305

ז. שני אופנים: הפיכה לטוב, ואיבוד

זהו ההסבר גם של שני הענינים שבמשל – "עפר" ו"צרורות" – כי בענין של "לשפוט את הר עשו", יש שני אופנים ל"בירור" ומשפט:

א) האופן שבו יתברר ויזדכך עשו לעתיד לבוא, כפי שיארע למספר אומות שייהפכו לטוב²⁶, כנאמר²⁷ "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם... לעבדו...", וכנרמז במאמר חז"ל²⁸ "עתיד חזיר ליטהר", וחזיר הוא רמז למלכות אדום²⁹.

ב) את החלק שבעשו שהוא רע גמור יהיה צורך לאבד ולהשמיד לחלוטין, כנאמר³⁰ "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש... ואכלום ולא יהיה שריד"...

שני אופנים אלו דומים לשני הענינים של עפר וצרורות: עפר הוא דבר שמעלים ומסתיר, כבענינינו, שהעפר מסתיר את המרגלית; אך אין זה רע מוחלט, ואפשר להפכו לטוב, ואפילו להפיק ממנו תועלת, כקליפה השומרת את הפרי³¹ (וכפי שיהיה לעתיד לבוא "ועמדו זרים ורעו צאנכם"³²); ואילו מן הצרורות אין שום תועלת, כי אם להיפך, הם דבר מזיק (כביטוי הנפוץ בגמרא³³ לגבי נזקי בהמה), שצריך להשמידו.

ח. התעלות יעקב – על־ידי זיכוך עשו

יעקב מגיע לשלימות, כאשר תקויים ההבטחה "ורב יעבוד צעיר"^* באמצעות "לשפוט את הר עשו".

הסיבה בפנימיות הענינים לכך שעשו מכונה "רב", ושלימות יעקב תלויה ב"ורב יעבוד צעיר", היא, בדומה³⁴ לעובדה שאדם מדבר מוכרח להזדקק לחי־צומח־דומם (למזונו) כדי ש"יחיה האדם" ויקיים את המוטל עליו,

וכך לגבי "ורב יעבוד צעיר", – כי שורשו ומקורו של עשו נעלה משורש יעקב (ולכן הוא הבכור), כפי שמוסבר בספרי קבלה וחסידות³⁵, ששורשו של עשו הוא ב"עולם התהו", הנעלה מ"עולם התיקון" – דרגת יעקב.

וכאשר "מברר" יעקב את ניצוצות