וישכם לבן בבקר - תקפ"ה
קעה, ד(א) וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם כו'. כתיב לך ה' הגדולה והגבורה כו'. הנה הזכיר כאן ששה מדות עליונות דאצי' חג"ת נה"י עד כי כל בשמים כו' דאחיד בשמיא וארעא שהוא בחי' יסוד ואח"כ לך ה' הממלכה שהוא בחי' המל' כידוע. והנה מ"ש לך ה' פי' לך הן חמשים ש"ב גי' דלך ששם המדות כלולים בביטול בתכלית וז"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' ואמנם בהתגלותם מבחי' בינה למטה ע"י בחי' יסוד כידוע דבינה עד הוד אתפשטת לבד זהו שאמר כי כל בשמים כל היפוך אותיות לך משום שיורדים מן ההעלם לגילוי ע"י בחי' יסוד דוקא שנק' צ"ע וזהו דאחיד כו' והוא בחי' יוסף שמשפיע לבחי' המל' שהן השבטי' שהן בבחי' עלמא דנוק' כידוע במ"ש ששם עלו שבטים כו' (כמשי"ת) והנה הג' מדות שהזכיר בתחל' שהמה הגדול' והגבור' ותפארת הן בחי' האבות אברהם יצחק ויעקב שהאבות הן הן המרכבה עליונה בחי' המדות דחג"ת דאצי' כידוע. והגדולה הוא בחי' החסד שרש נשמת אברהם איש החסד. והגבורה שרש נשמת יצחק שנק' פחד יצחק. והת"ת הוא שרש לבחי' יעקב שהוא ממדת הרחמים שכלול משניהם וכמ"ש אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי כידוע. ולהבין ביאור כ"ז הנה תחלה יש להבין במ"ש לך ה' הגדולה בה"א ולמה בש"ע אומרים האל הגדול הגבור והנורא כמ"ש בכתובים. אך הנה ידוע שהה"א מורה לשון נוקבא שהה"א הוא בחי' ההתפשטות לאורך ורוחב כו' כמו מדת הגדולה שהוא מדת החסד הרי יש מדה זו דחסד כמו שהוא בעצם מהותה במשפיע שנק' איש טוב וחסד בעצם טרם שבא לכלל השפעה לזולתו המקבל החסד אבל כאשר מתפשט ממנו חסד למקבל ה"ז בא רק בבחי' חיצונית הארת החסד שבמשפיע שאינו בא אלא לפי ערך כלי המקבל לבד שהוא רק בחי' הארה א' המתפשטת מעצם מדת חסדו וכלא חשיבא לגביו כזיו השמש שבטל ונכלל בעצם השמש כו' שא"א שיבא עצם החסד כמו שהוא בבחי' התפשטות ההארה שלו בלבד למקבלים כו'. וכך יובן למעלה במ"ש לך ה' הגדולה כו' בה"א וכמו כי עמך מקור חיים כו'. דהנה כתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה שעיקר בנין כל העולמות מאין ליש בא מבחי' החסד העליון דאצי' שהוא הנק' בשם גדולה לפי שהחסד והגדולה ענין א' הוא ממש ולהיות שעיקר הגדולה הוא רק בחי' התפשטות לבד שחוץ לעצמותו אך בזה ניכר גדולתו העצמי אע"פ שאין ערוך כלל לבחי' התפשטות הגדולה לגבי עצמות גדולתו כמו שהתפשטות החסד למקבלים אינו רק הארה א' בעלמא מעצם מדת החסד. מ"מ עיקר שלימות הגדולה והחסד הוא כשבא לכלל השפעה למקבלים דוקא כמאמר במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כו' שזהו ענוה יתירה לצמצם א"ע להשפיע למקבלי' מגדולת חסדו העצמי דלגדולתו אין חקר בבחי' א"ס ממש וז"ש לך ה' הגדולה בה"א שהוא בחי' התפשטות הגדולה וחסד עליון בשביל התהוות העולמות דבה"א ברא"ם מאין קעו, אליש שהוא בחי' המל' שז"ש כי אמרתי עולם כו' כמ"ש והוכן בחסד כסא שהחסד דמל' מקבלת מחסד דז"א ע"י בחי' יסוד כנ"ל בפי' כי כל בשמים כו' ע"כ גדולה וגבורה בה"א שהן מדות המל' בבי"ע. לך הוי' בבחי' ביטול בתכלית כי בעצמות אור האצי' לא שייך לשון גדולה בה"א (אלא גדול וגבור כו' שהן מדות דאצי' כמו שהן בעצם בבחי' האצי' ממש שהאבות הן הן המרכבה לשם ממש). ומ"ש בש"ע תחלה אלקי אברהם כו' ואח"כ הגדול כו' משום דע"י העלאת מ"ן דאבות נמשך שרש המדות דאצי' מחו"ב דאצי' ממקור הראשון וז"ש אלקינו ואלקי אבותינו שהוא אבות העולם אבות המולידים למדות שנק' עולם (כמ"ש למעלה בפ' תולדות). וז"ש גדול ה' ומהולל מאד שזהו בהארת גדולתו בהשגות בנשמות ומלאכים דבי"ע אבל לגדולתו ממש אין חקר כלל ולכך א' לך ה' הגדולה כו' ועכ"ז ארז"ל ע"פ גדו"ל הו"י' כו' בעיר אלקינו אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו הר קדשו שזהו בהתגלות פנימית ועצמות גדולתו כמו בגילוי שכינה בג"ע והוא שנק' עיר שהוא ירושלים שלמעלה שנק' עיר אלקינו דוקא שהן צירופי אותיות התורה כידוע (וזהו שמאיר ע"י חסד דאברהם דוקא שלכך אמר תחלה אלקי אברהם ואח"כ נקרא הגדול בה"א ידיעה שמזה מתעורר בחסד העליון שיצא מאור הכתר להתחלק בקוין להיות מתפשט בחסד וגדולה בעולמות וזהו בהבראם באברהם כו' וכן הגבור ששרשו בבחי' אלקי יצחק כו'):
(ב) והנה אור הראשון דמדו' העליונו' דאצי' הוא בחי' החסד שהוא בחי' הגדולה כנ"ל (כידוע שבל' המקובלים הראשוני' היה נק' חג"ת דאצי' בשם גג"ת גדולה גבורה כו') ואור החסד הזה הוא שמאיר בכל המדות העליונות דאצי' כמ"ש בזוהר ע"פ יומם יצוה ה' חסדו דאזיל עם כולהו יומין עילאין כו'. וזהו שרש בחי' אברהם שנק' איש החסד כידוע שנאמר בו ואגדלה שמך והיה ברכה כו' לפי שהיה מרכבה לבחי' חסד עליון. וידוע דיש ב' מדריגות אור וכלי בכלל והכלי הוא בחי' החסד והאור הוא בחי' האה' לפי שהחסד הוא מסתעף מצד האהבה דוקא כמו שנראה בחוש שכל שהאהבה גדולה ביותר יותר יתפשט החסד לרעהו ואוהבו כו'. וכך היה מדת אברהם בבחי' האהבה והדביקות באלקי' חיים ולז' נק' אוהבי רחימא דמלכא כו' שהיה אור אהבתו ודביקותו עצמי' ותמידי' כל היום בהתקשרות עוז בכל לבו ונפשו רק לה' אחד בלי הפסק כלל אפי' רגע א' ממש וכמ"ש התהלך לפני כו' שזהו הילוך תמידי מדרגא לדרגא בכל יום כמ"ש בזוהר עמ"ש הלוך ונסוע הנגבה דאזיל מדרגא כו' בבחי' החסד והאהבה האלקי' שהוא הנגבה דוקא כו'. וזהו הנק' בחי' מרכבה כמרכבה לגבי הרוכב ממש שהוא בתכלית הביטול לגבי הרוכב עלי' כך היה נשמת אברהם בבחי' ביטול תמידי בתכלית לגבי אור האלקי בחסד דאצי' שעליו כו'. ועד"ז ממש היה מדת יצחק שהיה מרכבה כזה בבחי' הגבורה שהוא בחי' היראה ופחד ה' בתכלית הביטול ואימה יתירה כל היום בלי הפסק כלל ובבחי' פנימית היראה ופחד בלב עד שארכובותיו דא לדא נקשן כו' כמו פחד ה' שיהיה לע"ל ונק' פחד יצחק לפי שהיה מרכבה לבחי' קעו, בגבורה דאצי' כידוע. ועד"ז היה יעקב מרכבה לבחי' הת"ת דאצי' שהוא בבחי' הרחמים שכלול מאוי"ר חו"ג כו' (ופנימיות מדת הרחמים הוא בחי' הדעת כו' כמשי"ת) ולהיות שאור א"ס עצמו ממש שורה במדות דאצי' כמ"ש דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש ע"כ זכות אבות לא תמו כלל לחד מ"ד (וכמו שאנו אומרים במודים הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך הרי תלה הרחמים בחסד וחסד ברחמים כי פי' הטוב זה מדת הטוב דחסד דאברהם כמ"ש אך טוב וחסד כו' וכתיב כי טוב חסדך מחיים ומבחי' טוב וחסד זה נמשך הארת אא"ס ברחמים שזהו קו האמצעי דיעקב עד שלא כלו רחמיו וזהו הטוב כי לא כלו רחמיך ואז גם החסד שכלול ברחמים לא תמו חסדיך וזהו שאמר והמרחם כי לא תמו חסדיך וכמ"ש זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה מעולם דא"ס עצמו וז"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם קדמונו של עולם כידוע). והנה ג' מדריגות אלה דאבות הן המאירים בכנ"י שהוא בחי' המל' למעלה שעומדת לקבל מג' הקווין דאצי' חח"נ ובג"ה ודת"י כידוע בג' זמנים בשנה בפסח ושבועות וסוכות בפסח מאיר אור החסד דאברהם ובשבועות בחי' גבורה דיצחק (שבמ"ת היה בחי' פחד יצחק מקרוב כמ"ש וירא העם וינועו וגם התורה באש ניתנה כו') ובסוכות מאיר מבחי' רחמים דיעקב כמ"ש ויעקב נסע סוכתה כו' שהן המקיפים דסכך שהוא בחי' הרחמים דפני נשר כמ"ש כנשר יעיר קינו כו' כידוע. וכך הוא דרך פרט מאיר מבחי' הכלל דג' מועדי הוי' דבחי' חג"ת דאצי' גם בכל יום בג' התפלות בתפלת שחרית בחי' חסד דאברהם שהתפלות אבות תקנום ותפילת השחר תיקן אברהם ותפלת המנחה תיקן יצחק שהוא בחי' דין ומעריב תיקן יעקב שהוא בחי' ת"ת. וגם בכל תפלה בפרט יש ג"ר כמו בחי' חג"ת דאצי' בכלל והיינו ברכה ראשונה לנגד חסד דאברהם וכמ"ש אל עליון גומל חסדים טובים כו' וזוכר חסדי אבות חסד דאברהם לגאול לנשמות דבני בניהם באהבה דאברהם כו'. וברכה הב' אתה גבור הוא בחי' גבורה דיצחק והוא בחי' גבורה שבחסד להיות מכלכל חיים בחסד שזהו המזונות שבצפון דוקא כמאמר שולחן בצפון וגם תח"ה הוא בבחי' גבורה דע"י וכן ירידת גשמים שיורדים בגבורה שבחסד כו'. וברכה הג' אתה קדוש הוא בבחי' יעקב שכולל אהוי"ר דטהרה מביאה לידי קדושה שהן קדושת המצות שכלולים מחו"ג אוי"ר כו'. וגם בכל ברכה הראשונה שבש"ע אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כו' וכ"ז הוא מטעם שבכל יום ויום ממש נמשך ונשפע מהארות מדריגות האבות שהן המרכבה לחג"ת דאצי' בכנ"י למטה מטה ממש כמו שהן בעוה"ז בגופים חומריים שהרי האבות נקראים רועים שהן רועי ישראל לפרנס במחי' ומזון האלקי להחיות שרש נשמת כאו"א מישראל בג' מדריגות האלה אהוי"ר ורחמים עד שיכול כאו"א מישראל לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב כו'. ואע"פ שזהו פלא גדול מאד דאיך יגיע האדם למעשה האהבה האלקי' דאברהם שיעבוד מכח האהבה כמו שהיא במס"נ בביטול תמידי בתכלית כנ"ל ולהיות סור מרע בפחד אלקים קעו, גכמו פחד יצחק באימה גדולה תמידי הנ"ל וכה"ג במדת הרחמים דיעקב. אך באמת האבות שהיו מרכבה לחג"ת דאצי' הרי היה בהן הארת אא"ס ממש דאיהו וחיוהי חד כנ"ל ואיך יהיה הכח בנשמות שבגופים בע"ג לקבל כו' וגם הלא אא"ס אינו שורה כ"א על בחי' מרכבה שבבחי' ביטול בתכלית כנ"ל. אמנם עכ"ז הרי האבות נק' שרש האילן ומן השרש יומשך אל הענפים עד הענף היותר אחרון ממש כמ"ש הבאים ישרש יעקב כו' עד"מ שרש האילן הגשמי דיניקת השרשים מתפשטים בגוף האילן עד שיש לחלוחית חיות גם בענפים האחרונים ביותר כו'. וזהו שאנו אומרים אבל אנחנו עמך כו' בני אברהם אוהבך כו' מה יפה ירושתנו כו' דמדות דאבות ממש נמשך בירושה לבנים עד הדור האחרון ממש ולזה אמרו ישראל רחמנים בני רחמנים גומלי חסדים בני גומלי חסדים כו' והעיקר מה שאמרו ישראל מאמינים בני מאמינים כו' לכך יכול כאו"א לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב ממש וד"ל:
(ג) אך הנה עדיין יש להבין מאין יש כח בכנ"י לקבל הארה זו מן האבות אע"פ שהן ענפים המקבלים מן השרש מאחר שהאבות היו מרכבה עליונה בבחי' האצי' ממש דאיהו וחיוהי חד ממש כנ"ל אבל מאצי' לבי"ע כבר נפסק הארת הקו וחוט כו' ויש מסך מפסיק בין אצי' לבי"ע וכ"ש בירידת השפע עוד בהיכלות דנוגה שמשם נמשך הנה"ט שמעורב ברע הרבה כו' ואם היה האור מאיר מן האבות לכנ"י כמו שהוא ודאי היה כאו"א באהוי"ר אמיתית כאבות ממש ואנו רואים שיש הרבה חוטאים בפ"מ בפר"ע היפך פחד יצחק ואין עובדים מאהבה כלל כו'. אך הענין הוא דבאמת אע"פ שבגילוי גמור אינו מאיר כלל ממדריגת אהוי"ר דאבות אבל בבחי' ההעלם בנה"א בבחי' יחידה שבה מאיר בודאי בכל יום ממש מיד בקום האדם ממטתו והוא ע"י בחי' האמונה שהוא כמו טבע בנפשותינו בבחי' ירושה מאבות שע"כ אמרו ישראל מאמינים בני מאמינים דוקא והוא מאברהם אבינו שהיה המאמין הראשון בה' אחד בהכרה גמורה כמאמר בן ג' שנים הכיר את בוראו כו' וענין הכרה זו היה במוחו ולבו בתכלית הענין כמו שהוא לאמיתתו ממש כאלו רואה בעיניו ממש ועיקר ההכרה הוא בלב דוקא וכמ"ש בזוהר ע"פ נודע בשערים בעלה בכל חד לפום מה דמשער בלבי' דוקא והוא בחי' ראיית עין השכל שבלב שהלב מבין ומכיר כמ"ש בר"מ בעין השכל דבלבא אתחזי כולא כו' וזה יהיה לע"ל דכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' כמו בראייה חושית ונאמר כולם ידעו אותי בידיעה והכרה גמורה ע"כ קטן וגדול שוים יהיו ולא ילמדו איש את רעהו מפני שזהו ידיעה והכרה במהות ולא ידיעה שע"פ שכל והשגה ע"כ מקטנם ועד גדולם שוין וכזה היה באבות. אך מעלה יתירה היה בהם למעלה מבחי' ראייה והכרה והוא האמונה שהיא למעלה מן הטעם ושכל לגמרי רק היא תוקף התקשרות עצמות הנפש באלקות ע"כ תאמין הנפש באמונה שלימה וחזקה ביותר עד שתוכל למס"נ על קדה"ש בלי טעם ודעת כלל כידוע שזה יש בכאו"א מישראל גם קל שבקלים רק שזהו יש בהעלם ובכח לבד קעו, דבבחי' יחידה שבנפשו וכידוע בענין גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי' כו' שאם היה בגילוי גמור היה צדיק גמור בכל דרכיו כו'. ואמנם אפס קצה אור תוקף האמונה מאיר מן ההעלם לגילוי בבחי' הדעת והכרה הנ"ל במוח ולב והוא מה שנקבע אחדות ה' בלב ומוח כללות נש"י בהכרה והרגשה גמורה כאלו רואה ממש וזהו לפרקים בכל עת ושעת הכושר ובמועדים ושבתות וכה"ג. אך ברוב הזמנים אין זה בא בגילוי גמור בהכרה שבלב ומוח בבחי' ראי' הנ"ל אלא רק בבחי' הודאה במוח במחשבה בעלמא כמו שאומרים מודים אנחנו לך שאתה ה' אלקינו כו' וכן בק"ש שמייחד יחוד אלקות בא' שמע ישראל כו' בע"ס דאצי' איך שמיוחדים במאציל וכן מאצי' לבי"ע ביח"ת דבשכמל"ו ואע"פ שאין זה נתפס בהכרה וראיה בלב ממש מ"מ נתאמת הדבר מאד במחשבתו במוחו וגם בלבו בבחי' הודאה שבשכל ובלב יש בזה בחי' ביטול בחיצוניות עכ"פ שהוא ההסכם לקבלת עומ"ש באהבה בכל לבבך ובכל נפשך כו' וד"ל ומזה יכול להתפשט גם כל היום גם בטרדתו בעסקיו מאד שיהיה סור מרע בפ"מ ועשה טוב בכוונה ורעותא דליבא מאהבה שנשאר רושם בעלמא מאוי"ר שבק"ש והוא אשר מאיר בכאו"א מישראל רק לענין המעשה בלבד. אך א"כ לא היו חוטאים כלל והיו הכל צדיקים בפ"מ עכ"פ ואינו כן כנ"ל. הענין הוא מטעם הנ"ל שבבקר שמאיר בנשמת כאו"א מבחי' האמונה שנמשך מן האבות בירושה כנ"ל זהו רק בבחי' ההעלם מאד ביחידה לבד וכדי שתאיר מן ההעלם לגילוי גמור בהכרה וראיה שבלב כנ"ל צריך שיהיה ע"י ממוצע שעל ידו יוקבע אחדות ה' בלב כנ"י בלב הפנימי כמו שהיה באבות וכמו שיהיה לע"ל והנה הממוצעים לזה הן הנה השבטים ששרשם בעולם הבריאה בבחי' עלמא דנוק' והן הממשיכים לכנ"י ממדריגת האבות ממש כו'. והענין הוא כידוע דהשבטים הן למטה מן האבות שאין קורין אבות אלא לשלשה שהן בבחי' השרשים והשבטים הן הענפים כמו ענפי שבטי האילן דהגם דנופו בתר עיקרא גרירא מ"מ כאשר מושכים הענף והשבט יכולים להמשיך גם השרש שגם עיקר האילן וגופו נמשך אחר הענפים כשנמשכים ונכפפים למטה כו'. וכך יובן למעלה בשרש השבטים שהן אורות הנמשכים מן הג' אבות שהן מרכבה באצי' ממש כנ"ל שמהאבות בעצמם לא יכלו כנ"י לקבל בחי' אחדות ה' שיוקבע בלבם בבחי' ביטול כמוהם שהן בבחי' מרכבה (ועוד מטעם שנפסק הארת הקו"ח מאצי' לבי"ע) אלא ע"י אמצעות השבטים דוקא שהשבטים מקבלים מן האבות מאצי' לבריאה כענפי האילן שמושכים גוף האילן כנ"ל והוא בחי' מרכבה תתאה די"ב בקר בים של שלמה ולמעלה היינו מרכבה דפני אריה כו' שכל אחד ואחד כלול מג' אבות חג"ת כידוע ויש בשבטים מבחי' האבות ממש בעלותם בבחי' האצי' כמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה להודות לשם הוי' דאצי' ממש ואח"כ הן יורדים מאצי' לבריא' ומבריא' ליצי' עד סוף עולם העשיה להאיר ולהמשיך גילוי אחדות ה' בלב ומוח כאו"א בבחי' הכרה וראיה הנ"ל גם בנשמות השפלים ביותר וממילא נמשך האור קעז, אממדריגות האבות בעצמם שנק' גופא דאילנא באמצעות השבטים מטעם שהענפים מושכים יניקות השרשים כו' להיות בא בגילוי מן ההעלם בכל נפש מישראל אה"ר דאברהם ויראה ופחד דיצחק ובחי' רחמים דיעקב עד שכאו"א יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם כו' כנ"ל וד"ל. והנה בחי' המשכה זו שע"י השבטים בכנ"י הוא ביח"ת דבשכמל"ו דוקא וכידוע שזהו שהשבטים אמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד דהגם שהאבות היו בבחי' האצי' ממש והשבטים בעולם הבריאה (שנפסק שם הקו"ח) מ"מ אמרו כך אין בלבנו אלא אחד ממש לפי שהיו האבות והשבטים מעין דלע"ל דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ביחוד א' למהוי אחד באחד ממש. ולזאת גם עכשיו שיש מסך מפסיק בין אצי' לבריאה מאיר בשבטים הארת האצי' ממש ומשם יכולים להאיר בכאו"א בנר"נ שבו באמרו בשכמל"ו שיהיה בו הכרה וראיה באחדות ה' כנ"ל וד"ל. (וזהו שאומרים ובידך כח וגבורה כח מבחי' החסד ואהבה דאברהם לחזק כח הנשמה באמונה הפשוטה וגבורה מפחד יצחק ולגדל ולחזק לכל ע"י השבטים כו' וד"ל):
(ד) ובכ"ז יובן מ"ש למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך. פי' דרכיך הוא דרך הוי' שהוא בחי' הילוך וקירוב להוי' באהב' האלקי' דאברהם אוהבי הנ"ל שנא' בו כי ידעתיו אשר יצוה את בניו ושמרו דרך הוי' כו' ודרך זה דאהבה דאברהם נמשך בכנ"י בכל דור וכן יראתך שהוא בחי' פחד יצחק כנ"ל. אך מצד עונות המבדילים כמו מחיצה של ברזל כו' ע"כ תתענו ה' מדרכיך ע"י הקליפות שמבלבלים ומפסיקי' לדרך ה' לתעות מן הדרך וכן תקשיח לבינו מיראתך שיסור מן הלב כל יראה ופחד ה' דבחי' יצחק מצד שאין גילוי אלקות דאחדות ה' שבאבות נמשך בכנ"י בבחי' גילוי דהכרה וראי' הנ"ל רק מרחוק ה' נראה להם בבחי' אמונה בהעלם גדול מאד והוא לפי שמדריגות האבות שהן המרכבה רמה ונשגבה מאתנו ואין אנו ראויים לקבל וגם לא נוכל לקבל השפע מהאבות בעצמם ולא עוד אלא שתתענו ה' מדרכיך ותקשיח כו' לבלתי נתקרב ולזאת מתמיה למה תתעינו ה' ואם שאין אנו ראויים מ"מ שוב עכ"פ למען עבדיך שבטי נחלתך פי' שוב מלמעלה למטה להאיר מדרכיך ויראתך בחי' האבות בנו למען עבדיך הקטנים והן שבטי נחלתך שהן השבטים שהן בחי' ממוצעים להיותם ענפים המסתעפים מן השרשים ומהם ועל ידם יגיע לנו השפע אור דמדריגות אוי"ר דאבות גם בהיותינו למטה מטה מאד בהסתר פנים כו' לבלתי ידח ממנו נדח וד"ל. והנה כל מה שיש בכח השבטים העליונים להאיר ולהמשיך בכל דור ובכל זמן בכללות נש"י גם מבחי' אהוי"ר דאבות שנק' גופא דאילנא כנ"ל הגם שאין ערך כלל בין השבטים שהם רק בחי' מרכבה תתאה דשכינה בעולם הבריאה (שהן ד' דגלים שמאירים בד' מחנות מיכאל וגבריאל ופני אריה כו') לגבי האבות שהן מרכבה עילאה באצי' ממש דאיהו וחיוהי חד כנ"ל אין זה רק ע"י בחי' הרחמים לבד שהוא בחי' מדת יעקב שנק' בריח התיכון שמבריח מן קעז, בהקצה לקצה דהיינו גם לבחי' סוף כל המדריגות דבי"ע שנק' קצה התחתון מקצה העליון דבחי' פנימי' הכתר שבו שורה אא"ס עצמו בדרך כללות וז"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך שנק' נחלה בלי מצרים כלל לפי שמדת הרחמים אין לו שיעור למעלה ואין לו סוף למטה כלל וז"ש ועתה לא יבוש יעקב כו' ומכחו של יעקב דוקא הוא שיש ביכולת השבטים להמשיך גם מן האבות דאצי' שנק' גופא דאילנא כנ"ל וכמ"ש הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל כו'. והענין הוא כידוע בפי' מה שאנו אומרים ברחמיך הרבים רחם עלינו פי' ברחמיך הרבים ברחמיך דוקא לפי שבאמת עיקר הרחמים אינו נופל רק על דבר המושפל ביותר מצד ערך הרוממות ביותר כמו מלך גדול שירחם יותר על עני ושפל ביותר שמפני עוצם השפלות דעני ועוצם הרוממות של המלך תגדל הרחמי' ביותר וכל שאין הרוממות כ"כ והשפלות אינו בשפלות וירידה כ"כ ימעט יותר מדת הרחמים כידוע שהשר אין בו רחמים כ"כ כמו במלך ועל העשיר לא יחול הרחמים כ"כ כו' וזהו הרחמים הבא במדה ושיעור דוקא לפי ערך הרוממות ולפ"ע השפלות אבל למעלה במדת הרחמים העליונים אינו בא כפי סדר ההשתלשלות מעליון לתחתון שיש בזה שיעור ומדה לפי ערך ירידת האור מלמעלה למטה אלא הרחמים הוא בא מעצמות א"ס ב"ה שלמעלה מסדר ההשתלשלות לגמרי שעליון ותחתון שוין ממש וכמ"ש כחשיכה כאורה כו' מאחר שנק' סובב כל עלמין בהשוואה אחת ממש כידוע א"כ אי אפשר לנו להשיג ערך הרחמים אשר עלינו מאחר שאנחנו כבר נתונים בסדר ההשתלשלות שיש בזה שיעור ואיך נדע אמיתית הרחמים אשר עלינו מעצמות א"ס ב"ה שלמעלה מן ההשתלשלות לגמרי דהיינו למעלה מבחי' תחלה וסוף שמשם ודאי הרחמים בלתי שיעור ומדה כלל שלא לפ"ע רוממות ושפלות מאחר דהכל שוין ממש וכמו שיש רחמנות על העולמות השפלים כעולם שלנו כן ממש יחול הרחמים על עולמות ביותר כג"ע ועולם הבא וגם על עולם האצי' שאינם רק יו"ד תיקונין דאפיק לון כו' כמו לפני עצמי' רוממות המלך יחול הרחמים על השר הגדול כמו על העני ועבד קטן בשוה ממש. וא"כ כמו שאנחנו לא נוכל להשיג הרחמים אשר עלינו שהוא בא מן העצמות ממש שלמעלה מן ההשתלשלות ואנחנו כבר בבחי' סדר ההשתלשלות כך גם בעולמות העליונים ביותר כעולם האצי' וגם עולם דעקודים ונקודים כו' וגם בבחי' א"ק שנק' אדם דבריאה מאין ליש כידוע ג"כ הרחמים מן העצמות דא"ס ממש שלמעלה מן ההשתלשלות דקו"ח כו' גם הם אינם מכירים ומשיגים ערך הרחמים אשר עליהם מעצמות המאציל אחר שכבר באו בסדר ההשתלשלות דעו"ע ע"י כמה צמצומים בירידה אחר ירידה ע"י צמצום הראשון דקו"ח כו' וד"ל. אך ורק למי נודע אמיתית הרחמים אשר על כל בחי' ההשתלשלות דאבי"ע מראש לסוף אין נודע זה רק לעצמות א"ס ב"ה ממש שהוא יחיד לבדו מרומם ומתנשא לגמרי מימות עולם והוא עצמו בעל ההמשכה להיות מקור לנאצלים ונבראים ע"י הצמצומים ומאחר שהוא בעל ההמשכה ובעל הצמצום הוא יודע ומכיר קעז, גאיכות גודל הרחמים אשר על כל ההשתלשלות והוא באמת בלתי שיעור כלל לפי שהוא ית' רם ומתנשא מכל ההשתלשלות שלא לפי ערך הבא ברוממות ושפלות מאחר שהכל שוין לפניו וכולל עומק רום ועומק תחת כא' ממש כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות כו' כנ"ל וד"ל. וזהו שאנו אומרים ברחמיך דוקא הרבים בלי גבול ושיעור דסדר ההשתלשלות רחם עלינו לפי שאנחנו שכבר באו בהשתלשלות אין אנו יודעים ומשיגים לרחמנות זאת שלמעלה מן ההשתלשלות לגמרי וכך הוא גם בעולמות העליונים ביותר כנ"ל וד"ל. (וזהו כמו הרחמים שבבחי' המקיפים העליונים שמאיר על העולמות בבחי' מקיף וסובב מרחוק בלתי נודע ומושג להם כלל והן ד' מקיפים בכלל נגד ד' עולמות דאבי"ע והוא מה שאומרים אדון עוזנו צור משגבנו מגן ישענו משגב בעדנו. אדון עוזנו מקיף דאצי' צור משגבנו מקיף דרחמים דבריאה מגן ישענו ביצי' משגב בעדנו בעשי' כו') (ויובן זה עד"מ אדם שבונה בנין מיגיע כפיו והמשיך בזה מחשבתו ורצונו וחכמתו ומדותיו לפי שעה שעסק בבנין שכלולים הכל במח' אחת לבדה שחפץ ורצה בבנין זה וא"כ אם יחוס על מעשי ידיו הרי נכלל בזה הרחמים על כל מה שנמשך מאתו ברצון ושכל ומדות שפעל על ידם כא' ממש בשוה וד"ל. וכך הוא למעלה כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה רק חפץ חסד א' שעלה ברצונו הפשוט שנקרא מחשבה א' דכלא חשיבא ממש לגבי מהו"ע א"כ יפול הרחמים על הכל בשוה). וזהו הטעם שיכול להיות המשכות מדריגות האבות ממש גם בעולם העשי' בנשמות שבגופים גשמיי' ע"י השבטים כנ"ל מצד בחי' הרחמים דוקא דבחי' יעקב דוקא שמבריח מקצה העליון שהוא עצמות א"ס שבפנימי' הכתר עד קצה התחתון בסוף עולם העשי' כאחת ממש מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו כל ענין השבחים שבפסד"ז שלפי ערך השבח בגדולות רוממות א"ס ב"ה יגדל מזה ערך הרחמים על כל ההשתלשלות כמו כאן שא' המלך המרומם לבדו כו' ע"כ אמר אח"כ אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו כנ"ל וד"ל:
(ה) ובזה יובן ג"כ ענין הברכה שניה לפני ק"ש אה"ע אהבתנו כו' חמלה גדולה כו' בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים כו' כן תחננו ותלמדנו ואח"כ אמר אבינו אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל כו'. ואין לדברים אלו סדר וטעם למה פתח בענין האהבה ותלה בה החמלה ורחמים כו'. וכן במ"ש בעבור אבותינו כו' כמו שהם ממש בטחו בך ותלמדם כו' גם אנחנו נקבל מדריגתם שזה א"א מאחר שהאבות היו בבחי' ביטול תמידי בבחי' מרכבה כנ"ל. אך הענין הוא משום דהשרש ומקור להתעוררות ר"ר העליונים הנ"ל מאחר שהיא באה מלמעלה מן ההשתל' לגמרי כנ"ל א"כ אין זה ביכולתינו לעורר הר"ר הנ"ל ע"י אתעדל"ת מטעם הנ"ל שאין ידוע הרחמים רק לבעל ההמשכה והצמצום הראשון כו' שזהו פי' ברחמיך דוקא כו' אבל רק מצד בחי' האה"ר העצמיי' שבעצמותו ית' ממש לנש"י מצד שרשם שעלו במח' בבחי' פנימי' ועצמות ממש הוא שמתעורר ברחמים הרבים עלינו דוקא וז"ש אה"ע קעז, דאהבתנו ע"כ חמלה גדולה ויתירה שלמעלה מן ההשתלשלות חמלת עלינו וכמ"ש אה"ע אהבתיך ע"כ משכתיך חסד כו' וד"ל. ואח"כ בעבור אבותינו שהאבות הן המרכבה ממש כנ"ל וזהו שבטחו בך ממש ושרש נש"י מאבות דהיינו חו"ב דאצי' שבמדות חג"ת שהן אברהם ויצחק כו' שקיימו כל התו"מ ברוחני' דאצי' וזהו ותלמדם חוקי חיים לעשות כו' כן תחננו ותלמדנו ממש כי יכול לימשך מגופא דאילנא בענפים המסתעפים מהם גם לנשמות שבגופים ע"י השבטים כנ"ל מצד בחי' כח הר"ר העליונים שבאה מכח האה"ע הנ"ל שנמשך מקצה העליון לקצה התחתון כנ"ל. ואח"כ אמר אבינו אב הרחמן רחם עלינו פי' אחר שהזכיר זכות חסדי אבות לבנים בעבור אבותינו כו' שיכול להיות הפסק באור שפע זו כנ"ל בפי' למה תתענו ה' מדרכיך כו'. אמר עוד שיומשך הרחמים מן בחי' העצמות דא"ס ממש שלמעלה הרבה מבחי' האבות והיינו כמו ששרש נש"י קשורים בעצמותו ממש ונק' אבינו ממש כמ"ש כי אתה אבינו ואברהם לא ידענו כו' וד"ל. וזהו שאמר אבינו אב הרחמן אבינו ממש וכמ"ש כי הוא עשנו ולא אנחנו כו'. וע"כ משם יומשך הרחמים בבחי' עצמיות דא"ס ממש כמו הבן יקיר לי כו' המו מעי לו רחם ארחמנו כו' ולזאת נק' אב הרחמן שהוא למעלה גם מן הרחמים הגדולים הנ"ל שלמעלה מן ההשתלשלות וגם למעלה מבחי' אה"ע אהבתנו כו' ומשם יכול להיות שיהיה בלבנו בינה להבין כו' שיהיה כח בלבנו מעצמנו להבין ולהשכיל כו' (משום דכח המוליד בדומה לו ממש וכמ"ש מה שמו ומה שם בנו כו') וזהו ותן בלבינו בינה שיהיה הלב מבין ומכיר בבחי' ראי' והכרה שבלב דוקא ולא בהודאה שבשכל לבד כו' וכמ"ש בינה ליבא בה הלב מבין כו' ופי' מבין הוא המבין דבר מתוך דבר דוקא דהיינו מן ההתבוננות התהוות יש מאין עד רום המעלות בצמצום הראשון דקו"ח כו' יבין דבר מתוך דבר זה בהיפוך שבאמת קמי' עצמותו ית' כלא חשיב ממש וה"ז מיש לאין דהיינו מיש האמיתי לבחי' אין כו' וכמ"ש במ"א בפי' כי אל דעות ה' כו' שזהו בחי' ד"ע שהוא מיש לאין היפוך בחי' ד"ת שמאין ליש כו' וד"ל (וזהו מצד שנק' אבינו אב הרחמן ותן בלבנו זו להבין דאדם אדמה לעליון ממש כו' וד"ל) וזהו אבינו אב הרחמן דוקא שמצד התעוררות דרחמי' העצמי' דאבינו אב הרחמן הוא ע"כ יתן בלבנו כו' ושרש הרחמים הללו באה מלמעלה מאה"ע ונק' אה"ר העצמי' ממש וזהו שמסיים להבין ולהשכיל באמיתתו ממש כנ"ל ואח"כ לשמוע לשמור לעשות ולקיים בפ"מ שזהו למעלה ממדריגות האבות שלא קיימו התו"מ רק ברוחניות כמ"ש במ"א וד"ל (ואח"כ אמר והאר עינינו בתורתך להשיג בה יח"ע דאורות עליונים כמ"ש בפיקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך ממש ודבק לבינו במצותיך ממש כמ"ש רחבה מצותך מאד כו') וממילא מובן מזה שכאשר יהיה בלבינו בינה זו שיעוררו ר"ר העליונים שהרי בהיפוך מזה אמר כי לא עם בינות הוא ע"כ לא ירחמנו עושיהו וכמארז"ל דכל מי שאין בו דיעה אסור לרחם עליו לפי שהרחמים ודעת ענין א' הוא והוא בחי' יעקב קו האמצעי קעח, אכו' לפי שבבינה הוא שרש הרחמים המקיפים הנ"ל כידוע בענין בחי' מקיפים דאימא דסוכה וכמ"ש כנשר יעיר קינו כו' וד"ל:
(ו) וזהו וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו כו'. פי' לבן זה ידוע שיש ב' מדריגות בלבן א' בחי' לבן דקליפה שמתחת הפרסא המפסיק בין אצי' לבריאה שהוא בחי' חשמ"ל דנוג"ה דבריאה ויצי'. והוא מ"ש לבן ליעקב עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי כו' שהוא ההבדלה בין ע"ס דקדושה שבאצי' שנכללים ביעקב שהוא קו האמצעי שלא יאירו למטה דרך הפרסא הנ"ל שהוא הגל של אבנים שנק' גל עד כו' וגם מן ההיכלות דנוגה דבחי' לבן שלמטה לא יעלה למעלה לקבל שפע יניק' מן האצי' שהוא בחי' יעקב שנק' בעל עולם האצי' כידוע וז"ש אם אני לא אעבור כו'. והמדריגה הב' בלבן הוא בבחי' לובן העליון דקדושה שהוא למעלה מעולם האצי' ובחי' הפרסא המפסיק בין עצמות המאציל לנאצלים נק' חשמ"ל העליון והוא ענין הגל הזה של אבנים שהאבנים הן בחי' אותיות כידוע וכאשר יהיה האותיות בסדר בצירופים יאיר בהן ועל ידן כל האור העליון של עצמות המאציל לבא בגילוי באורות הנאצלים ביתר מכפי המדה ויתבטלו ממציאותם (כמו עד"מ השכל של המשפיע שמאיר ונמשך ע"י אותיות הדבור למקבל כו'). אך הגל של אבנים הן בלתי סדר זה אצל זה אלא מונחים זה על גבי זה בגובה כו' עשוים להפסק ולהבדלה דוקא. וכך הוא למעלה בהיות ידוע שאין ערוך כלל בין אורות האצי' לגבי עצמות המאציל כי לא נאצלו רק ע"י צמצום דבחי' קו"ח שהוא הנק' קו המדה שמודד כל אור וכלי ופנימי' ומקיפים כו' וע"כ נעשה בחי' פרסא מפסיק בין הכתר לנאצלים והוא שנק' חשמ"ל העליון (כמ"ש ישת חשך סתרו כו') שאם לא היה בחי' פרסא זאת היה הילוך האור ושפע מעצמות המאציל לנאצלים בתמידות ולא היו יכולים להתקיים במציאותם באור וכלי כו' (ועד"מ מכח עצמות השכל שבנפש אם היה מאיר כמו שהוא באור השכל שבמוח שמוגבל בחומר וצורה הי' מתבטל ממציאת שכל וסברא לגמרי אלא הוצרך להיות בחי' פרסא מפסיק להאיר דרך שם והוא הנק' קרומא דאוירא כו' כמ"ש במ"א) והוא הפרסא שמפסיק בין כתר לחכמה (וכך יובן בכללות השפע שצ"ל ע"י פרסא דוקא) וכך גם מאור הכתר לנאצלים צ"ל ע"י הפרסא (שזהו בחי' קרומא הנ"ל) לפי שע"ס שבכתר עצמו גדול הרבה מכל האורות דאצי' שלא יכילו אורו כלל כ"א ע"י בחי' צמצום דפרסא הנ"ל. וכן מלמטה למעלה אם היו אורות דאצי' עולים למעלה לפנים מגדר הצמצום שלהם מן המאציל מאחר שאין פרגוד ופרסא ומחיצה מפסקת כלל הרי ודאי היו מתבטלים שם ממציאותם כמו ענין התכללות הנר בפני האבוקה ממש כו' וד"ל ולזאת תיקן המאציל בחי' פרסא ופרגוד הנ"ל (שנק' מעקה כמ"ש בע"ח) בינו לנאצלים כדי שיתקיימו באופן מציאותם מן המאציל בלי יעלו למעלה לקבל שם ביותר ממדתם ולא ירד האור מן העצמות אליהם קעח, בבהארה יתירה מכפי מדתם ממאמר דקו המדה כו' וד"ל. וזהו מ"ש עד הגל הזה שזהו שאמר לבן העליון דקדושה שהוא בחי' לובן העליון מקור כל החסדים הפשוטים שבעצמות המאציל (כמשי"ת) עד הגל הזה להפסיק בינו לנאצלים אם אני לא אעבור אליך לעולם האצי' שהוא יעקב מלמעלה למטה ואם אתה לא תעבור אלי מלמטה למעלה כנ"ל עד כי נסתר איש מרעהו כו' (כמ"ש ישת חשך סתרו כו'). וביאור הדברים בכלל ידוע שבחי' אור הכתר ממוצע הוא בין עצמות לנאצלים ויש בו מבחי' האחרונה שבעצמות ממש שנחשב בבחי' א"ס ממש וא"א שיבא האור ושפע ממנו אפי' בחכ' וכמאמר דאפי' אור צח כו' אתחשך קמיה עה"ע כו' רק בבחי' הצמצום דבחי' קרומא כו' הוא שיכול להשפיע בג' קווין דאצי' והוא מה שנק' הכתר ראש ושרש לנאצלים כו' וד"ל. וידוע דיעקב הוא בריח התיכון שמבריח לקצה העליון דבחי' פנימי' הכתר ע"כ היה ביכולת יעקב להמשיך מבחי' לבן העליון כל האורות הנעלמים בעצמות המאציל והוא בחי' עקודים נקודים ברודים כו' וכמ"ש בני לבן מאת כל אשר לאבינו הציל כל הכבוד הזה כו' (וכמשי"ת) וזהו עד הגל הזה ועדה המצבה כו' לפי שכבר המשיך יעקב בכל עולם האצי' כל הכבוד העליון שבעצמות המאציל מן ההעלם לגילוי וגם הבנות לאה ורחל כו' (כמשי"ת) לזאת נתעורר לבן לעשות גל של אבנים להפסיק בינו ליעקב שלא יעבור עוד אליו מלמטה למעלה והוא לא יעבור מלמעלה למטה כו' (ועכ"ז גם אחר שנעשה הגל הזה להפסיק ולהסתיר לפנימי' אור הכתר כנ"ל יצאו נשמות גבוהות מבחי' ומדריגות דעצמות המאציל שבפנימי' הכתר להאיר באבי"ע ביתר מכפי המדה והראשון היה נשמת משה שנאמר (כי טוב הוא כו') מן המים משיתיהו מבחי' מ"ע שלפני הצמצום דפרסא הנ"ל המפסיק בין כתר לחכ' כו' וע"כ על ידו ניתן התו"מ לישראל לתקן גם לעה"ד טו"ר בהמשכות גילוי אלקות מעצמות המאציל באצי' ואצי' לבי"ע ואין הפרסא מפסיק כלל וכלל וכגילוי נבואת הנביאים וכן בעליות הנשמות למעלה מן הפרסא שבין אצי' לבריאה ועולין עד למעלה מן הפרסא שבין הכתר לנאצלים כו' וכמו שהיו נשמות גבוהות כאלה שבאו מלמעלה מן הפרגוד המפסיק בין המאציל לנאצלים והיה בהן הביטול בתכלית גם בגופם יותר מן המלאכים כמו נשמת אליהו שעלה למעלה בגופו (וכן חנוך דכתיב ביה ויתהלך כו' ואיננו כי לקח אותו אלקים שהוא בחי' חשך סתרו הנ"ל שהוא שם אלקים שבפנימית הכתר כו') ומה שהיה באליהו ביטול ממציאות כ"כ שזהו למעלה מכפי סדר ההשתלשלות בקו המדה באו"כ דאצי' ומאצי' לבי"ע כו' א"כ בהכרח שהיה שרש נשמתו מלמעלה מן הפרסא הנ"ל וז"ש אליהו חי ה' אשר עמדתי לפניו לפניו ממש היינו לפנים מן הפרסא המפסיק להסתיר לנאצלים שהוא הגל הזה כו' וע"כ אמר חי ה' כו' אם יהיה טל ומטר כ"א לפי דברי שהיה ביכולתו להוסיף אור הטל העליון שנק' טלא דבדולחא כו' שנאמר בו כי טל אורות טליך שבפנימי' ע"י שהוא שרש תח"ה כו' וכן מטר בהמשכת מ"ד ממקור החסדים ומה שהיה בגופו ביטול קעח, גבמציאות יותר ממשה לפי שהיה מבחי' ב"ן שבפנימי' הכתר כידוע דאליהו גי' ב"ן ומשה בחי' מ"ה שמשה היה מבחי' מ"ה שבפנימי' הכתר ע"כ היה בנשמת משה יותר ביטול העצמי וכמ"ש ונחנו מ"ה מה ממש וכמ"ש מה שמו ומה שם בנו כו' כידוע ועכ"פ מה שנמצא במשה ואליהו בחי' הביטול במציאות כ"כ יותר משאר נשמות הצדיקים ששרשם ג"כ באורות דאצי' הי' זה מפני ששרשם היה מלפני הפרסא הנ"ל וכמו שאם היה האור מאיר מעצמות המאציל ממש באו"כ דאצי' היה בהן ג"כ בחי' הביטול ממציאותם וממעמדם כו' כנ"ל וד"ל. ועד"ז הי' עוד נשמות גבוהות ביותר גם אחר חורבן בית שני כמו נשמת רחב"ד שהתפלל והיה נחש כרוך על עקבו ולא הפסיק כי לא הרגיש כלל וכלל והענין הוא כידוע דשרש הקליפות למטה הוא מנחש הקדמוני דחויא קטיר לרגלוהי דנוק' כמ"ש ואתה תשופנו עקב כו' והוא תכלית קטנות הדינין והגבורות קשות שנאחזים ברגלוהי דמל' דקדושה ולפי שהיה שרש נשמת רחב"ד מלמעלה מן הפרסא הנ"ל שהוא בפנימית ועצמות אור הכתר היה ביכולתו בתפלתו להמשיך ממקור החסדים הפשוטים שלמעלה מסדר כל בחי' ההשתלשלות דאבי"ע עד שהיה דוחה לבחי' הקטנות דגבורות קשות גם למטה מטה עד בחי' נה"י דנוק' דהיינו עד גם במל' דמל' דעשי' שלא היה נחש הקדמוני יכול לקבל יניקה גם שם כמו שיהיה לע"ל אחר הבירור דעה"ד בשלימות דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ לגמרי ובלע המות כו' ולזה גם שהיה נחש כרוך על עקבו לא הרגיש בו ולא הפסיק לתפלתו כלל והקדים לבא למים ומת הנחש כמבואר בגמ' וכמ"ש בכתבי האריז"ל וד"ל וזהו האות על רוממות מעלת נשמתו שהיה עולה בתפלתו למעלה משרש האצי' להמשיך חסדים גדולים ביתר מכפי קו המדה להמתיק כל הדינין הקשים כו' והוא מפני שהיה בנשמתו וגם בגופו בחי' הביטול במציאות ביותר מכפי המדה הניתן ע"פ סדר ההשתלשלות דאבי"ע כנ"ל במשה ואליהו ע"כ גם שנחש היה כרוך על עקבו כו' וד"ל. וכך היו עוד הרבה נשמות גבוהות שבאו מלמעלה מן הפרגוד הנ"ל היה בהם בחי' הביטול בתכלית עד שיצאו מגדר ההשתלשלות דאו"כ דאצי' דהיינו ביותר מכמו שהוא באצי' מקור חוצבם מטעם הנ"ל וכמו נשמת רשב"י שאמר בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא כו' שהיה ניצוץ משה מבחי' מ"ע כו' וד"ל. וכן היה נשמות הסבות כמובן בזוהר וגם באמוראים היה נשמת רב יהודה ג"כ בבחי' ומדריגה זאת שהיה בבחי' הביטול במציאות מאימתא דמארי עליה בתכלית יותר מכפי המדה כו' וע"כ כל לימודו היה בסדר נזיקין להשפיל יניקת החיצוני' שהן ד' אבות נזיקין כו' וכד שליף חד מסאני' הוי אתי מטרא כו' כי היה בבחי' ומדריגה דרחב"ד כו' וכנשמת אליהו וכה"ג היה הרבה נשמות (וזהו ענין ד' שנכנסו לפרדס שהוא בפנימי' הכתר להוסיף אור משם לאגברא ימינא על שמאלא כו' ור"ע יצא בשלום) וידוע דבחי' מסך המבדיל למטה בין אצי' לבריאה תלוי במסך המפסיק בין המאציל לנאצלים שאם יבקע קעח, דהאור מאצי' לבריאה בודאי זהו בא מבקיעת האור ממאציל בפרגוד העליון לאצי' וזהו שא"ל עד הגל הזה ועדה המצבה שהוא ב' מיני חשמ"ל עד הגל הזה לשון דכר הוא הפרסא בין כתר לנאצלים ועדה המצבה הוא בין מל' דאצי' לבי"ע ועל שניהם אמר אם אני לא אעבור אליך כ"א ע"י צמצום דשם אלקים כו' שאם יעבור האור משם שלא ע"י צמצום זה יתבטלו ממציאותם כו' וגם אתה לא תעבור אלינו מלמטה למעלה כענין תפלת רחב"ד וכיוצא בו (שזהו הטעם שהיה רחב"ד עושה נסים גדולים לשנות הצירופים דאותיות הטבע כמו שאמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק כו' פי' מי שאמר בשרש ומקור האותיות דיו"ד מאמרות שלמעלה מן החכמה משם יוכל להיות שינוי וחילוף שיאמר לחומץ וידליק כו' וכה"ג כל התפלות שלו להחיות החולה המסוכן וכה"ג ואין זה אלא מפני שעלה נשמתו למעלה מן הפרגוד ופרסא הנ"ל או שנבקע הפרסא הנ"ל והאיר מן המאציל בתוס' אור בחכמה ומדות דאצי' וכן נבקע הפרסא שבין אצי' לבריאה עד סוף העשי' בא האות לשנות הצירופים דאותיות הטבע כו' וכך היה ענין קי"ס שנבקע הפרסא שמאצי' לבריאה וכך עד רום המעלות כמ"ש במ"א) וכך הוא בכל ע"ש שאז עליות העולמות נשמות ומלאכים דעשי' עולים ביצי' וכן מיצי' לבריאה ומבריאה לאצי' עד בחי' העצמות ממש כו' וד"ל:
(ז) ומעתה יש להבין למה קריאת שם לבן לבחי' לבן דקדושה הנ"ל שלמעלה מעולם האצי'. להיות ידוע בהבדלת מראה הלבן על שאר המראות אדום וירוק שהוא בחי' מראה עצמיי' ולא מראה צבועה כי מראה הלובן אינו נבדל מעצם הדבר כי הוא עצמו עצם הדבר ע"כ נמצא הלובן בכל חלקי חלקיו הקטנים כו' משא"כ שאר המראות אדום וירוק אינן עצם הדבר רק מורכבים בו (וראי' מן הפשתן הלבן שמלבנים אותו רק ע"י כביסה לבד להוציא העכרורית שבו ממילא מתלבן כי עצם הוא משא"כ המראה אדום כו' וכמ"ש במ"א באריכות בענין טעם בגדי לבן דכה"ג ביוה"כ כו') וכך יובן למעלה בעצמות המאציל לגבי אורות הנאצלים מאתו שהוא אור פשוט בתכלית הפשיטו' ועצמות כמשל מראה הלבן שהוא עצמי ואין בו גוון מורכב כלל כמו עד"מ לובן מראה הקלף שכותבין עליו ומציירי' בו אותיות שהקלף הוא מראה לבן עצמי וכל מה שכותבין ומציירין אותיות עליו הוא המורכב עליו כו' שנק' תואר ולא עצם כמ"ש במ"א (ומבואר בזוהר ע"פ אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון כו' שהן ע"ס הנאצלים שנמשכו מעצמות המאציל וזהו עשה לו לגרמי' כו') וכמ"כ עצמות האור דא"ס שנק' לובן העליון שהוא אור פשוט בתכלית (והוא הנק' טהירו עילאה כו' וכמו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר כו') וכל מה שנאצל מאורו העצמיות הפשוט אין זה מעצמו ומהותו ממש אלא כמו ציור תואר שמציירים על העצם הפשוט שהן כמו גוונים ומראות מורכבים ואפי' גוון ומראה אור החכ' דאצי' אינו אלא מראה ותואר לבד לגבי בחי' עצמות המאציל ממש דלית מת"ב כו' ואין בו גוון כלל וכלל קעט, אואפי' מחשבה דחכמה נקרא רק גוון לבד שהוא בא בבחי' צמצום כמו ציור הגוון על שטח הלבן דקלף לבן וכה"ג כל הספירות והאורות דאצי' וכמ"ש אליהו אנת עילאה על כל עילאין אפיקת עשר תיקונין וקרית לון ע"ס כו' עד חכים ולא בחכ' ידיעה כו' אלא לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין כו' עד ולאו מכל אינון מדות כלל (אף מדות וספי' שלפני האצי' כידוע). והנה ידוע דיעקב היה בחי' מרכבה לבחי' ת"ת דאצי' ושרשו בקו האמצעי שכולל כל האצי' (שהוא שם מ"ה מלגיו כו') וע"כ זה היה כל עבודתו אצל בחי' לבן העליון הנ"ל שהוא עצמות אור המאציל שנק' לובן העליון שאין בו גוון כלל אפי' גוון דאור החכ' כו' כנ"ל שיומשך ממנו מבחי' ההעלם ע"י אור הכתר הממוצע שנחשב מעצמות המאציל לבא לידי גילוי אורות בכלים באצי' בבחי' התיקון שזהו כללות ענין ההצלחה שהצליח ה' ליעקב בצאן לבן שהיה רועה צאנו שהוא כל פרטי מעשה עבודת יעקב העליון להוציא מההעלם העליון לגילוי כל האורות עליונים מבחי' לובן העליון כו' כמו בציור תואר מראה על העצם הפשוט וכענין אפיקת עשר תיקונין כו' כי מצד עצמות המאציל יכול להאציל עד אין קץ ושיעור ובאופנים אחרים כו' והיינו כללות ענין התחבולות שעשה יעקב במקלות אשר פצל ברהטים ליחמנה כו' שיולידו עקודים נקודים כו' (כמ"ש בס' הקבלה) וזהו שאמר יעקב ללאה ולרחל והחליף את משכורתי עשרת מונים אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקודים ואם כה יאמר עקודים כו' כי דרך כללות נאצלו ע"ס מעצמות המאציל לבד והן יו"ד נקודות דבחי' התוהו כידוע ויעקב הוא בעל עולם התיקון כידוע שזהו ענין ריבוי מיני התחלקות האורות ולהיות בבחי' פרצוף אדם שהוא ריבוי ההתכללות כו' כדי שעי"ז יהיה תוס' אורות עליונים בכלים מכלים שונים (שזהו ענין עקודים נקודים וברודים בכלל) ואמנם כ"ז הרי תלוי בעצמות רצון המאציל אפי' מאמר קו המדה שיהיה אופן ההמשכה כך ולא כך ובמדה ושיעור כו' כמ"ש אפיקת עשר תיקונין כו' והרי יכול הוא להחליף ולשנות ברצונו מכפי אופן הקדום מדבר להיפוכו מזה לזה מאחר שכל האצי' אינו רק כמו בחי' ציור המשכה בתואר ומראה לבד כנ"ל וזהו שאמר יעקב בעל עולם האצי' על בחי' לבן העליון והחליף את משכורתי עשרת מונים שהוא לנגד ע"ס דאצי' בכלל שברצון עצמות המאציל החליף את משכורתי שהיה שכרו בצאן נקודים וטלואים כו' שמחליף ומשנה באופן המשכתם מן ההעלם לגילוי מאחר שהוא מקור הממשיך אותן והוא עצמו אור פשוט בתכלית כנ"ל למעלה מע"ס לגמרי ויכול להאציל עד אין קץ ובמהות ואופן אחר שאינו בבחי' חכ' ומדות כלל ע"כ יש ביכולתו לשנות בהן עצמן בחילוף מזה לזה כמו שיכול להאיר אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד כו' והן התחלפות האורות בכלים ביו"ד מינים לפעמים כך ולפעמים כך לפי אופן רצון הפשוט של עצמות המאציל כו' שנק' לובן העליון כנ"ל וזהו אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך פי' אם כה יאמר אם יגלה רצונו הפשוט שיהיה גילוי האורות בבחי' קעט, בנקודים וזה יהיה שכרי וילדו כל הצאן נקודים ואם כה יאמר שיחליף רצונו הקדום וכה יאמר כו' לפי שבידו להחליף ולשנות מטעם הנ"ל וד"ל לפי שידוע בס' הקבלה שבחי' עקודים נקודים וברודים דאצי' הכל בא ונמשך מקדמו' עצמות המאציל בדרך ציור והמשכה לבד כמשל הנ"ל בציור הגוונים על העצם הפשוט כו' וע"כ כל מה שמשתלשל ממנו להיות בחי' עקודים נקודים כו' אינו אלא בבחי' האמירה לבד כמ"ש אם כה יאמר כו' שהוא כענין הציור ותואר (רק לאחזאה כו' כנ"ל) ואינו מבחי' עצמותו ומהותו כלל כו' וע"כ הוא מחליף עשרת מונים אם כה יאמר המאציל עקודים כו' ואם כה יאמר כו' מצד שאין זה שינוי כלל בבחי' עצמות לובן העליון בין בחי' עקודים לבחי' נקודים כו' כנ"ל וד"ל (ויכול לשנות כמו שירצה מטעם הנ"ל וזהו עשרת מונים ל' חשבון סכום כולל שהן מספר עשרה ויו"ד מונים הן מאה כפירש"י שהחליף תנאו מאה פעמים והיינו לנגד ע"ס שבכתר שכלול כאו"א מיו"ד כידוע). ואמנם בכל מה שחילף ושינה הכל היה ברצון יעקב דוקא בעל עולם האצי' וילדו כל הצאן נקודים ועקודים כו' שזהו לפי אופן דבחי' התיקון דוקא בריבוי אופני התכללות האורות בכלים מכלים שונים (שזהו כענין התו"מ עכשיו שבאים האו"כ במדה לפי מדת החכמה דשם מ"ה דלגיו כו' כמשי"ת בפ' וישלח) ואמנם אע"פ שהחליף משכורתו עשרת מונים הכל עשה יעקב בעבודתו שילדו הצאן עקודים נקודים כו'. ובמה היה עבודתו שהיה יכול להמשיך כן עד שנאמר בו ויפרוץ האיש לרוב ויהי לו צאן רבות כו' הענין הוא מצד מדתו מדת הרחמים שנק' בריח התיכון שמבריח מקצה העליון לקצה התחתון דהיינו מבחי' פנימי' הכתר ששם אור עצמות המאציל עד קצה התחתון דבחי' המל' שע"י בחי' התעוררות רחמים רבים בעצמות המאציל שאין לו שיעור למעלה ולפ"ע הרוממות הרי הרחמים מתפשט על הכל בשוה כנ"ל בפי' אלקי עולם ברחמיך הרבים ברחמיך דוקא שהוא הרחמים עליונים שלמעלה מן ההשתלשלות שזהו בחי' לובן העליון מקור כל החסדים הפשוטים (כמשי"ת) ולהיות יעקב מעורר במדתו מדת הרחמים למעלה במקור הרחמים שלמעלה מן ההשתלשלות דאבי"ע ע"כ הגם שהחליף ושינה אם כה יאמר נקודים כו' וילדו כל הצאן נקודים שהיה נמשך כל האורות העליונים (שנק' צאן לשון יציאה ובקיעה) וכמו לע"ל דכתי' אז תעבורנה הצאן ע"י מונה שהן נשמות ישראל שנק' צאן קדשים (כמשי"ת בפ' וישלח) והוא לפי שע"י הרחמים יומשך למעלה מכפי המדה ויומשך דוקא בבחי' התכללות דחו"ג שהן בחי' עקודים נקודים וברודים שהוא בחי' עיקר התיקון כי יעקב להיותו בבחי' הרחמים הוא בחי' הת"ת שכלול מכל מיני גוונים והוא העושה וממשיך לבחי' הציור ותואר דע"ס אורות בכלים באופנים מתוקנים דוקא וד"ל. וכנ"ל בענין השבטים שהיה ביכולתם להמשיך מאצי' לבי"ע עד סוף העשיה להמשיך בכאו"א מישראל מבחי' האוי"ר דאבות ממש שנק' גופא דאילנא והכל ע"י בחי' הרחמים דיעקב דוקא שנק' נחלה בלי מצרים שאין לו שיעור למטה כו'. וכך הוא קעט, גבענין העבודה דיעקב אצל לבן העליון להמשיך מעצמות המאציל לעולם האצי' שגם שאין ערוך כלל לנאצלים לגבי עצמות המאציל כנ"ל מ"מ ע"י בחי' הרחמים דיעקב שאין לו שיעור למעלה מעלה כו' היה ממשיך כל האורות דעקודים נקודים כו' מן העצמות בריבוי התחלקות וריבוי התכללות לאין שיעור ממש וכמ"ש ויפרוץ האיש מאד וכל מאד הוא בלי גבול לפי שאין שיעור כלל וכלל לריבוי אופני ההתחלקות ואופני ההתכללות דגוונים בעקודים ונקודים וברודים שהן מראות כלולים מכמה מדריגות הפכים כו' וד"ל. וגם אחר שהתחכם לבן ועשה גל של אבנים להפסיק בבחי' פרסא בינו לאצי' וכמ"ש אם אני לא אעבור אליך כו' ואתה כו' עכ"ז ע"י בחי' הרחמים דיעקב נבקע האור דרך הפרסא העליונה מעצמות המאציל לאצי' וכן מאצי' לבי"ע וכמ"ש ביעקב אז יבקע כשחר כו' וכנ"ל בענין השבטים שיכולים להעלות מבריאה לאצי' כמו עליות העולמות בשבת ולהוריד למטה בבי"ע וכמו תפילת רחב"ד שעלה למעלה מן הפרסא והוריד המשכות עד רגלוהי דנוק' וכה"ג יש כמה נשמות צדיקים בכל דור כו' וכל זה מצד בחי' הרחמים דיעקב שמעורר בעצמות המאציל שנק' לובן העליון כנ"ל וד"ל:
(ח) וזהו וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו כו'. דהנה מבואר למעלה דאע"פ שעשה הגל של אבנים להפסיק ולהסתיר ביניהם וכמ"ש לו עד הגל הזה כו' אם אני לא אעבור אליך כו' עכ"ז ע"י בחי' רחמים דיעקב נבקע האור מעצמות בפרסא העליונה כו' (וכמ"כ הגל הזה הפסק גמור בין אצי' לבריאה שהוא בחי' חשמ"ל התחתון לבלי יעלו באצי' מהיכלות דנוגה ששם בחי' לבן הארמי דקליפה חכמה דקליפ' שנק' ערמה כו' ונק' ארמי אובד אבי וז"ש אם אני לא כו' מלמטה למעלה ואם אתה לא תעבור כו' לרעה כו' וכנ"ל בפי' הב' דלבן כו') ועכ"ז ע"י בקיעה דיעקב מאיר הארת אור האצי' גם בנוגה דבי"ע לבררם כמו שיהיה לע"ל דכתי' ונהרו אליו כל הגוים ואמר אז אהפוך אל עמים כו' וכמ"כ בבחי' החשמ"ל העליון שמפסיק בין המאציל לנאצלים נבקע האור דרך הפרסא להמשיך הארת אור האצי' עד למטה גם בע"ש דנוגה דעשי' (כמ"ש בפי' ויברך אתהם). והטעם הוא לפי שהרחמים דיעקב מעורר למעלה מעלה במקור הרחמים העליונים שלמעלה מכל ההשתלשלות כנ"ל עד שהוא מעורר לבחי' חפץ חסד הראשון שבעצמות המאציל שנק' לובן העליון כנ"ל שיומשך ממנו אור האהבה והחסד העליון לכל ההשתלשלות דאבי"ע שממנו יוכל להיות כל יחוד עליון דמשפיע ומקבל שהוא בחי' מ"ה וב"ן שבכל הפרצופים העליונים דאצי' מראש כל המדריגו' עד סוף הכל וד"ל. וזהו וישכם לבן בבקר פי' בחי' לובן העליון שהוא מקור כל החסדים להיותו בבחי' חסד דא"ס הפשוט בתכלית כנ"ל כמראה הלובן העצמי שאין בו גוון כלל כו' והוא בחי' חפץ חסד הראשון שבעצמות המאציל שמתעורר בכל בוקר דוקא והוא בזמן תפלת שחרית דאברהם איש החסד כמ"ש וישכם אברהם בבקר שנק' בקר דאברהם דוקא כמ"ש בזהר ע"פ בקר אערך לך ואצפה כו' דהיינו בחי' קעט, דרב חסד דא"א דאצי' דבי' אחיד אבא דאצי' שהוא מקור לקו הימין דחח"נ דאצי' (שמטעם זה אמר דזכות אבות לא תמו וכמו שאומר והמרחם כי לא תמו חסדיך דהיינו מה שיהיה בבחי' חסד זה דאברהם מבחי' חסד דא"ס ממש הוא ע"י בחי' הרחמים דיעקב כמ"ש כה אמר ליעקב אשר פדה את אברהם כו' וכנ"ל) וזהו שאמר וישכם לבן בבקר דוקא. ואמנם מקור האור החסד הזה דבקר דאברהם הוא בא מבחי' מקור כל החסדים הפשוטים שהוא בחי' חסד דא"ס שנק' לובן העליון והוא מ"ש וישכם לבן בבוקר וכך הוא בכל יום דע"י השכמת הארת אור החסד הפשוט בבקר דאברהם נמשך רב חסד העצמו' לכל ההשתלשלות דאבי"ע כו' (ואע"פ שעשה לבן גל של אבנים להפסיק כנ"ל מ"מ בוקע אור החסד והאהבה עד שנותן כח לכל בניו ובנותיו כו' והוא מצד התעוררות הר"ר העליונים מפנימית א"ס על כל ההשתלשלות דאבי"ע ע"י יעקב כנ"ל שעי"ז נעשה המשכת לבן העליון בבקר כו'). וזהו פי' וינשק לבניו ולבנותיו דהנה ענין הנשיקין ידוע שהוא הבא מתוך ופנימי' הבל הלב דוקא כאב הנושק לבנו שהוא מבחי' מקיף דאה"ר העצמי' שנק' אתדבקות רוחא ברוחא כו' וכך יובן למעלה דנמשך בחי' נשיקין דאה"ר העליונה מעצמות לובן העליון לכל האורות דאצי' שנאצלו מבחי' הכתר לחו"ב ומחו"ב למדות ומל' כו' עד שיש בכל אחד ואחד בחי' נשיקין דאה"ר העליונה להכניס בהם אור האהבה העליונה שלמעלה מן ההשתלשלות דאו"כ כו' שמחמת זה יוכל כל או"א להאיר ג"כ באהבה וחסד שהוא בחי' טבע הטוב להטיב. וכידוע שבכלל ההשתלשלות דעו"ע כל עילה דבוק בעילתו ולא היה נמשך למטה להשפיע לעלול ומה שיש בו טבע החשק הזה להשפיע הוא בא מכח ומקור כל החסדים העליונים שניתן בפרט בכל עילה כו' וכן בתשוקת המקבלים לקבל השפע גם זה נמשך מכח ומקור כל בחי' הגבורות כו' שזהו בכללות ענין היחוד דדכר ונוק' שיהי' בהם כח להתחבר ולהזדווג יחד לעורר אהבה ותשוקה מזה לזה הכל הוא בא מכח ומקור שלמעלה מן כל ההשתלשלות דעו"ע כו'. וזהו וינשק לבניו ולבנותיו בניו הן בחי' הדכר שמשפיע לבנותיו בחי' נוק' בחי' המקבלים דהיינו לכל בחי' המשפיעים דשם מ"ה ולכל בחי' המקבלים דבחי' ב"ן שבכל פרצופים דא"א ואו"א וזו"נ דאצי' עד גם בע"ס דבי"ע כו' שיהיה בהם כח להזדווג יחד ג"כ בבחי' נשיקין וגוף היחוד שנק' אתדבקות רוחא ברוחא כו' הכל הוא בא מכח הנשיקין דלובן העליון לבניו ולבנותיו שבאצי' (והן השבטים שבני בנים כבנים ולבנותיו הן לאה ורחל והשפחות שלהם שיוכלו להזדווג ולקבל השפע מיעקב להמשיך למטה מטה וגם בכל פרטי תולדותיהם עד דור האחרון כו') (וכמו שאומרי' בברכה ראשונה דש"ע אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל שהוא בחי' החסד הפשוט הנ"ל שנק' לובן העליון גומל חסדים טובים שלו וקונה הכל הוא בבחי' פנימית הכתר דאציל' ומשם זוכר חסדי אבות בחי' חסד דאברה' לבנים ולבני בנים לעורר בהם אהבה ביחוד עליון דמשפיע ומקבל וזהו ומביא גואל שהוא בחי' יסוד כמ"ש אם יגאלך טוב כו' לב"ב קפ, אוהכל למען שמו באהבה באה"ר העצמי' שבא מכח הנשיקין דלובן העליון לבניו ולבנותיו בכל בקר כו' וד"ל). והטעם הוא לפי שבבחי' לובן העליון הזה בעצמו הרי הוא רם ונשגב למעלה מכל השתל' הפרצופים דבחי' משפיע ומקבל ע"כ יש בכחו ע"י בחי' נשיקין שנושק לבניו ולבנותיו לחברם וליחדם בהתעוררות אהבה ותשוקה מזה לזה כנ"ל ויהיה כל פרטי אופני יחודם בהעלא' מ"ן והמשכת מ"ד הכל כפי אופן בחי' הנשיקין של עצמות המאציל בהם להכניס בהם מאור האה"ר העצמו' שלו כנ"ל דוקא (וזהו שאומר מלך עוזר ומושיע ומגן פי' שעוזר ומושיע למשפיע ולמקבל דכמו שעוזר למשפיע שנק' בניו וב"ב כנ"ל כך עוזר ומושיע לבנותיו שהן בחי' המקבלי' דגם אותן הוא נושק להכניס בהן חשק הקבלה לקבל השפע מבחי' דכורא כו') ובכללות הן ב' עולמות עלמא דדכורא ועלמא דנוק' שיהיה כח התעוררות בעלמא דדכורא להשפיע לעלמא דנוק' ויהיה כח ועוז בעלמא דנוק' לעלות לקבל השפע מעלמא דדכורא כו' וכמ"כ בבחי' ההעלם וגילוי שנק' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגליא שיומשך מעלמא דאתכסי' מן ההעלם לגילוי בעלמא דאתגליא כו' וכמ"ש ברוך ה' כו' מן העולם כו' וכך גם בכל פרטי אופני ההשפעה מן בחי' המשפיעי' שהן בבחי' דכורא וכל פרטי אופני הקבלה דבחי' המקבלים שהן בבחי' נוק' הכל תלוי בבחי' נשיקין דלובן העליון בכל בוקר דוקא כנ"ל וד"ל:
(ט) ויברך אתהם. פי' אתהם דלכאורה מצד הנשיקין לבנותיו הול"ל אתהן ומצד הנשיקין לבניו הול"ל אותם ואם מפני שנשק לשניהם לבניו ולבנותיו שיוכלו להתייחד כנ"ל ג"כ הל"ל אותם כמ"ש ויברך אותם אלקים ויאמר פרו ורבו ומלאו את הארץ כו'. אך הענין הוא דפי' אתהם הן ב' תיבות את הוא בחי' הטפל והם אותיות מ"ה בהיפוך אותיות וכמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה כו'. והענין הוא כידוע דכל הנשמות דבי"ע שרשם למעלה בבחי' האצי' בנר"נ דאדם העליון כו' וירדו בהשתלשלות ע"י בחי' למ"ד כלים דז"א במל' דבי"ע כו' וכל נשמה בבואה לעולם מתלבשת בגוף גשמי שנלקח מהיכלות דק"נ שמעורב ברע הרבה כדי לברר ללבושים דנוגה שהוא הנה"ט שתעלה גם היא למעלה ביחוד העליון דקדושה והוא ע"י אהוי"ר ותשובה ומע"ט כידוע וז"ש ימי שנותינו דנשמות בגופים בהם בהיכלות דנוגה דע"ש דעשי' ע' שנה במספר כדי לברר לבחי' הטוב שבהם ע"י תו"מ ותשובה כו'. וזהו בהם אחוריים דמ"ה העליון שהוא שרש הנשמות כנ"ל. וזהו ויברך אתהם פי' את הטפל שהוא כמו בחי' לבוש דנה"ט שבבחי' נוגה דעשי' וכן בנוגה דיצי' ובריאה שמקבלים רק מבחי' החיצוני' דחיצוני' דבחי' מ"ה וב"ן דאצי' שנק' בניו ובנותיו. בירך גם אותם ע"י בחי' הנשיקין שיומשך בהם ג"כ גילוי אור יח"ע ויעשו תולדות ופירות למעלה ולמטה כו'. ואמנם לא יוכלו בחי' ע"ש דנוגה דבי"ע לקבל ברכתם גם הם רק ע"י ברכת ה' שבאצי' בנשמות דאצי' שהן נק' בניו ובנותיו כנ"ל ואח"כ יומשך הברכה גם לאת הטפל להם שהן לבושים דנוגה שיקבלו גם הם מברכתם והוא בע"ש דנוגה שלא יקבלו שום ברכה ושפע אם לא ע"י בניו קפ, בובנותיו ביחודם בבחי' האצי' וכמ"ש לאברהם והיה ברכה ונברכו בך כל משפחות האדמה שזהו ענין בירור והתכללות שלא יתברכו משפחות האדמה שהן ע"ש דנוגה רק ב"ך דוקא וגם בענין זה הוא מ"ש ויברך אותם אלקים ויאמר מלאו את הארץ וכבשוה שהענין הוא שיכבשו כל הארץ שיוכללו בהם ולא יהי' דבר חוץ מהם בבחי' ומדריגה בפ"ע אלא יהיו בהתכללות בהם שביחודם דוקא יקבלו גם הם וכמו שאמר שכל העולם לא נברא רק לצוות לזה כו'. וגם כאן אמר ויברך אתהם את הטפל להם שיוכלל גם הזרים שהן ע"ש דנוגה דבי"ע בה"ם שלא יקבלו שום שפע וברכה רק מברכתם ויחודם כמ"ש ונברכו בך דוקא וכך הוא כל יום ויום שמחדש מע"ב ממקור הראשון דבחי' חפץ חסד הנ"ל שנמשך מלובן העליון בכל האצי' שמנשק לבניו ולבנותיו שהן השבטים שנק' ב"ב שמאירים מאצי' לבי"ע להמשיך הברכה גם לע"ש דנוגה כו' וד"ל. ובכ"ז יובן ג"כ דגם שסיבת התעוררות החסד הפשוט דלובן העליון בא מחמת הר"ר שנתעורר ע"י יעקב דוקא מ"מ גם סיבת התעוררו' הר"ר על כל ההשתלשלות ע"י נשיקין דלובן העליון הוא בא וזהו אבינו אב הרחמן כו' (כמו הטוב כי לא כלו רחמיך כו') דמה שהוא אב הרחמן מחמת הנשיקין דאבינו באה"ר הוא בא ומזה נמשך הכח עד לב"ב שהן השבטים דאצי' שיהיה בהם ג"כ מכח נשיקין הללו שמנשק אב הרחמן הזה לבניו כו' שיהי' נמשך מהם כח ועוז לעורר את האהבה ג"כ למטה בבי"ע גם לנשמות בגופים כנ"ל כמ"ש שוב למען עבדיך שבטי נחלתך והוא בנשקו את השבטים דוקא שנק' ב"ב ונעוץ תב"ס דוקא וכמו ומביא גואל לב"ב כנ"ל וד"ל. והנה כל זאת שלבן מנשק לבניו ולבנותיו הוא בהשכמה בבקר אור דחסד דאברהם שהוא קודם זמן התפלה שנמשך בחי' נשיקין דלובן העליון בשביל שיהיה להם כח להתיחד בתפלה כו' אבל אחר התפלה שנעשו כל יח"ע דמ"ה וב"ן דאצי' כו' אז אמר וילך וישב לבן למקומו פי' וילך וישב שהולך הארת העונג ושעשועי' דבחי' נשיקין הנ"ל מעצמות המאציל ושב למקומו למהו"ע ממש שהוא בעצמות השעשועי' שלמעלה מכל ההשתלשלות דע"ס כמו שאמר דהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו דלמת"ב אפי' חכ' דאצי' כי אינו רק בחי' גוון וציור כו' כנ"ל. וזהו וילך וישב לבן דבחי' לובן העליון למקומו העצמי כו' ובכל בקר אור חוזר להשכים בבקר וינשק לבניו כו' ואחר זמן היחודים חוזר ושב למקומו וזהו הטעם שצריך להתפלל בכל יום כי הרי בכל יום ויום מחדש מע"ב באור חסד העליון דבחי' חפץ חסד הראשון וצריך להמשיך מחדש בכל יום מבחי' לובן העליון שינשק לבניו ולבנותיו בחי' מ"ה וב"ן דאצי' שיוכלו להתייחד כנ"ל ויברך אתהם כנ"ל לפני התפלה ואח"כ וילך וישב לבן למקומו כנ"ל וד"ל. ואח"כ ויעקב הלך לדרכו כי מיד שנסתלק הארת אור לובן העליון למקומו נמשך בחי' רחמים דיעקב למטה מטה וזהו לדרכו לבקוע האור בבי"ע להעלות ולברר לניצוצות שנפלו גם בנוגה וזהו ויפגעו בו מלאכי אלקים דוקא שהוא בחי' שם ב"ן המברר כו' כידוע וד"ל: