יום ב' דר"ה תרצ"ב, אָטואָצק.

יזכי ⁸⁶ חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב⁸⁷, ואי' בזח"ג דר"י ע"ב א"ר יוסי תרין דרגין אינון יעקב וישראל, בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל, שהם ב' בחינות ומדריגות בנשמה ושני דרכים בדרכי העבודה^*, וזהו תרין דרגין אינון יעקב וישראל, שהם ב' בחינות במדריגת נשמה, והם ב' דרכים בדרכי העבודה, וסדר העבודה בעבודה זו היא בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל, דמדרי' יעקב הוא בחי' עבד וכמ"ש⁸⁸ יעקב עבדי, ומדרי' ישראל הוא בחי' בן וכמ"ש⁸⁹ בני בכורי ישראל וכתיב⁹⁰ בנים אתם לה"א, וע"ז הוא אומר כי חק לישראל הוא וגו' שהם בהב' בחינות ומדריגות דיעקב וישראל. דהנה כללות אומרו כי חק לישראל וגו' קאי אדלעיל מיני'⁹¹ תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו, היינו תקיעת שופר, דר"ה נק' בכסה שהוא מכוסה, והיינו דהגם דכל ההשפעות בשפע רוחני ושפע גשמי על כל השנה נמשך בר"ה, וכמארז"ל (ביצה דט"ז ע"א) כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה כו', ופי' כל מזונותיו היינו⁹² הן המזון רוחני⁹³ והן המזון גשמי⁹⁴ הכל כאשר לכל קצובין לו בר"ה, אמנם כל ההמשכות האלו הם בהעלם עדיין ומכוסים שבלתי ידועים, ותלוים במעשי האדם, וכמאמר⁹⁵ אדם נידון בכל יום, וכידוע^* שזהו הדין ומשפט בההשפעה פרטית בפועל, דלפעמי' מתחלפי' ההשפעות הגשמי והרוחני, אלו תמורת אלו, דתמורת שפע רוחני נשפע לו שפע גשמי ולפעמי' לטובתו ולפעמי' להפכו, ולפעמי' הנה תמורת שפע הגשמי נשפע לו שפע רוחני דלפעמים הוא לטובתו ולפעמי' כו', וזהו בכסה דכללות השפע וגם אופני ההשפעה הם מכוסים עדיין, דזהו אמרז"ל⁹⁶ יח(ר"ה ד"ח ע"א) שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, דחודש פירושו חידוש, דבר"ה נמשכים השפעות חדשות בשפע רוחני וגשמי אבל הוא חדש מתכסה, שהוא מכוסה ונעלם, דזהו מה שאנו אומרים בר"ה⁹⁷ היום הרת עולם, דפי' הרת הוא מל' הריון⁹⁸, דיודעים שיש עובר אבל הוא מכוסה ונעלם, כן הנה בר"ה הנה היום דר"ה הוא הרת עולם שנמשכים המשכת שפע רב בשפע רוחני וגשמי אבל הוא מכוסה עדיין בכללותו, וגם תלוי במעשי האדם, דע"ז הוא הדין ומשפט פרטי דאדם נידון בכל יום ובכל שעה, וזהו בכסה, ומ"מ הנה בכסה הוא ליום חגינו, דגם שהוא מכוסה ונעלם, הנה מצד האמונה פשוטה והבטחון באבינו מלכינו ית' ויתעלה הנה גם הכסה הוא יום חגינו, והוא ע"י תקעו בחודש שופר לפי שכל ההמשכה דר"ה הוא ע"י תקיעת שופר, דבכוונתה הרוחנית הו"ע התשובה, ונת"ל דבתשובה יש ג' ענינים, צעקת הקול שהו"ע התקיעה בקול פשוט כמו הבורח מן סכנת מות ר"ל שהוא בצעקה גדולה, ובא לצעקת הלב דגנוחי גניח ילולי⁹⁹ יליל, דבזה הוא שובר את החומה דלעו"ז אשר נעשה מהאותיות של המחשבות ודיבורים שלו בדיבורי בטלים והדומה ומפסיק בינו ובין אבינו מלכנו, וע"י החרטה על העבר בבכי רב מעומקא דלבא הוא מפשר את הלבנים, וע"י הקבלה על להבא לעסוק בדברי תורה הנה הוא בונה חומה דתורה, וכמ"ש אני חומה זו תורה וחומת ירושלים. דכללות ענין התשובה מרומז בתנועת השופר דתש"ר וכמאמר הרמב"ם עורו ישינים משנתכם, דהישן הוא חולם חלום והשקר נדמה לו לאמת, דע"י השינה נעשה ר"ל נרדם ששוכח על האמת לגמרי, ויורד ר"ל מדחי אל דחי מתרדמה של שינה לתרדמה של בהלה עד אשר מגיע ר"ל לתרדמה של שטות, וכתיב עצלה תפיל תרדמה, דההתחלה היא העצלות שאינם קובעים עתים לתורה בטענות של מה בכך, עד כי עי"ז הנה נעשה נפש רמי', ואָס ער נאַרט זיך אַליין אָפּ, ור"ל מאבד ימיו ושנותיו בהבל וריק. אמנם גם מי שאינו בדרגות נמוכות כאלו ועוסק בתורה ועבודה שבלב זו תפלה הנה מ"מ צריך לעשות תשובה, שע"ז הוא אומר הביטו לנפשותיכם, מיא דאַרף ויסין ואָס טוט זעך מיט דיא כחות הנפש, ויא איז מען אין דעות, און ויא איז מען אין מדות, והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כאו"א דרכו הרעה של המדות ומחשבתו אשר לא טובה שזהו מקור המדות רעות, דכשם שהעוונות בפועל באים בסיבת המדות רעות כן הנה המדות רעות באי' בסיבת מחשבתו אשר לא טובה. דהנה כתיב¹⁰⁰ יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס וגו', הנה יש דעה כוזבת אשר היא מקור המדות רעות, והוא מה שאומרים אין חיוב בהטוב הגמור כמו בהידור מצוה ודרכי לפנים משוה"ד, ומעמידים עניניהם על דיני התורה¹⁰¹, אבל טוב הגמור אין הכרח, דעה זו כוזבת יטומקור למדות רעות, וזהו יתיצב על דרך כזה הנה רע לא ימאס. וזהו הביטו לנפשותיכם, זעהט ואָס טוט זעך מיט דיא כחות הנפש, ויעזוב כו' מחשבתו הלא טובה כי זהו מקור המדות רעות. וזהו תקעו כו' חגינו, דע"י התשובה מעומקא דלבא מתחזק הבטחון כי גם הכסא¹⁰² הוא יום חגינו בשפע רב גשמי ורוחני. וזהו כי חק כו' יעקב בהשני מיני המשכות דשפע גשמי ורוחני, כי ענין חק קאי גם על מזונות|94 וכמ"ש¹⁰³ הטריפני לחם חוקי, וכתיב¹⁰⁴ כי חקך וחק בניך, ומשפט לאלקי יעקב הוא שפע הרוחני. אמנם לפ"ז הרי הי' צ"ל כי חק הוא ליעקב משפט לאלקי ישראל, דחיים רוחנים למעלה מחיי בשר, ולמה אומר כי חק הוא לישראל¹⁰⁵ משפט לאלקי יעקב.

קיצור. יבאר ב' מדרי' בנשמה יעקב עבד ישראל בן וקאי על תקעו וגו' דבר"ה נמשך שפע רוחני וגשמי, והוא בכסה מכוסה, אמנם מצד האמונה והבטחון בהוי' הוא יום חגינו, ויבאר דכשם שהחטאי' ראשיתן המד"ר, כן המד"ר ראשיתן המחשבות רעות, וזהו הביטו לנפשותיכם, וההתחלה הוא יתיצב על דרך שאינו טוב גמור, ובמילא רע לא ימאס.

ענינים. א ר"ה א) כסה שההשפעה נעלם, ב) יום חגינו מפני האמונה. ב מחשבות רעות מקור המד"ר.

ט) והנה בבריאת והתהוות העולמות מצינו שני לשונות^*, פעם כתיב (תהלי' קל"ה ו') כל אשר חפץ הוי' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות, דמזה מובן שההתהוות הוא מבחי' חפץ ורצון הוי' לבד, ופעם כתיב (שם ל"ג ו') בדבר הוי' שמים נעשו וגו', וכמאמר¹⁰⁶ בע"מ נבה"ע כמ"ש¹⁰⁷ ויאמר אלקים, שהי' מאמר ודיבור מפורש פרטי בכל מאמר ומאמר¹⁰⁸, דמזה מובן שהתהוות העולמות והנבראי' הנה לבד זה שהוא בבחי' חפץ ורצון הוי' הרי הי'¹⁰⁹ מאמרות מפורטים בדיבורים מפורשים ולא שנברא הכל רק ברצון וחפץ לבד. אך הענין הוא¹¹⁰ כי הנה נודע דלכל דבר יש חומר וצורה, שהחומר הוא עצם גוף הדבר בכלל, כמו השמים בכלל או הארץ בכלל, וצורה כהוא ציור ותמונת הדבר בדמותו וצלמו המיוחדה לו, וע"ד מה שהשמים הוא כדורי, וכן ציור מראה הדבר ההוא, או צורת שטחו בעיגול וריבוע ומספר קצותיו בעל ששה או שמונה קצות. והנה חומר הנבראים, נברא בדבר ה' ובע"מ, דכל מאמר ומאמר עביד עבידתי', שבמאמר יהי אור נתהוה האור מאין ליש, ובמאמר יהי רקיע נתהוה הרקיע מאין ליש, אבל אופן צורת הרקיע בדמותו וצלמו הוא נעשה בחפץ ד', היינו מה שלא בא לכלל גילוי בדיבור או מאמר. וזהו בדבר ה' שמים נעשו, ובע"מ נבה"ע קאי על חומר הנבראים, ומ"ש כל אשר חפץ ד' עשה הוא ציור כל נברא ונברא שזהו מבחי' חפץ ד'. והנה כתיב (תלי' ק"ד כ"ד) מה רבו מעשיך הוי' כולם בחכמה עשית¹¹¹, דהמשכת בחי' חפץ ורצון ד' הוא ע"י בחי' חכ', וחכ' מדריגתה אמת שהו"ע ההתאמתות, ומאחר דהמשכת בחי' חפץ ד' בציור הנבראים הוא ע"י חכ' הנה מצד הביטול וההתאמתות שבספי' החכ' הנה זה כמו שבא מבחי' חכמה עצמה, כי במדרי' הפרטים הנה כולם בחכ' עשית ואי' בזהר^* כולם בחכ' עשית בבינה, והיינו דכל הציורי' הם מבחי' בינה, וכמאמר דבינה ציירא ציורים¹¹², כמו בהשכלה והשגה הרי השגת הבינה היא בנקודת ההשכלה דחכ' שענינו הוא מה שבינה מציירת ציורים שונים בהנקודה דהשכלה, שהנקודה היא החומר, ובכל נקודה יש בה ענינים, מהם עיקרים ומהם מסתעפים, וההשגה דבינה היא לבד מה שמבארת בהסבר רב הענין שבהנקודה דחכ' הנה היא מציירת בו ציורים שונים, ולכן הנה אמיתת ענין ההשגה הוא הבנת כל מושכל באופנים שונים, דכל האופנים האלו הם הציורים בהחומר שהוא הנקודה דחכ', וזהו כולם בחכ' עשית בבינה דכל הציורים הם מבחי' בינה, משא"כ בחכ' שהוא בבחי' נקודה שזהו"ע החומר, א"כ הרי התהוות החומר הוא מחכ' והצורה היא מבינה. אמנם זהו בפרטיות המדריגות, אבל בכללות הענין הוא להיות דהמשכת בחי' חפץ ורצון ד' הוא ע"י בחי' חכ', והחכ' היא התאמתות דענינו הוא ההתאחדות עם הדבר הבא על ידו, ולזאת הנה הוא כאילו הוא בא מבחי' חכ' עצמה, וכמאמר אשר יצר את האדם בחכ'. והענין בזה הוא דהנה בכדי שמבחי' חפץ ורצון ד' יהי' נעשה פעולה ממש בנבראים בהאופן דסדר ההשתל' היינו בבחי' התחלקות דוקא שחלוקים בדמותם ובצלמם, כל יצור פרטי בכל מין בצורה המיוחדת לו ברצון העליון ב"ה ביחוד ממש, והגם דכללות הנבראים ה"ה רק בהד' מדרי' דצח"מ, הנה לבד זאת שבכל אחד מהד' מדרי' דצח"מ יש ריבוי סוגים במינו, וכמו בסוג הדומם הרי בהפרט דאבנים יש בו בעצמו ריבוי מינים¹¹³, דכולם הם אבנים אבל חלוקים כאבעצם מהותם, דישנם אבנים פשוטות עד המין אבנים טובות ומאירות ואבני סגולה בסגולות רוחנים¹¹⁴, וכמו אבני ההצלחה ואבני החן, ומ"מ הרי כולם כאחד הוא במין פרטי דאבן, וכן בצומח שיש בו ריבוי מינים אילנות תבואות דשאים ועשבים, דכל אחד ואחד מהם הוא כמו סוג מיוחד במינו שישנם שהם סמי מרפא וסגולה וישנם הפכם, הנה לבד זאת הרי במין עשב אחד הנה מין העשבים האלו בכל מרחב העולם כולו הוא ריבוי מופלג אשר מספרי המספר לא יכילנו, ומ"מ הרי כאו"א מן המספר המרובה הלזה יש לו דמותו וצלמו המיוחד לו מאת הבורא ב"ה מה שאינו דומה לזולתו.

קיצור. יבאר דחומר הנבראי' נברא בע"מ, וצורה בחפץ ד' שלא בדיבור מפורט, והמשכת חפץ ד' הוא ע"י בחי' חכ', בינה ציירא ציורים בנקודת החכ', ומפני ענין ההתאמתות שבבחי' חכ' הוא כמו שבא מחכ' עצמה. וזהו אשר יצר את האדם בחכ', ויבאר ריבוי המופלג שבדצח"מ¹¹⁵.

ענינים. ג חומר נברא במאמר וצורה בחפץ לבד.

י) והנה כשם שבהאדם שהוא בחיר הנבראים אמרז"ל (סנהדרין פ"ד מ"ה) לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש א' מבני אדם, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש א' מבני אדם, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא וכו', ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זל"ז, וממ"ה הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדה"ר (הוא צורת מין האדם אשר בה האדם אדם) ואין אחד מהן דומה לחבירו, הנה כן הוא גם בהנבראי' והיצורים היותר קטנים והיותר קלים ובלתי תופסי מקום אצל האדם כלל, וכמו העלין של אילנות הגם שכולם הם בסוג אחד, ומ"מ הנה כל אחד מהם הוא יחידי שאינו דומה לחבירו כלל, וכן הוא בכל הנבראים והיצורים דגם במין א' ובמשפחה אחת דבכללותם ה"ה משתוים בענינם ובסגולתם וגם במראיהם הכללי, ועם זה הרי הם חלוקים בדמותם ובצלמם, והתחלקות זו הוא ע"י התלבשות בחי' הרצון בבחי' חכ', אמנם דוקא בחכ' שלמעלה מכל הע"ס, והוא בחי' כ"ח מ"ה¹¹⁶, ושרש החכ' למעלה הוא בחי' בוצינא דקרדוניתא^* קו המדה, וכמ"ש¹¹⁷ מי מדד כבבשעלו מים¹¹⁸, דמים הוא בחי' חכ' ומדד בשעלו מים שע"י החכ' נעשה המדידה איך ומה יהי' כל נברא ונברא כפי חפץ ורצון ה'. ובזה יובן מ"ש בע"ח^* דיחוד או"א הוא תדירי כדי להחיות העולמו' תמיד, דלכאורה א"מ שהרי חיות העולמות הוא ע"י דבר ה' וכמ"ש¹¹⁹ לעולם הוי' דברך נצב בשמים, ומה נצרך לזה היחוד תדירי דחו"ב, אלא להיות כולם בחכ' עשית בבינה, ובכללות ההתהוות הוא ע"י חכ' דבראשית ברא¹²⁰, אמנם ההתהוות בפועל שהוא התהוות החומר הוא ע"י הדיבור העליון שהוא בחי' מל'. וזהו דכתיב¹²¹ ואתה מחי' את כולם, ואי' בזח"ב דקע"ט ע"ב א"ר יצחק נהורא עילאה ונהורא תתאה כליל כחדא אקרי ואת"ה (היינו בתוספת וא"ו) כמה דאת אמר (נחמי' ט') ואתה מחי' את כולם, דהנה אי' בזח"ב דקל"ח ע"ב כתיב (תהלים כב¹²²) ואתה הוי' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה, דוד מלכא אמר דא בשעתא דהוה מתקן ומסדר תושבחתא דמלכא, בגין לחברא שמשא בסיהרא, כיון דהוה מתקן ומסדר שבחין דילי' לאתחברא, אמר ואתה ה' אל תרחק, ואתה ה' רזא דחברותא חדא בלא פרודא. והענין בזה הוא דמקשה בזהר דמאחר דכל היחודים העליונים שהם התיקונים הם מתוקנות¹²³, הנה לאיזה צורך הוא לעשות תיקונים אלו למטה בתפלה, שמדבר שם בענין התיקון שנעשה בתפלת נשמת כל חי, ומתרץ כי העבודה הוא להתכלל בתיקוני' אלו, ופי' באור החמה¹²⁴ דכל מגמתינו הוא לכלול נפשותינו בכל היחוד הזה, והטעם שהרוחני' העליון כשנשלם ונגמר מסתלק למעלה והתחתונים נשארים ריקנים בלי טוב כו', וכשיש בתחתונים מי שהוא יודע לתקן למטה סוד המרכבה נקשרי' התחתונים ברוחניותה¹²⁵, וזהו דנהו"ע ונהו"ת כליל כחדא אקרי ואתה, והיינו שהוי"ו הוא המשכה מבחי' חפץ ורצון ד' כמו שהוא בח"ע, ובא ונמשך אל בחי' הדיבור שהוא בחי' אתה להיות מחי' את כולם. וטעם הדבר מה שחומר הנבראים נבראו במאמר ודיבור ולא נבראו הכל בחפצו ורצונו ית' בלבד כמו הצורה, הוא מפני שאם הי' גם התהוות החומר בבחי' החפץ ורצון בלבד הנה אז לא הי' הגילוי מאין ליש, רק שהי' הכל בטל במציאות ממש בלי שום התחלקות באופני הביטול, וחילוקי עולמות אבי"ע הכללים והפרטים כמו שהוא עתה, והי' העולם בטל במציאות ממש, לפי שהי' מקבל מבחי' חכ' שהוא בחי' ביטול איהו¹²⁶ וחיוהי חד¹²⁷, כגרק עיקר גילוי היש הוא ע"י דבר ה', כמ"ש¹²⁸ כי הוא ציוה ונבראו, דפי' ציוה מל'¹²⁹ מצות המלך, דכל עניני הנהגת המלוכה הם בפקודה וציווי, ולכן במע"ב נא' ל'¹³⁰ יהי, בדרך גזירה, וזהו מלכותך מכ"ע¹³¹, דכל עולמים ריבוי עולמות וחלוקיהם זמ"ז בעניניהם והביטול שלהם הוא ע"י בחי' מל', וזהו פי' יש מאין דהיינו שהמשכת החיות אשר בהעולמות הוא בבחי' אין והארה בעלמא שהוא בחי' שם בלבד ומזה נעשה גילוי היש. ותכלית בריאת יש מאין הוא כדי להיות היש בטל לאין, דזהו תכלית הכוונה בבריאת העולמות והנבראים משום שנתאוה|73 הקב"ה להיות לו ית'¹³² דירה בתחתונים, דהיינו שהנבראים התחתונים יהיו בעלי חומר וגוף והם יהיו בבחי' כלי ומכון לשבתו ית' ובבחי' דירה אליו ית', והיינו שיהי' בבחי' ביטול עד שיהי' כלי ודירה אליו ית', ויאיר ויתגלה אור ה' למטה, וכתפארת אדם לשבת בית¹³³ כמו"כ כבי' יהי' לו ית' דירה בתחתונים שיהי' גילוי אלקות למטה ונגלה כבוד ה'¹³⁴ למטה כמו למעלה ע"י עבודת התחתונים בקיום התומ"צ.

קיצור. יבאר דגם נברא היותר קטן הוא יחידי בדוגמת האדם שאין א' דומה לחבירו והריבוי הזה בא ע"י ספי' החכ' שלמעלה מהשתל', ויבאר דההתהוות בפועל הוא ע"י ספי' המל' בכח דח"ע, נהו"ע ונהו"ת כליל כחדא נק' ואתה וטעם שהחומר נברא במאמר ולא ברצון בלבד, דאז הרי לא הי' גילוי היש, ולכן במע"ב נא' הכל בציווי, והכוונה ביטול היש ע"י עבודה¹³⁵.

ענינים. ד כל נברא ויצור קטן הוא יחידי בעולם.

יא) וביאור הענין, דהנה כל הנבראים יש בהם שני בחינות, היינו הגוף של הנברא והאור והשפע אלקי שבו, שהיא בחי' נשמתו השופע בו תמיד להחיותו שהן בחי' אור וכלי, דכשם שבגוף ונפש האדם הרי אברי הגוף הם כלים לאור וחיות הנפש המתלבש בהם, וחיות הנפש הוא בחי' האור דכלי זו, הנה כמו"כ כדהוא בכל נברא ויצור דגופו ואור השפע האלקי השופע בו תמיד להחיותו הן בבחי' אור וכלי. דב' ענינים אלו גוף ונפש אור וכלי הרי ישנם בכל הנבראי' התחתונים והרוחנים, דגם אפילו בהנבראי' היותר נמוכים בד' מדריגות דצח"מ שהם הצומח והדומם הרי יש בהם נפש וכמ"ש בע"ח בסופו¹³⁶ דיש נפש הצומחת ונפש הדוממת, דהכוונה היא הנפש הפרטי דכל צומח ודומם, וזהו דכתיב (חבקוק ב' י"א) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, דהאדם נדמה לו דכאשר אין בנ"א רואים אותו אין יודע להעיד בו, ובאמת הלא כל הדוממים והצומחים בעלי נפש הם, וכן גם נבראים העליונים יש בהם חומר וצורה שהן בחי' אור וכלי וכמ"ש (יחזקאל א' כ') כי רוח החי' באופנים שבחי' רוח החי' הוא חיות אלקות ואור אלקי השופע ונמשך בהאופנים להחיותם, שהוא כח הפועל בנפעל, וכמו הנשמה המלובשת בגוף להחיותו הרי אור וחיות הנפש פועלת בהגוף עד שכל אברי הגוף נפעלים מפעולת אור וחיות הנפש הפועל בהם בכאו"א לפי ערכו ולפי ענינו, בדרך כח הפועל בנפעל, ולכן נקראים בשם כחות להיות ענינם בדרך כח הפועל בנפעל, הנה כמו"כ הוא באור השפע הנמשך מהחי' לאופנים שהוא בבחי' כח הפועל בנפעל. והנה בכל נברא ונברא הרי גופו הוא חושך בערך נשמתו, וכמו באדם שיש בו גוף ונפש הרי חומר גופו הוא בחי' חושך לגבי הנשמה שבו שהיא בחי' אור וכמ"ש¹³⁷ נר ד' נשמת אדם, ולכן הרי גוף האדם כמו שהוא לעצמו נק' גולם, וכמו גולמי כלי עץ¹³⁸ או חרס, וכמו שאין ערוך חושך לגבי אור שהן ב' הפכים כך אין ערוך גשמיות הנברא וחומריותו לגבי נשמתו ונפשו. דכן הוא אפילו בנבראי' הרוחני' דאין ערוך גוף האופנים לגבי רוח החי' השופע בהם להחיותם שהוא בחי' אלקות, ומ"מ הרי האור והחיות האלקי בא בבחי' התלבשות בגוף הנברא ונעשה כערכו וכמהותו. ויובן זה תחלה כמו שהוא בהאדם למטה בנפש וגוף, דאור וחיות הנפש הוא המתלבש ומתפשט בכלים ואברי הגוף, דע"י התלבשו' זו הרי כחות הנפש הרוחניים נעשים כערכו של הלבוש שמתלבשים בתוכו. דהנה הכחות האלו הרי ישנם כמו שהם בהנפש קודם שמתפשט ומתלבש באברי הגוף, אשר שם הם במהותם העצמי, ונקראים אברי הנפש, דכשם שהגוף יש לו אברים, הנה כמו"כ הנפש יש לו אברים שהם הכחות, וכשם שהאברים הם מעצמות מהותו של הגוף, דגם אבר היותר דק ומזוכך כמו חומר העין או חומר המוח שהם חומריים זכים ודקים ביותר, ומ"מ ה"ה מעצמות מהותו של הגוף שהם חומרים ולא רוחניים, הנה כמו"כ באברי הנפש שהם מעצמות מהותו של הנפש, דעם היות שבכחות הנפש ישנו ג"כ חילוקי מדריגות עליון ותחתון, דלבד זאת מה שהם חלוקים בעצם ענינם כחות מקיפיים וכחות פנימיים שהם חלוקים בטבעם וענינם הרי הכחות פנימיים עצמם יש בהם גם עליון ותחתון, ומ"מ הנה הכח היותר אחרון שבנפש הוא ג"כ רוחני ולא חומרי כלל, עד שהכחות כמו שהם באים בהתלבשות באברי הגוף אינם בערך כלל כמו שהן טרם התלבשותם באברי הגוף, שהכחות כמו כהשהן קודם התלבשותם בגוף הן רק בבחי' התפשטות מעצמות הנפש בדוגמת אור וזיו המתפשט מן העצם, והיינו דעם היות שהכחות הם אברי הנפש ורוחניים, מ"מ הנה בערך הנפש הם כדוגמת זיו המתפשט, דהנשמה כמו שהיא למעלה אין לה גוף ואינה מתלבשת בשום דבר, שהרי אינה דומה למלאכים, שהמלאכים הגם שהם נבראי' רוחנים ומ"מ ה"ה בעלי גוף אלא שגופם הוא מהיסודות הדקים, וכמ"ש¹³⁹ עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, דאש ורוח הם מהיסודות הדקים, אבל עכ"פ הם בעלי גשם, משא"כ הנשמה אין לה גשם כלל ואינה מתלבשת בשום דבר¹⁴⁰, א"כ הכחות שלה כמו שהם במהותם העצמי ה"ה בבחי' התפשטות מן העצמות וה"ה כחות רוחני' ממש שהם בהפשטה מהחוש דגשם לגמרי, והיינו דהשכל שלה הן¹⁴¹ בבחי' תכלית הרוחניות, וכן המדות אהוי"ר שלה הרי הכל הוא בבחי' הרוחניות ממש.

קיצור. יבאר דהגוף ונשמה אור וכלי, וגם בדומם יש נפש, והם המעידים באדם, וגם הנבראים העליונים יש בהם חומר וצורה, ואין ערוך הגוף להנפש, דכן הוא גם בנבראים העליונים, הכחות הם אברי הנפש וממהותו, ויבאר מהותם קודם התלבשותם ושבזה נעשים כערך לבושם¹⁴².

ענינים. יא. ה נפש וגוף א) צורה וחומר, ב) אור וכלי. ו הכחות הם אברי הנפש.

יב) והנה בהתלבשות הנשמה בגוף עם היות שהנפש אינו משתנה בעצם מהותו שהרי גם אז כל ענינה של הנשמה הוא בהשגת אלקות ובבחי' התפעלות אור אלקי, מ"מ הרי ההשגה גופא היא בבחי' השגה מורגשת ומגושמת שהיא בבחי' יש ממש לגבי כוההשגה שהי' לה קודם, דהנשמה קודם ירידתה למטה להתלבש בגוף הרי מעמדה ומצבה הוא בג"ע דשם מאיר זיו השכינה, וזיו השכינה שמאיר בג"ע זהו בחי' האלקות דאצי'¹⁴³, ואצי' לגבי בי"ע הוא בערך¹⁴⁴ סוכ"ע לגבי ממכ"ע, ובכל עולם ועולם הנה הג"ע שבעולם ההוא הוא גילוי הארת האצי' שבעולם ההוא, והשגת הנשמות בג"ע הוא שמשיגין בחי' מהות האור והזיו, משא"כ בירידת הנשמה למטה ומתלבשת בגוף הנה הגם דכל ענינה הוא בהשגת אלקות ושכלה הוא שכל אלקי, בכ"ז אינו בערך כלל לגבי השכלתה והשגתה של הנשמה כמו שהיא¹⁴⁵ בה בהיותה למעלה קודם ירידתה להתלבש בגוף, עד כי ההשכלות וההשגות היותר נעלים ונפלאים מה שהנשמה משגת בהתלבשותה בגוף ה"ה בבחי' יש ממש לגבי ההשגה שהי' לה קודם. דהנה שכל הוא מוכרח התואר, דשכל הוא מציאות, וכל מציאות הרי יש לו תואר ומוכרח בו, להיות כי התואר ההוא מגביל מציאותו במהותו העצמי, ומבדילו בשלילותיו מן הדומה לו שאינו כמוהו, ובכללות הרי השכל שהוא כח המשכיל הכוונה בזה כח המשכיל והמשיג כמו שהוא לעצמו טרם התלבשותו באיזה מושכל ומושג להשכילו ולהבינו ולהשיגו, כ"א כח המשכיל והמשיג כמו שהוא במציאותו ומהותו העצמי, וכמו החכם הרי קריאת שם חכם הוא ע"ש העתיד להיות, והיינו ע"ש היכולת והכח שיש לו להתחכם ולהשכיל בכל דבר חכמה ושכל שהוא מסוגל לה ובאופן שהוא מסוגל, א"כ הרי קריאת שם חכם הוא אינו ע"י גילוי המצאת איזה השכלה או ביאור איזה הבנה טובה בהוה, כ"א ע"ש ההשכלה וחכמה שעתיד לגלות, והגם שכבר התחכם והשכיל וגילה כמה חכמות והשכלות, זהו רק גילוי דבר שהוא הוא החכם שגילה ההשכלות העמוקות, ואמיתת קריאת שם חכם הוא על כחו בחכמה והשכלה והיינו מה שבכחו להתחכם ולהשכיל, וחכמה ושכל הנה לבד זאת שהיא עצמה כלולה מתחתון ועליון, שכל עליון ושכל תחתון, שהוא שכל עצמי ושכל מסתעף, הנה כללות ענין החכמה והשכל נחלק בג' סוגים כללים, שכל אלקי, שכל אנושי, שכל הטבעי, דכל אחד ואחד מג' אלה ה"ה מוגבלים כל אחד מהם בגדר מיוחד לו, אבל כללות כולם מוגדרים בההגדרה הכללית דשכל, וכל הגדרה מוכרחת בשתי קצוות מגבילות שהן מעלה ומטה, עליון ותחתון, ובהגדרת כללית ענין המשכיל הנה שני קצוות המגבילות האלו הם, למעלה מן השכל ולמטה מן השכל, והיינו דכשם שלמטה מן השכל אינו שכל, הנה כמו"כ למעלה מן השכל אינו שכל, רק שהגדרות המטה ומעלה מתרחבים בכל סוג שכל כעוצם מעלת סוג השכל ההוא וכפי מהות ענינו, והיינו דג' סוגי השכל אלקי אנושי וטבעי כל אחד מהם עם היותו מוגבל בענינו ומוגדר במהותו, עם זה ה"ה מתרחב במרחב רב, ומ"מ הנה בכל המרחב הזה הנה הוא רק מה שמצטייר בחלקיו שבו, היינו בהעליון ותחתון שבו, אבל עם זה הרי אינו יוצא מהגדרתו העצמי, לא למעלה מסוג שכל זה ולא למטה ממנו, וכמו שכל הטבעי הגם שיש בו מרחב רב שישנם בו חכמות עמוקות ונפלאות בסגולות טבעיות בתכונה רפואה וסגולת הצמחים עד קצהו התחתון בחכמות הבעלי חיים הטפשים והגסים, ומ"מ הנה כ"ז הוא רק הצטיירות השכל הטבעי בעניניו, ועם זה אינו יוצא מהגדרתו העצמי לא למעלה ולא למטה. וכן הוא בשכל האנושי שהוא מוגבל בהגדרתו במהותו העצמי, והגם שהאדם הוא משכיל ומשיג נפלא ומ"מ ה"ה ג"כ אינו אלא בחיר הנבראי' לבד, והיינו דבהנבראים בעלי הגוף הוא הבחיר שבהם, ונא'¹⁴⁶ הן האדם הי' כאחד ממנו שהוא היחידי בנבראי מטה שיהי' משכיל ומשיג נפלא במושכלות ומושגות הנפלאים ומכוסים, אבל עם זה הרי גם שכלו בשכל אנושי הוא מוגבל בהגדרתו שאינו בערך סוג השכל האלקי, וכמו הדומם שאינו ממהות השכל, ולכן הנה מקור וחום מתפעל הדומם ופועל בו שמתחמם או מתקרר, ומן שכל הרי הדומם אינו מתפעל ממנו, דטעם הדבר כזהוא לפי שקור וחום הוא מערכו ומהותו לכן הוא נתפס בזה ותופס אותו ומתפעל ממנו, אבל השכל אינו ממהותו ולכן אינו תופס בו, וכן הוא בשכל אנושי שאינו ממהות סוג שכל אלקי, דכל השגותיו דשכל אנושי הוא בזמן ומקום כפי הגדרת בעלי חומר, והשכל האלקי עם היות דגם בו יש הגדרת זמן ומקום אבל הוא כפי הגדרת הרוחני, והגם דהרוחני הרי יש בו ג"כ כל ההגדרות אבל הוא באופן רוחני היינו כפי אופן מהותו.

קיצור. יבאר דהנשמה בהתלבשותה בגוף הגם שאינה משתנית מ"מ השגתה מתגשמת והטעם דשכל הוא מציאות, ומוכרח התואר שמגבילו ומגדירו ממה שלמעלה ושלמטה ממנו, ויבאר ג' סוגי שכל, אלקי אנושי וטבעי, וכולם מוגדרים בהגדרה כללית, וכל אחד מהם הגדרתו כמהותו, והתרחבותו הוא הצטיירותו¹⁴⁷.

ענינים. ז הנשמה בהתלבשותה מתגשמת. ח שכל, א) מציאות, ב) מוכרח התואר, ג) בו ג' סוגים א) אלקי, ב) אנושי, ג) טבעי.

יג) והנה ג' סוגי השכל דאלקי אנושי וטבעי עם היותם חלוקים במהותם העצמי, אבל עם זה הרי הנה כולם מוגבלים בהגדרה כללית כנ"ל, והגם שהם כל אחד מהם מוגדרים במהותו, הנה כל אחד מהם מתרחב ומצטייר במרחב רב כפי מהותו העצמי בעניני עליון ותחתון שבו בערך מהותו, דאינו דומה העליון ותחתון שבשכל הטבעי להעליון ותחתון שבשכל האנושי, ואינו דומה העליון ותחתון שבשכל האנושי להעליון ותחתון שבשכל אלקי, אמנם מאחר דכולם משתוים בכללות ענין אחד שהם מוגדרים, היינו שאין בהם מי שהוא בלתי גבול בעצם מהותו, הנה זה גופא מכריח שיש איזה יחס ביניהם, והיחס הזה אין הפרש כלל אם הוא יחס חיובי או הוא יחס שלילי, דבמושכלות הרי השלילי הוא תואר מגביל כמו החיובי, ואדרבא כל מה שהשכל הוא מופלא ומכוסה הגבלתו והבדלתו הוא ביחס שלילי יותר מכמו ביחס חיובי, דזהו כללות ההפרש בין שכל הטבעי לשכל האלקי, דהשכל הטבעי כל ענין הגבלתו שהוא תוארו הוא בחיוב, והשכל האלקי תוארו המגביל כללות ענינו הוא בשלילה¹⁴⁸, דהחיוב והשלילה הן הנה שני קצוות מגבילות כללות ענין ההשכלה, וא"כ יובן דהיחס הזה מגביל את המציאות בחלקי פרטי מרחב השכל ההוא, דבכל סוג שכל הלא המרחב וההתפשטות שלו הוא מריבוי מיני שכלים עצמים (איך שהם בעצם מציאותם טרם התלבשותם בהמושכלות כנ"ל) שמהם הוא שמצטייר העליון ותחתון שבסוג שכל ההוא, א"כ הרי היחס מסוג שכל אחר מגביל ומתאר מציאותן של העליון ותחתון שבו, וכמו עד"מ שכל אנושי הרי אינו לא טבעי כחולא אלקי, דהאלקי הוא למעלה ממהותו והטבעי למטה מערכו, ובמרחבו העצמי של השכל האנושי היינו בהעליון ותחתון שבו בעצמו ה"ה משיג ומכיר בהשכלה הטבעית, ומבין ומשער בהשגה¹⁴⁹ אלקית, הנה ההשגה וההכרה בהשכל הטבעי, וההבנה וההשערה בשכל האלקי, מגביל ומתאר את פרטי מהות העליון והתחתון שבשכל אנושי, ומבדיל אותו בכללותו בתוארו הכללי שאינו לא טבעי ולא אלקי, כ"א שהוא אנושי, דזהו מהותו דשכל אנושי שהוא בחיר הנבראים, דבהשכלה טבעית מכירה ומשיגה, ובהשכלה אלקית הוא רק משער ומבין אותה. וכן הוא גם בשכל אלקי דהיחס דשכל אנושי וטבעי מגביל העליון ותחתון שבו, והיינו דזה מה שהשכל האנושי או הטבעי מקבלו הוא התחתון שבו. והנה הנשמה בירידתה למטה ובהתלבשותה בגוף הרי גם אז כל ענינה הוא בהשגת אלקות ובבחי' התפעלות אור אלקי, מ"מ הרי השגה זאת יכולה להתקבל גם בשכל אנושי, וע"י שכל האנושי יכולה לבוא הארתה גם בשכל הטבעי, שגם הנה"ט יבין את השכל האלקי והאור האלקי, דשכל אלקי דבוק באור אלקי, והאור האלקי מתלבש בתוכו, ומובן שהנה"ט אינו בערך כלל שיבין שכל אלקי כמו שהוא בעצם מהותו, ואינו בערך שיקבל בחי' אור אלקי ממש כמו שהוא, וא"כ ההשגה האלקית שמתקבל גם בשכל הטבעי הרי בהכרח שאינו אלקות ממש, והוא בבחי' הגשמה ובבחי' יש ממש לגבי מהות מעלת מדריגת הכחות דשכל ומדות אהוי"ר שיש לה להנשמה קודם ירידתה להתלבש בגוף. דהנה הנה"א בעצם מהותה העצמי הוא שהוא חלק אלקה ממעל¹⁵⁰, ומהות ענינו בהיותו למעלה שהוא בתכלית הביטול והדביקות, כביטול ודביקות החלק בהעצם שאינו נרגש כלל, ורק כשעלה ברצון הבורא ית' שיהי' נברא, ה"ה מצטייר בכחות מוגבלים לנברא, אמנם כל כחותיו הם רוחניים ובבחי' התפשטות מן עצמות ומהות הנברא הזה ברצון הבורא ית', כדוגמת זיו המתפשט מן העצם, וכל ענינם של המתפשטים האלו, היינו הכחות, הוא בראי'^* באלקות, עד כי ההשגה והביטול אחד הוא, להיפך ממש מכמו שהוא בשכל אנושי, דבשכל אנושי הרי השגה הוא מציאות, וביטול הוא היפך המציאות, ובנשמה הרי ההשגה מביא את הביטול, והביטול מאמת את ההשגה, ובירידת הנשמה מתגשם עניני הנשמה, וההתגשמות הוא מה שהכחות מתגלמים בציורם המוגבל, ומתגדל ההשגה על הביטול, אמנם גם אז הרי¹⁵¹ הנה"א הוא נפלא ועצום ונקראים עובדי הוי' בנשמתן, וטעם הדבר הוא לפי דאמיתת כחות הנה"א, היינו גם זה מה שהנה"א בא בהצטיירות נברא גמור כעין ברואי בעלי הגוף, הוא מעין מהותו העצמי, וכנ"ל דכחות הנפש לגבי הנפש הם כטכערך אברי הגוף לגבי הגוף, שכמו"כ הוא בהנה"א וכחותיו, הנה אמיתית כחות הנה"א הוא כמו שהוא לעצמו ומשיג במדרי' העליונות שבאלקות, וכדאי' בתו"א בד"ה בכ"ה בכסלו¹⁵², דהשגת והתבוננו' הנה"א מצ"ע הוא בענין ד' אחד¹⁵³ שזה מובן ומושג רק להנה"א, וההשגה האלקית מה שמתקבל בשכל הטבעי ה"ה בבחי' הגשמה ויש ממש.

קיצור. יבאר דהגם שהעליון ותחתון שבכל א' מג' סוגי השכל חלוקים זה מזה, מ"מ להיותם כולם מוגדרים בהגדרה כללית יש להם יחס והיחס אין הפרש אם הוא חיובי או שלילי, ובמילא הרי הא' מתאר ומגביל מהות זולתו, שמזה יובן הפרש כחות הנה"א דקודם ירידתו ההשגה מביא את הביטול ובירידתו ההשגה מציאות¹⁵⁴.

ענינים. ט הנה"א א) למעלה השגה גורם ביטול, ב) למטה השגה מציאות.

יד) והנה הכוונה העליונה בירידת הנשמה בגוף הוא שהנה"א יבוא בהתלבשות בשכל הטבעי, דבהתלבשות זו הנה"א בא לידי השגות מורגשות כאלו שלא הי' לה כזאת קודם, וכן התפעלות המדות שלה ה"ה בבחי' התפעלות מורגשת בבחי' התגלות הלב. דהנה במדות אהוי"ר הרי יש בזה ב' מדריגות¹⁵⁵, הא' אהוי"ר המכוסים, והב' אהוי"ר המגולים, והגם דשניהם הם בלב, דמקום משכן המדות הוא בלב, אבל הם חלוקים זמ"ז בתכלית, דאהוי"ר המכוסי' הוא שהמדות אינן נפרדים מן המוחין, והיינו כאשר ההשגה וההתבוננות היא בבחי' פנימיות המוחין, דהיינו בבחי' אור האלקי כמו שהוא מופשט מלבושי השגה, והיינו בבחי' העצם דהאור האלקי, וכנ"ל דשכל אלקי הוא דבוק באור אלקי, והאור האלקי מתלבש בשכל אלקי, דאז הנה מאיר גילוי אור המוחין ומתפשטי' בלב ג"כ, והמדות שבלב נמשכין ממילא אחר המוחין, ולהיות שעצם אור האלקי מאיר אצלו (דלפעמי' מאיר רק שכל אלקי והאור מתעלם בתוכו, אבל כאשר עצם אור האלקי מאיר אצלו) הנה על האור הזה אין שום הגבלה והעכבה, היינו שאינו מתעכב במיצר הגרון¹⁵⁶, ומאיר האור גם בלב והמדות נמשכים ממילא אחר המוח, ומפני שהאור האלקי מאיר בגילוי ממש בהמדות, לכן הן בבחי' התפעלות בלתי מורגשת ובבחי' ביטול ממש, והוא למעלה גם מהתפעלות השכל, והוא בפנימיות הלב מה שהלב נמשך ממילא אחר כוונת להמוח, ובבחי' ביטול ממש, והאהוי"ר המגולים דהיינו בהתגלות הלב הוא שהמדות הן נפרדים מההשגה שבמוחין, והיינו כאשר ההשגה היא בבחי' חיצוניות המוחין, שהאור האלקי הוא נתפס בלבושי השגה, וכנ"ל דהאור האלקי מתלבש בשכל האלקי אבל מתעלם ונתפס בו, ועם היות שגם בזה יש ההרגש מהאור האלקי, אמנם זהו רק שנרגש אצלו בבחי' מקיף שמשיג אלקות, והיינו כנ"ל דשכל אלקי ה"ה מצטייר בהגדרה דשכל והגדרת השכל הוא הבנת דבר מה ממש בהבנה מסודרה, וא"כ כשמבין הענין האלקי שעוסק בהשכלתו, ה"ה השגת שכל מופלא ואלקות במוחש ממש, דמצד עריבות נעימות המושכלות דשכל אלקי הרי אינו מרגיש בהאור אלקי שמעולה ממנו, וכמו שאנו רואין במוחש, דכאשר האדם רואה או שומע דבר נפלא ונעלה, הנה מצד גודל ההתקשרות בעריבות נעימו' הדבר ההוא אינו יכול לנתק עצמו, אָפּרייסין זיך, ממנו, אפילו לענין וחידוש נעלה ממנו, וכן הוא בשכל אלקי והאור האלקי שבו, דבאמת הנה בעת השגתו הי' צ"ל נרגש אצלו שמשיג אלקות וכל הענינים שמשיג הכל הוא באלקו', אבל מפני מעלת נעימות השכל אלקי, הנה בלתי נרגש כ"כ האור האלקי, דזהו הסיבה מה שכמה מעובדי הוי', הגם שמתבוננים היטיב באיזה ענין אלקי, ומ"מ אין להם חיות בזה ואינם מתפעלים ע"ז, וסיבת הדבר הוא מפני שבעת ההתבוננו' אינו נרגש הענין אלקי, והיינו שנרגש אצלו רק השכלי ולא האלקות, ומה שנרגש אצלו הוא רק זה מה שמתבונן ומשיג השגה אלקית, ולהיות שההתעסקות שלו וטרדת שכלו הוא בההשגה האלקי' לא בעצם אור האלקי, וכן התקשרות נפשו הוא בההשגה ומזה הוא שמתפעל, לזאת הנה השגה כזאת אינה מאירה בגילוי בלב, רק שההתפעלות שכלי מה שמתפעל במוחו על הטוב דאלקות, הנה זה נעשה מקור להתפעלות המדות, דהתפעלות זאת היא בחיצוניות הלב ובבחי' מורגש ממש, וזהו האהוי"ר המגולים שבהתגלות הלב שבאה במורגש בחיצוניות הלב, וכך היא המדה בירידת הנשמה למטה שצ"ל ההתפעלות באופן כזה דוקא לפי שההתפעלות הזאת נרגשת גם בהנה"ט, והיינו דלאחר שגם הוא יבין כל מה שאפשר לו להבין מההשגה האלקית, הרי גם הוא מתפעל מזה, וגם דאופן התפעלות זאת פועל יותר אח"כ בההנהגה דכל היום, להיות כל מעשיו לש"ש דוקא, דהאהוי"ר בהתגלות הלב דוקא הן בבחי' גדפין¹⁵⁷ למעשה המצות, היינו שנותנים חיות בהמצוה ולהיות סו"מ וע"ט בבחי' אור וחיות פנימי, וכמ"ש בסש"ב פט"ז¹⁵⁸ כי דו"ר שבהתגלות לבו הם המתלבשים במעשה המצות להחיותם לפרחא לעילא|157. ונמצא דהעבודה צ"ל בבחי' אהוי"ר שבהתגלות הלב, אבל מ"מ הרי גוף ועצם ההתפעלות היא בבחי' יש ובבחי' מורגש, דבהנשמה מצ"ע אינו שייך התפעלות כזאת ולא ההשגה באופן כזה, הרי שהכחות הרוחנים מתפעלים ומשתנים ע"י כחות הטבעים, וטעם הדבר הוא מפני שהן בבחי' התלבשות והתאחדות ממש בהכחות הטבעים, ממילא ה"ה מתגשמים בערך הכחות הטבעים להיות בבחי' חיי בשר.

לאקיצור. יבאר דהכוונה העליונה שהנה"א יתלבש בהטבעי, והגם שעי"ז בא להשגות והתפעלות מורגשות, ויבאר כי באהוי"ר המכוסים המדות נמשכים במילא ובביטול, והמגולים הנה הגם שהמדות נפרדים מההשגה, כי בנעימות השכל אינו נרגש האור האלקי, אבל יש בזה מעלה כי ההתפעלות היא במורגש ופועל גם בהטבעי.

ענינים. י אהוי"ר, א) מכוסים, ב) מגולים. יא. השכל אלקי מעלים על האור האלקי. יב. התפעלות במורגש פועל בהטבעי.

וזהו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, דתרין דרגין אינון יעקב וישראל, בקדמיתא יעקב שהוא עבודת הבירורים, ולבתר ישראל לי ראש, שהוא ההמשכה פנימית, ובהמשכות דר"ה שהו"ע תקעו בחודש שופר וכו', כנ"ל דכללות ההמשכה הוא בב' בחי' שפע גשמי ורוחני, אומר כי חק לישראל, שהשפע גשמי הוא לבחי' ישראל, ומשפט לאלקי יעקב, שהוא השפע הרוחני, הטעם הוא לפי דישראל הוא ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה¹⁵⁹, והיינו שהתורה היא הכלי לברכה העליונה שבה וע"י נמשך שפע ברכה. וזהו כי חק לישראל הוא בהשפעה גשמית לבחי' ישראל, בכדי דע"י עבודתם בתומ"צ ימשיכו בחי' אלקי יעקב, והיינו שיעשו את הגשמי כלי לאלקות¹⁶⁰.

סיום. מזונות לישראל בכדי שיעקב יעשה כלים לאלקות.

-------------------- * --------------------