ש"פ נח, רצ"ג.

תקיבצור ¹ תעודה, חתום תורה בלמדי², ופרש"י³ קשור התראותי וחתום התורה על לב למודי תלמידיך ויראי שמים, ופי' תעודה מל' עדות וכמו העודתי בכם היום (דברי' ל⁴ ) וצור מל' קשירה וכמו (בראשית מב לה) והנה איש צרור כספו בשקו וגו' או כמו (משלי ל ד) מי צרר מים בשמלה וגו', וזהו צור תעודה קשור עדותי, ומהו התקשרות העדות ע"י חתום תורה בלומדי, בתלמידים יראי שמים, וצ"ל שייכות תקיגהענינים זל"ז, דהלא תורה היא חכמה והשכלה בידיעה והשגה רחבה וכמאמר⁵ לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה בעיון, דעיקרה הוא במוח שבראש דשם משכן השכל, ויראת שמים ענינו ההתקשרות פנימי בהתעוררות וגעגועים בקבעומ"ש דעיקרה במדות שמשכנן בלב, ומוח ולב הם ב' דברים חלוקים בעצם מהותם ובטבע עניניהם א"כ מה שייכותם זל"ז, וכתיב⁶ אני חומה וגו' ואמרז"ל⁷ זו תורה, וצ"ל מהו"ע החותם והחומה דתורה, ומכללות הענין מובן דע"י חתום תורה בלמודי שהיא תו' ויראת שמים, הנה עי"ז הוא צור תעודה, וצ"ל ענינם בעבודה ברוחניות. אך הענין הוא דהנה אנו אומרים בנוסח דברכת יוצר, אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו, אדון עוזנו, צור משגבנו, מגן ישענו, משגב בעדנו, דלכאורה א"מ מדוע מרבים בבקשת רחמים, דברחמיך הרבים רחם עלינו, שהרי האדם לומד תורה מקיים את המצות ועוסק בעבודה שבלב למה צריכים להרבות בבקשת רחמים רבים, ולהזכיר כל אלו התשבחות אדון עוזנו וכו'. אך הענין הוא דהנה עצמות א"ס מרומם ונשגב, ומובדל לגמרי מערך ההשתל' וכמאמר⁸ המלך המרומם לבדו מאז, המשובח ומפואר⁹, המתנשא מימות עולם, שמובדל לגמרי, וזהו משובח ומפואר עדי עד¹⁰, דזה מה שהעצמות משובח ומפואר הוא עדי עד בבחי' א"ס, שמו הגדול דהכל הוא רק בבחי' שמו הגדול, וגם שמו הוא נשגב ומרומם כמא'¹¹ כי נשגב שמו לבדו, דגם בחי' שמו הוא נשגב ומרומם. והנה קודם לזה נא'|11 יהללו את שם הוי', וכל הילול ושבח מורה על הקירוב, ומאחר שמהללי' ומשבחים לשם ה' ה"ז בבחי' קירוב ואח"כ שאומר כי נשגב שמו לבדו מורה על הריחוק וההבדלה, וה"ז לכאו' סתירה מרישא לסיפא. אך הענין הוא דידוע שיש ב' בחי' שם¹², שם העצם ושם הפעולה, והיינו דכל שם הוא הארה לבד, אמנם בזה גופא הרי יש ב' בחינות ומדריגות, הא' שם העצם שהיא הארה עצמית הדבוקה בהעצם והיא כמו העצם, וכל הארה היא גילוי, הנה בהארה זו גופא הרי יש בה ב' מדריגות שהם ב' אופנים, הא' אם שהיא גילוי העצם, והב' שהיא גילוי מן העצם, אבל בכל אופן הנה בשניהם הרי ההארה היא דבוקה בהעצם, והב' הוא שם הפעולה דקריאת השם הוא ע"ש פעולתו, וידוע דכל פעולה היא חוץ להעצם, וכן הוא בהשמות דאלקים ואד' שהם נקראים ע"ש פעולתן, וכמא'¹³ אנת אשתמודע אדון על כולא, שהוא ההתהוות בפועל, משא"כ שם הוי' שאינו ע"ש ההתהוות בפועל, ואין זה סותר כלל למה שמבואר במ"א¹⁴ דעיקר ההתהוות הוא תקידמשם הוי', אלא אדרבא הוא עיקר המהווה, ומובדל לגמרי מהפועל, וכמו שביאר הרמ"ק¹⁵ בשער י"ט פ"א ג' טעמים בהפרש שם הוי' משארי שמות הקדושים, עד שאמרו כי אפילו שם א'ה'י'ה' עם היותו שם נורא מאד, לא ישתוה אל השם הזה דשם הוי', א', דכל השמות יש להם פי' בענין פרטי, דשם אלקים מורה על הגדולה ותוקף, שם אדני על האדנות ושלטון, שם שד"י על שידוד המערכות וכו', ושם בן ד' נורא מאד מי יכילנו ביאור, כי אין לו ביאור כלל. הב', דכל השמות הרי משתמש ללשון חול ג"כ, כמו אלקים נשיא ודיין, אד' אדון, ובשם בן ד' הרי רק ג' מאותיותיו אפשר שיהיו בשימוש, אבל לא כולו, והג', דכל השמות הרי קריאתן ככתבם, וש' הוי' אינו נק' ככתבו רק במקדש¹⁶, ויבאר מה שנקרא שם המפורש לכמה טעמים א) שהי' מתפרש באותיותיו ביוהכ"פ, ב) מפורש ידוע, ג) שהוא מופרש מרעיוני ההבנה, אבל שארי השמות הן בבחי' פעולה וה"ז בחי' הארה דהארה, וידוע¹⁷ דהארה דהארה היא הארה נבדלת, ובספי' הוא בחי' מל'¹⁸ בחי' דיבור העליון, דההארה שבצירופי אותיו' הדיבור ה"ז רק בחי' הארה דהארה לבד.

קיצור. תורה שכל וחכמה ועיקרה במוחין, יראת שמים קב"ע ועיקרה במדות, ולמה צריכה תו' לחותם וחומה, ואחר שעכ"פ עוסקים בתו' ועבודה למה מרבים בבקשת רחמים דאלקי עולם כו' והשבחים הנפלאים אדון עוזנו כו', יבאר דעצמות מרומם וגם שמו נשגב, שם העצם ושם הפעולה, ג' חלוקי' בש' הוי' משארי שמות וג' טעמים למה נקרא שם המפורש.

ענינים. א   שם, הארה. ב שם העצם, א) גילוי העצם, ב) מן העצם. ג שם הפעולה, שנקרא ע"ש פעולתו. ד שם אד', א) שם הפעולה, ב) פרטי, אדנות ושלטון, ג) מתפרש גם לחול, אדון ובעל, ד) קריאתו ככתבו. ה שם אלקי' א) שם הפעולה, ב) פרטי, תוקף וגדולה, ג) מתפרש גם לחול, נשיא ודיין, ד) קריאתו ככתבו. ו שם אהי', א) נורא, ב) שם הפעולה ג) פרטי, ד) מתפרש גם לחול ביחס בנ"א, ה) קריאתו ככתבו. ז שם שד"י, א) שם הפעולה, ב) פרטי, משדד המערכות, ג) מתפרש גם לחול, ד) קריאתו ככתבו. ח שם הוי', א) נעלה מהביאור ב) שם העצם, ג) כללי, ד) אינו מתפרש לחול, ה) קריאתו ככתבו רק במקדש, ו) נקרא שם המפורש. ט שם המפורש, א) מתפרש באותיותיו ביוהכ"פ, ב) ידוע וקבוע בשם זה, ג) פרישות, ד) מופרש מרעיוני הבנה.

ב) וזהו יהללו את שם הוי' כי נשגב שמו לבדו, דזה מה שהנבראי' יכולים להלל ולשבח את שם הוי' הוא לפי כי נשגב שמו העצמי לבדו, ומה שמאיר ומתגלה הוא רק הארה דהארה בלבד, כי גם הנבראי' העליונים כמו השרפים תקטושבעולם הבריאה שהם בעלי השגה גדולה ורחבה¹⁹, דזה נראה מהשירה שלהם באמירת קדוש, דאומרים ג"פ קדוש הוי' צבאות וגו'²⁰ שהם בעלי השגה נפלאה הן בהאור שלמעלה ממדריגתם, והן באופן הגילוי אור במה שלמטה ממדריגתם, דזהו אמירתם קדוש כו' ומלא כל הארץ כבודו, ואחר כ"ז הנה כללות השגתם בשרשם ומקורם הוא רק בהאור והגילוי שבא ושופע בהם בדרך הארה לבד, וכתיב²¹ וצדקתך ירננו ואי' בזהר|13 צדק מלכותא קדישא, וגם בהעילוי הנפלא דשרפים עומדים ממעל לו²² להיותם משיגים את האור, הנה כ"ז הוא בשם אד', וכמ"ש (ישעי' ו, א) ואראה את אד' ישב על כסא רם ונשא, ומה שמאיר ומתגלה הוא רק ושוליו מלאים את ההיכל, שהוא הארה דהארה, אבל עצם שמו הוא נשגב ומרומם, וכמו שהוא בהנבראי' דבי"ע כמו"כ הוא גם באצי' שגם זה הוא רק הארה לבד, וזהו דכתיב²³ לך הוי' הגדולה והגבו' והתפארת והנצח וההוד דמדת הגדולה שהיא מדת החסד וכן שארי המדות הם בטלי' וטפלים לך, ורז"ל אמרו (ברכות דנ"ח ע"א) הגדולה זו מע"ב, היינו התפשטות גדולתו ית' בהתהוות העולמות כמו שהעולמות שרשן מהמדות עליונות דששת ימים עשה ד' את השמי' ואת הארץ וגו'²⁴, וכתי'²⁵ זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, דרחמים וחסדים שייכים אל העולמות, הנה כ"ז הוא טפל ובטל לך, ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו²⁶ שזהו ירידה והשפלה כי אין ערוך כלל, וידוע²⁷ דזה מה שבמדות דאצי' הוא בחי' חסד, הנה בהמדרי' שלמעלה מאצי' הוא בחי' גדולה וגם עז"נ לך ה' הגדולה דגם בחי' הגדולה שלמעלה מאצי' הוא לך שבטל וטפל, וכמא'²⁸ כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם הוא קדם עילות העילות, והיינו דכללות האור שמאיר בעולמות מרוכ"ד עד סוכ"ד הוא רק הארה דהארה להיותו בא ע"י הצמצום, דבאוא"ס שלפני הצמצום הוא בחי' גילוי העצמות והוא בבחי' א"ס, ועם היות דגם בזה יש מדרי' כמ"ש במ"א²⁹, אבל בכללות הוא בחי' גילוי העצמות שכמו העצמות, ולא הי' אפשר להיות התהוות העולמות מאור זה, וע"כ הוצרך להיות הצמצום שנתעלם האור ונעשה הפסק ומקום תקטזפנוי³⁰, ואח"כ נמשך הקו ע"י הפסק הצמצום, הרי המשכה זו הוא בחי' הארה דהארה, וזהו דכתיב³¹ באורך נראה אור, באורך שלפני הצמצום נראה אור אחר הצמצום להיות שבאין ערוך לגבי העצמות, וכה נמשך האור ויורד מדרגא לדרגא מרוכ"ד שאחר הצמצום עד סוכ"ד דבי"ע בהתלבשות הנשמה בגוף גשמי ובא בשכונה אחת עם נה"ט ובהמי, וכאשר האדם יתבונן בכ"ז הרי יבין וירגיש איך שהוא מרוחק מאד מבחי' עצמות א"ס, שהרי גם עולמות העליונים מרוחקים מן העצמות, דכללות הגילוי אור שבהם הוא בבחי' ריחוק מן העצמות, וכש"כ עולמות התחתונים שהאור דהשתל' מתמעט ממדרי' למדרי' ומעולם לעולם, ובפרט האדם למטה שנתלבש בגוף ונה"ט ובהמי עד שגם הכחות הרוחנים שלו הן באים בהגשמה, שיוכל להבין דבר גשמי וחומרי, ועם היות דבזה יש יתרון המעלה באדם דוקא על כל הנבראי' והנאצלים, דכשם שברואי מטה אין להם תפיסא במושכלים האלקים הנה כן הנאצלים העליונים אין להם תפיסא בגשם, ויתרון האדם הוא בשניהם, ולהאדם דוקא ניתן הבחירה, שבזה יתרון האדם על הנבראי' והנאצלים כאחד, הנה האמת הוא דביכולתו לעלות בעילוי היותר נפלא אבל עם זה הרי יכול להיות ח"ו היפך מזה ג"כ ר"ל בירידה עצומה במאד, דכ"ז הוא לפי שהכחות הרוחנים שלו הם בהגשמה, דגשם בכלל הוא ירידה, ולכן הנה בהבדלת המים, הגם דמים הוא גשם זך וטהור, מ"מ אמרו³² מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא לפי שמרגישי' שפלותם בירידתם, אשר באמת כן הוא גם במים עליונים שבוכין על ריחוקם, וכש"כ האדם למטה דכל הדרכים בדרך סכנה³³, וכמו היורד בים לחפש ולמצוא מרגליות דגוף ועצם הירידה הוא צער, וכן הוא ברוחניות דכתי'³⁴ יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים, דהגם דע"י ירידה זו הוא העלי' היותר נפלאה, אבל גוף ועצם הירידה הוא צער, ואינו יכול להסתפק במועט להיות שמח בחלקו במעט השגה שלו, ובקוטן מדריגת האהוי"ר שלו, מאחר שבאין ערוך כלל.

קיצור. יבאר דזה שהנבראים יכולים להללו ית' הוא לפי דגם שמו נשגב ונשאר הארה לבד, ולכן הגילוי בבי"ע הוא דרך הארה דהארה, וכן הוא באצי' ובלמעלה מאצי', להיות דכללות הגילוי שאחר הצמצום הוא הארה, ובפרט בירידת האור בהשתל' ומה שהנשמה בהתלבשות בשכונת הנה"ב, והגם דיתרון אדם על הנבראי' והנאצלים כאחד, כל הדרכים בחזקת סכנה, והמשל דמחפש מרגליות.

ענינים. י האור שאחר הצמצום הארה. יא מה שבאצי' נקרא [חסד] בלמעלה מאצי' נקרא גדולה. יב ירידת הנשמה, יורדי הים.

תקיזג) והנה ³⁵ כאשר מתבונן בכ"ז בארוכה בפנימית הענין איך שהוא מרוחק מן העצמות, והיינו בהתבוננו בכל פרטי הענין, הנה בהתבוננות זו הרי יֵמַר לו בנפשו מאד ע"ז, עס ביטערט אים דיא האַרץ און דיא קאָפּ אייף דעם, דמרירות זו אינו ענין של געגועים והתרפקות או הרגש של העדר הנוחם כ"א הוא מרירות נפשי, מה שימר לו בנפשו מאד ע"ז, דהנה בשאיפות בני אדם והתרפקותם הרי אנו רואין במוחש שיש בזה כמה הרגשים חלוקים הבאים ומתגלים באופנים שונים, דיש מי שיש לו געגועים גדולים לאיזה דבר, אַ טיפע ביינקענעש צוא אַ זאַך, ויש לו איזה מושג בהענין ההוא, הרי הדבר ההוא חקוקה במוחו וכמוסה בלבבו ותמיד מגעגע אל הדבר ההוא, אשר מלבד זאת כי תמיד יהגה בה בעיונו, ואין לו שום דבר בעולמו אלא זה, והגם שהוא עושה עוד ענינים, וגם אפשר שיהי' עוסק במושכלות ויחשוב בעמקי השכלים העיונים, ומדבר עם בנ"א ובחיצוניותו עושה כל עניניו המוכרחים לו, אבל פנימית מוחו ולבו נתונים ומסורים המה אל הדבר שהוא מגעגע אליו, והגעגועים הם כ"כ חזקים עד כי בעת עיונו בהעמקה גדולה במה שהוא מגעגע אז הוא חי, דער אַריין טראַכטין זעך אין דעם ואָס ער ביינקט, און דער פאַרגראָבין זיך אין דיא מחשבות עיונים דאָס איז זאַיין לעבין, אַז יעמולט לעבט ער, ויש מי דשאיפתו לאיזה דבר הוא בהתרפקות גדולי' כאלו עד שאין באפשרו כלל לשום מוחו ולבו בשום דבר זולתו, וגם עניניו היותר מוכרחים עזובים אצלו להיותו כולו נתון ומסור רק לזה מה שהוא שואף ומגעגע אליו, אמנם כ"ז הוא בדברים וענינים שאפשר להשיגם, והשגתם תלוי בו, אלא שצריך להשיג תחלה הדברים והענינים שהם הקדמה והכנה אליהם, ובזה הוא שיש הרגשים חלוקים באופנים שונים הבאים מרוב ועומק ההתבוננות, אבל כשהוא שואף לדבר אשר השגתו אינו תלוי בו כלל, וכל כמה שלא ישתדל ויתעסק בזה הרי לא יוכל להשיגו, הנה בכחות הגשמי' היינו כחות הרוחנים שבאים בלבושי הגשמה, בא לאחת משני אלה, או שמתבטל מהותו בבלבול חושיו ויוצא ר"ל מדעתו, או שמתבטל הדבר לפי שבא לידי יאוש שמתיאש מדבר זה, אבל בהכחות הפנימים שהם הכחות דנה"א הנה התבוננות זו מביאה לו מרירות נפשי, ואָס עס ביטערט אים דיא קאָפּ און האַרץ אייף דעם פאַר ואָס איז ער אַזיי מרוחק מאד מבחי' עצמות א"ס, והענין בלתי מתיישב אצלו, שהרי כל ענין העולם התחתון והיותו בעולם זה הוא רצון העצמות, א"כ ה"ה משלים כוונת העצמות מה שבעבור זה עצמו הי' ראוי שיהי' המשכת העצמות, אך אמיתת הענין הוא לפי דכללות הרצון הזה אינו בערך העצמות כלל, וע"ז אנו מבקשים אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו, דעם היות שבעבודתינו אינו בערך להמשיך בחי' העצמות לזאת אנו מבקשים להיות נמשך אלינו בבחי' רחמים לבד, כי ברית כרותה למדה"ר שאינה חוזרת ריקם³⁶, והיינו שע"י שמעורר ר"ר על נפשו ועל העולמות נמשך האור בבחי' מקיף עכ"פ, וזהו אדון עוזנו כו' משגב בעדנו דכ"ז הם בחי' מקיפים, כי א"א להיות בבחי' גילוי אור פנימי רק תקיחשנמשך בבחי' מקיף, והאו"מ הוא בבחי' חומה, וזהו דכללות ענין דיראת שמים הוא מקיף המגין ושומר מן החטא כמו החומה שמגינה על העיר, וכתיב³⁷ וימינו תחבקני, שהוא הקירוב שלמעלה שמקרב אותו לאלקות להיות למעלה במדריגה, והשראת המקיף הזה ושכינת עוזו הוא בהחומה של תורה, דהנה חומה היא מאבנים ועפר, וכן הוא בחומת התורה שהן האותיות שבתורה, וכמא'³⁸ שתי אבנים בונות שתי בתים שלשה אבנים בונות ששה בתים דמשתי אותיות הם שני צירופים אב בא וכו', ואותיות התורה נקראים אבנים שבהם שורה בחי' המקיף, כי האותיות הגם שהם דומם, וכידוע³⁹ דהדצ"ח שבאדם השכל הוא חי, המדות הם צומח, והאותיות הם דומם, אבל תקיטשרשם למעלה יותר, וכנודע|39 דשרש האותיות הוא מבחי' הכתר בחי' מדבר, ויש ד' מדרי' טנת"א, דטעמים נקודות ותגין הן בחו"ב ז"א ומל'⁴⁰, והאותיו' הן למעלה מטעמי', דטעמי' בחכ' והאותיו' שרשן בכתר, ולכן האותיו' מגלים את האור מפני שהן למעלה מהאור, ולזאת יכול להיות שורה בהם גם האור מקיף, כי כן הוא בשרשם שמאיר בהם האו"מ, שהרי אותיות הרשימו לפני הצמצום הי' מאיר בהם בגילוי האוא"ס שלפני הצמצום, ולכן באמת ע"י האותיות יכולי' לבוא להגילוים היותר עליונים, לא מיבעי אותיות דתושב"כ אלא גם אותיות דתושבע"פ הרי משנה אותיו' נשמה⁴¹, וזהו אני חומה זו תורה דאותיות שבתו' הם מגן ומחסה, ופנימיות התורה מגביל דאור הקדושה יומשך רק למקום הראוי.

קיצור. יבאר דמההתבוננות בריחוק מן העצמות נעשה מרירות נפשי, ויבאר בהפרש כחות דנה"ט שיש ב' אופנים געגועים א) פנימי' ועם זה ביכולתו גם לעסוק בעיונים שכלים, ב) געגועים מטרידים, וכשאינו יכול להשיגו מתבלבל או מתיאש, ובכחות דנה"א מתעלה, והמרירות נפשי ממשיך האו"מ והשראתו באותיות דתו', חומה וחותם, אותיות דומם ושרשם בכתר, משנה נשמה.

ענינים. יג געגועים, בנה"א, א) התרפקות, ב) מרירו' נפשי, בנה"ט, א) תשוקה מסודרה, ב) מביאה לבלבול או יאוש. יד מרירות נפשי ממשיך או"מ. טו או"מ שורה בחומה דתו'. טז אותיות א) אבנים, ב) דומם, ג) שרשם בכתר, ד) מכילים גם אור מקיף. יז א) חותם, א) אותיות התורה, ב) מגין. ב) חומה, א) חסידות, ב) מגביל שיומשך רק בקדושה.

ד) אמנם כ"ז הוא עכשיו שצריכים לחומה בב' הענינים להגן מכל צר ואויב, ולהגביל דאור קדושת התורה לא יומשך במקום שאינו ראוי, אבל לעתיד הנה פרזות תשב ירושלים וגו'⁴², דהנה לע"ל יהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ⁴³ שלא יהיו הקלי' והסט"א, ובמילא אינו צריכים לשמירה והגנה, והגילוי דלעתיד ידוע דבחי' עצמות האור בגילוי ממש, ואינו שייך כלל שיומשך ח"ו למקום שאינו ראוי, דעכשיו הנה מפני ירידת המדרי' שאינו מאיר האור בגילוי ע"כ יכול להיות התפשטות אור התורה גם במקום שאינו ראוי וכמ"ש⁴⁴ ולמשמאילים בה דיש בזה כמה דרגות חלוקות, לא מיבעי בדרגות הפחותות ביותר דיש מי שהוא קר בקיום המצות מעשיות, וגם בענין קדושת התורה הוא בקרירות גדולה, דשרץ במוחו ר"ל וכל ענין הרוחניות נפגם אצלו, ועם זה הוא מחבב ידיעת התורה ולומדה מפני עמקי ההשכלות וריבוי החכמות שבה, ויש מי שהוא עוד משמאיל את התורה, והיינו דמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומפריד את התורה מנותן התו' ית' ועושאה פלסתר ר"ל כחכמה של מדע בשכל אנושי גשמי וממציא סברות כחפצו הוא, דכל אלו והדומה להם הם רחוקים ר"ל לגמרי, וגם אפילו העוסקים בתורה ומכניסים דעתם ושכלם בסברות התורה ואינם שמים דעתם ולבם לפנימיות התורה הרי גם הם בכלל ולמשמאילים בה, דבתו' כתיב⁴⁵ מימינו אש דת למו, דהתורה היא דת של אש בהתעוררות וחיות פנימי בכל דתי דיני ומשפטי התורה, ולזאת צריכים לחומה להגן מפני החיצונים ולהגביל שלא יומשך למקום שאינו ראוי, אבל כאשר יהי' גילוי בחי' עצמות האור הרי אינו צריך לא להגנה ולא להגבלה. והענין הוא דהנה אחיזת החיצונים יכול להיות בבחי' עלמא דאתגליא, דבהתפשטות האור יכול להיות יניקה גם לחיצונים ח"ו, וכן הוא גם בעבודה דתורה ותפלה כשהוא בהתפשטות ובאתגליא צריכים שימור שלא יבוא לידי גאוה וגסות כו', אבל בבחי' עלמא דאתכסיא אינו שייך שום אחיזת החיצונים וכנודע דבינה נק' דרור עלמא דחירו⁴⁶. וזהו השינוי בטופסי הברכות דמטבע קצר ומטבע ארוך⁴⁷, דמטבע ארוך הוא בחי' עלמא דאתגליא שחותם בברוך בכדי לשמור שלא יומשך למקום שאינו ראוי, ומטבע קצר הוא בחי' עלמא דאתכסיא ועדאת"כ נק' מטבע קצר מפני שהאור הוא בבחי' כללות, וכמו קריאת שם עקודים דפירושו שעוקד כל האורות בכלי א', כן פי' מטבע קצר שהאור הוא בבחי' כללות, ולכן אינו חותם בברוך מפני שאין שם אחיזת החיצונים רק פותח בברוך שהוא בחי' ההמשכה. וזהו דעל לע"ל כתיב⁴⁸ ביום ההוא יהי' דהגילוי דלע"ל הוא בחי' יהי' ב"פ י"ה⁴⁹, דעכשיו כתיב⁵⁰ הנסתרות לה"א תקכוהנגלות לנו וגו' די"ה הן נסתרות בחי' עלמא דאתכסיא, ו"ה נגלות בחי' עלמא דאתגליא, אבל לע"ל הנה גם ו"ה הוא במדרי' י"ה והיינו שהוי"ו יתעלה בהיו"ד, וה"א אחרונה בה"א ראשונה ויהי' הכל בבחי' ומדריגת גילוי אור וע"כ לא יהי' נצרך לחומה ופרזות תשב ירושלים וגו' רק ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב וגו'⁵¹, שזהו לא לצורך שמירה והגנה כ"א זהו בחי' הגילוי שיהי' לעתיד, דהנה לעתיד כתי'⁵² וברחמים גדולים אקבצך, והוא בחי' פנימית עתיק, שזהו בחי' תענוג הפשוט⁵³, וע"כ החסד והרחמים דשם הן רחמים גדולים רחמים פשוטים, דכל הגילוי' דעכשיו הן מבחי' חיצוניות עתיק, דפנימיות עתיק אינו מתגלה עכשיו וכדאי' בפע"ח שער הק"ש פט"ו, והי"ג מדה"ר דעכשיו וכן הי"ג מדות שהתו' נדרשת בהם הנה כ"ז הוא מבחי' חיצוניות עתיק, וע"כ צריכים עתה לחומה מאבנים שהן האותיות דתורה ותפלה, אבל לעתיד שיתגלה פנימית התורה דפנימיות אבא פנימיות עתיק א"צ לחומה, רק יהי' חומת אש שזהו גילוי בחי' פנימיות עתיק, אמנם כל הגילוים דלע"ל הוא ע"י העבודה דעכשיו דוקא⁵⁴, וזהו פרזות תשב ירושלים וגו' ואני אהי' לה נאום ד' חומת אש סביב וגו' דהחומת אש בהגילוי דלע"ל הוא ע"י נאום ד' אותיות התורה דעכשיו דוקא, והיינו דע"י לימוד האותיות דתורה בקדושתן, הן בתחלת החינוך ללמוד האותיות והנקודות ולחנכו בקדושת האותיות וקדושת הנקודות וקדושת הטעמים והתגין, הן בדקדוקי אותיות התו' שבכתב, והן בהאותיות דתושבע"פ הנה עי"ז דוקא הוא הגילוי דלע"ל בחומת אש. וזהו צור תעודה חתום תורה בלימודי, דתורה צריכה לחותם והוא שלא תתפשט למקום שאינו ראוי, וכמו בענין שכלי כאשר מתפשט בו יותר מדאי ילך בדרך עקלתון וצריך להיות הגבלה כמה יוכל השכל להתפשט, והוא ע"י כח המגביל שבשכל שהוא נעלה מכח המתפשט, וכן הוא בתורה שצריכה חותם, והחותם הוא פנימית התורה שהיא מגינה ומגבילה, וזהו חתום תורה בלמודי תלמידיך ויראי שמים, דתורה הוא חכ' ושכל וניתנה להבינה בשכל אנושי שבזה יכול להיות גם ולמשמאילים בה, ולא זכה ר"ל כו'⁵⁵, לזאת צריכה לחומה דיראת שמים שהיא פנימית התורה, וע"י חותם וחומה זו הנה צור תעודה דתעודה היא תורה, וצור ל' תוקף הנה צור תעודה דתוקף אור התורה תאיר בכל העולם.

קיצור. יבאר דעכשיו תורה צריכה לחותם וחומה א) להגן, ב) להגביל, ויבאר דולשמאילים בה, א) דלומד חכמת התורה והשכלתה וקר בקיום המצות וקדושת התו', ב) שמשמאיל את התורה ומגלה פנים בתו' שלא כהלכה, ג) שלומד רק גליא ואינו שם לבו לפנימיות התו', לע"ל עצם האור בגילוי, עדאת"ג מטבע ארוך, עדאת"כ מטבע קצר, ע"י אותיות התו' דעכשיו גילוי דלע"ל יהי"ה פנימי' עתיק, חתום תורה, תורה ויראת שמים.

תקכאענינים. יח משמאילים, א) לומד רק חכמת התורה, ב) משמאיל התורה, ג) גליא בלא פנימי' התו'. יט יהי"ה, א) ב"פ י"ה, ב) הגילוי דלע"ל. כ עדאת"ג, א) חשש יניקת חיצוני', ב) מטבע ארוך. כא עדאת"כ, א) מטבע קצר, ב) אין חשש ליניקה. כב מטבע ארוך, א) אור בגילוי, ב) צריך חותם. כג מטבע קצר, אור כללי. כד הגילוי דלע"ל, א) עצמות האור, ב) פנימית עתיק. כה פנימית עתיק חומת אש.

-------------------- * --------------------