ש"פ בראשית רצ"ג
תקהבראשית 1 ברא אלקים2, ואי' בת"ז תיקון כ"ג בראשית ברית אש, והנה התורה היא תורת חסד3, ונקראת חיים4, וגם בדרכי התורה כתיב5 דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום א"כ א"מ מהו דהתיבה הראשונה שבתורה שהיא התחלת התורה היא תיבת בראשית ברית אש, וצ"ל מהו"ע ברית אש ומה שייך זה לבראשית ברא אלקים. אך הענין הוא דהנה כתי' (זכרי' ב, ט) ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב, ולכבוד אהי' בתוכה, והוא דלעתיד יהי' לירושלים חומת אש, ולכאו' הלא בלא חומה הוא מעלה גדולה יותר מכמו שיש חומה, דעכשיו הרי ירושלים היא מוקפת חומה ולעתיד כתי' (שם6) פרזות תשב ירושלים ופירש"י מאין חומה כדי שיתישב בה כל הבא ותגדל מיום אל יום, א"כ הרי בלא חומה הוא מעלה, ומ"מ הנה לע"ל הרי יהי' חומה רק שתהי' חומת אש, ומשמע דחומת אש אין זה סותר למ"ש פרזות תשב. והנה כל הגילוים דלע"ל הם ע"י העבודה דעכשיו7, והיינו דגם עכשיו ישנה בחינה ומדריגה זו, והענין דהנה ירושלים היא יראה שלמה8, וירושלים צריכה לחומה, ופעולת החומה היא בב' ענינים הא' שהחומה מגבלת את העיר, דע"כ היא התפשטותה של העיר, ומכאן והלאה הוא מחוץ לעיר, והחומה היא הגבול המפסיק בין פנים העיר וחוצה לה, ויש חילוק בין לפנים מן החומה וחוצה לה, וכמו בהעשר קדושות (כלים פ"א9) הרי קדושת ירושלים שמקודשת מכל א"י ומהעיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני שזהו לפנים מן החומה דוקא, והב' דפעולת החומה היא להגן ולשמור מן האויב והשונא שבא ללחום על העיר, דהחומה מגינה שלא יוכל לגשת אל העיר, וכן הוא בירושלים שלמעלה בחי' מל' דאצי' להיותה בחי' סוכ"ד דאצי' שהאור בה בבחי' צמצום והעלם, ובפרט כמו שנעשית מקור לבי"ע צריכה חומה להגן מהקלי' וסט"א המתחזקי' ללחום נגדה ורוצים לקבל יניקה יותר מכפי חוק הקצוב, דע"פ חוק הקצוב מקבלי' אור תקומצומצם ביותר מבחי' אחורי העור דמל', וה"ה לוחמים נגד הקדושה לקבל יניקה יותר. דזהו דכתי'10 ויאבק איש עמו, דהס"מ לחם עם יעקב11, דלכאו' הוי לי' לומר וילחם איש עמו, ואומר ויאבק דכולל ב' עניני' ל' התאבקות ול' אבק12, דאבק היא מל' דקלי' הלוחמת נגד מל' דקדושה, דהנה יש אבק ועפר13, דעפר הוא מה שיש בו לחלוחית דמשו"ז הוא מצמיח, דהא בהא תליא דמי שיש בו לחלוחית מצמיח, כי יש בו כח הצומח להצמיח, דבזה הוא יתרון הארץ לגבי שמים, שהצמיחה היא בארץ דוקא, משום דנעוץ תחלתן בסופן14, ואבק הוא האפר דאשתאר מן נורא15, וכמו עץ הנשרף שכבר יצאו ממנו הג"י אמ"ר16, ונשאר רק האפר שאין בו לחלוחית רק במיעוט ביותר, ואבק מורה על היבשת, וכל מה שהוא יבש יותר הנה יותר יהי' האבק, והדוגמא מזה למעלה, דבחי' מל' דקדושה נק' עפר שיש בה לחלוחית ובחי' גילוי אור, דמשו"ז היא מצמחת היינו ענין ההתהוות שמבחי' מל' דוקא17, שזהו מכח הא"ס שבמל', שהכח הוא בהעלם בבחי' מל', וכן כל האורות הן במל' בהעלם, וטעם הדבר הוא לפי דמבחי' גילוי אור א"א להיות התהוות, אבל מ"מ הרי יש בזה גילוי אור, ומל' דקלי' נקראת אבק שאין בה גילוי אור כלל והוא רק חיות מצומצם ביותר, לפי שזהו לאחר שנתברר בהבירור בדרך מלמעלה למטה דתחלה נתברר כל מה שיכול להיות נכלל בבחי' קדושת אלקות דאצי' ואח"כ נתברר כל מה שנכלל בבריאה וכו' ונשאר רק פסולת הגס שאין בזה אור רק בחי' חיות מועט ביותר, הנה זהו חוק הקצוב לחיות הקלי', וזהו ויאבק דמל' דקלי' מתאבק עם מל' דקדושה.
קיצור. בראשית ברית אש, תורה חסד וחיים, וגם דרכי' נועם ולמה תיבה ראשונה ברית אש, חומת אש דירושלים דלע"ל, חומה ב' פעולות א) הגבלה ב) הגנה, ירושלים יראה שלם, ירושלי' שלמעל' מל' דאצי' צריכה הגנה מהקלי', מל' דאצי' נק' עפר מצמיח, שמהוה בכח הא"ס, עפר מצמיח אבק אין בו לחלוחית, מל' דקלי' אבק.
ענינים. א בראשית, ברית אש. ב חומה, א) הגנה ב) הגבלה. ג עפר, א) לח, ב) מצמיח ג) מל' דקדושה. ד אבק, א) יבש, ב) מל' דקלי'. ה מצמיח, מהוה.
ב) והנה מלחמה זו הרי ישנו גם בהאדם, וכידוע18 דשם אדם הוא שם הכולל לתכלית החומריות והפחיתות שגרוע מבע"ח, ותכלית הרוממות המעולה, תקזשלמעלה מהפרצופים העליונים, ויובן דבר זה מהא דמבואר19 בענין אאע"ה שהי' נדיב בממונו גופו ונפשו20, ובהיותו למטה החליף מקום מדת החסד, וכמאמר הפרד"ס21 בשם ס' הבהיר22, אמרה מדה"ח לפני הקב"ה רבש"ע, מימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, אלא אברם עומד ומשמש במקומי, דבהתעסקותו בהשפעת רוב טוב לכל הנה החליף מדת החסד דאצי', דבאמת גדלה מעלת מדה"ח דאברהם על מעל' מדריגת מדת החסד דאצי', דחסד דאצי' הוא הממוצע שיהי' בריאת והתהוות העולמות, וכמ"ש23 כי ששת ימים עשה וגו', שהם הששה מדות דאצי'24, וכתי'25 כי אמרתי עולם חסד יבנה, דיש בזה ב' פירושי'|24 הא' כי אמרתי עולם וגו' דכאשר עלה ברצונו ית' שיהי' עולם נבנה תחלה מדת החסד שהיא תחלת המדות וראשיתן, והב' דבנין העולם הוא ע"י מדת החסד, וכמאמר26 חסד אמר יברא, ולאחר כ"ז הנה זה רק מה שמדת החסד ושארי המדות המה ממוצעי' שיהי' התהוות עולמות העליוני' בכדי שיהי' בריאת עולם התחתון, דבזה נשלם כוונת הבריאה, אבל בכללות ענין הבריאה הרי אינו נשלם עדיין הכוונה פנימי' בענין בריאת עולם התחתון, דהכוונה פנימי' הוא שיהי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה ועוד ביתר שאת לפי שהמשכת האור והגילוי הוא ע"י עבודה, א"כ הרי בהחסד דאברהם כמו שהי' למטה שבזה פרסם אלקותו ית' בעולם הרי בזה נשלם הכוונה הפנימית בענין הבריאה, לזאת גדלה מעלת מדה"ח דאאע"ה על מעלת מדריגת החסד דאצי', וכן הוא בשם אדם שהוא שם הכולל לפחיתות ורוממות כאחד להיותו כלול מתחתונים ועליונים, ותלוי בבחירתו ובאופן עבודתו דכאשר האדם נמשך אחרי המטה שבו הוא גרוע מהמטה וחומרי של כל הנבראים, וכאשר נמשך אחרי המעלה שבו ה"ה מעולה מכל הנאצלים באשר הוא משלים כוונת ענין אצילותם, והב' בחי' מעלה ומטה שבאדם הן הנה הלוחמים תמיד ביניהם דזהו"ע הב' נפשות דנה"א ונה"ב, וכשם שבנפש וגוף שהם מעלה ומטה הרי הנפש מלובש בהגוף והגוף תופס בהנפש, הנה כמו"כ בהב' נפשות דנה"א והנה"ב הנה הנה"א הוא בהתלבשות בהנה"ב והנה"ב תופס בהנה"א, דהנה"ב רצונו להתגבר על הנה"א להורידו ולהשפילו בענינים החומרים והתאות שלו, והנה"א רוצה להתגבר עליו להוציא ממסגר אסיר27 להיות גילוי הכחות דנה"א ולהתגבר על הנה"ב להכניעו ולפעול בו הביטול, וזהו"ע החומה שהו"ע הגנה, וכמו בגשמיות הרי הצלת העיר תקחתלוי' בהגנת החומה שהוא בב' עניני' הא' דהגם שהשונא מרעיש בקול רעם ומ"מ החומה מפסיק שלא יוכל לפעול רע בפועל, והב' שיש זמן לאנשי העיר ויושבי המבצר להתחזק לקבוץ כחותיהם ויכול להיות שיגרשו את השונא לגמרי, וכן הוא בעבודה הרוחנית דההגנה היא בב' ענינים, הא' דגם כאשר הנה"ב מבלבל להאדם במחשבות והרהורים רעים מ"מ לא יבוא לידי פועל רע, דהנה הנה"ב והיצה"ר הם מוחין ומדות, דהנה"ב משכיל ומתחכם בכל דבר תאוה וחמדה והיצה"ר מצייר במחשבתו פרטי הדבר ההוא, וישנם דברים כאלו שהמחשבה עצמה שחושב בהן נחשבת למעשה, ויש דברי' שהמח' מביא לידי מעשה בפועל להחטיא את בשרו, הנה זהו ההגנה מה שהמחשבות וההרהורים לא יבואו לידי פועל רע, והב' שההגנה היא שלא יבלבל אותו כלל במח"ז והרהורים רעים, וזה תלוי במעלת ומדריגת הנשמה עצמה, ובאופן ההתלבשות והתפיסא שלה בגוף ונה"ב, והעיקר באופן העבודה שלו, דבאמת הרי באפשרית כאו"א לברר חלקו בעולם, וכמ"ש28 גם את העולם נתן בלבו, דכל עניני בירורי העולם והזדככותם תלוי' בלבו של אדם ובאופן עבודתו להוציא כחותיו מההעלם אל הגילוי בעבודה בפועל, וזהו"ע החומה להגן על זה שלא יהי' התגברות הקלי' והסט"א הן למעלה בבחי' מל' והן למטה בהנה"א.
קיצור. יבאר דאאע"ה בהחסד שלו החליף מדת החסד דאצי', מאמר הבהיר, וגדלה מעלת החסד דאאע"ה דמשלים הכוונה פנימי' שבענין הבריאה על מעלת החסד דאצי' ושארי מדות שהם רק ממוצעים בענין הבריא' וזהו יתרון העבודה בפועל, המעלה ומטה שבאדם נה"א ונה"ב לוחמי' תמיד, והחומה הגנה, א) שמההרהורים לא יהי' רע בפועל, ב) ההתחזקות לגרש האויב.
ענינים. ו אאע"ה, א) חסדו החליף מדה"ח דאצי', ב) השלים כוונת הבריאה. ז מדות עליונו' ממוצעי הבריאה. ח אדם, א) פחיתות ורוממות, ב) מעלה ומטה, ג) נפש וגוף ד) נה"א ונה"ב. ט חומה, א) הגנה מרע בפועל, ב) חיזוק לגרש השונא.
ג) והנה ענין הב' בפעולת החומה הוא ההגבלה להגביל את העיר, מה שהחומה מגבלת דעד כאן הוא התפשטותה של העיר, אמנם הגבלה זו היא בשטח העיר מה שלפנים מן החומה, והיינו דהענין הא' שבפעולת החומה דמגין מפני שונא ואויב ומגבילו שלא יוכל לפעול רע הוא בחיצוניות החומה בכלל, ובהשטח מקום מה שחוץ להחומה, וענין הב' שבפעולת החומה מה שמגביל דעד כאן הוא התפשטות העיר הוא בפנימית החומה, ובהשטח שלפנים מן החומה, וענינו בעבודה הוא פנימיות האור והיינו בהתפשטות אור התורה ועבודה, וכשם דחומת ירושלי' היתה מגבלת התפשטות קדושתה, דזה דירושלים מקודשת מכל א"י הנה התפשטות קדושה זו היא עד החומה, והחומה מגבלת קדושתה, והיינו דבגילוי שכינה שבמקדש והיכל, הרי גם בזה יש חילוקי מדרי' בקדושת קדושתן, קדושת קדש הקדשים, קדושת ההיכל, בין האולם ולמזבח, קדושת העזרה ובה ג' דרגות עזרת תקטכהנים, ישראל, נשים, קדושת החיל שהוא לפנים מן הסורג שהי' לפנים מחומת הר הבית29, קדושת הר הבית, וקדושת ירושלים, ולכן הנה בהקרבנות הרי יש הבדל והפרש במקום שחיטתן ואכילתן, דקדשי קדשים שחיטתן בצפון העזרה, ואכילתן הוא דוקא לפנים מן הקלעים, וקדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ואכילתן הוא בכל העיר רק שיהי' לפנים החומה30, הרי ההגבלה היא באור הקדושה שהוא בחי' פנימי' האור דוקא, וכמו עד"מ בגשמיות הנה בהעיר עצמה הרי יש חילוקי דרגות בחלקי שטח העיר, אם במזרחה של עיר או בדרומה וכו' וכן בגובה העיר ובמקומות הנמוכים שבה, אבל עם כ"ז הרי כללות כולם היא בהעיר עצמה ואינו אלא התפשטותה בלבד, דבכל עיר יש טבור העיר שהיא הנקודה האמצעית היותר מובחרה בכל הן בטיבה ויפי' ומשם מתפשטת רחובות חוצות דרכים ונתיבות לכל ארבע פנות העיר עד החומה, הנה כן הוא בירושלי' שלמטה דעיקרה של עיר הוא מקום המקדש דשם הוא האלקות בגילוי ומתפשט קדושתו בכל העיר עד החומה, אמנם כל ההגבלה היא בפנימיות האור, דירושלים שלמטה מכוונת לירושלים שלמעלה31, ומירושלי' שלמעלה נמשך החיות לכל כמ"ש32 וזה שער השמים33, דכתי'34 אני אענה את השמים וגו' דכל השפעות החיות בכל מיני השפעות35, הן השפעות רוחנית והן השפעה גשמית הנה הכל כאשר לכל בא מלמעלה, וזהו וזה שער השמים, דקאי על מקום המקדש שהוא השער אשר בו וע"י נמשך כל שפע החיות גם אפי' לע"ש36, אבל זה הוא ע"י הפסק החומה דוקא, וזהו"ע החומה שהו"ע ההגבלה, דההגבלה היא בפנימיות, היינו שיומשך למקום הראוי דוקא, והוא ע"ד תרעין דג"ע אסתימו בלילא37, דבג"ע מאיר גילוי אלקות, ובלילה תרעין דג"ע אסתימו כמו שסוגרין את החומה בלילה, דכל עניני מסחר וקנין עבודה ופועל והילוך דרכי' הוא רק ביום, ובלילה השערים סגורים, וכן הוא ברוחניות דיום הוא גילוי וחסד כמ"ש38 חסד אל כל היום ולכן ביום אין התגברות הקלי' כ"כ, וגם אז הוא השפעת החיות לכל העולם וכאמרז"ל (ע"ז ד"ג ע"ב) י"ב שעות הוי היום כו', שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כינים כו' שהוא השפעת החיות, הן בחי' חיצוניות החיות, והן בחי' פנימיות החיות למלאכים וכו' למעלה, ולנשמות המלובשים בגופים, אבל בלילה הוא התגברות הקלי' וסט"א ר"ל, ולכן הנה לילה דוקא הוא זמן גניבה וגזילה, וצריכים שימור ביותר, וכן הוא תקיבעבודה דבלילה צריכי' שימור יותר, ועם היות דהן אמת דאדם מועד לעולם בין ער ובין ישן39, דמועד הו"ע ההזהרה כמו והועד בבעליו40, ומ"מ הנה ביום הרי בנקל יותר לגרש מח"ז והרהור, ומכש"כ שאינו בא ח"ו לידי פועל רע אפי' באונס, אבל בלילה א"א כ"כ לגרש ההרהורי' דחלומו' ור"ל יכול לפעול כו', ולזאת הנה תרעין דג"ע אסתימו בלילא שהשפע הפנימיות לא יומשך ח"ו למקום שאינו ראוי.
קיצור. יבאר כי חומה הוא הגבלת פנימית שטח העיר, ברוחניות הוא פנימיות האור דרגות בקדושת הקדושה, קדש הקדשים היכל וכו' וירושלי' עד החומה, טבור העיר מקום המובחר ומשם מתפשט לארבע פנותי', מקום המקדש הוא שער השמים לכל מיני שפע, ולע"ש ע"י הפסק החומה, יום גילוי זמן העבודה והשפעה, לילה זמן גניבה וצריכה שימור, וכן ברוחניות.
ענינים. י דרגות בקדושת הקדושה. יא מקדש שער השמים להשפעה. יב יום, א) גילוי, ב) זמן העבודה, ג) השפעה. יג לילה, א) זמן גניבה, ב) צריכה שימור, ג) תרעין דג"ע סגורים, ד) הרהורים פועלים.
ד) והענין הוא דגם בבחי' הפנימי' יכול להיות שיומשך למקום שאינו ראוי, וכנוסח הוידוי בסדר הנזיפה41 שמתודה דאשם בתורה בגד באחדות פגם בספירות ובמקדש, והמים היוצאים מבית ד' הוליך אותם למקום הטומאה, ופגם בכל כ"ז אותיות הקדושים, והגביר את החיצונים42. הרי דגם בחי' הפנימי' יכול להיות נמשך למקום שאינו ראוי, והיינו דלבד זאת שיש עניני טעות בעבודה, וכמו דיש כאלו אשר בקרבם לגשת אל הקדש לעבוד את ה' בתורה ועבודה, וידוע דהעבודה האמיתית צריכה להיות בסדר דוקא, וראשית העבודה היא להאיר מקום מעמדו ולבקר מצבו באשר הוא, וכאשר מתבונני' בזה בהעמקת הדעת אדעתי' דנפשי' שהענין נוגע להם מאד, וכאשר ידע אינש בנפשי' בפרטי מגרעות וחסרוני נפשו, הרי נופלים בעצבות ומרה שחורה ופועל בהם נמיכת רוח ועצלות, דבאמת הנה העצבות וכו' זהו קלי' שמכסה על האמת, ועל הרוב הוא עצת היצר שדרכו להשפיל את האדם, ולומר לו אתה איש פשוט, ואינו שייך ללימוד סוגיא עמוקה, דכוונתו בזה הוא להרחיקו מלימוד התורה, וכן לבלבלו מעניני עבודה, והן אמת דלאחר שהאדם מתבונן במעמדו ומצבו, הרי בהכרח שנפעל בו נמיכת רוח בראותו שפלותו בטמטום המוח ופחיתותו בטמטום הלב, אמנם הנה זה גופא צ"ל בדרך תקיאעבודה, וכמ"ש במ"א בענין השבירה בשביל תיקון, שהשבירה עצמה צריכה להיות בסדר והדרגה, והיינו דהשבירה היא הענוה ושפלות הבאה מהכנעת הלב, שבאה מכובד ראש43, וכמאמר44 ונפשי כעפר לכל תהי', שיהי' ענו ושפל כעפר שהכל דורסין עלי'45, אבל מ"מ נקראת עפר שיש בה כח הצמיחה, וכן הוא בענוה דע"י הכנעה זו הרי נעשה הצמיחה דפתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי שהם הצמיחה בלימוד התורה, והצמיחה בקיום המצות, אבל העצבות ועצלות הם קליפות המכסות על הפרי והם עניני טעות בעבודה, אמנם מלבד עניני הטעות הרי יש שממשיכי' את הפנימית למקום שאינו ראוי, דהנה כתי' (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ואמרז"ל (יומא דע"ב ע"ב) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשי' לו סם מיתה46, דכל ענין לימוד התורה הוא בשביל לקיים והיינו להביא בפועל טוב, ולאו דוקא בהנוגע לקיום מצוה בהידור, או זהירות בלא תעשה, כ"א כל דבר תורה ומאמר רז"ל בסיפור ואגדה צריכים להביאו באיזה פועל טוב בקנין המעלות ומדות טובות, וזהו אשר יקים את דברי התורה47, דתורה צריכה הקמה, ואז היא מקימה את האדם, וזהו"ע זכה נעשית לו סם חיים, דענין הזכות הוא הוא הזַכות והבהירות בגופו במדותיו ובחלקו בעולם, דהנה כתיב (משלי יז טז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין ואמרז"ל (שם) אוי להם לשונאיהן של ת"ח שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים, דיכול להיות דישנו מי שעוסק בתורה ואין בו יראת שמים וענינו בעבודה הוא דהגם שהוא טוב בכל עניני קיום התומ"צ שהרי הוא עוסק בתו' וידוע דההתעסקו' בתורה הוא שהתו' מאירה בקיום המצות, ומ"מ אין בו יראת שמים, דיראת שמים היא פנימי' התורה, דהנה48 אי' בס"י49 הבן בחכמה וחכם בבינה, ולכאו' הול"ל חכם בחכמה והבן בבינה, אך הענין הוא דהנה כתי' (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך ופרש"י מוסר אביך מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה, תורת אמך הם ד"ס שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה, דבכללות הוא גליא שבתורה ופנימית התורה, דחו"ב הם תושב"כ ותושבע"פ, תושב"כ נק' חכ' להיותה בקיצור, ותושבע"פ נק' בינה לפי שבאה באריכות ובפלפול, וזהו הבן בחכ' דע"י לימוד ספרי זהר ופנימי' התו' דעי"ז יהי' הבנתו בתושב"כ וממנו יתחכם גם בבינה שהיא תושבע"פ לכוין אל האמת כפי חכמתו ורצונו ית'. וזהו דהתחלת התורה היא בראשית ברית אש, דאש ואור ענין א' ומעלת האש שמטהר את האויר שיהי' גילוי האור, דהתיבה ראשונה דתורה היא בראשית, ברית אש תורה ויראת שמים, דתורה ויראת שמים מטהר את האויר להכיר את האמת, דזהו ברא אלקים דבכל ענין הבריאה העיקר הוא החיות האלקי.
תקיבקיצור. יבאר שיש עניני טעות בעבודה, עצבות ומרה שחורה המביאים לידי עצלות, והגם כי מההתבוננו' במעמדו השפל בא לידי נמיכת רוח, ג"ז צ"ל בעבודה והיא ענוה הבאה מהכנעת הלב וכבד ראש, זכה נעשית לו סם חיים, הבן בחכ' לימוד תושב"כ עם פירושי הזהר ומדרשי' ופנימי' התו' חכם בבינה לכוין אל האמת, ברית אש תו' ויר"ש שמגלה האמת של היש.
ענינים. יד עצבות מרה שחורה קליפות. טו ענוה, א) באה מהכנעת הלב, ב) מכבד ראש, ג) מצמחת תורה ועבודה. טז הבן בחכמה, לימוד חסידות. יז חכם בבינה, לכוין האמת. יח ברית אש, תו' ויר"ש.
-------------------- * --------------------
הערות
עמוד תקה
- 1. מאמר זה ושלאחריו (ד"ה צור תעודה) מיוסדים על ד"ה בראשית ברא תרע"ח (ספר המאמרים תרע"ח ע' מו ואילך). ד"ה הנ"ל תרע"ח מיוסד על ד"ה אני חומה וד"ה בראשית ברא תקס"ו (מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ה ח"ב ע' א' ואילך). ועם הגהות וכו' - אוה"ת בשלח ע' תרפא ואילך. עוד מאמר המיוסד על ד"ה בראשית ברא תרע"ח: ד"ה הנ"ל תרצ"ט (ספר המאמרים תרצ"ט ע' 72 ואילך). בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ב"קיצורי מאמרי רצ"ג", נרשם: "בראשית ברא אלקים, ובו ד פרקים יח ענינים". - נעתקו לקמן במקומם.
- 2. בראשית א, א.
- 3. משלי לא, כו. ילקוט שמעוני תהלים רמז תתעה. אוה"ת במדבר (שבועות) ח"א ע' קעו. ע' קפט ואילך.
- 4. "שים שלום" בסוף תפלת העמידה. וראה אבות דר"נ ספל"ד. זח"ג נג, ב.
- 5. משלי ג, יז.
- 6. פסוק ח.
- 7. תניא רפל"ז.
- 8. לקו"ת פ' ראה כט, ד. וראה לעיל ע' ח. וש"נ.
- 9. משנה ו ואילך.
עמוד תקו
- 10. וישלח לב, כה.
- 11. תו"א וישלח כו, סע"א.
- 12. פרש"י עה"פ. וראה ספר החקירה להצ"צ צג, ב.
- 13. ראה זהר וישלח עה"פ (ח"א קע, א). נתבאר במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו ע' פ ואילך. תו"א שם כו, ג ואילך.
- 14. ספר יצירה פ"א מ"ז.
- 15. זהר שם.
- 16. = הג' יסודות אש מים רוח.
- 17. ראה תניא אגה"ק ס"כ.
- 18. ראה לעיל ע' תפו ואילך.
עמוד תקז
- 19. ראה ספר המאמרים תרפ"ט ע' 90. לעיל ע' קטו. ע' שצג. ע' תיא. ע' תצח. ועוד.
- 20. ארחות צדיקים שער יז.
- 21. שער כב (שער הכינויים) פ"ד.
- 22. סקצ"א.
- 23. תשא לא, יז.
- 24. ראה לעיל ע' קכט. וש"נ.
- 25. תהלים פט, ג.
- 26. ב"ר פ"ח, ה.
- 27. ישעי' מב, ז.
עמוד תקח
- 28. קהלת ג, יא. וראה לקו"ת במדבר ה, ב.
עמוד תקט
- 29. ראה רע"ב כלים שם.
- 30. זבחים פ"ה מ"א ואילך.
- 31. ראה תענית ה, א ובחדא"ג מהרש"א שם. זח"א פ, סע"ב. תנחומא ר"פ פקודי.
- 32. ויצא כח, יז. וראה פירש"י עה"פ.
- 33. ראה לקו"ת מסעי צא, ב. ובכ"מ.
- 34. הושע ב, כג (וראה לעיל ס"ע מב הערה 198).
- 35. ראה לעיל שם ובהערה 199. וש"נ.
- 36. = לע' שרים.
- 37. ראה זהר ח"א צב, א. קעב, א. רמב, ב. ח"ג קז, ב. תו"א לך לך יב, ג. סהמ"צ להצ"צ ו, ב.
- 38. תהלים נב, ג.
עמוד תקי
- 39. משנה ב"ק כו, סע"א. וראה המשך תער"ב ח"א ע' צא.
- 40. משפטים כא, כט.
- 41. "סדר הנזיפה נמצא בסדורים ישנים גם בסדור שער השמים משל"ה" (שער הכולל פמ"א ס"ד). והובא בספר קב הישר פל"ג בשם כתבי האריז"ל. הנוסח נדפס בסידור אדמו"ר הזקן "סדר התרת נדרים"* (ולפי מנהג חב"ד "אין אומרים סדר נזיפה" - ספר המנהגים-מנהגי חב"ד ע' 60). ------------------------------------------------ *) וראה תו"א ס"פ נח (יא, ב).
- 42. ע"כ סדר הנזיפה בשינוי לשון.
עמוד תקיא
- 43. ראה גם לעיל ס"ע שנא ואילך.
- 44. "אלקי נצור" בסוף תפילת העמידה (ברכות יז, א). וראה לקו"ת במדבר טו, ריש ע"ג.
- 45. ראה ב"ר פמ"א, ט ובמתנות כהונה שם. וראה עירובין נד, א.
- 46. ראה גם לעיל ע' קנג. ע' תלד ואילך. לקמן ע' תקכ.
- 47. ע"פ תבוא כז, כו.
- 48. ראה לעיל ע' תלו.
- 49. פ"א מ"ד.
בראשית רבה ח׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.
משנה זבחים ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
איזהו מקומן של זבחים. קדשי קדשים. שחיטתן בצפון. פר ושעיר של יום הכפורים. שחיטתן בצפון. וקבול דמן בכלי שרת בצפון. ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. אם לא נתן לא עכב:
מדרש תנחומא, פקודי א׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ (ירמיה יז, יב), שָׁם מְכֻוָּן מִקְדָּשֵׁנוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמות טו, יז). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם מְכֻוֶּנֶת לְמַעְלָה כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה. מֵרֹב אַהֲבָתָהּ שֶׁל מַטָּה, עָשָׂה אַחֶרֶת לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךָ, חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד (ישעיה מט, טו). וְעַל מֶה חָרְבָה. אֶלָּא כִּי מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (ישעיה מט, טז), עַל זֶה חָרְבָה.
וְכֵן אָמַר דָּוִד, יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו (תהלים קכב, ג). כְּלוֹמַר, כְּעִיר שֶׁבָּנָה יָהּ. וְתִרְגֵּם יְרוּשַׁלְמִי, דְּמִתְבַּנְיָא בִרְקִיעָא כְּקַרְתָּא דְּאִתְחַבְּרַת כַּחֲדָא בְּאַרְעָא. וְנִשְׁבַּע שֶׁשְּׁכִינָתוֹ לֹא יִכָּנֵס בְּשֶׁל מַעְלָה, עַד שֶׁיִּבָּנֶה שֶׁל מַטָּה. כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּחַ הוּא. וּמִנַּיִן, שֶׁכֵן כְּתִיב: בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר (הושע יא, ט). וְאוֹמֵר: וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם ה' כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם (ישעיה נב, ה). רְצוֹנוֹ לוֹמַר, וְעַתָּה מַה לִי פֹה נְאֻם ה', מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ פֹּה בִּירוּשָׁלַיִם אַחַר שֶׁלֻּקַּח עַמִּי מִמֶּנָּה. בְּחִנָּם שֶׁאָבוֹא בָהּ, לֹא אָבוֹא. יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.
בראשית רבה מ״א:ט׳ - הטקסט מספריא
וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ (בראשית יג, יד טז), מָה עֲפַר הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ בָּנֶיךָ יִהְיוּ מְפֻזָּרִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וּמָה עֲפַר הָאָרֶץ אֵינוֹ מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא בַּמַּיִם, אַף יִשְׂרָאֵל אֵינָן מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם. וּמֶה עָפָר מְבַלֶּה אֶת כְּלֵי מַתָּכוֹת וְהוּא קַיָּם לְעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּטֵלִים וְהֵם קַיָּמִים. וּמֶה עָפָר עֲשׂוּיָה דַּיִּשׁ, אַף בָּנֶיךָ עֲשׂוּיִין דַּיִּשׁ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נא, כג): וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ וגו', מָה הוּא מוֹגַיִךְ, אִלֵּין דִּמְמִיגִין מַכָּתֵיךְ, דִּמְלַחְלְחִין מַחָתֵיךְ, אֲפִלּוּ כֵּן לְטוֹבָתֵיךְ מְשַׁקְשְׁקִין לִיךְ מִן חוֹבִיךְ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (תהלים סה, יא): בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה. (ישעיה נא, כג): אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה, מָה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם מַרְבִּיצִים אוֹתָן בִּפְלָטֵרִיּוֹת וּמַעֲבִירִין רִידִיָּה עֲלֵיהֶם. רַבִּי עֲזַרְיָה מִשֵּׁם רַבִּי אַחָא סִימָן דָּא סִימָן טַב, מַה פְּלַטְיָא זוֹ מְבַלָּה אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים וְהִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, כָּךְ בָּנֶיךָ מְבַלִּים אֶת כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהֵן קַיָּמִים לְעוֹלָם.

