שבת שבתון

שמהיום ד' פ' שמות רישומי דברים

שבת שבתון¹ הוא לכם² ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב כו', ובפ' אחרי נאמר שבת שבתון היא לכם³ ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם כו'. להבין השנויים שבפסוק זה שבפ' אמור לפסוק זה שבפ' אחרי, כי בפ' אמור נאמר שבת שבתון הוא לשון זכר ובפ' אחרי נאמר שבת שבתון היא ל' נקיבה, ועוד שבפ' אמור אמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש כו' ובפ' אחרי נאמר ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם ולא נאמר בתשעה, ועוד קשה ל' בתשעה והל"ל בתשיעי דהלא אין חיוב העינוי רק בתשיעי בערב ולמחרת ביום ה'⁴ ולא בכל התשעה ימים כו', ועוד שבפ' אמור לא נאמר חוקת עולם ובפ' אחרי אמר חוקת עולם, ואדרבה הוי ראוי לומר להיפך דבפ' אמור מונה סדר המועדות בלבד והמועד הוא חוקת עולם להיות נוהג גם אחר החורבן משא"כ בפ' אחרי שמדבר בעבודת יוהכ"פ שאינו אלא בזמן הבית ולא אחר החורבן ואיך א' חוקת עולם, ועוד י"ל מה שא' בפ' אחרי וכיפר על הקודש⁵ מטומאות בנ"י ובסוף הפ' אחר פסוק דשבת שבתון הוא⁶ אמר וכיפר על מקדש הקדש⁷, וי"ל ענין השנוי, גם להבין מהו ענין הכפרה על הקדש וכי חטא חטא ששייך כפרה כו'.

והנה להבין כל הנ"ל יש להקדים ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא לצורך עלי'⁸ וענין הירידה הוא להיות ידוע שהנשמה עצמה טהורה היא כמאמר נשמה שנתת בי טהורה היא⁹ וביאור ענין טהורה היינו שאין בה שום צמצום והסתר כלל להפריד ולהבדיל בינה לבחי' אלקות ולכן הוא בתכלית הביטול כמ"ש אליהו חי הוי' אשר עמדתי לפניך¹⁰, עמידה הוא בחי' ביטול¹¹ בתכלית, וגם יתפרש טהורה מל' תוקף הבהירות כמו בעצם השמים לטהר¹² כו', והיינו ג"כ ענין הנ"ל שבנשמה מאיר בה בחי' אלקות בלי שום צמצום והסתר כלל [... וזהו מה שהנשמה נק' חלק אלקה ממעל¹³ שמולהיותה בחי' אלקות ממש בתכלית הביטול כמו הספירה ממש רק ההפרש ביניהם שהנשמה אין בה כח לברוא יש מאין ועיין במאמר איהו וחיוהי¹⁴ כו'], והנה אח"כ א' אתה בראת כו' שנתלבשה בבחי' בריאה יש מאין והיינו בחי' נשמה דבריאה שהיא לבוש בלבד לגבי הנשמה העצמי' שיש בה בחי' צמצום והסתר על האמיתית אור האלקי [... כידוע דבחי' נשמה דבריאה הוא בחי' חוש להשיג אלקות בהשגה דווקא ובבחי' ההשגה לא יוכל להשיג בחי' אמיתית הביטול כמ"ש כו'] ואח"כ ירדה מעולם הבריאה לעולם היצי' ע"י צמצום שני ונתלבשה בלבוש הנק' בחי' רוח דיצי'¹⁵, וזהו יצרת כו' [... ובחי' רוח דיצי' הוא החוש להתפעל מן ההשגה שיש בה צמצום יותר ולכן ההתפעלות מורגשת יותר מן ההשגה כו'], ואח"כ ירדה בבחי' צמצום שלישי מיצי' לעשי' להתלבש בבחי' נפש דעשי' ובאמצעות הנפש מתלבשת בגוף גשמי' שזהו מה שאמר נפחת כו' [... ובחי' נפש הוא פרומקייט טבעית בבחי' המעשה בלבד להיות סו"מ וע"ט כו'] ונמצא שזהו ענין ירידת הנשמה להסתתר בכמה לבושין עד שלא יאיר אור הביטול שבה בגוף רק בבחי' המעשה בלבד כו' אבל בחי' ירידה זאת צורך עלי' והיינו שתתעלה למעלה ממקורה ושרשה שנק' בחי' טהרה לבחי' קדושה כו', ולכן לע"ל כאשר יהי' שלימות עליות הנשמות נאמר ואנשי קדש תהיו¹⁶ כו', וענין העלי' זאת היא ע"י המצות וכמאמר אשר קדשנו במצותיו¹⁷ כו' ולכן כל נפש מישראל מחוייבת לקיים כל התרי"ג¹⁸ מצות¹⁹ ואפילו מצות התלויים בכהנים רק שקיומם הוא ע"י העיבור או גילגול והיינו שכך עלה ברצונו שלא יוכל להיות שלימות העלי' בבחי' קדש כ"א ע"י קיום כל התרי"ג כו', וגם קיום כל המצות תלוי בזמן ולכן יוצרו לכל נפש כמה מחי'²⁰ בזמן עד שיוכל להשתלם בשלימות העלי' בבחי' קדש העליון וכידוע בזהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים²¹ באינון יומין עילאין דאינון לבושין כו' וואי²² למאן שחסר לי' לבושא חדא כו' גרע לבושא כו' כי המצות כאשר מתקיימין בזמן נעשין לבושין לנשמה שע"י לבושין הללו תעלה הנשמה לבחי' קדש העליון כו' וד"ל.

והנה מתחילה י"ל ענין ההפרש בין טהרה לקדושה כו' [שבחי' קדושה הוא למעלה מבחי' טהרה ולכן בלוים נאמר וכה תעשה להם לטהרם²³ ובכהנים שהם למעלה מלוים נאמר וקדשתו²⁴ כו'²⁵, והנה בחי' טהרה וקדושה שמזהוא בחי' ממכ"ע וסוכ"ע²⁶ כי בחי' ממכ"ע היינו אור וחיות הבא בדרך התלבשות ולכן הוא מלובש בתוך כל עלמין להחיותם בבחי' או"פ כו', וענין כל עלמין היינו ב' מיני עלמין הא' בחי' עלמין סתימין דלא אתגליין והב' בחי' עלמין דאתגליין²⁷ ויובן מבשרי אחזה באור וחיות הנמשך מרב לתלמיד דרך הדיבור היינו שפע השכל שנתגלה ע"י הדיבור הוא תקוע ומלובש תוך מחשבת התלמיד ומלובש בו בבחי' או"פ כי שכל התלמיד תופס אור השכל ומגבילו והיינו לפי שנתלבש אור שכל הרב בבחי' צמצום והסתר באותיות הדיבור לכן יכול התלמיד להגביל אור שכל זה בתוכיות ופנימיות שכלו כו', וע"ד דוגמא זאת הוא התגלות אור השכל מכח המשכיל לעצמו שהגילוי בא ג"כ ע"י התלבשות באותיות המחשבה להרהר ולהשכיל איזה דבר ואז אור שכלו ומחשבתו מלובש בדבר המושכל כמו כשחושב איזה בנין ומשכילו בשכלו הרי בחי' שכלו ומחשבתו מלובשים בדבר ציור הבנין המדומה במחשבתו כי²⁸ רק שיש הפרש בין התלבשות אור וחיות המתגלה ע"י הדיבור בדבר נבדל כמו שכל ומחשבת התלמיד שאז הדבר נבדל הוא מלובש ומסתיר על אור וחיות השופע בו ועי"ז הוא נראה בבחי' מציאות לעצמו בבחי' נפרד ובין התלבשות אור וחיות המתגלה ע"י אותיות המחשבה לעצמו לחשב בדבר נבדל שבחי' דבר הנבדל הוא כלול ובטל באור וחיות השופע בו בתכלית כו' [... וטעם הדברים נלע"ד להיות כי בכל שפע המתלבש באותיות יש בזה בחי' מקיף ופנימי' אך אותיות הדיבור להיותם באים בבחי' נפרד מעצמו' המשפיע לכן הם מעלימים אור המקיף לגמרי ואינם מגלים רק הארה בעלמא בבחי' פנימי' ולכן הפנימי' נבדל מן המקיף ואינו מתייחד עמו כ"ז²⁹ כמו בשכל המתקבל בשכל התלמיד שאינו מקבל רק הארה בעלמא ע"י אותיות הדיבור ועצם השכל נשאר בבחי' האותיות עצמם בבחי' העלם ומקיף כו' [אך בהעלם לכה"פ ישנו לעצמו' השכל באותיות ולכן קאים אדעתי' דרבי'³⁰ אח"כ מתוך האותיות עצמם כו'], ולכן נראה שכל המקבל בבחי' נבדל לעצמו אחר גמר קבלת השפע מאת המשפיע וזהו הוראה שאפי' בעת קבלת השפע שמוכרח להיות בבחי' ביטול לאור שכל הרב אינו ביטול גמור רק בחי' ביטול היש בלבד, אבל בחי' אותיות המחשבה אינם נמשכים בבחי' נפרד חוץ מעצמו' המשפיע ולכן אינם מסתירים על עצמיות אור השכל השופע בהם בחי' מקיף ופנימי ומתייחד בהם המקיף עם הפנימי' לכן הם בטילים ונכללים באור השכל בתכלית, ולכן אנו רואים בכל מחשבה הגם שמחשב בדבר נבדל וכח מחשבתו ושכלו מלובשים בדבר נבדל ההוא ומוקפת בתוכם מ"מ המה מקיפים ג"כ לבחי' דבר הנבדל בשעת מעשה גופא, נמצא שכח שכלו מתגלה בדבר הנבדל ע"י אותיות המחשבה בבחי' מקיף ופנימי ושניהם הם בגילוי גמור ומיוחדים זב"ז לכן דבר הנבדל המתחשב הוא בטל בתכלית כו' וד"ל].

שמחוהנמשל יובן למשכיל למעלה בבחי' ממכ"ע שהוא אור וחיות האלקי הבא בדרך התלבשות בבחי' אותיות [... שזהו ענין אורות בכלים כי הכלים הוא בחי' אותיות³¹ כמשי"ת בביאור שאח"ז כו'], שאור וחיות זה מתגלה בבחי' או"פ בתוך כל העולמות דבי"ע וכל העולמות מרגישים אור וחיות הזה בגילוי גמור בתוך תוכם כו' ולכן אינם מרגישים רק שאור האלקי הוא מחי' ומהוה אותם אבל מ"מ הם מורגשים ג"כ למציאות דבר מה [... ואפי' בעת בחי' ביטול שלהם. . . השפע שהוא בחי' רצוא שקודם השוב³² אינו ביטול גמור רק בחי' ביטול היש כו']. . . בחי' העולמות ומלאכים שמקבלים מבחי' אותיות הדיבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו³³ שזהו בחי' העולמות וברוח פיו כל צבאם³⁴ שזהו בחי' המלאכים ואור וחיות האלקי המתגלה ע"י אותיות דבורו ית' הוא נמשך בבחי' צמצום והסתר עד שמחמת זה הם נראים למציאות בפ"ע [ולכן נק' שפע זאת בשם דבר הוי' כי דברה תורה כלשון בנ"א³⁵ וכמו שלמטה הדיבור הוא נפרד מן המשפיע כו' כן למעלה השפע הנמשך בדרך צמצום והסתר עד שנראה בבחי' נפרד נק' בשם דיבור אע"פ שבאמת אינו נפרד כי אין לך דבר חוץ ממנו³⁶, אבל נש"י עלה במחשבה³⁷ והם מקבלים חיותם והתהוותם דרך אותיות מחשבתו ית' [... שזהו בחי' פנימי' הכלים כמו שית' בביאור כו'] ואור וחיות המאיר דרך אותיות המחשבה הוא מאיר בתוקף הבהירות והגילוי ובלי צמצום והסתר כלל [כנ"ל בב' פי' דטהורה ומחמת זה מתייחד המקיף עם הפנימי' מצד שהאותיות אינם מעלימים לאור המקיף כנ"ל] ולכן הנשמה הגם שמלבשת לאור האלקי השופע בה ותופסת אותו בתוך תוכה מ"מ הוא בתכלית הביטול וההתכללות באור השופע בה עד שאינה נראה למציאות בפ"ע כלל.

וזהו ב' מיני עלמין בחי' עלמין סתימין דלא אתגליין שנק' בשם עלמין סתימין מחמת שאור האלקי שופע בהם בתוקף הגילוי ולכן הם סתומים ונעלמים ואינם מתגלים למטה כמו אור הבהיר ביותר שנק' בשם חושך מצד שא"א להסתכל בו כו' והם מקבלים מאותיות מחשבתו ית' ומבחי' זאת נמשכים בחי' הנשמות כו', אבל בחי' עלמין דאתגליין האור האלקי שופע בהם בבחי' צמצום והסתר ולכן הם מתגלים במציאות דבר מה ומתגלים למטה ולכן נק' בשם עלמין דאתגליין כו' [ובד"כ הוא שתי בחי' יוצר אור ובורא חושך³⁸ וכו'], וזהו ג"כ ענין ים ויבשה כי ים שמטהוא בחי' עלמא דאתכסי' שהוא בחי' כח המח' העליונה מקור כל נש"י ונש"י נכללים במ"ס⁴³ זאת בתכלית הביטול כדגים שבים המובלעים במקורם וכל חיותם הוא מבחי' מקור המהווה אותם ואין להם חיות אחר כלל, ולכן אין יכולים להפרד ממקורם ומיד כשפורשים מתים⁴⁴ אבל נבראים שביבשה הגם שמתהווים מן היבשה כמאמר הכל הי' מן העפר⁴⁵ וגם ניזונים ממנו כמאמר ארץ ממנו יצא לחם⁴⁶ אעפ"כ הם נראים בבחי' נפרד ויוכלו להתקיים אפילו באויר השמים כן למעלה בחי' עלמא⁴¹ דאתגליי'³⁹ שהוא בחי' כח⁴² הדיבור⁴⁰ העליון נק' יבשה שמשם נמשכו כל העולמות והמלאכים לכן אינם בתכלית הביטול כנשמות.

אך כ"ז הוא בחי' ממכ"ע שהוא בא בסדר והדרגה בכל עולם לפ"ע שבעולמות העליונים הנק' עלמין סתימין הוא מתגלה בתכליות ואח"כ בעולמות התחתונים הנק' עלמין דאתגליין מתמעט אור התגלות שפעו במיעוט אחר מיעוט עד שבעולם העשי' מתמעט הגילוי מכל וכל וזהו בחי' טהרה שהוא ראשית הגילוי דממכ"ע המאיר בעלמין סתימין נק' בשם טהרה להיות מאיר בהם בלי צמצום והסתר כלל כנ"ל בב' פי' דטהורה כו', אך בחי' ב' הוא בחי' סוכ"ע שהוא בחי' אור שאינו נמשך בדרך התלבשות באותיות כלל ולכן אינו נמצא בכל העולמות בגילוי רק בהעלם וזהו פי' ענין סובב שאין הכוונה מקיף ולמעלה⁴⁷ רק שנמצא בהעלם בתוך כל העולמות בהשוואה, והטעם להיות שאין ערך לכל העולמות לגבי בחי' אור זה עד ששוין לגבי ריחוק הערך דעלמין סתימין עם ריחוק הערך דעלמין דאתגליין וכמו שנמצא בעלמין סתימין כ"ה נמצא ממש בעלמין דאתגליין וכמו שאינו מתגלה בעלמין דאתגליין רק שנמצא בהם בהעלם כן אינו מתגלה בעלמין סתימין רק שנמצא בהם בהעלם ושניהם⁴⁸ אין ערוך לגבי' בהשוואה כו', ובחי' זאת דסוכ"ע נק' בשם קדושה ע"ש שהוא קדוש ומובדל לגמרי מגדר העולמות כו' ואינו מאיר בהם רק בבחי' מקיף בהעלם ובהשוואה למטה כמו למעלה וד"ל [... וזהו והקדוש בשמים ובארץ⁴⁹ שהוא קדוש בתכליות לכן נמצא בשמים ובארץ בהשוואה כו'].

והנה זהו ג"כ שהמלאכים ונש"י אומרים ג"כ קדוש כו' הוי' צבאות⁵⁰, כי הנה אעפ"י שאנו אומרים שאור הסובב נמצא בהעלם אין הכוונה שאינו פועל שנכלל, כי אדרבה עיקר הפעולה הוא מבחי' הסובב, רק שפעולה זאת אינו מורגש בגילוי רק בהעלם, והמשכה פעולה זאת דסוכ"ע בממכ"ע [... כי אעפ"י שעיקר הפעולה והתהוות הוא מבחי' הסובב מ"מ הפעולה ע"י אמצעית אור הממלא ולכן נק' בחי' זאת המשכת סוכ"ע בממכ"ע כו'] נק' בשם קדוש בוא"ו⁵¹ כי עצם הסובב הוא נק' קדוש⁵² והמשכת פעולתו בממכ"ע הוא בחי' וא"ו שמורה על הירידה מגבוה לנמוך, וזהו ג"פ קדוש כנגד ג' עולמות בי"ע⁵³ כי אע"פ שנמשכו אור הסובב בדרך ירידה מגבוה לנמוך לפ"ע עולם הבריאה מ"מ אינו⁵⁴ בערך עולם היצירה וצ"ל ירידה להוות ולהחיות עולם היצירה וזהו קדוש הב' ועד"ז מיצי' לעשי' הוא בחי' קדוש הג' וזהו ג"פ קדוש עד שיהי' הוי' צבאות אות הוא בצבא דילי'⁵⁵ שהם הנשמות ומלאכים דעלמין סתימין ועלמין דאתגליין כו' [... ואות הוא בחי' אות⁵⁶ המ"מ⁵⁷ הבא בדרך בהתלבשות באותיות כו'], ונמצא שיש ב' בחי' באור הסובב הנק' בשם קדוש בוא"ו וקדוש בלא וא"ו כו' [... שזהו בחי' ב' מקיפים מקיף הפרטי ומקיף הכללי והוא בחי' חי' יחידה כו' וד"ל], וזהו ענין עליית הנשמה ע"י המצות והיינו שעולה למעלה ממקורה ושרשה בממכ"ע שהיא בבחי' טהרה כנ"ל ונכללת בבחי' ביטול באור עצמו' הסובב הנק' קדוש בלא וא"ו שזהו ואנשי קדש תהיו לי⁵⁸ שיהיו בחי' כלים לעצמיות אור הסובב ולכן עתידים צדיקים שיאמר לפניהם קדוש⁵⁹ היינו שגילוי אור הסובב בממכ"ע הנק' בשם קדוש יהיו הם בבחי' מקור לשפע זאת ולהשפיע ולהמשיך המשכה זאת בעולמות אבל בעצמם יהי' בחי' ביטול למעלה מבחי' זאת רק לעצמו' הסובב הנק' קדש כו' [... אבל עכשיו אומרים בעצמם קדוש וביטולם הוא רק לבחי' זאת דהמשכה סובב בממלא כו' וד"ל].

אך להבין מאין יש כח גדול כזה בבחי' המצות לרומם את הנשמה במעלה ומדריגה שאינה מערכה כלל, כי הנה יש להקדים דמה שכל המצות נק' בשם מצות המלך⁶⁰ כי הנה יש הפרש בין כל מיני שפע להשפעת מדת המלוכה, כי כל מיני שפע נמשכים בבחי' פנימיות במקבל [... והיינו שעצם ההשפעה נשארת בבחי' מקיף והארה בלבד נתפס בבחי' פנימי' אבל מ"מ ההארה נמשכת בבחי' תפיסא במהות המקבל כו'] כמו שפע שכל מרב לתלמיד שנמשכת במהות המקבל עד שנתוסף ונתרבה מהות שכלי מחמת זה אבל שפע המלוכה איננה נתפס שנאבמקבל כלל רק הארתה הוא בבחי' מקיף בלבד [... פי' שאעפ"י שגם במדת המלוכה עצם המדה נשארת בבחי' העלם ורק הארתה בלבד נמשך למקבל ואדרבה ההארה שבמדת המלוכה היא רק הארה בעלמא שאין לה ערך כלל לעצם המדה יותר ממה שאין ערך להארת כל המדות לגבי מקור המדות עצמם כי מדת המלוכה נשארת בבחי' הרוממות בעצמי' המלך ורק שם המלך נק' על אנשי המדינה והשם אין לו ערך כלל לגבי העצם מ"מ אפי' הארה זאת דשמו אין נתפס בבחי' פנימי' באנשי המדינה רק בבחי' מקיף עליהם בלבד והיינו שאינם מרגישים מהותו כלל רק זאת מרגישים שהוא מרומם ומנושא מהם ולכן אין בהם שום תוס' מהות משפע המלוכה עליהם רק אדרבה ביטול מהותם מכל וכל כו'], ולכן אין שום כלי להכיל הארת מדת המלוכה רק בבחי' הביטול למעלה מן הטעם ועונג לגמרי שהוא ענין קבלת עול המלך עליהם שעי"ז מקבלים שפע מדת המלוכה בהם אבל אם הביטול עפ"י איזה עונג וטעם אין כח להכיל הארת מדת המלוכה משא"כ בשארי השפעות כמו שפע השכל מרב לתלמיד הנה הביטול שיש בתלמיד המקבל השכל נמשך מצד העונג יש⁶¹ לו בהשכלה לזאת מניח ומבטל א"ע מכל וכל בשביל לשמוע השכל כו'.

והנמשל יובן למשכיל למעלה בענין המשכת שפע אלקי בעולמות הנבראים בע"ג שאין להם ערוך כלל לגבי אור אלקי הבלתי מוגבל לזאת א"א להיות ההשפעות אור האלקי להוות ולהחיות הנבראים כ"א בדרך רוממות והתנשאות, והיינו שעצם אור האלקי נשאר בבחי' העלם ורק הארה בעלמא ממנו מאיר בנבראים וגם הארה זאת אינה מאירה רק בבחי' מקיף על הנבראים וזהו כי נשגב שמו לבדו⁶² שזה עצם מדת המלוכה שהוא ג"כ בבחי' נשגב לבדו ורק הודו שהוא הארכו⁶³ מדת המלוכה וגם הארה זאת אינה מאירה רק בבחי' מקיף וזהו על ארץ ושמים כו', אך אין המשל דומה לנמשל כי במשל אין הארת המקיף במדת המלוכה פועל רק בחי' ביטול באנשי המדינה אבל בנמשל דמדת המלוכה למעלה הנה מהארת המדה בבחי' מקיף נעשה ג"כ מקור להחיותם ולהוותם מאין ליש בפ"מ כו', והנה כל המצות הם בחי' בירורים לאהפכא חשוכא לנהורא והיינו לעשות מיש לאין בכדי שיהיו נכללים כל חיות העולמות בבחי' ביטול באור האלקי המאיר ממדותיו ומלכותו ית' ולכן א"א להיות בירור והיפוך זה כ"א כאשר יעשה איש הישראלי את המצוה בבחי' ביטול דרך עול דווקא למעלה מן הטעם ועונג ועי"ז נעשה חיות המתברר [בעולם ע"י גוף המצוה ובנפש ע"י הכפי' שלו לעשות המצוה בחי' גילוי להארת מדת מלכותו ית' כו' ולכן ג"כ מצות ק"ש ואהבת הגם שהשכל מחויב⁶⁴ להתבונן ולאהוב מ"מ צריך לכוין שעושה זה בדרך כפי' והכרח בכדי לקיים רצון המלך ולא מצד חיוב השכל כו' והיינו מצד שכך הוא רצון הקב"ה לעורר נפשו בהתבוננות והתפעלות כו'.

שנבוהנה ידוע דמדת המלוכה שרשה בבחי' חכ"ע ולמעלה יותר מבחי' רצה"ע [... כידוע דאבא יסד ברתא⁶⁵ וכתר עליון איהו כתר מלכות⁶⁶ וזהו מראש מקדם נסוכה⁶⁷ כו'], ולכן הביטול זה דהתכללות החיות במדת המלוכה ע"י בחי' קבלת עומ"ש מרומם את המדה עצמה לשרשה בחכמה ורצה"ע וממילא מתעלה עמה גם כל חיות המתברר עד שרשו ברצה"ע [כי שרש האמיתי דחיות כל העולמות הוא בבחי' רצה"ע כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה⁶⁸ ], ואז ע"י הבירורים הנ"ל מתעלה גם הנשמה העושה את המצוה לבחי' חכמה ורצה"ע הנק' קדש כו', וזה ענין עלית הנשמה ע"י המצות מבחי' טהרה לבחי' קדושה שהוא בחי' חכמה ורצה"ע שהם בחי' סובב כ"ע, ולכן נק' המצות בשם לבושים להיותם ממשיכים אור האלקי מבחי' סוכ"ע להיות שורה על הנשמה בגילוי אור ואז נכללו בבחי' ביטול בבחי' סוכ"ע, ובחי' זאת נק' לבושים כמו הלבוש המקיף את האדם כן אור הנמשך ע"י המצות נמשך בבחי' מקף בלבד על הנשמה [... אך המקיף הזה מאיר בגילוי אור ואעפ"כ אינו נתפס בבחי' פנימי' כמ"ש במ"א ע"ד דוגמא המתפעל מן תפילת הצדיק⁶⁹ כו'], וזה ענין זרקא מקף כו' הולך סגולתא⁷⁰ כי הנה המל' נק' זרקא⁷¹ כמבואר בזהר שהוא בחי' אבנא בקירתא⁷² דאזדריקת כו' שהוא בחי' עליות המל' בבחי' החכמה ורצה"ע ועיקר עלי' זאת הוא ע"י אותיות התפילה [והתורה] שנק' סוסים⁷³ כי הגם שהבירור נעשה ע"י המצוה היינו בחי' הבירור למטה להיות מיש לאין וליכלל החיות של העולם במדת מלכותו ית' אבל עליית המל' גופא זהו ע"י אותיות התפילה [והתורה]⁷⁴, והנה ע"י עליית המל' מתעלים נש"י ג"כ למעלה יותר מבחי' מדת המלוכה וזהו הולך סגולתא שהמל' שנק' זרקא מוליך עמה נש"י הנק' עם סגולתא⁷⁵ כו'.

וזהו ואני כברוש רענן⁷⁶ פי' שכמו שהארז הלח שקומתו גבוה מאוד אך מצד לחות שבו הוא רך ונכפף עד לארץ ואז כשמניחים איזה דבר עליו ואח"כ ביעמוד שנגעל עמדו אז הוא מגביה דבר המונח עליו הגבה מאוד נעלה למעלה מראשו, כך הוא בחי' המל' אני⁷⁷ שרשה גבוה בבחי' חכמה ורצה"ע הנק' אין⁷⁸ כל⁷⁹ וכידוע דנעוץ תחב"ס⁸⁰ אך אח"כ כשעולה בחי' המל' לשרשה אזי מגביה נש"י הנכללים בה ע"י עסק המצות הגבה מאוד נעלה ברצה"ע למעלה מבחי' מדת המלוכה כו' וזהו סב"ת כו' [... ואפש"ל ענין זה דעליית נש"י למעלה מן המל' ע"ד המבואר בת"א בפר' בשלח⁸¹ בביאור דלסוסתי בענין והוי' הולך לפניהם⁸² שבשעת יצ"מ והי'⁸³ בחי' המל' לפניהם שהם נמשכים אחרי המל' שזהו בעת העליי' מן הגלות דבי"ע אבל אח"כ עלו עד הגולגלתא למעלה מבחי' המל' ואז יקראו ראשית תבואתה⁸⁴ שמשפיעים לתומ"צ כי תכליות עליי' המל' הוא רק עד דיקנא דא"א כו', ועד"ז נוכל לומר שעליי' נש"י ע"י תומ"צ הוא ג"כ בד"ז שמתחילה מתעלים ע"י תומ"צ שהם בחי' התפשטות רצונו וחכמתו ואח"כ מתעלים לעצמיות רצונו וחכ' עד שמתעלים אח"כ למעלה מן הרצון ג"כ שהוא בחי' גולגלתא] [כי רק בשעת קי"ס נתעלו לבחי' גולגלתא בלבד לקבל התו' אבל אחר מ"ת ביכולתה לעלות למעלה מן הגולגלתא עד העצמי' ממש] שזהו עיקר העליי' דשבת בעצמי' התענוג הנק' רעדכ"ר שזהו בסעודה ג'⁸⁵ ואז⁸⁶ נש"י משפיעים לבחי' המל'], משא"כ כל השבת אינו מאיר רק התגלות העונג שהוא ענין גילוי אור רצונו וחכמתו העצמי' כו' כמשי"ת כו' וד"ל⁸⁷.

וזהו ג"כ ענין וצדקה תרומם גוי⁸⁸ שכללו' המצות נק' בשם צדקה⁸⁹ והם מרוממים לנש"י למעלה מעלה בקדש העליון כנ"ל. והנה כתיב ושמרתם את השבת⁹⁰ כי קדש היא לכם שעיקר עליית נש"י הוא בשבת דווקא כי אז מתעלים לעצמו' החכמה ורצה"ע כי אע"פ שגם ע"י התומ"צ מתעלים בשבת⁹¹. וביאור הענין יובן מענין קריאת שם שבת שהוא ע"פ כי בו שבת וינפש⁹² עד"מ שנדאדם השובת ונח שבא אל עצמותו כי בתחילה הי' כחות נפשו מתפשטים בעשיית המלאכה וכשגומר את המלאכה אז נכללים כל עשר כחות נפשו כאו"א במקורו גילוי התנועה בכח התנועה וגילוי המדות בכח ומקור המדות וגילוי השכל בכח השכל, וכן הרצון והעונג כו', ועד"ז יובן למעלה בענין ירידת המל' דאצי' בבי"ע לברר בירורים ע"י המצות שמלובש בה ג"כ בחי' חכמה ורצה"ע, וכן בכל נשמה בפרט דוגמת המל' כאשר לומדת התורה ומקיימת המצות מתלבשים בה חכמה ורצה"ע המלובשים בתומ"צ ועי"ז מבררת בירורים בבחי' עולם שנה נפש ואח"כ בגמר הבירור דכל ששת ימים נעשה בחי' שביתה ועלי' ואז מתעלים כל הנשמות בבחי' המל' דאצי' וגם המל' עולה בשרשה בבחי' חכמה ורצה"ע וגם התומ"צ עולין בשרשן בחכמה ורצה"ע ועלייתן הוא לעצמו' הרצון והחכמה כו' [... והיינו ג"כ בחי' העלי' דשבת בתענוג העליון כי ענין התענוג הוא גילוי אור עצמי' עש"כ⁹³ הקבועים ונטועים בעצמי' בנפש כו' וד"ל. ובזה יובן מה שאנו אומרים בשבת קדשינו במצותיך⁹⁴ כו' והלא גם בימות החול אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו אך התומ"צ דחול הם התפשטות הרצון וחכמה אבל בשבת מתגלה עצמי' התומ"צ כמ"ש בעצמי' החכמה ורצון ואז הוא עיקר העלי' דנש"י לעצמי' הקדש ממש כו' וד"ל]. וזהו ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, לכם דווקא שע"י השבת נתעלו בעצמי' הקדש ממש כו' וד"ל [ויתבאר בתוס' ביאור תיבת לכם ע"פ הנ"ל דאע"פ דנש"י מתעלים ע"י המל' וע"י התומ"צ מ"מ מתעלים אח"כ למעלה מבחי' המל' וגם למעלה מן החכמה ורצון למקור התומ"צ והיינו בעצמי' אא"ס וע"י עלי' זאת ממשיכים אח"כ מבחי' עצמי' אא"ס בתומ"צ וגם בבחי' המל' וזהו בכל עסק התורה לשמה לשם התורה עצמה⁹⁵ להמשיך אא"ס בתוכה, וכן במצות נאמר אשר יעשה אותם האדם⁹⁶ כו', וזהו קדש ישראל להוי' ראשית תבואתה⁹⁷ שהם ראשית לתבואה דגלי' דתורה ורזין דאורייתא ורזי דרזין הנק' דגנך תירושך ויצהריך⁹⁸ כו', ונמצא שעיקר עלי' הוא לנש"י להיותם עולים בעצמי' למעלה מן החכמה ורצון וזהו לכם כו' וד"ל].

אך כ"ז הוא כאשר קיים את התומ"צ ושמר א"ע מכל ל"ת בתכליות אבל כאשר ביטול מ"ע כו' שאז עושה פגם וחסרון בהמשכת בחי' קדש העליון ומכ"ש כאשר עבר על ל"ת שאז נזרק למרחוק מאד בסט' דמסאבא שהוא היפוך הטהרה וכמו ע"י עשיית המצוה נזרק למעלה בקדש העליון שזהו שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים⁹⁹ כן ע"י העבירות נזרק למטה מאד בסט' דמסאבא שזהו מש"א שנהואת נפש אויביך יקלעינה בתוך כף הקלע¹⁰⁰ כו' ואזי אין תיקון לזה כ"א ע"י כה"ג שנכנס בו יהכ"פ לפני ולפנים בהיכל ק"ק ששרשו למעלה מבחי' קדש העליון ועי"ז ימלא כל הפגמים והחסרונות וגם יעביר כל הלבושים הצואים שע"י ל"ת כו'. וביאור הענין הנה עד"מ גשמי' כשנהר יחרב ויבש אז אין לו תקנה להתמלאות מצד המעיין בעצמו שנמשך ממנו בתחילה רק צריך לחפור את המעיין בעומק יותר ואז נמשך המעיין ממקום עמוק ביותר ואז מתגבר ויוכל למלאות את הנהר על כל גדותיו כו'. כן יובן למעלה שכאשר נעשה פגם וחסרון בהמשכת בחי' קדש העליון שהוא בחי' סוכ"ע אז צריכין לעורר מבחי' קה"ק שאז בחי' עצמי' אא"ס שלמעלה מבחי' סובב וממלא, כי הנה בחי' קדש הוא סוכ"ע שהוא ג"כ בגדר עלמין רק שנמצא בהם למטה כמו למעלה בהשוואה אחת אבל בחי' עצמו' אא"ס הוא מקור האמיתי דעצמי' הסובב ועצמי' הממלא שבחי' זאת אינה בגדר עלמין כלל ולכן נק' קה"ק שהוא למעלה מכל בחי' קדש דסובב וממלא רק הוא מקור האמיתי שלהם ולכן הוא ממלא כל החסרונות שבקדש כמשי"ת וד"ל. וכאשר נמשך האור מעצמי' אא"ס אז הוא ממלא כל החסרונות והפגמים ומעביר כל הלבושים צואים, אך גם בהארה זאת הנמשכת מבחי' עצמי' אא"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע יש ג"כ ב' בחי' בחי' מקבל ובחי' משפיע, ובחי' מקבל הוא כח ומקור כל ההשתלשלות כמ"ש בהעלם העצמי' [... כי אמיתית מקור ההשתלשלות הוא מבחי' עצמי' אא"ס דווקא הכל יכול וכל' הרמב"ם מאמיתית המצאו¹⁰¹ נמצא כל הנמצאים כו' וד"ל] אבל בחי' משפיע הוא בחי' העלם העצמי' ממש הנק' בחי' ואתה הוי' לבדיך¹⁰² כו'. והנה יש הפרש בהארה המאיר ביוהכ"פ מבחי' העלם עצמי' בין כשישראל עושין רצונו ומעוררים גילוי העצמי' מלמטה למעלה שאז נמשך מבחי' הגבוה שהוא בחי' משפיע שבהעלם עצמי' ובין כשישראל אין עושין תשובה רק שמתעורר העלם העצמי' להתגלות מצד סגולת היום אז אינו מתגלה רק מבחי' מקבל שבעצמו' כו' וד"ל.

והנה בזה יובן כל הנ"ל דהנה בפ' אמור אמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה ולא א' בתשיעי כי אין הכוונה על עינוי גשמי' בלבד שזה אין חיוב רק בתשיעי בערב ולמחרת דווקא אבל בזה שאמר בתשעה כוונתו על עינוי הרוחני שהוא ענין התשובה להתמרמר על בחי' הרע שבתשובה¹⁰³ כחות דנה"ט שהוא בחי' חו"ב ומדות ועי"ז מבדיל אותם מנה"א כו', וזהו ענין נסירה ע"ד העבודה הנעשית בעשי"ת כי הנה אעפ"י שנה"א היא רוח האדם העולה למעלה¹⁰⁴ להיות נמשך אחרי אלקי' בבחי' טבעי' ועצמי' ורוח הבהמה יורדת למטה אך כשמתלבשים זב"ז ע"י רצון הוי' המפליא לעשות ומקשרם ביחד אז נעשה בהם תערובות עד שיכול להיות להוי' ולגרמי' כא', וזהו היינו כחולמים¹⁰⁵ שכמו החולם בעת השינה שאז אין מאיר בו רק תכלית הקטנות דמוחין לכן יכול לדמות שני הפכים כא' אכן כאשר קם מן השינה אז שנונכנס בו בחי' הדעת שנמשך מצד גדלות המוחין ואז הוא מבחין ומבדיל בין שני הפכים כו', וכן ע"ד דוגמא בחביות יין כאשר מעורבים השמרים עם היין אז אין בוחן כ"כ טעם היין וגם בשמרים אין כ"כ טעם השמרים רק מעורבים זב"ז אבל כאשר החביות עומדת בשקט זמן מה אז נבדלו השמרים למטה והיין עולה למעלה ואז היין הוא בתוקף הטעם שבו והשמרים נעשו עבים וגסים מאד עד שאינם ראוים כלל לשתות, וכ"ה בנה"א כאשר אינו מעמיק דעתו בגדולת ה' ואז אינו מאיר בו רק קטנות המוחין אז יכול להיות בו רצון לה' ורצון לגרמי' כא' כדוגמת החלום הנ"ל, אבל כאשר מעמיק דעתו בגדולת ה' ומכניס גדלות הדעת בקרבו אז מפריד מנשמתו האלקית כל מיני שמץ רע אפילו תכלית הדקות ואז נשאר נה"ט למטה בבחי' שינה ואינה פועלת פעולתה ויכול נה"א לעלות למעלה בלי שיעור [... כמו בשעת התפילה בבינונים כמבואר בלק"א¹⁰⁶ ], וזהו בחי' אתכפי' כו', וזהו שבש"ע דייקא אנו אומרים דייקא סלח לנו אבינו¹⁰⁷ כי חטאנו כי מצד גדלות הדעת המאיר אז לכן מרגיש אפילו שמץ דק מן הרע לחטא גדול משא"כ כשאינו מאיר גדלות הדעת אז כל דרך איש זך בעיניו¹⁰⁸ כו', ועד"ז ג"כ בכלל הוא בזמן עשי"ת שאז מאיר בנש"י בחי' גדלות המוחין ואז ננסר ונפרד כל כחות דנה"ט מנה"א ואז הנה"א עולה למעלה כו', וכ"ה למעלה נעשה בחי' נסירה היינו ע"פ הידוע בענין כי שמש ומגן הוי' אלקים¹⁰⁹ והנסירה היא להפריד בחי' הנרתק דשם אלקים וממילא נתגלה בחי' שמש עילאה שהוא בחי' שם הוי' [שזהו ענין הארת פנים הנמשך בעשי"ת], וזהו ענין ועניתם את נפשותיכם בתשעה שהוא ענין התשובה להפריד הרע מכל תשעה כחות שבנה"א שזהו ענין שכל ומדות אבל ההפרדה ברצון אינו נעשה על ידינו רק מלמעלה [כמ"ש ומל הוי' את לבבך¹¹⁰ כו'], והנה ע"י התשובה מעוררים מלמעלה בחי' משפיע שבעצמי' כי כך הוא המדה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר¹¹¹ וזהו ענין שבת שבתון הוא כי יוהכ"פ נק' שבת שבתון שהוא בחי' עליות כל שבתות השנה כמו שהשבת הוא עליית ששת ימי החול, ולהיות שבפ' אמור מדבר כשמתעורר מצד מעה"ת בתשובה מעומקא דליבא שזהו ענין ועניתם את נפשותיכם בתשעה כנ"ל לכן א' שבת שבתון הוא שאז מאיר בחי' דכר שבעצמו' ולכן לא נאמר שם ג"כ חוקת עולם בפסוק דשבת שבתון [רק מתחילה א' חוקת עולם לדורותיכם כו'] להיות שהארה זאת אינו מאיר בכל יוהכ"פ רק כשיש כשרון מעשה התחתונים כו', אבל בפ' אחרי מדבר בגילוי אור הנמשך מצד עצם סגולת היום כי שם נאמר¹¹² בתשעה שאז אינו מאיר רק מבחי' מקבל שבעצמו' לכן א' שבת שבתון היא ולכן א' ג"כ חוקת עולם להיות שאור זה נמשך בתמידות בכל יוהכ"פ גם כשאין בחי' תשובה מלמטה כו'. ועי"ז יובן מש"א בתחילה הפרשה וכיפר על הקודש כי שם מדבר ג"כ כשיש תשובה מלמטה שנזלמעלה [... ואפשר שמרומז במה שא' בזאת יבוא אהרן¹¹³ שזאת היא בחי' תשובה תתאה תשוב ה'¹¹⁴ תתאה לגבי' וא"ו מלמטה למעלה כו'] שאז מעורר מבחי' יותר במה¹¹⁵ שהוא בחי' דכר ואז מכפר גם על הנוגע בקודש עצמו [כענין הפושעים בי בגופא דמלכא¹¹⁶ כו'] אבל אחרי שא' שבת שבתון היא כו' חוקת עולם, שהשמיענו ענין האור המאיר מצד עצם סגולת היום גם כשאין תשובה מלמטה אז א' וכיפר על מקדש הקדש בלבד שהוא ענין הפגם הנעשה במקדש הקדש שהוא רק בחי' הארה מקדש העליון אבל לא יוכל לכפר על הפגם הנעשה בקדש עצמיו¹¹⁷ אבל כשיש תשובה מלמטה אז משלים כל החסרונות והפגמים אפי' הנעשים בקדש עצמו כו' וד"ל.