מעה"ד טו"ר ונברר חלק הרע שבה ע"י תשובה והטוב שבה עולה כקרבן ע"ג המזבח לריח ניחוח כו', ויותר מזה העלאת נשמה שנק' זרע בהמה אלקי' הנ"ל שעולה כקרבן, עד שגם שנשמות שלמעלה מזה הנק' זרע אד"ם ממש נעשי' בבחי' בהמה ע"ג המזבח דאצי' דמיכאל כה"ר ששרשו בחסד דז"א מקריבן כמו שמקריב הכהן שלמטה ממש כו').
217 דמיכאל כה"ר : ראה חגיגה יב, ב (ע"פ גירסת הע"י). זבחים סב, א. מנחות קי, א תוד"ה ומיכאל זח"א פ, סע"א. פא, רע"א. ועוד. ובהנסמן בארוכה בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' א. דברים ח"א ע' עא.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין ענין שמחת חו"כ הרה תקריב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
[טו] וזהו למען אחיי וריעיי כו', שאותן נשמות דעיילו ונפקו בבחי' שוב ע"י כח ועוז דתו"מ לעמוד על נפשם בגבורה לחפוץ יותר בקיום תו"מ כו' נקראים גבורי כח עושי דברו בגבורה ועוז תורה כו' נקראים אחים וריעים להקדב"ה או אחותי כו' לפי שהן בדומה לו בבחי' אד"ם וכמו זאת תורת האד"ם, ופי' אד"ם אדמ"ה לעליון שנעשה בצלמ"ו כו' שהוא באמיתי' דשם הוי' כמו שהוא בעצם שאין זה בענין מס"נ היותר נפלא (שהרי גם האבות שהיו בחי' מרכבה א' ושמי הוי' לא נודעתי להם ששם הוי' בעצם אינו אלא בקיום התו"מ בגשמיות דוקא כמ"ש אלה המצות כו'), וע"כ נק' אחי"ם ממש וכן א' כנ"י מי יתנך כאח לי כו', אבל בבחי' מס"נ דנשמות כמיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח כו' זהו רק כניצוץ העולה לשלהבת כו' אז נק' כנ"י ברתא דמלכא שתכסוף וגם כלת"ה נפשה ליכלל כו' ואינו נק' אחים או אחותי רק בבחי' שוב דע"י תו"מ.
56 כמיכאל מקריב נשמות : ראה זח"א פ, א. מנחות קי, א בתוד"ה ומיכאל.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
אך הענין יובן בהקדים מאמר רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, ולכאורה זה פלא גדול דהלא קרבן העולה אינו אלא ע"י הכהן ובקידוש ידים תחלה וביום ואיך הישראל שאינו כהן ולומד בלילה במס' זבחים בהלכות עולה יהי' כאלו מקריב קרבן עולה ממש, ואי משום שנא' ונשלמה פרים שפתינו אטו בדבור תליא מלתא, שהרי האומר הרי עלי לא הקריב [oldpage_1168] עולה ממש רק שהפרישה בדבור בעלמא כידוע.
270 כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה : ראה מנחות קי, א. לקו"ש ערב פסח כרך לב ע' 37 וש"נ.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה עט, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ושתת לון בגמיע' חדא כו' (וביאור הדבר ידוע שהוא ביטול היש לאין דמלאכים שמתחדשים בכל יום ונכללים באלקות כמ"ש בזהר ע"פ מצמיח חציר לבהמה שהן המלאכים הנק' חציר שצומחים בכל יום ובחי' ב"ן שתת לון כו' שמתבטלים ונכללים בפי המל' והיינו יוצר משרתים כו' כמ"ש במ"א (וכענין הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן שמצד עוצם גלוי אור האלקי דבחי' מל' ביתר מכפי מדת' מתבטלים ונכללים במל' כו') (וכדוגמא דעליית הקרבן ע"ג המזבח שעולה למעלה כו' ואח"כ יורד אש של מעלה ונק' אריה דאכיל קרבנין כו') וכך מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח העליון שנכללים באור המל' דאצי' בבחי' העלאת מ"ן כו') אך בירור ועלי' שנית אינו רק מן המובחר והברור בלבד אבל בחי' הפסולת שבהן לא יוכל לעלות ונופל למטה וכך מתברר עוד בירור אחר בירור עד שלא נשאר רק היותר נקי והפסולת היותר אחרון לבדו והוא בחי' בירורים דאו"י מלמעל' למטה שאחר בירורי' דאו"ח בהעלא' מלמטה למעלה כו' דהנה העלאה דאו"ח בביטול היש לאין עדיין לא נברר ממנו כל חלקי הפסולת אלא כולו כמו שהוא עולה למעלה כו' ואע"פ שנק' בשם בירור אבל זהו רק בירור הפסולת כמשל התכת כסף מעורב בסיגים ועפר הרבה כאשר נותנין אותו באש המצרף הרי האש טבעו לפרר החלקים ונפרדו כל חלקי הפסולת והסיגים ונעשים מובדלי' בפ"ע ובהיתוך פ"א עדיין הכסף גס ואינו נקי מפסול' לגמרי רק מפסול' גס אבל פסול' דק יש בו וכן בסיגי' יש עדיין הרבה כסף נקי ובהיתוך פ"ב לסיגי' יוצא היותר גס שבכסף ובפ"ג יוצ' כסף גס יותר עד פעם האחרון שהו' בירור הפסולת גמור אינו יוצא ממנו רק כסף רע אבל בהיתוך ובירור הכסף שיצא בבישול הראשון כאשר מהתכין אותו עוד פ"ב יוצא ממנו הפסולת הדק ובפ"ג יוצא פסולת דק יותר עד שנשאר בפעם האחרון כסף זך ונקי בתכלית נמצא בירור זה דכסף הוא בירור האחרון אחר בירור הראשון דהיינו גם לאחר שיצא ממנו הפסולת הגס מבררי' הנקי מכל פסולת דק ביותר והוא בירור היותר עליון שהוא הבירור בדבר שכבר הוברר משא"כ בירור הפסולת נהפוך הוא כל שמבררים יותר נשאר הפסולת גס יותר והנקי גרוע ביותר ובבירור הנקי כל שמבררו יותר נשאר הכסף הנקי בתכלית והפסולת היוצא באחרונה הוא דק ביותר וב' מיני בירורים אלה הוא דמיון להבין בהפרש שבין בירורים דאו"י לבירורים דאו"ח הנ"ל דבירור הפסולת דמיון לבירור דאו"ח כמו בתשובה לברר את הרע גמור והרע מעורב בטוב הרבה ומתברר שנית עד שנשא' רק הפסולת רע גמור והטוב אינו מעולה כ"כ משא"כ בירור דאו"י הוא לברר את הטוב כמו בירור הכסף הנ"ל עד שנשאר רק הנקי בתכלית כמו מי יעלה כו' ובר לבב בתכלית וזהו הקרבת הנשמות שיורד אש דאצילות ומבררם עד שהן בתכלית הבירור ונק' בירור שני דמ"ד שמברר למ"ן ובירור המ"ן היינו כמו בירור הפסול' הנ"ל שהראשון שיוצא ביותר טוב והוא עצמו בא לידי בירור שני שנקרא בירור הנקי וכן בבירור שני דפסולת מבררים לנקי עד בירור הכסף הגרוע יותר שבבירור דפסולת האחרון שזהו בחי' מ"ד שמברר למ"ן דנשמות ומלאכים שבגופים חומריים דנוגה דעשי' אבל העלאה ובירור דמ"ן אינו רק
14 מיכאל מקרוב נשמות : ראה חגיגה יב, ב [כגי' הע"י]. תוד"ה ומיכאל מנחות קי, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תסז. וש"נ. שע"ת נו, ג ובהנסמן במ"מ לשם.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ומעתה כו' כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
הברכה המשכה מהכתר כמ"ש ג"כ בזח"ב בשלח ס"ג ב', ולכן המונע מלברך נק' גוזל או"א, ולכן חבר הוא לאיש משחית, ע"ד ויאבק איש, שלא יומשך השפע ע"י ע"ס דקדושה שהוא ענין ע"ס דמ"ה ביטול, כ"א מבחי' דקמי' כחשוכה כאורה, אם תגביהי כנשר, ועמ"ש מזה בד"ה בשלח פרעה, ובזהר ויגש דר"ה ע"ב שלכן נבה"ע בבית שהוא סימן ברכה ולא נברא באלף לפי שמאלף יש יניקה לבחי' ארור ע"ד כחשוכה כאורה, ושם הוא בחי' עד דלא ידעי בין ארור המן לברוך מרדכי, וז"ע אף חובב עמים, אבל ע"י בית בחכ' יבנה בית נמשך הברכה וההמשכה בסט' דקדושה, והנה הברכה גילוי, ברוך חכ' ראי' שיהי' האמונה בבחי' ראי' כאילו רואה ע"ד פוקח עוורים, ענין ברוך ה' מן העולם ועד העולם ברכה למעלה מהודאה וראי' ע"ד משה נתנבא בזה, והיינו בחי' עם זו משא"כ למה לי זה ולא חפץ בברכה, וענין ויאהב קללה שופך כו', וענין נחש הקדמוני שהביא קללה, וזהו בעבור זה עשה ה' לי, וכשמשיבין אמן ממשיך עוד תוקף מבחי' א' הנק' ראש אמנה, וז"ע א"ב התחברות א' ב' נק' אב והוא הנק' אביהם שבשמים, ומי שאינו מברך נק' גוזל או"א דאצי' וחבר לאיש משחית מטעם הנ"ל.
608 אביהם שבשמים : מנחות קי, א. סנהדרין מב, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח [וידבר כו' אלה הם מועדי]
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
אמנם הענין הוא דהנה המצות הם בזמן ומקום כמו ז' ימי הפסח שהם דוקא בז' ימים אלו דוקא מן ט"ו בניסן עד ך"א בו וכן ז' ימי הסוכות וכמו שבת שרגע א' לפני יום השבת ורגע שלאחר יום השבת אינו כלום ולא יתחייב כלל העושה בו מלאכה, רק יום השבת דוקא הוא הציווי באיסור מלאכה ל"ט מלאכות כו', הרי כי הם מלובשים תחת הזמן, וכן במקום שהקרבת הקרבנות הי' צ"ל בירושלים בבהמ"ק דוקא ושחיטת חוץ כו' שהמצות מלובשים בזמן ומקום, משא"כ התורה היא למעלה מבחי' זמן ומקום, ולכן ארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה הגם שעכשיו שאין לנו בהמ"ק, וגם בלימוד התורה כשילמוד הלכות פסח בסוכות או הלכות הסוכה בפסח הרי הקב"ה קורא ושונה כנגדו שוה כמו אם הי' לומד הלכות פסח בפסח והלכות סוכה בסוכות רק שדבר בעתו יותר טוב ועז"נ
41 כל העוסק בתורת עולה : ראה מנחות קי, א. לקו"ש מסעי כרך יח ע' 413. וש"נ. ערב פסח כרך לב ע' 37. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [כמים הפנים] והנה כו' מיכאל עומד ומקריב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
(וא"ו) והנה כמו שהוא בענין הקרבת הבהמה ע"ג המזבח, כן יובן בחי' זו בנש"י בבחי' עבודת הנשמות בעבודה שבלב זו תפלה, דהנה ארז"ל מיכאל עומד ומקריב נש"י ע"ג המזבח, שצ"ל מה"ע הקרבה זו שלכאו' אינו דומה
87 מיכאל עומד ומקריב נש"י : ראה חגיגה יב, ב כגי' הע"י. תוד"ה ומיכאל מנחות קי, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' א. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ה, א. וש"נ. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ואתה תצוה] וז"ע שארז"ל על שלא ברכו בתורה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ותקיעת שופר בר"ה, והקרבת הקרבנות בבהמ"ק וכמ"ש מזה בתשו' הרשב"א ז"ל שבד"כ נחלקו המצות בג' בחי' זמן ומקום וכלים היינו כלי המקדש, אבל בתורה הנה ארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה הגם כי אין בהמ"ק, והלומד הל' פסח או ה' סוכה גם שלא בזמנם ה"ז כאלו קיים מצותן לכן במשה שהוא בחי' תורה אור נא' בו נר תמיד, כי ההמשכה שע"י התורה היא תמיד בלתי מוגבל בזמן כו', ולכן במשה כתי' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך והוא כענין רוצה ה' את יריאיו, וזהו ואתה תצוה, ואתה הוא בחי' חכ' ויקחו אליך שמן זית זך, לגבי משה תחלה, ומשם יורד לבי"ע כי התורה דברה בענין ההתחלה כסדר המדרגות תחלה באצי' ואח"כ בבי"ע, שז"ע הכח שיש לאהרן להעלות שהוא חקת עולם מאת בנ"י, מאת הוא בחי' אותיות התו' כי התורה צ"ל לימודה באותיות דוקא והרהור לאו כדבור דמי, שהאותיות נק' סוסים ויש סוסים זכרים וסוסים נקבות, והכח שיש באותיות לפי דאבא יסד ברתא והיינו מבחי' משה ואתה תצוה את בנ"י, אתה הוא בחי' חכ', תצוה מל' התקשרות ומשם הוא נר תמיד למעלה מן הזמן, כי הזמן מתחיל בבחי' מל' מלך מלך ימלוך כו', ולכן
659 כל העוסק בתורת עולה : ראה מנחות קי, א. לקו"ש מסעי כרך יח ע' 413. וש"נ. ערב פסח כרך לב ע' 37. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ואתה תצוה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
דבינה הכל בזמן דוקא, ואי' ברשב"א שהמצות תלוים בג' דברי' זמן ומקום וכלים היינו כלי המקדש, אבל תורה כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה הגם שאין עכשיו בהמ"ק וכן הלומד הלכות פסח בסוכות ממשיך המשכות אוא"ס, וזהו שכתי' כאן נר תמיד שהתורה אינו תלוי בזמן אבל המצות הם תלוים בזמן לכן מערב ועד בקר, וזהו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, דהנה והו"ע העלאה באצי' וע"ד רוצה ה' את יריאיו דאהרן הוא יר"ע, וכשנתעלה מבי"ע לאצי' נעשה ג"כ כמו באצי' וזהו מערב עד בקר והוא הזמן שצריכים לנר וביום אינו צריכים לנר אך מ"מ אינו תמיד, ומפני מה יש כח זה באהרן זהו שכ' מאת בנ"י את הם אותיות מאל"ף ועד תי"ו והו"ע אותיות התורה וישראל נותנין הכח שיתעלה ע"י האותיות, ובאותיות יש ב' מדרי' אתוון דוכרין ואתוון נוקבין, וזהו ואתה תצוה, תצוה הוא ל' צוותא וחיבור והו"ע ההמשכה מלמעלמ"ט וסדר ההמשכה ויקחו אליך שתחילה צריכים להמשיך המשכת מ"ד באצי' ואח"כ יומשך למטה ג"כ וזהו ע"י כח התורה ודוקא דיבור התורה וכמ"ש ודברת בם (עי"ל ודברת ל' הנהגה ) מפני שתורה היא למעלה ממקום וזמן.
87 כל העוסק בתורת עולה : ראה מנחות קי, א. לקו"ש מסעי כרך יח ע' 413. וש"נ. ערב פסח כרך לב ע' 37. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם כמים הפנים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
והנה בעבודה בנפש האדם ישנו ג"כ כל הבחי' הנ"ל והענין דהנה ארז"ל מיכאל עומד ומקריב נשמותיהן של ישראל ע"ג המזבח, והגם שפעם ארז"ל נשמותיהן של צדיקים המכוון הוא ג"כ על כללות נש"י כי ועמך כולם צדיקים כתי', וצ"ל למה נצרכים נש"י לההקרבה וההעלאה של מיכאל דבשלמא בקרבנות יתכן ענין ארי' דאכיל קרבנין שהו"ע העלי' שע"י הארי' שלמעלה, כי נפש הבהמה הגם ששרשה ג"כ מחיות המרכבה מ"מ ה"ה נשתלשלה למטה עד שנעשה בהמה גשמיות ואח"כ כשנעשית אכילה לארי' דלעילא ונת"ל שענין אכילה הוא שמשתנה ממהות למהות וה"ז עלי' גדולה שמשתנה ממהות בהמה גשמי' לארי' דלעילא, אבל נשמות ישראל שהם חלק אלקה ה"ז אלקות ולמה צריכים צדיקים שהם נשמות דאצי' להעלי' שע"י מיכאל, והגם שנת"ל שכללות נשמות ישראל נקראים בש' צדיקים מ"מ הרי כל הנשמה בפרט יש לה שרש מאצי' העליון וכמ"ש בבינונים כי אפי' מי שאין לו רק נפש דמל' דמל' דעשי' שרש
6 מיכאל. . נשמותיהן של צדיקים : ראה חגיגה יב, ב (כגי' הע"י). תוד"ה ומיכאל מנחות קי, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' א. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ה, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ביום[/cup] השמע"צ כו' וביאור ענין מ"ש בפדר"א שאפר אילו ש"י כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד, יז
בבחי' כה"פ בנפעל, שזהו מבחי' ש' אלקי' כמ"ש בראשית ברא אלקי', ול"ב פעמים אלקי' נא' במע"ב, וש' הוי' הוא רק מהוה מאליו וממילא כמ"ש יהללו כו' הוי' כי הוא צוה ונבראו, ולא ברא כ"א נבראו מאליו כו' כמ"ש בלק"ת שה"ש ד"ה קול דודי ע"ש, ומ"מ הקרבנות שהם נבראי' מש' אלקי' יהי' מהם ריח ניחוח להוי' ולש' אלקי' אינו מועיל הקרבן כמ"ש בזהר כו', וגם צ"ל ענין שם קרבן איתא בספרים שהוא לשון קירוב, והיינו קירוב הכחות והשמות, שלכאו' יפלא איך ע"י הקרבת הבהמה גשמיות יתקרבו הכחות והשמות שלמעלה, שלכאורה א"ז בערך כלל, אך הענין יובן ע"פ מה שארז"ל במד"ר מלמד שהי' הקב"ה בורא
17 הקרבנות. . להוי' ולש' אלקי' אינו מועיל הקרבן : ראה זהר משפטים קח א. ויקרא ה, א. אגה"ת פ"ז[ednref_136_א] ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' קצט ואילך. פינחס ע' א'ק. סה"מ תרכ"ז ע' שסא. ע' שעו[ednref_137_ב]. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ובחודש השביעי בסופה. ד"ה ויאמר כו' לך בתחלתה. (בחלק ההנחות) בהנחה כאן בתחילתה. מאמר ד"ה איתא בסוף מנחות בא וראה מה כתיב ו' תשרי תש"ל. לקו"ש ויקרא ח"א[ednref_138_ג] ע' 206 ובהערה לשם. שערי זהר למנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר כו' לך לך כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
שפלות והכנעת החומר בתיקון חצות זמן תרומת הדשן ולהיות בבחי' מרירות על עוצם ריחוקו, ומ"מ יתרחק מן העצבות כ"א בבחי' מרירות לבד, כי העצבות זהו אסקופה הנדרסת לכל העוונות כו' כ"א מרירות לבד שעי"ז נמשך התעוררות רח"ר על נפשו הנדכאה מחמת ריחוקה כו', ושוב באמרו פ' הקרבנות הנה ארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה שברוחניות מתעלה נפשו עד שמודה לה' ואו' הודו לה' קראו בשמו, ולכאו' גם בקומו משנתו אומר מודה אני, אך הענין הוא שמודה אני צ"ל גם קודם שנטל ידיו מפני שאין בהם הזכרת השם כלל, אלא שההודאה שאו' מודה אני הוא שאיננו נפרד מאחדותו ויחודו, שענין הודאה זו הוא שמודה שכן הוא הגם שאינו מבין כלל, שהוא הודאה כלליות, והודאה זו פעולתה הוא להורות שאינו נפרד כלל, רק מפני העדר ידיעתו לגמרי הוא מודה שכן הוא ולכן אומר לפניך שכולל כל פרטי פרטיות אבל הוא אינו פורט אותם מפני העדר ידיעתו עדיין שהרי הוא כקטן שנולד דמי ויותר מזה כמו שכעת נברא ונוצר מחדש, ואין שום נברא שיודע עדיין לאמן אותו כו' שהרי זולתו ג"כ נברא ונוצר מחדש כעת, ולכן התחדשות זו הוא יותר חדש מקטן שנולד שיש מי שיאמן אותו ויגדלו ויעשה לו הצריך לו, משא"כ בקומו בבקר כשמתחיל להאיר ה"ז כמו תחילת ברה"ע וכל מין האנושי נברא ונוצר מחדש, רק מפני שנוצר בדעת אומר מודה אני לפניך בכלל היינו שאינו נפרד כו', אבל מה שאו' אח"כ הודו להוי' קראו בשמו הנה הוא פורט שבשם הוי' לעוצם קדושתו א"א להיות בו השגה כ"א הודאה שמודה על האמת שכן הוא מאחר שההשגה מושלל ממנו לכן מודה הוא וא"כ הודאה זו קרובה <53>
58 כל העוסק בתורת עולה : ראה מנחות קי, א. לקו"ש מסעי כרך יח ע' 413. וש"נ. ערב פסח כרך לב ע' 37. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר ה' אל אברם לך לך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יג
תקון חצות הוא מרירות על הריחוק דכשיתבונן בעוצם ריחוקו מאלקות יתמרמר מזה, אך יזהר שלא יפול בעצבות שהוא היפך המרירות והוא אסקופה הנדרסת לכל העונות דמצד העצבות איז רעכט אלץ, ואח"כ פ' הקרבנות, וצלה"ק תחילה ברכת השחר דכד קרא תרנגולתא מברך הנותן לשכוי בינה והיינו מ"ש חצות לילה אקום להודות לך, ועי"ז יבא לבחי' קרבן דכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה והיינו שמתקרב קצת, ואח"כ מתחיל להתפלל הודו לה' קראו בשמו וצ"ל והלא תיכף כשניער משנתו אומר מודה אני לפניך ומהו אומרו עוד הפעם הודו לה'.
80 דכל העוסק בתורת עולה : ראה מנחות קי, א. לקו"ש מסעי כרך יח ע' 413. וש"נ. ערב פסח כרך לב ע' 37. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וידעת היום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וזהו ענין מיכאל עומד ומקריב נשמות ע"ג המזבח, שהוא ענין בחי' העלאה של הנה"א לבחי' עצמותו ית' לאשתאבא בגופא דמלכא, כי שרש נש"י הוא מבחי' כלים כנודע ממ"ש במ"א, וההקרבה
116 מיכאל עומד ומקריב נשמות : ראה חגיגה יב, ב כגי' הע"י. תוד"ה ומיכאל מנחות קי, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' א. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ה, א. וש"נ. סה"מ תר"ם ח"א ס"ע מא ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תשא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
והנה נת"ל דבחי' ויחד לבבינו הוא נגד עבודה אחרת שהי' במקדש, והוא, דלהקטיר קטרת על מזבה"פ היו מביאים גחלים מזבה"ח, והענין דבמזבה"פ בעבודה הוא שמו"ע דמה קטרת כך צלותא בחשאי, פי' קטרת בחשאי דעל מזבח החיצון הי' ארי' דאכיל קורבנין והי' שורף ומכלה הבהמה ובעבודה הו"ע והאופנים וחיות ברעש גדול והו"ע בירור דנה"ב, אבל בקטרת היו מביאים גחלים לוחשות מעל מזבה"ח גחלים שרופים בל"א איבער געברענטע רק בהעלם הי' בהם רצוא ושוב, והקרבה דקטורת הוא משארז"ל מיכאל עומד ומקריב נשמותיהן דצדיקים ע"ג מזבח, דנשמות אף דשרשן מפנימיות הכלים מ"מ ה"ז כלי וכדי לאשתאבא בגופא דמלכא צ"ל הקרבה, ומה שהיו מביאים גחלים ממזבה"ח זהו ויחד לבבינו יחוד פנימיות הלב עם חיצוניות הלב, ובתפלה הוא ק"ש ואמוי"צ לכן יש בויציב ט"ו ווי"ן דבווין תתקטר והוא התקשרות פנימיות הלב עם חיצוניות הלב.
114 מיכאל עומד ומקריב : ראה חגיגה יב, ב כגי' הע"י. תוד"ה ומיכאל מנחות קי, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' א. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ה, א. וש"נ. סה"מ תר"ם ח"א ס"ע מא ואילך.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וידבר הוי' כו' אלה הם מועדי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
אך להבין כ"ז צ"ל במה שמצינו שיש הפרש בין תורה למצוות, שהמצות הם תלוי' בזמן ומקום כמו מצות הקרבנות הם במקום בהמ"ק דוקא וכן בזמן בכלל ביום ולא בלילה ובפרט מצות מוסף שבת שני כבשים וברגלים באין פרים בני בקר שנים כו' וצריך להקריב כ"א במועדו ובזמנו ואם יחליף של זה בזה אינה מצוה כלל ולא יגרום יחוד עליון כלל, וכן מצות התלוי' בזה"ז הם תלויות בזמן דווקא כמו מצות ישיבת סוכה בחודש תשרי מט"ו ועד כ"ב בו ואם ישב בניסן בסוכה אינה מצוה כלל, וכן אכילת מצה בחודש ניסן מט"ו בו ועד כ"ב בו ואם יאכל מצה בימי הסוכות איננה מצוה כלל, משא"כ לימוד התורה אינה תלוי' בזמן ומקום כלל כידוע דכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ונעשה עי"ז יחוד עליון שנעשה ע"י הקרבנות ואף שאינו כהן ואין כאן בהמ"ק ומזבח בנוי ואין הזמן גרמא עד"מ שלומד הלכות מוסף שבת גורם היחוד עליון הנעשה ע"י מוסף שבת [...
32 דכל העוסק בתורת עולה : ראה מנחות קי, א. לקו"ש מסעי כרך יח ע' 413. וש"נ. ערב פסח כרך לב ע' 37. וש"נ.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ולכן כל המצות תלוים בזמן דווקא כמ"ש לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, כי חפץ הוא הגילוי רצון העליון הנמשך ע"י המצוה הוא תחת השמים שהוא בזמן לכל יש עת לכל חפץ כמו מצות עשיות סוכה ונטילת לולב שצ"ל בט"ו לחודש השביעי דווקא, ובזמן אחר לא יפעול כלום וכן הוא עד"ז בכל המצות כמו אכילת מצה וכיוצא שכולם תלוים בזמן דווקא מצד שזהו"ע המצות להמשיך מלמעלה מן הזמן בזמן דווקא, משא"כ בחי' תורה כל העוסק בתורה עולה כאילו הקריב עולה אעפ"י שאין בהמ"ק בנוי ואין כהן כי היחוד שנעשה ע"י התורה שהוא בדיבור הוא בדרך העלאה דזמן בבחי' למעלה מן הזמן ולכן אינו תלוי בזמן, וכ"ה עד"ז בכל ההלכות כמו כשעוסק בהלכות לולב הוא פועל פעולתו מתי שלומד הלכה זאת אעפ"י שהוא לומד אותה שלא בזמנה.
124 כל העוסק בתורה עולה : ראה מנחות קי, א. לקו"ש מסעי כרך יח ע' 413. וש"נ. ערב פסח כרך לב ע' 37. וש"נ.
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כה ט'תנט
מקור מפורש
בדף זה
די ישיבה, וואו מ'לערנט דעם אויבערשטנ'ס תורה און מ'דאַוונט טעגלעך, מיט כוונה און מסירת-נפש, וואָס תורה און תפלה זיינען דאָך אַנשטאָט קרבנות – איז דער "משכן" פאַר דער ג-טלעכער שכינה, וואָס ברענגט די ג-טלעכע ברכות פאַר די אַלע וועלכע האָבן אַ חלק אין בויען און אויסהאַלטן דעם דאָזיגן הייליגן מוסד.
5 תורה און תפלה . . קרבנות : ראה מנחות קי, א. ברכות כו, ב. וראה לקו"ש חל"ב ע' 36 ואילך.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כד ט'רמו
מקור מפורש
בדף זה
מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה נח שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
אע"פ שגם אצל ב"נ ישנו ענין האמונה בבורא עולם, דקרו לי' אלקא דאלקייא, מ"מ, יש חילוק עיקרי בין האמונה דב"נ והאמונה דבנ"י, ועד שלכמה דיעות לא הוזהרו ב"נ על השיתוף.
39 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א פורים שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
יש לבצע את ענין הטהרה עד כמה שאפשרי הדבר, ולהיטהר מאבי אבות הטומאה, כמאמר רז"ל:
35 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א צו שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
יש לבצע את ענין הטהרה עד כמה שאפשרי הדבר, ולהיטהר מאבי אבות הטומאה, כמאמר רז"ל:
35 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט תבא שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
א) אף לפני ש"הבדלתו", לא ייתכן לומר, אפילו לפי דעת בני אדם, שהוא מעורב ח"ו עם "אלקי הנכר", כי אפילו הגויים יודעים שהקדוש־ברוך־הוא גדול ונבדל מהכוכבים ומהמזלות וכו' – " קרו לי' אלקא דאלקיא, אלא שהם אומרים שהוא סמוך לשרים וכו', ולכן הם סוברים, שגם השרים וכדומה הם "אלקיא", אך ישראל מבדילים את הקדוש־ברוך־הוא מאלקי הנכר, שהוא אינו בערכם כלל וכלל...
43 מנחות קי, א – הובא בפרש"י מלאכי א, יא.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט
מקור מפורש
בדף זה
12 ועסק בתורתה: להעיר ממנחות קי, א. שו"ע אדה"ז חאו"ח סי' א סעי' ט (מהדו"ב), שם סעיי טו (מהדו"ק). -- וראה לקו"א להה"מ (סל"ב) ובאו"ת (קב, ד) -- דיה כל העוסק.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשי"ג*
מקור מפורש
בדף זה
וכמ"ש כ"ק אדמו"ר הזקן בתניא שהאדם העובר על רצונו ית' גרוע ופחות מבעלי חיים הטמאים כו' שאינם משנים תפקידם ואע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי ולכן הנה באדם שהצלם אלקים אין מסתלק מעל פניו אין שולטים בו, דפקודתו ית' שמרה רוחם וכמש"נ ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית גו', ורק בזה שאין נראה בו הבצלמינו כדמותינו הם שולטים כו', ועד"ז או"ה וקליפות וסט"א אין עוברים רצונו ית', אלא דקרו לי' אלקא דאלקייא, דהם אומרים שגם להם יש שליטה וממשלה, אבל מ"מ אין מורדים בו ית', שהרי קרו לי' אלקא דאלקייא, ואין עוברים על רצונו ית' לעולם, והאדם העובר עבירה שהוא מורד ברצונו ית' הרי הוא גרוע יותר מהקליפות וסט"א ומדבריםהמושפעים מהם שהם בעלי חיים הטמאים וחיות רעות, עד אשר אף יתוש, שמכניס ואינו מוציא, קדמך.
27 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יו"ד שבט ה'תשי"ג
מקור מפורש
בדף זה
– וע"ד המדובר (בהמאמר) שאע"פ שאצל אומות העולם הא ד"קרו לי' אלקא דאלקיא" אינו ענין של מרידה, הרי אצל בנ"י, להיותם נעלים יותר, הנה בכל עבירה קלה נעשה יהודי נפרד בתכלית, מנותק לגמרי מאלקות, יותר מקליפה וסטרא אחרא.
81 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשי"ג
מקור מפורש
בדף זה
אית מלך לתתא דאיהו כגונא דההוא מלך עלאה ותחותי' אית כהן דמשמש לי', רזא דמיכאל כהנא רבה, שמקריב נשמות הצדיקים ע"ג המזבח.
6 ראה מנחות קי, א ובתוס' שם. זהר ח"א פ, א. פא, א. ח"ב רלא, ב. ח"ג לג, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
אפילו אצל הגוים אין החושך גדול עד כדי כך, וכידוע שאומות העולם, "דקרו לי' אלקא דאלקיא", יודעים ומשיגים דמה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, אלא שאינם יודעים אודות סובב כל עלמין, "לא ידעתי את הוי'".
80 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ קדושים, ו' אייר (מאמר ב), ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
ומעלמא דאתגליא היא התורה שבע"פ, עכ"פ לפחות יקנה ויחקוק סדר קדשים הנקרא חכמה בדברי רז"ל , ומכפר עוונותיו של אדם כמ"ש האריז"ל .
535 ראה גם פע"ח שער הנהגת הלימוד. וראה מנחות קי, א וברש"י שם.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, י"ג תשרי*, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
וצריך להבין מהו השבח שאין כיוצא בו, איך יעלה על לב איש קס"ד שיש כיוצא בו ח"ו, והרי אפילו אומות העולם קרו לי' אלקא דאלקייא , וא"כ למה צריך לומר שאין כיוצא בו.
136 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
הדין הוא :
896 מנחות קי, א. שו"ע אדה"ז או"ח ס"א סי"א, ובמהדו"ב שם בסוף הסימן.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"א ניסן ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
[ויש לומר, דזה שאומות העולם קוראין אותו ית' בשם אלקא דאלקייא נכללים בזה שני הסוגים.
254 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תבוא, ט"ז אלול, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
וזהו ענין מצות ביכורים, להביא פרי האילן הן הנשמות שמתלבשים ומאירים בגוף, לחברם ולקשרם בשרשם כו', ועז"נ ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך, שזהו ע"ד מארז"ל מיכאל כהנא רבא מקריב נשמות ע"ג מזבח העליון, והו"ע חזרת אורות הנוקבא כו' .
1433 ראה חגיגה יב, ב (כגירסת העין יעקב). מנחות קי, א ובתוס' שם. זהר ח"א פ, סע"א (ס"ת). ח"ג לג, א (רע"מ).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
וצריך להבין מהו השבח שאין כיוצא בו, איך יעלה על לב איש קס"ד שיש כיוצא בו ח"ו, והרי אפילו אומות העולם קרו לי' אלקא דאלקייא, וא"כ למה צריך לומר שאין כיוצא בו.
20 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט, ה'תשי"ג*
מקור מפורש
בדף זה
וכמ"ש כ"ק אדמו"ר הזקן בתניא שהאדם העובר על רצונו ית' גרוע ופחות מבעלי חיים הטמאים כו' שאינם משנים תפקידם ואע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי ולכן הנה באדם שהצלם אלקים אין מסתלק מעל פניו אין שולטים בו, דפקודתו ית' שמרה רוחם וכמש"נ ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית גו', ורק בזה שאין נראה בו הבצלמינו כדמותינו הם שולטים כו', ועד"ז או"ה וקליפות וסט"א אין עוברים רצונו ית', אלא דקרו לי' אלקא דאלקייא, דהם אומרים שגם להם יש שליטה וממשלה, אבל מ"מ אין מורדים בו ית', שהרי קרו לי' אלקא דאלקייא, ואין עוברים על רצונו ית' לעולם, והאדם העובר עבירה שהוא מורד ברצונו ית' הרי הוא גרוע יותר מהקליפות וסט"א ומדברים המושפעים מהם שהם בעלי חיים הטמאים וחיות רעות, עד אשר אף יתוש, שמכניס ואינו מוציא, קדמך.
27 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג י"א ניסן ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
[ויש לומר, דזה שאומות העולם קוראין אותו ית' בשם אלקא דאלקייא נכללים בזה שני הסוגים.
22 מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שלישי: לבאר מ"ש שתכלית העבודה
מקור מפורש
בדף זה
וזהו שמלאך סנד"ל בא וקשר להם ב' כתרים א' מנעשה וא' מנשמע, היינו ב' בחי' שעשועי' הנ"ל וצריך לזה סיוע של מלאך ומיכאל כהנא רבה מקריב נשמות הצדיקים ע"ג המזבח וכו', להעלותן עד מקום הנ"ל מפני שנשמתן בהשתלשלות למטה אינה יכולה לעלות בעצמה עד מקום הנ"ל וכידוע, וזהו שארז"ל שראה שכולהו עולים ע"י מלאכים וכו' לבר מגוהרקא דרבי חייא רבה דמנפשי' קא סליק מצד שהי' נשמתו ממקום גבוה ונעלה מאוד עד שהי' יכול בעצמו לעלות כו' ודו"ק.
45 מקריב נשמות : ראה חגיגה יב, ב. תוד"ה ומיכאל מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי
מקור מפורש
בדף זה
שם ב"ן המתברר כו' ואח"כ נמשך בחי' מ"ד דדכורא והוא בחי' המשכות אור הזרוע לצדיק חי עלמין מבחי' יסוד ז"א במל' כידוע והוא בירור השני של המ"ן דהיינו מה שבחי' מ"ד מברר למ"ן דמל' לקלוט את הטוב ולהתאחד בו, והוא כמארז"ל דמיכאל כה"ג מקריב נשמות ע"ג המזבח ועולי' למעלה ונכללי' באור האצי' ממש כמאמר לאשתאבא בגופא דמלכא כו' או כמו ע"י מס"נ של הנשמות באחד כמו ר"ע שיצאה נשמתו באחד ממש וכיוצא ואשר א"א ליכלל ממש באור האצי' ממש יורד למטה כו' (והן הנפילים אשר היו בארץ כו' כמ"ש במ"א), והוא ענין שם מ"ה דאצי' שמברר לב"ן בכללות וכמו עד"מ הוולד שנוצר ונתהווה מאמצעות חיבור מ"ד ומ"ן הגשמיי' כך למעלה נתהווה תולדות הנשמות מאמצעות מ"ד ומ"ן דזו"נ ובכללות נק' יחוד מ"ה וב"ן כו' וד"ל.
76 דמיכאל כה"ג מקריב נשמות ע"ג המזבח : ראה זח"א פ, א. פא, א. זח"ב רלא, א. זח"ג לג, א. תוס' מנחות קי, א בשם המדרש. אוה"ת ויקהל ע' ב'קצט וש"נ. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' עא, ובמ"מ שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי ב
מקור מפורש
בדף זה
ב ומי שאי אפשר לו בלא אשה מפני שיצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי ישא אשה תחלה כדי ללמוד בטהרה בלי הרהורים ואח"כ ילמוד תורה שבעל פה כולה.
כו יומא עב, ב. מנחות קי, א. תוס' קידושין שם ד"ה הא. לבוש ס"ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
בדף זה
וזהו שגם דעכשיו אין ההארה גם בגעה"ע רק ממל' דאצי' (מבחי' העונג העליון שבכתר מל' שנק' זיו השכינה כו'), מ"מ יש בזה ריבוי עליות לנשמות עד אין שיעור למעלה וכענין שא' דמיכאל כה"ר דאצי' מקריב נשמות ע"ג המזבח שזהו נשמות דבריא' שעולי' באצי' (כערך בהמ' ע"ג המזבח, שלגבי האצי' גם בחי' פני אדם דבריא' נחשב שם רק בחי' פני שור כו' כמ"ש במ"א) ובאצי' עולי' בעליות רבות עד אין קץ כו'.
230 דמיכאל. . מקריב נשמות : ראה חגיגה יב, ב כגי' הע"י. תוד"ה ומיכאל מנחות קי, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' א. וש"נ. שע"ת נו, ג ובהערה 71. תו"ח בראשית מ, ב ובהערה 24. אוה"ת ויקהל ע' ב'קצט. לקמן ו, סע"ג ואילך. פ' יתרו רס, ד. רסט, סע"ג ואילך. תרומה שו, א. תצוה שמח, רע"ד. ויקהל תכב, ג. תמא, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית ותלד עדה את יבל
מקור מפורש
בדף זה
ועד"ז כשעולים הנשמות מגעה"ע למעלה באצי' שזהו לאשתאבא בגופא דמלכא וכענין (מנחות קי, א) מיכאל מקריב נשמות ע"ג מזבח העליון דאצי' כו' מתבטלים ממציאות ההשגה העליונה דגעה"ע לגמרי כו'.
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת לך לך יראו אותה שרי פרעה
מקור מפורש
בדף זה
ובכל חכמי הגוים מודים שאין כמוך כו' וייראו מה' כל ארץ כו' (מנחות קי, א) וקרו לי' אלקא דאלקיא כו' כנ"ל.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת כב
מקור מפורש
בדף זה
ולכן כתיב רם על כל כו' הוי' דקרו לי' אלקא דאלקא , דהיינו שלדעתם שם הוי' הוא בבחי' רוממות שאין מקבלים חיותם משם כי אם משם אלקים, שהוא אחר ריבוי השתלשלות עילה ועלול לדעתם.
279 דקרו לי' אלקא דאלקא: מנחות קי, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט ח"ב את ה' האמרת כו'
מקור מפורש
בדף זה
וצ"ל ההפרש בין עבודת כוכבים ומזלות לבחי' השיתוף, הנה ארז"ל* דקרו לי' אלקא דאלקי', והיינו כי הם אומרים רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, שלהיותו רם ונשא* הוא רק על השמים כבודו אבל הארץ עזב בידי המזלות ומערכות אלקות, כי השפלה לפניו ית' להשפיל א"ע בעלולים השפלים כמו הארץ וכל אשר בה, וזהו לפי סברתם שהם חושבים שהבריאה היא בבחי' השתלשלות עו"ע*, אבל באמת אינו כן כי המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ כתי', שלהיותו מגביהי לשבת לכן הוא משפילי לראות בהשגחה פרטית בשמים ובארץ בשוה, דהן אמת שארז"ל* אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל שזהו בדרך השתלשלו' עו"ע, אבל מ"מ הבריאה אינו בדרך עו"ע כלל וקמי' ית' כחשיכה כאורה שוין וכשם שהארץ היא השפלה גם לפי דעתם כן באמת גם השמים הם בחי' השפלה וכמ"ש היושבי בשמים שהקשו בזהר* דהל"ל היושב בשמים, אלא שזהו בחי' המשכת והשפלת בחי' היו"ד בבחי' שמים שזה נחשב כמשל הישיבה שע"י שהאדם יושב עד"מ הנה עי"ז נשפל כמלא קומתו כן בחי' המשכת היו"ד לבחי' שמים נחשב לבחי' השפלה, וכ"ש לגבי' ית' שכחשיכה כאורה שוין
14 הנה ארז"ל : מנחות קי, א. ועייג"כ תניא פכ"ד. ש' האמונה פכ"ב. דרוש דתער השכירה להצ"צ (בסו"ס דרך מצותיך ח"ב [אוה"ת נ"ך (כרך ב) ע' תשסח]). ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
ספר השיחות תש"י חורף ה'שי"ת
מקור מפורש
בדף זה
עם סגולה, עם הנבחר, גוי קדוש.
3 ראה ואתחנן שם ("בך בחר ה' אלקיך"). חדא"ג מהר"ל מנחות קי, א ("עם הנבחר"). ברכת השחר ("אשר בחר בנו מכל העמים"). ברכת אהבת עולם ("ובנו בחרת מכל עם ולשון"). קידוש ליו"ט ("אשר בחר בנו מכל עם").
פתיחה בהקשר
פלח הרמון צו ואכלתם אכול
מקור מפורש
בדף זה
ע"י מיכאל כה"ר דמקריב נשמות כו'.
95 מיכאל. . דמקריב נשמות : ראה חגיגה יב, ב כגי' הע"י. תוד"ה ומיכאל מנחות קי, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' א. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ה, א. וש"נ. מאמר ד"ה כמים הפנים תר"ם בתחלתו.
פתיחה בהקשר