להבין שרשי הדברים - ביאור על והניף

שלורישומי דברים ביאור על והניף הכהן אותם

להבין שרשי הדברים הנ"ל¹. הנה כתיב אדם ובהמה תושיע ה'² שיש יתרון באדם מבבהמה ומצד אחר יש יתרון בבהמה מבאדם. ומתחלה י"ל היתרון באדם על הבהמה כי הנה אנו רואים בכל הבע"ח שאין בכאו"א רק מדה פרטי'³ ואינה מורכבת מזולתו כלל כמ"ש כל עוף כנף למינהו⁴, כמו שאנו רואים בנשר שהוא רחמני⁵ בטבעו לא ימצא בו מדת האכזריות כלל, וכן בעורב שהוא אכזרי⁶ בטבעו לא ימצא בו מדת הרחמנות כלל כו', וכ"ה בשרשם עד רום המעלות במרכבה עליונה דבי"ע שהמלאכים נק' בשם עופות כמ"ש ועוף יעופף ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל⁷ כאו"א אין בו רק⁸ מדה פרטי' כמו מחנה מיכאל באהבה שלזוחסד לא ימצא בו מדת היראה ולכן נק' שר של מים⁹, וכן מחנה גבריאל ביראה וגבורה לא ימצא בו מדת אהבה ולכן נק' שר של אש¹⁰, ולכן אין מלאך אחד עושה שתי שליחות הפכים¹¹ כי לא ימצא בו רק מדה אחת חסד או גבורה ולא מהיפוכו כלל (... ומה שמצינו התכללות במלאכים הוא מכח יותר נעלה המאיר עליהם ולא מכח עצמם¹² כו' וד"ל. ..), משא"כ באדם מצינו שהוא כולל בעצמו כל הכחות כמו אהוי"ר או שנאה וחסד או גבורה ורחמים, ועוד כולל בתוכו מלבד ז' המדות ג' שכליים חב"ד ולא ימצא בעולם שום כח רוחני הנמצא בדצ"ח שלא יהי' נכלל באדם. והטעם לזה כי שרש דצ"ח עד רוהמ"ע¹³ הוא במרכבה עליונה ושרשם היותר ראשון הוא במרכבה דבריאה פני ארי' להימין¹⁴ כו' שהמה ג"כ נבראים מאין ליש והמה בבחי' הפירוד והתחלקות זמ"ז ע"ש שמתהווים מכח האלקי כ"א ממקור מוצא מיוחד (... ע' במאמר וספרתם לעיל¹⁵. ..), ולכן אין בשרשם שהמה המלאכים בכ"א רק הארה פרטי' ומיוחדת ולכן למטה בבע"ח גשמיי' לא ימצא בכ"א רק מדה פרטיות ובצומח בכ"א סגולה וחיות פרטי וכן בדומם כו', משא"כ האדם אנו רואים שהוא בטבעו מושל ורודה על כל הבהמות והיינו מצד ששרשו בכח האלקי עצמו המקור לכל הנבראים, וידוע שמקור המהווה מאין ליש הוא בחי' מל' כמאמר הכתוב מלכותך מלכות כל עולמים¹⁶ ולכן בטבעו ג"כ לרדות ולמשול כו', וא"כ בדבר אשר שרשו כ"כ נעלה בכח האלקי עצמו המהווה וכח האלקי הוא כח פשוט בתכלית עד שמחמת זה כולל בתוכו כל הכחות הפכיי' המתהווים ממנו כי אינם הפכי' כלל לגבי' לכן גם האדם הוא הכולל בתוכו כל ההפכי' להיותו בדוגמא עליונה ממש כו' וד"ל. ולזה הטעם האדם הוא בעל בחירה עד שיכול למרוד באלקים חיים ח"ו משא"כ כל הברואים לא ישנו את תפקידם ופקודתו שמרה רוחם, והיינו מצד שכולם נבראו כ"א ממקורו שיש לו בבחי' כח האלקי וממילא הוא בבחי' ביטול עד שאין ביכולתם לעשות איזה דבר היפוך רצון ה' (... ואפי' הקליפות הרוחניי' נבראו כך שיהיו נפרדים ואעפ"כ מסדר את הכוכבים כו' כרצונו¹⁷. ..), משא"כ כח האלקי הוא הבורא את הכל וכל יכול הוא להוות את הכל מאין ליש ואין שום דבר נמנע ממנו, ולהיותו כח נעלה מאד הוא המתלבש ביותר נמוך והולבש הארה זאת והושפל מאד מאד בבחי' האדם עד שנתהווה באדם כח היכולת להיות נפרד ולמרוד באדונו ח"ו כו' וד"ל.

שלחוהנה זהו יתרון מעלת האדם¹⁸ על הבהמה במה שהוא בשרשו בכח האלקי עצמו כנ"ל המקור לכל הפרטים כו', אך אנו רואים באדם עוד ענין א' שיש בו יתרון על הבהמה מעין יתרון הנ"ל והוא שמלבד שהוא הכולל בתוכו כל הכחות עוד זאת שכל כח וכח פרטי שבו הוא כולל כל הכחות, כמו מדת החסד בעצמה היא כלולה מגבורה עד שיוכל להלביש את חסדו בדין ועונש כמו חושך שבטו שונא בנו¹⁹ שהכאות האלו שמכה לבנו בעונש ויסורין מלובש בהם עמקות האהבה שיש לו לבנו שמחמת זה רוצה להדריכו בדרך ישרה, וכן להיפוך יש בחי' גבורה המתלבש בחסד ונקרא חסד שבגבורה כמו אם רעב שונאך האכילו לחם²⁰, וכן החכמה כלולה מכל הכחות מבחי' בינה כמ"ש הבן בחכמה²¹ ומבחי' המדות כידוע שיש שכל מטה כלפי חסד וכן כלפי דין כו' וכן לרחם כו', והנה בחי' זאת היא באה מכח היותר נעלה שלמעלה מבחי' המל' שהוא מצד שרשו בפרצופים עליונים דעולם התיקון כו'. וביאור הדבר הנה ידוע שכמה וכמה מדריגות אלפים ורבבות עד אין שיעור נאצלו מעצמו' אא"ס עד שבא למדריגה זאת להקרות בשם בורא מאין ליש (... כי זהו בחי' המל' סופא דכל דרגין²² נק' בשם אין והוא בחי' מקור לבחי' יש הנברא וידוע באד"ר ובאדר"ז רבוא רבבות מדריגות עלמין²³ שנאצלו עד דאתברי פרצופא דנוק' כו' וד"ל. ..), ועד"ז²⁴ מרב המשפיע שכל לתלמיד שמוכרח לצמצם שכלו בעצמו בכמה צימצומים שונים עד שבא להתלבש בדבור שהדבור הוא התחלת מקור השפע לשכל המקבל, וכ"ה בכל ההשתל' המקור שלהם הוא רק בחי' המל' דבר הוי', ומתחלה צ"ל השתל' רבוא רבבות בהעלם עצמי' עד שבא לידי גילוי דבר הוי' להיות מקור לעולמות הנבראים מאין ליש, והנה בד"כ נחלקים כל העולמות המשתלשלים בהעלם עד המל' סופא דכל דרגין הנק' דבר הוי' לג' בחי' נקודה ספי' פרצוף²⁴, וענין הנקודה הוא כמו טבע החסד שלא יתכלל בהיפוכו כלל, ובחי' ספי' הוא כאשר נכלל מיו"ד והיינו כאשר החסד נכלל מגבורות ונק' גבורות שבחסד ע"ד חושך שבטו כו' כנ"ל, וכן הגבורה נכלל מחסד, אך אחרי התכללותם כ"א מזולתו אזי מתקשרים ומתחברים כל הע"ס יחד אפי' עצם החסד עם עצם הגבורה ונעשה בחי' פרצוף שזהו בחי' המעטת האור והתלבשותו בריבוי כלים ואז יכול להיות מקור לדבר הוי' המחי' ומהווה את העולמות כו'. והנה שרש נפש האדם בבחי' זאת דהשתל' שבהעלם הוא בבחי' התיקון שהוא בחי' פרצוף שהוא בחי' קשר י"ס וכ"א כלול מיו"ד לכן גם בנפש האדם יש כל הכחות וכאו"א כלול מכל הכחות כנ"ל.

שלטוהנה בכל הנ"ל הוא יתרון האדם על הבהמה, אבל יש יתרון לבהמה על האדם במה שהבהמה יש בה בחי' ביטול²⁵ בטבע ולא תבעט אפי' בנער קטן הנוהג בה משא"כ האדם טבע שלו לא להיות בטל לשום דבר כ"א ע"י הטו"ד, ושרש הענין להיות ששרש הבהמה הגם שבהשתל' הנגלה מדבר הוי' היא נמוכה מן האדם (... כנ"ל דשרשה במרכבה ושרש האדם הוא בבחי' המל' אדם הרוכב על הכסא כו'. ..) מ"מ בבחי' השתל' הנעלם שלמעלה מבחי' הדבור הנק' מל' כנ"ל שרש הבהמה היא גבוה יותר משרש נפש האדם, כי שרש נפש האדם הוא בבחי' התיקון כנ"ל שלכן יש בו בחי' התכללות אבל שרש נפש הבהמה הוא מבחי' אורות דתהו שהמה בחי' אורות תקיפים²⁶ מצד תוקף הביטול לעצמי' המאציל, ולכן המה בבחי' מיעוט הכלי ואינם נכללים כ"א²⁷ מזולתו להיות נכללים בריבוי הכלים כי כ"ז הוא מצד תוקף האור והביטול הוא בבחי' נקודה והעדר ההתפשטות ולכן אינו יוצא לחוץ מעצמו לסבול את זולתו וליכלל עמו בכל ההתכללות ומצד²⁸ המורכב בהתפשטות אבל כל עצם לא יוכל לסבול את זולתו כו', והנה לכן יש בבהמה בחי' ביטול בטבע מצד נפילת החיות שבה מאורות דתהו שהביטול הוא בהם בתוקף מאד ולכן כחה חזק ג"כ מן האדם מצד שרשה באורות תקיפין, אך מצד שהאורות דתהו בחיצוני' הכלים שלהם המה בבחי' נקודה בהעדר ההתפשטות ולכן המה בחי' ענפין מתפרדין²⁹ לכן גם למטה במרכבה דפני ארי' כו' וכן למטה בבהמות הגשמי' אין בהם ההתכללות מריבוי בחי' רק בכ"א אין רק מדה פרטי' כנ"ל וד"ל.

והנה יש עוד בחי' באדם שיש בו יתרון אפי' על שרש הבהמות והחיות שהוא בחי' אורות דתהו והוא מצד ההתכללות, כי אע"פ שמבואר למעלה שבחי' התכללות שבו מצד שרשו באורות דתיקון אשר שם האורות מועטים וחלושים ולכן מתכללי' כ"א בחבירו והפירוד דבהמות וחיות הוא מצד שרשו באורות דתהו ענפין מתפרדין ונמצא שההתכללות שבאדם אינו רק מצד חלישות האור שזהו בחי' גירעון לגבי אורות דתהו כו' (... וזהו מה שנמצא בחי' ביטול בבחי' אדם יותר מן הבהמה מצד השכל והדעת המחליש תוקף המדות וזהו בחי' רך כקנה משא"כ מדות טבעי' המה קשים כארז³⁰ כו' אך בחי' ביטול טבעי נמצא בבהמה יותר כנ"ל. ..). אך הנה ידוע דקוב"ה לא שרי' רק באתר שלים³¹ לכן מחמת זה נמצא פנימי' אא"ס בתקון דוקא יותר מבאורות דתהו מחמת שהתיקון הוא בחי' אתר שלים כלול מכל ההפכים כו', והגם שהביטול הוא בתוקף יותר באורות דתהו מ"מ הביטול הוא רק לבחי' חיצוני' דאא"ס פי' הארה וזיו ממנו השייך להתפשטות בעולמות ולא בבחי' פנימי' שמועצמו' כו' משא"כ* בתיקון שורה מבחי' פנימי' ועצמו'³² אא"ס מצד שהתיקון הוא בחי' אתר שלים כו' וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מה שמצינו שני דברים הפכים והוא מה שהמאכל דדצ"ח מחי' לנפש האדם ואעפ"כ נפש האדם היא המבררת את המאכל ומעלהו לשרשו, והיינו מפני שבאדם שהוא כלול מכל הכחות והוא בבחי' אתר שלים לכן בו שורה בחי' אא"ס שלימותא דכולא³² ולכן נמצא בו בחי' הביטול לעצמו' אא"ס ממש אליו ולא למדותיו³³ (... מלבד הביטול שנמצא בו מצד חלישת המדות מפני השכל המאיר בהם כנ"ל בענין רך כקנה כו'. ..) וכמו למעלה בחכ' אתברירו³⁴ מצד שבחי' פנימי' ועצמי' אא"ס שורה בה כן באדם הביטול דחכמה כח מ"ה³⁵ הנמצא בו הוא כלי להשראת פנימי' ועצמי' אא"ס ולכן הוא המברר את הכל. אך מה שנמצא באדם הגילוי פנימי' דאא"ס הוא בדרך השראה בלבד וכנ"ל דקוב"ה שרי' כו', אבל מצד עצם המהות שרשו הוא למטה מן הבהמה אשר שרשה בתהו שקדם לתיקון כנ"ל, לכן אחר שנתבררה הבהמה על ידי האדם מתעלית לשרשה וממשיך תוס' אור וחיות בנפש האדם וכמ"ש כי לא על הלחם³⁶ כו' כי על כל מוצא פי הוי' שבלחם יחי' האדם שזהו האור וחיות מעולם התהו שנק' מוצא פי הוי' כנ"ל וד"ל. ועם זה יובן ג"כ ענין הקרבנות שמעוררים מצד שרשן אורות דתהו להיות נמשך בבחי' ריח ניחוח להוי'³⁷ דתיקון שהוא בחי' תוס' אור ועי"ז מכפר על נפש האדם וכן עד"ז שולחנו של אדם מכפר³⁸ מטעם הנ"ל וד"ל.

ומעתה י"ל ענין בחי' כבשי תמידין וההפרש שביניהם לכבשי עצרת כו', כי הנה יש בחי' כבש ב' קודם לשי"ן וכשב שי"ן קודם לב', וביאור הדברים הנה מבואר בזוהר בענין אות השי"ן³⁹ שלא נברא בו העולם כי אמר לו הקב"ה טב אנת ויאות אנת וקשוט אנת אבל אתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון, ביאור הענין דשי"ן הוא בחי' ג' קוין חג"ת שזהו בחי' טב ויאה וקשוט, טב הוא שמאמדת החסד, ויאה הוא מדת הגבורה⁴⁰, וקשוט הוא מדת אמת בחי' ת"ת⁴¹ כמ"ש תתן אמת ליעקב⁴² כו'. אך הנה ג' מדות שרשן האמיתי הוא ברצון למעלה מן החכמה ועוד יותר נעלה אפי' מן הרצון והיינו בכתרים דתהו שזהו בחי' ז' מלכין קדמאין⁴³ כו' (... משא"כ הרצון הוא כתר⁴⁴ דתיקון. ..), ולכן לעוצם הרוממות שלהם כאשר יאיר האור מהם יוכלו החיצוני' לקבל יניקה ביתר מכפי המדה מצד העדר תפיסת מקום שלהם כידוע בענין שממית בידים תתפש⁴⁵ כו', ולכן א' דאתוון דזיופא נטלין שזהו אותיות ק"ר שהמה מקור יניקת החיצונים כידוע דאות הקו"ף הוא חיות הקליפה והסט"א שע"י חיות זה מגביה את עצמה כנשר ולדמות את עצמה כקוף בפני אדם⁴⁶, וכן אות הרי"ש הוא בחי' רע, אך חיות הקליפה אין לה קיום מצד עצמה רק ע"י שמקבלים מאות השי"ן שהוא אות דקדושה שמרמז על ג' קוין שהן ג' המדות חג"ת כו', וזהו אתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון לקבל יניקה ממנה כו' וד"ל. והנה לתקן זה הענין שלא יהי' תוס' יניקה לזה הי' העובדות דיעקב אע"ה שנאמר בו והכשבים הפריד יעקב⁴⁷ היינו שהמשיך שרש המדות כמ"ש בבחי' רוממות והתנשאות דכתר (... דתיקון או כתרים דתהו כו' שלכן יכולים הכל לקבל מצד הרוממות כנ"ל. ..), אבל הוא המשיכם והביאם לידי גילוי למטה במדות שלמטה מן החכמה, וההמשכה זאת מהעלם אל הגילוי הי' ע"י קו המדה דחכמה דוקא שמבדיל בין ישראל לעמים והיינו שלא יאיר האור רק בסט' דקדושה ולהם יומשך במדה ושיעור כפי הצורך לקיומם בלבד ונמצא שעשה להמשיך מבחי' כשב להיות בחי' כבש.

וביאור הדברים הנה באגדה⁴⁸ נאמר ויוציאנו ה' אלקינו ביד חזקה ובזרוע נטוי', הוי' אלקינו חו"ב וביד חזקה ובזרוע נטוי' הוא חו"ג דאריך ומבואר בכהאריז"ל שיצי"מ הי' מבחי' או"א שעלו והלבישו לזרועות דאריך⁴⁹, וביאור ענין עלי' והלבשה זאת יובן ע"ד חיות הנפש המלובש בגוף שנעשה שינוי בחיות הנפש מצד התלבשותו בגוף כידוע דהנפש מתפעלת ממאורעות הגוף⁵⁰ כו', וכן יובן בענין שמבהתלבשות המדות להשכל שהמה מטים את השכל ומשנים אותו כפי רצון המדות כמו עד"ד כי יצר לב האדם⁵¹ רע מנעוריו שמתחלה כתיב ויתעצב אל לבו⁵² ונטה בסברא זאת לחוב עד שהביא המבול מחמת זה ואח"כ כשהקריב נח קרבן⁵³ ונעשה שמחת הלב למעלה אז מסברא זאת עצמה⁵⁴ נתהפך לטוב להיות כי יצר לב האדם רע בטבע אין להאשימו כ"כ על חטאתו, נמצא שמחמת המדות שבלב שמחה ועצבות מלבישים את השכל לכן משנים אותו לפי הטייתן כו'. וכ"ה עד"ז כשהשכל מלביש את הרצון אז משנה אותו מכפי טבעו שאע"פ שע"פ הטבע הרצון יומשך לכל מ"מ השכל מגבילו שלא יומשך רק לראוי ולא לשאינו ראוי כו', וזהו"ע יצי"מ שהי' מצד שאו"א עלו והלבישו לזרועות דאריך כי מצד מדות שברצון לעוצם רוממותם יוכל פרעה מלך מצרים ג"כ לקבל תוס' יניקה עד שיכול למשול על ישראל ועכב אותם בגלות אך מחמת או"א שנתעלו להלביש המדות שברצון ולמשול עליהם שיאירו רק ע"פ חכמה וע"פ החכמה אין אא"ס שורה אלא במי שבטל אליו⁵⁵ שזהו ישראל שיש בהם הביטול דחכמה ולא לאוה"ע ועי"ז נתחזק כח ישראל לצאת מגלות מתחת יד פרעה ומצרים ונחלש כח פרעה שלא הי' יכול לעכב אותם תחת ידו כו' וד"ל.

והנה זהו מה שפעל יעקב הכנה לזה בעובדא שלו שזהו מה שהפריד את הכשבים פי' שהמשיך אותם בבחי' הגילוי לעלמא דפרודא⁵⁶ ע"י החכמה דוקא שזהו ע"י עליות החכמה להלביש המדות כו' ונמצא שמה שהמדות היו מתחלה למעלה מן החכמה שזהו כשב שי"ן קודם לבי"ת עתה נתעלה מדריגת החכמה להלביש אותם ולמשול עליהם שלא יומשכו רק ע"פ החכמה ונמצא שבבחי' זאת החכמה הוא למעלה מהם במה שביכולתה למשול עליהם כנ"ל ונמצא שהב' קודם לשי"ן וזהו בחי' כבש כו'.

ועתה יובן ענין כבשי התמידין את הכבש האחד תעשה⁵⁷ כו' ומבואר במ"א דתעשה הוא בחי' יעקב⁵⁸ כו' שזהו מלשון תיקון⁵⁹ מל' ועשתה את צפרניה⁶⁰ כו', פי' שבכ"י שהיו מקריבים את הכבש ע"י הכהן המקריב שמדתו ומדריגתו הוא בחי' יעקב (... מצד שהוא שליח כל ישראל⁶¹ כנ"ל בתורה⁶². ..), עי"ז הי' פועל ג"כ שמגתיקון זה להיות החכמה מלבשת ממדות⁶³ דאריך שהם בחי' בקר דאברהם וערב דיצחק שיוכל להיות מהם יניקה לחיצוני' וע"י הלבשת החכמה נעשה תיקון זה יומשך האור רק לישראל ובערב להמתיק הגבורות שלא יהי' הסתר לישראל כו' וד"ל.

ומעתה י"ל ענין כבשי עצרת ותנופתם וגם תנופת הלחם ולחם על הכבשים, דהנה לפעמים א' דאו"א מלבישים לזרועות דאריך⁶⁴ ולפעמים א' דאו"א יונקים ממזלות⁶⁵, הענין הוא דהלבשה הוא בחי' קירוב ותפיסא יותר מבחי' יניקה אך אעפ"כ היניקה ממזלות גבוה יותר, והיא הנותנת דמחמת שהמזלות נמשכים ממקום גבוה מאד לכן א"א להיות⁶⁶ נתפס בבחי' חו"ב בבחי' קירוב רק בדרך יניקה מרחוק, והענין הוא דהמזלות המה מותרי מוחין מבחי' חכמה סתימאה⁶⁶ וכל מותרות נמשך מצד בקיעה הבוקע מחמת תגבורת השפע שנתגברה בפנימי' עד שאין הכלי יוכל להכיל השפע בתוכה לכן בוקע בבחי' מותרות ונובלות, וכ"ה למעלה עצם הכתר הנק' כתר שבכתר הוא למעלה מחכ"ס הנק' חכמה שבכתר וגם בו יש ב' בחי' חיצוניות הנק' רצון ופנימי' הנק' תענוג⁶⁷, והנה כאשר יאירו שניהם בחכמה סתימאה אז לא יכיל כלי החכ"ס ויבקע בחי' מותרות ונובלות ומזה נמשך בחי' השערות הנק' מזלות ולכן לפי שהמשכה זאת דמזלות הוא מבחי' עצם הכתר לכן לא יוכל להתקבל בבחי' קירוב ותפיסא כנ"ל רק בחי' יניקה מרחוק. והנה מחמת שעצם הכתר יש בו ב' בחי' רצון ותענוג שזהו פנימי' וחיצוני' שבו כנ"ל ולכן גם המזלות הנמשך ממנו נחלקים בד"כ לשני בחי' שזהו מזל ונוצר דאבא יונק ממנו הוא נמשך מפנימי' הכתר הנק' תענוג לכן נמשך בבחי' משפיע אבל מזל ונקה הוא נמשך מבחי' חיצוני' הכתר הנק' רצון ונעשה בחי' מקבל ואימא יונק⁶⁸ ממנו כידוע דכמו שאו"א המה בחי' משפיע ומקבל כך שרשם שהם בחי' ונוצר ונקה הם בבחי' משפיע ומקבל.

וזהו שרש שתי הלחם שהם מרמזים לתשב"כ ותושבע"פ⁶⁹, כי תורה נק' לחם⁷⁰ כו' שזהו שני מדריגות דחו"ב כי בינה הוא שרש תושבע"פ וכ"ה שרש הנשמות כי שרש הנש"י ותושבע"פ אחד הוא, וחכמה הוא שרש תושב"כ⁷¹, וחכמה יונק ממזל שדמהשמיני ששרשו בפנימי' הכתר הנק' תענוג שזהו שרש הטעמים ונגינות השייכים לתושב"כ כנ"ל בתורה, ובינה יונק ממזל הי"ג ששרשו בחיצוני' הכתר הנק' רצון שייך דוקא לנש"י ותושבע"פ שעל ידם מתגלה הרצון בגילוי ובדקדוק איך לעשות כידוע וכנ"ל בתורה, וע"י תנופת הלחם היו מניפים בחי' או"א לשרשם בעצמי' הכתר אשר שם התענוג והרצון א' הוא (... כי מה שהתענוג והרצון⁷² חיצוני' או להיפך היינו בבחי' גילוי אור הכתר אבל בעצמו' הכתר המה א' ממש. ..), וזהו מה שיונקים ממזלות כי ע"י המזלות המה יונקים משרשם שהוא בחי' עצמות הכתר ועי"ז הי' נעשה ג"כ תנופת הכבשים היינו עליות המדות שלמטה מן חכמה שי"ן שאחרי הבי"ת בבחי' שי"ן שקודם הבי"ת שהוא בחי' המדות שבכתר, וכ"ז ע"י יניקת או"א ממזלות כי השי"ן הוא ג"כ בחי' שערות כי השערות המה בדוגמת יודי"ן ווי"ן⁷³ שזהו ג' ווי"ן שבשי"ן שהמה ג"כ בחי' יודי"ן ווי"ן כו' וד"ל (ונלע"ד⁷⁴ בדרך אפשר כי יש ב' בחי' מדות בבחי' הכתר הא' בחי' חג"ת דאריך המלובשי' באו"א שזהו בחי' שי"ן שקודם הב' ולאחר התלבשותם באו"א נק' כבש שי"ן שאחר הבי"ת מצד שאו"א עולים ומלבישים לזרועות הנ"ל ונמצא שכח החכמה נחשב למע' מהם במה שמושל על המדות אע"פ שהוא רק מלביש להם, וכאשר נמשך האור מבחי' מדות אלו במדות דז"א בבחי' תוס' אור ע"י החכמה דוקא זהו בחי' כבשי תמידין, אבל יש בחי' מדות שבעצמות הכתר שלמעלה מגדר הלבשה באו"א והוא בחי' מדות דע"י שהלבשה שלהם הוא בבחי' גולגלתא ומו"ס שהם אינם באים בבחי' קירוב בהשתל' רק בדרך יניקה מרחוק ונמצא שנמשכים ג"כ ע"י השערות הנק' מזלות, אך באמת גם הארת ג"ר דע"י שאינם מלובשים כלל אפי' בגלגלתא ומוחא ג"כ מאירים דרך פנימיות חכ"ס בבחי' מזלות הנ"ל. ועם זה יובן שרש שתי הלחם דתו' הוא הארת ג"ר דע"י המאירים דרך מזלות ושרש כבשי עצרת הוא בחי' המדות דז"א שלמטה מהחכמה כאשר מתרוממים לקבל ממדות דע"י דוקא שלמעלה אפי' משרש המדות דז"א (... ששרשם בחג"ת דאריך כו'. ..) וזהו ע"י תנופת הכבשים, אך תנופת הכבשים נעשה ע"י תנופת הלחם כנ"ל שכאשר מאיר אור הג"ר דע"י שהוא בחי' גילוי עצמו' אא"ס כמ"ש אז ממילא מאיר שרש ההשתלשלו' כמ"ש בעצמו' אא"ס שזהו בחי' מדות דע"י, וזהו המבואר בתורה שמאיר שרש ההשתל' כמ"ש מצד עצמו' אא"ס שהוא בחי' ההתנשאות עצמי' כידוע דבחי' ע"י הוא בחי' המתנשא מימות עולם⁷⁵ שהוא מל' דא"ס והוא מקור האמיתי דהשתל' כידוע דמלכותך דוקא מכ"ע וזה מתגלה ע"י תנופת הכבשים שזהו גילוי אא"ס למטה בהשתל' כמו למעלה בשרשם המיוחד בעצמי' אא"ס, והתגלות זאת באה מצד התגלות שרש התורה בעצמי' אא"ס שהוא למעלה משרש ההשתל' בעצמו' שהוא רק בחי' מדות דמל' דא"ס כנ"ל וד"ל. ..).