הוי' יחתו מריביו

1הוי' יחתו מריבו (כתיב מריביו קרי) עלו (כתי' עליו קרי) בשמים ירעם, הוי' ידין אפסי ארץ, ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו. וצ"ל מהו"ע קשרי הענינים זע"ז, דלכאורה הם ענינים נבדלים, ואינם מתקשרים זב"ז, דהוי' יחתו מריביו הוא ענין לעצמו והוא מה שהוא ית' שובר ודוחה את הרע הגמור המריב נגד הוי' שהוא גילוי אור, והוא ית' משפיל ומכניע את כל הקמים נגדו ית' וכנוסח שובר אויבים שהוא רע גמור שהם אויבי ה' ומכניע זדים, ואופן השבירה וההכנעה הוא דעליו בשמים ירעם, ויתן עז למלכו שהו"ע התוקף דקדושה ועובדי ה' הוא ענין בפ"ע, ומה שירים קרן משיחו הו"ע בפ"ע, והיינו דכל א' מהענינים האלו הוא ענין בפ"ע ומהו שכוללם יחדיו דמשמע שהם שייכים וקשורים זב"ז, עצ"ל מהו דהכתיב הוא מריבו ל' יחיד והקרי מריביו ל' רבים, עליו בשמים ירעם פי' רש"י עלו כתי' אפי' עלו בשמים מרעים עליהם ומורידם, וצ"ל מהו"ע העלי' בשמים ובאיזה כח יש להם למריבי ה' לעלות בשמים, ועוד דמריביו הוא ל' פועל יוצא דהמריבים הנה לבד זאת שהם בעצמם מריבים נגד ה' הם עוד פועלים המריבה נגד ה' גם בזולתם, וצ"ל מי הן המה אלה 2אשר מריבי ה' פועלים עליהם אשר גם המה יריבו נגד הוי', והנה הכתו' ה' יחתו מריביו הוא בל' עתיד יחתו ירעם ידין ויתן וירם דהם בל' עתיד וכן בל' הוה וכמו ככה יעשה איוב כל הימים דפירושו אשר תמיד הוא עושה כן, וצ"ל מהו ענינו שהוא בעתיד ובהוה, והנה הש' הוי' של הפ' דה' יחתו מריביו הוא ש' הוי' הח' מן התשעה אזכרות שהזכירה חנה בתפלתה דתשעה סדרי התקיעות (שהם ל' קולות) ותשע ברכות במוסף ר"ה הם כנגד התשעה אזכרות דתפלת חנה, ושם הוי' דפסוק הוי' יחתו הוא שם הוי' הח' דתשעה אזכרות, והנה גבי שם הוי' מצינו דכתיב ל' מלחמה כמ"ש הוי' איש מלחמה הוי' שמו וכתי' מלחמה לה' וא"כ איך הוא נמשך משם להיות הוי' יחתו מריביו, וביותר אינו מובן דמל' מריביו משמע דעיקר המריבה הוא נגד ש' הוי' דוקא ואיך משם נמשך להיות הוי' יחתו מריביו.

ב) אך הענין הוא, דהנה הוי' יחתו מריביו הוא שם הוי' דלעילא שהוא שם הוי' הח', דמ"ש הוי' איש מלחמה וכן מלחמה להוי' כו' הוא שם הוי' דלתתא שהוא שם הוי' דז"א, ולכן כתיב בו הל' איש שהוא בבחי' ז"א, ושם שייך ענין המלחמה מה שישנם מריבים נגד הוי' שהו"ע גילוי אור, אבל בשם הוי' דלעילא שם אינו שייך ענין המלחמה כלל, אלא אדרבא משם נמשך להכרית את האויב וכמ"ש כל אויביך יכרתון, דכתר שהוא למע' מהשתל' הוא אותי' כרת שמכרית ומאבד כל אויבי ה', וזהו ה' יחתו מריביו שהוא שם הוי' הח' שם הוי' דלעילא אשר משם הוא שנמשך להיות יחתו מריביו, ולפ"ז צ"ל דזה מה שהוי' יחתו מריביו הנה העיקר יהי' זה לעתיד, דהלא גילוי שם הוי' דלעילא הוא לעתיד, דלעתיד דוקא יאמרו ליצחק כי אתה אבינו דיצחק ח"פ הוי', לפי שלעתיד יהי' הגילוי דשם הוי' דלעילא שהוא שם הוי' הח', וזהו שארז"ל (ערכין י"ג ע"ב) כנור של מקדש של שבעת נימין הי' שנא' 3שובע שמחות את פניך כו' ושל ימות המשיח שמונה, דהנה כנור הוא כ"ו נר, כ"ו הוא מספר שם הוי' ונר הוא הגילוי, והכנור דמקדש של ז' נימין שהוא הגילוי דז"פ הוי' גימ' יעקב, ולכן אמר יש הוי' במקום הזה, דבמקום המקדש הי' הגילוי דשם הוי', דבהתהוות העולמות כתיב בראשית ברא אלקים, אלקים בגימ' הטבע דהכח אלקי הוא מוסתר ונעלם והיש מסתיר ומעלים על דבר הוי' המהווה אותו ומקיימו, אבל במקום המקדש האיר הגילוי דש' הוי', וזהו שא' מה נורא המקום הזה ותרגם לית דין אתר הדיוט, דהעולם בכלל נק' אתר הדיוט שנברא בע"מ שנק' מלין דהדיוטא לגבי' ית', אבל מקום המקדש לית דין אתר הדיוט לפי ששם האיר הגילוי דשם הוי' והיש הי' כתיקונו ולכן לא הסתיר על האור האלקי, וזהו"ע הנסים שהיו במקדש שהו"ע גילוי למע' מהטבע בטבע שהוא כפי האמת דטבע הוא ג"כ אלקי' ולכן הרי כל עניני המקדש היו בההגבלה דזמן ומקום דהקרבנות שחיטתן בצפון כו' ומספר הכלים בדיוק דוקא וכן מקום הקדש קדשים הוא מוגבל ומ"מ מקום הארון אינו מן המדה, עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, וכ"ז הוא הגילוי דשם הוי' דלתתא שהוא שם הוי' הז', וכנור של ימוהמ"ש של שמונה נימין שהוא הגילוי דשם הוי' דלעילא שהוא השם הוי' הח', וזהו ה' יחתו מריביו ל' עתיד, שעיקר הגילוי יהי' לעתיד שאז יאיר הגילוי דשם הוי' דלעילא.

קיצור. יקשה א) שייכות וקשרי הענינים בהוי' יחתו, ויתן עז וירם קרן משיחו, ב) מריבו יחיד ומריביו רבים, ג) מריביו ל' פועל יוצא, ד) יחתו וכו' ל' עתיד והוה, ה) גבי שם הוי' נא' ל' מלחמה איך הוא דמשם יהי' יחתו מריביו, ויבאר דהוי' יחתו הוא שם הוי' דלעילא, דבבהמק"ד הגם דלית דין אתר הדיוט מ"מ הכנור של מקדש ז' נימין ומשם הוא יחתו מריביו וזהו ל' עתיד דאז יהי' עיקר הגילוי.

ג) והנה בר"ה מאיר ג"כ הגילוי דשם הוי' דלעילא דזהו ענין סליחת העונות שבר"ה שהוא ההמשכה מלמע' מהשתל' עד רום המעלות שממשיכים בר"ה, 4דנא' בו זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, שאור שנברא ביום הראשון הנה ברום המעלות הוא האור העצמי בההעלם העצמי' ור"ה הוא זכרון ליום ראשון, וכמו עד"מ בגשמי' שעושין איזה זכרון על דבר בחקיקה באבן או בשאר דבר של מעשה מתקיים בנצחית הנבראים שנק' זכרון נצחי, הגה כמו"כ ר"ה הוא זכרון ליום ראשון, להאור דיום ראשון שנגנז ויאיר בגילוי לע"ל, והיינו דבר"ה ממשיכים בחי' ההמשכה עצמי, באור חדש מפנימי' ועצמו' א"ס ב"ה, וזהו תקעו בחדש שופר כו' דע"י העבודה דתקיעת שופר ותקיעת שופר ממשיכים אור חדש, ולהיות דבר"ה מאיר הגילוי דש' הוי' דלעילא הנה אז הוא הוי' יחתו מריביו דשובר דוחה ומשפיל כל הקמים נגד הגילוי דשם הוי', וזהו מה של' הפסוק הוא ל' עתיד והוה, דעיקר הגילוי דשם הוי' דלעילא הוא לע"ל, אבל גם עכשו הנה הארה מזה מאיר ומתגלה בר"ה שהוא זכרון ממש ליום ראשון, ולכן הנה יחתו מריביו ירעם וכו' ל' הוה דגם עתה הוי' יחתו מריביו, אמנם הוא ע"ד דכתי' כי מחה אמחה את זכר עמלק, הרי כתי' אמחה דאמחה בעצמותי ומ"מ כתי' מחה תמחה את זכר עמלק, והיינו דע"י עבודת האדם במחיית עמלק הנה עי"ז ממשיכים בחי' כי מחה אמחה בעצמותי, הנה כמו"כ בכדי שיהי' בחי' הוי' יחתו מריביו הוא ע"י עבודת האדם בעבודה דר"ה, שע"י עבודת האדם בר"ה בעבודה אמיתית הנה עי"ז ממשיכים להיות הוי' יחתו מריביו כו' וירם קרן משיחו.

ד) דהנה העבודה דר"ה הו"ע התשובה, שהתשובה דר"ה אינה רק על חטא ועון ח"ו כ"א הענין דתשובה בעצם, ולכן גם הצדיקים הרי עבודתם בר"ה הוא ג"כ בענין התשובה לפי שמצות היום הוא בתשובה דוקא, וכללות ענין התשו' בא על החטא, והוא ע"ד המבואר במ"א דכללות ענין העבודה גם עבודה אמיתי' במוח ולב כדבעי למהוי כחטא ח"ו יחשב מפני העדר תפיסת מקום של הנבראים גם מדרי' היותר עליונה בכלל, וזהו"ע התשו' של צדיקים בכלל ומצות תשובה בפרט, דתשובה היא מצוה ובענינה היא למע' מכל המצות שהרי בה וע"י נעשה סליחת 5עונות, והגם דכתי' ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותי' לא תדע, ואי' בילקוט (במקומו) א"ר אבא בר כהנא שלא תהא יושב ומשקל מצותי' של תורה ורואה איזה מצוה שכרה מרובה ועושה אותה דבאמת הלא כולם שוים הם, והיינו דמצד המצוה הרי באמת כולם שוים הם, וזה מה שיש קלות וחמורות כהא דא' רשב"י שתי מצות בתורה גלה הקב"ה מתן שכרן ואלו הם קלה שבקלות וחמורה שבחמורות היינו בהאור והגילוי שבמצות, דמצות הם רצוה"ע ובזה יש קלות וחמורות בהפרטי הרצונות שבמצות שיש בזה חילוקי מדרי' כפי פרטי רצונו ית', וכמא' נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני דכל רצון הוא אז נח"ר דכאשר נעשה בדיוק דוקא כמו שהי' הציווי, וזהו ענין דתרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין דגלגלתא שנא' כל ארחות הוי' כו' ארחות ל' רבים וכמ"ש באד"ר דמצות נק' ארחות הוי', שהם ממשיכים הגילוי דשם הוי' בעולם, וכידוע דכל המצות הם בשם הוי' ובהם וע"י ממשיכים הגילוי דש' הוי' בעולם, דעולם הוא העלם האור והגילוי ובראשית ברא אלקים שהו"ע הצמצום שהאור אינו מאיר בגילוי וכנ"ל דהיש מסתיר על האור האלקי, וע"י המצות ממשיכים גילוי שם הוי' בעולם, וכמ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט דע"י הצדקה ומשפט כמו שהם ע"פ התו' היינו שמקיימים לפי שהוא ציווי הוי' הם הדרך שעי"ז מאיר גילוי שם הוי', וזהו"ע ארחות הוי' ל' רבים, אמנם כ"ז הוא דוקא כמו שהוא בבחי' ז"א וכמ"ש באד"ר שם, אבל כמו שהן בכתר הן בבחי' חד ארחא בחי' רצון א', וכמ"ש במ"א דמצד המצוה דהיינו מצד עצמו' אוא"ס כולם שוין, ולכן אל תהי יושב ומשקל מצותי' של תו' איזה קלה ואיזה חמורה משום שמצד המצוה הוי כולם שוים, ואחר כ"ז מ"מ הנה מצות תשובה דמאחר שבה וע"י הוא מתקן כל הפגמים וממשיך כל הגילוי רצונות גם לאחר שנסתלקו, הנה מזה גופא מובן דעם היות דתשו' היא מצוה ככל המצות שבתו' ומ"מ גדלה מעלתה על שארי המצות, דהרי ענין הסליחה הוא שיהי' מרוצה כמו קודם החטא ועוד יותר, והיינו שגם הרצון שנסתלק חוזר ונמשך והמשכתו הוא משרשו ומקורו מבחי' אוא"ס בעל הרצון ממדרי' גבוה יותר מהמשכתו בתחלה, דהנה המצות הם רצון העליון וכל מצוה היא רצון פרטי 6באופן עשייתה של המצוה ההיא, דרצון הוא גילוי פרטי, וכשם שע"י שמקיים את המצוה ה"ה מתחבר באוא"ס ב"ה, שהו"ע מצוה ל' צוותא וחיבור, דעי"ז שהאדם מקיים ציווי הוי' מתחבר עם האוא"ס, כן הוא להיפך מזה דכאשר האדם ח"ו עובר על רצונו ית' נק' עבירה, והוא ע"ד העובר ממקום למקום כן העושה עבירה ח"ו הוא יוצא מרשות הקב"ה כבי' לרשות הסט"א, אמנם ע"י התשובה ה"ה נעשה מרוצה עוד יותר מכמו קודם החטא והיינו דלבד זאת דע"י תשובתו ה"ה ממשיך את הגילוי רצונות שנסתלקו, הנה עוד זאת שהמשכתן הוא ממדרי' גבוה יותר מאשר בתחלה, וזהו דכתי' ממעמקי' קראתיך הוי' דכאשר הקריאה הוא בתשובה הוא ממעמקים מבחי' עומק לעומק.

קיצור. יבאר דבר"ה הוא הגילוי דשם הוי' דלעילא, דר"ה הוא זכרון ממש ליום ראשון ההעלם העצמי, ולכן בר"ה עשי"ת ויוכ"פ זמן סליחת עוונות והוא זמן התשו' שהוא הכלי לגילוי המשכה פנימית ועצמית זו, ויבאר דההפרש דמצות תשובה על כל המצות, דכל המצות נופל לומר בהם קלות וחמורות מצד פרטי גילוי הרצונות דמצות הם רצה"ע ונקראים ארחות הוי' ל' רבים הגילוי דשם הוי' בעולם, מצוה עבירה, אבל ע"י התשובה ממשיכים גם הרצון שנסתלק.

ה) הנה להבין זה דע"י התשובה נעשה מרוצה כמו קודם החטא ועוד יותר לפי שבה וע"י הנה ממשיכים גם הרצון שנסתלק ממקור ושרש נעלה יותר, הוא ע"פ משל הידוע מחפירת מעין דבכדי להחזיר המים שנחסרו צריכים לחפור בעומק המעין 7ביותר, דהנה כל נהר הרי יש לו מעיינות שהם בעומק הנהר והם הנובעים תמיד ומהם הוא מוצא המים בהתפשטות והתרחבות גדולה בהנהר עד שכל תוקף מרוצת המים והתפשטותם לאורך ורוחב הנהר שמתמלא על כל גדותיו והמשכתו לרחוק וגם זה מה דנהרא מכפי' מברך הוא בא מזה שהמעינות הנמצאים בעומק הנהר הם נובעים בנביעה טובה ומשפיעים שפעת מים רבים בהנהר הגדול והרחב, אבל כאשר מי הנהר הולכים וחסירים ומתמעטים מזמן לזמן צריכים לחפור בעומק המים ואינו מספיק חפירה קלה כ"א בעומק דוקא, ועם היות שהמעין הוא עומק הנהר וע"י הניקוי המעין מתחיל לנבוע, אמנם זהו רק שלא יחסר, אבל בכדי שיחזרו שפעת המים לאיתנם הראשון ובתגבורת הראשון יותר הוא דוקא ע"י החפירה בעומק המעין עצמו ואז דוקא חוזרים ונמשכים המים בתגבורת גדולה כאשר בתחלה וביתר עז במרוצה גדולה ובהתפשטות והתרחבות עצומה, וכמו"כ הנה בכדי להמשיך ולהחזיר הרצון צריכים להמשיך מבחי' העומק דוקא וכמו"ש כי עמך הסליחה שזהו"ע כי עמך מקור חיים, דמקוה"ח הוא הרצון דמצות וכאשר ע"י חטא ועון נסתלק צריכים להמשיכו מחדש מעומק יותר מאשר הי' בתחלה, וזהו כי עמך מקור חיים שע"י התשובה צריכים להמשיך בחי' הרצון כמו שהוא עמך והיינו כמו שהוא כלול בעצמו' א"ס והמשכה זו הוא ע"י התשובה מעומקא דלבא, הרי בהכרח שהתשו' מגיע למע' מהרצון דמצות. והנה לפ"ז דע"י התשובה ממשיכים הרצון ממקורו ושרשו יותר באוא"ס מכמו שהי' תחלה וכנ"ל בהמשל דמעין ונהר כו' אשר משו"ז מוכרח הדבר דמצות תשו' היא במעלה ומדרי' עליונה יותר מכל המצות, צ"ל מהו המעלה במצות תשו' על כל המצות שהרי מ"מ מצד בעה"ר הרי כולם שוים, ועם היות שע"י תשובה ממשיכים מבחי' עומק הרצון הרי כ"ז הוא בחי' העומק של הרצון אבל מצד בעל הרצון הרי כל הרצונות שוים הם, וז"ש כי עמך הסליחה שהוא רק בבחי' עמך טפל ובטל. וא"כ במה הוא היתרון בתשו' על כל המצות.

ו) אך הענין הוא דהנה כל המצות הרי המשכתן וגילוין למטה הוא מבחי' גילוי הרצון ומה שיש בזה כח המצוה ה"ז בהעלם. וזהו שבמצות צ"ל קבעומ"ש וכדאי' במד"ר משל למלך שנכנס למדינה (נצח את המדינה וכבשה) אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזירות אמר להם לכשיקבלו מלכותי אגזור עליהם גזירות שאם מלכותי אין מקבלי' גזרתי האיך מקיימים כך אמר הקב"ה לישראל אנכי הוי' אלקיך כו', לא יהי' לך כו'. כשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי, וכמא' למה קדמה שמע לוהא"ש בכדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ הרי דמצד כח המצוה שבמצות צ"ל קבעומ"ש תחלה וכמא' המלך שאם מלכותי אין מקבלי' גזרתי היאך מקיימין, הרי דאצל המלך גוזר הגזירות הקבלת מלכות קודם לקבלת הציווי מ"מ הנה עיקר המצוה הוא בחי' גילוי הרצון וכמא' כבדו את המצות שהם שלוחי דשליח הוא רק גילוי בלבד, אלא דבשליחות דמצוה הוא שלוחו של אדם כמותו שהוא בחי' האור הדבוק בהעצם. אבל מ"מ הרי הן כמו שלוחים שהוא בחי' גילוי לבד, וע"כ בקיום המצות נא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכתיב יראת הוי' 8לחיים והיינו דעשיית המצות הוא בבחי' האור וחיות שבא בגילוי בנפש, ומה שיש בזה כח המצוה זהו בהקב"ע שבהמצוה וכמ"ש בסש"ב פמ"א דבכל מצוה צ"ל ב' כוונות. ונודע דבקבלת עומ"ש דכל השנה אינו דומה לקבעמ"ש דר"ה, דעיקר ענין קבעמ"ש היא בר"ה והוא בפנימי' נפשו ממש שנותן א"ע בכל עצמותו בהתגלות ממש לאלקות. ער לייגט זיך אוועק לגמרי מכל וכל היינו ער גייט ארויס פון אלע זיינע הגדרות און זיינע הגבלות און גיט זיך אוועק צו אלקות, דהעבודה דר"ה הוא היציאה מגדר הגדרת הכחו' והיינו שכופה א"ע בכל מיני כפי' לצאת מהגדרת הכחות והחושים שלו ולפשוט א"ע מציורו דזהו משארז"ל (ר"ה כ"ז ע"ב) מר סבר בר"ה כמה דכייף אינש דעתי' טפי מעליא, ומר סבר בר"ה כמה דפשיט אינש דעתי' טפי מעליא, דבאמת הנה בהעבודה דר"ה ישנם ב' המדרי' הא' הוא הכפי' בכל העניני' באכו"ש ושינה ודיבור והב' הוא ההפשטה מציורו ומוסר ונותן א"ע בהתגלות לאלקות כל ענין מוכרחי שעושה בר"ה באכו"ש הוא רק מפני ההכרח ולחיות מהכח האלקי שבהם, וזהו דכתיב אכלו משמנים ושתו ממתקים כו' כי קדוש היום לאדונינו, דלכאורה הוא דבר והיפוכו דמאחר דקדוש היום איך יאכלו בכלל, ובפרט משמנים כו', אלא ידוע דמשמנים וממתקים שבהגשמי' הוא החיות האלקי והכוונה האלקי' שבדברים הגשמי' וזהו האכילה ושתי' דר"ה לפי שהקבלת עומ"ש שבר"ה הוא בפנימי' ועומק נפשו וואס ער גיט זיך אין גאנצין אוועק לאלקות והו"ע א' עם ענין התשו', אבל בכל השנה גם בהכוונה דמצות אינו בבחי' פנימי' כ"כ דקבעומ"ש דכל היום ה"ז בהעלם כנודע, אך גם הקבעומ"ש שצ"ל קודם כל מצוה כמ"ש בסש"ב שם אינה בבחי' פנימי' כמו בר"ה.

קיצור. יבאר דזה מה שע"י התשובה ממשיכים גם גילוי הרצון שנסתלק הוא מעומק יותר וכמש"ל שע"י החפירה בעומק המעין דוקא אז נמשכים המים בהנהר בתוקף גדול ביותר, ויבאר כי במצות הנה כח המצוה הוא בהעלם, כי עיקר המצוה הוא הגילוי, ומשו"ז כולם שוים ונקראים שלוחים גילוי, ולכן במצות צ"ל קבלת עומ"ש הוא כח המצוה, והעבודה בר"ה הוא קבעמ"ש בפנימי' נפשו במסירה ונתינה לאלקות בהתגלות, כייף הכפי' בפועל באכו"ש ושינה, ופשוט היציאה וההפשטה מהגדרת הכחות והציור.

ז) והנה מצות תשובה הנה המשכתה למטה הוא מבחי' עצמות א"ס ממש שלמע' מבחי' גילוי וכמ"ש כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך כו', ונודע דהיינו 9בחי' אנכי אנכי הרי המשכתה למטה הוא מבחי' אנכי מי שאנכי כו', וע"כ כל ענין התשו' הוא דוקא בבחי' פנימי' הנפש דוקא וכמ"ש לך אמר לבי בקשו פני וכתי' ממעמקים קראתיך, דכן הוא גם במדרי' דתשו' תתאה שהוא החרטה על העבר וקבלה על להבא שזהו עיקר התשו' ע"פ פשוט וכמ"ש הרמב"ם הל' תשובה פ"ב הל' ב' ומה היא התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנא' יעזוב רשע דרכו וגו' וכן יתנחם על שעבר שנא' כי אחרי שובי נחמתי הרי צ"ל הדבר נוגע בפנימי' לבו ויתחרט באמת, כמ"ש הרמב"ם שם ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד, וזהו כאשר מתחרט באמת ועוקר רצונו מזה אז לא ישוב עוד והחרטה באמת הוא כאשר הענין נוגע לו בפנימי' נפשו אז ה"ה מתחרט באמת ועוקר רצונו, וזהו תשו' תתאה, וכ"ש תשו' עילאה שהוא בבחי' פנימי' הלב, והיינו דמצות תשובה הוא המשכת בחי' עצמות בעל הרצון וע"כ בנפש הוא ג"כ בפנימי' ועצמות הנפש ועי"ז ממשיכים בחי' העצמות דא"ס ב"ה, וזהו שע"י התשו' חוזרים ונמשכים גם הרצונות שנסתלקו מפני שנמשך בחי' העצם ועי"ז נמשכים ממילא כל הגילוים וזהו מה שע"י התשו' נעשה מרוצה עוד יותר מהקודם מפני שגילוי הרצונות הם אז ע"י המשכת העצם.

ח) וזהו העבודה דר"ה שממשיכים אור חדש מפנימי' ועצמו' אוא"ס ב"ה דלהיות ידוע דעצמות אוא"ס הוא פשוט בתכלית והוא למעלה מגדר השתל' שסובב ומקיף כללי' ההשתל' מרכ"ד עד סוכ"ד דהיינו מראשית פרצוף דא"ק עד רגלי העשי' בהשוואה ממש, וכמ"ש ומתחת זרועות עולם דכולם שוים ממש, והתהוות ההשתל' הוא ע"י צמצום שהי' באוא"ס ב"ה שנתעלם בחי' כח הא"ס ובל"ג ואחר הצמצום נמשך גילוי הקו שממנו כל ההשתל' כנודע, ואיתא בע"ח שהקו הוא כעין צנור הנמשך מאוא"ס וה"ז עד"מ כמו צינור המקלח מים מנהר גדול שבו וע"י נמשך המים לכלים רבים ואם הי' נמשכים מן הנהר עצמו הי' שוטף את הכלי לגמרי 10דענין השטיפה הוא בג' פנים שונים, הא' דמפני גודל קלוח המים דמי הנהר הגדול וגודל תקיפתם יכולים המה לשבור הכלים לגמרי, והב' שאפשר שהכלי' לא ישברו אבל יבטלו מתורת כלי, דכל כלי היא כלי לקבלה בתוכו דוקא וכאן הנה מפני גודל הקילוח של המים, הנה המים הנכנסים יוצאים חזרה ומים אחרים נכנסים וגם המה הם בלתי מתעכבים רק חולפי' ועוברים וכאלו לא הי' בכלי כלל, והג' דמפני גודל הקילוח של המים וקוטן הכלי הנה המים שוטפים את דופני הכלי מבחוץ ואינם נכנסים כלל בהכלי אפי' בדרך מעביר ג"כ, ורק כאשר המים נמשכים ע"י הצנור שבו מתצמצם מי הנהר ובעברו בשטח הארץ נמשכים ממנו המים לכלים רבים הנמצאים סביבו עד שיתמלאו תמיד מן הצנור הזה, ובהכרח שיש צנורים פרטים המסתעפים ממנו כדי שתעבור השפע ע"י לכל כלי וכלי בפרט וגם הכלים היותר קטנים יכולים המה לקבל את שפעת המים.

קיצור. יבאר כי ע"י מצות תשובה הוא המשכת העצמות למטה אשר אנכי מי שאנכי מצוך ולכן החזרת הגילוי רצונות שנסתלקו שנעשה ע"י התשובה הוא שע"י המשכת העצם נמשכים הגילוים בדרך ממילא, וזהו העבודה דר"ה להמשיך אור חדש מפנימי' ועצמו' אוא"ס הפשוט שלמע' מכל ההשתל' דהתהוות העולמות הוא ע"י הצמצום ואח"כ נמשך אור הקו, ויבאר המשל דצנור שע"י נמשכים המים מהנהר הגדול.

ט) והנה הדוגמא מזה יובן בבחי' הקו שהו"ע עד"מ צנור הגדול הנמשך מאוא"ס שלפה"צ ונתצמצם בבחי' קו להיות לפ"ע העולמות והיינו ע"י המשכתו דרך הצמצום ורשימו שזהו בחי' כח הגבול שבא"ס שנתגלה ע"י הצמצום ועי"ז בא האוא"ס הבבע"ג בבחי' כח גבולי להיות בבחי' מדידה לפ"ע העולמות וע"י נמשך האור בכל הע"ס שבכל עולם ועולם, וכנודע דהקו הזה בוקע את הצמצום ונמשך בכל העולמות, דבעולמות הא"ס שלפני האצי' מאיר בחי' עצמו' הקו ובעולם האצי' מאיר הארת הקו, ועם היות שהקו מסתיים באצי' שהרי הפרסא מפסקת בין אצי' לבי"ע עד שהאור דבי"ע הו"ע אחר לגמרי מענין האצי', ומ"מ הנה בוקע אור הקו את המסך ומאיר גם בבי"ע וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד והארת הקו שהי' מאיר בכלי' די"ס דמל' בקע הפרסא עמהם ומאיר בהם בבי"ע כמו באצי' ממש, והיינו דבחי' אור הקו נמשך בכל העולמו' עד רגלי העשי'. ויש בזה הרבה חילוקי מדרי' באופן המשכת האור בכל ספי' וספי' בפרט, והן הצנורות פרטים המסתעפים מן הקו והיינו בחי' צמצום ומיעוט האור לפ"ע הספי' ההיא, וכמו תחלת ההמשכה בבחי' הכתר שמאיר בגילוי יותר ומן הכתר נמשך בחו"ב (וגם בת"ת כמ"ש בפרדס) וע"י חו"ב נמשכים הצנורות בז"מ דז"א והו"ע ל"ב נת"ח שהן צנורי ההמשכה מהחכ' אל הבינה, דתחלת המשכת הקו מהכתר הוא בחכ' וזהו גילוי דסדר השתל' וידוע דבחכ' 11מאיר אוא"ס בקירוב מקום והיינו בגילוי אור רב ואזי נמשכים ל"ב נת"ח ומאירים בבינה, ואח"כ מבינה נמשך נו"ן שערי בינה המאירים בז' מדות. וז"ש שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר עלי' ופרש"י והרד"ק שבעה פעמים שבעה והיינו שלכל נר באים שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן הצנורות. והז' נרות הן ז' המדות ולהם בא ההמשכה מן מ"ט שע"ב שבהם נמשך שפע החכ' שהו"ע השמן, נמצא הם צנורות שבהם מאיר מן החכ' אל המדות שבחכ' מלובש אוא"ס מהקו דהקו הוא הצנור הגדול הנמשך מאוא"ס הבל"ג, והנה הכלים דזו"ן נעשי' נשמה לבי"ע יו"ד כלים פנימי' בברי' כו'. ובהם מלובש הארת הקו כנ"ל. הרי שנמשך ע"י הצנורות המשכת אוא"ס גם בבי"ע ובזה יש צנורות פרטים רבים מאד בההמשכה לכל ספי' וספי' בפרט, וגם יש חילוקים בכל ספי' באופן ההמשכה אל הספי' ההיא וכמ"ש הפרד"ס שער הצנורות פ"ה שהצנורות ישתנו לפי הבחי' לאלפים כו', לפעמים יאירו בדרך בחי' הכתר שבכל הספי' ולפעמים מבחי' החכ' ומאיר מבחי' חכ' שבכתר שיש מעלות זו למע' מזו בבחי' הארת הצנורות, ומביא בפרדס שם בשם ספר הצנורות (ספר כ"י נמצא בפאסו) דיש מספר ת"ר אלף צנורות, ובס' קה"י או' דהמספר ת"ר אלף צנורות היא בכל הע"ס, וא"כ הרי כל ההמשכות הוא ע"י הצנורות המסתעפים מן הקו עד רגלי עשי', וכמו"כ הוא גם בההמשכות שבעולמות הא"ס שלפני האצי' הוא ע"י צנורות פרטים הנמשכים מן הקו רק שלמע' מאצי' המשכת הצנורות הן מהקו עצמו ובאצי' הוא מהארת הקו, ובמאו"א אות צ' סעיף ל' כ' צנור הוא יסוד וצנור אותיות רצון, דיסוד הוא בחי' רצון וחשק המשפיע להשפיע, והו"ע ההתקשרות דיסוד וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו, והקו שנק' צנור שרשו מבחי' יסוד הנעלם. וז"ע 12צדיק הוי' בכל דרכיו, דצדיק הוא בחי' יסוד, וכתי' אמרו צדיק כי טוב וכתי' וצדיק יסוד עולם, ושם הוי' הוא בחי' המשכת האורות וצדיק הוי' היא בחי' ההמשכה מבחי' יסוד הנעלם באוא"ס שלפה"צ שנמשך בהדרכים הן בחי' הצנורות הנמשכים מהקו שהוא הדרך והצנור הגדול הנמשך מאוא"ס הבל"ג.

קיצור. יבאר כי צנור הקו הוא המשכה מאוא"ס הבל"ג רק דכאשר המשכתו הוא דרך הצמצום והרשימו הנה עי"ז בא במדידה לפי אופן העולמות ויבאר דהקו נמשך בכל העולמות, דבעולמות הא"ס שלפני האצי' הוא עצם הקו, ובאצי' הארת הקו, אבל בוקע גם המסך שבין אצי' לבי"ע ומאיר גם בבי"ע, באופן דכל ההמשכות הן בעולמות הא"ס שלפני האצי' והן בבי"ע הם פרטי הצנורות המסתעפים מן הקו, ובע"ס ת"ר אלף צנורות פרטים.

י) והנה צנור ודרך הו"ע א' דהנה הדרך עשוי לעבור בו מעיר לעיר בהליכה וחזרה, וכל דרך הוא דרך גדול ורחב שיכולים לעבור בו בעיירות הרבה מסביב ע"י דרכי' קטני' שעוברי' ומסתעפים מהדרך הזה ומגיעים ע"י להרבה מקומות, דאמיתית ענין הדרך הוא דרך המלך הנמשכת והולכת מעיר המלוכה מקום מושב המלך בכל מרחבי המדינה מקפת את העיירות הגדולות וממנה מסתעפי' דרכים רחבים להעיירות הבינוניות והקטנים עד מבלי השאר גם מושב היותר קטן בכל מרחבי המדינה מן הקצה עד הקצה אשר לא יחובר אל הדרך המלך הנמשכת מעיר המלוכה מקום מושב המלך, ונמצא בענין הדרך הוא ההולכה וההבאה לכמה עיירות שע"י הדרך מתחברים ומתקשרים כולה אל הבירה מקום מוצא כל דבר הדרוש להמדינה כולה, וכן הוא בענין הצנור שבו וע"י הוא המשכת המים גם לכלים הקטנים ביותר, והנה הדרך הוא רק המקום להילוך האדם והעיקר הוא האדם ההולך בהדרך והמוביל כל דבר הדרוש לכל המדינה כולה, וכן הצנור הוא רק מה שהמים מתצמצמים בו אבל העיקר הוא המים הנמשכים ע"י הצנורות אבל המים בעצם הם מי הנהר הגדול והרחב הבלתי מצומצמים, וכמו"כ הוא בהמשכת הקו דמה שהוא בחי' קו הוא בחי' צמצום מה שנמדד לפ"ע העולמות, אבל בעצם הוא ההמשכה דבחי' אוא"ס הבל"ג, וכנודע דהקו יש בו ב' ענינים הפכים והוא מה שהוא בבחי' קו המדה שנותן מדה וקצבה באופן המשכת האורות והכלים, והו"ע הצנורות המסתעפים מהקו דהיינו במדידה באיזה אופן יהי' ספי' החכ' בחי' האור והכלי שלה (שהכל נמשך ונתהווה מן הקו) ובאיזה אופן יהי' ספי' הבינה באור וכלי שלה, ובכללות המשכת הקו הוא 13המדידה באיזה אופן יהי' העולמות וההשתל' בכלל, דהרי מצד אוא"ס ב"ה הרי הי' יכול להיות כללות ההשתל' באופן אחר לגמרי, ונמדד להיות באופן כך וכך שזהו המשכת הקו בכלל והצנורו' פרטי' הוא המדידה פרטית, הרי שהמדידה וההגבלה הוא מן הקו והוא הענין הא' שבבחי' הקו שהוא גם המודד, והענין הב' שבהקו הוא להיפך מזה לגמרי והוא דכל בחי' יחוד והתכללות שבע"ס ויחודם במקורם הוא ע"י הקו וכמא' ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון שזהו התקשרות הספי' באוא"ס המאציל וגם התקשרותם של הספי' והתיחדותן זב"ז הוא ג"כ ע"י הקו וכמ"ש אח"ז ובגין דאנת מלגאו כל מאן דאפריש כו', הרי שהקו פועל ב' ענינים הפכי', והיינו לפי שהקו בעצם ה"ה מהאוא"ס שלפה"צ דהיינו מבחי' האור הבל"ג רק שבא בבחי' כח גבולי ע"י הצמצום ורשימו, ומשו"ז יש בו ב' הענינים שנותן מדה וגבול וגם מקשר ומחבר מפני שהאור בעצם הוא בבחי' בל"ג, וזהו צנור בגימט' שמו והו"ע הי' הוא ושמו בלבד שזהו בבחי' האוא"ס שלפני הצמצום שנמשך ע"י צנור ודרך הקו.

קיצור. יבאר דצנור ודרך ענינם אחד לקשר ולחבר המושבות היותר קטנות ורחוקות לעיר המלוכה ע"י דרך המלך, או הכלים היותר קטנים והי' מקושרים אל המקור אשר ממנו מקלח הצנור הגדול, אבל המים בעצם הם מי הנהר הבלתי מצומצמים, כן הקו יש בו ב' ענינים, הא' שהוא קו המודד מדידת האורות וכלים, והמדידה בהשתל' בכלל, והב' שמקשרם ומאחדם עם מקורם המאציל ב"ה והתחברותן זע"ז, והוא לפי שהוא עצמו המשכה מאוא"ס הבל"ג רק שבא במדה וגבול ע"י הצמצום ורשימו.

יא) והנה בהמשכות הצנורות ובעשיית הדרכים הרי יש בזה חכ' גדולה ועמוקה איך יהי' אופן המשכת הצנורות בכלל וכן בהצנורות פרטים באופן שיגיעו המים לכל כלי בפ"ע גם לכלי היותר קטנה ושלא ילך בדרך עקלתון ומקום שא"צ אלא רק למקום הדרוש וגם שיהי' חיבור וקישור בהילוך זה עד כי גם מהות היותר אחרון יהי' מקושר אל המקור הראשון שממנו מקלח הצנור, וכן בהליכות הדרכים בכל העיירות, לא מבעי העיירות הגדולות שעומדים בקירוב אל דרך המלך המחבר עם עיר המלוכה, אלא גם העיירות הקטנות והבינונית עד אפי' המושב היותר קטן הנמצא בקצה המדינה יהי' מקושר ומחובר אל עיר המלוכה ושיהיו הדרכים עשוים באופן כך שלא יטעה ההולך בהם ללכת בדרך עקלתון הנה כמו"כ יובן בבחי' המשכת הקו באופן המשכתו בכל ספי' וספי' בפרט ולקשר ולחבר כולם עד שגם ספי' אחרונה דהיינו ספי' המל' סוכ"ד דאצי' יהי' ג"כ בבחי' קשר וחיבור כו', דעם 14היות שהיא בחי' שרש ומקור דבי"ע שבאצי' ומ"מ היא בבחי' קישור וחבור עם אוא"ס המאציל, ואדרבא יש בה כח גדול יותר מאוא"ס ב"ה להוות מאין ליש שז"ע נתחב"ס, וזהו שכתב הרמב"ן ז"ל דהיא עמהם באחדות ולא באצי', ומבו' בלקו"ת ד"ה שחורה אני דקאי על בחי' המל' כשנעשית עתיק לברי' שאינה עמהם באצי' ומ"מ היא בבחי' אחדות עמהם שהרי הקו מאוא"ס בקע עמהם הפרסא ומלובש בהם בבי"ע כמו באצי' ממש, ונמצא דהקו הוא המקשר ומיחד בחי' המל' עם אוא"ס ב"ה גם כמו שהוא בבחי' עתיק דברי', וכמו"כ הנה זה שלא תלך השפע בדרך עקלתון ח"ו למקום שאינו ראוי כ"א במקום הראוי דהיינו בבחי' סט' דקדושה הנה זהו לפי שההמשכה הוא בבחי' או"פ בבחי' גבול ומדה עי"ז נמשך דוקא למקום הראוי דבספי' הוא ספי' המל' דוקא. וזהו מ"ש מלכותך מכ"ע, דכל עולם הרי התהוותו ע"י ספי' המל' דמל' דאצי' נעשית כתר ועתיק לעולם הברי' דבזה בא האור במדה וגבול דוקא לפי דשרש המל' היא בבחי' מל' דא"ס, וכידוע בפירוש הכתוב מלכותך מלכות כ"ע דכל עיקר ומקור התהוות כל העולמות והחיות שלהם הוא מבחי' מלכותך דוקא והוא בחי' מל' דא"ס עצמו שנק' מלכותך ממש בחי' המל' בעצמו' אוא"ס וכמו עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד דשמו הוא בחי' מל' (בפרטי' יש בזה מדרי' אך בכללות הוא בחי' מל' דא"ס) והוא מקור דמל' כל העולמים שבהשתל' דאבי"ע כמל' דא"ק ומל' דע"י ואו"א וז"א עד מל' דאצי' ומל' דברי' עד מל' דעשי' שהוא מדרי' היותר תחתונה להיות עולם השפל שלנו, וזהו פי' מלך מלכי המלכים דאבי"ע שהכל נמשך מבחי' מלכותך והיינו מה שעלה במח' העצמי אנא אמלוך שזהו בחי' מל' דא"ס.

קיצור. יבאר דכשם שבעשיית הדרכים שיתקשרו כל המושבות לעיר המלוכה וכן בהמשכת צנורות תהי' גם הכלי היותר קטנה קשורה במקור הצנור הראשון, כן דוגמתו בהקו שמחבר גם מדרי' היותר אחרונה שהיא בחי' מל' סופא דכ"ד דאצי' באוא"ס המאציל גם כמו שבחי' מל' נעשית כתר ועתיק לברי' דזהו היא עמהם באחדות ולא באצי', ויבאר דמצד נעיצת התחלה שבבחי' מל' יש בה הכח להוות מאין ליש, בשרשה מבחי' מל' דא"ס. וזהו מלכותך דוקא הוא הכח בכל בחי' המל' דכל עולם, וזהו מלך מה"מ בחי' מל' דא"ס.

יב) וביאור הענין הוא, דהנה ידוע דהתהוות עולמות בי"ע הוא מבחי' מל' דוקא ולא משארי המדות דמהמדות העליונות לא הי' אפ"ל התהוות העולמות 15לפי שהן בבחי' קירוב, וכמא' אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן, וכמו עד"מ בכחות הנפש שהן גילוים מהנפש וכמו מדת החסד הוא בחי' גילוי מהנפש שהנפש מתגלה במדה זו וכמו"כ במדת הגבו' והת"ת, וכן הוא בכח השכל שכולם הם גילוים ממש מהנפש והנפש מתגלה בכחות אלו בכל כח וכח לפי ענינו שמשכיל בכח השכל ומתחסד בכח החסד, ולכן נק' בשם תקונין שהנפש מתתקנת בהן היינו שמתקשטת ומתייפה בהם שהו"ע הגילוי, אבל מדת המלוכה וההתנשאות אין זה גילוי מהנפש כ"א בא בבחי' כח נבדל מהנפש דגם התנשאות עצמי הוא בחי' כח נבדל, ולכן כל הכחות הם עילוי בנפש והיינו דהתפשטות הכח ופעולתו גורם עילוי ורוממות בהנפש וכמו שרואים במוחש דמי שהוא מרבה במדת הטוב והחסד נעשה מזה עילוי ורוממות בנפש או מי שהוא עוסק הרבה במושכלות מתרומם ומתעלה נפשו בזה, מה שמדת המלוכה אינה ניכרת בה עילוי זה, וטעם הדבר הוא לפי שכל הכחות הן התגלות מן הנפש לכן הנה התפשטות הכחות פועל וגורם עילוי משא"כ במדת המלוכה, אך זהו הגילוים מן הנפש אבל בעצם הנפש הנה מדת המלוכה מושרשת בעצם הנפש יותר מכל הכחות דכל הכחות הרי ישנם גם בהעלם השייך אל הגילוי שהוא העלם שישנו במציאות משא"כ במדת המלוכה וכח ההתנשאות שגם בההעלם הוא עמוק יותר, היינו העלם שאינו בהמציאות דמציאות הגלוי, וזהו דמדת המלוכה הוא מצד עילוי הנפש בעצם שהוא במע' מדרי' מובדלה בעצם ולכן יש בו מדת הממשלה וההתנשאות, וכמו האדם דוקא יש בו מדת המלוכה וכח ההתנשאות נוסף על טבע הממשלה שיש בו וכמ"ש ורדו בדגת הים וגו' דגם טבע הממשלה הוא בטבע האדם דוקא ולא נמצא טבע זאת בבע"ח דהבע"ח הוא רק מה שיש בהם ענין הגבו' והטורף ודורס, שבזה מטילים אימתם ופחדם על החלשים מהם אבל אינו ענין של ממשלה ורדי' משא"כ האדם שיש בו טבע הרדי' וחכ' של ממשלה ונוסף לזה יש בו הענין דמדת המלוכה וכח ההתנשאות דזהו מפני עצם מעלת האדם דבו דוקא הרי יש מדה וכח זה, אמנם זהו בהנפש בעצם מפני מעלתה יש בה מדת וכח המלוכה וההתנשאות אבל יכול להיות אשר לעולם לא תתגלה בו, והיינו דלהיות דמדת המלוכה הוא בהעלם עמוק כנ"ל הרי יכול להיות שלא תתגלה, וכאשר הוא מתגלה הוא מצד מעלת הנפש שהוא מרומם בעצם ומשו"ה 16יש בו תוקף הממשלה וההתנשאות, ומ"מ הוא בא בבחי' כח נבדל מהנפש, (דכן הוא בכל דבר שבא מן העצמי ה"ז בא בבחי' כח נבדל דוקא) ולכן המדות שהן בבחי' גילוי מהנפש הרי ההתגלות שלהם הוא ג"כ בבחי' קירוב ובבחי' גילוי או"פ, ומדת המל' שהוא בחי' כח נבדל ה"ז בא בבחי' ריחוק שבבחי' מקיף לבד, ולכן נק' המל' בשם עטרה דעיקר ענין המלוכה הוא הכתר מל' והיינו כעטרה המקפת על הראש בבחי' מקיף לבד, ולכן הנה בהתפשטות המדות יש ג"כ הפרש בין מדת המל' לשארי המדות דכל המדות הנה התפשטותן הוא דוקא על הקרוב יותר דכל שהוא קרוב יותר הנה יותר מתפשט עליו וכמו מדת החסד דאינה דומה התפשטותה על הרחוק ממנה או על הקרוב אליו כמו בנו דכן הוא בהשפעה גשמיות והשפעה רוחניות בדברי אהבה וחבה וכן בהשפעת השכל דכל הקרוב אליו תתפשט יותר משא"כ מדת המלוכה שהוא על עבדי' ורחוקים דוקא ועל הקרובים גם אם יהי' במספר מרובה אינו שייך ענין המלוכה, והדוגמא מזה יובן למע' דהתהוות העולמות לא הי' אפ"ל מהמדות עליונות שהן בבחי' גילוי ובבחי' קירוב כ"א מבחי' מל' שבא בבחי' נבדל, גם בחי' התנשאות שהו"ע המלך המרומם לבדו, ה"ז ג"כ בבחי' כח נבדל מן העצמו' כבי' ובא בחי' ריחוק בבחי' מקיף לבד ולכן התהוות העולמות הוא מבחי' מל' דוקא.

קיצור. יבאר דהתהוות בי"ע הוא מבחי' מל' ולא משארי מדות עליונות שהם בקירוב ובגילוי, וע"ד כחות הנפש שהם גילוים מהנפש, אבל כח ההתנשאות ומדת המלוכה הוא כח נבדל בנפש ולכן הם חלוקים א) בהעלם שלהם, העלם שישנו במציאות ואינו במציאות, ב) בההתגלות שלהם דהכחות גילוים, ומדת המלוכה כח נבדל, ג) בההתפשטות שלהם על קרובים ורחוקים ונבדלים, ולכן ההתהוות ע"י בחי' מל'.

יג) אמנם צ"ל והלא כתי' בראשית ברא אלקים וראשית הוא בחי' חכ' הרי דההתהוות היא מבחי' חכ' וכמו שת"י בראשית בחוכמתא ברא כו' וכתי' כולם בחכ' עשית וגו' ובת"א אי' בראשית בקדמין הרי ההתהוות הוא בבחי' כתר שנק' קדם ואיך הוא ההתהוות מבחי' מל' דוקא, אך הענין הוא, דהנה ידוע דאצי' הוא בחי' ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנבראים, דתכלית הכוונה דאוא"ס הוא התהוות בי"ע, שהרי הכוונה בהתהוות העולמות הוא להיות לו ית' דירה בתחתונים, דתנאי התנה הקב"ה במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי כו' ושיהי' 17גילוי אלקות בעולם ע"י עבודה דוקא דכוונה זו נשלם בעולמות בי"ע דוקא, והגם דכתר דאצי' הוא רצון פרטי להתהוות האצי' מ"מ עיקר הכוונה בזה הוא שיהי' התהוות בי"ע, וכמ"ש בסש"ב פל"ו והנה תכלית השתל' העולמות וירידתן ממדרי' למדרי' אינו בשביל עולמות העליונים אלא התכלית הוא עוה"ז התחתון אשר כך עלה ברצונו ית' להיות נח"ר לפניו ית' כד אתכפיא סט"א ואתהפך חשוכא לנהורא שיאיר אור ד' א"ס ב"ה במקום החשך והסט"א של כל עוה"ז כולו ביתר שאת ויתר עז ויתרון אור מן החשך מהארתו בעולמות עליונים, וז"ש כל אשר חפץ ה' עשה דבחי' עשי' והתהוות היש זהו מבחי' חפץ ורצון ה', כי הרצון דאוא"ס ב"ה הוא בהתהוות היש דוקא, רק בכדי שיהי' הרצון בערך להיות בבחי' מקור ליש, והיינו שיהי' בחי' רצון גלוי על מציאות יש ויהי' בערך להיות בחי' מקור ליש ע"ז הוא האמצעי דאצי', דהנה בחי' הכתר הוא למע' מבחי' הגילוי עדיין, דעם היות שהוא בחי' רצון להתהוות ה"ז בתכלית ההעלם עדיין ונק' סדכ"ס שסתום גם מבחי' חו"ב וכ"ש שהוא סתום לגמרי לגבי בי"ע ואינו בגדר רצון גלוי להתהוות היש, וכ"ש שאינו בגדר ערך להיות מקור ליש, והגם דבחי' כתר נק' ראשון לנאצלים הנה הכוונה הוא שהוא מובדל מהם וכ"ש מבי"ע, וע"י הע"ס דאצי' בא הרצון ממדרי' למדרי' עד בחי' מל' דאצי' שהוא בחי' רצון גלוי להתהוות בי"ע ובערך להיות בבחי' מקור להם, וראשית התגלות הרצון הוא בבחי' חכ' שנק' ראשית שהוא בחי' מקבל מראשון, והיינו מפני שהחכ' מאין תמצא מבחי' אין דכתר והוא ראשית הגילוי מעצמות העלם הכתר, וזהו בראשית ברא דבחי' חכ' הוא בחי' התגלות הרצון מבחי' הכתר, דכמו שבא בבחי' חכ' ה"ז בחי' ראשית שיש לו שייכות לבחי' אחרית שהוא בחי' מל', ומ"מ בחכ' הוא בבחי' פשיטות עדיין ומצטייר יותר בבחי' בינה שז"ע כלם בחכ' עשית בבינה.

יד) והנה בפלה"ר ש"ג פ"ב הביא בשם הזהר בראשית גלופי אגליף ההוא סתימאה קדישא (כתר) גו מעוי בחד טמירא (דעת שבחכ') דנקיד בנקודה דנעיץ כו', והיינו דמבאר אופן ההמשכה מהכתר אל החכ', וכ' דחכ' נק' נקודה דנעיץ להיותה דבוק בהמדרי' דאחרי', משא"כ כתר נק' נקודה דלא נעיץ מפני 18שהוא מובדל, ומן החכ' מצטייר בבינה שבא יותר בבחי' התגלות, ובהקדמת הזהר ד"ב א' ע"פ הוי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אי' מלה סתימאה הוה קמי' קוב"ה וגלי במתיבתא עילאה ודא הוא בשעתא דסדכ"ס (דע כי או"א סתומים גו זו"ן, אריך גו או"א, עתיק גו אריך, אדם קדמון גו עתיק וא"ס ב"ה נגנז תוך א"ק והוא הנק' סדכ"ס, מק"מ) בעא לאתגליא (פי' רצה לגלות מלכותו) עבד ברישא נקודה חדא (אבא) ודא סליק למהוי מחשבה צייר בה כל ציורי' (ע"י ציור אימא וזו"נ) חקק בה כל גליפין כו', דחקיקה הוא יותר מציור וכמ"ש הפרד"ס בענין רשימה חקיקה כו' הובא בלקו"ת בהוספות ד"ה להבין מ"ש באוצ"ח, וכ"ש הוא בבחי' המשכת האור דכתר ממדרי' למדרי' עד בחי' מל', אבל ההתהוות הוא מבחי' מל', וזהו דאחר אומרו בראשית ברא אלקי' את השמים כו' דמרומז בזה כל הע"ס דאצי' וכמ"ש בתוספתא דזהר בראשית דל"א ע"ב, נא' אח"כ והארץ היתה תהו, שלא הי' עדיין התהוות העולמות עד ויאמר אלקי' יהי אור דמבחי' דבור העליון דבחי' מל' נתהווה האור, וכן כל הנבראים, והנה בחי' מל' כלולה ג"כ מע"ס בחי' כתר מל' הוא בחי' הרצון למלוכה, וכמו עד"מ המלך שמכתירים אותו בכתר מל' הוא שמעוררים בו הרצון למלוכה, ועם היות שיש בו ענין ההתנשאות מצ"ע ה"ז בהעלם בעצמו וההכתרה היא בהתגלות ההתנשאות שבא בבחי' רצון למלוך, ואין זה עדיין בבחי' התנשאות על עם ממש, ובאמת הוא ההתגלות בהתנשאות עצמי שהי' תחלה בהעלם בעצמו וע"י ההכתרה ה"ז יוצא ובא בהתגלות, ויש בזה ג"כ הרצון למלוך, ובפרטי' הוא ב' ענינים שנעשה ע"י ההכתרה הא' התגלות בחי' התנשאות עצמי שנעשה מוגבה ומרומם בעצמו בהתגלות, והב' הרצון למלוך בהתנשאות על עם, וגם הרצון הזה אינו עדיין התנשאות על עם להנהיגם ולהדריכם שזה בא דוקא אח"כ שהוא מושל ושולט, רק שהוא רצון גלוי להיות מתנשא על עם, והדוגמא מזה יובן במלכותא דרקיע בחי' מל' דאצי' דכתר מל' הוא בחי' רצון גלוי למלוכה, ואין זה עדיין בבחי' התנשאות על עולמות נבראים ונפרדים, והיינו דמבחי' זו אינו נמשך עדיין להיות התהוות העולמות בפו"מ שזהו מבחי' מל' שבמל' שזהו בחי' ההתנשאות על עולמות בבחי' מקיף להיות ההתהוות העולמות, אבל בחי' הרצון למלוכה הוא רק הרצון להיות מתנשא כבי', וזהו"ע הכתר שממשיכים בר"ה שהוא הרצון למלוכה כנודע זהו בחי' המלך הקדוש, וגם שזהו התגלות בחי' התנשאות עצמי, וזהו הבקשה מלוך על העולם כולו שעי"ז הוא המשכת החיים על כל השנה שהו"ע גילוי אור פני מלך חיים.

קיצור. יקשה דכתי' בראשית בחוכמתא, ותרגם בקדמין, א"כ ההתהוות מצד הכתר וחכ', ויבאר שתכלית כוונת ההתהוות הוא בי"ע שבהם דוקא נשלם הכוונה 19העליונה להיות לו ית' דירה בתחתונים, והממוצע הוא אצי' דתחלת הגילוי הוא בכתר והוא נק' ראשון אבל הוא נבדל עדיין, וראשית הגילוי הוא בחכ' שמקבל מראשון אבל הוא בחי' פשיטות עדיין, ומצטייר בבחי' בינה, יבאר לשוני הזהר גלופי אגליף ההוא סתימאה קדישא, בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגליא, דבכללותן הוא סדר ואופן המשכת הרצון בההתהוות מהכתר לחו"ב ומדות עד ספי' המל', אבל ההתהוות בפועל הוא ע"י ספי' המל' דוקא, ויבאר דספי' המל' ג"כ כלולה מע"ס והרצון למלוכה הוא בחי' כתר מל' וממשיכים ע"י ההכתרה א) התגלות התנשאות עצמי, ב) הרצון למלוך, וזהו בקשתינו בר"ה למלוך על העולם כולו להיות גילוי אור פני מלך חיים בחיים טובים על כל השנה.

בס"ד, יום ב' דר"ה פ"ט