שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך ל וישב שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועם היות שמצינו בתורה ענין של חטא — עכ"פ "חטא" בדקות — גם אצל צדיקים — מ"מ, נוסף לזה שאין זו מילתא דשכיחא בצדיקים [ועאכו"כ בנוגע ליעקב, בחור שבאבות, נוסף לזה שבכלל — האבות הן הן המרכבה, ומפורש בחז"ל שהאבות לא שלט בהן יצר הרע] — הרי מובן שלא יתכן לומר, שזהו מבוקשם הרגיל של צדיקים, רגילין להתנהג באופן בלתי רצוי!
16 ב"ב יז, רע"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז מצורע מצורע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וכמו שמבאר אדמו"ר הזקן הא שאמרו חז"ל "ד' מתו בעטיו של נחש", שלא הי' בהם שום חטא ומתו רק מפני חטא עץ הדעת (שהי' בסיבת עצת הנחש) — שאין זה רק (כפשטות הענין) שמתו מפני ש"נגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון", אלא לפי שע"י חטא עץ הדעת ניתנה "זוהמא" בכל אדם (כנ"ל), ולכן, "אע"פ שהם צדיקים גמורים מ"מ נשאר בם עדיין איזה שמץ מזוהמת הנחש שלא יכלו להסירו מכל וכל" (וכיון שיש בהם טומאה וזוהמא, לכן יש בהם ענין המיתה).
20 שבת נה, ב. ב"ב יז, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז פ' פרה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ואפילו כאשר אין בו שום חטא, והמוות יכול לשלוט בו רק "בעטיו של נחש",
47 שבת נה, ב. ב"ב יז, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ תולדות שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אם "האבות הן הן המרכבה", כדלעיל – היכן ה"סימן לבנים" של "מעשה אבות" לעבודה של "כובש את יצרו"?
23 אף שבדוחק י"ל עכ"פ בנוגע לאברהם – שעד שלימותו בהכיר את בוראו והיותו מרכבה היתה עבודתו באופן של כובש את יצרו (ולהעיר מב"ב יז, א ובתוד"ה שלשה לא שם).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד תצא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
בפשטות נראה שתוכן דרשה זו הוא כמאמר חז"ל "ד' מתו בעטיו של נחש" – כשם שארבעה אלו לא חטאו, ומתו רק מפני ה"נחש", מפני חטא עץ הדעת (בעצתו של נחש) "נגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון" – כך היה אצל הרמ"ק, שהוא "והומת" רק מפני "עץ הדעת".
6 שבת נה, ב. ב"ב יז, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פרשת שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וזהו שגם כאשר ועבדתם את הוי' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך יכול להיות (וישנו) ענין המחלה, שהו"ע הרגש עצמו, כיון שחטאעץ הדעת פעל על כולם, גם על צדיקים, וגם על צדיקים גמורים, וכמארז"ל ד' מתו בעטיו של נחש, שהם צדיקים היותר גדולים, שסיבת מיתתם אינה אלא בגלל חטא עה"ד, ולכן, גם בצדיקים גמורים שייך הענין דהרגש עצמו, וכידוע שאפילו צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים, אינו בטל במציאות לגמרי אלא הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו, יש מי שאוהב, ולא יגיע למעלת דביקותו בה' כמו שהיתה נשמתו קודם ירידתה למטה.
86 שבת נה, ב. ב"ב יז, א. וראה גם לקו"ש חכ"ד ע' 132 ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
במאמר ד"ה אחרי מות תרמ"ט , הקשה בענין מיתת שני בני אהרן "בקרבתם לפני ה'", שנחשב להם לחטא – "הלא מצינו בצדיקים גדולים שמתו בקרבתם לה', וכמו מיתת נשיקין (שהיתה גם אצל משה ואהרן ), ותלתא סבי שמתו בהאידרא" (ושיבחם רשב"י) .
1501 ראה מו"ק כח, רע"א. ב"ב יז, א ובפרש"י. יל"ש מסעי רמז תשפז. הובא בפרש"י עה"ת מסעי לג, לח.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון דיני נזקי ממון יד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
יד אסור להזיק ממון חבירו או לגרום לו נזק אפילו כשמשתמש בתוך שלו איזה תשמיש הצריך לו וממנו נמשך נזק לשכנו הקרוב אל ביתו כגון מי שהיה כותל חבירו סמוך לחצרו לא יניח בחצרו כל דבר שיש בו חמימות ומוציא הבל חם כגון סלעים שיוצא מהם אש וזבל ומלח וסיד וכיוצא בהם אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו ג' טפחים מפני שהחמימות מזקת לחומה וכן צריך להרחיק ממנו ג' טפחים כל דבר שיש בו לחות כגון חול לח ואפילו הוא כותל של אבנים ולא של לבנים.
קא משנה ב"ב יז , א ופרש"י שם ד"ה הסלעים. טור ושו"ע סי' קנה ס"ד וסמ"ק שם סקט"ז.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון דיני נזקי ממון טו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, ט
טו ולדברי הכל אסור לשפוך עביט של מי רגלים בפחות מג' טפחים סמוך לכותל חבירו ואפילו הוא כותל אבנים.
קיב משנה ב"ב יז , א (מי רגלים) וגמרא יט, ב (בשופכין) ורש"י שם ד"ה בשופכין (עביט מלא). רמ"א שם ס"ה וס"י (מי רגלים).
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו ענין קין והבל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ג, ה
וענין זה הוא מובן למעלה בדוגמא ממה שאנו רואים למטה במדריגת מיתה השני' שהיא לפני הזמן והעת כמו ע"י מיתת ב"ד או מל' או ע"י רוצחי' בשוגג או במזיד, וכמו סיבת הורגי נפש בשגגה דכתיב בהם והאלקי' אנה לידו דלכאורה פלאי איך ימצא להסיבה סיבה מאת ה' בחנם על לא פשע והגם שיש בדברי רז"ל דרשות, אבל לפי מ"ש בלק"ת הנ"ל הענין הוא ע"ד סוד ה' כאשר חפץ ה' בהצלת נפש מישראל שלא יפול ממנה מותרות לחיצוני' ולא ידח ממנו נדח כו' יבוא [לו] סיבה שיהרג לפני זמנו ועתו דהיינו קודם שיתקן בחי' צלמו דקדושה, ואז עדיין לא יש מקום ושרש התחלה כלל ליניקת החיצוני' שהרי אין התחלתם אלא מסיום אורות דקדושה דוקא כנ"ל ולא יפול מהנפש מאומה בהיכלות החיצוני', ואדרבה מלבד שכולו עולה לה' בכל מכל כל אלא עוד יתוסף בהנפש עליי' גדולה ועצומה בהיות שהעלאת מ"ן שלה יגיע למקום ומדרגה גבוה מאד נעלה מה שלא היתה מגעת בהסתלקותה בזמן ועת המוגבל שלה.
75 בכל מכל כל : לשון הגמ' ב"ב יז, א.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים לא תהי' משכלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וראי' לזה ממ"ש ד' מתו בעטיו של נחש כו' ורמז בזה שד' צ"ג אלה [היו] מופשטי' בתכלית מכל ז' מדות דק"נ ולא היו ראוים למות [כלל] רק מצד עטיו של נחש להאשה [לאכול] מעה"ד לבד [כו' ש]מ"מ נשאר בהם איזה שמץ רושם בעלמא מבחי' זוהמא של נחה"ק שהטיל בחוה כו' שלא הוסר [מ]כל וכל עדיין וע"כ מתו ולא מצד חומריות גופם כו' [וכמ"ש ישראל שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן כו'] וד"ל.
558 ד' מתו בעטיו של נחש : שבת נה, ב. ב"ב יז, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ובחודש השביעי הב' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מר"ן מוויליז)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
דבר אינו נופח רק הארה ולא העצם, והגם שגם עכשיו יש בחי' נתינה ה"ה בהעלם ולכן ג' שמתו בעטיו של נחש הוא מפני שהוא הארה בעלמא ובחי' נתינה הוא בהעלם, אבל לע"ל לאחר שית אלפי שנין שאז יהי' גמר הבירורים יהי' בנתינה וכמ"ש ונתתי רוחי בהם וחייתם חיים וקיימים לעולם ואז יהי' עיקר קיום המצות וכמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, וזהו והרוח תשוב אל אלקי' אשר נתנה פי' לשרש ומקור הנשמה שהוא בבחי' נתינה ולע"ל יאיר זה בגוף.
71 ג' שמתו בעטיו של נחש : ראה זהר בראשית נז, ב[ednref_282_ו]. לקוטי לוי יצחק לשם ע' כ ואילך.
ראה גם שבת נה, ב. ב"ב יז, א [ושם: ד]. תו"א משפטים עט, ג ואילך. תו"ח משפטים ח"ב שג, ב. סהמ"צ להצ"צ ס"ע עד. לקו"ש תצא כרך כד ע' 132. מצורע כרך לז ע' 44.
פתיחה בהקשר
על הדף
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות
מקור מפורש
בדף זה
נשמות שנסתלקו מעוצם הפלא' ערך העונג האלקי העליון המופלא כזה שזהו כמו ענין מיתת נשיקין ע"פ ה' כמשה והיינו כמו ג' סבות שנסתלקו באדר"ז וכה"ג וד"ל.
301 מיתת נשיקין. . כמשה : ראה בבא בתרא יז, א.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
בדף זה
ואמנם באמת א"א לומר על בחי' חכ' שבנפש האלקי' בכאו"א שיהי' בבחי' ראי' מקרוב בהשגות המהות דאוא"ס באצי' שהוא בחי' סובב וממלא כו' כמו שהוא למעלה ממש שהרי נא' כי לא יראני האדם וחי כו' (ואפי' צדיקים גמורים אמרו בחייהן אינם רואים במיתתן בלבד רואי', שזהו בהסתלקות אור נשמתו בדביקה וחשיקה גדולה עד כלות נפשו בא' כר"ע שיצאה נשמתו בא' ובב"ע א' הציץ ומת וכה"ג (שזהו מיתת נשיקה ע"פ ה' שאינו אלא בצ"ג יח"ס, ומה שא' דל"ו צדיקי' חזו אפי שכינתא כו' זהו ע"י רוה"ק וג"א וגם זה ע"י בחי' לבוש ומסך שנק' חשמ"ל כמ"ש בע"ח).
291 מיתת נשיקה ע"פ ה' : ראה בבא בתרא יז, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ומעתה וכו' כל הנשמה
מקור מפורש
בדף זה
לפי שזה חידוד וזה חידוד ע"ש, ואעפ"כ למצות מעשיות כמצות סוכה ולולב הי' מפסיק, והיינו שהוא ע"ד כמו שלע"ל יתעלה בחי' המעשה, והוא ע"ד מ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, שקודם החטא הי' דירת אדה"ר בג"ע שעכשיו הוא תשלום שכר, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' המעשה יהי' ג"כ ע"ד כמו קודם החטא ויותר מזה כו', וזהו משארז"ל בת הי' לאברהם ובכל שמה, ופי' רש"י בכל שלא חסר לו כל טוב, פי' כי האבות הם השלשה שהטעימן הקב"ה מעין עוה"ב, והיינו שלא חסר אצלו כל טוב, פי' כי לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, כי עכשיו לא כמו שמברך על הרעה מברך על הטובה שעל הטובה מברך הטוב והמטיב ועל הרעה מברך דיין האמת, אבל לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וזהו שלע"ל יהי' נק' כמו שנכתב, וכמו"כ פי' בת הי' לאברהם ובכל שמה שהטעימו מעין עוה"ב שלא חסר לו כל טוב שהי' הכל הטוב והמטיב, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' בת להיות בחי' כתר ועטרה לז"א, וזהו יותר מבחי' אמי כי פי' אמי הוא בעטרה שעטרה לו אמו שע"י בחי' אמו נמשך עטרה לז"א, אבל לע"ל כשיתעלה בחי' בת תהי' א"ח עט"ב, שבחי' המל' עצמה תהי' בחי' עטרה כו', וזהו משארז"ל כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין גימ' ארך, שעכשיו המל' הוא בחי' כוס אבל לע"ל תהי' בחי' א"א כו'.
165 ופי' רש"י בכל . . טוב : ב"ב יז, רע"א ד"ה בכל [ושם: לא חסרו שום טובה].
פתיחה בהקשר