וישלח יעקב מלאכים - תקפ"ג

קפ, ג(א) וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כו' ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך כו'. הנה ידוע במדרש דמיד שנפטר מלבן שלח מיד מלאכים לעשו להודיעו כו' והוא מה שהודיעו בתחלה עם לבן גרת"י גימטריא תרי"ג מצות כו' ואחר עד עתה כלומר ועתה באתי אליך לברר אותך אחר שכבר נשלם עבודתי השלימה עם לבן כו'. והנה יש לדקדק תחלה מה שהזכיר צאן קודם לעבד ושפחה שהן בחי' מדבר דאדם כו'. ויש להקדים בתחלה כללות ענין עבודת יעקב עם לבן בצאן דוקא כמו שכתב בפרשת ויצא בעובדא דמקלות ויפרוץ האיש מאד מאד שני פעמים מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים כו' למה צאן דוקא ושפחות ועבדים הזכיר דרך טפל לבד כו'. דהנה אמר שם וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה פי' טענת בני לבן אמיתית היתה דכל בחינת הכבוד העליון שהוא בהעלם עצמות המאציל כמו שכתב לכבודי בראתיו יצרתיו כו' מאשר לאבינו הוא בחינת לובן העליון כמשי"ת בפסוק וישכם לבן בבקר כו' עשה יעקב בעל עולם התיקון דאצילות כל הכבוד הזה להיות בבחינת ריבוי האורות בכלים מכלים שונים בהתכללות דשם מ"ה דתיקון כו' שזהו שכתוב ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות כו' (וכידוע דשרש ג' העולמות בריאה יצירה עשיה וגם נשמות דבי"ע כמו שכתוב בראתיו יצרתיו כו' הוא שנפל וירד מעולם התוהו שהיה שם השבירה בבחינת ס"ג שהוא למעלה הרבה מעולם האצילות) וזהו לקח יעקב את כל אשר לאבינו שהוא כל האורות העליונים שלפני האצילות שכלולים בהעלם עצמות המאציל שלפני בחי' התוהו ותיקון שמשם היה השתלשלות דעשר ספירות דתהו ומצד מיעוט הכלי וריבוי האור נפלו הכלים עם רפ"ח ניצוצין כו'. אך מכל זה דוקא עשה יעקב בעל עולם האצילות בבחינת שם מ"ה דתיקון כל הכבוד הזה דהיינו מה שכתוב לכבודי בראתיו כו'. ולהבין ביאור זה הנה יש להבין תחלה בשרש בחינת לבן ויעקב בכל העבודה שעבד יעקב ללבן בצאן דוקא ומעט אשר היה ללבן ובעבודתו ויפרוץ לרוב כו'. דהנה מבואר במ"א על פסוק אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן כו' דפי' צאן הוא לשון יציאה ובקיעה חוץ לגדרו וחוץ למקומו כמו צאינה וראינה כו' והוא כמו היוצא לדרך שיוצא מהיכלו ומקומו לחוץ או היוצא לראות דבר מה בשוק וכמו ותצא דינה לראות כו'. וכך הוא ענין כל יציאה שהוא יוצא לחוץ מהעלמו במקומו ממש כו' וכמו השמש יצא על הארץ שיצא ממקומו ובקע עובי הרקיע להאיר על הארץ כו'. והענין הוא למעלה באורות היוצאים מן ההעלם שבבחינת לובן העליון שהוא בחינת עצמות התענוג העליון שהן באים מכח התענוג העצמי שבשעשועים העצמיים בדרך בקיעה ויציאה לחוץ שבא מצד ריבוי השפע דתענוג העליון ביותר יוצא ונובע משם בבחינת מותרות ונובלות תענוגים כמו פרט ועוללות קפ, דהנובל ונופל למטה כו' עד"מ כאשר המלך ברוב עונג ושעשועים שנפלאים ביותר יצא ממנו גם בחינת מותרות שפע תענוגים בדרך בקיעה ויציאה לחוץ גם מבלתי סדר והדרגה כלל מצד רוב עוז תגבורת העונג בעצם שהוא בלתי גבול ושיעור כלל כו'. וכך יובן בבחינת צאן לבן העליון שהן אורות של תענוג שיוצא מעולם התענוג הפשוט שבעצמות המאציל מפני תגבורת גדלות התענוג שבעצמות כי רב הוא מאד בבחינת א"ס ממש וע"כ יוצאים בחינת מותרות ונובלות כפרט ועוללות וכה"ג ולכך נקרא בשם צאן לשון יציאה ובקיעה כו' ומבלתי סדר והדרגה כלל להיותם באים מכח עצמות התענוג הפשוט שלמעלה מן ההשתלשלות וד"ל. והנה בחינת יעקב העליון היה רועה צאן לבן הנ"ל דהיינו שעשה תחבולות ביחודים עליונים להוציא לצאן לבן העליון מן ההעלם שבעצמות התענוג כמו בעובדא דמקלות אשר פצל ברהטים כו' שילדו כל הצאן נקודים עקודים כו' שיהיה באורות העליונים האלה בחינת התכללות מכמה גוונין וכמה מיני מדריגות שונות שזהו ענין ובחינת התיקון דעולם האצילות באורות וכלים כידוע וזהו מה שכתוב ויפרוץ האיש מאד מאד שני פעמים מאד מאד. מאד הראשון הוא ריבוי מותרות השפע דאורות הללו שנקרא צאן שיוצאים מבחי' מל' דא"ס רק מבחינה האחרונה שבו לבוא לידי גילוי מן ההעלם באצילות על ידי בחינת הכתר שהוא בחינת הממוצע בכלל כידוע. ומאד השני הוא מה שצאן האלה הן בהעלם העצמות התענוג שבפנימית אא"ס שהן בבחינת א"ס ממש זהו מאד השני והוא מה שכתוב ויהי לו צאן רבות בלי גבול כלל וכולן יצאו מן ההעלם לגילוי על ידי יעקב הרועה אותם (והיינו שרש ומקור כל נשמות ישראל שנקרא צאן קדשים כמ"ש הוא עשנו כו' עמו וצאן מרעיתו והיינו כמו שעלו במח' הפנימית והעצמות בעצמות התענוג הפשוט שבעצמות א"ס שיצאו מכח העונג העצמי לחוץ על ידי יעקב איש תם יושב אוהלים שהוא שרש התורה ומצות כמו שיתבאר). וזהו הטעם שהזכיר צאן קודם לשפחות ועבדים אע"פ ששפחות ועבדים הן בחי' מדבר לפי ששרש האורות העליונים האלה שנקרא צאן היו בשרשם הראשון בבחינת העלם עצמות דלובן העליון למעלה ממקור ההשתלשלות לכך המה העיקר ומקור (כמו נשמות ישראל שנקראו צאן וע"ש שהן ע"ש דנוגה טפלים) עד ששפחות ועבדים מקבלים מהם וממילא נתהוו כו' וד"ל. והנה לע"ל כתיב אז תעבורנה הצאן ע"י מונה דוקא. והענין הוא דפי' מונה זה היינו כמו מונה מספר לכוכבים שמונה למספר הניצוצות דהיינו אורות העליונים הנ"ל הנק' צאן שיוצאים ובוקעים מלובן דתענוג העליון למעלה מסדר ההשתלשלות הקדום על פי מאמר קו המדה וירדו למטה מטה באבי"ע וזהו לעתיד לבוא דוקא כאשר יתבררו כל העולמות דבי"ע עד האצילות ועד בכלל מצד עוצם גילוי עצמות אא"ס למטה כמו למעלה ממש בבחינת ביטול היש לאין עד רום המעלות אז גם בחינת הצאן הנ"ל יחזרו למקורם הראשון בהעלם עצמות התענוג מלמטה למעלה על כן אמר אז תעבורנה הצאן ע"י מונה דוקא שיומשך מן אור העצמות בחינת מונה זה שימנה ויספור קפא, אאותם כפי הצורך שהי' מהם לבירורים דרפ"ח ניצוצים שבשביל זה ירדו למטה והוא המונה שכבר מנאם טרם יציאתם מן ההעלם לגילוי ועל כן הוא מונה אותם גם כן לאחר שירדו למטה לברר בירורים כו' אם נמצאים כפי המספר הקדום לבלתי ידח ממנו נדח כו' (והן כל נשמות ישראל שנק' צאן כנ"ל שירדו למטה לברר לעץ הדעת כו' שתעבורנה על ידי מונה וד"ל). וזהו אם לא תדעי לך היפה בנשים שהוא בחי' המל' שכוללת כל בחינת הצאן הנ"ל וכמ"ש ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא כמו שכ' בזהר צאי לך בעקבי הצאן. פי' בעקבי הצאן היינו מה שיצא וירד בעקבי סוף כל דרגין של אלה הצאן למטה מטה ביותר והוא מה שבחינת אורות העליונים הנ"ל שיצאו מעולם התענוג הפשוט ירדו עד למטה מטה להתלבש במצות התורה בענינים גשמיים ששה סדרים סדר זרעים ומועד ונזיקין כו' שכולם מלובשים בגשמיות דדומם צומח חי מדבר דעשיה אבל יש בהן בהעלם מבחינת עקבי הצאן הנ"ל והוא מבחינת הארת אור העונג העליון שבעצמות ממש ושם תמצא היפה בנשים הנ"ל מנוח לנפשה להתענג בעונג העצמות העליון יותר משהיה לה הארת פנים על ידי בחי' הדעת מטעם דנעוץ תחלתן בסופן כו' וד"ל. (והן מספר הנשמות דישראל כמו שעלו במחשבה שבאו למטה לקיים התורה ומצות שזהו עקבי הצאן כמ"ש במ"א על פסוק אז ראה ויספרה כו'). ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים פי' גדיותיך גדי הוא מלשון מזל כמו גד גדי כו' וכמו שאמרו לגדא דהר שהן ע' שרים דנוגה שנקראים מזלות שבהן ועל ידן יבא שפע דומם צומח חי הגשמיים ובהיות שכל התורה ומצות שישראל עושים למטה הכל נלקח מן המזלות הללו הרי הן מתבררים על ידי זה ועולים לשרשם בבחי' התהו כמו קודם שנפל בשבירת הכלים שלפני התיקון כמה שכ' ואלה המלכים כו' לפני מלוך כו' כידוע והוא בחי' ס"ג שלמעלה ממ"ה כו'. וזהו ורעי את גדיותיך שעל ידי בירור הע' שרים שהן המזלות תעלה למל' ותגיע למעלה ממשכנות הרועים כי הרועים למעלה הן האבות שמפרנסים לישראל מלמעלה למטה ועל כן נקרא משכנות הרועים כמו אברהם איש החסד רועה לישראל לפרנסם בבחינת אור האהבה מפני שהיה מרכבה תמידית לאור חסד דאצילות כמו שכ' בזהר על מה שכ' הלוך ונסוע הנגבה כו' ושרשו העליון מעונג העליון שבחסד העליון שבעצמות על כן היה ביכולתו להמשיך תוספת אור רב בחסד דאצי' ומשם לנשמות דנר"נ דבי"ע עד הניצוץ הקטן שבישראל וכן יצחק היה רועה לכנס"י במדת היראה ופחד אלקים ממקור קו השמאל דאצילות כו'. ויעקב בבחי' התפארת קו האמצעי כו' שהוא בחי' הרחמים כידוע. וזהו שנקרא משכנות הרועים שהן האבות שהן המרכבה לאורות דאצילות להמשיך ממקור התענוג העליון בריבוי הכלים מכלים שונים לכך נקרא משכנות הרועים. ואף על פי שאין קץ ושיעור לריבוי המשכות הרועים הנ"ל שממשיכים מבחינת העונג העליון מ"מ אמר ורעי גדיותיך על משכנות הרועים למעלה ממדריגה דמשכנות הרועים הנ"ל. והיינו במעשה המצות שנעשים בגשמיות שנלקחו מן המזלות קפא, בשמגיע למעלה הרבה ממשכנות הרועים הנ"ל והוא מטעם ששרש המזלות אחר הבירור שלהם עולה בבחינת ס"ג דתהו ושרש הכלים דמשכנות הרועים הוא בבחינת מ"ה דתיקון וידוע דבחינת ב"ן לאחר הבירור עולה בבחינת ס"ג שלמעלה מבחי' מ"ה כי מה שעל ידי המצות מתבררים בירורי נוגה הוא עליון יותר מבירורים דרועים הנ"ל מטעם שהמצות נתלבשו בענינים גשמיים ששרשם בתהו שקדם לתיקון ועל כן אמר צאי לך בעקבי הצאן העליון דוקא כאשר יורדים למטה במזלות שנק' גדיותיך שמקבלים מעקבי הצאן ושם רעי על משכנות הרועים כו' וד"ל:

(ב) ואחר כל זה יובן מה שאמרו בני לבן מכל אשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה שזהו מה שכתוב לכבודי בראתיו כו'. דהנה מבואר למעלה על מה שכתוב ויהי לו צאן רבות דבחינת צאן הן האורות העליונים שבהעלם עצמות המאציל בהיות בחינת התגברות עוז התענוג ושעשועים בעצמות וירבה התענוג ביותר שאז יוצא בחינת מותרי שפע התענוג ויציאה זו למעלה מגדר ההשתלשלות והדרגה כו' כמו פרט ועוללות כו' שמפני זה ירדו ונפלו למטה שזהו ענין שרש התהוות הנשמות דבי"ע רק שעל ידי יעקב נעשו בבחינת התיקון דפרצוף אדם באצילות ועל כן נאמר בו ויפרוץ האיש מאד מאד באמצעות היחודים עליונים ומופלגים שעשה במקלות וכה"ג (וכמו שרואים בחוש בעצם מהות של הניצוץ שיש בו עוז התענוג להתענג על ה' עד כלותה ממש כמו כלתה נפשי וכן בהעלאת התשובה בבחינת אור חוזר לקדמותו ממש רק שנתחלק אור זה הפשוט שנלקח מעצמות התענוג הפשוט בסיבת כח התגברות התענוג (שיש כח בנובלות זה מעצמות כח התענוג ממש מאחר שיצא בבחינת נובלות כמו שכתוב במ"א בענין נובלות חכמה שלמעלה תורה) וזה שכתוב בנשמות ישראל לעתיד לבוא אז תעבורנה הצאן על ידי מונה שיחזרו להתכלל במקום על ידי מונה כנ"ל) וריבוי התחלקות זו הוא בבחינת התיקון דבחינת אדם כו' וזהו שכל בחינת כבוד העליון שבעצמות ממש עשה יעקב מכל אשר לאבינו שהוא בחינת לובן העליון והוא ריבוי התחלקות דנשמות ועולמות דבריאה יצירה עשיה שע"ז אמר לכבודי ממש כו' וד"ל. (ואין כבוד אלא תורה שהן התורה ומצות שבאו בבחינת התיקון דשם מ"ה דחכמה בריבוי התכללות מכל ההפכים עד אין שיעור וכמו שכתוב ויקם עדות ביעקב דוקא ותורה שם כו'). וזהו לכבודי בראתיו כו' שמפני טעם זה שיתגלה בחינת כבודי ממש היה בחינת יציאת האורות שנבקעו מצד ריבוי העונג בעצמות וכמו שכתוב ואהי' אצלו אמון שעשועים כו' (ואע"פ שגם רחל בחינת המל' היתה רועה לצאן אביה לא נפרץ לרוב כלל רק על ידי יעקב דוקא לפי שהוא בחינת דכר שהוא בבחינת שם מ"ה מלגאו כו' דשרשו בעצמות א"ס ממש שלפני התהו והתיקון וכמו שכתוב ביעקב איש חלק חלק ה' ממש שלפני הצמצום כו'):

(ג) והנה יש להבין מה שכתוב צאן רבות לשון רבות מהו ושפחות ועבדים הזכיר אחר צאן ובכאן בפרשה זאת כאשר שלח מלאכים אל עשו הודיע שיש לו שור וחמור קפא, גצאן ועבד ושפחה כו'. להיות ידוע בענין ההפרש שבין אדם לבהמה דאף על פי שהבהמה למטה מן הדעת שאין בה דעת כלל והאדם הוא בר דעת בחינת מדבר מכל מקום אנו רואים שיש בבהמה בחינת הביטול לאין יותר מבאדם והוא מה שנראה בבהמות ענין של ההכנעה והשפלות שמוכנת ומזומנת מיד להבטל מכל עצם מהותה לכל אדם לעשות בה מלאכה ועבודה קשה ותקבל העול הזה בטבעה לכל מי שיכריחנה בלתי בחירה למרוד בבעלים כלל כמו ידע שור קונהו וחמור כו' כשור שמוכן לקבל עול משא העבודה בחרישה וכל מלאכה וחמור למשא כו' כפי בריאותו ולא ישנו תפקידם כלל מכפי סדר בריאותם בטבעם לפי שיש בהם בחינת הביטול של היש אל בחינת האין ביותר על כן אין להם בחירה כלל כו' (וראיה לזה מן הביטול דבהמות וחיות לאין האלקי שלא ישנו רצון קונם לעתיד לבוא שלא ירעו ולא ישחיתו כו' שגם חיות המזיקים יתבטלו מטבעם הרע וגר זאב עם כבש ופרה ודוב יחדיו כו' וכמו ואריה כבקר יאכל תבן כו' וכמו שהיה בבהמות וחיות שנכנסו לתיבת נח שהיה בהן בחינת הביטול לאין האלקי בתכלית כמו שיהיה לעתיד לבוא ממש כידוע. וכמו כן אנו מוצאים בציווי ה' על האריות שלא יפגעו בדניאל וכה"ג שלא שינו גזירת קונם וכמו כן חמורו של רבי פינחס בן יאיר שלא אכל שאינו מעושר וכה"ג (לפי שנשאר מן הבהמות שלפני חטא עץ הדעת כו'). וכן מצינו בפרות שנשאו הארון דכתיב וישרנה הפרות כו' הלוך וגעות כו' והוא כמו ענין הביטול האמיתי מיש לאין שיש במרכבה העליונה דפני אריה ופני שור כו' דאריה העליון שאג ישאג באהבה רבה בכח גדול כמ"ש אחרי ה' ילכו כאריה ישאג בחינת אריה שבמרכבה וכן פני שור בעול מלכות שמים ביראה כו' ולא ישנו תפקידם כלל מצד שטבע בהמות וחיות יש בהם בחינת הביטול לאין יותר וקרובים יותר לבחינת האין האלקי בלי שינוי ותמורה כלל והוא מה שאין להם בחירה כלל ולא יוכלו לשנות מכפי כח האלקי שסידר בהן בטבע הבריאה ועל כן לעתיד לבוא שיהיה בירור והזדככות העולמות יהי' בירור הרע שבבהמות וחיות יותר בקל להתברר מן האדם כו' וכמו שאמר ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים כו') והטעם הוא לפי שהאדם יש בו בחירה לבחור בין טוב לרע ולהיות מורד בקונו לבחור ברע ולמאוס בטוב שזהו מצד בחינת הפירוד והישות שיש בו דהיינו על ידי הדעת שבו שנמשך מעץ הדעת טוב ורע שחטא בו אדם הראשון על ידי נחש הקדמוני שאמר ונפקחו כו' על כן נמשך דוקא בנפש האדם בחינת הפירוד ויש היפך הביטול לאין יותר מן הבהמה להיות שבחטא עץ הדעת היה האדם עיקר החוטא רק שמסיבת חטא אדם הראשון נתערב טוב ורע ביותר גם בכל הברואים והוא מסיבת שבירת הכלים כידוע. ואמנם עיקר השבירה ונפילה היה באדם דוקא שהרי אנו רואים שיצר לב האדם רע מנעוריו הרבה יותר מן הבהמה (כידוע שאם לא היו אב ואם מדריכים לנער הקטן היה רע ומזיק יותר מכל החיות הרעות שבעולם כי יצרו גדול ביותר) וראי' מדור המבול שגם בני האלקים שהן הנפילים אשר בארץ קפא, דכו' השחיתו ברעתם יותר מכל החיות ובהמות כו' ועל כן יש באדם בחינת המרד ופריקת עול ביותר לילך אחרי שרירות לבו כפי בחירתו דוקא ולשנות מכפי הניתן בו בסדר הבריאה כשאר כל הברואים וד"ל (אבל קודם שחטא אדה"ר בעץ הדעת היה שלם במעלה יותר מכל הבהמות וחיות כמו שכתוב ויקרא האדם שמות לכל החיה כו' והיה האדם רודה ומושל בכולם ועל כן אמר רק את דמכם לנפשותיכם דוקא אדרוש מפני שבצלם אלקים עשה את האדם ונקרא אדם אדמה לעליון ממש שמושל על העליונים כו' ודוקא מצד בחינת הדעת אלקי שבו שיודע את יוצרו בשכל והשגה ובטל אליו בביטול פנימי דנשמה האלקית שנפח באפיו נשמת חיים כו'. וראיה לזה שקודם שנברא אדם הראשון ביום הששי אף על פי שכבר נבראו מלאכים עליונים למעלה שנקרא בהמות וחיות לא נמשך עדיין בחינת מלכות שמים העליונים עד שנברא אדם הראשון וקיבל עליו עול מל' שמים ואמר ה' מלך גאות לבש כו' כידוע לפי שעיקר המלוכה הוא על האדם שהוא בצלם אלקים ולא על הבהמות וחיות שהמלוכה הוא ברצון דוקא כמ"ש שום תשים עליך מלך וכן ומלכותו ברצון קיבלו כו' והוא מצד הבחירה שבאדם ולא על הבהמות שאין בהם בחירה כנ"ל נקרא ממשלה בע"כ ולא מלוכה כו' כמו שכתוב במ"א ואף על פי שהבחירה הוא בחינת יש אמנם בבחינת הביטול דשם מ"ה דאדם שהוא מקבל עול מלכות שמים דומה הוא לבחינת יש האמיתי אדמה לעליון כמ"ש במ"א ועל כן בבירור הרע דעץ הדעת לגמרי יהיה האדם מושל בכל כמו סר צילם מעליהם כבהמות מקבלים עול אדם וכאברהם שרדף אחר ארבעה מלכים וכה"ג אמר איכה ירדוף אחד אלף כו' אבל עכשיו קודם בירור עץ הדעת האדם גרוע הרבה מן הבהמה וקשה יותר לבוא לבחינת הביטול לאין עד שיכול למרוד כנ"ל. ועל כן אמר דוד ואני בהמות הייתי עמך בבחי' ביטול דבהמה שלמטה מן הדעת ששרשה בבחי' הביטול שלמעלה מן הדעת דאדם והוא בחינת בהמה רבה שהוא בבחינת התהו שקדם במעלה לבחינת התיקון דאדם וד"ל) וזהו שאמר יעקב להודיע לעשו ויהי לי שור וחמור צאן ועבד כו' הקדים שור וחמור וצאן לעבד ושפחה כו' להיות שיעקב הוא בחינת שם מ"ה דעולם התיקון כנ"ל שהוא להעלות כל הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים ממותרות דבחינת לובן העליון כו' לעולם היחוד והתיקון על ידי שם מ"ה כנ"ל ע"כ התחלת עבודתו הי' בתיקון ובירור דשור וחמור וצאן שקרובים יותר לבא לבחינת הביטול לאין האלקי ובנקל יותר להתברר מטעם הנ"ל ואח"כ הזכיר עבד ושפחה שהן בחינת אדם בעל בחירה מצד הדעת שהן בבחינת יש נפרד יותר שקשים יותר בסטרא דקליפה כידוע. ועם כל זה הזכיר שור וחמור דקליפה תחלה לצאן כדי שיפחד עשו ממנו כמו שכתוב בזהר ואח"כ צאן. ואמנם באמת עיקר עבודתו היה תחלה בצאן כמו שכתוב בפרשת ויצא ויפרוץ האיש כו' ויהי לו צאן רבות ועבדי' ושפחות וגמלים וחמורים כו' שהצאן קדם בבירור כמ"ש והכשבים הפריד יעקב וישת לו עדרים כו' מטעם הנ"ל בשרש בחינת הצאן שהוא בחינת יציאה מותרות השפע ממקור הראשון כו'. ועל קפב, אכן נק' כנסת ישראל בשם צאן וכמו שכתוב ואנחנו עמו וצאן מרעיתו כו' כנ"ל וזהו שאנו רואים שגם בבהמות יש בצאן יותר בחינת הביטול והשפלות והכנעה מכל הבהמות וכמו כרחל לפני גוזזי' נאלמה כו'. וכידוע שבקול הצאן יש בחי' הרחמים ביותר כמ"ש במ"א וד"ל:

(ד) ומעתה יש להבין מה שכתוב בפרשת ויצא ויהי לו צאן רבות מהו לשון רבות. דהנה מבואר למע' שעיקר ענין בחינת צאן לבן העליון היינו בחינת יציאה ובקיעת האורות וניצוצות הגבוהות מאד נעלה שהיו כלולים בעצמות התענוג הפשוט העליון שבבחינת שעשועים העצמיים דאין סוף כמו צאינה וראינה בנות ציון כו' וכאותיות התורה הקדומה שכלולה היתה בעצמות התענוג הפשוט כמו שכתוב ואהי' אצלו אמון שעשועים יום יום ובישראל נאמר גם כן הבן יקיר לי אפרים ילד שעשועים כו' (וכמ"ש במ"א בענין מיילדות העבריות כו' וכמ"ש אז ראה ויספרה כו') דיציאה זאת באה מצד התגברות אור התענוג בעצם דוקא כנ"ל שזהו בחינת ראשית היציאה מבחינת העלם עצמות דלובן העליון בתוקף גדול ועל כן נק' צאן רבות שבאו בבחינת ריבוי ההתחלקות ביותר כי מצד בחינת התגברות האור בעצם התענוג יבא השפע בריבוי התחלקות לאין שיעור (כמו וארבה את זרעו כו' דיצחק גימטריא ארבה שהוא מחמת בחינת הגבורות שבתענוג שמרבה לאין שיעור וכמו שכתוב לע"ל כי אתה אבינו שהוא יצחק כו' (והוא ענין בן פורת יוסף כו') ולכך נמשלו בני ישראל לכוכבים שאין להם מספר כמו שכתוב באברהם ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים כו' כה יהיה זרעך דכוכבים גם כן הן בקיעה ויציאת האור לחלקים כו') והוא לפי שישראל נקראים ראשית תבואתו. וכן התורה נקרא ראשית דרכו (וזהו הבוחר בתו' ובעמו ישראל כו' דהכל אחד כידוע) ועל כן בחינת התיקון דנשמות ישראל הוא גם כן על פי החכמה דתורה כמו שכתוב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל דוקא. וזה היה עיקר העבודה דיעקב בעל עולם התיקון דאצילות דכתיב ויפרוץ האיש מאד מאד כו' מצד ריבוי האורות בהתחלקות רבות וזה שכתוב ויהי לו צאן רבות (וכמו לע"ל דכתיב הגדיל ה' לעשות עם אלה דוקא לפי שיהיה מספר בני ישראל כחול הים כו') ועכ"ז נאמר לע"ל אז תעבורנה הצאן על ידי מונ"ה דוקא כו' כמו מונה מספר לכוכבים אף על פי שאין להם מספר בעצם. והענין הוא להיות שמחמת בחינ' הבקיעה בכח הגבורות יצאו האורות הנקרא צאן מפורדים זה מזה בלי חיבור והתכללות כלל זע"ז כדוגמא דאורות דתהו שיצאו זת"ז בבחינת פירוד והתחלקות וזהו צאן רבות מפורדות (וכדוגמא של ניצוצות שיוצא מן הצור בהתחלקות ופירוד כו'). (וכמו שנראה לעין בכל ניצוץ אלקי שמתלהב בתענוג אלקי לעלות לשרשו בהתחלקות ופירוד כאו"א בפני עצמו דוקא וכן בבעלי תשובה שעולים בבכיה בבחינת או"ח כאו"א בפני עצמו דוקא כו') אך יעקב שנקרא רועה צאן לבן הוא שרועה את הצאן הללו שיהיה בהם בחינת ההתכללות והתיקון דוקא על ידי שם מ"ה מלגאו דאיהו אורח כל האצילות כו' ובתחלה עשה הבדלה ופירוד לבחינת קפב, בפנימית אורות שיוצאים ובוקעים מבחינת עצמות התענוג ובין צאן לבן הנותרות שהן בבחינת חיצונית ומותרות התענוג שנפל למטה שלא יכול להיות בהן היחוד העליון דשם מ"ה דתורה ומצות והוא מה שכתוב והכשבים הפריד יעקב כו' וישת לו עדרים לבדו כו'. אך על ידי המקלות שפיצל ברהטים ליחמנה כו' ילדו גם צאן לבן הנותרות עקודים נקודים וטלואים שהוא בחינת ההתכללות דתיקון כו' שעל ידי בחינת יחודים עליונים שעשה במקלות שהוא כלול מכמה גוונים יחד כו' עשה פרי ותולדות למעלה בכל צאן לבן העליון שיהיה אור התיקון דשם מ"ה דתורה ומצות יכול להיות גם בכל צאן לבן העליון היוצא למטה והיינו על ידי בחינת ההתכללות דתיקון דתורה שבחכ' אתברירו גם בבחינת נוגה דבי"ע שנפלו למטה בשביה"כ מפסולת התענוג העליון וכתורה ומצות שניתן לנו בגופים גשמיים שנלקחו מק"נ להיות גם בהם בחינת התיקון והתכללות דרמ"ח אברים דמלכא שהוא בחינת אדם העליון כידוע בפירוש ועשיתם אותם כאילו עשאוני כו' (וכמו שכל ניצוץ בא בהתחלקות קוין ימין ושמאל ואמצע בחכ' ובינה ומדות ובהתכללות דאוי"ר שבא בתומ"צ דוקא כידוע). וזה שכתוב ויפרוץ האיש מאד מאד דהיינו על פי בחינת ריבוי אופני ההתכללות דוקא שמזה יבא הריבוי במספר לאין שיעור כמ"ש מאד מאד הרבה יותר ממאד דריבוי ההתחלקות שהיה בתחלה ביציאה בפירוד זה מזה מחמת הכח הבא מבחינת הגבורות כו' (וא"כ מה שכתוב ויהי לו צאן רבות הוא על ידי בחינת התיקון דשם מ"ה שהן המקלות שפיצל במחשוף הלבן כו' (כמו ענין תפילין דעכשיו) והוא מה שכתוב והיה מספר כו' אשר לא ימד ולא יספר וכן הגדיל ה' כו' ועכ"ז תעבורנה הצאן ע"י מונה שהוא ע"י בחינת התיקון דשם מ"ה דתורה כמ"ש ותורה שם בישראל כו' וכמ"ש במ"א ע"פ נאוו לחייך בתורים תורה שבכתב ותורה שבעל פה וצוארך דקול תורה בחרוזים שהוא ענין החיבור והתכללות להיות בציור תפארת אדם וכמו שכתוב וזאת תורת האדם דוקא כידוע). (וכמ"ש במ"א בענין מיילדות העבריות כו' שבחינת ההתכללות שאחר ריבוי ההתחלקות דוקא הוא שדומה לעצמות א"ס ממש שנקרא אדם אדמה לעליון ממש וזה שכתוב מאד מאד וכמו שכתוב טובה הארץ מאד מאד אחר בחינת התיקון דא"י דשם מ"ה דוקא שבירר לז' מדות דתוהו כו' כמ"ש במ"א בענין המרגלים) וזהו שהקדים תחלה צאן רבות ואח"כ עבדים ושפחות שהן גם העולמות והיכלות דקליפת נוגה דאת זה לעומת זה כו' שנקרא עבד ושפחה כידוע דעשר ספירות דנוגה דבי"ע נקראים עבדים והן כתרין דמסאבותא דכלולים מדכר ונוקבא וכמ"ש במ"א על פסוק וכי ימכור איש את בתו שהיא הנשמה ברתא דמלכא לא תצא כצאת העבדים דקליפת נוגה ולזה אומר שלא עשני עבד שנקרא עבד כנעני כו' כמ"ש תחת שלש כו' תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש כו'. ואמנם אנו אומרים אבינו מלכנו וכמו שכתוב כי לי בני ישראל עבדים אף על פי שנקראים בנים והוא מצד הנפש הטבעית שהוא בר שכל ונקרא נפש אדם דנוגה שגם הוא בא לבחינת התיקון דתורה ומצות בקבלת עול מלכות שמים כו'. וזהו מלכנו דאין מלך בלא קפב, געבדים וכמו נשמות דקדושה שיש מהן מבחינת עלמא דנוק' כן באת זה לעומת זה הן הנקרא שפחות ובכולן יש בחינת התיקון דשם מ"ה דתורה ומצות על ידי יעקב בעל עולם האצילות דגם שיצאו מפורדים זה תחת זה בבחינת התהו חברם יעקב בשם מ"ה דתורה ומצות ועשה אותם בבחינת קוין בציור אדם קומה שלימה כמו בבחינת אדם העליון דקדושה כמו הנשמות שהן בצלם אלקים ממש. ואחר כך בירר והעלה ותיקן גם לגמלים וחמורים דקליפת נוגה כו' (כמו נפשות הע"ה כו' שיהיו כמו קודם חטא עץ הדעת כנ"ל):

(ה) וזהו וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כו' כה תאמרון לאדוני לעשו כו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה כו'. דהנה אמר במדרש שמיד שנפטר יעקב מלבן שלח מלאכים להודיע לעשו דהיינו להודיע לו משלימות גמר טוב כל העובדות שלו שעשה עם בחינת לבן שהוא בבחינת בירור ותיקון דשם מ"ה דתומ"צ בכל צאן לבן העליון וגם באותן שנפלו וירדו למטה בשבירת הכלים מעולם התהו בנוגה דבי"ע עד גם בחינת שור וחמור ועבד ושפחה שאחר הריחיים דק"נ הכל בירר בשלימות דבחי' התיקון דשם מ"ה כנ"ל. וע"כ מיד שלח מלאכים לעשו להודיעו לפי ששרשו מבחי' ז"מ דתוהו שמלכו בארץ אדום כידוע וזהו ארצ' שעיר שדה אדום שע"י העובדות שעשה עם לבן העליון שזהו הבירור ותיקון בבחי' מותרות השפעה דעונג העליון שמהם נעש' שרש לגבורות קשות דבחינת עשו איש שעיר דק"נ למטה שעתה העת שיוכל גם הוא לבא לבחינת הבירור והתיקון גם לבחינת הרע דנוגה דעשיה אחר שניתקן כבר שרשו בבחינת מקיפים דאורות דתוהו כו' ששם היה עיקר השבירה בבחינת ס"ג ויעקב תיקן אותם ביחוד העליון דשם מ"ה שבתור' ומצות כנ"ל. וא"כ ממילא יהיה התיקון לעשו איש שעיר דקליפת נוגה עם ד' מאות איש שלו ששרשם בחינת ד' מאה בתי דינין קשים שיורדים ומשתלשלים למטה להיות שרש לגבורות קשות דעשו. והוא אשר נפלו מבחינת ת"י נימין דכתר דקדושה (שנקרא ת' עלמין דכסופים כמו שיתבאר). וזהו ששלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו מיד שגמר עבודתו עם לבן ונפטר ממנו בשלום (שהציל ממנו כל בחינת כבוד העליון והוא מה שכתוב ויפרוץ האיש מאד כנ"ל) וציוה לומר לו עם לבן גרתי ואחר עד עתה פי' גרתי אותיות תרי"ג כלומר שמרתי תרי"ג מצות כו' והוא שרש דתרי"ג מצות שהן בבחינת תרי"ג ארחין דגלגלתא כו' שנמשכים מבחינת י"ג חיוורתי דע"י כו' שזהו מבחינת פנימית התענוג ורצון העליון שיורד ומתלבש בתורה ומצות מבחי' לובן העליון כמו שכתוב באר מים חיים ונוזלים מן לבנון כו'. וזהו עם לבן העליון גרתי להציל ממנו כל כבוד העליון להביא הכל בבחינת התיקון דתומ"צ ואחר עד עתה לפי שמלבד העבוד' בצאן לבן שש שנים עבד י"ד שנה בשתי בנותיו לאה ורחל שהן ב' עלמין דאתכסיא ואתגליא שהוליד השבטים בשלימות דבחי' התיקון על כן נתאחר עד עתה. גם שהיה לו לברר לעשו כבר אבל לא היה יכול להיות בירור דעשו למטה במדות דקליפת נוגה עד שנשלם הבירור ותיקון במקורו דז"מ דתהו שירדו קפב, דמבחינת לבן העליון כו' מטעם הנ"ל. וזהו ואחר עד עתה כלומר עתה באתי אליך לברר אותך על ידי כח הבירור ותיקון שהיה למעלה אשר גרתי עם לבן שעל ידי זה דוקא יבא הבירור דעשו למטה ממילא כנ"ל וד"ל. אך הנה עדיין יש להבין מה שכתוב וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. מהו לשון לפניו וגם מה שקורא לעשו אחיו אדוני כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי כו' והודיעו שיש לו שור וחמור כו' ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך מהו ענין החן שימצא בעיני עשו מפני שיש לו שור וחמור כו' ומהו ענין תשובת המלאכים שאמרו לו באנו אל אחיך אל עשו וגם הנה הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו ויירא יעקב מאד כו'. מהו ענין הד' מאות איש דעשו כו'. והנה מבואר בספרי הקבלה בענין ארבע מאות שקל כסף שנתן אברהם לעפרון החתי הן בחי' ת' עלמין דכסופין דנהרי' לצדיקייא לעלמא דאתי כו'. והענין הוא שהן בחינת הארות והמשכות שפע העונג העליון שבעצמות א"ס ב"ה ממש שנק' שעשועי המלך בעצמו כו' שיאיר לנשמות בעוה"ב דוקא שנקרא עדן שנאמר בו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו כו' והוא בחינת התענוג הפשוט שבעצמות אין סוף שבלתי מורכב כלל בחכמה ורצון (והוא למע' מגילוי אור התענוג שבחכמה דתורה בזמן מתן תורה שחכמת אדם תאיר פניו. וזה שכתוב ביום חתונתו וביום שמחת לבו כו') ואין זה רק מצד מעשה המצות בעוה"ז דוקא דהיום לעשות' ולמחר לקבל שכרם והוא גילוי אור התענוג העצמי שבמצות ה' שלמעלה גם מסוד וטעם כמוס דחכמה סתימאה כו'. וזהו יחיינו מיומים שהוא טעמי המצות שיתגלו בימות המשיח וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ממש בעוה"ב כו' כמ"ש במ"א. וזהו כללות ענין ת' עלמין דכסופין שהן באים ונמשכים מעצמות התענוג שבשעשועי המלך בעצמו ממש ונהרי' לצדיקייא שקיימו התורה ומצות בפועל ממש בעוה"ב וד"ל והן בחינת ארבע מאות שקל כסף דכסף לשון תענוג כמו נכספה וגם כו'. וזה שכתוב עובר לסוחר שהסוחר הוא הסובב ועובר כל העולם בסחורה למכור והוא מלשון סחור סחור כו'. ולמעלה הוא בחינת עיגולים דמקיפים העליונים שבעולם התענוג כידוע שיש ב' מדריגות בבחינת התענוג א' תענוג המורגש בגילוי כתענוג הנשמה בגן עדן וכתפילת שבת דכתיב אז תתענג על ה' שנקרא שיר אל ונקרא שיר פשוט כו' שגם שהוא גם כן למע' מן הטעם ושכל אבל הוא מורגש עכ"פ בנפש והוא בחינת מקיף כעיגול בלתי התחלקות כלל בקוין כו' ולא מתיישב בכלי השכל גם לא בהתפעלות רצון כו'. והב' בחינת תענוג הנעלם שבעצמות הנפש בבחינת יחידה שבלתי מורגש כלל (כמו ר"ש בן יוחאי שאמר בחד קטירא כו' בי' אחידא בי' להיטא כו' שהוא קישורא דנשמתא בעצמות התענוג הפשוט בתמידות כו' ונקרא מקיף למקיף) וזהו ענין עובר לסוחר פי' עובר למעלה מעלה גם מבחינת סוחר שהוא מקיף דתענוג המורגש וזהו ת' עלמין דכסופין שהן באים מעצמות התענוג הנעלם שבא להאיר בנשמות בגילוי לעוה"ב דוקא שנאמר להנחיל אוהבי יש במורגש שאין בחינת שיר אל יכיל להכילו כלל וזה שכתוב דנהרי' קפג, אלצדיקייא כו' וד"ל ולמעלה היינו בחינת מקיף העליון שבג"ר דעתיק יומין שנקרא עתיקא סתימאה שעובר למעלה גם מבחי' מקיף דתענוג דחכמה סתימאה דעתיק וא"א שמקיף לכל ההשתלשלות וכידוע דבחינת עתיק ממוצע בין העצמות דאין סוף לנאצלים כו' ובחינת מקיף העליון שבו שהוא בחינת תענוג הנעלם יש בו מעצמות שעשועי המלך שבעצמות אין סוף והוא שיאיר במשיח ועיקר הגילוי הוא בעולם הבא שנק' עדן סתימא' כו' וד"ל (ובכל שבת מאיר מעין עוה"ב זה והוא שאמר מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת כו' וכן בגן עדן מדי שבת וחדש עולים הנשמות להשתחוות לפני ה' בבחינת עדן הנ"ל כו'). והנה מה שנתן אברהם לעפרון החתי ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר שהן בחינת ההארות דת' עלמין דכסופין הנ"ל נתינה זאת לעפרון היה בדרך ירידה עצומה שירדו למטה מטה בבחינת הבירורים כדי להוציאם אח"כ בתוספת מרובה על העיקר כאדם שזורע קב להוציא כמה כורין כו' והוא לעתיד לבוא בעוה"ב שעתידין להתעלות מן הבירורים דנוגה דבי"ע שזהו בחינת עפרון כו' לשרשם הראשון בעצמות התענוג הפשוט הנ"ל בתוספת ברכה מרובה מאד עד שיהיה גילוי ת' עלמין דכסופין לכל צדיק ונחלקו לת' אלף עלמין כו' והוא שכר התורה ומצות לעוה"ב כנ"ל וד"ל. אך אין זה כי אם לאחר תשלום הבירורים דרפ"ח כו' שעל ידי תורה ומצות ותשובה אמיתית שיבורר הרע בתכלית ויהפך גם חשך דקליפת נוגה לאור שמזה דוקא יבא יתרון האור בתענוג הנעלם הפשוט הנ"ל שיבא לידי גילוי במורגש כו' כידוע (וכמ"ש במ"א בפי' ראה ריח בני כריח שדה כו') אך ביני לביני עד שיושלם הבירור דרפ"ח כו' הרי ירדו בחינת ד' מאות שקל כסף שהן מבחינת ת' עלמין הנ"ל למטה מטה מאוד כמו מבחינת פסולת התענוג מורגש שבג"ע דעשיה (שבא מתענוג הנעלם שלפי ערך נשמות דג"ע הארץ) נופל בדרך ירידה גדולה לע"ש דנוגה דעשיה להיות התהוות תענוגים גשמיים שמעורבים טוב ורע הרבה (וכידוע בענין ד' נהרות שנפרדים ויוצאים לחוץ לגן עדן הארץ שנופלים בהן מבחינת פסולת של האור דנהר שיוצא מעדן להשקות הגן כו') והוא ענין ארבע מאות איש דעשו איש שעיר דק"נ שנופלים בהם מבחינת פסולת הגבורות דיצחק כמאמר רישא דעשו בעטפוהי דיצחק שנקרא סוספיתא דדהבא כו' שהוא מבחינת גבורות קשות שמסתעפים מבחינת שערות שחורות דזעיר אנפין שנא' קווצותיו כו' שחורות כו' והן שנקראים ד' מאה בתי דינין כו' ומשם בירידות וצמצומים רבים נמשך שרש דגבורות קשות דקליפת נוגה שהן ארבע מאות איש דעשו וד"ל. ועל זה אמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם פירוש שמים הוא בחינת עיגולים דמקיפים העליונים שבעולם התענוג שהן ת' עלמין דכסופין כנ"ל כאשר ירדו למטה מטה מאד בבחינת ריבוי הצמצומים דבחינת גבורות העליונות מאצי' לבי"ע בצמצום אחר צמצום שנמשך מארבע מאות בתי דינין הנ"ל שנאחזים בגבורות דיצחק משתלשל עוד עד למטה ממש להיות הסתעפות גבורות קשות דעשו איש שעיר ממש שנקרא קדרות וחשך. וזה שכתוב אלביש שמים קדרות (וכמ"ש אל קפג, בתראוני שאני שחרחרת כו' וכמ"ש במ"א) ושק דעור המסתיר לגמרי אשים כסותם והן ארבע מאות איש דעשו שנקרא שק וד"ל. וכדוגמא זאת רמזו במה שאמרו התורה חוגרת שק שהוא שק דקליפת נוגה כאשר התורה ירדה למטה ביותר לברר לעה"ד טוב ורע שהוא שק דנוגה וקודם הבירור דעץ הדעת הרי בחינת חשמ"ל דנוגה נעשה לבוש שק לתורה שהוא בחינת שם מ"ה המברר (כמ"ש מי זה בא מאדום חמוץ בגדים כו' וכל מלבושי אגאלתי כו' כמו הבגדים שמבשל קדרה כו' כענין תרומת הדשן כו' מפני שהמברר צריך להתלבש בלבוש המתברר כו') אך לאחר הבירור דלבוש זה דחשמ"ל נעשה לבוש בהיר ביותר מצד יתרון האור מן החושך דוקא כידוע וכמו שאמרו בתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור באלף שזהו כלבוש אור דתורה הקדומה ממש שנאמר עוטה אור כשלמה (ונקרא יריעות שלמה שהוא הבא דוקא מבירורים דלבוש שק דקליפת נוגה שנקרא אהל"י קד"ר כו') (וזהו טעמה כי טוב סחרה דתורה שמלובש בה מטעם ועונג העליון הנ"ל מבחי' עובר לסוחר הנ"ל ויורדת למטה בעץ הדעת לברר רפ"ח כו' ולא יכבה נרה גם בלילה בגלות בלבוש שק מטעם הנ"ל וד"ל):

(ו) והנה על פי כל הנ"ל יובן דרך כלל הפ' הזאת במה שכתוב וישלח יעקב מלאכים לפניו דוקא אל עשו אחיו כו'. דהנה מבואר למעלה בענין ארבע מאות שקל כסף שהן בחינת ת' עלמין דכסופין כו' שירדו למטה בק"נ להתברר כו' והן בחינת מקיפים העליונים דעצמות התענוג ממש שירדו למטה במצות ה' שלמעלה גם מבחינת הטעם וסוד כו' שמזה יהיה השכר לעולם הבא דוקא והוא לאחר תשלום הבירורים דמצות שמלובשים בנוגה דעשיה דוקא שמיתרון האור מן החשך דוקא הוא שנמשך תוספת אור התענוג הנעלם לבא לגילוי דהיינו העולם הבא כו'. ונמצא דבחינת ארבע מאות איש דעשו שהוא בחינת לבוש שק דנוגה דעשיה כאשר מתבררים לתכליתם עולים לשרשם בבחינת מקיפים דתענוג העליון הנעלם שנקרא מקיפים דאורות דתהו להיות בתוספת רב כנ"ל. והנה מבואר למעלה בענין העבודה דיעקב איש תם יושב אהלים דתשב"כ ושבע"פ שהוא בחינת התיקון דשם מ"ה דתומ"צ שעבד עם לבן העליון בצאנו שהוא בחינת יציאת מותרות השפע דעונג העליון שירדו למטה להתברר על ידי יעקב להיות בבחינת התיקון דנקודים וברודים כו' על ידי המקלות שפצל כו' שיומשך האורות העליונים הללו בכלים מכלים שונים דמצות שמזה בא העולם הבא כנ"ל. וע"כ לאחר תשלום עבודת יעקב עם לבן שלח מיד אל עשו אחיו ששרשו לאחר הבירור דעץ הדעת למעלה מעלה בבחי' המקיפים דתהו שיומשך המקיפים דתוהו בבחינת הכלים דבחינת התיקון שעשה יעקב כי כבר היה שלם בעבודתו כמו שיהיה לעתיד לבא אחר הבירור דעץ הדעת כידוע שהאבות הטעימן מעין העולם הבא כו' וד"ל. וזהו שאמר וישלח יעקב מלאכים לפני"ו דוקא להיות שבחינת מקיפים דתהו שהוא בבחינת התענוג הנעלם הנ"ל שהן ת' עלמין דכסופין וכה"ג הן גבוהים מאד נעלה הרבה מבחינת האורות דבחינת התיקון דיעקב שבאים בצמצום קפג, גבבחינת אור פנימי בכלים על כן שלח יעקב מלאכים לפניו פיר' לפניו למעלה מעלה הימנו במדריגה שהוא אל עשו כמו שהוא למעלה אחר הבירור לגמרי שהוא בחינת מקיפים דאורות דתהו כשנעשה יתרון האור מן החשך דוקא כנ"ל שזהו בחינת ומדריגת דעולם הבא שבא משכר המצות בעולם הזה דוקא וזה היה כללות ענין השילוח דיעקב מלאכים אל עשו שיבא וישכון המקיף בבחינת אור פנימי בכלים דבחינת התיקון דיעקב ועל כן אמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב כו' להיות שצריך לקבל בעצמו השפע דמקיפים דתוהו דבחינת עשו שלזה היה כל עיקר עבודתו עם לבן העליון וד"ל. ומעתה יש להבין בדרך פרט בענין השליחות הזאת ששלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כו' דהנה עיקר ענין השילוח הזה הוא מפרש והולך במה שאמר כה תאמרון לאדוני לעשו עם לבן גרתי כו' ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה כו'. הענין הוא דיעקב בעל עולם התיקון דאצילות הודיע לעשו כמו שהוא אחר העלייה ובירור (שנהפך חשך העליון לאור שהוא בחינת מקיף העליון דחשמ"ל כמו עוטה אור כשלמה הנ"ל) שהוא מקיפים דתהו שלמעלה מעלה ממנו שבא יבא אליו שישרה המקיף באו"פ בכלים דתומ"צ שנעשה על ידי בחינת שם מ"ה דחכמה דתיקון כו' כנ"ל ועיקר הידיעה שלו הוא מה שיש כבר בחינת השלימות בכלים המגבילים את האורות בבחינת ריבוי ההתכללות מכמה הפכים יחד ויש קשר בעליון מתחתון ובתחתון מעליון שזהו עיקר השלימות דבחינת אדם דתיקון שנתב"ס וסוב"ת בלי ימצא ראש וסוף שבזה דוקא שורה מעצמות המקיפים העליונים עד שנקרא אדם אדמה לעליון ממש כמ"ש במ"א. וזהו שהודיעו העיקר והשרש שבבחינת התיקון במה שאמר עם לבן גרת"י שהן תרי"ג מצות שנמשכים מתרי"ג ארחין כו' שהן בחינת י"ג חיוורתי דעתיק ששם שורה בחינת המקיפים דתענוג הפשוט שבעצמות ממש. וזה שכתוב עם לבן גרתי בחינת לובן העליון שהוא בחינת התענוג שברב חסד הפשוט שבעצמות שמשם נמשך עיקר השפע הפנימית ועצמיות לתורה ומצות שיהיו בבחינת אור פנימי בכלים מכלים שונים ומשם היה עיקר הכח ליעקב בעל עולם האצילות לברר ולתקן הכל שיהיו כל האורות העליונים דתענוג העליון שיוצאים בבחינת מותרות (מצד התגברות עוז התענוג כנ"ל) שנקרא צאן לבן שיהיו בבחינת נקודים וברודים כנ"ל בפי' מכל אשר לאבינו הציל יעקב כל הכבוד העליון הזה כו' וד"ל ומה שאמר ואחר עד עתה בא לרמז לו שנתעכב זמן הבירור והתיקון השלם הזה הכל למעלה מן האצילות עד עת"ה שהגיע הזמן והעת עת דודים שיומשך בחינת המקיפים העליונים ויתחברו עם הפנימים כו' לפי שבעוד שלא נתבררו ז' מדות דתהו שנפלו למטה בקליפת נוגה אף על פי שכבר היה הבירור שלם בשלימות באצילות לא היה העת וזמן עדיין שיומשך ויתחבר המקיף בפנימי אך לאחר הירידה של אורות דתיקון בכלים מכלים שונים גם למטה בבי"ע כמו המצות שמלובשים בדברים גשמיים דנוגה דעשיה אז אין שום מסתיר ומונע כלל להפריד בין הדביקים להיות שגם בחינת חשמ"ל קפג, דדנוגה שמפסיק ומבדיל בין אור פנימי לאור מקיף (כידוע דמעמד ומצב היכלות דקליפת נוגה הוא בין אור פנימי לאור מקיף דקדושה פניהם אל האור פנימי ואחוריהם אל המקיפים כו') נתברר ועלה ונכלל בקדושה ויחוד עליון דבחינת התיקון דשם מ"ה משום דבחכמ' דתורה ומצות אתברירו כידוע וד"ל וזהו שאמר ויהי לי שור וחמור כו' שהן כל ה' מדריגות דק"נ מבחינת שור וחמור דקליפה עד גם בחינת עבד ושפחה שאחר הריחיים כו' כולם נתבררו ועלו בסטרא דקדושה העליונה ממש וכמו שכתוב ויהי לי שור וחמור ל"י דוקא שהוא מפני שעלו גם הם בבחינת התיקון דיעקב להיות בבחינת כלים לפנימית האורות דתיקון דאצילות ממש וזהו ויהי לי ממש (וכמו שור לעול לקבלת עול מלכות שמים כמ"ש ורב תבואות בכח שור וזה היה בחינת יוסף שנקרא בכור שורו כו' ויששכר נקרא בשם חמור כחמור למשא עול תורה כמ"ש ויט שכמו לסבול כו') (וזה שאמר כאן ה' בחינות הללו שור וחמור צאן כו' בלשון יחיד ובפרשת ויצא אמר ויפרוץ האיש כו' ויהי לו צאן רבות ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים לפי שעדיין לא נתבררו אז בהיותו אצל לבן שיהיה בבחינת היחוד והתכללות אלא צאן רבות ועבדי' ושפחות רבים בבחינת רשות הרבים כמו נפשות עשו וכאן שהודיעו שלימות הבירורים דקליפת נוגה שנעשו גם הם בחינת כלים לקדושה אמר לשון יחיד צאן ועבד ושפחה כו') והזכיר שור וחמור קודם שהן קדמו לבא בבירור מטעם הנ"ל וגם כדי להפחיד לעשו כנ"ל וד"ל:

(ז) והנה עיקר הידיעה שהודיע יעקב לעשו על ידי המלאכים שלו ששלח לפניו בבחינת ההעלאה לבחינת אור מקיף דתהו (שהן הנקראים מלאכי שלום שיכולים לחבר האור מקיף באור פנימי דתיקון) (והוא מחנה אלקים שפגע תחלה שאמר ויעקב הלך לדרכו לאחר שנפטר מלבן העליון להמשיך לבחינת התיקון בבריאה יצירה עשיה ויפגעו בו מלאכי אלקים כו' דבחינת אלקים דס"ג דתהו שירדו למטה ויאמר מחנה אלקים זה וקרא שם המקום מחניים שכולל לשני מחנות דתהו ותיקון שיצאו לקראתו לעזרו והן המלאכים ששלח לפניו אל עשו כו' וד"ל) שעם לבן גרתי על כן מזה היה לו כל הכח לתקן ולברר גם לבחינת נוגה דעשיה שהן שור וחמור כו' שבזה התיקון יש בחינת השלימות בבירורים שלו שבירר מרפ"ח נצוצים דתוהו שנפל בהן בשבירת הכלים וכמו אשר ברא אלקים לעשות לתקן שכאשר יש בחינת שלימות בדבר על ידי התיקון אז ראוי לקבל הברכה שיוכל להיות שורה עליו מבחינת המקיפים העליונים שלמעלה מבחינת הגבלת הכלים כו' אבל כל זמן שלא נמצא בחינת השלימות בדבר לא ישרה עליו בחינת המקיפים (וכמו שאמר דוד אחת שאלתי שבתי בבית ה' שהן תורה ומצות ואז ממילא יבואו המשכות המקיפים דהיינו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כי יצפנני כו' יסתירני כו' כמ"ש במ"א) ובענין בחינת השלימות יש שני דברים אחד השלימות מצד עצמו והוא כאשר יש בו בחינת ההתכללות מכל ההפכים יחד דוקא שהוא בבחינת יושר ותיקון דאדם שהוא בחינת שם מ"ה מלגיו כו' כנ"ל שהן קפד, אהתו"מ שהן התלבשות אוב"כ למעלה באצילות וכידוע. והב' והוא עיקר השלימות יותר כאשר חכמתו עמדה לו לתקן דבר מה שנתקלקל דוקא שבזה ניכר שלימות חכמתו יותר משלימות עצמו (כמו שכתוב במ"א במשל מלך ששלח לבנו השלם בחכמה ללמוד אומנות שיוכל בחכמתו לפרנס את עצמו והוא במה שיתקן דבר מה כו' כענין החכמה תחיה בעליה דחכמה כו' שבזה קנה שלימות יותר משלימות עצמו שלא יאכל נהמא דכסופא וידמה לאביו ממש כו') והוא ענין מה שבחכמה דתורה ומצות אתברירו רפ"ח כו' שנפלו בשבה"כ וכמו לעשות לתקן לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' שהן הבירורים דק"נ כשור וחמור ועבד ושפחה כו' שזהו כמתקן דבר שנפגם ונתקלקל שזהו עיקר השלימות בבחינת התיקון דשם מ"ה דחכמה אדם העליון יותר משלימות עצמו וד"ל (וכך הוא בענין התורה ומצות גם בצדיקים גמורים אעפ"י שיש בזה בחינת השלימות דבחינת התיקון דשם מ"ה עיקר שלימותם הוא כשעושים תשובה להפוך חשך לאור מק"נ שמזה דוקא יהיה יתרון האור בתוספת מרובה על העיקר שהוא העולם הבא כנ"ל. ולכך אמר בזהר דמאן דלא מהפך חשוכא לנהורא כו' בהאי עלמא דוקא לית ליה חולקא בההוא עלמא בעולם הבא) וזהו ענין הברכה שיתוסף האור בכפלי כפליים כו' כמו שזורע קב להוציא כמה כורים כנ"ל וכך הוא באור הזרוע לצדיק עליון לנשמות בגופים שיבא בזה האור הזרוע תוספת ברכה ועל כן נקרא כנסת ישראל ברכה דאיהו ברוך ואיהי ברכה ונקרא זרע ברוכי ה' כו' והוא על ידי התשובה דוקא כמו שנראה בחוש בכל ניצוץ האלקי שיתענג על ה' בתפילה ותומ"צ באהבה ויראה ודביקות אמיתית שאין תוספת ברכה על העיקר ועצם אור הנשמה כי אם על ידי התשובה פשוטה בלב נשבר ונדכא להפוך אש זרה בתענוג הזר להיות גם הוא רק לה' לבדו כו' וכמו ואהבת בכל לבבך בשני יצריך דוקא שגם בחלל השמאלי יהיה אהבה רבה בתענוגים להתענג על ה' ברשפי אש שלהבת האהבה בתענוגים מחום הטבעי כתענוג הגשמי ממש כו' ואז דוקא יומשך על נשמתו בחינת הברכה העליונה שהוא מבחינת המקיפים העליוני' שלמעלה מהגבלת האור בכלי כו' שהן מקיפים דאורות הכתרים דתוהו שלמעלה מבחינת התיקון (ועל כן במקום שבעלי תשובה עומדי' כשעולי' לשרשם במקיפים דתהו צדיקים גמורים דשרשם בשם מ"ה דתיקון אינם יכולי' לעמוד ולכך לא זכה משה לתשובה רק קודם מותו כו' אך זהו דוקא כאשר הצ"ג הוא נעשה בעל תשובה כמו משיח אתא כו' וכמו כן גם כאן שיעקב צדיק גמור נעשה כמו בעל תשובה לאהפכא חשוכא לנהורא כו' שהן בירורים דשור וחמור ועבד ושפחה דק"נ כו'. ועל כן היה ראוי שיומשך עליו בחינת הברכה העליונה שהן מבחינת מקיפים דתהו כמו שהן קודם השבירה שיתלבשו באור פנימי דתיקון מטעם שחכמתו עמדה לו לתקן דבר שנתקלקל שזהו עיקר השלימות כנ"ל ולכך שלח לעשו שבא יבא אליו כו' כנ"ל וד"ל) אבל כאשר הוא בהיפוך שחסר מן בחינת השלימות הן מצד עצמו והן מצד התיקון לתקן דבר מה שלא ניתקן קפד, בונקרא פגום הרי אמרו דלית ברכתא שריא באתר פגים ולא באתר רקניא כו' פי' ברכתא הוא בחי' אור המקיף שלמעלה מבחינת השפעה בצמצום האור בכלי המוגבל אינו שורה על האור פנימי בכלי כי אם כשהכלי באה בבחינת התיקון להשלים חסרונו שזהו עיקר השלימות אבל בכלי פגום בבלתי תיקון ושלימות לא ישרה אור הברכה שנקרא מקיף כלל וכן באתר רקניא שאין בו השלימות מצד עצמו בריבוי השפע אור האלקי בבחינת ההתכללות דאדם כנ"ל וד"ל (וראיה לזה ממה שאמרו שאין השם שלם שהוא שם הוי' דז"א ואין הכסא שלם בחינת המל' בבחינת השלימות האמיתי כמו שלימותא דכולא דאדם אדמ"ה לעליון ממש עד שימחה זכר עמלק דוקא שהוא להפוך חושך לאור כו' מטעם הנ"ל וד"ל. ועוד ראיה מענין שבת וחול שעיקר הברכה עליונה שנקרא ברכת ה' היא תעשיר בבחינת אין סוף הוא בשבת דוקא שנאמר ויברך את יום השביעי כו' וזהו בא דוקא מששה יומין דחול שנתבררו רפ"ח ניצוצים שנפלו בשבירת הכלים בק"נ וכנ"ל דהיינו לעשות לתקן כנ"ל וד"ל וכן אין הברכה שורה אעפ"י שיש בו שלימות מצד עצמו אלא כשכלול דכר ונוק' שנאמ' ויברך כו' פרו ורבו כו' וד"ל) וזהו שאמר ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך פי' עתה שנתבררו גם כל ה' בחינות דשור וחמור כו' שהוא היפך החושך לאור ויש בזה בחינת השלימות האמיתי מטעם הנ"ל על כן עתה באתי להודיע זה לאדוני שהן בחינת מקיפים דעולם התהו שהוא שרש עשו לאחר הבירור כנ"ל שיבאו להתחבר ולהאיר בבחינת אור פנימי דתיקון מטעם שראוי לברכה זאת כנ"ל. וזה שכתוב ואשלחה להגיד זה לאדוני כדי למצוא חן בעיניך פי' כדי שעל ידי זה דוקא אמצא חן בעיניך שתתעורר להשפיע ולהאיר אור המקיף שישרה וישכון באור פנימי דיעקב שהיה חפץ מאד לקבל הברכה דבחינת מקיפים הללו כי כל עבודתו היה רק שיהיה כלי מוכן לקבל אור המקיפים הללו (וכמו שקיבל הברכות מיצחק באמרו ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו הוי' לפי שהיה לבוש בבגדי עשו החמודות כו' שזהו ענין התשובה דצ"ג הנ"ל) (וכמו בקרבנות בהמה בהעלאת הבירורים דק"נ דחלב ודם על גבי המזבח נאמר קרבני לחמי כו' ריח ניחוחי שהוא מוסיף אור הברכה והתענוג מבחינת התענוג הנעלם להיות לריח ניחוח לשם הוי' דתיקון כו') וזהו למצוא חן שהמשכת המקיף נקרא חן כמו ונח מצא חן בעיני ה' כו' וכן ויחונך כו' מלמעלה למטה וגם כאן אמר למצוא חן בעיניך דוקא להמשיך לבחינת המקיף באור פנימי כו' משום דבבחינת השלימות דתיקון ממילא יומשכו בחינת המקיפים מטעם הנ"ל וזה היה ענין בקשה האמיתי' דיעקב למצוא חן זה שישכון וישרה בו הברכה דאור מקיף משלימות העליון מאחר שהוא ראוי לברכה דאור מקיף אחר שיש בו בחינת השלימות כנ"ל. וזהו ואשלחה להגיד לאדוני כו' פי' עתה דוקא שהוא עת דודים מטעם הנ"ל ולא מקודם לכן כו' וד"ל:

(ח) וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך קפד, גאל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. פי' תשובת המלאכים כך הוא אמת הדבר שראוי אתה לברכה לקבל המקיפים העליונים מצד שלימות עבודתך ואמרנו לעשו כדבריך שעם לבן גרתי ויהי לי שור וחמור וכו' שתמצא חן בעיניו להמשיך לך המקיפים ועל כן נתעוררו באמת כל המקיפים העליונים דתהו כו' כי ראוי אתה לזה מצד שלימותך וזהו באנו אל אחיך אל עשו בדברי שליחותך וגם הולך לקראתך פירש שנתעורר שרש עשו העליון למעלה לצאת לקראתך להאיר בך כל המקיפים אך עדיין עשו שלמטה לא נתברר וניתקן עדיין ועמו ד' מאות איש דבחינת לבוש שק הנ"ל שהן בחינת תוקף הגבורות הקשות דעשו איש שעיר שאמר לו על חרבך תחיה כו' והוא בחינת חום התאוה הרעה כמו הלעיטני נא כו' והוא מצד עוצם הירידה דארבע מאות שקל כסף דאברהם איש החסד העליון שנתן לעפרון שהן ת' עלמין דכסופין כו' שעדיין לא נתבררו להתהפך גם למטה ליכלל בקדושה האלקית כמו שאנו רואין שיוכל להיות שהנשמה האלקית תתענג על ה' בעצמות התענוג הנעלם שבא במורגש כמו בשבת ועם כל זה נופל בתענוג גשמי באש התלהבות התענוג בתאוה במאכל ומשתה ומשגל וכה"ג כל תענוגים זרים כו' (רק לעתיד לבא יבורר גם התענוגים הגשמיים מן הרע לגמרי ויוכללו גם הם בקדושה בתענוג האלקי שבנשמה ממש כמו שכתוב ונחיה לפניו ממש וכמו סעודת לויתן ולחם פנג וכמו שהיה מזון המן שנבלע באברים ולא היה בו מעץ הדעת טוב ורע כלל ומעין זה יש בסעודת השבת באמרו דא היא סעודתא דע"י כו' שזהו שאמרו ולא פרש שבתכם כידוע) וזהו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו עדיין והוא בתקפו וחזקו עדיין למטה והולך לקראתך למלחמה ע"ד הבכורה וע"ד הברכות שלקח יעקב במרמה כמו שאמר עשו ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי כו'. ואעפ"י שלמעלה כבר נתעוררו כל המקיפים עליונים לצאת לקראתך אך למטה נהפך הוא שעשו הולך לקראתך למלחמה כו' ולזאת ויירא יעקב מאד ויצר לו כו' מתוקף הדין הקשה דעשו וארבע מאות איש שעמו כו' (כמאמר שמא יגרום החטא) ולזאת התחכם לחלק העם אשר אתו והצאן והבקר לשני מחנות כו' (שהוא לנגד בחינת התהו שהוא בבחינת ב' קוין לבד (כמשי"ת) והקו השמאל דתהו גוברים בו בחינת הגבורות הקשות. וז"ש אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר שבקו הימין לפליטה) ומיד התחיל יעקב להתפלל ואמר אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק כו' פי' אלקי אברהם מבחינת המקיף דחסד דאברהם ואלקי אבי יצחק בחינת מקיף דגבורות דיצחק שהמשיך מבחינת מקיפים העליונים דחסד וגבורה דתיקון שהוא יעקב שכלול משניהם כמו שכתוב אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כו' לעזור לי לנגד עשו וארבע מאות איש שעמו להמתיק הגבורות קשות שלהם ויוכללו גם הם בקדושה האלקית (וכן היה שרץ עשו לקראתו ויחבקהו כו' כמשי"ת) קטונתי מכל החסדים דאברהם ומכל האמת פחד דיצחק כו' וד"ל:

קפד, ד(ט) והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה ז"פ עד גשתו עד אחיו כו'. הנה לפי כל המבואר למעלה בענין שרש עשו אחר הבירור והתיקון שעול' לבחי' ס"ג דתוהו שלפני בחי' התיקון דשם מ"ה דיעקב כו' יתפרש ענין השתחוואה זאת דיעקב שבע פעמים עד גשתו עד אחיו שהוא בחינת ההעלאה וביטול המציאות דיעקב בהשתחואה זו עד גשתו לקבל השפע דבחינת אור מקיף דתהו כמו שהן לפני השבירה כו'. וזהו עד גשתו עד אחיו עד שנגש לעמוד במדריגה הגבוה ממנו שזהו בחינת המקיפים כו' (כענין צדיקים גמורים שיכולים לעמוד ולהגיע במקום בעלי תשובה כאשר עושים תשובה דוקא ואם לאו אינם יכולים לעמוד כלל במקום שבעלי תשובה עומדים שהוא בחינת החשך העליון שקדם לאור דתיקון) והשתחוואה זו היה שבעה פעמים נגד ז' מדות דס"ג דבינה שבבחינת התהו כדי שיוכל כל הז' מקיפים דז' מדות דתהו להתמשך ולשכון ביעקב בעל בחינת התיקון כנ"ל וד"ל אך לפי תשובת המלאכים אל יעקב שעשו שלמטה עדיין לא נתברר וניתקן כלל והוא בתקפו וחזקו עם ארבע מאות איש דבחינת לבוש שק דקליפת נוגה שיונקים ממנו כנ"ל ואם כן היה ענין השתחואה זאת להיפוך שעל ידי ההשתחוואה שבע פעמים בירר יעקב ותיקן לז' מדות הרעות דק"נ דעשו שהן ז' האומות הכנעני והחתי והאמורי כו' שהן למטה בתגבורת ותוקף גסות הרע גמור עד שנאמר בהן לא תחיה כל נשמה כו'. כי נשארו מגבורות הקשות דשיורי הז' מדות שלא נתבררו עדיין כידוע ויעקב שהוא בעל המדות דקדושה דאצילות (שהוא בחינת תפארת שכולל לחסד וגבורה כו') בירר והעלה כל בחינת הטוב דרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבע אומות שכלולים בעשו הוא אדו"ם שמלכו שם הז' מלכין דתהו לפני מלך מלך לבני ישראל כו' והשתחוואה זו היה מלמעלה למטה לבטל מציאות הרע דעשו וללקט ולברור ממנו כל הטוב הגנוז בו בשבע השתחוואות הללו מכל מדה ומדה שבז' מדות הרעות דק"נ כו' ואז אמר עד גשתו עד אחיו עד שנגש ומצא לבחינת הטוב הגנוז ברע ששרשו למעלה הוא אחיו ממש שזהו הקירוב וחיבור דיעקב עם עשו כמו שהן למעלה בשרשם דעשו אחיו של יעקב כי הרי תאומים נולדו בבטן כו' והיינו לאחר הבירור דעשו שנקרא אחיו של יעקב (שהוא חיבור המקיף בפנימי על ידי התשובה דצ"ג כמו בהשתחוואה דיעקב שתיקן לז' מדות דעשו ע"י תשובה דוקא לאהפכא חשוכא לנהורא כנ"ל). ולהבין ביאור הדברים על בוריין בשרש בחינת יעקב ועשו. הנה הגם שמבואר למעלה דשרש עשו למעלה כמו שהוא קודם השבירה שהוא מבחינת מקיפים דאורות דתהו ושרש יעקב הוא מבחינת אורות דתיקון שלמטה הימנו ועל כן שלח מלאכים לפניו כו' לקבל אור השפע דמקיפים הללו כו' ולכך קראו אדוני כו'. אמנם הנה באמת שרש יעקב הוא למעלה משרש עשו הרבה והוא בעצמות ופנימית דאין סוף ב"ה ממש שלמעלה הרבה מבחינת התהו והתיקון כמ"ש כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו ונקרא יעקב חבל נחלתו כו'. ולזה אמר יעקב ואנכי איש חלק פירש חלק ה' ממש שלמעלה מן הצמצום קפה, אדחשך סתרו כו' ועשו אחיו איש שעיר מבחינת השערות וצמצומים שהוא בחינת חשמ"ל העליון (וכידוע דישראל עלו במחשבה בבחינת הפנימית ועצמות דאין סוף כמו שהוא קודם הצמצום הנקרא מקום פנוי וחלל ריקן כו' ואוה"ע בחיצונית דצמצום זה ועם כל זה אמר יעקב לעשו יעבר נא אדוני לפני עבדו כו' משום דקליפה קדמה לפרי כו' ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה כו' שהוא על פי בחינת התיקון דשם מ"ה דתורה ומצות לברר בירורים דנוגה על ידי נשמות ישראל שהן הילדים והצאן כו' וזהו שאמר ר"ז לרב יהודה מאי טעמא עיזי מסגי ברישא שהוא עשו איש שעיר והדר אימרי שהן בחינת צאן קדשים דכנסת ישראל ואמר לו כברייתו של עולם ברישא חשוכא דבחינת התהו והדר נהורא שהוא בחינת התיקון דיעקב כמ"ש במ"א) והענין הוא דרך כלל דאעפ"י שנאמר ויצא הראשון אדמוני כו' שבתולדה שהוא היציאה היה עשו הבכור אבל בכניסת הזרע להוליד נולד יעקב מטיפה ראשונה והיה יעקב הבכור באמת וכמשל השפופרת הסתומה מצד אחד שהנכנס ראשון יוצא אחרון כידוע ואם כן באמת היה ראוי יעקב לברכות דיצחק כי הוא הבכור באמת ולא היה צריך יעקב ליקח מעשו את הבכורה רק מפני שיצא ראשון כו' ולזאת שקר טען עשו באמרו ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי דיעקב את שלו לקח כו' ועם כל זה גם זה אמת דעשו היה הבכור בתולדה וכמו שכתוב ויצא הראשון אדמוני כו' ועל כן טען עשו את בכורתי לקח כו' שגם זה אמת וד"ל:

(י) ולהבין כל זה יש להקדי' ענין אחד והו' במה שכ' במקו' אחר בענין כי אל דיעות ה' כו' שני דיעות דעת עליון ודעת תחתון כו' והוא דיעה דמשפיע שהוא עצמות ומהות דא"ס ב"ה מלמעלה למטה שהוא מיש לאין שזהו מבחינת יש האמיתי מקורא דכולא לאין שבחינת אין זה היינו בחינת ההעלם דעצמותו כמ"ש אין סוף הוא בבחינת העלם בעצמו שנקרא אין האמיתי ונקרא סדכ"ס דלית מח' תפיסא בי' כו' ולא שנקרא אין ליש ממש כו' (ואין זה העצמי שהוא אין של העלם העצמות כמו שהוא במהותו ממש אינו בא בדרך לבוש של הסתר כלל להסתיר אותו רק שנקרא סדכ"ס מצד עוצם העלם עצמותו ממש כו') ודיעה הב' כמו שנמשך השפע למקבלים הוא מאין ליש שזהו מבחינת ההעלם לגילוי ונקרא אין של היש שבא לבחינת יש ממש ונמצא ב' מדריגות בבחינת אין א' בחינת האין העצמי שהוא אין של העלם העצמות כמו שהוא כו'. והב' אין של היש שזהו כמו שאמר כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא שהוא בחינת הצמצום דשם אלקים דכתיב ביה ישת חשך סתרו שמסתיר את עצמו ממש ואח"כ מאיר אור מאין ליש גמור וד"ל. (ויובן זה ע"ד משל בנפש האדם כאשר תבא לכלל גילוי אור וחיות להחיות הגוף זהו כמו מאין ליש אבל כמו שהוא בהעלם עצמותה הרי הוא בבחינת אין הרוחני בהעלם) ומדריגה הג' הוא כאשר יורד מבחינת האין העצמי הנ"ל לברר ולהפוך לבחי' היש שנתהווה מאין לעשותו ג"כ בבחינת אין ממש כמו קודם קפה, בשנמשך השפע מאין ליש כו' כו' והן ב' מדריגות דיעקב. א' כמו שהוא בבחינת האין העצמי בבחינת העלם העצמות ממש כמו שהוא כנ"ל. והב' יעקב לשון יבקע כאשר בחינת האין העצמי בוקע לבחינת אין והעלם דיש ובא לברר ולהפוך לבחינת יש להביאו ג"כ לבחינת אין האמיתי הנ"ל והוא יו"ד עקב דחכמה מה שבחכמה אתברירו (וזהו גולל אור מפני חשך שהוא אור העלם העצמות הנ"ל שגוללו מפני חשך שהוא העלם לגילוי דישת חשך סתרו הבא אחריו וחשך וצמצום זה גוללו מפני האור דחכמה שיאיר מבחינת אין העצמות שיתקן לבחינת יש כו'). וזהו שיעקב הוא הבכור באמת שהוא בחינת אין העצמי הנ"ל שקדם לצמצום שהוא חלק ה' ממש וצמצום זה שבא לבחינת יש גמור הוא שרש עשו העליון ואח"כ בא בחינת האור דיעקב ובוקע בצמצום זה להפוך לבחינת היש לאין על ידי אור דתו"מ שנקרא יו"ד עקב כמו שכ' וידו יו"ד דחכמה אוחזת בעקב עשו לבררו כו' ואם כן הרי זה בא אחרי שנתהווה בחינת יש מאין והעלם דחושך הנ"ל ושם עשו הבכור שזה שאמרו ברישא חשוכא והדר נהורא כו' שזהו בחינת התהו שקדם לתיקון כו' וד"ל. ויובן זה על פי הנ"ל שיש שני מדריגות בתענוג. א' תענוג הנעלם שבבחינת העלם עצמות השעשועים שנקרא ת' עלמין דכסופין כו' עובר לסוחר כו' וזהו בחינת אין העצמי הנ"ל דבחינת יעקב בעצמות ממש כמ"ש כי יעקב בחר לו י"ה כו' ונקרא איש חלק כו'. והב' תענוג המורגש בבחינת יש ממש שבא מאין ליש מורגש והוא בחינת שם ב"ן דז' מדות דתהו שבא האור במורגש ובולט ביותר (כשיר וניגון בהתלהבות התענוג המורגש בלב בשר אע"פ שנקרא שיר פשוט כנ"ל) והוא היורד ונמשך למטה בבחינת שבירה ונפילה להיות יש גמור שהן התענוגים הגשמיים שנפל בק"נ משבירת הכלים כו'. והוא ענין נפילת ת' עלמין כו' בארבע מאות איש דעשו למטה כנ"ל וד"ל. (וכמו שגם בנשמה בתענוג האלקי במורגש יבא לידי נפילה כנ"ל). ומדריגה הג' הוא מה שיהיה בירור לבחינת התענוג המורגש שהוא בא בבחי' י"ש לבא לבחינת אין וביטול בתכלית והיינו על ידי בחינת אי"ן דאור החכמה דיעקב שהוא בא אח"כ לברר ולהפוך היש לאין. וזהו הכח שיש בנפש האלקית להפוך את הגוף שיעשה תשובה שלימה בלב נשבר ונדכא ממש שהוא היפוך היש לאין האלקי ממש והוא מה שהצדיקים דוקא נעשים בע"ת לאהפכא חשוכא לנהורא כו' כיעקב שהיה צדיק גמור ולבש בבגדי עשו שלמטה ועשה תשובה להפוך חושך לאור כו' וזהו מצד כחו ושרשו של צדיק גמור בחינת יעקב בפנימית ועצמות א"ס שלמעלה מן הצמצום דחשך סתרו שנקרא אין העצמי הוא שבוקע ויוצא למטה לברר ולהפוך גם היש המורגש להביאו לבחינת אין שהוא התענוג הנעלם שבעצמות שנקרא סדכ"ס כנ"ל והוא העולם הבא שנקרא עדן הנעלם שבא במורגש להנחיל אוהבי יש האמיתי לפי שהרגשה זו אינו בחינת יש כלל כי הוא בבחינת אין העצמי הנ"ל וכמשה שאמר ונחנו מ"ה בעצם כו' והוא משיח שנאמר בו וגבה מאד (ודוגמא לזה הוא סעודת לויתן לע"ל ולחם פנג כנ"ל) ועל כן מחמת הבירור דחושך קפה, גדק"נ למטה מיש לאין יבא העוה"ב שהוא התגלות ההעלם שבתענוג העצמות לבא במורגש דוקא כנ"ל שהן ת' עלמין דכסופין הנ"ל וד"ל. וזהו וידו אוחזת כו' יו"ד דחכמ"ה דתו"מ כי הנה ב' מדריגות דאין הנ"ל אין העצמי ואין הב' הבא מכחו להפוך יש לאין זהו ג"כ בבחינת החכמה שיש בה ב' מדריגו' פנימית וחיצונית דהחכ' מאין תמצא בחינת אין העצמי הנ"ל ונקרא כח מ"ה בלי מהות כלל והוא בחינת פנימית התורה כמו שהיא בשעשועים העצמיים כמו שכ' ואהי' אצלו כו' וזהו ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל כו'. והב' חיצונית ואחורים דחכמה עילאה דתורה שירדה למטה לברר ולתקן לעץ הדעת ונקרא מה לשון מהות כו' (ולוחות ראשונות שהיו מעין העוה"ב לאחר הבירור היו כתובים משני עבריהם משא"כ לוחות האחרונות כמ"ש במ"א) וכמ"ש מגילה כתובה פנים ואחור כו' וזהו ענין התורה ומצות דיעקב שבא לברר ולהפוך יש לאין שזהו מה שיש בכח האין דחכמה להפוך יש לאי"ן זהו רק בחינת חיצוניות שבה אבל פנימית האין שבה הוא בעצמות ממש כנ"ל בב' מדריגות דתענוג כו'. (וזה שכ' ויקם עדות ביעקב לברר לנוגה בסו"מ וע"ט כמ"ש וידו אוחזת מילוי יו"ד דחכמה דתורה בחינת החיצוניות הנגלית לנו כו' ותורה שם בישראל תורה שלמעלה בישראל העליון בחינת פנימית דתורה כו'). ואמנם מבואר בפ' לך לך בענין נובלות חכמה שלמעלה תורה דלשבח קאמר דבחינת חיצונית דתורה הנקרא נובלות חכמה שלמעלה למעלה מפנימיות שבה והוא מצד כח הבירורים דק"נ לעשות מיש אין שזהו כח עליון יותר גם מבחי' אין העצמי הנ"ל (והוא מטעם ענין הנ"ל בשלימות דתיקון דחכמה שהוא כאשר חכמתו עמדה לו לתקן דבר מה שנתקלקל כו' כמ"ש לעשות לתקן שבזה כח עליון יותר מפנימית חכמתו בשכליים עמוקים כו'). וזהו שעל ידי תשובה ומעשים טובים בעוה"ז דוקא מזה נעשה העוה"ב כמו שבתורתו של רבי מאיר כתוב כתנות אור באל"ף כו' מצד שיתרון האור מבירור והיפוך החושך העליון לאור נעשה לבוש זך ביותר שבו יאיר מהעלם עצמו' העדן כמו שהוא ולא יהיה בבחינת אין והעלם כלל וכמ"ש ולא יכנף עוד כו' והוא העוה"ב שיתגלה בחינת ההעלם העצמות שנקרא סדכ"ס כו' שזהו ענין התגלות התענוג הנעלם עצמו לבא במורגש וזה יהיה הכל מבירור דעשו שלמטה שהוא ע"י התשובה שצדיקים גמורים א"י לעמוד שם כלל אך זה צדיקים גמורים שלא עשו תשובה ששרשם בבחי' אור שלאחר החושך סתרו ששם עשו הבכור כנ"ל אבל צדיקים גמורים שעשו תשובה הן מגיעים למעלה גם מחושך סתרו והוא בבחינת גילוי אור העצמות ממש שממשיכים להביאו מן ההעלם דעצמות לגילוי גמור שהוא העוה"ב כו' שזהו ענין יעקב העליון כמו שהוא בשרשו בעצמות אך זהו דוקא ע"י הבירור שלו לעשו שלמטה בתשובה וד"ל:

(יא) ואחר כ"ז יובן שרש יעקב ועשו למעלה בענין הבכורה דבאמת כמו שהוא למעלה ממש קודם ההשתלשלות דתוהו ותיקון יעקב הוא הבכור כמשל השפופרת כנ"ל. והוא מה שישראל עלו במח' בבחי' פנימי' דהיינו בחינת קפה, דאין העצמי דפנימית הכתר שבו שורה העצמות דא"ס ממש שלמעלה מבחינת הבירורים כו' ושרש עשו הוא בבחינת ההעלם וצמצום שבא לגילוי יש ממש ובירידת ההשתלשלות נעשה בחי' יש נפרד וכמו תענוגים הגשמיים שנפלו בשבירה ממש כו'. אך לגבי בחינת האין ומ"ה דיעקב הב' הנ"ל שבא ונמשך אח"כ לברר לבחינת יש דעשו שזהו בחינת שם מ"ה דתיקון לאחר התהו דבחכ' אתברירו דוקא (כצ"ג שעושים תשובה כנ"ל) הרי שם עשו קודם ליעקב כי התוהו קודם לתיקון כמ"ש ברישא חשוכא והדר נהורא כנ"ל. ואע"פ שבחינת אין דמ"ה דחכ' נקרא מברר כי הרי הוא מהפך היש הגס לאין (כמו בתשובה בלב נשבר ונדכא באמת ע"י כח מ"ה דנשמה כמו בעי"ת וכה"ג) עכ"ז הרי שרש המתברר שהוא שרש היש הגשמי קודם לבא מבחי' האין וההעלם שזהו בחי' התהו כו' וד"ל. וזהו יעקב יעקב ב' פעמים א' שרש יעקב באמת בבחינת אין האמיתי והב' יעקב יו"ד עקב ידו אוחזת בעקב עשו לבררו להפוך היש לאין בתשו' ומע"ט בעוה"ז כנ"ל. וזהו שאמר עשו ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח דהיינו ע"י תורה ותפלה בהתלהבות ודביקות אמיתית נהפך הגסות והיש לאין מכל חומריות הגוף בתענוגים הגשמיים כמו במאכל וכה"ג וזהו יו"ד עקב שבא הכח הזה ליעקב משרשו הראשון יעקב העליון דוקא שהוא בחינת אין האמיתי כנ"ל (וכמו בעי"ת בהיותו קרוב ממש לנשמות ישראל כמו שעלו במח' ע"כ מתעוררים בתשו' שלימה בבכיה מקירות הלב להפוך גסות הגוף באמת) ששם יעקב הוא הבכור באמת כמשל השפופרת כו' וזהו את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי שזהו ממילא בא מצד שרש יעקב הראשון שבאמת הוא הבכור וא"כ לו נתייחסה הברכה דהא בהא תליא כידוע דשרש הברכות הוא מבחינת מקור כל המקיפים עליונים כו'. ועכ"ז טענתו אמת דבכורתו לקח כו' כי מצד בחינות ההשתלשלות דתוהו ותיקון הרי שרש עשו בבחינת התהו קדם ליעקב (שהוא יעקב הב' הנ"ל שבא אח"כ לתקן ולברר לבחינת היש דתהו כו') ודרך כלל מבחינת נקודים ולמטה ששם היה השבירה דס"ג כו' עשו קודם ליעקב (כמו שקליפה קדמה לפרי) ולמעלה מן השבירה והתיקון יעקב הוא הבכור באמת וכמ"ש בני בכורי ישראל כו' ונקרא ראשית תבואתו כו' וכמשל השפופרת הנ"ל וד"ל. ולהבין זה בתוספת ביאור בדרך קצרה. הנה אנו רואים גם למטה בענין השבירה ונפילה שנפל למטה ביותר בבחינת גסות וחומריות דק"נ כמו כל גסות התענוגים הגשמיים כמאכלים טובים בשר ודגים וכל מיני מטעמים וגם הלחם הגשמי הנה יש בהם בהעלם גדול מאד גם מבחינת החכ' והשכל הדעת הרוחני ממש ולא עוד אלא שיש בכח המאכלים בשר ולחם מקור כל שכל וחכמה מאחר שאנו רואים כאשר יאכל אדם וישבע לחם וכש"כ בשר וכה"ג יתחזק כח שכלו ביתר שאת להשכיל בכי טוב כל חכ' וסברא ע"י חיזוק נפשו מן המאכל שלא הי' משכיל שכל חדש וטוב וישר כזה אם לא הי' אוכל וכמו שאמר רב נחמן עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו' וכן גם חמרא וריחא פקחין וכן גם טעמי פירות מיישבים כלי המוח להשכיל בטוב כו'.

קפו, אוא"כ ודאי בהכרח לומר מאחר שמן בשר השור הזה נוסף ונתחזק כח שכלו להשכיל שכל חדש נמצא היה שכל חדש הזה בבשר ולחם הזה תחלה בבחינת ההעלם עכ"פ שנפל בהם בדרך שבירה ונפילה מבחינת רפ"ח ניצוצים שירדו בד' נהרות שחוץ לג"ע להצמיח כל ד' חלקי דצח"מ וכל התענוגים הגשמיים שנפלו מבחי' פסולת שבג"ע דעשי' כנ"ל ולפי ששרשם קודם השבירה מבחינת ז' מדות דתוהו שמלכו לפני מלוך מלך כו' לפני בחינת יעקב דבחינת התיקון ע"כ אנו רואים שיש ג"כ בכח המאכל ותענוג גשמי לחזק ולהוסיף אור וחיות גם בנשמה האלקית שיתפלל בכוונה טובה בשכל טוב ומוח וגם ההתלהבות תענוג האלקי שלמעלה מן השכל יבא מן המאכל כו' לפי ששרש התענוג הגשמי שבמאכל הוא בבחינת אורות דתוהו (שהוא בחינת עונג מורגש בבחינת יש שלמעלה מן אור החכ' דבחינת התיקון שרש הנשמות וע"כ אמרו מה מזבח מכפר אף שולחנו של אדם מכפר כמו שקרבנות נקרא לחמי כו' להיות ריח ניחוח להוי' דתיקון שנק' אכילת אדם העליון למעלה כו' כנ"ל) וא"כ זהו הוראה גמורה בשרש התענוגים הגשמיים כמו שהן למעלה קודם השבירה הוא למעלה מן החכ' ע"כ גם בירידתן ונפילתן למטה בגשמיות יש בהן כח להוסיף אור וחיות בנשמת אדם כו' ולזה הטעם נקרא עשו הבכור שקדם ליעקב דבחינת התיקון ולכך היה טענת עשו אמת את בכורתי לקח כו' לפי שאליו נתייחסה הבכורה ואחר שיש בכחו להוליד שכל וחכ' חדשה בנפש האדם מוכרח לומר ששרש של התענוג שבמאכל וכל דבר גשמי למעלה מבחינת החכ' דאדם וקדם אליו וכנ"ל דברישא חשוכא והדר נהורא וד"ל. (וכמ"ש במ"א בענין כי תהיינה לאיש שתי נשים אהובה ושנואה נה"א ונה"ט והי' בן הבכור לשניאה דוקא כו' לא יוכל לבכר כו' לו משפט הבכורה לבן השנואה שנעש' אהובה ע"י תשובה דצדיק גמור דוקא ע"כ נוטל פי שנים בכל אשר לו שהן ב' קומות דאור ישר ואו"ח כמ"ש שם באריכות) אבל באמת יעקב הוא הבכור דהיינו כמו שהוא למעלה מעלה מהשתלשלות דתהו ותיקון כנ"ל שהוא בחינת אין העצמי הנ"ל שיש בכחו לירד להפוך היש וגסות דמאכלים ותענוגים הגשמיים להביאו לבחי' אין ממש וזהו שאדם דוקא מעלה את המאכל (לאחר שהמאכל חיזק לשכל וחכמה דאדם תחלה) דמ"ה מברר לב"ן כמ"ש אדם כי יקריב מן הבהמה כו' ע"כ ליעקב משפט הבכורה באמת מצד שרשו הראשון בעצמות וז"ש לו משפט הבכורה ליטול פי שנים לאחר שבירר לעשו שלמטה דוקא וכנ"ל שזהו צדיקים גמורים שעושים תשובה שהוא למעלה הרבה מבע"ת לפי שע"י היפוך החושך לאור ביו"ד עקב עי"ז בא לבחינת יעקב העליון שהוא הבכור באמת והוא ענין העוה"ב שיבא ע"י תשובה דוקא שהוא יתרון האור העצמות דוקא שבא ע"י היפוך החשך לאור למטה וראיה ממ"ש דמאן דלא מהפך כו' לית ליה חולקא בעוה"ב וד"ל. וזהו שאמר והוא עבר לפניהם וישתחו ז' פעמים כו'. פי' לאחר ששלח את המנחה לעשו אחיו שזהו בחינת ההעלאת מ"ן לבחי' מקיפים דתהו דוקא שרש עשו לאחר הבירור כנ"ל ואחר שנאבק עם שרו של עשו למטה ויכול לו עד שבירך את קפו, ביעקב כו' וזהו שאמר כי ראיתי אלקים שהוא בחי' ס"ג דתהו פנים אל פנים ותנצל נפשי שהיה ביכולתו לקבל האור דתהו כמו שהוא קודם השבירה פנים אל פנים ולא נתבטל במציאות כו' ואח"כ סדר וחלק הילדים על לאה ורחל ועל שתי השפחות כו' כאשר ראה את עשו וארבע מאות איש שעמו מרחוק שיקבלו השפע דמקיפים בסדר מדריגתן מתחתון לעליון בתחלה השפחו' וילדיהן בחי' נו"ה עד יוסף ורחל שהוא בחי' יסוד ומל' שהוא עיקר שלימות התיקון דשם מ"ה דיעקב כו' וכולן יהיו משתחוים לגבי עשו כפי שרשו אחר שכבר נתברר למטה ע"י שנאבק עם שרו למעלה כו' ואח"כ והוא עבר לפניהם תחלה וישתחו ז' פעמים כו' פירוש מ"ש והוא ולא ויעקב עבר לפניהם כו' הכוונה בתיבת והו"א זה שהוא כמו שיעקב בשרשו הראשון בבחינת עצמות ופנימית דא"ס ב"ה קודם ההשתלשלות דתוהו ותיקון שנק' הוא לשון נסתר כמו ברוך המקום ברוך הוא כו' וכמ"ש כי הוא עשנו כו' שהוא הנק' סדכ"ס דלית מח' תפיסא בי' כלל (וכמ"ש בזוהר ע"פ ועבד הלוי הוא דא עתיקא ממש כו') שזהו בשרש יעקב הראשון הנ"ל עבר לפניהם למעלה מעלה מבחינת התיקון דשם מ"ה דיעקב בנשיו וילדיו כו' (והוא ג"כ למעלה מבחינת מקיפים דתהו דעשו ששם יעקב ועשו אחים תאומים בבטן אחד כו' והוא בחינת ס"ג דטה"ע בבחינת בינה עילאה שנקרא אם יעקב ועשו בבחינת מקיף אחד לשניהם יחד (שזהו ענין מה שישראל ואוה"ע עלו במח' אחת רק זה בפנימית וזה בחיצוניות כנ"ל) ובבחינת ומדריגה זה לא היה בכח שרש עשו ואנשיו להשיג בשם כלל וז"ש והוא עבר בבחינת מקיף עליון הנק' עילאה על כל עילאין סדכ"ס כו' הוא העובר לפניהם דרמז בזה לפני יעקב ועשו למעלה משניהם לחברם יחד והוא זה מיד שעבר לפניהם וישתחו כו' שהשתחוואות זו מלמעלה למטה הוא מיד וירץ עשו לקראתו ויחבקהו כו' שנתחבר ונדבקו מיד האור מקיף באו"פ (כמשי"ת) דמקיף ופנימי לא שייך רק בבחינת השתלשלות אבל שם שוין הן ומתחברים מיד ולכך נק' אחים שם עד שרץ עשו ויחבקהו כו'). והנה מובן ע"פ כל הנ"ל שיש כאן בענין שרש יעקב ועשו דבר והיפוכו ששניהם אמת דכפי שרש הראשון דיעקב הוא הבכור אך כח דיעקב המברר לעשו גם למטה שהוא שם מ"ה שמברר לב"ן הרי לאחר הבירור עולה עשו לשרשו בבחינת ס"ג דתהו שלמעלה משם מ"ה דתיקון כנ"ל ושם עשו הבכור ויעקב מקבל ממנו בחינת המקיפים כנ"ל. ולפי"ז הרי יתפרש כאן מ"ש והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה ז"פ עד גשתו עד אחיו כו' דמפני שהוא הנ"ל עבר לפניהם למעלה מבחינת תהו ותיקון עשה כל זה בבחינת השתחוואות הללו שהיה זה בשני אופנים אחד מלמעלה למטה והוא מה שירד יעקב שהוא שם מ"ה לברר לבחינת ב"ן דנוגה שהשפיל א"ע למטה מטה ביותר למקום המתברר שהוא עד היכלות דק"נ בחינת עשו שלמטה בכל ז' מדות הרעות דשם לברר ולהעלות מהם כל בחינת הטוב שבהם שנפל שם מרפ"ח ניצוצים דתהו כו' כענין המבואר במ"א בענין נפילת אפים אחר שמו"ע שזהו ללקט הניצוצות הקדושות שנפלו בק"נ שהוא גופו של אדם כו' שצ"ל ע"י ירידה קפו, געצומה לחפש ולעיין היטיב בכל ז' המדריגות דז' מדות הרעות שבנה"ט החומריות ולהשפיל א"ע מאד עד שיהי' נבזה בעיניו נמאס ממש ויהיה לבו נשבר בתכלית ובזה דוקא יכול למצוא גם בחלקי הרע שבנפשו כל בחי' הטוב שבהם גנוז ונעלם להשיב למקורם שהן בחינת רפ"ח כו' שאינן עולים כ"א ע"י התשו' בלב נשבר דשבירתן זוהי טהרתן כו' ולכך נקרא בשם נפילת אפים ע"ש עוצם הירידה והשפלות והכנעת הראש למטה ארצה כו' (היפוך העליה דנשמה בק"ש ושמו"ע כו') וגם כאן הרי ירד יעקב בתכלית הירידה בז' השתחוואות הללו שהשפיל א"ע ארצה בהיכלות דק"נ דבי"ע עד מדריגת עשו הגשמי שלמטה שנפל בשבירה כדי להעלות ולהוציא וללקט משם כל בחינת הטוב שנפל שם שהי' בבחינת התהו קודם שנפל למטה שנקרא אחיו של יעקב ממש כו' וזהו וישתחו ז"פ עד גשתו עד אחיו פי' עד שהי' יכול למצוא בו הבירור של הטוב הגנוז בו ולמששו היטיב להפרידו מן הרע לגמרי. וזהו עד אחיו עד שנעשה אחיו ממש כמו שהוא למעלה וד"ל. (והוא ע"י בחינת מקיף דאו"פ שברע שהוא הלבונה שבי"א סממני הקטרת שהן י"א ארורים דק"נ שעל ידו יוכל להתהפך מארור לברוך ממש כידוע בענין הקטרת דכתי' ישימו קטורה באפיך כו' שהלבונה הוא בחי' מקיף לע"ס דנוגה שמתבטל בקדושה האלקית כמ"ש במ"א) וז"ש עד אחיו ולא אמר אל אחיו כי היה זה הטוב בהעלם גדול מאד בעשו עד שמצא אותו יעקב לכך אמר עד אחיו כלומר עד שמצא לבחינת אחיו שהוא בחינת המקיף כמו שהוא למעלה שנק' אחיו דיעקב כי שרש המקיף והפנימי א' הוא למעלה שנמשך מבחינת הקו"ח שמתעגל וחוזר ומתעגל כו' וד"ל. וזהו ג"כ ענין השתחוואה הב' מלמטה למעלה דהיינו אחר שבירר והעלה לבחי' הטוב שבק"נ שעולה לשרשו בבחי' ס"ג דתהו שלמעלה משם מ"ה שמברר לב"ן כנ"ל שאז יעקב נעשה בחינת מקבל והוצרך לבא בהשתחוואה ז"פ עד גשתו עד אחיו לקבל גילוי אור המקיפים דתהו שיתחברו באו"פ דתיקון בבחי' יעקב הב' לאחר שראוי לזה מצד שלימות דבחי' התיקון בריבוי הכלים שעי"ז שורה המקיפים דוקא כנ"ל וד"ל:

(יב) וזהו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו כו'. דהנה לפי ב' האופנים הנ"ל בהשתחוואה דיעקב יתפרש טעם מרוצה זאת שרץ עשו לקראת יעקב מיד שראה אותו ג"כ בשני אופנים. א' מלמטה למעלה והוא כאשר ירד יעקב בחינת שם מ"ה דאצילות לברר לבחי' ב"ן דנוגה דבי"ע למטה מטה בתכלית כנ"ל בפירוש עד גשתו עד אחיו שזהו כמו ענין נפילת אפים כו' ללקט כל הניצוצות דרפ"ח כו' שנפלו שם הנה ודאי מיד שראה עשו איש שעיר שבו כלולים כל המדריגות דק"נ ליעקב יצאו ממילא כל הניצוצין הטובי' שנפלו בחלקו ורצו במרוצה גדולה לקראת יעקב ליכלל בו עד"מ כמו ביטול הנר הקטן בפני האבוקה הגדולה מאד כאשר קרוב אליה שנמשכת אור הנר במרוצה ונכללת בשלהבת האבוקה או כמו שעומד נר ואור קטן למטה מן האור העומד עליו שעולה ומסתלק וניכלל באור העליון וכה"ג וכך כל ניצוצי הטוב שברע דעשו קפו, דנכללו במרוצה זו להיות שגברו על חלק הרע דעשו ונמשך גם הוא ממילא ורץ לקראת יעקב לחבקו ולנשקו בכל לבו באותה שעה אע"פ שהיה שונא גדול ליעקב כו' (וכמו שאנו רואים בניצוץ האלקי ששרשו בשם מ"ה דשם הוי' כמ"ש נר הוי' נשמת אדם כו' כאשר בהתגברות עוז דביקות הנה"א בה' יורדת למטה להאיר ג"כ את החשך הגס דחומר הגוף לבררו כנ"ל בענין נפ"א כו' אז ודאי כל חלקי הטוב שברע שבגופו עולים ויוצאים מן הרע ונכללים באש ה' האלקי שבנשמה שהוא שגם אש חום הטבעי מתלהב ועולה לאהוב ה' בכל לבבך בשני יצריך כו') וכמו התשו' שנהפך הרע ע"י לב נשבר ועולה בחינת הטוב שבו מהתעוררות זאת שיעורר חלקי הטוב לצאת מן הרע ליכלל למעלה הוא בא מכח שם מ"ה המברר בירידתו להאיר אורות למטה כו' שמושך את הניצוצין הטוב שנפל שם אליו כו' (וכמו באברהם שנק' אב המון גוים כו' לפי שנשמתו הגבוה ירדה למטה ונכללו ונמשכו אחריו כל ניצוצות הגרים שבאוה"ע כו'). וזהו וירץ עשו לקראתו אחר שהשתחוה יעקב ז"פ עד גשתו כו' כנ"ל. ובזה יובן ממילא אופן הב' במרוצה זו דעשו לקראת יעקב שהוא מלמעלה למטה שזה לפי אופן הב' הנ"ל בהשתחוואה דיעקב שהוא מלמטה למעלה כדי לעלות וליכלל לקבל מבחינת המקיפים דבחי' התהו שהוא לאחר שנברר ועלה בחי' הטוב דרפ"ח ניצוצין שנפל בעשו למע' בבחינת ס"ג שלמעלה מבחינת מ"ה דיעקב הרי נהפוך הוא שבחינת או"פ דבחינת התיקון דיעקב צריך לקבל השפע אור דמקיפים שהוא שרש עשו בז' מדות דתוהו אחר הבירור וע"כ מיד שראה עשו ליעקב בבחינת שלימות דבחי' התיקון ובפרט בז' השתחוואות שלו נגד ז' מדות דתהו רץ לקראתו להמשיך בו בחינת המקיפים ולהתחבר ולהתדבק ביעקב מלמעלה למטה שזה שאמר ויחבקהו שחיבוק זה הוא בבחינת מקיף דמשפיע אל המקבל כמו וימינו תחבקני כו' וד"ל. וביאור הדברים הנה ידוע הכלל בכל מקום בכל יחוד משפיע ומקבל צריך להיות תחלה המשכת אור התעוררות האהבה מן המשפיע אל המקבל לעורר במקבל את האהבה והוא ע"י בחי' ימין מקרבת דמשפיע שהוא ענין החיבוק דמשפיע שמחבק למקבל כענין וימינו תחבקני כו' שבזה מעורר חשק ותשוקה במקבל להתקרב ולהתייחד במשפיע כו' לפי שהמקבל הוא בבחינת שפלות המדריגה למטה מאד ולא יוכל לעלות למעלה להיות מתייחד במשפיע ע"כ צריך המשפיע לעורר אותו מלמעלה בימין מקרבת דבחינת החיבוק לחבק את המקבל להיות מושך לב המקבל אליו באהבה וקירוב ודיבוק כו' ונמצא חיבוק זה הוא בא בבחינת מקיף מבחוץ למקבל כו' וכך הוא למעלה מעלה עד רום המעלות בכללות ההשתלשלות דעילה ועלול שנקרא משפיע ומקבל צריך המשפיע שהוא העילה להמשיך בחינת מקיף דימין מקרבת לחבק את המקבל כדי שיעלה אליו כו' (וכענין המבואר במ"א ע"פ משכני אחריך נרוצה כו' שהתעוררות אהבה למקבלים שהן כנס"י בא מלמעלה למטה וכמו"כ ענין ב"ק מכרזת כו') וגם כאן נתעוררו בחינת או"מ דתוהו לרוץ לקראת יעקב מלמעלה למטה לחבק את יעקב בימין מקרבת קפז, אכו' כדי להעלותו ולהגביהו מהשתחוואות שלו למעלה להתייחד שיוכל לקבל האו"מ בכלים שלו כו' וד"ל. (וזהו כמשל ירידת אור העליון מלמעלה על נר העומד למטה להדליקו כו') וזהו ויחבקהו שבחיבוק זה היה הכנה להיות כניסת כל האו"מ העליונים באו"פ דיעקב כו' (ולפי אופן פי' השתחוואות דיעקב הנ"ל מלמעלה למטה לברר לעשו כו' שלפי"ז מ"ש וירץ עשו הוא שרץ מלמטה למעלה שהן כל הניצוצין שנפלו בו שעלו ונכללו ביעקב כנ"ל. וא"כ מ"ש ויחבקהו אין ענין חיבוק זה כחיבוק המשפיע למקבל הנ"ל אלא אדרבה זהו כמו בחינת חיבוק דמקבל למשפיע לעורר בו האהבה לקרב ולא לרחק כו') (והוא בחינת מקיף דאו"ח שבא מתשוקת המקבל אל המשפיע כמו ואל אישך תשוקתך כו' וכך הוא בנשמה וגוף שיעלה תשוקת הלב בשר להתדבק ביחד עם הנשמה כו'):

(יג) ויפול על צואריו וישקהו ויבכו. הנה נקוד על וישקהו כידוע. וענין נקודות הללו הנה ידוע דעיקר בחי' התהו הוא בבחינת נקודות שהן העצמיות של כל ספירה ומדה והוא בחינת הכתרים שלהם (ונק' נקודות ע"ג אתוון כנקודה דחולם כו') וכאשר הי' השבירה בכלים דאורות דתהו ונפלו למטה נסתלקו האורות כו' כידוע ולא נשארו גם בבחינת נקודות למטה והיינו מצד ריבוי האור ומיעוט הכלי שלא יכלו לסבול את האור כו'. אך כאן לאחר שחיבק עשו ליעקב שזהו ענין חיבור ודיבוק דאו"מ באו"פ כנ"ל אז ממילא נעשה בחינת היחוד פנימי יותר שהוא בחי' הנשיקין בפה שזהו ענין אתדבקות רוחא ברוחא ממש והיו לאחדים ממש להתכלל זה מזה כו' (וכמשל הנשיקין דאב לבנו שיוצא מהבל נקודת לבו מצד שלא יכיל כלי לבו להתאפק והוא גילוי האה"ר שלמעלה מן הכלי ובחיבוק שבתחלה שבא ג"כ מחמת אה"ר שבעצמות אבל הוא בבחינת ההעלם דמקיף ובנשיקין בא לגילוי פנימי יותר להתדבק ולהתכלל רוחא ברוחא ממש כו'). והיינו ענין נשיקין דעשו ליעקב שנשקו בכל לבו באותה שעה שזהו בחינת התדבקות רוחא ברוחא שהוא דיבוק ויחוד דאו"מ באו"פ ממש שאחרי החיבוק דמקיף כו' וע"כ נקוד על וישקה"ו בנקודות ע"ג האותיו' לפי שאז נגלו בחי' האורות דתוהו ובאו מהעלמם בעצמו' לידי גילוי בבואם להתחבר ולהתדבק באו"פ שנמצאו בבחינת נקודות עכ"פ ע"ג אותיות דוישקה"ו לפי שהנשיקין אע"פ שבאים בגילוי אה"ר כנ"ל מ"מ הן עדיין בבחי' מקיף והעלם כי לא נתפשטו עדיין במוחין דחו"ב ומדות חג"ת ונה"י כו' רק בבחי' נקודה לבד כידוע בענין נקודה ספירה פרצוף כו' וד"ל. ועכ"ז מבחי' נקודות הללו נמשך גם בחינת החכ' מאין ליש בבינה ומבינה למדות וכידוע שנקודות בחכ' והוא שנכנס ונתפשט בבחינת או"פ דיעקב כו' (ומ"ש ישקני מנשיקות פיהו שהן טעמי תורה שהן בבחינת טעמים שהטעמים לפעמים בכתר ולפעמים בחכ' וזהו ענין נקוד' דחול"ם כו'). (ולפי פי' הב' בהשתחוואות דיעקב מלמעלה למטה ומרוצת עשו לקראתו מלמטה למעלה כו' יתפרש ג"כ וישקהו מן המקבל אל המשפיע שנק' נשיקין דמקבל שנעשה נקוד' ע"ג האותיות מצד בחי' העליה דאו"ח למעלה בבחי' כתר כו' וכידוע דבחי' ב"ן לאחר קפז, בהבירור עולה לס"ג שלמעלה משם מ"ה והוא ענין אשת חיל עט"ב אבן מאסו כו' וכמ"ש במ"א שמבירורים דרפ"ח ניצוצים שעולים מלמטה למעלה מבחינת בירורים דב"ן דנוג"ה נעשה עטרות של אבנים טובות ע"ג הראש לצדיקים לע"ל כו' והוא בחינת הנקודות דעל וישקה"ו וד"ל). וגם עוד ענין נקודות הללו הרי הוא בבחינת גילוי אור החכ' מן ההעלם שע"ז מורה בחינת הנקודה דוקא כידוע בענין נקודה קו שטח שהוא כמו כשהחכ' בבחי' אין דכתר ממש הוא בבחי' ההעלם לגמרי אך כשיוצא מבחינת ההעלם לגילוי זהו כמשל הברקת אור השכל מלמעלה מן השכל שזהו נקודה דיו"ד בלא צורת אות יו"ד ומזה נתהווה החכ' מאין ליש ממש כמו שם ע"ב במילוי יודי"ן כו' שזהו בחינת התגלות החכ' אור בכלי כידוע וד"ל. והטעם שנתגלו בכאן בחינת נקודות הללו על וישקהו לפי שניצוצות דרפ"ח כו' שהי' בעשו (כמו נשמת ר"ע ור"מ ועובדי' ואונקלוס ושמעי' ואבטליון וכה"ג כמ"ש כי ציד בפיו כו') שיצאו ונתבררו מעשו הוא ע"י החכ' דשם מ"ה דיעקב דוקא כי בחכ' דוקא אתברירו כו' וע"כ מבחי' נשיקין הללו שהי' לאחר הבירור דרפ"ח כו' בהתדבקות רוחא ברוחא כו' לכך יצאו בחינת נקודות דחכ' שהי' בהן שעל ידן נתבררו ויצאו מחושך לאור ולהיותם עולים בבחינת או"ח מלמטה למעלה ע"כ הנקודות על גבי האותיות דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. (יד) ויבכו הנה הענין הוא שבכו על ביהמ"ק ראשון ושני כו' וזה פלא גדול איך יבכה עשו על חורבן בהמ"ק שהו' החריבו כו'. אך להבין שרש ענין בכיה זו יש להקדי' תחלה בשרש ענין הבכיה שהוא בא מחמת דחיקת המוח ביותר שלא יוכל לסבול הדבר במוח ע"כ דוחק את המוח ויוצא בחי' המותרות ליחות שבמוח והן הדמעות כידוע בספרי הרפואה (וע"כ ע"פ הקבלה שרש הדמעות הוא בבחינת נו"ה דחכ' דוקא). אך ענין סיבת דחיקת המוח בא מב' דברים הפכיים. א' מחמת צער ומרירות דוקא כידוע שע"י בשורה רעה ומאורע לא טובה שיבא לכלל צער ומרירות הנפש ביותר אז בכה יבכה והענין של יציאת דמעות הללו בא מפני שהצער ומרירות שנגע בנפשו דוחק את המוח ביותר עד שיוצאים המותרות לעינים (אך מה שיוכל לצאת דמעות מן העינים בלא סיבת מרירות כלל רק מחמת קלקול העין וכה"ג גם זה יבא מחלישות הגידים שבמוח שבקל יתפעלו (בל"א צו רייצט נערווין) וע"כ יכול להיות אדם בעל בכי יותר בקל גם שאין נפשו מרה באמת כ"כ ויש קשה לבכות גם שבא למרת נפש ביותר כו'). ובכיה הב' נקרא בכיה של שמחה שהוא היפוך זה ממש דהיינו שבא ג"כ מחמת דחיקת המוח אבל הוא מחמת שמחת הנפש ורוב התענוג עד שלא יכול שאת בכלי מוחו כמו רע"ק ששמע סודות מתיקות התורה מר"א שזלגו עיניו דמעות כו' וכמו"כ יכול להיות מרוב שמחה של בשורה טובה שיבכה מחמת שמחה מפני שלא יכיל כלי המוח לקבל התפעלות השמחה הגדולה הזאת לפי שהיא ברוב עוז ותגבורת גדולה שלמעלה מן הכלי שלו ע"כ דוחק את המוח עד שידחה משם המותרות והן הדמעות וד"ל. והנה עפ"י הרוב יבא הבכיה של שמחה רק מן קפז, גהיפוך הצער ויגון לשמחה כמו מן הניסים שנעשו בהצלת נפש בנו שנאבד והי' מתייאש ממנו כבשורה הטובה ליעקב מיוסף דכתי' ויפג לבו כו' שמזה וכה"ג יתכווץ כלי המוח והלב להכיל השמחה ע"כ יבא לכלל בכיה מצד דחיקת המוח והלב כנ"ל אבל יש שמחה ותענוג שיתיישבו דוקא בכלי המוח והלב ויבא לכלל התפשטות והרחבה לעשות הרחבת הכלים דוקא שע"י התפשטות השמחה ותענוג מרחבת כלי הגוף לעשות התפשטות תוס' אור וחיות בדם האברים כחכמת אדם שתאיר פניו מרוב תענוג ושמחה בשכל וחכמה חדשה שהשיג כמו שאמר בר"א שמצא תוספתא חדתא דנהרי אנפוהי וכן מבשורה טובה מאד יאירו פניו שהוא הצהבת הדמים ונותן תוספת כח ואור וחיות גדול בדמים עד שיתפשטו גידול האברים יותר כמו בבשורה טובה דאספסיינוס שאמר לו ריב"ז שמועה טובה תדשן עצם פי' תדשן שתענוג זה דבשורה הטובה מדשן ומרחיב גם העצם ובשר בתוס' גידול האבר והתפשטותו והוא מפני שניתוסף אור וחיות חדש בריבוי גדול בעורקים וגם בגידי הדם וגם בבשר שכל אבר כלול מג' אלה בשר וגידים ועצמות כידוע וד"ל. (וסיבת זה הגידול בא מחמת תוס' אור גדול ברוח החיים שבלב שבא מהמשכת תוס' אור וחיות המוחין שבראש שנתפעל מן הבשורה טובה ברוב תענוג ושמחה נפלאה ביותר כי טבע התענוג ושמחה לעשות תוס' התפשטות והרחבה בג' אלה במוח ולב ואברים) וכל זה כאשר יש ביכולת הכלים דנר"נ לקבל מרוב האור דתענוג ושמחה שבנפש. אך כאשר הכלי קצר מהכיל רוב האור של התפעלות התענוג ושמחה הנפלאה שלמעלה מכלי המוח והלב (כמו מבשורה טובה שבא מהיפוך הצער והיגון לשמחה כנ"ל וכמו בשורה טובה דשרה מיצחק שפרחה נשמתה וכה"ג) אז נהפוך הוא ממש שבחינת הכלים דנר"נ שבמוח ולב ואברים מתכווצים ביותר והעיקר בכלי המוח שהוא הכולל כולם וכן בכלי הלב שאז ידחק המוח ויצא ממנו מותרות שהן הדמעות שנק' בכיה של שמחה כנ"ל וד"ל. ועפ"י כל זה יובן גם כאן בענין היחוד וחיבור דיעקב ועשו כאשר נתגלה בחי' הנקודות הנ"ל מבחי' הנשיקין שהוא בחינת אתדבקות רוחא ברוחא ממש שזהו ענין יחוד וחיבור דאו"מ באו"פ משפיע במקבל כו' (בשני אופנים הנ"ל אם בבחי' יחוד דמ"ה וב"ן דיעקב מברר לעשו אם בבחי' ס"ג ומ"ה דהיינו לאחר עליי' דרפ"ח כו' דב"ן שעולה בבחינת ס"ג דתהו שהן בחינת או"מ דתהו להמשיך ולהתדבק באו"פ דמ"ה דבחינת התיקון דיעק') אז אח"כ נתגלה ביחוד וחיבור זה מבחינה ומדריגה העליונה ביותר שהוא גבוה מאד נעלה גם מבחינת הנקודות דנשיקין הנ"ל (שהוא ג"כ בבחי' אה"ר שלמעלה מן הכלי שבא עכ"פ בגילוי מן ההעלם כו'). והוא ענין הבכיה שאמר ויבכו שזה בא מבחינת רוב התפעלות התענוג והשמחה שבפנימית ועצמיות הנפש ממש עד שלא יכיל כלי המוח כלל וידחוק את המוח עד שיצאו דמעות כנ"ל שנקרא בכיה של שמחה כו' שזהו למעלה מבחינת התענוג ושמחה שבאה בהתפשטות והרחבה באורות וכלים כנ"ל (ולפי שבאה מחמת ההעדר של הקירוב עד הנה כמשי"ת וכנ"ל דעיקר קפז, דבכייה של שמחה באה מהיפוך הצער לשמחה כו') (ולמעלה הוא בחינת עקודים שלמעלה מבחינת נקודים שזהו בחינת פנימית הכתר בכלל שלא נתחלק האור ביו"ד כלים רק עקוד בכלי אחד כו') לפי שבכל יחוד וחיבור משפיע ומקבל בהכרח יתגלה על שניהם מבחינה ומדריגה העליונה ביותר מכח שניהם כידוע בענין איש ואשה שכינה ביניהם וכאן היה זה מבחינת העדר וריחוק שהיה תחלה בין המשפיע ומקבל ונתייחדו ונתדבקו יחד ע"כ בכו מרוב השמחה והתענוג מפני שלא יכלו הכלים שלהם לקבל כלל התענוג והשמחה לא במשפיע ולא במקבל והוא מפני שנתרחקו זה מזה ביותר זמן רב בתכלית הריחוק ועתה נתקרבו יחד (כמו בדוד ויהונתן שני אוהבים נאמנים בנפשם דכתי' וישקו איש את רעהו ויבכו כו' שזה היה מפני שהי' קשה עליהם פרידתם מן הקירוב וכך הוא בקירו' שאחר הריחוק הגדול שיבכו מחמת שלא ראו זה את זה זמן רב כו') וענין הריחוק כאן שנתרחק יעקב מעשו מאד הוא בשני אופנים הנ"ל האחד מה שעשו ירד למטה מאד בבחינת ק"נ בבחינת הגסות ושמרים דגבורות הקשות ביותר והוא מסיבת שבה"כ כו' והוא בחינת ב"ן דנוג"ה שירד ונפל למטה ביותר ויעקב שהוא בחינת שם מ"ה דאצי' עלה למעלה ביותר עד שרש ומקור התיקון מבחינת שם מ"ה החדש דא"ק כו'. ונמצא שמסיבת ריחוק גדול זה דמ"ה מב"ן זה עלה למעלה בעומק רום וזה ירד למטה בעומק תחת נתהווה סיבת יניקת החיצונים דק"נ בבחינת ב"ן דנוג"ה דעשיה וגם מסיבת העלייה דשם מ"ה המברר למעלה ביותר היו סיבת ירידת מותרות השפע דתענוג העליון להיות שרש יניקה גם לק"נ מצד עוצם הרוממות כו' שיכולים הכל לקבל כידוע. ע"כ כאשר נתקרבו יעקב ועשו שהוא בחינת מ"ה וב"ן יחדיו יודבקו בנשיקין שהוא התדבקות רוחא ברוחא כנ"ל לא יכלו כלי שניהם להכיל רוב התענוג והשמחה מפני שנתרחקו ביותר מזמן השבירה עד זמן התיקון כו' לזאת יצאו דמעות הבכיה משניהם מצד דחיקת המוח כו' כנ"ל ודמעות הללו הן בחינת פסולת ומותרות שכל פסולת יוצא בדמעות של בכיה דאפי' בדאגה ועצבות גדולה מצרה גדולה יוצא ע"י הדמעות מן הלב והמוח כי ע"י הדמעות נמתקים פסולת הגבורות הקשות דעצבות ודאגה כו'. וכמו"כ ע"י דמעות דעשו בבכיה שלו יצאו ממנו כל בחינת פסולת דגבורות קשות שברע גמור שבו ונמתקו בדמעות הללו (כמו בע"ת אמיתי שבוכה במר נפשו בעי"ת וכה"ג בזה נמתקו הדינין הקשים שקיבל בנפשו מחטאיו הרבים כו') וכענין מים תחתונים בוכים אנן בעינן כו' ונקרא מי בוכים דוקא וכן אמר לע"ל בבכי יבואו כו' וד"ל ובחינת הבכיה דיעקב הוא גם כן פסולת הגבורות דהיינו בחינת פסולת התענוג שיצא בבחי' מותרות השפע מלמעלה למטה ע"י פירודו מבחינת ב"ן כאשר עלה למעלה ביותר כנ"ל וע"י הדמעות בבכיה של שמחה שנתקרב לברר לב"ן נמתקו פסולת הגבורות דתענוג הנ"ל (והיינו כמו בכל חצות לילה ששאג ישאג על נוהו כו' דאחית תרין דמעין בימא רבא כו'. שזהו בכיה דמשפיע על הריחוק שלו מן כנ"י שהוא בחינת קפח, אהמקבל כידוע שהוא עמוק יותר מן התענוג הפנימית שנמשך בקירוב התמידי דמשפיע ומקבל כו' כמו בזמן בהמ"ק כמ"ש במ"א) והאופן הב' הוא להיפוך שלאחר בירור ועליי' דבחינת ב"ן דנו"גה לבחינת ס"ג דתוהו שנעשה בחינת משפיע ליעקב להאיר ממקיף לפנימי כנ"ל וזהו ענין הנשיקין דבחינת נקודים דתוהו שמאירים בתיקון ענין ויבכו הוא יותר נעלה מזה והוא מצד הריחוק דמקיף מפנימי מאחר שבחינת המקיפים דתוהו עלו למעלה בעצמות ממש אחר השבירה שנסתלקו האורות כו' והאו"פ דיעקב ירד למטה מאד בהתלבשות בכלים מכלים שונים בבי"ע כו' וע"כ בעליית יעקב בחינת או"פ לקבל אור מקיף ונתחברו יחד היה בשניהם בכיה של שמחה ע"ד הנ"ל מצד העדר הכלי לסבול כמו משפיע ומקבל שלא ראו זה את זה זמן רב כו' וד"ל ולפי שני האופנים ענין ויבכו הוא בבחינת משפיע ומקבל שבאו לקירוב מן הריחוק בתחלה דוקא שנקרא בכיה של שמחה וזהו הענין שבכו על בהמ"ק כו' דהיינו על הריחוק בין משפיע ומקבל דמ"ה וב"ן או ס"ג ומ"ה (שזה הכל בעשו שלאחר הבירור דוקא) בחורבן בהמ"ק ראשון ושני כו' ובבכיה זאת יתעלו שניהם ויתחברו יחדיו לע"ל כי מעשה אבות סימן לבנים וכמ"ש הלך ילך ובכה בא יבא ברינה כו' וכן במקבל בבכי יבואו ואח"כ על נחלי מים כו' וד"ל: