רפאיני ה' וארפא

תקמטיום ג' לסדר בהעלותך תר"ח

רפאיני ה' וארפא¹. הושיעני ואוושעה כי תהילתי אתה². להבין הכפל ל' וארפא ואוושעה. דלכאורה הוא מיותר כיוון שירפא ה' אותו בוודאי ירפא. וכן כאשר יושיע³ ה' אותו בוודאי יו‘וש’ע. הנה יש להקדים ענין בקשה זאת שהנביא מבקש בשביל כללות ישראל שהגם שהיא חולת אה'⁴ בגלותא מ"מ ישלח ה' לה רפואה למכתה האנושה כו' וכמ"ש ואף גם זאת לא מאסתים⁵ כו'. והנה שרש ענין המחלה מפרש הנביא בתחילה והוא במש"א כי עזבו מקור מ"ח⁶ את ה'. והנה להבין את המשל שדימה שם הוי' למקור מים חיים יש בזה ב' טעמים, הא' להיות שמים חיים נק' מים הנובעים בתמידות בכל עת מים חדשים, והיינו כדוגמת הנהר הנובע מן המעיין שאעפ"י שהמעיין הוא קטן מ"מ נובע ממנו נהר גדול בלי שיעור, והיינו מפני שהמעיין נובע מן התהום שהוא מקורא דלית לי' סופא לכן אעפ"י שנביעת המעיין מצומצמת היא שאינו נובע בו רק טיפין מ"מ בכל עת ורגע נובע בו טיפין חדשים בלי שיעור מחמת כח התהום הבלתי מוגבל השופע בו בתמידות לכן ממילא יוכל לימשך ממנו נהר גדול שהולך ג"כ בתמידות בלי הפסק כי כח המעיין בנחל כמ"ש השולח מעיינים בנחלים⁷, והמעיין נביעתו בלתי מוגבל מצד כח התהום השופע בו לכן גם הנחל הולך בלי הפסק. וכמאמר כל הנחלים הולכים⁸ ל' הוה להיות שההילוך שלהם הוא בלתי הפסק כלל.

כ"ה למעלה עד"ז כתיב ונהר יוצא מעדן כי נהר הוא בחי' בינה שנמשך לאורך ורוחב מבחי' החכמה⁹ כי החכמה הוא בחי' יו"ד¹¹ דש' הוי' שהוא בבחי' אין ומאין דחכמה שופע לבחי' היש¹² דבינה¹⁰ שנק' ה'¹³ [ואין הכוונה שהבינה בעצמה היא בחי' יש רק שהיא בחי' מקור היש דבי"ע משא"כ החכמה היא בחי' מקור האין תקנהשופע אין בבי"ע כו' וד"ל]. והיחוד דחו"ב הוא בחי' יחוד תמידי¹⁴ שתמיד שופע השפע מבחי' חכמה לבינה והוא כדוגמת המעיין השופע בנהר בתמידות והיינו להיות שהחכמה מקבל מבחי' הכתר, שהוא בחי' א"ס [והוא כדוגמת התהום כו']. לכן מתחדש השפע בבחי' החכמה בתמידות. ומן החכמה לבינה. ואח"כ נמשך השפע בבחי' הוי"ו דש' הוי' שהוא בחי' המדות דאצי' ומשם נמשך בבחי' המל' הנק' ה' אחרונה דש' הוי' ומשם מתחדשת השפע מאין ליש בנבראים. וזהו ענין המחדש בטובו¹⁵ בכי"ו תמיד מע"ב וכמבואר בכהאריז"ל שחידוש מע"ב בכל עת ורגע הוא מצד שמתחדש השפע במקורו בכל עת שפע חדשה שהוא בחי' יחוד או"א אשר יחודם תמידי לצורך קיום חיות העולמות כו' וזהו טעם א' שבחי' שם הוי' נק' מקומ"ח שהשפע הנובע מחכ' לבינה נק' מים חיים שזהו מבחי' היו"ד לבחי' ה' ושפע זאת נובע מבחי' המקור שהוא בחי' הכתר הנרמז בקוש"י¹⁶ דשם הוי' כו' וד"ל. ולכן תרג' יונתן ע"פ אותי עזבו מקומ"ח¹⁷, ית¹⁸ פולחני שבקו די בדילי' אנא מייתי עליהון יקרא כמבוע דמיין דלא פסקי¹⁹ מוהי²⁰. ונמצא שמה שנק' מיים חיים הוא ע"ש תמידית הנביעה שנובע בתמידית בכל עת שפע חדשה כו'. ולכן המקור השופע השפעה זאת [שהוא בחי' אא"ס שבכתר] נק' מקור מ"ח כו'.

והטעם הב' שדימה שם הוי' למקור מים חיים היינו שהוא מקור מים חיים הנובעים מלמטלמ"ע כי הנה אנו רואים שהנחלים הולכים אל הים, וקודם שהם נופלים אל הים הם ראויים לשתי' ואחר שהם מתערבים בים הם בלתי ראויים לשתי' כי מי הים מלוחים ואח"כ הם שבים ללכת [ויש בזה ב' דיעות²¹ הא' שהולכים מן הים מתחת לארץ ועולים מתתא לעילא דרך כדור הארץ עד שהם²² נובעים למעלה והולכים ע"פ הארץ וע"י הליכתם דרך כדור הארץ נמתקו ונעשים ראויים לשתי'. ודיעה הב' שהמים הולכים עד הנהר היוצא מעדן ומשם הם שבים דרך נהר פרת ונהר פרת מקלח תחת הקרקע ועולה מלמטלמ"ע דרך כדור הארץ, וע"י כל הנחלים עולים מתתא לעילא וחוזרים ונובעים ע"פ הארץ, ויהי' איך שיהי' לב' הדיעות הם מתעלמים בכדור הארץ ונובעים ע"פ הארץ ואז נעשים ראויים לשתי' כמקדם כו'] ע"פ הקרקע ואז נעשים ראויים לשתי' כמקדם, נמצא שיש בהם גילוי והעלם וגילוי שמתחלה בעת שהולכין מן הנהר היוצא מעדן כו' הם בחי' גילוי ואח"כ כשמתערבים בים הם מתעלמים בבחי' העלם, ואח"כ ע"י שמתעלמים בכדור הארץ הם נגלים כבתחילה בנחלים ע"י המעיינות ולכן נק' מים חיים ע"ש גילויים מן ההעלם, והמקור תקנאהממשיך אותם מן ההעלם הזה נק' מקור מים חיים. כ"ה ע"ד דוגמא זאת למעלה יש ב' מיני שפע, מעילא לתתא [הנק' או"י] ומתתא לעילא [הנק' או"ח] וש' הוי' הוא מקור ב' מיני שפע הנ"ל. והנה כבר נת' איך שהוא מקור לשפע הנמשכת מעילא לתתא בהתחדשות כנ"ל.

אך להבין השפע שמלמטה למעלה ואיך שם הוי' הוא מקור אלי', י"ל מאמר אתה ה' לבדך²³ כו' אתה עשית את השמים ושמי השמים וכל כו' הארץ כו' הימים וכל אשר בהם כו'. והנה אתה הוי' לבדך הוא²⁴ בבחי' אצי' ששם אא"ס הוא בבחי' גילוי רב ועצום עד אשר לא נגלה כ"א הוא לבדו ואין בלתו [כי בספי' א' בזוהר איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד²⁵, ואפי' בחי' הנשמות הגם שכבר נפרדו מן הקו"ח כמבואר באגה"ק במאמר איהו וחיוהי²⁶ מ"מ הם בתכלית הביטול במציאות עד שאינם נראים ליש כלל נמצא שבאצי' אינו מתגלה כ"א אא"ס כמ"ש לבדו כו']. וזהו אתה הוי' כי באצי' מאיר שם הוי' היו"ד הוא בחי' חכ' שנמשל למעיין והה' הוא בחי' בינה שנמשך לאו"ר כנהר הנמשך מן המעיין כו'. וזהו ג"כ ונהר יוצא מעדן כו'. ואח"כ בחי' הוי"ו הוא בחי' מדות דאצי' וה' אחרונה הוא בחי' מל' דאצי' והם בחי' ז'²⁷ נחלים המתחלקים מנהר היוצא מעדן כו' ונמצא שבאצי' אינו רק גילוי שם הוי' ואין זולתו כו'. ואח"כ נמשך השפע מאצי' לבריאה שעז"א אתה עשית את השמים ושמי השמים [שזהו ו"ס²⁸ דבריאה חב"ד ומדות כו'] וכל צבאם הם השרפים האומרים קדוש²⁹ ולהיות שמשיגים קדושתו של הקב"ה [ולכן נאמר עליהם שרפים עומדים ממעל לו³⁰ כדוגמת השכל המקיף את המושכל ומשיגו שאז השכל הוא ממעל למושכל ומקיפו כו' וד"ל ממכי"ק³¹ ] לכן אין בהם תערובות יש ופסולת עדיין ניכר, והטעם של השגה והביטול שלהם הוא מחמת שהם ראשית הבריאה מאין ליש לכן הם קרובים אל האין ויש להם השגה בבחי' האין בדרך רוממות והבדלה ולכן אומרים קדוש, ועוד דאימא עילאה מקננא בכורסייא³² ונמצא שפנימיותם הוא אור אימא עילאה, וידוע דחו"ב הם תרין ריעין דל"מ³³ ולכן יש להם השגה בבחי' האין דחכמה בדרך רוממות והפלאה, ולכן הם בתכלית הביטול ואינו ניכר בהם תערובות יש ולכן נמשל השפע שלהם כדוגמת שפע הנחלים הראוים לשתי' כו' [וכידוע דנוגה דבריאה רובו טוב³⁴ ומיעוטו תקנברע וממילא המועט בטל ברוב כו', אבל באצי' לא יגורך רע³⁵ כלל כי אפי' הנוגה שנגד אצי' מקומו בבריאה³⁶ כי באצי' הוא תכלית הביטול אפי' בנשמות מצד שיש להם בחי' ראי' בבחי' האין כמאמר אודון מתקרי חכים הרואה את הנולד³⁷ כו' משא"כ בשרפים אינו נק' רק ביטול היש כו' וכמשל ההפרש בין המשיג גדולת המלך מרחוק ובין הרואה את המלך עצמו שהרואה בטל למהותו, וממילא נעשה בו ביטול המהות משא"כ המשיג אינו בטל רק להתפשטותו לכן גם בו אינו רק ביטול ההתפשטות כו' וד"ל], ואח"כ כאשר נמשך השפעה מבריאה ליצי' ושם אינם משיגים קדושתו כלל אפי' בדרך רוממות והפלאה [שזהו התפשטות המהות כנ"ל] והיינו איך שהוא קדוש ומובדל והוא לבדו הוא ואין בלתו, רק שמשיגים התפשטות החיות שלו³⁸ בעולמות להחיות³⁹ם, ולכן או' ברוך, ולכן התפעלות המלאכים שביצי' הוא ברעש ומורגש ונמצא שיש בהם תערובות יש [ולכן נוגה דיצי' חצי' טוב וחצי' רע כו'⁴⁰], ועז"נ הימים וכל אשר בהם [שזהו בחי' י"ס דיצי' והמלאכים הנק' חיות הקודש], ולכן נמשלו למי הים שמלוחים המה ואינם ראויים לשתי', והיינו מצד תערובות הפסולת שבהם, ואח"כ כאשר נתעלם שפע היצי' בעשי' והעיקר בעשי' הגשמי' בנשמות שבגופים אז מתברר השפע מן הפסולת המעורבת בה והיינו ע"י שהם מהפכים חושך לאור ע"י התומ"צ שמקיימים ושפע הזאת עולה מלמטלמ"ע. ועז"א אתה הוא האלקים אשר בחרת באברם⁴¹ כו' ונמצא שיש בכאן גילוי והעלם וגילוי, והגילוי הוא⁴² השפע שבאצי' ובריאה שנמשך מעילא לתתא כנ"ל וההעלם הוא בעולם היצי' כו' ואח"כ ע"י התעלמותם בעשי' שנק' ארץ [שעז"א הארץ וכל אשר עליה כו'] חוזרים ומתגלים ועולים מתתא לעילא, ושפע זאת העולה מתתא לעילא נק' מים חיים, וידוע שכל⁴³ מיני בירורים ועליות שעולים ע"י קיום המצות שנש"י מקיימים מ"מ עיקר הכח והעוז הוא מצד כח הא"ס המתלבש בהם למטה הנותן בהם כח ועוז לעשות חיל. נמצא שמצד בחי' זאת נק' שם הוי' מקור מים חיים מלמטלמ"ע כו' וד"ל.

וזהו וצדקה כנחל איתן⁴⁴ כי כל המצות נק' בשם צדקה⁴⁵, והכוונה שהשפע המתבררת ע"י המצות ועולה מלמטה למע' עולה עד מקור השפע בתחילתה בבחי' החכמה כמו שהיא נמשכת מאין דכתר ומעורר שם שפע חדשה וממילא נמשך התחדשות השפע בבינה שהיא בחי' נחל איתן⁴⁶ כו' מבוע דמיא דלא פסקין מוהי תקנגכו'. ועוד יתפרש וצדקה כנחל איתן כי הנה אותיות איתן הם משמשות לעתיד⁴⁷ כידוע והיינו גילוי השפע שיתגלה לע"ל דכתיב ישכיל עבדי⁴⁸ היינו שיתגלה מבחי' המשכיל מקור החכמה שהיא בחי' אין האמיתי [למע' מבחי' גילוי החכמה מאין], בבחי' הבינה⁴⁹ הנק' איתן וכמ"ש משכיל לאיתן⁵⁰ כו'. וזהו וצדקה כנחל איתן היינו שבאמת נתעורר עכשיו זה הגילוי ע"י המצות רק שלע"ע נעלם השפע בלבוש המצות רק שלע"ל יתגלה מתוך הלבוש ונמצא שהצדקה הוא כמו נחל איתן שיתגלה לע"ל כו'. וזהו מי צרר מים בשמלה⁵¹, מים⁵² הוא בחי' השפע החדשה הנמשכת מבחי' החכמה [ולמעלה יותר מבחי' מקור החכמה], ע"י התעוררות מעהמ"צ ואח"כ נמשכים בבינה ומתלבשת השפע בלבושי המצות, וזהו מ"י שהוא בחי' בינה⁵³ צרר מים דחכמה בשמלה ע"י לבושי המצות כו' וד"ל. והנה ע"י שפע זאת העולה מתתא לעילא ע"י המצות מתרוממת גם הנשמה ועולה למעל' מע' [כמ"ש וצדקה תרומם גוי⁵⁴ כו']. וזהו והיתה נפש אדוני צרורה⁵⁵ בצרור החיים את הוי' כי צרור החיים הוא בחי' בינה⁵⁶ שבה צרור החיות הנמשך מבחי' הח"ע והנשמה עולה ומתקשרת בשפע זאת ע"י המצות כו' וד"ל. והנה בחי' זאת נק' שביעי⁵⁷ רקיע השביעי כמאמר המד"ר כל השביעות חביבין⁵⁸ כו' וזהו השפע הנמשך מבחי' הכתר בחו"ב ועיקר התגלותו הוא בבינה כידוע דהתגלות עתיק הוא בבינה⁵⁹ וזהו סולו לרוכב בערבות⁶⁰ בי"ה שמו, וזהו צרור החיים כו' וד"ל. והנה ע"ד הנ"ל בשפע שלמעלה שיש בה בחי' גילוי והעלם וגילוי כן הוא בנפש בעבודה שבלב, שמתחילה ע"י התפי' שמתבונן בעומק דעתו ובינתו עד שממשיך בנפשו בחי' ראי' דחכמה להיות רואה את הנולד הוא בחי' גילוי ומעורר עי"ז ג"כ למעלה בחי' יחוד חו"ב, ואח"כ ג"כ ע"י לימוד תושב"פ שזמנה אחר התפילה⁶¹ ממשיך גילוי יותר נעלה מבחי' משכיל לאיתן כנ"ל, וזהו והאיתני"ם⁶² אותיות תנאי"ם⁶³ שהם ממשיכים ההשפעה מבחי' משכיל לבחי' איתן ע"ש שהם המחדשים הלכות דתושבע"פ ולכן נק' איתנים כו' ואח"כ בעסקו בעניני העוה"ז נעשה העלם, אך אח"כ כשמקיים המצות חוזר ומתגלה מן ההעלם מתתא תקנדלעילא כו', ומעורר שפע יותר נעלה מבחי' משכיל הנ"ל בגילוי בבחי' איתן כנ"ל בענין וצדקה כנחל איתן כו' וד"ל.

והנה בגלות נאמר סמכוני באשישות כו' כי חולת אהבה אני⁶⁴, כי הנה ענין החולה שאבד חוש הטעם ולא יכול לטעום שום טעם במאכל, והיינו מצד שיש לו אש זרה המנגד לאש הטבעי שהוא חום הטבעי שממנו עיקר החיות כו', כ"ה בבחי' אלקות הנה יש בחי' אש דקדושה שהוא ענין אשה⁶⁶ ואיש אש ה'⁶⁵ ואש י', אש ה' הוא רשפי אש התשוקה לצאת מגדר הכלי בבחי' מי לי בשמים⁶⁷ ועמך לא חפצתי כו' ואח"כ נמשך השפע מלמעלמ"ט ג"כ בבחי' רשפי אש שזהו בחי' אש י' כו'. אך לעו"ז יש אש זרה דק"נ, והיינו רשפי אש שבתאוות היתר, כי הנה תאוות היתר הוא ג"כ קליפה [וראי' שכאשר משה עלה למרום בתכלית הקדושה גם לחם לא אכל⁶⁸ כו'], אך נק' ק"נ וסמוכה לקדושה ולכן יכולה להכלל בקדושה והיינו כאשר אוכל לעבודת ה' כו', אך כאשר אוכל למלאות תאוותו ברשפי אש וחום התאווה אז יורד ק"נ ונכללת בגקה"ט ולכן נק' אז בשם זונה [כמאמר ולא תתורו כו' אשר אתם זונים⁷⁰ כו'] ותרגומו נפקת ברא⁶⁹, היינו שיצאה חוץ לגבולה שהיא סמוכה לקדושה ונכללה ברע גמור בגקה"ט כו' וזהו ענין אש זרה כו'. והנה בחי' אש ה' דקדושה הוא בחי' הצמאון צמאה לך נפשי⁷¹ כו', והוא בחי' רצוא שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע כו', ואח"כ נמשך מלמעלמ"ט מבחי' מים חיים הנ"ל לרוות הצמאון עד שנעשה בחי' שוב מן הרצוא והיינו התענוג האלקי שמרווה הצמאון רשפי אש אלקי כו'. והנה כ"ה יש מים דקליפה שהוא בחי' תענוגי עוה"ז המרווים צמאון רשפי אש זרה הנ"ל ונמצא שע"י שיש לו אש זרה בתענוגי עוה"ז עי"ז מרווה צמאונו בתענוגי עוה"ז, ועי"ז אובד חוש התענוג להתענג באלקות כו', וזה כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים⁷² ע"י אש זרה לחצוב להם בארות נשברים שזהו לרוות צמאונו בתענוגי עוה"ז שנק' בארות נשברים ע"ש שנמשכו מבחי' שביה"כ כו' וזהו מארז"ל רעה אחת שהיא כשתים⁷³, היינו האש זרה והדביקות בתענוגי עוה"ז, שזהו שתים רעות, אך אעפי"כ רעה אחת היא כי הא בהא תליא כו'. והנה לתקן אש זרה ע"ז מבקש הנביא בעד כללות ישראל רפאיני ה', והיינו ע"י שימשיך אש יותר עליון בנש"י, ועי"ז ממילא יתרפא מבחי' החולי דאש זרה הנ"ל.

תקנהוביאור הדברים הנה יש בחי' אש דקדושה אשר ממנו נעשה מקור לאש הגיהנם כמארז"ל מזיעתן של חיות הקודש⁷⁴ נמשך נהר דינור ויורד על ראש רשעים בגהינם, כמו ע"ד דוגמא למטה מן ההתפעלות בעבודת הוי' יכעוס על המנגד לאלקים חיים⁷⁵ הגם שהכעס שלו הוא קנאה שמתקנא בעד אלקות מ"מ כעס הוא פסולת רק שהוא פסולת דקדושה, וכך למעלה מבחי' התפעלות חיות הקודש שמתפעלים באהוי"ר מבחי' אלקים חיים ומלך עולם⁷⁶, ממילא נמשך רוגז על המנגד ומסתיר לבחי' אלקות, ורוגז זה נמשך ע"י לבושי החשמל המלביש לכל נברא שנק' העור שלו, וזהו מקור כל הדינין קשין הנמשכים על ראש רשעים בגיהנם, והנה כל אלו הדינים קשין אינם נמשכים רק מבחי' חיות הקודש שהם מלאכים דיצי' שהם קרובים לבחי' הרע [כנ"ל דנוגה דיצי' חצי' טוב וחצי' רע] לכן מתפעלים ברוגז עליו ולכן אמרו מזיעתן של חיות דוקא, אבל יש בחי' אש השרפים שהוא בחי' השלהבת י"ה כי להיות שהשגתם הוא בחי' קדושתו של הקב"ה, לכן ההתפעלות שלהם הוא בלתי הרגש כלל להיותה כלולה בעומק ההשגה [ולכן נק' עומדים ל' ביטול⁷⁷ כו', משא"כ חיות הקודש מתפעלים ברעש ומורגש כו'] לכן היא מרוממת ומובדלת לגמרי מבחי' הרע כי אין מהם שורש ומקור לרע להיותם מופשטים מבחי' הרגש כו', והיא הנותנת שאינם מתפעלים ג"כ ברוגז על הרע [כענין וירא און ולא יתבונן⁷⁸ להיותו מרומם ממנו לזאת לא יתפעל ממנו הגם שרואה אותו כו'] ונמצא שמן האש שלהם לא יסתעף שום דינים קשים כו'. וזהו הטעם דלא תבערו אש⁷⁹ בכל מושבותיכם ביום השבת, היינו שלא לעורר האש שממנו נמשך דינים קשים שהוא אש הגיהנם, כי הגיהנם נח ג"כ ביום השבת⁸⁰ כי השבת הוא עונג אלקי שבמוח שאינו מסתעף ממנו שום יניקה לרע כו', אבל בבהמ"ק מבערים אש בשביל הקרבנות אפי' ביום השבת, להיות שהאש דשם הוא אש דשרפים ואינו מסתעף ממנו שום גבורות קשות כו' וד"ל. והנה שורש אש השרפים הוא מבחי' בינה⁸¹ עילאה כי אימא מקננא בכורסייא וחו"ב הם תרין רעין כו', ומבחי' בינה מקור הרפואות⁸² כידוע וזהו רפאינו⁸³ ה' כו' [ואפ"ל שמבחי' אשה⁸⁴ אש ה' נמשך אש דחיות ואופנים ויוכל להיות התגברות אש זרה, משא"כ בחי' איש אש יו"ד שזהו גבו' דאבא הנמשכים בבינה משם נמשך הרפואה לרפאותו מאש זרה ע"י אש אוכלת, אש⁸⁵ וכענין הבלא מפיק הבלא⁸⁶ כו' וד"ל], וארפא תקנואח"כ מעצמי כי אחר התשובה שהוא בחי'⁸⁷ הרפואה דאש זרה הנמשכת מלמעלה משם הוי' צריך לחזק א"ע בעבודת ה' על להבא בבחי' אתכפיא ואתהפכא, וענין אתכפי' הוא לקדש א"ע במותר לו⁸⁸ או ללמוד יותר מרגילותו, וזאת יוכל⁸⁹ לעשות דוקא כאשר יומשך מלמעלה כח וחיזוק לזה כי איך יכולים לכלות קליפה וס"א רק כשנמשך אור מלמעלה משם הוי' אז מעט אור דוחה הרבה מן החושך⁹⁰ ואז ממילא אוכל להתגבר עליו לגמרי כו' ולכן כאשר יהי' רפאיני ה' דוקא אז וארפא מעצמי כו'.

הושיעני ואוושעה, הנה כתיב ויקרא ה' ה'⁹¹ שיש בחי' הוי' באצי' שנק' שם הוי' ע"ש שהוא מהווה מאין ליש והוא בחי' מקור מ"ח הנ"ל שזהו בחי' קוש"י שבשם הוי' שהוא המקור דמים חיים כנ"ל, אך יש בחי' הוי' שהוא למעלה מהשתל' דאבי"ע רק השגות⁹² המהות להיות שם הוי' שמוכרח להיות ג"כ ע"י צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות עד שיתגלה שם הוי' דאצי' [והוא בבחי' א"ק] וזהו הושיעני המשכת ש"ע נהורין⁹³ שהוא בחי' הפנת המהות כענין וישע ה'⁹⁴ כו' ואז ואוושעה אוכל לעורר מלמט'⁹⁵ למעלה ג"כ המשכת שם הוי' הנ"ל ע"י שאעשה בי בחי' צמצום והתפשטות והיינו ביטול הרצון להיות סומ"ר עי"ז גורמים למעלה המשכת היו"ד דש' הוי' וע"י וע"ט שהוא בחי' התפשטות אגרום למעלה בחי' המשכת הה', וכ"ז בהוי' הא' אך דווקא לאחר שתושיעני מלמעלה ע"י המשכת ש"ע נהורין הנ"ל אז ואוושעה כו' וד"ל. כי תהילתי אתה, הנה תהלה יש ב' פי' הא' מלשון הילול ושבח והב' מלשון תוס' אור כענין בהלה נרי⁹⁶ עלי ראשי כו', ושני הפי' עולים בקנה א' כידוע שכאשר מהללים את האדם בחכמתו ומדותיו אזי מרוממים החכמה והמדות לעצמי' נפשו ומוסיפים אורות בהם מעצמי' נפשו ועי"ז ממילא נמשך השפעה מחכמה ומדותיו לזולתו כך הוא הענין של ההילול ושבח למעלה להוסיף אורות בי"ס דאצי' וממילא יהי' הגילוי למטה כו' ולזה אמר נתינת טעם לכל הנ"ל דרפאיני והושיעני כו' כי כל תהילתי שאני ממשיך אורות אין הכוונה לעצמי ולגרמי רק בחי' אתה שכולל ב' ענינים הא' אתה הוי' לבדך והב' בחי' אתה לנוכח שהוא ההתגלות למטה וזהו כוונתו שיהי' גילוי אתה ה' לבדיך למטה בעשי' בכדי שיושלם⁹⁷ כוונה שלך להיות לו דירה בתחתונים א"כ כיון שאין כוונתי לעצמי רק להשלים הכוונה שלך א"כ מהראוי שתרפאיני ותושיעני כו' וד"ל.