168
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בין שתיהן32 – הוא בכמה ענינים, ומהם:
א) לגבי האופן שבו היו שני הדברים לפני ההבדלה וההפרשה:
הביטוי הבדלה מתאים בעיקר כאשר לפני כן היו שני הדברים סמוכים זה לזה, אך לא היו מעורבים ביניהם33.
כמו "ושסע אותו בכנפיו לא " יבדיל"34, ששני חלקי העוף אינם מעורבבים ביניהם, אלא רק סמוכים ומחוברים זה לזה, והמשמעות של "לא יבדיל" היא "אינו מפרקו"35 – שלא יפריד חלק אחד מהאחר.
לעומת זאת, הביטוי "הפרשה" מתאים בעיקר כאשר הדבר המופרש היה מעורבב בשאר הדברים. כמו הפרשת תרומות ומעשרות, שלפני ההפרשה היו החטים וכדומה של התרומה, של המעשר ושל החולין מעורבים – בטבל.
ב) לגבי מצבם של הדברים המופרשים או המובדלים לאחר ההבדלה וההפרשה:
בביטוי "הפרשה" משתמשים, בדרך כלל, כאשר גם הדבר שממנו הפרישו נשאר לאחר ההפרשה. כמו תרומה וחלה, שאף היא נקראת בתורה בשם
תרומה"36, למרות שאין להן שיעור קבוע, כמעשר וכתרומת מעשר37, ואפשר להרבותן, הרי "האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום, עד שישייר מקצת"38, כי המשמעות של "תרומה" – "הפרשה"39 היא: "מרים קצת ונשאר קצת"40.
ולעומת זאת, ב"הבדלה" חשוב רק הדבר המובדל, ואין חשיבות לפרט41, אם גם הדבר שממנו הבדילו אותו נשאר, אם לאו.
ג) לגבי עוצמת הפעולה: הבדלה היא חזקה יותר, ומפרידה יותר42 את הדבר המובדל.
הערות
- 32. כי בכמה מקומות – ב' הלשונות משמשים לאותו הענין. שלכן התרגום ד"הבדלה" בד"כ הוא "הפרשה" (ראה לדוגמא: בראשית א, ד. ויקרא א, יז. נצבים כט, כ). ויתרה מזו מצינו – ראה פרש"י פ אמור (כא, כ).
- 33. וגם ב"ויבדל בין האור ובין החשך" ה (בראשית שם) "שלא יהיו משתמשין בערבוביא" (פי' השני – לפי פשוטו – שברש"י שם) – הרי הערבוביא היא [לא שהאור והחשך עצמם היו מעורבים (וכמו בהפרשת תרומות ומעשרות, שקודם ההפרשה כל החטין וכו' מעורבין) שהרי – לפי פשוטו – אור דוחה חושך; כי אם] שהיו משתמשים שניהם הן ביום והן בלילה, וענין ההבדלה הוא – כסיום רש"י שם – ש"קבע " לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה".
- 34. ויקרא שם.
- 35. רש"י שם.
- 36. שלח טו, יט־כא.
- 37. רמב"ם הל' מעשר פ"א הי"ד. הל' תרומות "ג ה"י וי"א.
- 38. משנה ספ"ק דחלה. רמב"ם הל' תרומות שם "ה. הל' בכורים רפ"ה.
- 39. רש"י ר"פ תרומה.
- 40. רדב"ז הל' בכורים פ"י ה"ח. וראה פרש"י שלח (טו, כא).
- 41. להעיר מפ' נצבים שם.
- 42. שלכן בפרש"י כאן כותב "לשון הפרשה והבדלה" (היפך הסדר בכתוב "האמרת (הבדלתו)" ואח"כ "האמירך (הפרישך)"), כי הבדלה מתחילה בהפרשה; משא"כ בפירוש לא נפלאת היא ממך" – שהסדר בהכתובים שם (נצבים ל, יא־יג) הוא בדרך לא זו אף זו – כותב (רש"י וארא ח, יח): לא מובדלת ומופרשת היא ממך.
הטקסט של רש"י על דברים כא כ אינו זמין בספריא.
משנה תורה, הלכות מעשרות א׳:י״ד - הטקסט מספריא
אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין וכל המדקדק בשיעור משובח והמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין שהרי הטבל מעורב בהן ופירותיו מתוקנין.
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ה׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה להפריש תרומה מן העיסה לכהן שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וראשית זו אין לה שיעור מן התורה אפילו הפריש כשעורה פטר את העיסה והעושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום עד שישייר מקצתו.
ומדברי סופרים שמפרישין אחד מארבעה ועשרים מן העיסה כדי שיהיה בה כדי מתנה לכהן שנאמר תתן לו תן לו דבר הראוי ליתנו מתנה והנחתום העושה למכור בשוק מפריש אחד משמונה וארבעים לפי שעיסתו מרובה יש בשיעור זה כדי מתנה.
העושה עיסה למשתה בנו אף על פי שהוא מרובה מפריש אחד מעשרים וארבעה שלא לחלק בעיסת בעל הבית והנחתום שעשה עיסה קטנה אחד מארבעים ושמונה שלא לחלק בעיסת הנחתום.
נטמאת העיסה בשוגג או באונס מפריש אחד מארבעים ושמונה ואם טמאה בזדון מפריש אחד מכ"ד כדי שלא יהיה חוטא נשכר וחלה טמאה [מותרת] (לכהן) להסקה כתרומה טמאה.
אין חייבין בחלה מן התורה אלא בא"י בלבד שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ וגו' ובזמן שכל ישראל שם שנאמר בבואכם ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם לפיכך חלה בזמן הזה אפילו בימי עזרא בארץ ישראל אינה אלא מדבריהם כמו שביארנו בתרומה.
פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה ופירות הארץ שיצאו חו"ל פטורין שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבין בין על פירות הארץ בין על פירות חו"ל.
מפרישין חלה בח"ל מדברי סופרים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל ואין מביאין חלות חו"ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ובכורים משם ואם הביא מניחה עד ערב הפסח ותשרף בתרומה.
שלשה דינין לחלה בשלש ארצות כל הארץ שהחזיקו בה עולי בבל עד כזיב מפרישין בה חלה אחת כשיעור והיא נאכלת לכהנים ושאר א"י שהחזיקו בה עולי מצרים ולא עולי בבל שהיא מכזיב ועד אמנה מפרישין בה שתי חלות האחת נשרפת והאחת נאכלת ומפני מה מפרישין בה שתי חלות מפני שהחלה הראשונה טמאה שהרי לא נתקדשה אותה הארץ בימי עזרא וקדושה ראשונה בטלה משגלו והואיל והיא א"י מפרישין בה חלה אחד מארבעים ושמונה ושורפין אותה ומפרישין חלה שנייה ונותנין אותה לכהן לאכלה כדי שלא יאמרו תרומה טהורה נשרפת שהרי נשרפה הראשונה אע"פ שלא נטמאה טומאה ידועה לכל וזו שנייה אין לה שיעור אלא כל שרוצה מפריש מפני שהיא מדבריהם וכל הארץ מאמנה ולחוץ בין בסוריא בין בשאר הארצות מפרישין שתי חלות אחת לשריפה כדי שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת ואחת לאכילה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל והואיל וזו וזו מדבריהם מוטב לרבות בנאכלת לפיכך של שריפה אין לה שיעור אלא כל שהוא ושל אכילה אחד ממ"ח ומותרת לזבים ולזבות ואין צריך לומר לשאר טמאים.
בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל א"י אחד ממ"ח ושורפין אותה מפני שהיא טמאה ויש לה שם מן התורה ומכזיב עד אמנה מפרישין שנייה לכהן לאכילה ואין לה שיעור כשהיה הדבר מקודם.
חלת חו"ל אף על פי שהיא טמאה הואיל ועיקר חיובה מדבריהם אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו והם בעלי קריין וזבים וזבות ונדות ויולדות ומצורעין אבל שאר הטמאים במגע שאר הטומאות אפילו טמאי מת מותרים לאכלה לפיכך אם היה שם כהן קטן בחוצה לארץ בין בסוריא בין בשאר ארצות ורצה להפריש חלה אחת מפריש אחד ממ"ח ונאכלת לקטן שעדיין לא ראה קרי או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה וא"צ להפריש שנייה.
וכן אם היה שם כהן גדול שטבל משכבת זרעו או מזיבתו אע"פ שלא העריב שמשו ואף על פי שהו' טמא מת ה"ז מותר לאכול החלה הראשונה ואינו צריך להפריש שנייה בחו"ל כל המפריש חלה מברך תחלה אקב"ו להפריש חלה בין בארץ בין בחו"ל וכשם שמברך על הטהורה כך מברך על הטמאה לפיכך אין האיש ערום מפריש חלה שאינו יכול לברך אבל האשה הערומה שישבה וכל פניה טוחות קרקע מברכת ומפרשת חלה.
הנדה וכיוצא בה מברכת ומפרשת חלת חו"ל שאינה מוזהרת על מגעה אלא על אכילתה ואם היה שם כהן קטן או כהן שטבל שהיא מותרת לו לאכילה כמו שביארנו ה"ז מותר לאכלה עם הזר על שולחן אחד לפי שאינה מדמעת ואפילו נתערבה שוה בשוה ונותנין אותה לכהן ע"ה מפני שהיא טמאה באויר ארץ העמים [ואין בה משום כהן המסייע במתנותיו שהוא אסור ואם רצה לאכול תחלה] ואח"כ יפריש החלה בחוץ לארץ מותר שאין עיקרה אלא מדבריהם.
החלה נקראת תרומה לפיכך אינה ניטלת אלא מן המוקף כתרומה ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא לכתחלה.
וכל שאמרנו בתרומה לא יתרום ואם תרם אינה תרומה כך בחלה וכל שאמרנו בתרומה לא יתרום מזה על זה כך בחלה וכל שאינו אוכל תרומה אינו אוכל חלה וכל האוכל תרומה אוכל חלה.
הסומא והשכור מפרישין חלה לכתחלה שאין בעיסה רע ויפה כדי שיכוונו ויפרשו מן היפה.
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין י׳:ח׳ - הטקסט מספריא
המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותן עד שיתן לכהן האומר כל גיזותי ראשית דבריו קיימין.
רש"י על שמות ח׳:י״ח - הטקסט מספריא
והפליתי. וְהִפְרַשְׁתִּי, וְכֵן "וְהִפְלָה ה'" (שמות ט'), וְכֵן "לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ" (דברים ל') – לֹא מֻבְדֶּלֶת וּמֻפְרֶשֶׁת הִיא מִמְּךָ:
למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁכִינָתִי בַּשָּׁמַיִם גְּזֵרָתִי מִתְקַיֶּמֶת בַּתַּחְתּוֹנִים:
והפליתי means I WILL SEPARATE. Similar is, (Exodus 9:4) “And the Lord will make a separation (והפלה)”; so, also, (Deuteronomy 30:11) “It is not נפלאת from thee״ — that is, “it is not separated and set at a far distance from thee”.
למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ IN ORDER THAT THOU MAYEST KNOW THAT I AM THE ETERNAL IN THE MIDST OF THE EARTH — although My Shechina is in the heavens My command is fulfilled amongst mankind (as we might say, “My writ runs on earth also”).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.