שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
(כפי שמוצאים במצות קריאת שמע , שנקבעה לאחר פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע , כי כדי להגיע בקריאת שמע להרגשה הראויה של "ה' אחד" – דאמליכתי' בשבעה רקיעים ובארץ ובד' רוחות העולם – ולאהבת ה' "בכל
36 ברכות יג, ב ובפוסקים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וכמו כן יש לחקור חקירה זו בנוגע להחיוב דק"ש – שמצד עצמו אינו שייך למשך הזמן, שהרי יכול לצאת י"ח ברגע א', כמארז"ל "כיון דאמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת" , אלא שניתן לו משך זמן – אם זהו חיוב אחד שניתן לקיימו ברגע א' בכל שטח הזמן שמתחילת זמן ק"ש עד סוף זמן ק"ש, והיינו, שאין חיוב על כל רגע ורגע מצד עצמו, כי אם, שכל זמן שלא קיים החיוב ברגעהקודם, יכול להשלימו ברגע שלאח"ז, עד סוף זמן ק"ש; או שהחיוב דק"ש הוא על כל רגע ורגע בפ"ע, היינו, לא בתור השלמה לרגע שלפנ"ז, כי אם חיוב מיוחד בפ"ע, אלא שנפטר עי"ז שמקיים אחד מהם.
95 ברכות יג, ב.
*) ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ז ס"ע פה : " המדובר בהתוועדות . . היתה כוונתי בענין יומי דמפסקי במרז"ל בנזיר (ז , א) ".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יו"ד שבט ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ז, יא, יב
"ודברת בם (בדברי תורה הכתוב מדבר ) בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך",
4 ראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דראש-השנה, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וגם צריך להבין מה שאמרו בגמרא כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו , והאריכות הוא בהדלי"ת, מהו ענין האריכות באחד , ובהדלי"ת דוקא.
6 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", והרי הפירוש ד"אחד" הוא – כפי שמביא הב"ח ש"כתב הסמ"ק צריך לכוין באל"ף שהוא אחד ובחי"ת שהוא יחיד בז' רקיעים ובארץ הרי ח', והדלי"ת רמז לד' רוחות" , ובלשון הגמרא "אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים" – " אמליכתי' " דייקא, שענינו של מלך הוא "שתהא אימתו עליך", שקיום כל פקודותיו צריך להיות לא מצד הבנה והשגה אלא בדרך קבלת עול דוקא.
162 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
הוי' אחד, וכד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות .
24 ראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
כיון שבכל יום מקבל יהודי את התורה מחדש, ולומד הלכות , שעי"ז נעשה בעה"ב על העולם ("הליכות עולם לו") – אזי אין שום דבר בעולם שסותר ומנגד לו, וביכלתו להמליך את הקב"ה בעולם, שזהו"ע דקריאת שמע , קבלת עול מלכות שמים , כדאיתא בגמרא בפירוש "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד", "אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות",
63 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ג) והענין הוא, דהנה אמרו רז"ל כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו .
13 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
כיצד באים ל"תפלת השחר", ולפני זה, "מאימתי קורין את שמע בשחרית" – כאשר לפנ"ז ישנה העבודה ד"מאימתי קורין את שמע בערבין", היינו, שכאשר ברחוב שורר חושך, וגם אצלו שורר חושך, ואעפ"כ נעמד וצועק "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד" – "אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים" , וכמבואר בסמ"ק הרמז בתיבת "אחד", שאות ח' רומזת על ז' רקיעים וארץ, ואות ד' רומזת על ד' רוחות העולם, ועבודתו של יהודי היא לקשר את כולם עם האל"ף, אלופו של עולם.
142 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יח, כא
ויובן בהקדם שכללות ענין העבודה הוא כמ"ש שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, דפי' אחד הוא שהחי"ת מורה על ז' רקיעים וארץ, והד' מורה על ד' רוחות העולם, שהם בטלים להא' א"ס אלופו של עולם, שזהו ההפרש בין אחד ליחיד, שיחיד הוא למעלה מהעולמות לגמרי, משא"כ אחד היינו שאף שהעולמות הם במציאותם מ"מ הם בטלים לאלקות, וכידוע שהלשון אחד נופל גם על אחד המנוי,וכמו יום אחד יום שני, משא"כ הלשון יחיד הרי זה כמ"ש את בנך את יחידך, שאין שני לו.
58 סמ"ק הובא בב"י או"ח סימן סא. שו"ע ודאדה"ז או"ח שם סעיף ו'. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יח, כא
והחילוק שביניהם מובן מפירוש הכתובים, דשמע ישראל הו"ע ההתבוננות דהוי' אחד, היינו, שמתבונן שמהות ועצמות א"ס הוא למעלה מכל עניני העולמות ומכל עניני ההשתלשלות, והוא באופן דלא שניתי, כיון שכל סדר ההשתלשלות אינו אלא מהארה בעלמא, ומזה מובן שהוי'אחד, היינו, שז' הרקיעים והארץ וד' רוחות העולם בטלים במציאות לאלופו של עולם, שזהו"ע האל"ף, אותיות פלא.
106 ראה סמ"ק הובא בב"י או"ח סימן סא. שו"ע ודאדה"ז או"ח שם סעיף ו'. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יח, כא
בשו"ע אין אמנם ציווי על מס"נ, אבל, הדין הוא שכאשר יהודי אומר "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" , אזי צ"ל "אמליכתי' למעלה למטה ולד' רוחות".
147 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וע"י ההבנה והשגה בענין זה ממשיכים גם בעולם שיהי' הוי' אחד, שגם בז' רקיעים וארץ ובד' סיטרין, למעלה ולמטה , נמצא הא' שהוא אלופו של עולם.
18 ראה סמ"ק הובא בב"י או"ח סימן סא. שו"ע ודאדה"ז או"ח שם סעיף ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ג) ויובן בהקדים תחלה כללות ענין הק"ש (שהוא כללות התומ"צ כנ"ל), שעיקרה הוא הפסוק שמע ישראל, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכמרז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים , תו לא צריכת , והרי ענין אמליכתי' הוא באמירת שמע ובשכמל"ו.
11 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו ההמשך בהתחלת הש"ס "מאימתי קורין את שמע בערבין" – שכאשר יהודי קורא את שמע , שהו"ע "הוי' אחד", ועושה זאת "בערבין", בחושך העולם, בחושך שבחלקו בעולם ובחושך של גופו ונפשו הבהמית, ופועל שם הענין ד"אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות", הרי זה ענין השלום שפועל בעצמו.
104 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
וזהו ג"כ מ"ש בק"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך גו' ודברת בם, ואמרו רז"ל בדברי תורה הכתוב מדבר, וקודם לזה כתיב ואהבת גו' בכל לבבך , ואמרו רז"ל בשני יצריך, והיינו, שדוקא ע"י הבירור דיצה"ר אפשר להיות אח"כ והיו הדברים האלה גו', שהו"ע המשכת התורה.
18 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יח, כא
ובכל הזמנים והמצבים ישנה מצות ק"ש, שעיקרה הוא הפסוק "שמע ישראל" (כמבואר בגמרא), ובפסוק זה גופא העיקר הם ב' האותיות ע' וד' – שלכן בולטים הם מכל שאר האותיות – שהצירופים שלהם הם "עד" ו"דע", כנ"ל.
5 ברכות יג, ב. וראה שו"ע אדה"ז או"ח רסנ"ח. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ולכן "תני ערבית ברישא", "מאימתי קורין את שמע בערבין", שזוהי ה"הלכה" שפועלת ב"הליכות עולם" שיהי' הענין דקריאת שמע – "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" , "אמליכתי' למעלה ולמטה (שזהו הח' ד"אחד", שרומז על ז' רקיעים וארץ) ולארבע רוחות השמים" (שזהו הד' ד"אחד" שרומז על ד' רוחות העולם), שעי"ז נעשה "יום אחד" , ש"הקב"ה יחיד בעולמו", לא רק ב"ויהי בוקר" אלא גם ב"ויהי ערב", אחדות שלימה.
320 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וזהו הטעם שפסוק שמע ישראל הוא סיום וחותם ענין המלכיות, לפי שהכוונה דבחי' אחד היא שיומשך בבחי' ועד, דאחד הוא ועד בחילופי אתוון, והמשכה זו נעשית ע"י ארץ חפץ דישראל דוקא, כמ"ש בתחילת הכתוב שמע ישראל גו', והיינו, שישראל הם הפועלים היחוד דאחד שענינו הוא ג"כ המשכת היחוד בעולמות, וכמארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות .
39 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ויובן זה ממארז"ל בכוונת אחד, כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד'רוחות, והיינו, שאות חי"ת רומזת על למעלה ולמטה (ז' רקיעים וארץ).
36 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
שענינו הוא כמארז"ל אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות , והו"ע יחודא עילאה, דהיינו, להמשיך הביטול במדות העליונות שיוכלו להתאחד שני הפכים, וכידוע המשל מב' תלמידים שמחולקים בסברא ששמעו מפי הרב ובאים לשאול מהרב, שמתבטלים שניהם מהשגתם הראשונה, לכך כששומעים מחדש הסברא לא יהי' ביניהם מחלוקת כלל, ואחר שהולכים מהרב ומשיגים בהשגתם, אזי חוזרים ומתחלקים כו'.
504 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ובזה יש חילוק בין ק"ש (ותפלה), שענינה לגלות אחדותו ית' בעולם כפי שנחלק ליום ולילה, לתורה , שאינה נתפסת ומשתנה ע"י העולם, ולכן
1420 ובפרטיות יותר – כמבואר בארוכה במאמר של רבינו הזקן (ד"ה ונשב בגיא תקס"ב (מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' פח ואילך) – הובא ונתבאר בד"ה קטנתי גו' שנאמר בהתוועדות פ"ב ואילך (לעיל ע' 235 ואילך)) בביאור הטעם שגם מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש, ונקודת הענין – שק"ש ענינה מלמטה למעלה (עבודת האדם), ותורה ענינה מלמעלה למטה ("נתן לנו את תורתו"):
הענין דק"ש הוא – " אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים" (ברכות יג, ב), כמרומז בתיבת "אחד" שבסיום וחותם פסוק ראשון דק"ש*, והיינו, שיש מציאות של עולם, אלא שיהודי פועל הענין ד"אמליכתי'", עי"ז שמתעקש ("ער שפּאַרט זיך אַיין") ובוקע ("און ברעכט דורך") את המעלה ומטה (ז' רקיעים וארץ – ח') וד' סטרין, וממשיך בהם את הא', אלופו של עולם – שזוהי כללות עבודת האדם, שהיא מלמטה למעלה , שהרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" .
וכללות ענין עבודת האדם נקבע מלכתחילה באופן שיהיו בו שינויים; כאשר האדם נשאר לעמוד במדריגתו כפי שנברא, אפילו אם הוא במדריגת אדה"ר ש"בקומתו נברא" (ראה ר"ה יא, א. וש"נ), אבל הוא עומד על עמדו – ה"ז "עבודה" עבור מלאכים, אבל אי"ז "עבודה" עבור נשמות בגופים, עליהם נאמר (זכרי' ג, ז) "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", כידוע (ראה תו"א פרשתנו (וישב) ל, סע"א ואילך. ובכ"מ) ש"עומדים" קאי על מלאכים, ו"מהלכים" קאי על בנ"י, צדיקים, שענינם הוא שצריכים לילך מדרגא לדרגא בעילוי אחר עילוי – "מעלין בקודש ואין מורידין" (ברכות כח, א. וש"נ), והיינו, לילך מ"רשות" ל"מצוה", ומ"מצוה" ל"חובה", ועד לענין של התאחדות ומס"נ (שנעשה "אויס מציאות") – שזהו"ע התפלה.
וענין זה הוא דוקא באופן שמודגש החילוק שבין "ערב" ל"בוקר", וכאשר נמצא ב"ערב", הנה בידעו שישנו "בוקר", נעשית אצלו התשוקה לצאת ("אַרויסקריכן") מהמעמד ומצב ד"ערב", ותשוקה זו נותנת לו את הכח לצאת מה"ערב", ולבוא למעמד ומצב ד"קורין את שמע בשחרית"; ואח"כ מגיע להכרה שמעמד ומצב זה הוא בבחי' "ערבין" לגבי ה"שחרית" שלמחרתו.
ועז"נ "בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים" – כפי שמבאר רבינו הזקן (תניא פמ"ז) שהו"ע "יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף .. בק"ש .. ולכן תקנו פ' יציאת מצרים בשעת ק"ש דוקא, אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות ק"ש, כדאיתא בגמרא ופוסקים, אלא מפני שהן דבר אחד ממש" – שבכל מעמד ומצב שנמצא, יודע שיש מדריגה נעלית יותר שהיא בבחי' "ארץ טובה ורחבה" (שמות ג, ח. ועוד), ולגבי מדריגה זו נחשב מעמדו ומצבו בהוה ל"ארץ מצרים"; "ערבין" לגבי ה"שחרית" שבעתיד, שאז יהי' "הוי' לאור עולם" (ישעי' ס, יט) באופן נעלה יותר מכמו שהי' עד עתה.
ואילו התורה היא תורתו של הקב"ה – למעלה מהעולם, כמארז"ל "אלפים שנה קדמה תורה לעולם", וגם בירידתה לעולם ה"ה נשארת תורתו של הקב"ה, "הלא כה דברי כאש" (ירמי' כג, כט. וראה ברכות כב, א), שאינו מקבל טומאה, ואדרבה, ע"י האש נעשה ענין הטהרה, כדברי הגמרא במסכת סנהדרין (לט, סע"א) "עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב (מטות לא, כג) וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים", והיינו, שכל ענין הטהרה ע"י הטבילה ב"מים חיים" הוא רק בגלל שאי אפשר לסבול את האש.
*
) שחיובו מן התורה לכל הדעות , כידוע הפלוגתא אם החיוב מן התורה הוא על כל ג' הפרשיות , ב' פרשיות בלבד , או רק הפסוק הראשון (ראה שו"ע אדה"ז או"ח רסנ"ח . וש"נ) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
וכן בנוגע לקריאת שמע שענינה קבלת עול מלכות שמים – הנה איך שיהי' הפירוש בדברי התוס' הנ"ל, הרי מפורש להדיא בגמרא בנוגע לק"ש:
1541 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצאי ש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט (מאמר ב*), ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וזוהי בחי' יחיד, שלמעלה מבחי' אחד, כי, בחי' אחד מורה על התאחדות פרטים [וכידוע הפירוש דאחד המרומז בדברי הגמרא אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים , שהאותיות ח' וד' כוללים את כל הקצוות (ז' רקיעים וארץ, וד' רוחות ) שבהם ממשיכים את האל"ף, ענין ההתאחדות], ולמעלה מזה הוא הענין דיחיד, שבו לא שייך לומר התאחדות פרטים, להיותו פשוט בתכלית הפשיטות.
94 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
אמנם, ענין זה שייך רק אצל מי שהנהגתו היא באופן שתורתו אומנתו, כדאיתא בגמרא "ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו', תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים, שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'" – הנהגה כזו שבה רואים במוחש שכל העולם מיוחד עם אלקות, שזהו התוכן דק"ש, "דאמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות" , ביטול העולמות לאלקות, והיינו, שהענין דאחדות הוי' מאיר לא רק בשעת ק"ש, אלא גם בעבודתם במשך כל היום בלימוד התורה מאיר הענין דאחדות הוי' כמו בשעת ק"ש.
478 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ובפרט שבמצות ק"ש שבדיבור גופא ישנו גם ענין המחשבה – שבזה חלוק הפסוק הראשון דק"ש [שזהו העיקר דק"ש, כדברי הגמרא "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד , זו ק"ש של ר' יהודה הנשיא" , ש"בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים" ] וברכה ראשונה דשמונה עשרה, ברכת אבות, מכל שאר התפלה כולה, שאם לא כיון לבו, לא יצא י"ח , והיינו, שמוכרח להיות גם ענין המחשבה.
1111 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים" ), ובפסוק ראשון דק"ש אומרים ב"פ שם הוי' ("הוי' אלקינו" ו"הוי' אחד"), שגם הם כנגד ב' ענינים הנ"ל:
1198 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
"אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע (ויש דעה שעיקר קריאת שמע אינו אלא פסוק ראשון ) שחרית וערבית, קיים לא ימוש".
1624 ולהעיר מברכות יג, ב: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד , זו ק"ש של ר' יהודה הנשיא .. בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים" (מהנחה בלתי מוגה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
מ"ש בזהר דשמע ישראל גו' הוא יחודא עילאה ובשכמל"ו הוא יחודא תתאה", והרי גם יחו"ת הו"ע של יחוד, ועד שגם יחו"ע מחשיב את הענין דיחו"ת, שהרי השם "יחודא עילאה " מורה כבר שישנו גם "יחודא תתאה" (כשם ש"יחודא תתאה" מורה שישנו גם "יחודא עילאה").
3027 שענינו – "אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים" (ברכות יג, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
עיקר התפלה היא תפלת שמונה עשרה, שנאמרת ג"פ בכל יום, וביום השבת יש גם תפלת מוסף; אבל, כדי להגיע לשמו"ע, הרי זה ע"י ההקדמה דקריאת שמע – "אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים" , ולזה באים ע"י הקדמת ההתבוננות ברוממות הא-ל ושפלות
959 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
גילוי שם הוי' כמו שהוא למעלה מהעולם הו"ע נעלה יותר מבחי' הוי' אחד שנמשך ע"י ההתבוננות, שהרי בענין הוי' אחד אמרו רז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות , והיינו, דאף
1795 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יח, כא
והחידוש שבדבר מובן מהביאור במ"ש שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, ולא נאמר יחיד, אע"פ שלכאורה הו"ע נעלה יותר, שהרי יחיד הוא כמו בנך יחידך , שפירושו שישנו רק הוא ואין עוד, משא"כ אחד, הרי לאחרי יום אחד, יש גם יום שני יום שלישי, ואעפ"כ נאמר דוקא הוי' אחד, כי, הענין דיחיד הוא כפי שאוא"ס מצ"ע הוא יחיד ומיוחד, משא"כ הענין דאחד הוא באופן דאמליכתי' למעלה ולמטה ולד' סטרין , כמ"ש בב"י בשם הסמ"ק , שהח' רומז על ז' רקיעים וארץ (מעלה ומטה), והד' רומז על ד' רוחות העולם, שהם בטלים אל הא', שרומז לאלופו של עולם , וזהו החידוש דשמע ישראל ה"א הוי' אחד, שגם מצד המקום ישנו ענין הביטול, אתרי טפילה לי, והיינו, לא רק הביטול דששה קצוות רוחניים, לך הוי' הגדולה כו', אלא גם הביטול של המקום הגשמי, מעלה ומטה וד' רוחות העולם, שמרומזים בתיבת אחד.
2213 ראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו , ומדייק בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו לפני שלשים שנה , דלכאורה אינו מובן, הלא כל ענין האריכות באחד הו"ע היחוד, ולכאורה הול"ל הלשון יחיד, שפירושו איינציג, ולא לשון אחד, שפירושו איינער [ובפרט ע"פ הידוע ששמע ישראל גו' הוי' אחד הו"ע יחודא עילאה , הרי בודאי מתאים יותר לומר הלשון הוי' יחיד, מאשר הוי' אחד].
366 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין ענין ק"ש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
נגלה בה שום רמז לשם מ"ב רק ע"י מספר התיבות בלבד כו' וא"כ זהו בהכרח מפני שבחי' החיצוני' הנגלית לנו הוא רק בחי' חסד והוא שאמר ואהבת סתם בלתי רמז לבחי' גבורה אבל בחי' הגבורה והוא ההסתלקות הרי היא רק בהעלם לכך לא נרמז ממנה שום רמז בגלוי הכתב אלא היא מוסתרת בכוונה שבלב בלבד כנ"ל והוא ע"י כוונה דשם מ"ב כנ"ל וד"ל (ובכל זה מתורץ היטב הקושיא הנ"ל דפ' שמע הרי היא בחסד כו' דמ"ש שהיא בחסד היינו בבחי' האהבה החיצוני' בלבד אבל בבחי' הפנימיות שבה היא בחי' גבורות והוא כמו בחי' אור הגבורה שמאיר בכלי החסד וכו' (ובזה מובן מה שהצריכו חז"ל כוונת הלב בפ' ראשונה דוקא כמאמרם עד כאן צריכה כוונת הלב ולא בפ' שניה כו') וד"ל.
79 כוונת הלב בפ' ראשונה : ראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו תניא בספרי מי כה' אלקינו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וזהו כונת מארז"ל באמרם בכונת אחד כיון דאמליכתיה לארבע רוחות כו' תו לא צריכתיה שכל דבריהם דברי קבלה רק הלבשו בענינים שלמטה והכל אחד, והיינו כי ד' רוחו' השמי' מזרח ומערב צפון וימין אתה בראתם שלא היו טרם הבריאה כו' ועתה לעת נעשה בחפצו כל נתהוו ד' רוחו' מע"ס שלמעלה שמזרח מקבל מחכמה ומערב ממל' ודרום מחסד וצפון מגבורה ומעלה מנצח ומטה מהוד
35 כיון דאמליכתיה לארבע רוחות : ראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו יהודה אתה יודוך אחיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
והנה בברוך שאמר אנו אומרים יחיד חי העולמים מלך כו' ובק"ש אנו אומרים אחד, וההפרש בין יחיד לאחד ידוע להיות כי פי' אחד הוא ענין אחדות ויחוד וחיבור שאין זה שייך אלא בדבר שצריך יחוד וחיבור והוא בב' דברים שהן נפרדים כו', וכך המשל למעלה להיות כי השמים והארץ וכל צבא העליונים והתחתונים כולם נמשכו מקור החיים בבחי' יש מאין שהוא בבחי' הפירוד להיות יש ודבר בפ"ע כידוע ע"כ כשממשיכים אור האלקי עליהם שיהיו מיוחדים ומחוברים באור אלקי ולא יפרידו היינו ענין אחד שהוא ליחדם ולחברם באור אלקי שלא ימצאו מציאות ונפרד כו', וזהו אחד א"ח דלי"ת פי' הח' הוא ז' רקיעים וארץ והד' הן ד' סטרי עלמא כו' וכמארז"ל תמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם כו', וכמ"ש במ"א שזהו פי' לך הוי' הגדולה והגבורה כו' שהן בחי' ו"ק העליונים שהם בחי' מקור ושרש לבחי' ו"ק התחתונים מעלה ומטה כו', וכ"ז אינו אלא בחי' היחוד האלקי
27 תמליכהו בשמי' ובארץ : כ"ה בכ"מ בדא"ח — ראה ברכות יג, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רלג. וש"נ. ח"ב ע' תסג. וש"נ. ח"ד ע' א'תקה. במדבר ח"ג ע' תתפה וע' א'קפא. בראשית ע' שפד ע' תכט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כט
לו מזל כו' כך אין כל גשם בכל חלקי דצח"מ גשמיי' שאין לו שרש ברוחני במזלות הרוחניי' בפרטות, וכמו שיש בחי' דצח"מ רוחניי' בפרט כך יש בחי' מקום רוחני בעל ו"ק רוחניי' בכלל בכל עולם ועולם עד שנעשה מקור המקום הגשמי וע"ז אנו אומרים לך הוי' הגדולה כו', וכמארז"ל תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם כלומר שיומשך ממקור כח האלקי מבחי' ו"ק האלקים לו"ק המוגבלים שבכל עולם ועולם עד עולם ומקום המוגבל הגשמי שלנו וזהו שאנו אומרים ברוך המקום היינו בחי' ו"ק האלקי' שבע"ס דעשי' נק' מקור מקומו של עולם העשי' בכלל, וזהו שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו דוקא, וכמאמרז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו', ועד"ז בחי' ו"ק דיצירה נק' מקומו של עולם היצירה והוא הנק' בחי' סנד"ל ועליו אמרו רז"ל ג"כ שיעור קומה במדה וכמבואר בפרקי היכלות דר"י כה"ג בשיעור קומה של יוצר בראשית הוא רל"ו אלפים פרסאות בין דרועא ימינא לדרועא שמאלא כו' ויש בו בחי' עלי' וירידה מחול לשבת ומשבת לחול וכמ"ש בזהר ע"פ אנוש כחציר ימיו כו' ע"ש, ומאחר שנאמר בו שיעור קומה ויש בו בחי' עלי' וירידה הרי הוא בגדר מקום אלא שהוא בבחי' רוחני' היותר עליון שבעולם היצירה, דהיינו שלפי ערך שיעור קומתו הרוחני' נמשך למטה שיעור מדת העולם היצירה, שהרי בודאי אין הפרסאות שבו כמו פרסאות הגשמי', אלא ר"ל שכולל כמה אלפים בחי' פרסאות הרוחני' שבעולם היצירה בשיעור מדה שבכלי גופו כו', ועד"ז בבחי' קומה דמט"ט שהוא בחי' ו"ק דבריאה העליונה הימנו, ובכללות לא נק' שיעור קומה של יוצר בראשית אלא בחי' מט"ט דבריאה שנק' עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, ובדברי רז"ל נזכר ג"כ בפסוק דנער הייתי גם זקנתי שרו של עולם הבריאה אמרו, וידוע דנער הייתי היינו בחי' סנד"ל דיצירה וכאשר עולה מבחי' הקטנות לבחי' הגדלות דבריאה נק' זקן ביתו והוא בחי' ו"ק דבריאה הכולל יותר לכל ההשתלשלות העולמות בבחי' מקום בין בכלל כמו כללות כל עולם ועולם דבבי"ע בין בפרט כמו בחי' היכלות בפרטיות שבכל עולם מג' עולמות בי"ע.
9 תמליכהו בשמים וארץ : ראה ברכות יג, ב. זח"ג רכג, ב. ערב, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור על ד"ה בגמרא רמי' כו' ולקחתי דגני
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והנה להבין הענין צ"ל מקודם מהו עושין רצונו של מקום ומהו מקום, [מקום] הוא בחי' מל' דאצי' ורצון הוא רצון עליון, גם מקודם צ"ל מהו המאריך באחד מאריכין כו' ומהו בחי' מאריכין משמע שיש א' באריכות וא' בקיצור מהו אריכות הא' כי מאן דאריך יתארך, גם מאריכין באחד הוא בחי' ד' דאחד ומאריכין בד' כדי שתמליכהו למעלה ולמטה ובד' סטרין, הלא הם רק בחי' מקום ויש ומה האריכות בד' דאחד , אך להבין כ"ז צ"ל מקודם מהו בחי' מקום וצ"ל ענין השתלשלות, כי בחי' מקום הוא בכל מקום הן בגשמיות הן ברוחניות.
5 המאריך באחד מאריכין : ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב, יג
יש אומרים שפרשה ראשונה בלבד היא מן התורה ומה שנאמר בפרשה שנייה ובשכבך ובקומך בדברי תורה הכתוב מדבר ויש אומרים שגם פרשה ב' היא מן התורה ויש אומרים שפסוק ראשון בלבד שהוא שמע ישראל הוא מן התורה ומה שנאמר ודברת בם כו' ובשכבך ובקומך הוא מוסב על פסוק ראשון בלבד אבל פרשת ציצית שתקנוה משום זכירת יציאת מצרים לדברי הכל היא מדברי סופרים כשמזכיר יציאת מצרים בפני עצמו כמ"ש בסימן ס"ז (ובעל נפש יחמיר לעצמו בשל תורה בכל מה שנוגע למעשה בחילוקי סברות אלו כמו שיתבאר לפנינו):
ה מנחת כהן מבוא השמש מאמר שני פי"ג ד"ה הדעת השנית. ע' ברכות יג, ב. שם כא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ס דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ה כל המצות צריכות כוונה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה ואם עשאה בלא כוונה לצאת ידי חובתו אלא כמתעסק בעלמא או לכוונה אחרת ולא לשם אותה מצוה לא יצא ידי חובתו מן התורה ויש אומרים שמצות אין צריכות כוונה ואף המתעסק יצא בדיעבד והלכה כסברא הראשונה במה דברים אמורים במצות של תורה אבל בשל דברי סופרים י"א שהלכה שא"צ כוונה ויש חולקין כמו שיתבאר בסי' תע"ה וקריאת שמע היא מן התורה וצריכה כוונה לדברי הכל.
כט רשב"א ברכות יג, ב ד"ה שמע ישראל . ר"ן ספ"ג דר"ה בשם הגאונים. הובאו בב"י או"ח סי' תקפט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ס דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ואף להאומרים שאפילו מצות של תורה א"צ כוונה מכל מקום בקריאת שמע צריך כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיו ולא אמרו שאינו צריך כוונה אלא בכוונה לצאת ידי חובה אבל צריך כוונת הענין כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב ואינו דומה לשאר מצות שהן מצות עשייה וכל שעשה מצותה אע"פ שלא כיון לה הרי קיים מצות עשייתה אלא שאין זה מן המובחר וכ"ש אם כיון לצאת אע"פ שהרהר בה באמצע בדברים אחרים יצא לדברי הכל אבל קריאת שמע ותפלה שהן קבלת עול מלכות שמים או סידור שבחים אינו בדין שיהיה לבבו פונה לדברים אחרים.
מ רשב"א ברכות יג, ב ד"ה שמע . הובא בב"י סי' סג ד"ה כתב הרמב"ם. שו"ת רשב"א ח"א סי' שדמ. רדב"ז שם. מ"א סק"ד. וראה גם רא"ה והשלמה ברכות שם. וראה צמח צדק אה"ע סי' רטז אות ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ס דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
וכל זה בפסוק ראשון של קריאת שמע שהוא שמע ישראל שהוא עיקר קבלת מלכות שמים וכן בברכה ראשונה של תפלה אבל מואהבת ואילך אין הכוונה מעכבת בדיעבד ואפילו היה קורא בתורה או מגיה הפרשיות אלו בעונת קריאת שמע יצא ידי חובתו אף על פי שלא נתכוין לצאת ידי חובתו והוא שנתכוין בפסוק ראשון (א) (מפני שעיקר קריאת שמע אינה אלא פסוק ראשון בלבד שהוא מן התורה והשאר שתיקנו חכמים לא הצריכו כוונה אלא לכתחלה אבל אם קרא השאר בלא כוונה א"צ לחזור ולקרות בין שקרא בלא כוונה לצאת בין שלא בכוונת הענין.
מא ברייתא ברכות יג, ב כר"מ. רמב"ם הל' ק"ש פ"ב ה"א. שו"ע סעיף ה וסי' סג סעיף ד. וראה גם לקמן סי' סא סוס"ז. סי"ד. סי' סג ס"ה. סי' קפה ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ו כל המאריך בדלי"ת של אחד מאריכין לו ימיו ושנותיו וגם לא יחטוף בחי"ת אלא יאריך בה קצת כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שז' רקיעים והארץ כמנין חי"ת ולזה רמז החטוטרת שבאמצע הגג של חי"ת כלומר חי הוא ברומו של עולם אבל בדלי"ת צריך להאריך יותר כדי שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם וא"צ להאריך יותר מכשיעור זה ויש נוהגין להטות הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות:
ל ברייתא וגמרא ברכות יג, ב. ב"י ד"ה וצריך להאריך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סג לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ד ואם רצה לקרות כל הג' פרשיות כשהוא מהלך הרשות בידו מלבד פסוק ראשון שצריכין לעמוד מהילוכו (או לישב) ולקרותו כדי לכוין היטב והוא הדין אם היה רוכב על גבי בהמה צריך להעמידה שאינו יכול לכוין כל כך שהוא טרוד בהליכתה אבל אם יושב בעגלה א"צ להעמידה:
כג רי"ף ברכות יג, ב. רמב"ם שם ה"ג. תוס' ברכות שם ד"ה על לבבך בעמידה . רא"ש ברכות פ"ב סי' ו. טור ושו"ע שם סעיף ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סג לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ה אע"פ שלכתחלה צריך לכוין בכל הג' פרשיות עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון שהוא קבלת מלכות שמים והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא ג"כ קבלת מלכות שמים אבל מואהבת ואילך הוא לשון צוואה לפיכך אם קרא קריאת שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון או בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צריך לחזור ולקרותן ואפילו האומרים שמצות א"צ כוונה מודים בזה שאם לא כיון לבו לא יצא ידי חובתו מן התורה כמו שנתבאר בסי' ס'.
כח ברייתא ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סג לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ה אע"פ שלכתחלה צריך לכוין בכל הג' פרשיות עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון שהוא קבלת מלכות שמים והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא ג"כ קבלת מלכות שמים אבל מואהבת ואילך הוא לשון צוואה לפיכך אם קרא קריאת שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון או בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צריך לחזור ולקרותן ואפילו האומרים שמצות א"צ כוונה מודים בזה שאם לא כיון לבו לא יצא ידי חובתו מן התורה כמו שנתבאר בסי' ס'.
לג רשב"א ברכות יג, ב. שו"ע שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קו מי הם הפטורים מתפלה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ומכל מקום אם מלמד לאחרים ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו להתקבץ ללמוד אחר התפלה לא יפסוק מלימודו עמהם אפילו אם יעבור זמן התפלה ומכל מקום פוסק וקורא פסוק ראשון של קריאת שמע כדי לקבל מלכות שמים בזמן קריאת שמע ויחזור אחר הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכיר יציאת מצרים בזמן קריאת שמע ואחר לימודו טוב שיגמור כל קריאת שמע ואע"פ שעבר זמנה לא הפסיד כאדם שקורא בתורה.
מד ברכות יג , ב. רמ"א שם. מ"א ס"ק ה. וראה רא"ש שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפה לברך ברכת המזון בקול רם ויתר פרטים בברכת המזון ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
משא"כ במגילה ובקריאת שמע ובתפלה שבמגילה נאמר בה ואל היהודים ככתבם וכלשונם למעט שאר לשונות כשאין מכירין ובקריאת שמע נאמר שמע בכל לשון שאתה שומע כלומר מבין אבל אם אינו מבין הלשון אפילו הוא לשון הקודש לא יוצא ידי חובתו אלא א"כ הבין ונתכוין בפסוק ראשון שעד כאן מצות כוונה ומכאן ואילך מצות קריאה ומצות קריאה יכול לקיים אף שאינו מבין הלשון כמו בהלל ומגילה וכן תפלה הואיל והכוונה מעכבת בה אפילו בדיעבד בברכה ראשונה דינה כקריאת שמע אבל שאר ברכות חוץ מברכת המזון אין הכוונה מעכבת בדיעבד.
לא ברכות יג, ב. וכדלעיל סי' ס ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק רביעי (ב)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ועיין אליה רבה סימן ק"ו בשם פסקי תוס', דפליג בהדיא על הרא"ש פ"ב דברכות, וכן דעת הרב רבנו יונה בפרק קמא גבי תפלתי סמוכה כו' התחלת זמן התפלה ולא חיישינן כו' דרך הוא להתפלל כו', מכלל דאפילו [תפילה] לא דחי.
כא (ג, א) ד"ה על תפלתי: מי שמלמד לאחרים כו' מצינו ברבינו הקדוש ז"ל (ברכות יג, ב) שהיה מלמד לתלמידיו, וכשהיה מגיע זמן ק"ש היה מעביר ידיו על גבי עיניו וקורא ק"ש וחוזר ללימודו ואח"כ היה מתפלל, ולא היה חושש אע"פ שהיה מגיע התחלת זמן התפלה, ולא חיישינן שמא ישכח ותעבור השעה , דכיון שהתפלה דרך הוא להתפלל אותה בכל יום יתן אל לבו הדבר ויזכור ויתפלל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
באתי כמזכיר ומעורר ישנים בתרדמת הבלי הבלים, ולפקוח עיני העורים יביטו לראות , להיות כל ישעם וחפצם ומגמתם לכל בהם חיי רוחם במקור מים חיים חיי החיים כל ימי חייהם מנפש ועד בשר , דהיינו כל מילי דעלמא ועסקי פרנסה לא יהיה כאלו דעבדין לגרמייהו , ולא יהיה בית ישראל ככל הגוים דזנין ומפרנסין ומוקרין לנשייהו ובנייהו מאהבה, כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כתיב , דהיינו שגם בעניני ארץ לא יפרידו מאחד האמת ח"ו להעיד עדות שקר ח"ו בק"ש ערב ובוקר בעינים סגורות ה' אחד בד' רוחות ובשמים ממעל ובארץ מתחת , ובפקוח עיני העורים התעיף עיניך בו ואיננו ח"ו.
936 בעינים סגורות: עיין ברכות יג, ב וטושו"ע או"ח סי' סא ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
באתי כמזכיר ומעורר ישנים בתרדמת הבלי הבלים, ולפקוח עיני העורים יביטו לראות , להיות כל ישעם וחפצם ומגמתם לכל בהם חיי רוחם במקור מים חיים חיי החיים כל ימי חייהם מנפש ועד בשר , דהיינו כל מילי דעלמא ועסקי פרנסה לא יהיה כאלו דעבדין לגרמייהו , ולא יהיה בית ישראל ככל הגוים דזנין ומפרנסין ומוקרין לנשייהו ובנייהו מאהבה, כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כתיב , דהיינו שגם בעניני ארץ לא יפרידו מאחד האמת ח"ו להעיד עדות שקר ח"ו בק"ש ערב ובוקר בעינים סגורות ה' אחד בד' רוחות ובשמים ממעל ובארץ מתחת , ובפקוח עיני העורים התעיף עיניך בו ואיננו ח"ו.
938 בד ' רוחות כו ': ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, יח, כב
והנה מדאורייתא אינו מחויב לומר רק קריאת שמע , וחכמים הוסיפו פסוקי דזמרה, וממילא כל מה שבפסוקי דזמרה מרומז במלת אחד שבקריאת שמע , כי כל פסוקי דזמרה הוא הכנה לקריאת שמע , לכן אם לא כיון במלת אחד שבקריאת שמע צריך לחזור, כי זהו תכלית המבוקש, משא"כ בפסוקי דזמרה.
1332 אם לא כיון במלת אחד שבק " ש צריך לחזור : ראה ברכות יג, ב. טוש"ע סי' ס.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ובהגיע לקריאת שמע , הנה ארז"ל שצריך לכוין שהש"י יחיד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם , נמצא שממשיך אלקות בעולם, וממילא שאינו רואה את עצמו לכלום, כי בטל בסיבתו.
1340 ארז " ל שצריך לכוין . . ובד ' רוחות העולם : ברכות יג, ב. טוש"ע סי' סא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג) תקצד יחיד שלא התפלל אין חבירו מוציאו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח, כב
מכל מקום אם אין שם תשעה שעונין אמן אחר ברכותיו, אין אדם יוצא בתפלתו, אפילו מי שאינו בקי ואינו יודע להתפלל בעצמו.
634 הרב רבנו יונה ברכות יג, ב (ובעניית אמן אינו פוטר אלא בי', ולפיכך אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בי'). ב"י סי' ס[ט] (אין מתחילין בברכות קריאת שמע שיברך האחד ויצאו בברכתו אלא בעשרה ... וה"ר יונה בפרק מי שמתו כתב ... אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בעשרה, שאם לא כן אין העניית אמן כלום). לבוש סי' [ ו'] ס"ד (שכל מקום שנתקן בציבור שהשליח צבור יכול להוציא, לא נתקן אלא בעשרה ... אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור, דהיינו כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן, אבל כשאין ט' שומעין, יחיד הוא, ואין יחיד מוציא את היחיד, אפילו מי שאינו בקי, אלא בברכת הנהנין וברכת המצות וכיוצא בהן משאר כל הברכות, חוץ מברכת קריאת שמע וכל ברכת השחר, שהן ברכות שבח והודאה, ונתקנו לאמרם בפיו, או שישמע אותן ברוב עם שהיא הדרת מלך, כשט' שומעין מאחד ועונין אחריו אמן). רמ"א סי' נט ס"ד (מיהו אין הש"צ מוציא היחיד בפחות מי').
וכן הוא לעיל סי' נט ס"ד (ברכות אלו של קריאת שמע ... אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור, דהיינו כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן. אבל כשאין ט' שומעין, יחיד הוא. ואין יחיד מוציא את היחיד, אפילו מי שאינו בקי, אלא בברכת הנהנין וברכת המצות וכיוצא בהן משאר כל הברכות, חוץ מברכת קריאת שמע וכל ברכת השחר, שהן ברכות שבח והודאה, ונתקנו לאמרם בפיו, או שישמע אותן ברוב עם שהיא הדרת מלך, כשט' שומעין מאחד ועונין אחריו אמן). סי' קכד ס"א (ואפילו מי שאינו בקי אינו יוצא אלא בצבור, דהיינו שט' יהיו שומעין ומכוונים לברכת הש"ץ ויענו אמן אחריו, כמו שנתבאר בסי' נ"ט).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר מו הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ט טוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו', ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים אומרים הצבור פיוטים ביוצר ושוהין עד קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה, ויוצא בזה לדברי האומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה .
131 טור (ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד . ורבינו יהודה החסיד היה רגיל לומר אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיה מכוין לצאת בו ידי חובת קריאת שמע . משום שפעמים כשעושין קרובץ, מתעכבים מקריאת שמע עד אחר זמנה, ואמר שהיה יוצא בזה, כדאיתא בברכות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו היא קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא ). והוא כדאמרינן בברכות יג, ב (שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא ). רמ"א ס"ט (וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' בשכמל"ו, כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה, ויוצא בזה).
ומה שמוסיפים ברוך שם, ביאר בב"י (כלומר, דכשאינו אומר אלא שמע ישראל לבד, נראה שאינו אלא סיפור דברים שאומרים ישראל כשמיחדים, אבל כשאומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, נראה שהוא מכוין עכשיו ליחד, ומשום הכי מברך שם כבוד מלכותו, דאם לא כן למה לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד).
והטעם שאומרים תמיד ברוך שם, יתבאר לקמן סי' סא סי"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר מו הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
אבל זכירת יציאת מצרים , אף על פי שמצותה גם כן בזמן קריאת שמע , מכל מקום יוכל לסמוך על זכירת יציאת מצרים שבפסוקי דזמרה, כגון אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים :
139 ברכות יג, ב (כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה ), ופירש"י (בזמן קריאת שמע).
וכן הוא לקמן סי' קו ס"ד (כדי להזכיר יציאת מצרים בזמן קריאת שמע).
אבל בסי' ע ס"ד (ועכ"פ חייב להזכיר יציאת מצרים אפילו לאחר שעבר זמן קריאת שמע, שזו היא מצוה בפני עצמה ומצותה כל היום).
וכן הוא לקמן סי' נח ס"א (פרשת ציצית ... מדברי סופרים, כשמזכיר יציאת מצרים בפני עצמו). והיינו, שאם כבר הזכיר יציאת מצרים בפני עצמו, כבר יצא ידי חובתו מהתורה, אבל תקנת חכמים לקרא פרשה זו בשעת קריאת שמע דוקא.
כי דין זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה ילפינן בברכות יב, ב (אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות (פרשת ציצית בקריאת שמע ... מפני יציאת מצרים שבה, רש"י), עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות). הרי שבתורה נאמר רק שזכירת יציאת מצרים צריכה להיות ביום ובלילה. וחכמים תקנו שתהי' זכירה זאת בפרשת ציצית שבקריאת שמע. ואם לא זכר יציאת מצרים בזמנה , מצותה מן התורה היא כל היום.
וראה תניא פמ"ז (תקנו פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע דווקא, אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות קריאת שמע, כדאיתא בגמרא ופוסקים, אלא מפני שהן דבר אחד ממש, וכן בסוף פרשת יציאת מצרים מסיים גם כן אני ה' אלהיכם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נו דין עניית הקדיש על ידי הקהל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ב ויש לכוין היטב באמן יהא שמיה רבא, שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כח כוונתו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה.
790 שבת קיט, ב (אמר ר' יהושע בן לוי , כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו (בכל כוונתו, רש"י ) קורעין לו גזר דינו). ובגירסת הרי"ף ברכות יג, ב ורא"ש ברכות פ"ג סי' יט (גזר דינו של שבעים שנה). טור (ועונין הציבור בכוונה שלימה אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא, כדאיתא בפרק כל כתבי העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו, קורעים לו גזר דינו של ע' שנה).
ענין יהא שמיה רבא ובכל כחו נתבאר על דרך הסוד בדרך מצותיך מצות מינוי מלך קי, א. סה"מ מלוקט ח"ג ע' שעח. ענין גזר דין של ע' שנה נתבאר בלקו"ת חקת סה, ג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
יש אומרים שפרשה ראשונה בלבד היא מן התורה, ומה שנאמר בפרשה שנייה ובשכבך ובקומך, בדברי תורה הכתוב מדבר.
861 ברכות יג, ב (רבי יאשיה אומר , עד כאן מצות קריאה , מכאן ואילך מצות כוונה ), לפירוש הרב רבינו יונה ברכות ט, א ד"ה למימרא (ואף על פי שאין הלכה כרבי יאשיה בעניין הכוונה , דהא קי"ל דאין צריך כוונה אלא פסוק ראשון בלבד. אפילו הכי בענין הקריאה דאמרינן דמפרק ראשון ואילך אין צריך קריאה , אפשר שהלכה כמותו ... וסוגיין דעלמא בכמה דוכתי דקריאת שמע דאורייתא, בעניין פרשה ראשונה אמרינן דהויא מן התורה, אבל מפרשה ראשונה ואילך , שלא מצינו שנדחו דבריו, אמרינן דלא הויא אלא מדרבנן). רש"י ב, א ד"ה עד סוף (ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו, יצא). רשב"א ב, א (ומה שאין אנו קורין אותה על מטותנו ... אלא פרשה ראשונה, מפני שהיא של תורה). פר"ח רס"י סז (הדעת השנית היא שפרשה ראשונה הויא מן התורה והשאר הוי מדרבנן, וכנראה שזו היא דעת רש"י ז"ל שכתב בריש ברכות (ב, א ד"ה עד סוף) שבפרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא. וכ"כ הרשב"א ז"ל (שם סוף ד"ה ולענין) שמה שאין אנו קורין על מטתינו אלא פרשה ראשונה, הטעם מפני שהיא של תורה ... וכן דעת רבינו יונה ז"ל שפרשה ראשונה בלבד הויא דאורייתא).
דעה זו הובאה גם לעיל סי' מו ס"ט (להאומרים שכל הפרשה הראשונה הוא מן התורה). לקמן סי' ס ס"ה (להאומרים שמואהבת ואילך הוא גם כן מן התורה). רס"י סז (להאומרים ... פרשה ראשונה בלבד היא מן התורה, והשאר תקנת חכמים). סי' קכח סמ"ב (להאומרים שפרשה ראשונה מדאורייתא).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
יש אומרים שפרשה ראשונה בלבד היא מן התורה , ומה שנאמר בפרשה שנייה ובשכבך ובקומך, בדברי תורה הכתוב מדבר.
863 ברכות יג, ב (התם נמי הא כתיב על לבבכם לדבר בם. ההוא בדברי תורה כתיב , והכי קאמר רחמנא , אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו ). רבינו יונה שם (מה שכתב בפרשה שנייה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, … זה לא בא אלא להשמיענו ללמוד את בנינו תורה , ושהם ידברו בה ויקראו אותה תמיד. אבל מה שאמר בפרשה ראשונה ודברת בם, לא בא אלא להודיענו שיתכוון ויקרא בפרשה ראשונה). מנחת כהן מבוא השמש מאמר שני פי"ג ד"ה הדעת השנית (משום זה הטעם עצמו נראה שגם כן פרשה שני' היא מן התורה , שהרי גם כן כתוב בה לדבר בם ובשכבך ובקומך. ושמא סובר הרב שמיירי בדברי תורה ולא בקריאת שמע).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נט דין ברכה ראשונה ביוצר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח, כב
ד ברכות אלו של קריאת שמע , הש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן אפילו מי שהוא בקי .
982 משנה מגילה כג , ב (אין פורסין על שמע ... פחות מעשרה), לפירוש הר"ן שם יג, ב (הגאונים ז"ל פירשו ... אין מתחילין בברכות של קריאת שמע , שיברך האחד ויצאו האחרים בברכתו, אלא בעשרה, מה שאין כן בשאר ברכות כגון קידוש והבדלה וכיוצא בהן, שהיחיד אומרם וחבירו יחידי שומען גם כן ויוצא). ריטב"א שם כג, ב (הנכון כמו שמפרש רבינו נר"ו בשם רבינו הגדול ז"ל, שפורסין על שמע ... ששליח צבור האומר ברכות של קריאת שמע בקול רם, והם עונין אחריו אמן נפטרין בברכותיו ... הוה סלקא דעתך דסגי בפחות מעשרה נמי, קמ"ל ... שיחיד אינו מוציא לחבירו את הברכות של קריאת שמע אלא בצבור). רבינו יונה ברכות יג, ב (פירוש אין פורסין על שמע הוא כמ"ש ר"מ, שאע"פ שאמרו דעם דבשדות אניסי ולא מצי למיתי לבי כנישתא וש"ץ מוציאן ידי חובתן מתפלה, אפילו הכי מקריאת שמע אינן נפטרין אלא באמירה, ובעניית אמן אינו פוטר אלא בי', ולפיכך אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בעשרה, שאם לא כן אין עניית האמן כלום). רמ"א ס"ד (אם לא אמרה, רק שמעה משליח צבור, יצא, דבברכות אלו השליח צבור מוציא היחיד ... מיהו אין הש"ץ מוציא היחיד בפחות מעשרה.
עיין ב"י ריש סי' סט (וה"ר יונה בפרק מי שמתו כתב פירוש אחר בשם ר"מ, שאע"פ שאמרו (ר"ה לה, א) שעם שבשדות דאניסי ולא מצו למיתי לבי כנישתא שליח ציבור מוציאן ידי חובתו מתפלה, אפילו הכי מקריאת שמע אינם נפטרים אלא באמירה, ובעניית אמן אינו פוטר אלא בעשרה, ולפיכך אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בעשרה, שאם לא כן אין העניית אמן כלום).
וכן היא דעה השנית לקמן שם ס"ב (ויש אומרים שהפורס על שמע הוא כשעדיין לא קראו קריאת שמע וברכותיה, שאז אומר אחד מהם קדיש וברכו ומברך ברכות שמע , והם שומעין ועונין אחריו אמן ויוצאים ידי חובתן).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סג לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ד ואם רצה לקרות כל הג' פרשיות כשהוא מהלך, הרשות בידו, מלבד פסוק ראשון שצריכין לעמוד מהילוכו (או לישב) ולקרותו כדי לכוין היטב.
1213 ברכות יג, ב (תנו רבנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד , עד כאן צריכה כוונת הלב , דברי רבי מאיר . אמר רבא הלכה כרבי מאיר ... אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה ... עד על לבבך בעמידה, מכאן ואילך לא. ורבי יוחנן אמר כל הפרשה כולה בעמידה), ופירש"י (צריך לעמוד במקום אחד עד המקרא הזה, לפי שעד כאן מצות כוונה). רי"ף ז, ב (ומפרש בירושלמי, רב הונא ורב אידי בר יוסף בשם שמואל אמרי, צריך לקבל עליו עול מלכות שמים מעומד, לא שאם היה יושב עומד, אלא אם היה מהלך עומד. ור' יוחנן אומר כל הפרשה כולה בעמידה, ולית הלכתא לא כרב נתן ולא כר' יוחנן, דקי"ל כרבא, דהוא בתרא, דפסק הלכתא כרבי מאיר דלא צריך כונה אלא בפסוק ראשון בלבד, הלכך אין צריך לעמוד אלא בפסוק ראשון בלבד). רמב"ם שם ה"ג (מי שהיה מהלך על רגליו, עומד בפסוק ראשון והשאר קורא והוא מהלך). תוס' ברכות שם ד"ה על לבבך בעמידה (בירושלמי מפרש לאו דאי היה יושב, עומד, אלא דאם היה מהלך, עומד. אע"ג דבית הלל אמרי כל אדם קורא כדרכו, מכל מקום מצוה מן המובחר לעמוד כשהוא מהלך, לפי שאינו מיושב כל כך, ואינו יכול לכוין כשהוא מהלך כאשר היה עומד. וכן הלכה , דמהלך בדרך מצוה לעמוד בפסוק א', ובעינן כונה בפסוק ראשון לבד. וכן איתא בתנחומא, רב יהודה בשם שמואל אמר , אסור לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך אלא יעמוד ויקרא, וכשיגיע לואהבת ילך לדרכו). טור ושו"ע ס"ג (היה מהלך בדרך ורצה לקרות קריאת שמע , צריך לעמוד בפסוק ראשון).
וכן הוא לעיל סי' נח ס"ו (על מקום אחד כשיגיע זמן קריאת שמע ... לכוין בקריאתה ... בפסוק ראשון ... לעמוד ולכוין, ושם נסמן (הערה מט ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב שמח תשמח כו' שהקב"ה נק' חתן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
שנמשך מחדש בחי' מל' דא"ס באבי"ע כנ"ל (וכמ"ש בע"ח דמתחלת ההשתלשלו' הי' חפץ חסד מצד עצמו ואח"כ תלוי במעשה התחתוני' דוקא) (ולפי הנ"ל דנמלך בנשמתן ש"צ הי' בתחלה ג"כ מצד העלא' דסוף מעשה הצדיקי' במח' הקדומ' שמפני זה נעשה לו רצון לרצון כו' כנ"ל), וכך בכל יום ויום מחדש מע"ב ממקורו הראשון (רק שבר"ה הוא זכרון ליום ראשו"ן בבחי' הכללו' יותר כמ"ש במ"א), שחידוש זה בא באתדל"ע מעצמות א"ס ב"ה ע"י העלא' מ"ן דישראל למטה בכל יום שמקבלי' עליהם עול מלכות שמים ברצון באהבה ויראה, כמו בק"ש שאו' שמע ישראל כו' במס"נ באחדות פשוטה בהמשכו' מלכו' שמים דוקא וכמא' תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות כו', ואע"פ שכבר נק' מלך העולם שנמשך מבחי' מל' דא"ס עצמו כנ"ל אבל צריך לחדש זה בכל יום כנ"ל, ואע"פ שבאמת הרי א' לך ה' הממלכה אפי' בחי' מקור כל מלוכה והתנשאו' האלקי' כלא חשי"ב לגבי מוה"ע ית' ממש וא"כ מאיזה טעם יהי' לו צמצום ודילוג הערך כזה להיו' לו ית' חפץ ורצון במח' זו דמל' כו', אך ע"י התעוררו' שלמטה ע"י נש"י דוקא הוא שבאה אתדל"ע זאת במוה"ע ית' ממש.
139 תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות : ראה ברכות יג, ב: כיון דאמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות כו'. ובזח"ג רכג, ב ואילך: שתמליכהו על השמים ועל הארץ כו' ועד"ז בזהר שם ערב, א. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ח"א ע' לד, ובהמ"מ שם שנסמן לכ"מ בדא"ח שהובא לשון זה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא הוא אהרן ומשה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
כנ"ל, ע"כ בא האור בבחי' נצחית דא"ס ממש וכמ"ש וע"י יתיב כו' [מלכותי' מלכות עלם ] מלכותך מכ"ע (וכמ"ש במ"א בענין דוד מ"י ח"ו מפני שגם הזמן יהי' נצחי' מפני שיאיר בו מלמעלה מן הזמן וז"ש עד דוד הגדיל כו' והוא מ"ש ויעש דוד שם כו'), וזהו ג"כ ענין בשכמל"ו [שאחר בחינת העלאה והתכללות ביחוד עליון כשמאריך בד' רבתי דאח"ד שא' תמליכהו בשמים ובארץ וד' רוחות כו'.
236 כשמאריך בד'. . דאחד : ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תרומה ועשית שנים כרובים זהב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ויובן זה במצות היחוד עילאה בק"ש בשמע ישראל למסור נפשו באחד שזהו בחי' העלאה דאו"ח ואח"כ מאריך באחד להמליכו בשמים ובארץ כו' שזהו בחי' הירידה והמשכה למטה וכמו"כ בואהבת כו' גימט' ב"פ אור או"ח ואו"י רו"ש.
324 מאריך באחד להמליכו בשמים ובארץ : ראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יח, כא
אך הנה יובן זה ברצון במס"נ שבא לאדם בק"ש בפ' ראשון דשמע ישראל למס"נ בא' ממש ובואהבת בכל נפשיך אפי' נוטל את נפשיך ממש כידוע, וזה הרצון בעומק כ"כ עד שישליך נפשו מנגד ממש כו' הרי הוא נולד מחדש ע"י ההתבוננות ביח"ע בע"ס דאצילות בכלל כמ"ש ה' אלקינו ה' אחד דידוע ענין הכוונה בא' זה היינו באל"ף שהוא בחי' כת"ר עליון שנקרא אלופו ש"ע שיומשך ויתחבר בחי"ת ודלי"ת שהן ז' רקיעים וארץ בחי' מעלה ומטה בכלל והוא החי"ת ודלי"ת רוחות העולם דאצילות זהו הד'.
1727 בחי"ת. . ז' רקיעים וארץ. . ודלי"ת רוחות העולם : ראה ברכות יג, ב. שו"ע אדה"ז הל' ק"ש סס"א, ס"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית ותלד עדה את יבל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
כללי להנהיג לכולם ולעשות בהם ההתכללות באופנים רבים ושונים (כמשי"ת) וכמו בתחה"מ שיחיו ע"י הרוח האלקי אמר (יחזקאל לז, ט) מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים כו') וזהו שאמר כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם ולא אמר בארבע רוחות כו' שלזה ארז"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' הכוונה בזה לרמז על שרש הכללי לכל הד' רוחות שמנהיג לכולם ועושה בהם סדר ואופן ההתכללות זע"ז ומד' הרוחות יחד כנ"ל שזהו בשם הוי"ה שלמעלה מהתחלקות השפע בבחי' מקום וזמן והוא המקור הראשון שמשם נמצא כללות הרוחות שבד' סטרי עלמא שנמשך מלמעלה מבחי' עולם וכמאמר (ברכות יג, ב) שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם שהוא הכוונה בדלי"ת רבתי דאחד כו' והוא המנהיג בסדר התכללות הרוחות באופנים רבים (שזהו אח דאחד ז' רקיעים וארץ שהוא החי"ת והאלף אלופו ש"ע כו') וידוע דשרש נש"י הוא בשם הוי"ה דוקא כמו הוי"ה אלקינו כו' כי (משלי כ, כז) נר הוי"ה נשמת אדם וע"כ אמר כי כארבע רוחות השמים שמקבלים ממקור הכוללם יחד בבחי' שם הוי"ה הרי גם בנ"י בשרשם בחי' מקור כולל לכל העולם ע"כ כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' וע"כ אמר כי כארבע רוחות כו' וד"ל (והוא עצמו הטעם שפיזרן בד' רוחות העולם לפי שבהם תלוי אופן סדר התכללות כל הד' רוחות כפי שרשם למעלה בי"ב צירופים דשם הוי"ה כנ"ל וד"ל):
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית ותלד עדה את יבל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ושרש לד' רוחות העולם הגשמי שבים וארץ למטה כידוע בענין הנה מקום אתי כו' (שמות לג, כא) שבחי' מקום הוא הכולל ו"ק מעלה ומטה מזרח ומערב צו"ד ובחי' שרש ומקור הראשון למקום גשמי נמשך מבחי' מקום העליון שהן ו"ק העליונים שבשם הוי"ה שלמעלה מהמשכת המקום בפועל מאין ליש ממש וע"כ ארז"ל (מד"ת פ"צ, י) הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו שמקום דעולם הנברא מאין ליש בטל וכלא ממש חשיב לגבי ו"ק העליונים שנק' מקום למעלה וז"ש הנה מקום אתי כו' וע"כ נא' (יחזקאל ג, יב) ברוך כבוד הוי"ה ממקומו דוקא וזהו ברוך המקום כו' ומפני שמקומו העליון הוא מקור למקום הנברא שנק' עולם נק' מקומו ש"ע אע"פ שאין העולם מקומו שנבדל בערך מהם דאין ערוך לך כו' כי התהוות העולם הוא רק מהארה דהארה אלקית המצומצם בשם אלקים כידוע וזהו כוונת היחוד בק"ש באמרו ה' אחד אח דלי"ת שהא' הוא אלופו ש"ע שיומשך מו"ק דאצי' בעולם הבריאה והן אח ז' רקיעים והארץ ובחי' מעלה ומטה וד' רוחות העולם וזהו שארז"ל (ברכות יג, ב) שיאריך בדלית של אחד כדי להמליכו בשמים וארץ וד' רוחות העולם (כמ"ש במ"א באריכות) וז"ש (דה"א כט, יא) לך ה' הגדולה כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה עח, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
בחי' התפעלות תשוקה לקירוב כלל מאחר שכבר נתקרב והגיע לדבר שחפץ אלא אדרבה יתבטל ההתפעלות והתשוקה לגמרי מצד עוצם בחי' הביטול כל עצמותו והיינו בחי' ראי' דחכמה שהוא כח מ"ה ביטול לאין אלקי בבחי' ראי' מקרוב כמו משה שאמר ונחנו מה כמ"ש בו וירא ראשית כו' כידוע וזהו דמשה שושבינא דמלכא להמשיך גלוי אא"ס מגבוה לנמוך שזהו בחי' השוב שאחר הרצוא דבינה וכמ"ש ואחרי האש קול דממה דקה בחי' ביטול במציאות דתמן קאתי מלכא בעצמו אבל אהרן הוא שושבינא דמטרוניתא להעלות לנש"י מלמטה למעלה בבחי' התפעלות דרצוא דבינה שזהו בחי' או"ח ואח"כ נמשך בחי' החסדים דאו"י דמשה מלמעלה למטה וגובר על בחי' או"ח דרצוא והוא בחי' המשכות גלוי אא"ס במוה"ע מגבוה לנמוך בבחי' ראיה מקרוב שזהו בחי' שוב בבחי' ביטול דחכמה שגובר על רצוא דבינה עד שלא יסתעף מזה שום יניקה לחיצונים כלל כמ"ש ימותו ולא בחכמה לפי שאין יניקה לחיצונים רק בבחי' יש ודבר מה והוא בהתפעלות דרצוא בשמיעה מרחוק אבל בחכמה בראיה מקרוב ממש אין להם מקום שם כלל (דתמן קאתי מלכא כמו קומה ה' ויפוצו כו') וזהו ההפר' בין ק"ש לשמ"ע דק"ש בשמיעה דבינה ע"כ נתפעל באהבת בכל נפשך בבחי' או"ח ובשמ"ע בחשאי הוא בביטול במציאות בכריעה בברוך שהוא בחי' קול דממה דקה דתמן קאתי מלכא כידוע וד"ל (וזהו שרחב"ד לא הפסיק בתפלתו אע"פ שנחש היה כרוך על עקבו לא הזיקו לפי שאין לנחש הקדמוני אחיזה בח"י ברכאן דצלותא שהוא בכח מ"ה דחכמה כנ"ל דחויא קטיר לרגלוהי דנוק' ומאן דקטל לחויא יהבין ליה ברתא דמלכא דא צלותא כו' אבל לענין מי שתורתו אומנתו נהפוך הוא שפטור מן התפלה וחייב בק"ש כר"י הנשיא שהיה קורא פסוק ראשון דק"ש משום דתורתו אומנתו היינו ג"כ בחי' פנימיות כח מ"ה דבחי' או"י דהיינו בחי' מ"ה דמשה שושבינא דמלכא כנ"ל ונכלל בזה בחי' או"י דח"י ברכאן דצלותא כי יש בכלל מאתים מנה ע"כ פטור מן התפלה אבל חייב בק"ש להיות בבחי' רצוא דאו"ח תחלה ואח"כ והיו הדברים כו' ודברת בם כו' דאו"י יגבר על או"ח וד"ל) והנה בחי' רו"ש דאו"ח ואו"י דחו"ב הנ"ל הוא הנקרא ג"כ בשם מ"ן ומ"ד כידוע דכל או"ח הוא בחי' העלאת מ"ן וכל או"י שיורד מגבוה לנמוך הוא בחי' המשכת מ"ד וידוע דהמ"ד מברר למ"ן כמו בזווג דכר ונוקבא כו' והיינו בחי' שוב שאחר הרצוא שמברר לרצוא שנקרא מ"ן ובירור זה נקרא בירור שני כי בירור הראשון הוא בחי' הרצוא דאו"ח עצמו שעולה ומתברר מלמטה למעלה ואח"כ נתברר המ"ן דאו"ח בירור שני מן המ"ד כו':
33 כר"י הנשיא. . דק"ש : ראה ברכות יג, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' של.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קלט, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כט
בסקירה אחת כו' שכלול ג"כ מג' מדריגות מדו"מ (שנק' בי"ע כי המח' בבריאה והדבור ביצי' והמעשה בעשי' וכמ"ש בראתיו יצרתיו כו' כידוע) עד בחי' הרצון שבמח' סתימאה דא"ק וע"י וא"א כו' שבא למטה בסדר השתלשלות בדרך פרט כמשל באדם למטה שיורד הארת אור עצם המח' העצמי' הנעלמה בעצמו' הנפש בגלוי ברצון ושכל ומדות כו' עד בחי' המחשבה שמלבשת המדות שבלב שנק' לאה שכלול מג' מדריגות מחדו"מ כו' כנ"ל ולמעלה היינו עד בחי' אותיות מחשבותיו של מדותיו שבאצי' שנק' ז"א שע"ז אמר ויאמר ה' אל לבו אמירה זו במחשבה כו' ולפעמים נשאר הדבר במח' עלאה דז"א שנק' אדם העליון כמו וינחם ה' כו' שחזרה זו במח' שלא הביאה לדבור ולמעשה כלל כענין ליבא לפומי' לא גליא וכמו צדיק ורשע לא קאמר כידוע וד"ל (ודרך כללות הכל בחי' ג' מדרגות במחדו"מ א"ק במח' בחי' אדם דבריאה ובחי' ע"י וא"א בבחי' דבור אדם דיצי' ובחי' ז"א נק' בחי' אדם דעשי' ובדרך פרט גם בז"א כלול מג' מדרגות בי"ע מחדו"מ כו') ונמצא מובן למשכיל בכללות מכמה ריבוי פרטי' מבחי' מעשה דמח' העצמי' בעצמו' אא"ס עד בחי' עשי' שבמח' דז"א דאצי' וז"ש כל אשר חפץ ה' במח' העצמית עשה מאין דאצי' לבריאה כו' ) והנה עד"ז יובן בענין ד' רבתי דאחד שהוא בבחי' מל' דתבונה שמבחי' אחוריים דאימא כו' והוא ענין קשר של תש"ר כו' כידוע הרי יובן דרך פרט בבחי' ז"א שנק' אחד בבחי' אחדות דע"ס דאצי' (בבחי' אדם דעשי' בכללות) שזהו בחי' השרש דמח' דלאה הבא בבחי' אותיות וצירופים הנק' מח' שבמח' (אך נקרא דלי"ת רבתי שהוא בחי' גדלות הדבור להיות מבואר למעלה שיש ב' מדריגות בזה ובאמת גם זה בחי' דבור שבמח' יחשב מה שחושב המושכל בצירופים גם שלא להביא בדבור כלל והוא דלי"ת רבתי דא"ח ט"ס דז"א כו' שכל מדה וספירה באה באותיות וצירופים דמח' דלאה כו' מכח ושרש המחשבה בחי' מל' דתבונה כו' ולכך צריך להאריך בדלי"ת להיותו שרש בחי' המל' בד' סטרי עלמא שביחו"ת דבשכמל"ו כו') וגם הנה מובן דרך כללות במחשבה הקדומה עד במח' הפשוטה דאחדות הפשוטה בעצמותו ממש בבחי' סדכ"ס דלית מח' ת"ב אפי' מח' דא"ק כו' דדלי"ת רבתי הוא כשעלה באותיות מחשבתו ורצונו הפשוט כו' שהוא בא מבחי' מל' דתבונתו העצמו' כו' וד"ל (ומ"ש בע"ח דעקבי לאה נכנסין תוך ראש רחל כו' וכמארז"ל מה שעשתה ענוה עקב לסולית' עשתה יראה עטרה לראשה כו' היינו בחי' דבור שבמח' שנעשית מח' שבדבור שזהו עקב ענוה כי המחשב' בהעלם ואין והדבור בגלוי ויש כו' ונעשית עטרה וכתר לרחל בחי' הדבור כי בחי' כח ושרש וראש לדבור הן צרופי אותיות שבמח' שאם יופסקו יופסק הדבור כידוע וז"ש עקב ענוה יראת ה' כו' וכמ"ש במ"א):
16 צריך להאריך בדלי"ת : ראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
אם בלב נשבר ונדכה כמו מי בוכים מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא, במרירות עצומה על ריחוק לבבו וכו', שאם כן לא יעבוד את ה' בשמחה וטוב לבב בהתבוננות בגדולת הבורא ית"ש, כמו בפסוקי דזמרא שמסדר שבחו של מקום , וכן בשתים שלפני קריאת שמע וקריאת שמע עצמה שצריך להאריך באחד כו', וכתיב עבדו את ה' בשמחה דוקא.
1675 שצריך להאריך באחד: ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש ספק למי אגרת ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וזהו כל המאריך באחד , שיאריך לפחות מהו אחד, כמו שהוא קודם שנברא העולם כן הוא בודאי לאחר שנברא העולם ואין בו שינוי כלל, ולא ידחה אותו מרירות כלל, וזהו מאריכין לו ימיו ושנותיו .
1002 כל המאריך באחד: ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום כו' והנה בענין מיכאל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
לעולם בלי ישראל, שהם המשכת אור א"ס שיתלבש בבחי' מקום שזהו ע"י ישראל שהם הממשיכים כו', וז"ע הכוונה באחד כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות וכמ"ש בת"א ר"פ וארא בד"ה וארא אל אברהם בענין הפי' שהוא אחד בכל ז' רקיעים והארץ וד' רוחות העולם כו' שממשיכים מבחי' יחיד להיות אחד בכל שבעה רקיעים והארץ וד' רוחות שיהי' בטלים ליחודו ית', וז"ע עושים רצונו של מקום, ועפ"ז יובן ג"כ ענין מאה ברכות כי קוף גימ' מקום, והוא בחי' מקום עליון וע"י המאה ברכות עושים רצונו של מקום כו' ועי"ז אין יניקה לקוף דסט"א הנק' כקוף בפני האדם.
463 כד אמליכתי' : ראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח גדול העונה אמן כו' ולבאר הענין קצת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
יותר מבחי' קצר כמו הכתר נק' ארך אפים וז"א נק' זעיר אנפין, ולע"ל יהי' יום שכולו ארוך, כסא דמלכא משיחא מחזיק אר"ך לוגין, ובמא"א א' קכ"ד א"א פרצוף היותר ארוך שבאצי', וע' בת"א סד"ה לך לך בענין עגולי אריך כו', גם ע"ד יסו"א ארוך ויסוד אימא קצר כו', וע' פרדס ערך עולם, ובמאו"א ע' י"ב, עולם ז"א ועלמא אריכא בינה כו', וכן בענין חד אריך וחד קציר כו', אך המכוון מכ"ז שההשפעות א"א נמשך ומתפשט למטה יותר, וגם בקיום לעולמי עד, כענין מאריכין לו ימיו ושנותיו , וכמו דורות הראשונים האריכו ימים ושנים מחמת שבאה שרש ההשפעה מא"א, משא"כ בימי דוד אימעוט שני', שבא ההשפעה מז"א, וגם ע"י ההתלבשות בנער מט"ט כו', אך י"ל דלא סתרי כי בא"א הוא ריבוי האור ומיעוט הכלי, ובז"א הוא להיפך, ע"כ מה שא"א נק' א"א י"ל מצד ריבוי האור, ומצד זה בא האריכות ימי' כו', שזהו הכל מכח ריבוי האור והחיות כו', ועמ"ש בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח שבחי' התענוג מתפשט באריכות יותר מכל כוחות הנפש.
1340 מאריכין לו ימיו ושנותיו : ברכות יג, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קעג. אמ"ב פתח השער ד, ג. ו, סע"ד ואילך. שער הק"ש כא, רע"א. אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרמד. ע' תרנז. סה"מ תר"ל ע' קכב. תרל"ב ח"א ע' קמ. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הקבצו ושמעו בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ומבלעדי אין כו' שע"ז רומז תי' אלקינו שמבלעדי אין אלקים, וצ"ל זה, ויובן בהקדם פי' וענין תיבת אחד, הנה נודע שבתיבת אחד הד' הוא ד' רבתי, וד' הוא בחי' דבור שבדבר הוי' שמים נעשו, לעולם הוי' דברך נצב בשמים , שהדבור מחי' ומהוה אותם תמיד מאין ליש כו', שאל"כ הי' חוזר לאין ואפס כו' כמ"ש בסש"ב ח"ב, והנה בחי' ד' רבתי הוא בחי' דבור שבמח' דהיינו מקור הדבור ונקרא בחי' במאמר אחד יכול להבראות שהוא בחי' בראשית נמי מאמר הוא שהוא מאמר כללי שכולל כל עשרה מאמרות דהיינו שהוא דבור שבמח', ועד"מ למטה באדם שקודם שמדבר צריך לסדר הדבור במח' איך לדבר, דהנה יש ב' בחי' הא' הוא בחי' מח' שבדבור והב' דבור שבמח', שהרי האדם כשמדבר דבר שכל בהכרח שיחשוב בעת דבורו מה הוא מדבר כו', ומ"מ עיקרו הוא הדבור רק שצריך להחזיק מוחו ולחשוב דבורו שמדבר לבד, אבל בחי' דבור שבמח' העיקר הוא המח' שחושב בעיון השכל לבד, ולא נק' דבור שבמחשבה רק מפני שענין המחשבה זו הוא שמסדר איך יהי' דבורו לכן על שם זה נק' דבור שבמח', ואפ"ל עוד ע"ד שמצינו בר"א בר"ש בזבחים דק"ב הובא בש"ע ה' ת"ת ספ"ג, שמחמת עיון מחשבתו בד"ת הוציא ד"ת מפיו גם במקום שאין רשאי לדבר שם בד"ת, שגם דבור זה בכלל דבור שבמח' יחשב, שהרי התירו זה בש"ע ה' ת"ת הנ"ל, והנה המכוון הוא שהגם שנתהוה בחי' אחד שהוא ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם שזהו פירוש אחד, כמארז"ל כד אמליכתי' כו' ולד' רוחות תו לא צריכת , מ"מ הם בבחי' אחד דהיינו שהם בבחי' ביטול.
23 כד אמליכתי' : ראה ברכות יג, ב. אמרי בינה פתח השער בתחילתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תשא את ראש בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, טו
והנה עיקר פי' ואגודתו להיותו בבחי' התכללות בבחי' ביטול כמו ביעקב דכתי' ע' נפש שהגם שהיו ע' עכ"ז נא' נפש לשון יחיד, לפי שהיו יוצאי ירך יעקב יו"ד עקב שנמשך היו"ד בבחי' עקביים, ויש להם ביטול, לכן יכולים להתאחד ולהתכלל, וע' מזה בד"ה ולקחתם אגודת אזוב, גם כהנים לוים וישראלים בלק"ת ד"ה כי ההרים ימושו פ"ג נק' ואגודתו, גם כענין ברכת הזימון בשלשה אומר נברך, ובעשרה אומרים קדושה, ובאדם אחד י"ל ענין האגודה הוא בחי' התכללות חג"ת, אהוי"ר ורחמים, ג' קווין תורה ועבודה וגמ"ח, ועשרה הוא בחי' עשר כוחות הנפש שכ"ז בעבודה יוכל גם האחד לבא לזה, (אך מ"מ אינו רשאי לומר קדושה או לזמן ברכת הזימון בינו לבין עצמו, כ"א כשהוא בשלשהו או בעשרה דוקא), מ"מ לפמשנ"ת כאן י"ל ואגודתו זהו כשמקשר מחדומ"ע לאלקות, וזהו עצמו ענין תורה ועבודה וגמ"ח עבודה הוא בחי' עבודת הקרבנות שעכשיו תפלה במקום קרבנות שכשם שבהקרבן הי' פוסל מחשבת חוץ כן התפלה צ"ל בבחי' דביקות לאלקות בחי' רעו"ד, ודבור הוא בחי' דבור התורה, ומעשה הוא בחי' מעשה המצות , והנה טענת המן הי' הגם כי באמת הם מבחי' אחד שממשיכים בחי' אחד גם בארץ, ע"י הביטול כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות כו' נמשך בחי' אחד גם בארץ, אך לאחר התפילה הם בבחי' שינה, וזהו ישנו שהם בבחי' שינה וגם מפוזר ומפורד במחשבות זרות, אך כ"ז הוא מנה"ב וצריך להסיח דעת מהם כמ"ש בסש"ב פך"ח.
יט כד אמליכתי' : ראה ברכות יג, ב. אמרי בינה פתח השער בתחילתו. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י פ"א ואילך .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א להבין וכו' בענין הציץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
בחי' המזבח כי המזבח לא נברא אלא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, פי' המזבח נברא להאריך ימיו של אדם לפי שעל המזבח מקריבין קרבנות, וקרבן בגימ' ארך אפים והיינו שע"י הקרבן ממשיכין מבחי' אריכא דאנפין להיות נושא עון כו', וגם פי' להאריך ימיו של אדם היינו בחי' אדם דלעילא, וכן בתפלה שבמקום קרבנות הנה ארז"ל כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו , פי' המאריך באחד כשמתבונן היטב איך דכולא קמי' כלא חשיב (בחי' ביטול המדות לאוא"ס דלאו מכל אינון מדות) עי"ז ממשיך מבחי' א"א (בחי' כי לא אדם בבחי' אדם כו').
122 כל המאריך באחד : ברכות יג, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קעג ואילך [נדפס גם בסה"מ תרכ"ט ע' קסח ואילך]. ראה גם לקמן מאמר ד"ה בגמ' וכו' קא מפלגי פ"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א בגמ' וכו' קא מפלגי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
למטה, ולמעלה הם ו"ק רוחניים, ומחמת שיש כמה מדרגות בו"ק שיש ו"ק דעשי' ו"ק דיצי' ו"ק דבריאה זהו ענין אלה גימ' ל"ו ופ"ו, וכ"ז הוא בבחי' גילוי, משא"כ מי הוא דבר שאינו מושג כלל, ופי' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שתראו איך שבחי' מי שאינו מושג מחיה תמיד בחי' אלה, וזהו אחד דק"ש שארז"ל כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו , פי' שמאריך באחד כי הנה אחד ח"ד הוא בחי' ז' רקיעים וארץ וד' רוחות שהוא בחי' אלה, וענין מאריך באחד היינו שממשיך בחי' מי א' דאחד בז' רקיעים כו' שיתבונן היטב איך שבחי' מי מחיה תמיד בחי' אלה ז' רקיעים ועי"ז הם בטלים אליו ית', וזהו מ"ש מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה כו', ומזה למדו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וא"כ לכאו' צ"ל ממי מבקש שיראו אותו, אך הענין הוא דהנה שמים הוא בחי' ז"א והכל בידי שמים שהכל נמשך מבחי' המדות חו"ג כו' חוץ מיראת שמים שאינו בידי שמים כ"א למעלה מבחי' שמים דהיינו מבחי' מי שאינו מושג, וזהו שאמר מי יתן שבחי' מי יתן והי' לבבם זה ליראה כו'.
64 כל המאריך באחד : ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כל אשר חפץ ה'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
אך הענין הוא שיובן ע"פ משנת"ל בפי' והלא במאמר אחד יכול להבראות לפי' הא' שמאמר א' הוא מה שעלה ברצונו, והוא מאמר דבראשית בחוכמתא, כי כאשר עלה ברצונו הפשוט התהוות העולמות נמשך בבחי' חו"ב שיהי' נמדד ע"פ החכ' שיהי' כך ולא כך וע"י הבינה נמדד פרטי כל בחי' ההשתלשלות כו', ונת' לעיל שלא מחשבותי מחשבותיכם ולכן כאשר עלה במח' תומ"י נתהוה כו', וזהו בחי' המאמר אחד שהוא מאמר כללי שכולל כל כלליות ההשתלשלות, ולכן ת"י עליו בחוכמתא שזהו ע"פ מדידת חו"ב כנ"ל, וכדכתי' כולם בחכמה עשית, ונודע כי עשית בבינה, ואונקלס תרגם בקדמין, היינו בחי' הרצון מה שעלה ברצונו שזהו ג"כ מכוון אחד עם בחי' המדידה דחו"ב הנ"ל, כי המדידה היא ע"פ הרצון כו' רק שהרצון כולל כל פרטיות המדידה, ולכן כוללם הת"א יותר בפירושו שמפרט בקדמין שזהו כלל כל הפרטים ומדידת דחו"ב, ואמנם גם המדידות דחו"ב ג"כ בבחי' הכלל דמאמר אחד יחשב, להיותו בחי' אחד עדיין, כי פי' אחד הוא כמארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכות שזהו תכלית היחוד, שהחי"ת רומז לז"ר וארץ והד' רומז לד' רוחות העולם, וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' לך ה' הממלכה איך שזו"נ שרש ז"ר וארץ, ושרש ו"ק שהם ד' רוחות ומעלה ומטה בטלים בתכלית היחוד בבחי' אל"ף אלופו ש"ע, ועד"ז יובן ענין מאמר אחד שהוא איך שכל הפרטים שנבראו ונוצרו ונעשו אח"כ עומדים הכל בתכלית היחוד בבחי' הכלליות כמו בבחי' עקודים ששם עקוד כל האורות דיו"ד ספירות בכלי אחד כו' ולכן ת"י בראשית
22 כד אמליכתי' : ראה ברכות יג, ב. אמרי בינה פתח השער בתחילתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הקבצו ושמעו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
והנה עצם תי' אחד ארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם תו לא צריכנא, וזהו תי' אחד ח"ד מורה על ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם אף שנעשו ז' רקיעים כו' מ"מ בטלים לא"ס אלופו ש"ע, ולכאו' צ"ל איך יצדקו שניהם כא' שנתהוו במציאות ומ"מ בטלים, אך הענין הוא דהנה דיבור למעלה אינו דומה לדיבור למטה , דלמטה הדיבור הוא נפרד מהאדם, אבל למעלה הדיבור הוא מתאחד עם אלקות וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, לית אתר פנוי מני', אין לך דבר שחוץ ממנו, וא"כ אינו שייך שיהי' נפרד ולהיכן נפרד וא"כ גם הנבראים שנתהווה מהדיבור אינם נפרדים כ"א בטלים לאלקות.
38 כד אמליכתי' : ראה ברכות יג, ב. אמרי בינה פתח השער בתחילתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א להבין בתוס' ביאור משנת"ל (ד"ה ויקרא) ב' פי' בציץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ישר לקיר שם אד', ושמו"ע יש ח"י ברכאן דצלותא [כנגד ח"י חוליות שבשדרה] והוא בחי' צדיק ח"י עלמין, וכמו"כ יש כותל בלעו"ז דהפסיק חומה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, ברזל ע"ה בגימ' עמלק חושבנא דדין כחושבנא דדין, לכן במקדש כתי' זהב וכסף ונחשת ואילו ברזל לא הי' במקדש וכן בבנין שלמה כתי' והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו, וגבי מזבח כתי' לא תניף עליהם ברזל כי חרבך הנפת עלי' ותחלליה דפוסל בנגיעה, דמזבח נבנה להאריך ימיו של אדם וברזל מקצר ימיו של אדם, מזבח מאריך כו' דע"ג מזבח מקריבים קרבנות וקרבן בגימ' א"א אריכא דאנפין ונמשך אריכות ימים, ועוי"ל שמאריך ימיו של אדם דלעילא דע"י הקרבן מתעלה בחי' אדם בבחי' כי לא אדם הוא, וזהו"ע כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו , פי' מאריך בהתבוננות דאחד ח"ד ז"ר וארץ וד' רוחות העולם וא' הוא א"ס אלופו ש"ע ונמשך משם להאריך ימיו של אדם משא"כ ברזל מקצר ימיו של אדם דכתי' אם תגביהי כנשר שמגביהים א"ע לקבל ממקום אשר שם כחשיכה כאורה ומדלג על בחי' אדם דלעילא וזהו מקצר ימיו של אדם כו' שרוצים לקבל מבחי' כי לא אדם הוא אך משם אורידך נאום הוי' מצד שם הוי' דבחכ' ובחכ' אתברירו לכן אורידך משם כו'.
87 כל המאריך באחד : ברכות יג, ב. ראה סה"מ תרכ"ט ע' קסח ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קא מיפלגי במתיבתא דרקיע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והענין דכתי' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה פי' אלה הם ו"ק, ויש ו"ק רוחנים ויש ו"ק גשמים, ואלה הוא גילוי ולפי שיש כמה מדרי' בו"ק ו"ק דעשי' ו"ק דיצי' ו"ק דבריאה ו"ק דאצי' וכולם הם גילוי נק' אלה, ומי הוא בחי' שאינו מושג, אך שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה איך שנמשך ממי באלה שנמשך תמיד להחיות כו', וזהו"ע ה' אחד דק"ש דכל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו פי' מאריך באחד ח"ד הם ד' רוחות ומעלה ומטה ומאריך באחד הוא להמשיך מא' לח"ד (אפ"ל ע"ד מ"ש בלקו"א מהמגיד ממעזריטש נ"ע ע"פ אלה הדברים אשר דבר משה אלה א' הוא בחי' אלף בינה, וכמו"כ יובן כאן וזהו מי ברא אלה).
97 דכל המאריך באחד : ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם שוב לא צריכת דהנה החי"ת מורה על ז"ר וארץ, והד' על ד' רוחות העולם שהז"ר וארץ וד"ר הם בטלים בתכלית לגבי א"ס אלופו ש"ע המרומז באל"ף כי גם שרש ומקור התהוותם הוא בטל בתכלית לגבי א"ס ב"ה דכמו שיש ו"ק גשמי' מעלה ומטה וד"ר העולם כמו"כ ו"ק רוחניים והם בטלים בתכלית וכמ"ש לך כו' הגדולה והגבורה כו' לך כו' הממלכה כו' וע"כ גם דבר המתהוה מהם הוא בטל לגבי א"ס דהאיך אפ"ל שהמקור המהוה הוא אין והמתהוה יהי' יש הרי די לבא מן הדין להיות כנדון ולכן נאמר אחד דוקא ומשם דוקא למדו מצות היחוד כי בתיבת אחד מרומז היחוד אלקות דוקא, וע"ז האחד נאמר יש אחד ואין שני לו שאחד זה ה"ה כמו יחיד אלא שיש בו עיקר היחוד, אך צ"ל העמקת הדעת בהתבוננות ואז יובן הדק היטב הדבר.
55 כד אמליכתי' : ראה ברכות יג, ב. אמרי בינה פתח השער בתחילתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אחרי כי ביום הזה יכפר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, יא
והנה עכשיו תפלה במקום קרבן עיקרה ג"כ במחשבה שהוא בחי' מס"נ באחד ואהוי"ר שזהו מצות התלוי' במחשבה, ולכן אפי' לדעת הפוסקים בשאר מצות דלא בעי כוונה מ"מ בק"ש בפסוק ראשון הכל מודים דבעי כוונה בלב דוקא, ואע"פ שמוכרח להיות ג"כ קריאה בפה מ"מ העיקר הוא כוונת הלב, ונמצא שהעבודה וכן התפלה במקום קרבן היא כנגד לבוש המחשבה וע"י לבוש המחשבה הוא ממשיך תוס' גילוי אור מדבר ה' המחי' ומהוה בעולם הבריאה ולהיות קיום בבחי' נצחי' כענין לעולם ה' דברך נצב בשמים כו' כנ"ל, ולבוש השני הוא בחי' התורה שהוא כנגד לבוש הדיבור ועיקר מצות לימוד התורה הוא בדיבור כמאמר ודברת בם וכן וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור ועי"ז ממשיך אור דבר ה' להחיות עולם היצירה כו', ולבוש הג' הוא לבוש המעשה שזהו ענין הצדקה וגמ"ח וכללות המצות שבמעשה בפו"מ נק' בשם צדקה וגמ"ח ועי"ז ממשיך אור דבר ה' בעולם העשי' כו'.
35 בק"ש בפסוק ראשון. . כוונה : ברכות יג, ב. שו"ע שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך לב ויקרא שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
ואם הדברים נכונים בכל עניני התורה, עאכו"כ בנוגע לקרבנות, שידוע שתוכן ענין הקרבנות הוא (לא כ"כ מעשה ההקרבה, כ"א) מחשבת וכוונת האדם לפני ובשעת ההקרבה [שזהו גם אחד מהפירושים בלשון קרבן — שהאדם מקרב את עצמו להשם; וכמרומז גם בהתחלת פרשת קרבנות — "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", שההקרבה צ"ל "מכם", מן האדם עצמו] — היינו, שביחד עם "הלכות קרבנות" במעשה ההקרבה, ישנן "הלכות קרבנות" בשייכות להקרבת האדם.
23 י"ל דוגמא לדבר: אמירת פסוק ראשון דק"ש (וברכה א' דתפלה) וכוונתו (ברכות יג, ב. לד, ב. רמב"ם הל' ק"ש רפ"ב. הל' תפלה רפ"י. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' ס ס"ה. ר"ס קא).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות עניני תפילה
מקור מפורש
בדף זה
צו מעריב בזמנו — ונוסף על שי"ל שמדויק "מעריב" — כיון דבק"ש אפ"ל כק"ש דר"י הנשיא (ברכות יג, ב וראה נ"כ שועאו"ח רסס"ז) — ובאמצע בסעודה, הרי הדיוק "בזמנו" (גם) בק"ש הוא מדרבנן — [ובתפלה ניתוסף ג"ז דרשות הוא כו', כמש"כ במכ' הקודם], ובפרט באונס שכרות (דהרי בפורים עסקינן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך י ויגש שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
4 ברכות יג, ב. שו"ע אדה*ז סס"ג
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא שמות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
3 סמיק הובא בב"י או"ח סס"א. שו"ע או"ח שם ס"ו. שו"ע אדה"ז או"ת שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד ואתחנן שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
כפי שמפרש הסמ"ק על המילה "אחד", שיש שבעה רקיעים וארץ (הנרמזים באות חי"ת של אחד), ויש ארבע רוחות בעולם (הנרמזות באות דל"ת), וכל אלו בטלים ומאוחדים עם אלופו של עולם (האות אל"ף של אחד).
52 הובא בב"י או"ח סי' סא (ע"פ ברכות יג, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ג
מקור מפורש
בדף זה
אך הענין הוא, דאל"ף אותיות פלא, וכמו"כ אמרו חז"ל שאות אל"ף רומז על אלופו של עולם, והיינו, שאות א' הו"ע המקיפיםשלמעלה מהשתלשלות, וכיון שבמקיפים לא נוגע ולא מתחשבים (מ'רעכנט זיך ניט) עם ענין הכלים, ולא נוגע שם כלי ראוי וטהור דוקא, לכן לא הי' אפשר שתהי' ההתהוות באות א', כדי שלא תהי' יניקה לחיצונים, כידוע שמבחינת המקיף יכול להיות יניקה לחיצונים, כמ"ש שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך.
14 ראה ברכות יג, ב. טור וב"י או"ח סס"א. תו"א ויחי מז, ב. לקו"ת תזריע כג, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, ח' תשרי, שבת תשובה, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
והענין בזה, דהנה, (הוי') אחד מורה על ז' הרקיעים והארץ וד' רוחות העולם שצריך להמשיך בהם אלופו של עולם.
29 ראה סמ"ק הובא בבית יוסף או"ח סימן סא (ד"ה כתב סמ"ק). שו"ע ודאדה"ז או"ח שם סעיף ו. סידור (עם דא"ח) פו, סע"ד. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
והענין הוא, דהנה, ע"י העבודה דק"ש, בחי' ישיבה, פועל למעלה שיהי' הוי' אחד, דענין אחד היינו שהח' שמורה על ז' רקיעים וארץ והד' שמורה על ד' רוחות העולם, הנה הם בטלים להא', שמורה על א"ס, אלופו של עולם.
23 סמ"ק הובא בב"י או"ח סי' סא. שו"ע ודאדה"ז או"ח שם סעיף ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
וזהו מ"ש הוי' אחד, דבאם הי' כתיב הוי' יחיד, הי' הפירוש בזה שיחודו ית' הוא מצד אוא"ס (ולא מצד העולם), ובכדי להדגיש שיחודו ית' הוא גם מצד העולם, ואפילו מצד העולם כמו שנברא משם אלקים שמעלים ומסתיר על שם הוי', לכן נאמר הוי' אחד, שגם החי"ת והדל"ת שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, הם בטלים להאל"ף יחידו של עולם.
51 ראה סמ"ק, הובא בב"י או"ח סס"א (ד"ה כתב סמ"ק). שו"ע (ואדה"ז) או"ח סס"א ס"ו. לקו"ת
תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
בכל מקום שישנה איזו מציאות – צריך לפעול שם הענין ד"אמליכתי'", שיכריזו שם "הוי' אחד".
32 ראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
וכאשר מתבונן שהכח והחיות שבכל עניני הטבע הוא מבחי' הוי' שלמעלה מהטבע, אזי נעשה אצלו הענין דהוי' אחד, שגם בהח' והד', ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, נמשך אלופו של עולם.
88 ראה סמ"ק הובא בב"י או"ח סימן סא. שו"ע ודאדה"ז או"ח שם סעיף ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דראש השנה, ה'תש"כ
מקור מפורש
בדף זה
אך הענין הוא, שעיקר הכוונה היא באסיפת וקיבוץ הניצוצות שנפלולמטה, דמאן דנפיל איקרי מית, והעלאתם למעלה לבחי' הא', א"ס, אלופו של עולם, וזהו"ע אחד דוקא, כמארז"ל כד אמליכתי' כו'.
56 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
והטעם הפשוט בזה – מצד המעלה המיוחדת שבהלכות תלמוד תורה, שיש בהם ב' הפירושים שמצינו בגמרא בפסוק "ודברת בם" – שהמשכו "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך":
285 ברכות יג, ב. יומא יט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' דברים, ה' מנחם-אב, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
כדברי הגמרא :
522 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
ונתבאר בזה, שהענין דק"ש הוא אחדות מצד העולמות – "כד אמליכתי'" , שהאדם ממליך כו', ולכן נוגע בזה שינויי הזמן דערבית ושחרית .
1654 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, בסעודה, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
וזהו שהכוונה בפסוק ראשון דק"ש היא לעיכובא (שאם לא כיוון לא יצא י"ח) , לפי שהכוונה וההתבוננות בהענין דאחד היא תכלית ירידת הנשמה בגוף, לפעול שגם למטה יהי' הביטול לאלקות.
636 ברכות יג, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"ב ה"א. טושו"ע ודאדה"ז או"ח סימן ס ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
הסמ"ק שאות ח' רומזת על ז' רקיעים והארץ, ואות ד' רומזת על ד' רוחות העולם, ובהם צריכים להמשיך את האל"ף, שרומז על אלופו של עולם.
1100 הובא בב"י או"ח סס"א. שו"ע ואדה"ז שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
הוא יודע ש"ה' אלקינו ה' אחד" , שפירושו שהאות ח' רומזת על ז' רקיעים וארץ, והאות ד' רומזת על ד' סטרי העולם, והיינו, שהקב"ה (א' – אלופו של עולם) הוא אחד ויחיד בשמים ובארץ ולד' רוחות (כדברי הגמרא :
381 ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
אך הענין הוא, שזהו עיקר החידוש, שגם במקום שיש מציאות העולמות, ז' רקיעים וארץ, שזהו הח', וד' רוחות העולם, הנה גם הם בטלים לאלופו של עולם .
2062 ראה סמ"ק סימן ב. הובא בבית יוסף או"ח סימן סא. שו"ע ודאדה"ז או"ח שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
דהיינו, שכאשר ממשיכים בחינת אחד, שיאיר הא', אלופו של עולם, בהח' והד', שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם , ובאופן גלוי (דכמו שאני נכתב כך אני נקרא ), ה"ז גילוי המשיח.
424 סמ"ק הובא בב"י או"ח סס"א. שו"ע (ואדה"ז) שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
ויובן בהקדם הידוע שיש ב' ענינים בקיום המצוות, מעשה המצוות בקבלת עול, וכוונת וטעמי המצוות, וכמבואר בעטרת ראש בענין הפלוגתא אם מצוות צריכות כוונה או שאין צריכות כוונה ,
586 ראה ברכות יג, ב. עירובין צה, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, פרשת פרה, כ"ף אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
דהנה, אע"פ שתיבת אחד שבשמע ישראל מורה שאלופו של עולם מושל בז' רקיעים וארץ (ח') ובד' רוחות העולם , שעפ"ז אין העולם דבר נפרד מאלקות לכאורה, וכן נאמר לגבי אברהם ויקרא שם בשם הוי' אל עולם (ולא אל העולם ), שגילה בעולם שאינו דבר נפרד מאלקות, הרי ענין זה פעל אברהם בעולם, והיינו, שבתחלה נברא העולם באופן שהוא נפרד מאלקות, ואח"כ בא אברהם וגילה בו שלא יהי' דבר נפרד.
1862 סמ"ק הובא בבית יוסף לטור או"ח סימן סא. שו"ע ודאדה"ז שם סעיף ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
ובדוגמת החילוק בין יחיד לאחד , שאחד פירושו שממשיך אלופו של עולם בהח' והד' , ויחיד פירושו שיחיד ואין שני לו ).
1257 ראה סמ"ק הובא בב"י או"ח סימן סא. שו"ע ודאדה"ז שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ מקץ, שבת חנוכה ה'תשמ"ח
מקור מפורש
בדף זה
דהגם שגם יחו"ע הוא בשם הוי' (הוי' אחד), כמבואר בכ"מ שהביטול שמצד שם אלקים הוא ביטול היש (יחו"ת), והביטול דיחו"ע (ביטול במציאות) הוא דוקא מצד שם הוי', מ"מ, זה דכתיב בי' הוי' אחד (ולא יחיד) שישנם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם אלא שהם בטלים ומיוחדים עם אוא"ס אלופו של עולם, הוא לפי שהוי' זה הוא הוי' דהשתלשלות, הוי' דלתתא.
19 סמ"ק הובא בב"י או"ח סס"א. שו"ע (ואדה"ז) שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
דהיינו, שכאשר ממשיכים בחינת אחד, שיאיר הא', אלופו של עולם, בהח' והד', שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, ובאופן גלוי (דכמו שאני נכתב כך אני נקרא), ה"ז גילוי המשיח.
100 סמ"ק הובא בב"י או"ח סס"א. שו"ע (ואדה"ז) שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח, בסעודה, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
וזהו שהכוונה בפסוק ראשון דק"ש היא לעיכובא (שאם לא כיוון לא יצא י"ח), לפי שהכוונה וההתבוננות בהענין דאחד היא תכלית ירידת הנשמה בגוף, לפעול שגם למטה יהי' הביטול לאלקות.
43 ברכות יג, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"ב ה"א. טושו"ע ודאדה"ז או"ח סימן ס ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד י"ב תמוז ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
וזהו מ"ש הוי' אחד, דבאם הי' כתיב הוי' יחיד, הי' הפירוש בזה שיחודו ית' הוא מצד אוא"ס (ולא מצד העולם), ובכדי להדגיש שיחודו ית' הוא גם מצד העולם, ואפילו מצד העולם כמו שנברא משם אלקים שמעליםומסתיר על שם הוי', לכן נאמר הוי' אחד, שגם החי"ת והדל"ת שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, הם בטלים להאל"ף יחידו של עולם.
51 ראה סמ"ק, הובא בב"י או"ח סס"א (ד"ה כתב סמ"ק). שו"ע (ואדה"ז) או"ח סס"א ס"ו. לקו"ת
תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו שמע ישראל
מקור מפורש
בדף זה
הוי"ה אחד זהו יחוד זו"ן דאצי' ע"י עבודת האדם להוסיף אור א"ס ב"ה בז"א שלא כדרך הדרגת ההשתלשלות אזי עי"ז מתיחדים ט"ס דז"א ביחד כו' שמאחר שמתגלה עליהם אין האמתי שלמעלה מההשתלשלות דקמי' כחשיכה כאורה שוי' באין ערוך אליו ולא ימצא נגדו יתרון העליון על התחתון כו' לזאת מתבטלי' המדות דז"א דאצי' לגמרי ומתאחדים ביחוד והתכללות אמיתי כאחד וזהו א"ח ד' כמארז"ל תמליכהו בד' רוחות וז' רקיעים כו' וכמו ששמע ממורו (ה"ה דמעזיריטיש ע"ה) ביאור מלת אין ערך שדקמי' כל אפי שוין כחשיכה כאורה דאל"כ הרי יש לו ערך שהעליון מתייחס אליו בקירוב יותר מן התחתון, והמשל בזה מגדר מספר הגשמיי ואין מספר שהוא בחי' אין סוף שאין לו תכלה כלל שמוכרחי' לומר שבא"ס שאינו בגדר מספר כלל שם הרבבות והיחידות שוין בערך אחד דאל"כ שנאמר שהרבבות ימצאו מעטי' מיחידות הרי הוא בגדר מספר ויש לו גבול ותכלה מאחר שהרבבות מעטי' מן היחידות, עד"מ באלף אלפים (מילי ן) ימצאו הרבבות מאה והיחידות אלף אלפים ועד"מ אף במספר גדול שלא ימנה ולא יספר מרוב מאחר שהוא בגדר מספר גבוליי אזי ימצאו הרבבות בערך מעטי' מהיחידו' כנ"ל משא"כ באין סוף שאין לו תכלה כלל ואינו בגדר מספר הרבבו' ישתוו בערך אחד עם היחידו' מה דלא סגי בלא"ה כנ"ל.
30 תמליכהו בד' רוחות וז' רקיעים : ראה ברכות יג, ב. וראה זהר (רעיא מהימנא) פינחס רכג, סע"ב ואילך. עקב ערב, א. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' לד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט כתיב ולקחתי דגני
מקור מפורש
בדף זה
וזהו פי' ישראל עושין רצונו של מקום שהן עושין וממשיכים בחי' רצון העליון להית מקור למציאות עולם בו"ק מעלה ומטה כו', וזהו עיקר היחוד עליון בק"ש בדלי"ת דאחד כמארז"ל תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם כו' וד"ל.
18 תמליכהו בשמים וארץ : ראה ברכות יג, ב. זח"ג רכג, ב. ערב, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע ה
מקור מפורש
בדף זה
ה נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה ונוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין:
כט גמרא ברכות יג, ב (גבי רבי), לפי' הרא"ש שם פ"ב סימן ג וראבי"ה סי' מו. טור ושו"ע סעיף ה. וראה אגה"ק סי' ט "בעינים סגורות".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק י
מקור מפורש
בדף זה
י אין להפסיק לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה כמו שאין מפסיקין בתפלה עצמה שמסיום הגאולה הוא התחלת התפלה וכיצד הוא עושה ממתין בשירה חדשה כדי לענות ואפילו אם שוהה כדי לגמור את כולה אין בכך כלום כמו שנתבאר בסי' ס"ה:
צג מהרי"ק שורש לא הא' ענף ב מהתוספות ברכות יג, ב ד"ה שואל בשם ר"ת. על הכל סי' ג וארחות חיים הל' ק"ש סי' כז בשם רבינו יצחק. שו"ע ס"ט. וכ"ה בסידור ד"ה וכן אין להפסיק.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קד שלא להפסיק בתפלה ד
מקור מפורש
בדף זה
ד בכל מקום שפוסק אם שהה בהפסקתו מחמת אנסו כדי לגמור את כל התפלה מראשה לסופה חוזר לראש כמו שנתבאר בסי' ס"ה ומשערין לפי המתפלל כמו שנתבאר שם.
לב ירושלמי ברכות פ"ב ה"א. רשב"א ברכות יג, ב. שו"ע ס"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן ס (א)
מקור מפורש
בדף זה
ואף שכ"כ לכוונת הענין הרי העתיק שם לשון הרשב"א דאין לחלק כלל בין פסוק ראשון לשאר פסוקים לענין כוונה לצאת, וע"כ צ"ל בכאן כמ"ש, וכן הוא בהדיא ברשב"א בדף י"ג ע"ב לפי"ד הרמב"ם.
ג ברכות יג, ב ד"ה שמע.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ע
מקור מפורש
בדף זה
והנה זאת חקרנוה כן הוא אף גם בדורות הראשונים של חכמי המשנה והגמרא , שהיתה תורתם קבע ועיקר עבודתם ולא תפלתם, ומכל שכן עתה הפעם בעקבות משיחא , שאין תורתינו קבע מצוק העתים , ועיקר העבודה בעקבות משיחא היא התפלה כמ"ש הרח"ו ז"ל בע"ח ופע"ח .
4271 המשנה: להעיר מרבי ברכות יג, ב. רשב"י - שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרו שיפייס אדם את חבירו בערב יום כיפור
מקור מפורש
בדף זה
ואפילו אם ממרק מכלי אחד יזהר להריק בלא הפסקה כלל.
887 רבנו יונה ברכות יג, ב (ורחיצת ט' קבין, צריך להטילם עליו בכלי שיוכל להריקה ממנו בלא שום הפסקה). מ"א שם (וכתב הרב רבינו יונה פרק מי שמתו, דאפילו מריק מכלי אחד, צריך שיהיה באופן שיוכל להריק ממנו בלא הפסקה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נו דין עניית הקדיש על ידי הקהל
מקור מפורש
בדף זה
ומכל מקום לא יתן קולות גדולות, שלא יתלוצצו עליו בני אדם ויגרום להם חטא:
793 הרב רבינו יונה ברכות יג, ב (אבל אין צריך לתת קולות גדולות שיתלוצצו ממנו בני אדם). מ"א ס"ק ג (אבל לא יתן קולות גדולות שיתלוצצו עליו בני אדם ויגרום להם חטא (הר"ר יונה)).
וראה לעיל סי' א מהדורא בתרא ס"א, ושם נסמן (הערה ה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב שמח תשמח כו' שהקב"ה נק' חתן
מקור מפורש
בדף זה
[כז] ובכל זה יובן ג"כ בענין העלא' דמעשה המצות בכלל אעפ"י שמלובשים בדברים גשמיי' דד' יסודות גשמי' דדצ"ח כו' וכמו בצמר וקלף דטלית ותפילין יוכל להיות שישכון בהן קדושה העליונה העצמי' דעצמות א"ס ב"ה בשם הוי' דאצי' ולמעלה מעלה כו', כמו בד"פ בקלף דתפילין שורה ד' מקיפים דד' מוחין דחו"ב כו' ואו"מ דמל'* כי שם הוי' נק' עליך אלו תפילין שבראש שהוא שם הוי' ממש, ואין לבוש גשמי זה דקלף דתפילין מסתיר כלל וכלל, וכן בצמר גשמי דטלית על הגוף ממשיך או"מ הכללי דמל' שמים בחי' מל' דא"ס ממש כו', וכה"ג במצות צדקה בכסף גשמי ישכון שם הוי' דחסד דז"א במל' שנק' צדק ה"א, וכן בת"ת בפה שורה מאא"ס שבח"ע דתוה"ק כו', וכן באוי"ר ומס"נ בק"ש מאיר מעצמות א"ס ב"ה בו"ק דאצי' כענין תמליכוהו שלמעלה מכל ההשתלשלות דקו"ח מטעם הנ"ל, ומה גם כידוע שבמצות הרי שורה מפנימי' ועצמיות דא"ס ממש וכמו שא' במי נמלך כו' דודאי אין כל ההשתל' תופס מקום כלל כו' וד"ל.
239 תמליכוהו : ברכות יג, ב. או"ח סי' ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח תפול עליהם אימתה ופחד
מקור מפורש
בדף זה
בקטנות מאד כידוע ובקומך בשחר שדעתו מיושב ומכין לבו ומוחו בהפשטת גשמי' החומר עד שיהי' בר לבב ובעומק אמיתי' ההשגה ביחו"ע למס"נ באחד כידוע בענין המאריך באחד כו', ועכ"ז א' במצוה זו דק"ש שיהי' לאדם ב' העיתים הללו בשכבך ובקומך בשוה ממש שגם בטרדתו במו"מ כל היום ובש[כב]ו יכול למס"נ באחד בק"ש ובש"ע כמו בקומו בשחרית (לפי ששרש נשמתו מא"ס ממש דאין עוה"ז תופס מקום כלל ומאיר למטה כמו למעלה ממש כנ"ל).
580 המאריך באחד : ברכות יג, ב. ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רעח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
בדף זה
אך זהו דוקא בפסוד"ז שצ"ל שיהי' רוממות אל בגרונם דוקא להיות בירידה והמשכה מרוממות אל דהעלם עצמו' אוא"ס ב"ה למטה באו"כ דוקא (כדי להאיר לעולמו' ולנשמות ולהאיר גם לחושך כמ"ש במ"א בפי' הללו י"ה כמו יה"ל אורו בהל"ו נרו כו') ולהיות הכנה מזה לק"ש שיוכלו לייחד יחו"ע באחד באריכות דד' דאחד להמליכו בשמים וארץ כו', לפי שבשבחו ש"מ בפסוד"ז מעוררים לעצמות אוא"ס שיאיר ויומשך במדותיו באבי"ע כו' וע"י שתים לפניה והעיקר באה"ר אהבתנו נמשך כח ועוז לנש"י שיוכלו למס"נ באחד כו'.
484 באריכות דד' דאחד : ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולקחת את שתי אבני שוהם
מקור מפורש
בדף זה
(יא) והנה ידוע בטעם מספר השבטים י"ב דוקא שהן בחי' י"ב גבולי אלכסון שבו"ק העליונים כו', וביאור הענין הנה ידוע דמדות העליונים דאצי' הם רק ששה כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה והת"ת כו' עד כי כל בחי' יסוד שהוא בחי' ו"ק מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום כידוע שנק' בחי' מקום גשמי שהוא בגדר ו"ק הללו והוא הנק' עולם, ולכך עיקר הכוונה בא[חד] להמליכו בשמים וארץ וד' רוחות העולם כידוע.
387 הכוונה בא[חד] להמליכו : ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קטז, ב
מקור מפורש
בדף זה
אך הנה מתחל' יש לכל מתבונן להתבונן במקור הראשון הנק' מקורא דכולא שהוא בבחי' עצמות אא"ס שלפני הצמצום הנק' מקום פנוי הנ"ל גם שם דרך פרט דוקא והוא הנק' מאריך באחד באחדו' הפשוטה דוקא ונחלק לג' מדריגות דרך כלל ובכל א' כלול מי"ס והוא יחיד ואחד וקדמון והכל בבחי' עצמות אא"ס שלפני הצמצום הראשון הנ"ל בחי' יחיד משמעו לבדו ממש והוא למעל' מהתאחדות נפרדי' שנק' אחד כידוע ולפ"ז בבחי' העצמות ממש לא יתכן לומר עדיין ענין ע"ס כלל וכמו מל' דא"ס שממילא מובן שקדם לזה בחי' כתר וחכמ' כו' ובאמת גם בבחי' העצמות דאא"ס שנק' לבדו כלול בעצמו י"ס אך שנק' חכי' ולא בחכמ' ידיעא כידוע עד ולאו מכל אלין מדות כלל.
27 מאריך באחד : ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם גל נעול מעין חתום
מקור מפורש
בדף זה
ולכן אנו רואין כשאחד מתבונן בשכלו באיזה התבוננות וצריך לילד מזה איזהו מדה, מ"מ ההתפעלות אינו כ"כ, רק כשאומר אותיות התפלה בקול רם, והו"ע שמיעת הדבור ולכן ארז"ל השמע לאזנך מה שאתה מוצא מפיך שישמע
29 השמע לאזנך מה שאתה מוצא מפיך : ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ פקודי רצ"ב פּאַסטאָוו
מקור מפורש
בדף זה
וזהו וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים, דהידיעה דהוי' ואלקים כולא חד הוא המזון המחזק את האמונה, וכנ"ל דע"י מזון גשמי מתחזקים הכחות הרוחנים, הנה כמו"כ ע"י ריבוי ידיעה בהבנת והשגת עניני אלקות, במה שאפשר להשיג, הנה זהו המזון שבא לידי השגת עומק ההפלאה בהבלתי מושג ומושכל כלל, וזהו למינדע לאסתכלא למיעל ברזא דמהימנותא, דהידיעה איך לכנוס בסוד האמונה הנה מאי הוא היינו באיזה אופן אפשר לעלות ולהגיע לזה הוא ע"י הידיעה דהוי' הוא האלקים, וידיעה זו דהוי' הוא האלקים הוא ע"י היום, והיינו מענין יום, דכמו שהיום כולל יום ולילה שאין יום שאין לילו עמו כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, ועם היות דיום ולילה הם הפכים זה מזה, מ"מ הנה דוקא בהתחברות והתאחדות שניהם הוא יום אחד שלם, וא"כ בהכרח לומר שבאמת אינם הפכים, ולכן מזכירים מדת לילה ביום ומדת יום בלילה שהן כלולין זב"ז, ובהתאחדות שניהם
33 ראה זהר ח"א מו, א. וראה שם ח"ג צג, ב. ברכות יג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב פ' תצוה רצ"ב
מקור מפורש
בדף זה
פנימיות התורה, וכמאמר נכנס יין יצא סוד, סוד היא האהבה מוסתרת דנשמה שמתגלה ע"י פנימיות התורה, היינו הידיעה וההשגה בגדולת הוי' איך דכולא קמי' כל"ח, ושהוא אחד בז"ר וארץ וד"ר העולם, ושמן עוד למעלה מיין, דשמן צף ע"ג יין, דיין הוא סוד והעלם רק שהוא ההעלם השייך אל הגילוי, וכמו מח' ודיבור, דמח' הוא בחי' העלם ומ"מ היא שייכת אל הגילוי דדיבור, ושמן הוא שסתום ונעלם לגמרי, והוא בחי' פנימית ח"ס שסתום ונעלם בעצם.
60 ראה ברכות יג, ב. סמ"ק הובא בבית יוסף או"ח סימן סא (ד"ה כתב סמ"ק). שו"ע ודאדמו"ר הזקן או"ח שם סעיף ו. ראה תו"א ויחי מז, ב. וארא נה, ב ואילך. לקו"ת תזריע כג, ג. אמרי בינה שער הק"ש פ"ח. סהמ"צ להצ"צ קכד, א-ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח ענין יצי"מ וקי"ס
מקור מפורש
בדף זה
ועתה יש להקדים ענין ג' בחי' פרטות בענין העבודה והמשכת אלקות שהוא בחי' ק"ש ותפלה ות"ת ומה ההפרש בין זה לזה, מתחילה יש להבין ענין ההפרש בין ק"ש לתפילה, כי לכאורה התפילה יותר גבוה מק"ש ולכן תפילה צ"ל בעמידה ובעי כוונה משא"כ ק"ש נק' צלותא דמיושב ולא בעי כוונה רק בפסוק ראשון וזה מורה שבתפילה מאיר יותר בחי' ביטול מבק"ש אך אעפ"כ חיובה מדאורייתא ואפי' מי שתורתו אומנתו, והתפילה חיובה רק מדרבנן ומי שתורתו אומנתו פטור לגמרי כו'.
80 ק"ש. . ולא בעי כוונה : ראה ברכות יג, ב. שו"ע אדה"ז הל' ק"ש ס"ס, ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר