305
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ז. שני אופנים: הפיכה לטוב, ואיבוד
זהו ההסבר גם של שני הענינים שבמשל – "עפר" ו"צרורות" – כי בענין של "לשפוט את הר עשו", יש שני אופנים ל"בירור" ומשפט:
א) האופן שבו יתברר ויזדכך עשו לעתיד לבוא, כפי שיארע למספר אומות שייהפכו לטוב26, כנאמר27 "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם... לעבדו...", וכנרמז במאמר חז"ל28 "עתיד חזיר ליטהר", וחזיר הוא רמז למלכות אדום29.
ב) את החלק שבעשו שהוא רע גמור יהיה צורך לאבד ולהשמיד לחלוטין, כנאמר30 "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש... ואכלום ולא יהיה שריד"...
שני אופנים אלו דומים לשני הענינים של עפר וצרורות: עפר הוא דבר שמעלים ומסתיר, כבענינינו, שהעפר מסתיר את המרגלית; אך אין זה רע מוחלט, ואפשר להפכו לטוב, ואפילו להפיק ממנו תועלת, כקליפה השומרת את הפרי31 (וכפי שיהיה לעתיד לבוא "ועמדו זרים ורעו צאנכם"32); ואילו מן הצרורות אין שום תועלת, כי אם להיפך, הם דבר מזיק (כביטוי הנפוץ בגמרא33 לגבי נזקי בהמה), שצריך להשמידו.
ח. התעלות יעקב – על־ידי זיכוך עשו
יעקב מגיע לשלימות, כאשר תקויים ההבטחה "ורב יעבוד צעיר"* באמצעות "לשפוט את הר עשו".
הסיבה בפנימיות הענינים לכך שעשו מכונה "רב", ושלימות יעקב תלויה ב"ורב יעבוד צעיר", היא, בדומה34 לעובדה שאדם מדבר מוכרח להזדקק לחי־צומח־דומם (למזונו) כדי ש"יחיה האדם" ויקיים את המוטל עליו,
וכך לגבי "ורב יעבוד צעיר", – כי שורשו ומקורו של עשו נעלה משורש יעקב (ולכן הוא הבכור), כפי שמוסבר בספרי קבלה וחסידות35, ששורשו של עשו הוא ב"עולם התהו", הנעלה מ"עולם התיקון" – דרגת יעקב.
וכאשר "מברר" יעקב את ניצוצות
הערות
- 26. ראה בכ"ז לקו"ת ראה ד"ה וכל בניך פ"ג.
- 27. צפני' ג, ט.
- 28. הובא ונסמן בלקו"ת שם. וראה לקו"ש חי"ב ע' 175.
- 29. ויק"ר (ועוד) ס"פ שמיני. ובכ"מ. וראה רש"י תולדות כו, לד.
- 30. עובדי' א, יח. הובא ברש"י ישן ריש פרשתנו. וראה רש"י ויצא ל, כה.
- 31. ראה של"ה יט, ב. אוה"ת נשא ע' ערב. סה"מ תרנ"ט ע' קעו. ובכ"מ (וראה סנהדרין נט, ב: שמש גדול). ולהעיר שקדימת עשו ליעקב הוא כקדימת הקליפה לפרי (ל"ת להאריז"ל ס"פ וישלח. אוה"ת בשלח ע' שס. סה"מ עת"ר ע' סג. ועוד).
- 32. ישעי' סא, ה.
- 33. ב"ק רפ"ב במשנה. ועוד.
- *. תולדות כה, כג.
- 34. ראה תו"א בשלח סה, ד ואילך. לקו"ת צו יג, ב. ובכ"מ.
- 35. ראה תו"א ותו"ח ר"פ וישלח. ובכ"מ.
רש"י על בראשית כ״ו:ל״ד - הטקסט מספריא
בן ארבעים שנה. עֵשָׂו הָיָה נִמְשָׁל לַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהילים פ'), הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר; כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים; כָּל מ' שָׁנָה הָיָה עֵשָׂו צָד נָשִׁים מִתַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אוֹתָם, כְּשֶׁהָיָה בֶּן מ' אָמַר אַבָּא בֶּן מ' שָׁנָה נָשָׂא אִשָּׁה, אַף אֲנִי כֵן:
בן ארבעים שנה [AND ESAU WAS] FORTY YEARS OLD —Esau is compared to a boar, as it is said, (Psalms 80:14) “The boar from the wood doth ravage it”. The boar when it lies down stretches forth its cloven hoof as much as to say, “See, I am a clean animal” (whilst really cloven hoofs are a feature of clean animals only in conjunction with another that is lacking in the swine). In the same way these dukes of Esau rob and extort and pretend to be honorable (Genesis Rabbah 65:1). For the whole forty years Esau enticed women from their husbands and ill-treated them; when he reached the age of forty he said, “My father took a wife when he was forty and I shall do the same” (Gen. R. 65).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

