167

והבדלה", כי ישראל מבדילים את הקדוש־ברוך־הוא מאלקי הנכר והקדוש־ברוך־הוא מבדיל את ישראל מכל העמים בכל יום²⁸: בכל מצב שבו יהיו ישראל, תמיד קיימת אצלם ההכרה שהקדוש־ברוך־הוא הוא אלקיהם²⁹. וכך גם אצל הקדוש־ברוך־הוא, ישראל נבדלים תמיד מכל העמים, והם עם סגולתו³⁰.

ז. בכל יום – "לך לאלקים" ו"עם סגולה"

לכן גם אין רש"י מפרש (בפירושו הראשון) את "האמרת והאמירך" ב"לשון תפארת", כי גם השבח והתפארת של הקדוש־ברוך־הוא קיימים (בעיקר) כאשר הענין של "להיות לך " לאלקים" מתבטא בגלוי ב"ללכת " בדרכיו...". וכן השבח והתפארת של – ישראל קיימים בעיקר כאשר אינם עם סגולה בלבד, אוצר חביב^* אצל הקדוש־ברוך־הוא, אלא כאשר מקיימים את "ולשמור כל מצותיו..." – וזה אינו ניכר תמיד, ולכן מבאר רש"י "לשון הפרשה והבדלה", שהרי ענין זה קיים תמיד בגלוי.

בכך יובן, מדוע בפירושו "לשון הפרשה והבדלה" אין רש"י מסתפק בדבריו "הבדלתו לך מאלקי הנכר והוא הפרישך אליו מעמי הארץ", אלא הוא מבאר, ש"הבדלתו לך מאלקי הנכר" הוא "להיות לך לאלקים", ואילו "והוא הפרישך אליו מעמי הארץ" הוא "להיות לו לעם סגולה" – ולגבי שני הביטויים אין הוא מוסיף "וגו'",

כי מפשטות לשון הפסוק מובן, שהמילה "האמרת" אינה רק "להיות לך לאלקים", אלא גם "ללכת בכל דרכיו" וכדומה, וכן ב"האמירך" אין הכוונה רק

להיות לו לעם סגולה", אלא גם

לשמור כל מצותיו, ולתתך עליון..."

וכיון שענין זה אינו ניכר בכל יום, אומר רש"י, שהעיקר של האמרת והאמירך, שעל כך נאמר "היום" (שמשמעותו כל יום) הוא "להיות לך לאלקים" ו"להיות לו לעם סגולה".

ח. בין "הבדלה" לבין "הפרשה" ההבדל בין לשון "הבדלה"

"הבדלתו לך..."), שרש"י אומר לגבי הקדוש־ברוך־הוא, לבין הלשון³¹

הפרשה" ("והוא הפרישך..."), שהוא אומר לגבי ישראל – כאשר מבדילים