169
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מפני הבדלים אלו בין לשון הבדלה לבין לשון הפרשה, אומר רש"י " "הבדלתו לך... הפרישך אליו":
לגבי הקדוש־ברוך־הוא מתאים יותר הביטוי "הבדלתו לך מאלקי הנכר", כי
א) אף לפני ש"הבדלתו", לא ייתכן לומר, אפילו לפי דעת בני אדם, שהוא מעורב ח"ו עם "אלקי הנכר", כי אפילו הגויים יודעים שהקדוש־ברוך־הוא גדול ונבדל מהכוכבים ומהמזלות וכו' – " קרו לי' אלקא דאלקיא43, אלא שהם אומרים שהוא סמוך לשרים וכו', ולכן הם סוברים, שגם השרים וכדומה הם "אלקיא", אך ישראל מבדילים את הקדוש־ברוך־הוא מאלקי הנכר, שהוא אינו בערכם כלל וכלל...
ב) אופן זה של "הבדלתו" אינו שאלקי הנכר אף הם משהו, ח"ו, " והקדוש־ברוך־הוא נעלה מהם – "אלקא דאלקיא", אלא שאלקי הנכר אינם מציאות בכלל*, ולכן אי אפשר להתבטא על כך בביטוי "הפרשתו מאלקי הנכר", המבטא, שהדבר שממנו הפרישו קיים במציאות, ולכן אומר רש"י "הבדלתו...".
לעומת זאת, לגבי ישראל אומר – רש"י "והוא הפרישך אליו מעמי הארץ", כי
א) לפני ההפרשה היו ישראל מעורבים בין העמים האחרים, כנאמר44
לקחת לו גוי מקרב גוי".
ב) גם לאחר שהקדוש־ברוך־הוא בחר בישראל להיות סגולה מכל העמים, לא זו בלבד שהאומות האחרות לא התבטלו, אלא, להיפך: חיבתו של הקדוש־ברוך־הוא לישראל, שרק בהם בחר לעם סגולה, מתבטאת דוקא על ידי ש"לי כל הארץ", ואף־על־פי־כן
והייתם לי סגולה מכל העמים"45.
ט. שבח ותפארת – בכל יום
אך רש"י אינו מסתפק בפירוש ש"האמרת והאמירך" הן לשון הפרשה והבדלה, כי "לא מצאתי לו חבר".
לכן הוא ממשיך ואומר כפירוש שני
ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת", שאפשר לבאר את האמרת והאמירך גם בלשון תפארת – כי גם העובדות שהקדוש־ברוך־הוא הוא "לך לאלקים" וישראל הם "לו לעם סגולה" הן תפארת ושבח. וכיון שענין זה הוא "בכל יום" (כדלעיל בסעיף ו'), מתאים לומר "את ה' האמרת היום..." "וה' האמירך היום"
גם לפי הפירוש "לשון תפארת".
י. שני הפירושים – עבודת אלול
מהענינים של "יינה של תורה" בפירוש רש"י זה:
הערות
- 43. מנחות קי, א – הובא בפרש"י מלאכי א, יא.
- *. להעיר מ(מכילתא ו)רש"י יתרו כ, ג (וכ"ה בספרי ורש"י עקב יא, טו): אחרים לעובדיהם צועקים אליהם ואינם עונים אותם.
- 44. ואתחנן ד, לד.
- 45. יתרו יט, ה. פרש"י שם.
רש"י על מלאכי א׳:י״א - הטקסט מספריא
גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: דְּקָרוּ לֵיהּ אֱלָהָא דֶּאֱלָהַיָּא. אֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲבוֹדָה זָרָה יוֹדֵעַ (שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ) שֶׁהוּא עַל כֻּלָּם. וּבְכָל מָקוֹם מִתְנַדְּבִים לִשְׁמִי, אַף הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן כָּל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכָל מָקוֹם, הֲרֵי הֵן לִי כְּמִנְחָה טְהוֹרָה. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְכָל עִדָּן דְּאַתּוּן עָבְדִין רְעוּתִי, אֲנִי מְקַבֵּל צְלוֹתְכוֹן, וּשְׁמִי רַבָּא מִתְקַדַּשׁ עַל יְדֵיכוֹן, וּצְלוֹתְכוֹן כְּקָרְבַּן דָּכֵי קֳדָמַי״. וְכֵן פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא: וְלָמָּה אַתֶּם מְחַלְּלִין שְׁמִי? וַהֲלֹא גָּדוֹל הוּא בַּגּוֹיִם. וַאֲנִי אַהֲבָתִי וְחִבַּתִּי עֲלֵיכֶם, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִין לְפָנַי, וְאַף בַּגּוֹלָה, מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ הוּא לִשְׁמִי.
וּמִנְחָה טְהוֹרָה. הוּא לִי, כִּי עַל יֶדְכֶם שְׁמִי נוֹרָא בַּגּוֹיִם, וְאַתֶּם מְחַלְּלִין אוֹתִי וְאֶת שְׁמִי.
רש"י על שמות כ׳:ג׳ - הטקסט מספריא
לא יהיה לך. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּ' לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ, אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה, הֶעָשׂוּי כְּבָר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְקַיֵּם? תַּ"לֹ לֹא יִהְיֶה לְךָ (שם):
אלהים אחרים. שֶׁאֵינָן אֱלוֹהוּת אֶלָּא אֲחֵרִים עֲשָׂאוּם אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ אֱלֹהִים אֲחֵרִים זוּלָתִי, שֶׁגְּנַאי כְּלַפֵּי מַעְלָה לִקְרֹאותָם אֱלוֹהוּת אֶצְלוֹ. דָּ"אַ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁהֵם אֲחֵרִים לְעוֹבְדֵיהֶם – צוֹעֲקִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָן עוֹנִין אוֹתָם, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ מֵעוֹלָם:
על פני. כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי קַיָּם, שֶׁלֹּא תֹאמַר לֹא נִצְטַוּוּ עַל עֲ"זָ אֶלָּא אוֹתוֹ הַדּוֹר (מכילתא):
לא יהיה לך THERE SHALL NOT BE UNTO THEE [OTHER GODS] — Why is this said? Does not the preceding verse state: I — and no other — shall be thy God? But since it states immediately after this, “Thou shalt not make unto thee [any graven image etc.]” I might say that I have only a prohibition that one may not make such gods; whence could I know that one may not retain an idol that has already been made? Perhaps there is no such law! Therefore it states here: “there shall not be unto thee” (thou shalt not have other gods) (Mekhilta.)
אלהים אחרים OTHER GODS — which are not gods, but others have made them gods over themselves. It would not be correct to explain this to mean “gods other than Me”, for it would be blasphemy of the Most High God to term them gods together with Him (cf. Mekhilta). Another explanation of אלהים אחרים : they are so called because they are other (i. e. strange) to those who worship them; these cry to them but they do not answer them, and it is just as though it (the god) is another (a stranger) to him (to the worshipper), one who has never known him at all (Mekhilta).
על פני BEFORE ME — i. e. so long as I exist; and these apparently superfluous words are added in order that you may not say that no one received any command against idolatry except that generation which went forth from Egypt (Mekhilta).
רש"י על שמות י״ט:ה׳ - הטקסט מספריא
ועתה. אִם עַתָּה תְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם, יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (מכילתא):
ושמרתם את בריתי. שֶׁאֶכְרֹת עִמָּכֶם עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה:
סגלה. אוֹצָר חָבִיב, כְּמוֹ "וּסְגֻלַּת מְלָכִים" (קהלת ב') – כְּלֵי יְקָר וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהַמְּלָכִים גּוֹנְזִים אוֹתָם, כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ לִי סְגֻלָּה מִשְּׁאָר אֻמּוֹת; וְלֹא תֹאמְרוּ אַתֶּם לְבַדְּכֶם שֶׁלִּי וְאֵין לִי אֲחֵרִים עִמָּכֶם וּמַה יֵּשׁ לִי עוֹד שֶׁתְּהֵא חִבַּתְכֶם נִכֶּרֶת:
כי לי כל הארץ וְהֵם בְּעֵינַי וּלְפָנַי לִכְלוּם:
ועתה AND NOW — if you will now take upon yourselves the observance of My commandments, it will be pleasant (easy) to you from now and henceforth, for every beginning is difficult (Mekhilta).
ושמרתם את בריתי AND KEEP MY COVENANT which I shall make with you regarding the observance of the Torah (cf. (Mekhilta).
סגלה means a cherished treasure, the same as (Ecclesiastes 2:8) “and treasures (וסגלת) of kings” — costly vessels and precious stones which kings store up. In the same manner shall ye be unto Me a cherished treasure more than other peoples (Mekhilta) . Now do not say that ye alone belong to Me and that I have no other peoples together with (besides) you, and what else, therefore, have I by which the special love I bear you can be made evident; this is not so,
כי לי כל הארץ FOR ALL THE EARTH IS MINE, but in My eyes and before Me they are as nought.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.