ש"פ נצו"י תרצ"ג. ווארשא

תקלזאני ¹ לדודי ודודי לי הרועה בשושנים², ואיתא בזהר^* מה שושנה אית לה תליסר עלין אוף הכי כנסת ישראל אית לה תליסר מכילין דרחמי דסחרין לה מסטרהא, תקלחוצ"ל מהו השייכות דכנסת ישראל לשושנה, דלהיות דבשושנה אית לה תליסר עלין, הנה כמו"כ בכנס"י אית³ י"ג מדות הרחמים. והנה בזהר ח"ב ד"כ ע"ב הרועה בשושנים ששונים בתורה. וצ"ל מהו השייכות דתורה לשושנים ומהו המספר די"ג, ושייכות כללות ענינם אלו לאני לדודי וכו'. אך הענין הוא דהנה אני לדודי ודודי לי ר"ת^* אלול וס"ת ד' יודין שעולה מספרם מ"ם⁴ והם המ"ם יום שעלה משה למרום לקבל לוחות שניות, דכתיב⁵ ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים, ואמרו רז"ל⁶ מה הראשונים ברצון אף אלו ברצון, אלא דימים ראשונים היו ברצון מצד עצמותו ית' ואחרונים ברצון שנעשה ע"י התשובה. דכל הענינים האלו מאירים ומתגלים בימים האלו. ולהבין כ"ז^* אמרז"ל (סוכה דמ"ו ע"א) א"ר זירא ואיתימא ר"ח בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, ב"ו כלי ריקן מחזיק (מה שנותנים לתוכו, רש"י) מלא אינו מחזיק (מה שתוסיף עליו) אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר⁷ והי' אם שמוע תשמע וגו' אם שמוע תשמע (אם הורגלת לשמוע אז תשמע, תוכל ללמוד ולהוסיף) ואם לאו (שלא הטית אזן בילדותך לשמוע) לא תשמע (לאחר זמן לא יספיקו בידך). וצריך להבין⁸ מהו אומרו בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, דאיך יעלה על הדעת להשוות מדת ב"ו למדת הקב"ה, אמנם מכללות הענין משמע דיש במדת ב"ו דבר וענין שיש לו איזה השתוות למדת הקב"ה ובזה בא רבי זירא לבאר כי אינו דומה, וצריך להבין מהו ענין במדת בשר ודם שיש לו השתוות למדת הקדוש ב"ה ומ"מ אינו דומה. ועוד מהו פרש"י בכלי ריקן מחזיק מה שנותנים בתוכו, ובמלא מה שתוסיף, ומהו"ע הרגילות לשמוע. אך הנה המאמר הזה הובא ג"כ בגמרא (ברכות ד"מ ע"א) על פסוק ויאמר אם שמוע תשמע לקול הוי' אלקיך והישר בעיניו תעשה וגו' ושם בחדא"ג מהרש"א ז"ל כתב דהדברים הגשמיים הן בגדר מקום וע"כ כשהוא ריקן מחזיק, וכשהוא מלא אין מקום לקבל עוד. וברמז יש לבאר מה שארז"ל (מד"ר קהלת פ"א פיסקא ל"ד⁹) א"ר יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו, והיינו כאשר האדם מתאווה תאווה לדברים גשמי' שהדברים גשמי' כמו שהן בחומריותן ה"ה תופסים מקום ומציאות, ואשר ע"כ אין האדם יכול למלאות תאוותו תקלטלפי שאין המקום שלו מכיל זאת, וטעם הדבר מפני מה אין מקום האדם מכיל דברים גשמים כמו שהם בחומריותן הוא מפני שהאדם הרי תכלית כוונת בריאותו הוא בשביל העבודה דתורה ומצות, וכמ"ש¹⁰ אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, דזה מה שאנכי מי שאנכי^* עשיתי ארץ הוא בשביל האדם¹¹, והאדם הוא בשביל בראתי, בראתי בגי' תרי"ג¹², שזהו תכלית כוונת הבריאה וכמ"ש¹³ נר הוי' נשמת אדם להאיר את העולם¹⁴, ולהיות דהעוה"ז הוא חשך עב כפול ומכופל, דהגם שהאדם רואה אלקות במוחש בהשגחה פרטית ומ"מ אינו פועל עליו דכמו שהי' צריך לפעול, דכ"ז הוא רק מפני עצם¹⁵ החושך דעוה"ז שמכסה בכיסוי עב ביותר, ולזאת ירדו ס' ריבוא נשמות^* שהם ס' ריבוא נרות להאיר את העולם ולאהפכא חשוכא לנהורא.

ב) וזהו דכתיב (ישעי' י"ט כ"ד) ביום ההוא יהי' ישראל שלישי' למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ, שלישי' למצרים וגו' דהם המה הם המבררים הבירורי' דמצרים ואשור, דמצרים הם מיצרים וגבולים¹⁶, ואשור הוא התענוג דענינים הגשמי'¹⁷, דע"י בירור זה ה"ה ממשיכי' ברכה בקרב הארץ, והיינו דע"י הבירור דדברים הגשמים ממשיכי' ברכה העליונה למטה. דהנה כתיב (ישעי' ס"א ט') כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך הוי', ברך הוא לשון המשכה¹⁸ וכמו המבריך והמרכיב כו'¹⁹, כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך הוי' היינו דעבודתם וענינם של ישראל בעולם הוא לפעול ולעשות שיהי' ברוך הוי' מן העולם ועד העולם²⁰ מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא²¹, והיינו שיהי' שם הוי' בבחינת גילוי, והממשיכים גילוי זה הם נשמות ישראל שהם זרע ברך הוי', ונקראים נשמות ישראל זרע ברך הוי', דזרע הוא כינוי לזריעה וצמיחה נצחית, דנש"י הם זרע נצחי שיהי' ברך הוי'. דהנה כתיב (בראשית י"ח י"ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' תקמוגו'. דזה הי' עבודתו של אברהם אבינו ע"ה מה שהנהגתו הוא למעלה מדרכי העולם שהוא ע"פ הטבע. וזהו למען אשר יצוה וגו' ושמרו דרך הוי' וגו' שהוא הדרך שלמעלה מן הטבע, שלא להתפעל כלל מדרכי הטבע ובכל עניניהם יהי' כל מחשבתם בהלמעלה מן הטבע, וזהו זרע ברך הוי', שהם זרע נצחי הפועלים ועושים להיות ברך הוי', שיהי' גילוי שם הוי' בעולם. וזהו מקום האדם, דמקום הוא ענין^*, ומקום האדם הוא ענין של האדם, והיינו דזהו כל ענין היות האדם בעולם לפעול כפי שעלה ברצונו ית' בברה"ע, ואשר ע"כ אין מקומו מכיל את הדברים הגשמים כמו שהם בחומריותם. ולזאת הנה כאשר האדם נותן את עצמו ח"ו לדברים החומרים ומתאוה להם ביותר שזהו היפך מהותו העצמי הרי אינו ממלא גם חצי תאותו. אמנם לפי זה יובן דאם הדברים הגשמים באים בדרך ממילא על ידי קיום התורה ומצות, דהנה כתיב²² אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וגו' דכל ההשפעות בענינים הגשמים תלוי בשמירת וקיום התורה ומצות. (ומה שדרך רשעים צלחה²³ הרי מקרא מלא דבר הכתוב (דברים ז' י') ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגו' ופרש"י בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העוה"ב) אבל כמו שהוא על פי תורה הרי כל ההשפעות בצרכי האדם באים לו בדרך ממילא, וכאשר האדם שוקד במעשה הטוב בצדקה וגמ"ח מוסיפים לו ברכה, וכמ"ש²⁴ עשר תעשר ואמרז"ל (שבת קי"ט ע"א) עשר בשביל שתתעשר, ואמרו^* מעשרות סיג לעושר, והיינו דהדברים הגשמים הוא לא שמתאוה להם רק שבאים על ידי קיום התורה ומצות אז יכולים לקבל גם ריבוי טובה. וזהו כלי ריקן מחזיק, דכאשר הוא ריק מתאות זרות אז יחזיק²⁵ גם ריבוי השפעת הגשמי²⁶, וכאשר הוא מלא²⁷ תאוה שמתאוה להחומרי והגשמי אז אינו מחזיק, דכאשר הוא ריק מהתאוה אזי גם הדברים הגשמים אינם גשמים ואינם תופסים מקום, והיינו דלבד זאת דאצלו אינם תופסים מקום ומציאות, הנה עצם הענינים לעצמן אינם תופסים מקום ומציאות גשמי להיות שהן כמו רוחניים. וכמו המן שעם היותו נתפס בגשם ובא במדה עומר לגלגלת²⁸, וכתיב²⁹ וימדו בעמר וגו', ובהגבלת זמן³⁰ ומקום, ועם זה הי' מזון רוחני שנבלע באיברים³¹ ולא הי' תופס מקום, וכ"ה בכל הדברים הגשמים כשהן באים ע"פ התורה ה"ה יוצאים מחומריותם ונראה ונרגש בהם רוחניותם שהיא תקמאהכונה האלקית, והולכים למקום הראוי ומצליח לו בעניניו ובא למקום רוחני וכמו צדקה והידור מצוה, וזהו מדת ב"ו כלי ריקן מחזיק, דכאשר הוא ריק מתאות החומרי והגשמי שבענינים הגשמים, והם באים אצלו³² ע"פ התורה אז הוא מחזיק שפע רב, אבל כאשר הוא מלא ומתאוה לגוף חומריות הדברים הגשמים אז אינו מחזיק ברכת ה', וכן הוא במדת הקב"ה בההשפעה מלמע' דכלי ריקן אינו מחזיק, דכאשר הוא ריק מהכוונה פנימית בבריאת האדם והוא מסור ונתון רק לעניני צרכיו הגשמיים אז אינו מחזיק דהגם שמרויח בטוב הנה כ"ז הולך ח"ו למקום שאינו ראוי, אבל כאשר הוא כלי מלא בתומ"צ ועוסק בצדקה אז הוא מחזיק שפע רב.

ג) והנה שני מדות אלו דכלי ריקן וכלי מלא הרי שניהם ישנם בעבודה בנפש האדם, דהנה יש בעבודה שכלי ריקן דוקא מחזיק, ויש בעבודה דכלי מלא דוקא מחזיק, רק שזה מה שכלי ריקן מחזיק הוא למדת ב"ו, ובתנאי דמה שמחזיק הוא לפי דפועל ועושה שיהי' כלי למה שנותן בתוכו כמשי"ת, וזה³³ מה שכלי מלא מחזיק זהו למדת הקב"ה. והענין הוא^* דהנה כתיב³⁴ כוס ישועות אשא ובשם הוי' אקרא, שזה³⁵ אומר דוד המלך ע"ה על מדריגתו ומדתו שהיא בחי' מל' דאצילות שנק' כוס ישועות. וכדאיתא בזח"א דר"נ ע"א דהא בהאי כוס אתנגידו (פירושו מתקבץ) ברכאן מאינון ישועות דלעילא והוא נטיל לון וכניש לון לגבי' וכו' דבחי' ישועות דלעילא הן בחי' האורות דע"ס דאצי', וטעם הדבר דהאורות דע"ס דאצי' נקראים בשם ישועות, דשרש הישועה הוא הטי' והשעה דענינו ההבטה וההשקפה³⁶ לטובה ולברכה הבאה על ידי התעוררות הנטי' שלמטה שהאדם מטה עצמו להעבודה בתומ"צ וכמ"ש (בראשית ד' ד') וישע הוי' אל הבל ואל מנחתו, ופרש"י וישע ויפן וכן ואל מנחתו לא שעה³⁷, לא פנה. ותרגם³⁸ והות רעוא מן קדם הוי' להבל ולקורבניה, שהוא ההפנה בהבטה והשקפה לטובה. וטעם הדבר הוא לפי שבאה על ידי התעוררות מעשה הטוב בהבאת הקרבן מבכורות צאנו ומחלביהן, דזהו פירוש וביאור המאמר³⁹ יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים, דפירוש שעה הוא לשון הפנה⁴⁰, שעה אחת הפנה אחת, דער קער צום תקמבאמת, דאָס הייסט דעם איבערבראָך פון רע אויף טוב, דהבע"ת קודם ששב והיינו בעת סורו ר"ל מדרכי התורה והמצות הרי ענינו הוא מה שהוא בקשיות בעניניו הלא טובים, דזה מה שאינו מקיים מצות הוי' בהנחת תפילין, שמירת השבת, וטהרה, או מה שהוא עושה דברים אסורים אינו מצד הדעת שהתבונן בזה ושיקל בדעתו והחליט לעשות כן, אלא שבא מכמה סיבות צדדיות שמורידים את האדם ר"ל מדחי אל דחי עד שבא ר"ל לידי מצב כזה, ולבו קשה מאד, עס ווערט ביי אים ר"ל פאַרשטיינערט די האַרץ שלא להתפעל מכל ענין אלקי, וכאשר מתעורר רוח ממרום ושב אל הוי' הוא מתהפך מן הקצה אל הקצה אשר תמורת זה שהי' תחלה ברע הוא עתה בטוב וג"כ בחוזק ותוקף גדול, ומקיים כל מצוה בהידור במסירת נפש, ואינו מתפעל משום דבר המונע ומעכב אותו, וכמו שאנו רואים במוחש דהבע"ת כל ענינם הוא בתוקף וחיזוק⁴¹ גדול. וזהו ענין שעה אחת, איין קער, אָט דער איבערבראָך פון גאָר שלעכט אויף גאָר גוט. דכח ויכולת זה ישנו בכאו"א, וכמארז"ל^* אין לך אדם שאין לו שעה, באַ יעדערין איז פאַראַן אָט דער כח ויכולת אויף דעם אַז ער זאָל זיך געבין אַ קער צום אמת און איבער ברעכן זיך פון לא טוב אויף טוב. דזהו פירוש שעה הפנה, דכן הוא אמיתית ענין הישועה מלמע' שהוא ההפנה בהבטה של רחמים והשפעת ריבוי טוב הבא בהתעוררות נטית האדם למטה במעשה הטוב בקיום התומ"צ. ומהאי טעמא הנה האורות דע"ס דאצי' נקראים בשם ישועות להיותם נמשכים בכלים דאצי' היפך טבעם וענינם העצמי. דהנה ידוע דהאור מצ"ע הוא בבחי' טבע העלי' למע' וכמ"ש⁴² כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא שנמשל לאש, דכמו שהאש טבעו לעלות למע' מפני הדקות והרוחניות שלו, כמו כן האור טבעו לעלות למע', שזהו ההפרש בין האורות והכלים, שהכלים הן בטבע הירידה והאור טבעו לעלות למע'⁴³, דחילוק זה בהאורות והכלים הוא מצד שרשם ומקורם, דשרש הכלים הוא מהרשימו ושרש האורות הם מהקו⁴⁴. דרשימו הוא העלם וקו הוא גילוי. והגם דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד⁴⁵, ומ"מ הנה האורות להיות שהם בבחינת דביקות ניכרת⁴⁶ ע"כ טבעם הוא בבחינת עלי' להכלל במקורם, אבל הכלים להיותם שאינם בבחינת דביקות ניכרת|46 ע"כ טבעם הוא בבחינת ירידה|43. אמנם הכוונה העליונה הפנימית היא שיהיה בחינת גילוי והמשכת האור, וכוונה זו נרגש בהאור, ופועל בו להפוך טבעו להיות נמשך בהכלים⁴⁷, ומפני תקמגשרש הקדום של הכלים הנה כוונה הפנימית הלזו היא בכלים יותר מכמו באור ולכן הכלים ממשיכים אור⁴⁸, דכן הוא בגשמיות בפועל, דכתיב⁴⁹ וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה שצריכים לעשות כלי, והכלים יהיו על פי התורה הנה הכלים האלו ממשיכים אור הפרנסה בברכה רב⁵⁰, דרק כאשר אין עוד כלי הנה אז ויעמוד השמן^*, אבל כל זמן שהיו כלים, והכלים היו באמונה ובטחון נמשך הברכה העליונה, וזהו דהאורות דאצי' נקראים ישועות לפי שהם נמשכים בכלים, וספירת המל' היא הכוס לישועות העליונות.

ד) וזהו כוס ישועות אשא שזהו מה שדוד המלך ע"ה אומר על מדריגתו בחינת מלכות דאצילות שהיא כוס ישועות לקבל ברכאן דלעילא, דכל האורות והגילויים של הספירות שלמעלה מתגלים בבחינת מלכות, וכדאיתא בזהר^* דמלכות הוא ביתא דבה אתפריעו (פירושו מתגלין) כל נהורין עילאין, דכל הגילויים מאירים בה, וכשם שבכחות ולבושי הנפש הרי הדיבור הוא הכלי שבה נמשכים ומתגלים כחות הנפש דשכל ומדות הנה כמו כן ספירת המלכות היא הכלי שבה נמשכים מתגלים ומתלבשים כל האורות והגילויים דהספירות שלמעלה ממנה, והיינו דבחינת מלכות מקבלת האורות עצמיים דאצי'. והגם דבחינת מל' היא סופא דכ"ד⁵¹ דאצי', וספי' המל' כמו"ש באצי' ה"ה בבחי' תקמדנבדלת^* מעצמות האצי', דהרי מל' דאצי' אינו דומה לבחי' ז"א דאצי'. דהנה עולם האצי' נחשב בכללות עולמות הא"ס⁵², דבכלל זה הוא גם ז"א דאצי', אבל מל' דאצי' היא בחינה נבדלת מעצמות⁵³ האצי', והגם שהיא באצילות אמנם באצילות גופא ה"ה שרש ומקור בי"ע שבאצי', ועם זה הרי מלכות דאצילות היא מקבלת האורות עצמיים דאצילות, וטעם הדבר הוא לפי שענין הביטול שבבחי' מל' הוא יותר מכמו"ש בהספי' שלמעלה ממנה, שידוע⁵⁴ דספי' המל' ה"ה חלוקה מהספי' שלמע' ממנה בזה שתחלת⁵⁵ אצילותה נאצלה בבחי' נקודה אחת שהו"ע המיעוט, היינו מיעוט וביטול, וגם כשנבנית בבחי' פרצוף ה"ה בבחי' ביטול, ואזעירת גרמי'⁵⁶, וכמו שאומר דוד מלך ישראל על מדריגתו אם לא שויתי ודוממתי⁵⁷, דהגם שהי' מלך ישראל ועושה חיל ובכל אשר יפנה יצליח⁵⁸, ובכ"ז הוא בתכלית הביטול, דזהו אם לא שויתי שהו"ע מדת ההשתות ודוממתי כמו הדומם ממש שהו"ע הביטול דהנחת עצמותו, דהספירות שלמעלה מבחינת מל' עם היות שהם בתכלית הביטול וכמאמר איהו וגרמוהי חד, אמנם זהו מפני הדביקות במקורם וכנ"ל דהאורות הם בבחינת דביקות ניכרת והיינו שבהם נרגש מקורם ולזאת ה"ה בטלים בתכלית הביטול והיחוד, משא"כ בחינת המלכות הרי אדרבא היא עצמה בבחינת מדריגה נבדלת מעצמות האצילות ועם זה הרי בחינת הביטול שבה היא במדרי' עליונה יותר שהוא הביטול דהנחת עצמותו, והביטול דהנחת עצמותו הוא עיקר הביטול, דהביטול דדביקות עם היותו ביטול נפלא ועצום ומ"מ הוא כעין ביטול שע"פ טעם, דלהיותו דבוק ה"ה בטל, והביטול דהנחת עצמותו הוא ביטול עצמי ולא מצד הטעם כ"א הביטול בעצם המהות, דבזה הרי הביטול דבחי' מל' משתוה לביטול דחכ' שהוא כח מ"ה⁵⁹ בלי מהות, רק שהביטול דבחי' מל' הוא ביטול היש רק שהוא הביטול בעצם מהות היש, ולכן הרי מל' וחכ' שניהם נקראים בשם אחד, וכמו דוד עבדי⁶⁰ ומשה עבדי⁶¹, משה הוא בחינת חכמה דכתי' בי'⁶² כי מן המים משיתיהו, דמים הוא בחינת חכמה⁶³, ולכן אמר⁶⁴ ונחנו מ"ה, מ"ה דחכ', ודוד הוא בחי' מל' וכמא'^* דוד מלך ישראל חי וקיים, ושניהם נקראים עבדי, דהעבד הרי עיקרו הוא הביטול למעלה מטו"ד, ושניהם נקראים חכ', ונרמזים באות יו"ד⁶⁵, דתמונת אות א' הוא^* ב' יודי"ן ווי"ו באמצע שהוא יו"ד בראש ויו"ד בסוף, ח"ע וח"ת, ושניהם נקראים יראה, יראה עילאה ויראה תתאה, לפי שהם משתווים בהביטול, ויש עוד יתרון בהביטול דמל' דכתיב⁶⁶ בזאת יבוא אהרן אל הקדש, דזאת היא^* בחי' מל' וקדש היא מלה תקמהבגרמי'^* שהיא למע' מחכ' הנגלית, דחכמה היא שבאה בהשגה דבינה ונק' קדוש בוא"ו^*, שהוא"ו מורה על ההמשכה וההתפשטות מהחכמה אל ההשגה דבינה, אבל קודש היא פנימי' החכמה . ולהיות שהביטול דמלכות הוא בהנחת עצמותו לכן היא כלי לאינון ישועות דלעילא, דאמיתית ענין הכלי הוא על ידי ביטול דוקא וכמו שרואים במוחש במשפיע ומקבל דבביטול המקבל אל המשפיע אז נעשה כלי לקבלה, דתחלה צריך המקבל לפנות דעתו ומחשבתו מענינים אחרים ולהפשיט את עצמו ממחשבותיו העצמיים ולהניח כל שכלו לגמרי לשמוע ולקלוט דברי הרב ואז הוא מקבל אמיתי, דהקבלה האמיתית היא על ידי ביטול התלמיד אל עצמות הרב באימה ויראה ואהבה וחיבה וכמאמר (שבת ל, ב) כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות וכו' וכאמרם ז"ל בספרי ע"פ⁶⁷ לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שמע להם, וכמו כן בבחינת המלכות שהוא בבחינת ביטול בהנחת עצמותו לכן היא כוס ישועות ובה ועל ידה נמשכים לנשמות ישראל שפע רב בהשפעה גשמיות ורוחניות.

) דהנה⁶⁸ בבחי' מל' כתיב⁶⁹ ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, דמל' יורדת לבי"ע לתת טרף בסוד הבירורים, והבירורים הם על פי הוראת התורה באיסור דוקא והיתר, וזהו הלשון בגמרא^* זאת אומרת, דהבירורים באים בכח המלכות שנקראה זאת. וזהו בזאת יבא אהרן אל הקודש דעל ידי הביטול דיר"ת שהוא ביטול היש מגיע לבחינת קדש.

ה) ובעומק ופנימיות הענין הנה כוס ישועות אשא קאי על נשמות ישראל, דנש"י עצמן הם כוס ישועות שלמעלה, וזהו שאומר דוד המלך ע"ה כוס ישועות אשא ובשם הוי' אקרא לרומם ולהגביה את ישראל שיהיו כלים אמיתים להגילוי דישועות שלמעלה, דהנה ארז"ל (שבת דקכ"ח ע"א) אמר אביי רשב"ג ורבי שמעון ור' ישמעאל ור' עקיבא סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם דנש"י שרשן מבחי' מל', והעיקר הוא פנימית המל' שנק' כנסת ישראל, הנה כשם שהמל' היא כלי לבחי' אורות העליונים, כמו"כ הנה הנשמות הן בחי' כלים בעצם לאלקות, ולכן הנה תקמוכל ההמשכות והגילוים בעולם הוא ע"י נש"י דוקא וכמו שאומרים בנוסח הברכה בא"י אלקינו מלך העולם, דההמשכה משם הוי' הנה תחלה הוא בנש"י וע"י הוא שנמשך הגילוי בעולם, ולכן הנה כשם שבכללות ההמשכות שבעולם הרי ההמשכה הראשונה הוא בהמקדש, וע"י המקדש נמשך בעולם. הנה כמו"כ כתיב⁷⁰ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וארז"ל⁷¹ בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א מישראל, שכאו"א מישראל הוא בבחי' מקדש ומכון לשבתו ית' שהוא כלי להשראת אלקות, דבכחות הנפש הוא ענין ההרגש האלקי שבנשמה, וכח ההשגה באלקות שישנם בכאו"א, והיינו דכל ענין אלקי מושג בטוב ומונח אצלו, באַ אַ אידן לייגט זעך זייער גוט אָפּ אַ ענין אלקי און⁷² אַ התעוררות אהוי"ר אמיתים, דכ"ז הוא מפני שהם בעצם כלים לאלקות, וזהו כוס ישועות דנשמות ישראל עצמן הם כוס ישועות, כמו הכוס שהוא כלי אל היין כמו כן הנה נשמות ישראל הם כלים אמיתים לבחי' יין המשמח^*, שזהו בחי' בינה⁷³ מקור ההשגה ובחי' אם הבנים שמחה⁷⁴, והיינו דלההשגה האלקית וההתעוררות אהוי"ר הנה נש"י הם כלים לזה. וטעם הדבר הוא לפי דכל אחד ואחד מישראל הנה עצם נשמתו כמו שהיא למעלה היא בבחי' ראי' באלקות והיא בבחי' תכלית הביטול וכמ"ש⁷⁵ חי ד' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, דעמידה זו הו"ע הביטול מהראי' וההשגה באלקות, ולזאת הנה גם בהארת הנשמה שמתלבשת בגוף להחיותו והיינו כמו שירדה למטה היא בבחי' השגה באלקות⁷⁶, וההשגה הוא⁷⁷ בהנחה טובה שזהו מפני שהיא⁷⁸ בעצם כלי לאלקות, דכלי לאלקות הוא ביטול דוקא, והנשמות הן בעצם בבחי' ביטול עצמי, דכן הוא גם בהנשמות כמו שהן למטה יש בהם בחי' הביטול בעצם כמא' (דברים ז' ז') לא מרובכם מכל העמים חשק הוי' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים, לא מרבכם מכל העמים, דלא מפני היתרונות בשכל ומדות שיש בכם על כל העמים חשק הוי' בכם⁷⁹, ומפני זה בחר בכם, כ"א החשק והבחירה בכם הוא לפי כי אתם המעט מכל העמים, דבכם יש מדריגות מעט שאינה בכל העמים והוא הביטול עצמי|79, וכמארז"ל (חולין דפ"ט ע"א) אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים תקמזעצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר⁸⁰ ואנכי עפר ואפר, למשה ואהרן אמרו⁸¹ ונחנו מה, לדוד ואמר⁸² ואנכי תולעת ולא איש, אבל או"ה אינו כן, נתתי גדולה לנמרוד אמר⁸³ הבה נבנה לנו עיר. ופרש"י נקרא שמו נמרוד שהמריד כל העולם על הקב"ה. וזהו כי אתם המעט ממעיטין עצמכם⁸⁴ בענוה, דענין הענוה שמכיר במעלת עצמו ורואה היתרון שבזולתו והוא מפני הביטול עצמי. ולכן הנה גם אם הנשמה היא בריבוי העלמות המסתירים ר"ל מצד התגברות החושך דנה"ב שהנה"ב מעלים ומסתיר ביותר ומ"מ הרי בנקל להתעורר, דידוע דבאופני ההתעוררות מלמעלה שמעוררים את האדם ללכת בדרכי התורה והמצוות הם בשני אופנים. דהנה כתיב⁸⁵ בנים אתם לה' אלקיכם וכמשל האב המדריך את בנו אם הבן הוא במזג טוב ומקבל ההדרכה אז האב מקרבו בכל מיני קירוב בהשפעת ריבוי טוב, ואם הבן אינו מקבל ההדרכה, אז אביו מוכיחו מייסרו ומבטשו, דהכוונה בזה הוא שהבן ילך בדרך הישר, הנה זה שהבן שב מדרכיו הלא טובים ה"ז הוראה שפנימיותו טוב. וכן הוא בההנהגה מלמעלה בב' אופנים, דכאשר ח"ו וח"ו מבטשין אותו ר"ל ה"ה בא לידי תשובה דשב אל הוי' בכל לבו ומתקרב לאלקות, שזהו מצד הביטול העצמי שבעצם הנשמה. והראי' דאותם שאין בהם הביטול בעצם ה"ה בועטים ר"ל, וכמו בירבעם שארז"ל (סנהדרין ק"א ע"ב) גסה"ר⁸⁶ שבו טרדתו מן העולם, דמנשה הנה ע"י הבטושים נתקרב, א"כ הנה זה שפועל הקירוב לאלקות ותומ"צ הוא מפני הביטול בעצם.

ו) אמנם כ"ז הוא מצד העצם, דמצד העצם הנה גם בהנשמה כמו שיורדת למטה להתלבש בגוף ולהחיותו הרי יש בה בחי' ביטול העצמי, אבל בירידת הנשמה למטה דכל הדרכים הם בחזקת סכנה⁸⁷ הרי יכול להיות דהארת הנפש נסרך נגרר ונמשך אחרי עניני העולם ומתטמטם מוחו ולבו, ואור הנשמה והשכל אינו מאיר כל כך למשול על ההמשכה והנטי' דחומריות שבגוף, וכמ"ש רבינו הגדול נ"ע⁸⁸ בפכ"ט, והסיבה היא גסות הקלי' שמגביה עצמה על אור קדושת נפש האלקית ומסתרת ומחשיכה אורה⁸⁹, ונתן הקב"ה רשות להסט"א להגביה עצמה, כדי שהאדם יתעורר להתגבר עלי' להשפילה ע"י שפלות ונמיכות רוחו, ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא לקיים מ"ש⁹⁰ משם אורידך נאם ה' ואזי ממילא בטילה ונדחית הסט"א כביטול החשך מפני אור הגשמי, דישראל הנה בעצם מהותם הם מאמינים תקמחבני מאמינים⁹¹, דשרש הנשמה כמו שהיא למעלה ה"ה רואה אלקות במוחש וזה מתנוצץ ובא בהארת הנשמה בבחי' אמונה, רק שהסט"א הגביה עצמה, ובהסיר ההעלם מתגלה הטוב העצמי, וכמ"ש מהר"ל מפראג זצ"ל⁹², שנשמות ישראל הם בעצם טוב והרע הוא דבר נוסף, ובהסרת הרע מתגלה הטוב, והיינו כנ"ל דכנס"י הרי יש בהם בחי' ביטול עצמי גם בירידת הנשמה למטה רק שאינו נראה ונגלה מפני ההתלבשות בנה"ב שמעלים ומסתיר גם על הכחות הגלוים של הנה"א והיינו דזה גם מה שבא בגילוי מהנה"א, הרי מ"מ הנה הנה"ב מעלים ומסתיר ע"ז ומכש"כ שמעלים ומסתיר על הביטול שבנשמה עד שצריכים עבודה ויגיעה גדולה להביא התגלות הכחות, וע"ז אומר|8 מדת ב"ו כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, דבכדי שיהי' השראת אלקות בתוכינו בנר"ן בגילוי הוא ע"י שנהי' כלי ריקן המחזיק מה שנותנים בתוכו, וכמו עד"מ בגשמיות הרי כלי גשמי כשיש לו תוך הוא מחזיק כמו"כ האדם צ"ל כלי ריקן המחזיק, והיינו דלא זו בלבד שהוא מקום פנוי מענינים אחרים אלא שצ"ל תוך המקבל מה שנותנים בתוכו דמלא אינו מחזיק, פי' כשהוא מלא מרצונות ותאוות שאז אינו כלי כלל לאלקות, וזהו שפירש"י מה שתוסיף עליו, דישנם כאלו שהם רוצים להתנהג במנהגי עולם ובודאים להם דרכים ונתיבות ומשתמשים בדרכי היתר בענינים שונים ועם זה הנה הם מתנהגים גם בעניני תורה וקיום המצות כפי רצונם, והיינו שהם כלים מלאים במה שמלאום ומוסיפים עניני התורה והמצוה כפי אופן⁹³ בחירתם הנה כלי מלא אינו מחזיק כ"א צ"ל ביטול כל הרצונות ושיניח א"ע, ער זאָל זיך אַוועק לייגן בכל פרט ופרט שיהי' רק כמו שהוא עפ"י התורה ואזי הוא כלי המחזיק ברכת הוי', וראשית⁹⁴ העבודה בעשיית תוך המקבל הוא לזכך מדותיו ושלא להיות מציאות בעיני עצמו דהוא בעצמו יודע מה שהוא, ואם גסות לבו מפתהו שהוא מציאות אַז ער איז אַן אני, צריך לעבוד ולפעול בעצמו לעשות מהאני אין, ומי שהוא יקר וחביב בעיני עצמו בכלל ובפרט כאשר הוא יודע תורה, ועושה צדקה והוי' ברך אותו בשפע ברכה, און ער איז בעיני עצמו אַן אנכי, צריך לעבוד ולפעול בעצמו לעשות מהאנכי אני כף, דהיינו כף כפופה, לכוף א"ע ולבטל ישותו, דאם הוא יודע תורה ואינה מקיימה כפי האמת ה"ה פחות וגרוע מאיש פשוט שאינו יודע תורה דהאיש הפשוט מתפלל ואומר תהלים ושומע מה שלומדים הנה הוא עושה הכל באמונה פשוטה א"כ הרי כל דבר טוב שהוא עושה הוא מקדש שם שמים, והיודע תורה כשאינו עושה כדבעי הוא להיפך, וכן בענין הצדקה, וע"י עבודה כזו ה"ה מבטל ישותו ועושה בעצמו תוך להיות כלי לאור ה' וקדושתו ית'.

ז) והנה ב' אופני עבודה אלו לעשות מאני אין, ולעשות מאנכי אני כף, עם היות דענינם אחד להיות בבחי' כלי עם תוך המחזיק ברכה העליונה מ"מ הם תקמטחלוקים בענין עבודתם. דהעבודה לעשות מאני אין הוא ענין כפיפה ושבירת הגסות והחומריות, והעבודה לעשות מאנכי אני כף הוא ענין להפשיט א"ע מעניני רצונות ושיהי' מסור ונתון לתורה ועבודה. והענין הוא|8, דהנה ארז"ל (ר"ה דכ"ו ע"ב) בענין השופר דר"ה ב' דעות ת"ק ור' יהודה אם שופר כפוף עדיף טפי או שופר פשוט עדיף טפי, במאי קמיפלגי, ת"ק ור"י, מר סבר כמה דכייף איניש דעתי' טפי מעלי, ומ"ס כמה דפשיט איניש דעתי' טפי מעלי, דבעבודה יש ב' מיני עבודה, העבודה דכייף לכפות א"ע והעבודה דפשיט. והנה בר"ה עיקר העבודה להרבות בתפלה ותחנונים, ובאמירת תהלים, ולהיות בהכנעה ושפלות עצומה בזכרו כל מה שעבר עליו במשך השנה ולהתמרמר מאד בנפשו ע"ז, ובזה הוא דקמיפלגי ת"ק ור"י, דת"ק סבר דכמה דפשיט אינש דעתי' טפי מעלי שצריכים לעלות ולהגיע לידי הפשטת הרצונות, ור"י סבר כמה דכייף אינש דעתי' טפי מעלי, והיינו דבכדי להגיע לידי הפשטת הרצונות צריך להיות תחלה הכפיפה שהוא ענין שבירת הגסות והחומריות, אמנם לפעמים הרי יכול להיות שהוא בדרך גילוי מלמעלה ובפרט בר"ה שהוא הזמן דעת רצון כנודע, הנה סובר ר"י כמה דכייף אינש דעתי' בעבודה בכח עצמו מלמטה למעלה בעבודת נפש ויגיעת בשר עדיף טפי, כי בשבירת הישות והחומריות יש בזה יתרון דכתיב⁹⁵ לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה וכידוע שיש דכא ונדכה^* דכא הוא שבבחינת ביטול ושפלות בעצם ונדכה הוא שמדכה א"ע ע"י שעושה חשבון צדק בנפשו בעוצם הריחוק שלו ואיך שרע ומר עזבו את ה'⁹⁶ וגם ע"י ההרגזה שמרגיז עליו בקול רעם ורוגז כמ"ש בסש"ב⁹⁷ וכ"ז הוא לשבור את החומריות בכללות שיהי' כלי לאור הוי' וקדושתו בתומ"צ, ובא לידי הפשטת כל רצונותיו שנעשה כלי גמורה לשכינת עוזו ית', אמנם זהו מדת ב"ו דכלי ריקן מחזיק, אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק והוא ענין הרצון פשוט שלמעלה מטו"ד בחי' המקיפים שבנפש, דגילוי בחי' זו זהו שבא מלמעלה שאין זה בכח האדם בעצמו כ"א מה שנותנים לו מלמעלה, דהנה כתיב (דברים ל' ו') ומל הוי' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך וגו' דמל הוא מל' גילוי וכמו מי ימלל⁹⁸, ופי' ומל הוי' את לבבך ואת לבב, לבבך פנימיות הלב ואת לבב חיצוניות הלב, והיינו שיהי' גילוי בחי' פנימיות הלב⁹⁹, דהנה לפעמים כתיב¹⁰⁰ ומלתם את ערלת לבבכם שזהו להסיר העלם והסתר הנה"ב ושיהי' גילוי' האהבה שע"פ טו"ד, ומ"ש ומל ה"א את לבבך הוא גילוי בחי' פנימיות הלב והיינו גילוי אהוי"ר העליונים שלמעלה מטו"ד, אמנם עז"א ומל ה"א את לבבך דהתגלות בחי' ומדריגה זו היא תקנשבאה מלמעלה אבל ההכנה לזה הוא ע"י עבודת האדם וביגיעתו דוקא, וכמאמר פתחו^* לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, והיינו דע"י הקדמת העבודה שע"פ טו"ד אזי נמשך מלמעלה בחי' הרצון הפשוט שלמעלה מטו"ד, וארז"ל¹⁰¹ כשהוא מבקש אינו אלא כפי כחן, בכל אחד ואחד לפי כחו ורק שיהי' עבודה תמה. וזהו בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד שצריך להיות העבודה בעשיית הכלי, וגם בעת הגילוי מלמעלה כמו בר"ה ועשי"ת, הנה עיקר העבודה הוא בצחצוח הכלי והתחלת העבודה הוא אם הורגלת לשמוע, להרגיל עצמו בקבעומ"ש, עס זאָל באַ אים זיין זיין שטייגער לשמוע ד"ת אז תשמע תוכל ללמוד ולהוסיף, וזהו אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, מה שושנה אית לה תליסר עלין אוף כנ"י אית להון י"ג מכילין דרחמי, לפי דכשם שהמל' היא כלי להאורות דאצי', הנה כמו"כ נשמות ישראל הן כלים בעצם לישועות שלמעלה, ואני לדודי ודודי לי ר"ת אלול, שבו נפתחי' שערי רחמים, ואלו"ל ר"ת^* את לבבך ואת לבב¹⁰², דפנימיות הלב יאיר גם בחיצוניות הלב, ורועה בשושנים באותם ששונים בתורה שנדרשת בי"ג מדות כו', דתורה היא כלי הברכה העליונה וע"י ההקדמה דעבודה דאלו"ל הנה אח"כ בהעבודה דקבעומ"ש בר"ה הרי נעשים כלי¹⁰³ אל הברכה העליונה להיות מזונותיו של אדם, מזונותיו ל' רבים, מזון גשמי ומזון רוחני¹⁰⁴, קצובים לכל ישראל מר"ה על כל השנה¹⁰⁵ בשפע רב.

-------------------- * --------------------