ש"פ ראה רצ"ב לודמיר

שצדראה ⁴ אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום⁵, והנה נותן הוא מתנה תמידית וכמו שאנו אומרים בברכת התורה נותן התורה שהיא נתינה תמידית⁶, היום הוא זמן, ועצם ענין הזמן הוא מוגבל ומתחלק בהגבלת עבר הוה ועתיד, דכל יום הנה ביומו הוא הוה וביום שלפניו הוא עתיד ולאחריו הוא עבר וכשאומר היום הרי לכאו' משמע שהוא רק בהיום שנאמר, וכשאומר נותן היום מובן שהוא תמידי, וצ"ל איך הוא תמיד, והמתנה היא ברכה וקללה וצ"ל איך שייך ל' מתנה על קללה ח"ו, והנה הלשון אשר תשמעו הוא ל' ודאי דמשמעו שבודאי תשמעו, וצ"ל מדוע אומר אשר תשמעו, דהלא אח"כ הוא אומר אם לא תשמעו, א"כ ה"ז תנאי כמו כמה תנאי' שישנם בתורה, וא"כ הוה לי' לומר אם תשמעו⁷, וכמו אם בחקתי תלכו⁸, וכמו היום אם בקולו תשמעו⁹ שנאמר בהם לשון אם ל' ספק, והוה לי' גם כאן לומר אם תשמעו ומפני מה נא' אשר שהוא ל' ודאי. אך הענין הוא דבעבודת השי"ת יש שני דרכים ואופנים הא' הוא קיום המצות לימוד התו' והעבודה בתפלה, והב' הוא העבודה שצהדתשובה, והנה מ"ש אם בחקתי תלכו קאי על קיום המצות לבד, וכאמרו|8 ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם ותרגם וית פקודי תטרון ותעבדון יתהון, הרי שקאי על קיום המצות, ומ"ש ברש"י ע"פ אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה הכוונה הוא שיהיו עמלים בתורה שיפעול בקיום המצות שהתורה אור יאיר בנר מצוה, ומ"ש היום אם בקולו (של הקב"ה, רש"י¹⁰) תשמעו קאי על התשובה לבד וכדאי' בגמ' (סנהדרין דצ"ח ע"א) בהא דשאיל ריב"ל את משיח אימתי קאתי מר א"ל היום, ופירש לי' אלי' הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו, דביאת משיח (בב"א) תלוי בתשובה וכמאמרז"ל (שם צ"ז ע"ב) אם ישראל עושין תשובה נגאלין, וא"כ הא דאמור היום אם בקולו תשמעו קאי על ענין התשו' כדמוכח שם בהסוגיא¹¹, ולכן הנה בשניהם הן בקיום המצות לבד, והן בענין התשובה לבד נא' הל' אם שהוא ל' ספק, דאם בחקתי תלכו שהוא ספק אם יקיימו את המצות או ח"ו לא יקיימו, והיום אם בקולו תשמעו ג"כ ל' ספק אם יעשו תשובה, או יקיימו מצות ולא יצטרכו לתשובה פשוטה שהיא החרטה על העבירות ח"ו והעדר קיום מצות ד' אשר ציוה לעשותן, אך כאן באמרו ראה אנכי נתן לפניכם ברכה וקללה הכתוב מדבר בשני הענינים בקיום המצות ובהעבודה דתשובה ואומר נותן לפניכם שהוא נתינת כח מלמעלה על שני אופני עבודה אלו שזהו"ע ברכה וקללה, דברכה זהו מעשה המצות וקללה הכוונה דע"י העבודה דתשובה הנה גם הקללה נהפך לברכה וכמ"ש¹² ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ד' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ד' אלקיך, דאי אפשר לומר דהכוונה קללה ממש דא"כ מה"ע נותן לפניכם דמה שייך מתנה על הקללה, אלא דהכוונה הוא על תשובה¹³, והיינו זה מה שע"י התשובה גם הקללה נהפכה לברכה, וא"כ ה"ז ג"כ בכלל הברכה, וע"ז שייך ענין המתנה, וזהו ראה אנכי נותן לפניכם ברכה, שהוא מתנה והיינו נתינת כח מלמעלה בשתי הפנים אם על מעשה המצות או על התשובה דבה ועל ידה הנה גם הקללה נהפך לברכה, ולהיות דכאן הכתוב מדבר בב' הענינים בקיום המצות ובתשובה, ומב' הענינים הרי א' מהם בודאי יהי' אם שיקיימו המצות או שיעשו תשו' ולכן נא' כאן אשר ל' ודאי, דכתיב¹⁴ כי לא ידח ממנו נדח, דסוף כל סוף הכל יעשו תשובה¹⁵, רק שבהאופנים והדרכי' המביאים לתשובה ישנם ב' דרכים הא' הוא ע"י קירוב וריבוי השפעה מלמעלה, והב' שצוח"ו ע"י ריחוק ויסורים, וכמו שאנו מבקשי' בהוידוי הגדול דיוהכ"פ ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבי' אבל לא ע"י יסורים וחלים רעים, ולזאת הנה מאחר שמדבר בב' הדברים במעשה המצות ובתשובה, והרי אחת מהם ודאי יהי' לכן נאמר אשר תשמעו שהוא ל' ודאי יותר מכמו אם שהוא ספק, ועוד זאת כי בהלשון אשר תשמעו מרומז הא דאמרז"ל (מד"ר ויקרא פל"ה¹⁶) אשרי ואשריכם לכשתקיימו כל התנאים הללו שהתניתי עמכם, אימתי כשתשמרו את תורתי, ולפ"ז הנה שיעור הכתוב הוא, ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה דאנכי מי שאנכי¹⁷ עצמות א"ס ב"ה נותן ברכה לנשמות ישראל, וברכה גדולה כזו אשר בכחה להפוך גם את הקללה לברכה, והם ב' דרכים בעבודה הא' הוא אשר תשמעו אל מצות ד' אלקיכם כו' דאשר פי' ענג והיינו מי דקיום המצות אצלו הוא בחפץ ורצון פנימי דאז הוי זה עצמו ברכה, והב' דאם בסבות מסבות שונות לא תשמעו כו' וסרתם מן הדרך כו'¹⁸ דזה עצמו הוי קללה, היינו מה שאין שומעין, הנה העצה לזה הוא תשובה, דע"י התשובה הנה גם הקללה נהפך לברכה.

וזהו ראה אנכי נותן לפניכם היום, דב' מיני עבודה זו דמצות ותשובה שניתנו לישראל בדרך מתנה הוא בכל עת ובכל מקום, דהנה כל מקום שנא' היום הוא נצחי, דפי' היום הוא כאמרז"ל (עירובין דכ"ב ע"א) אריב"ל מאי דכתיב¹⁹ אשר אנכי מצוך היום לעשותם, היום לעשותם (בעוה"ז, רש"י ע"ז ד"ג ע"א) ולא למחר לעשותם (שלאחר מיתה לעתיד לבוא אם בא לקיים מצות אינו מועיל, רש"י) היום לעשותם למחר לקבל שכרם, והיינו דהיום לעשותם שזהו עד למחר לקבל שכרם דקאי על הגמול דלע"ל, וא"כ הרי כל משך זמן העוה"ז הוא היום לעשותם, וזהו דהיום הוא נצחי, ופי' לפניכם הוא בבחי' הפנימיות שלכם, דהנה כתיב²⁰ וזאת לפנים בישראל, דזאת קאי על התורה שנקראת זאת וכאמרז"ל (מנחות דנ"ג ע"ב) יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, יבא זה, זה משה דכתיב²¹ כי זה משה האיש, ויקבל זאת זו תורה דכתיב²² וזאת התורה אשר שם משה, מזה זה הקב"ה דכתי'²³ זה אלי ואנוהו, לעם זו אלו ישראל שנא'²⁴ עם זו קנית, וזאת לפנים בישראל שהתורה שהיא נקראת זאת היא בבחי' הפנימיות בכאו"א מישראל, דהנה איתא בזהר²⁵ תלת קשרין²⁶ מתקשראין דא בדא, ישראל מתקשראין באורייתא, ואורייתא בקוב"ה וכולהו דרגין שצזעל דרגין סתום וגליא, דסתום וגליא הוא פנימיות וחיצוניות דבישראל יש חיצוניות ופנימיות, ובתורה הוא גליא שבתו' ופנימיות התורה, וחיצוניות אוא"ס ופנימיות אוא"ס וזהו וכולהו כלומר בכל אלו שמתקשרין דא בדא אית בהו דרגין על דרגין בסתום וגליא, דבנשמות הגליא הוא הנשמה המלובשת בגוף והסתום הוא עצם הנשמה כמו שהיא למעלה, ובתורה הגליא הם אותיות התורה וההלכות הערוכות לפנינו היינו כמו דכל עניני התורה מלובשי' בענינים גשמיים דשכל אנושי מבין ומשיג אותם בהשגה טובה מוחשית, וסתים שבתורה הן ההלכות האלו ממש כמו שלומדים אותם בג"ע געה"ת וגעה"ע, וכן ההשכלות והשגות באלקות שזהו פנימיות התורה, וגליא דקוב"ה הוא האור מה שלפ"ע העולמות וסתום הוא פנימיות האור מה שלמעלה מהעולמות, והנה באופן ההתקשרות דישראל אורייתא וקוב"ה יש בזה שני פירושים²⁷ הא' דסתום דנשמות מתקשר בגליא שבתורה, דהיינו אותיות התורה, וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה שזהו חיותו העצמי והפנימי דזהו פירש וענין תיבת ישראל יש ששים רבוי²⁸ אותיות לתורה²⁹, וכידוע³⁰ דנשמות השרשיות הם במספר ששים ריבוי|28, וזהו ישראל מתקשראן באורייתא שהם אותיות שבתורה, וסתום דתורה שהיא פנימית התורה מתקשראה בגליא דקוב"ה, והפי' הב' דגליא דתורה מקשר גליא דנשמות עם גליא דקוב"ה, והיינו דכאשר מקיימים את ההלכה בהלכות התורה כתיקונה הנה עי"ז מתקשר גליא דנשמות שהם הנשמה המלובשת בגוף עם גליא דקוב"ה שהוא האור שלפ"ע העולמות להיות נמשך לו להאדם עי"ז תוס' חיות בחיים גשמיים וזהו את הברכה אשר תשמעו, דזה מה ששומעין לקיים מצות ה' כהלכתן הנה זה עצמו הוה ברכה בתוס' חיות בחיים גשמיים עפ"י התורה, וסתום דתורה מקשר סתום דנשמות עם סתום דקוב"ה, אשר לשני הפירושים והאופנים דהתקשרות זו הרי בהפנימיות דנש"י היינו בבחי' הסתום שבהם יש בחי' ומדרי' התורה, דהרי גם לפי' הא' והוא דסתום דנשמות מתקשר בגליא דתורה הרי דבפנימיות דנשמות יש בחי' התורה, ובאמת הנה במ"ת הי' הגילוי שלא בהדרגה, ולפי פי' הא' בענין ההתקשרות הנ"ל ה"ז כמו הדרגת ההשתל' דחיצוניות שבעליון נעשה פנימי אל התחתון, ובמ"ת הי' הגילוי שלא בהדרגה כלל וכמ"ש³¹ חכמת אדם תאיר פניו, דפנימיות החכ' שבזה הוא בחי' פנימיות דאוא"ס הי' מאיר בגילוי גם בגליא שבתורה שהן אותיות התורה והאיר בגליא דנשמות והיינו בהנשמות כמו שהם מלובשים בגופים, ורק מפני עוצם גודל הגילוי שהי' במ"ת הנה על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן, והחזירן בטל תחי'³², הרי שבמ"ת הי' גילוי הפנימיות גם שצחבהגליא דנשמות ומכש"כ דבפנימיותם האיר בחי' התורה, ואור זה נותן לנש"י במתנה נצחית, וזהו אנכי נותן לפניכם דאנכי הוא הדיבור הראשון דעשה"ד אנכי הוי' אלקיך³³, שעז"נ³⁴ הלא אנכי טוב לך מעשרה בני' דעשרה בנים הן עשה"ד³⁵ שהן ע"ס³⁶, והדיבור דאנכי הוא הראשון ובחי' הפנימיות שלהם, והדיבור דאנכי הוי' אלקיך נותן לפניכם שהוא ניתן בפנימיות שלכם והיינו שעי"ז נעשה שם הוי' בכל אחד ואחד מישראל, וזהו שנא' אנכי הוי' אלקיך, ולא נא' אלקיכם כמו שנא' כמ"פ בתו' כמו ועבדתם את ד' אלקיכם³⁷, אני ה' אלקיכם³⁸, וכאן כתי' אלקיך, שהוי' יהי' אלקיך אלוקה שלך, דע"י דיבור אנכי נעשה ש' הוי' בכאו"א מישראל³⁹.

אמנם צ"ל והלא הנשמות הם משם הוי', והיינו דכל הנשמות הם מאצי' ובאצי' הוא גילוי שם הוי', ולכן הנה גם הגוף הוא בציור הד' אותיות דשם הוי' כמ"ש⁴⁰ דהראש הוא בדוגמת תמונת אות יו"ד, וה' אצבעין דימין ושמאל ב' ההי"ן, וגופא הוא אות וא"ו, א"כ הרי גם בתחלת התהוותה של הנשמה יש בה שם הוי', וצ"ל מהו ההתחדשו' בזה מה שבמ"ת בהדיבור דאנכי נחקק שם הוי' בנפש כל אחד מישראל. אך הענין הוא דשם הוי' שבתחלת ההתהוות הוא מפנימיות הכלי' דאצי' ומהאור השייך אל הכלי', והשם הוי' דאנכי שבמ"ת הוא מעצמות האור שלמעלה מן הכלים והוא הנתינת כח על כל אופני עבודה בעבודת השי"ת. וביאור ענין שם הוי' שבנפש, הנה⁴¹ אי' במשנה⁴² אריב"ל בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שהתורה היא עלובה על שאין לה עוסקים⁴³, וכן יש כמה כרוזים שמעוררים על התשובה, וכמ"ש⁴⁴ אמר אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפץ במות הרשע, כ"א בשוב רשע מדרכו וחי', שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל, וכתיב⁴⁵ והשיבו וחיו, וכתיב⁴⁶ הלא בשובו מדרכיו וחי' וידוע הפירוש⁴⁷ דכאשר התשובה היא אמיתית אז הלא זדונות נהפכים שצטלו להבע"ת לזכיות⁴⁸ וזהו הלא בשובו דכשעושה תשו' אמיתית אז מדרכיו הלא טובים הוא וחי' דבתשו' גמורה נהפכים לטוב וכן יש כמה אופני הכרזות, אשר תכלית כולם הוא לעורר את האדם על התשובה ועבודת השי"ת, וצ"ל⁴⁹ מהו"ע הבת קול שיוצאת בכיו"י מהר חורב ומכרזת על עלבון התורה וכן שארי הכרוזים המעוררים על התשו', שהרי בנ"א אינם שומעים את הב"ק וכרוזים העליוני' א"כ מהו תועלת ההכרזה, אך הענין הוא|49 דהנה זה מה שבנ"א אינם שומעים הב"ק וכרוזי' העליוני' המעוררים על התשובה ועבודת השי"ת הוא רק בהארת הנשמה שמתלבש בהגוף להחיותו, מפני שהגוף והנה"ב מעלימים ומסתירים על אור הנשמה, דהנשמה שבגוף ה"ה נאחזת ונסרכת בעניני הגוף, אמנם ידוע דלא כל הנשמה מתלבשת בגוף, ומה שמתלבש בגוף הוא רק הארת ומקצת הנשמה בלבד, ועצם הנשמה אינה מתלבשת בגוף, דעצם הנשמה אינה בערך ההתלבשות בגוף, והגוף אינו בערך כלל להכיל עצם הנשמה, וראי' לזה מהמלאכי' דאמרז"ל⁵⁰ ומלאך בשליש עולם עומד, ויש בזה ב' פירושי'⁵¹ הא' דהמלאך הוא שליש מהעולם, והב' דהעולם הוא שליש מן המלאך, וידוע דגדלה מעלת מדריגת הנשמות על המלאכי', דהמלאכי' הנה שרש התהוותם הוא מחיצוניות הכלי' והנשמות הנה גם המשכתן הוא מבחי' פנימיות הכלים⁵², הרי שהנשמות שלמעלה מהמלאכי' אינו בערך כלל שיתלבשו בגוף, ומה שמתלבש בגוף הוא רק הארה לבד, ועיקר הנשמה היא למעלה, והנשמה כמו שהיא למעלה יש בה כל הכחות דחו"ב וראי' ושמיע' והנשמה רואת ושומעת הכרוזים העליונים, וכתיב⁵³ ונוזלי' מן לבנו"ן דלבנון הוא חכ' ובינה שבעצם הנשמה, דלבנו"ן הוא⁵⁴ ר"ת לב נון, והם ל"ב נתיבות חכ' שבעצם הנשמה ונו"ן שע"ב שבעצם הנשמה, ונוזלים מן לבנון, דמעיקר הנשמה כמו שהיא למעלה, והיינו דמכל מה שעיקר הנשמה רואת ושומעת למעלה הנה נוזל ונוטף גם בהארת הנשמה שמלובשת בגוף וזהו דכתי' (דניאל י' ז') וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשי' אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא, ואמרז"ל (מגילה ד"ג ע"א) אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזא, דמזל הוא עיקר הנשמה כמו שהיא למעלה, ומזלייהו חזא דשרש ומקור הנשמה רואה ושומעת כל הכרוזים העליונים ומתפעלת במאד ומזה הוא שנוזל ונוטף גם בהארת ומקצת הנשמה שמלובשת בגוף דגם היא היינו הארת הנשמה המלובשת בגוף מתעוררת בתשובה והתעוררות בעבודת השי"ת, והן הנה ההרהורי תשובה שבאים להאדם פתאום בלי שום הכנה כלל.

תוהענין הוא דהנה בהעבודה דתשובה הרי יש בה בשני אופנים, והיינו דהן בבעלי תורה ויושבי אהל, והן בבעלי עסקים וטרודים בעניני עולם יש ב' אופנים בתשובה, הא' היא התשובה הבאה בעבודה והכנה, והוא כאשר האדם מתבונן במעמדו ומצבו איך כי כל ימיו הוא טרוד ומוטרד ומגודל טרדותיו א"א לו לקבוע עתים לתורה, ואפילו תפלה בצבור הנה לפעמים יכבד עליו ביותר, והנה הגם שבהשקפה ראשונה יש לימוד זכות על עצמו ומצטדק בינו לבין עצמו שהלא הוא מוכרח בזה בשביל פרנסתו ופרנסת בני ביתו, אבל כאשר יכניס עצמו בזה להתבונן על אמיתת הדבר באשר הוא, דהן אמת דכתי'⁵⁵ וברכך ה"א בכל אשר תעשה שצריכי' עשיית כלי, אבל העיקר הוא הברכה העליונה, וישים לבו להתבונן בזה דכתיב⁵⁶ עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, דכל הנבראי' צריכי' פרנסה, והלא הבע"ח שהם למטה מן האדם מ"מ הלא מזונם נמצא להם לכל אחד לפי ענינו, דזהו עיקר גדול בההתבוננות דפסוד"ז, והאדם שהוא בחיר הנבראי' יתן כל ימיו רק על פרנסתו בלבד, וכאשר מתבונן בזה בהעמקת הדעת הרי בא לכלל הסכם והחלט גמור לקבוע לו זמן ללמוד ולהיות תפילתו במתינות ולא יוסיף עוד להטריד א"ע כ"כ וידאג לפרנסת נפשו, ומתבונן בכל אשר עבר עליו עד כה בביטול תורה ועבודה בכלל ובכל עניני המדות לא טובות בפרט, ומכש"כ בעניני חטאי' ועונות ומתעורר בתשובה לתקן את כל אשר חטא ואשם ושב אל הוי' בכל לבו ונפשו, וביותר בהזמנים המסוגלים לתשובה בחדש אלול דאז שערי רחמים נפתחי', ובפרט בעת רצון דר"ה ועשי"ת, דאז הוי תשובה בסדר והדרגה שבאה ע"י הכנה, וכן בבעלי תורה ויושבי אהל דכאשר מתבונן במעמדו ומצבו דעיקר ותכלי' ענין הלימוד הוא בשביל קיום המצות וכאמרז"ל⁵⁷ גדול תלמוד שמביא לידי מעשה דזהו תכלית ועיקר ענין הלימוד, וכשרואה אשר דבר לימודו אינו מביא לו חיות בקיום המצות, ובפרט מי שבריבוי לימודו ממציא היתרים בכמה ענינים וכמה קולות בעניני המצות הנה כאשר מתבונן בכ"ז יצר ללבו במאד וערט אים זייער שווער אייפין האַרצין ומתעורר בתשובה, ולפעמים הנה לפתע פתאום נופל להאדם הרהורי תשובה בלי שום הכנה כלל, וכמו שאנו רואין במוחש דלפעמים הנה האדם רץ במרוצה גדולה לרגלי עסקיו ועניניו והוא בשוקים וברחובות ולפתע פתאום יעמוד ממרוצתו ושואל את עצמו למה הוא רץ ובשביל מה הוא רץ, והאם לעולם יהי' טרוד רק בעסקיו ופרנסתו והאם הוא גרוע יותר מבע"ח דהבע"ח הקב"ה מזמין להם את אכלם והוא צריך להיות עסוק כל הימים לרבות הלילות רק בשביל השגת מזונו ופרנסת ביתו ואין לו זמן קבוע ללמוד תורה ואפי' תפלה בצבור אינו יכול להתפלל ונעשה אצלו הסכם בהחלט גמור אשר יעזוב דרכו הקודמת בריבוי מיני התעסקות וטרדות ויקבע לו עתים לתורה וילך להתפלל בציבור והנותן לחם לכל בשר יתן לו פרנסתו, וכ"ז בא תאלו פתאום בלי שום הכנה כלל, וזה בא מעצם הנשמה, דכשעצם הנשמה שומעת הכרוזי' העליונים בהתעוררות על התשו' הנה מזה נוזל ונוטף בהנשמה המלובש בגוף עד שמתעורר בתשו' שלמה, וגילוי בחי' עצם הנשמה יכולה להיות גם ח"ו ברשעי' גמורים וכמא'⁵⁸ רשעים מלאי' חרטות דמצד עצם הנשמה הרי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקו'⁵⁹ דזה⁶⁰ ח"ו מה שעוברים עבירה ר"ל הוא מפני הרוח שטות⁶¹ שמכסה על האמת ונדמה לו כי עודינו ביהדותו בשלימות⁶², אבל כאשר בא לו איזה דבר דעי"ז הנה ח"ו יכול להיות נפרד מאלקות אז הוא עלול למסור נפשו בפו"מ ונשאר חזק ביהדותו.

והנה בחינה ומדריגה זו נקראת בשם משכיל שהוא מקור השכל מה שלמעלה מטו"ד המושג, ונקראת בשם משכיל להיותה בחי' או"פ אלא שזהו פנימית החכ' שלמעלה משכל המושג לגמרי, וזהו דכתיב⁶³ משכיל לאיתן האזרחי דבאיתן יש ג' פירושים⁶⁴ א' ל' חוזק וכמ"ש⁶⁵ איתן מושבך דענינו חזק⁶⁶, ב' ל' קשה וכמאמר⁶⁷ איתן כמשמעו קשה הנקרא האַרט, והג' ל' יושן וכדתרגם⁶⁸ ירח האיתנים ירחא דעתיקייא דענינו יושן הנק' אַלט, והוא החוזק דעצמי, דהעצמי הוא מצד עצמו חזק, דמי שאינו עצמי אינו חזק בעצמו ושייך בו ענין השינוי וכמו אור דשייך בו שינוי לפי שאינו עצמי, והחוזק שלו אינו אלא מה שהוא דבוק בהמאור שהוא העצם, אבל מצ"ע שייך בו ענין השינוי, והעצמי הנה מצד עצמו אינו שייך בו ענין השינוי כלל, וכן הוא בחוזק הנשמות דלהיותם עצמי לכן יש בהם חוזק עצמי. והענין הוא דהנה אנו אומרי'⁶⁹ אלקי, נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת והם הד' עולמות אבי"ע, דטהורה היא בחי' אצי' בראת יצרת נפחת בי"ע⁷⁰, ובמד"ר תבבראשי'⁷¹ אי' דחמשה שמות נקראו לה נרנח"י, ובזהר⁷² כולל אותם בד' שמות נגד ד' אותיות דשם הוי' נר"ן ונשמה לנשמה, דנשמה לנשמה כולל חי' יחידה, דנשמה הוא בחי' נשמת שדי תבינם⁷³ שהוא בחי' בינה שבנפש והוא כח ההשגה וההבנה באלקות בכחו"ח⁷⁴ כפום שיעורא דילי', ונשמה לנשמה הוא בחי' חכ' שבנפש שהוא בחי' כ"ח מ"ה⁷⁵ הביטול עצמי שלמעלה מטו"ד המושג⁷⁶, ומזה הוא כח המס"נ שישנו לכאו"א מישראל מה שאינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד מאלקות ויש לו התוקף ועוז לעמוד נגד כל מונע ומעכב על תו"מ ולעמוד בנסיונות רבים דכ"ז הוא מהתוקף שבנפש שהוא בחי' חכמה, וזהו דמשה משבח את ישראל במעלת כי עם קשה ערף הוא⁷⁷ למעליותא⁷⁸ שהוא התוקף העצמי לעמוד נגד כל מונע ומעכב מתורה ועבודה ולעמוד בנסיון, דתוקף זה הוא מצד עצם הנשמה בהביטול עצמי שבה שהוא בחי' חכ' שבנפש⁷⁹, דבהשגה אין תוקף כזה כלל ולכן בתו' אינו נאמר ענין המס"נ⁸⁰, דבתו' נא' רק האהבה שע"פ טו"ד וכמ"ש⁸¹ לאהבה את ה"א כי הוא חייך, לפי דתו' היא בחי' שכל והשגה ומס"נ הוא מצד התוקף העצמי שלמעלה מטו"ד המושג וזהו בחי' החוזק שבנשמה שהוא חזק וקשה שלא להפרד מאלקות ולעמוד בנסיונות, וענין היושן שבנשמות הנה בשמות העליונות הוא שם ע"ב דשם מ"ה הוא מחודש ונק' שם מ"ה החדש⁸², ושם ס"ג ג"כ מחודש דהשבירה הי' בשם ס"ג⁸³ וס"ג ומ"ה הם תהו ותיקון⁸⁴ דשניהם מחודשים ושם ע"ב הוא למעלה מתהו ותיקון וידוע⁸⁵ דשם ע"ב תגהוא בספירת החכ' בפנימיותה דפנימיות אבא הוא פנימיות עתיק⁸⁶ דעתיק הוא ל' יושן שהוא בחי' עצמות אוא"ס, והענין הוא דהנה כתיב⁸⁷ עם המלך במלאכתו ישבו, ואמרז"ל⁸⁸ דבמי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, והיינו דההמלכה כבי' על בריאת העולם הי' כבי' עם נשמות הצדיקים וכמבואר בכתבי האריז"ל⁸⁹ דתענוג העליון שיהי' במעשה הצדיקי' הי' זה הכרעה כבי' על בריאת העולם, דהנשמות עם היות שהם ג"כ נבראי' כמו שאר הנבראי' ומ"מ הם במעלה עליונה באין ערוך דכל הנבראי' ואפי' מלאכי' התהוותם מבחי' דיבור העליון⁹⁰ וכמ"ש⁹¹ בדבר הוי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, משא"כ הנשמות הרי ישראל עלו במח'⁹² שהיא גבוה במעלה מבחי' דיבור, ועלו במח' דבמח' גופא הם בבחי' מח' עצמית כמ"ש במ"א⁹³ ועלו במח' בחי' פנימית החכ'⁹⁴, וזהו נשמה כו' טהורה היא כמו שהיא באצי' ומשם נסעה וירדה להתלבש בגוף דרך בראת יצרת נפחת בחי' בי"ע, וזהו יו"ד דשם הוי' שבנפש שהוא התוקף עצמי דנשמה בבחי' הביטול שלמעלה מטו"ד והוא נקודת היהדות שישנו בכל א' מישראל.

-------------------- * --------------------