להבין שרש הדברים הנ"ל

רעט, אבעז"ה ביאור על הנ"ל.

[ו] להבין שרש הדברים הנ"ל¹ באר היטב, איתא בס' התמונה² דהאי עלמא הוא בחי' שמיטה שני' שמיטת הפחד, דהיינו כל וי"ו אלפי שנין דהוי עלמא³ וחד חרוב הוא בחי' שמטה [שני'] שנק' שמטת הפחד וקודם לזה הי' שמטת החסד לכל וי"ו אלפי שנין שהיתה באופן אחר ממש בדקות ורוחניות יותר שהתורה הי' באופן אחר והעבודה הי' באופן אחר ובנ"א היו כמלאכים כו', ועתה בשמיטה זו השני' ממדת הגבו' שנק' שמטת הפחד העולם מגושם ביותר ועברו כל הצרות לישראל בחורבן בית ראשון ובית שני כו' הכל מצד שנמשכה ממדת הגבו' והפחד כו'. והנה ב' נשמות [לבד] נמשכו משמיטה ראשונה לשמיטה זו לתקן העוה"ז והם חנוך ומשה כו' כמשנ"ת⁴ וכמ"ש במשה כי מן המים משיתיהו⁵ פי' כי הוא נמשך משמיטה הראשונה שהוא שמיטת החסד שנק' מים⁶ ולז"א כי מן המים משיתיהו וגו' ולזאת ירדו ונמשכו ב' נשמות אלו משמיטה הראשונה לשמיטה שני' לתקן את השמיטה זו כו' וד"ל. וז"ש כי תקנה עבד עברי⁷ שמשרע"ה נק' ע"ע מצד שרשו שנמשך מעבר הנהר עליון הידוע שהוא למעלה מסדר ההשתל' כו' כנודע ולזה אמר לו הקב"ה כי תקנה ע"ע וגו', ותחלה צריך להבין [היטב] ענין ההפרש בין קונה לבורא הנ"ל בתו[רה] ע"ש.

רעט, בהנה ידוע ההפרש בין בחי' סדר והדרגת ההשתלשלו' בהדרגה וסדר מעילה לעלול וממדרגה למדרגה ובין בחי' [ש]למעלה מסדר ההשתל' שאינו נמשך בסדר והדרגת ההשתל' כ"א בבחי' דילוג ממהות למהות שלא כדרך השתלשלו', והיינו כמו עד"מ בנפש האדם שמבשרי אחזה אלוה⁸ כו' שהמדות נמשכות מהשכל כי לפי שכלו יהולל איש⁹ שהקטן שאין לו דעת מתאווה לדברים קטנים והגדול שיש לו דעת מתאוה לדברים גדולים שלפי ערך השגת שכלו כך ערך מדותיו שנמשך אחר הדברים [האלה] ששכלו משגת כו', מפני שהמדות נמשכות מהשכל בסדר והדרגה שיש להם ערך ויחוס אל השכל שבאופן מהות השכל כך הוא ערך המדות כו' ומהשכל¹⁰ נמשכת המחשבה ומהמח' הדבור כו', וכ"ז נק' סדר והדרגת ההשתל' דרך עילה ועלול שנמשכים בסדר והדרגה שהעלול יש לו ערך ויחוס אל העילה שלו כו' כנ"ל. ויש עוד בחי' ומדרגה בנפש האדם שבאה אליו שלא בערך¹¹ סדר והדרגת ההשתל' כ"א בבחי' דילוג כו', והיינו כענין מארז"ל אע"ג דאינהו לא חזו¹² מזלייהו חזי שכאשר האדם מפחד ואינו יודע ממה [הוא] מפחד כו' ע"ז ארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי שהפחד נמשך אליו מבחי' המזל שלו שלמעלה מבחי' הדעת והשכל שלא כדרך ההשתל' כו'.

אך באמת א"א למצוא בחי' ומדריג' זה שלמעלה מהשתלשלות בנפש האדם להרחיב הביאור בזה זולת למעלה נוכל לבאר יותר להבין הדבר [ע]ל מתכונתו כו', בהיות ידוע שיש בחי' עגולים ויושר¹³ למעלה פי' יושר הוא כללות סדרי ההשתל' שבינה נמשכה מן החכ' בסדר והדרגה עד שיש לה ערך ויחוס אלי' כו' וכן המדות מבינה כנ"ל במשל מע"ס הנאצלי' נמשכו ע"ס דבריאה כו' וכ"ז הוא בחי' יושר שהוא סדר השתלשלו' העולמות אבי"ע כו', ובחי' עיגולי' הוא למעלה מן ההשתל' הכולל הכל יחד בסקירה אחת ומקיף מכל צד בהשוואה אחת ואין נמצא בו בחי' מעלה ומטה כלל, כמשל עיגול הגשמי שאין נמצא בו מעלה ומטה כלל כמו הארץ גשמי' היא כדורית¹⁴ עגולה כתפוח כו' שאין נמצא בה בחי' מעלה ומטה¹⁵ כלל פי' שבנ"א היושבים על הארץ נדמה להם שהם למעלה אשר בנ"א הדרים [לנגדם] תחתיהם ממש (בעולם החדש אמעריקא¹⁶ ) הם רעט, געומדים ברגליהם למעלה ופניהם למטה והיו מצטרכים ליפול לגמרי, אך באמת לגבי בנ"א שלמטה נדמה שהם למעלה ואלו למטה, ובאמת כך הוא ששניהם למעלה שבדבר כדורית לא ימצא [בו] בחי' מעלה ומטה שאותם העומדים בצד דרום נדמה להם שאותם הצפונים הם למטה ואלו הצפונים נדמה להם להיפוך כו'. וכמו שהוא למטה בגשמי' כן שבעיגול הגשמי אין בו מי שימצא ראש וסוף מעלה ומטה כלל, כך עד"מ למעלה ממש בבחי' עיגולים הם המקיפים שלמעלה שנק' בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' ההשתל' הכוללם יחד בסקירה א' כולם כא' מראש לסוף בהשוואה א' ממש לכל צד בלי שימצא ראש וסוף כלל והיינו כענין מארז"ל בכמה מקומות בש"ס גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם¹⁷ ולא אמרו הוא יודע הכל כו', בהיות הרמב"ם ז"ל כתב שהוא היודע והוא הידוע והוא המדע¹⁸ כו' אין לך דבר שחוץ ממנו ית' ודבר זה אין הפה יכולה לאומרה ע"ש, בהיות המאציל ב"ה הוא רם ונשא לבדו מופשט מגדרי התוארים אלו בתכלית הפשיטות עד שהע"ס דאצי' אין להם ערך ויחוס אליו כלל ולכן כאשר נתארו בתואר זה שהוא היודע שזהו כפי הדעת הנמנה בין הע"ס דאצי' זהו שפלות גדול קמי' ית', ומה גם בבחי' הדעת ימצא בבחי' מעלה ומטה כאדם היודע ומקיף בדעתו שמצייר בדעתו כדומה שמים וארץ ובנ"א שעליה תחלה מקיף ומצייר בדעתו הראש הוא השמים ואח"כ הארץ ובנ"א כו' כדומה שנתפס בציור שכלו ודעתו הראש קודם לסוף, דלא סגי בלא"ה שיתפוס דעת כולם כא' בסקירה א' בלתי שתתפשט תחלה בדעתו הראש ואח"כ הסוף מפני שדעתו מתלבשת בתפסו הדבר ההוא והדבר ההוא נתפס בו ומוקף בו ולכך לא סגי בלא"ה כו'. ולכן כאשר נתאר את המאציל ית' ג"כ בזה שהוא היודע את כל סדרי ההשתל' עולמות אבי"ע כו' מרכ"ד עד סוכ"ד שיודע אף מחשבת בנ"א שלמטה שחושב בחדרים כו'¹⁹ אין לך כ"ד נעלם [ממך] כו' מוכרח להיות שהוא מתלבש בבחי' הדעת לידע מציאות כל הנבראים²⁰ הנפעלים מראש ועד סוף ימצא בו בחי' ראש וסוף שבדעתו יהי' מוקף תחלה הראש הנפעלים [oldpage_תיג] עליונים דאצי' ואח"כ דבי"ע כסדר השתלשלותן כו', אבל באמת המאציל ב"ה מופשט מגדר התוארים אלו בתכלית הפשיטות ואין בו מי שימצא ראש וסוף כלל כי הוא השוה ומשוה קטן וגדול²¹ שכולם בערך א' כלא חשיבי קמי' [ית'], ואעפ"כ הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות²² בכל פרטי פרטיות של הנבראי' אף מחשבות לבות האדם שבחדרי חדרים אין לך כ"ד נעלם ממנו כו' [כי] זהו כדרז"ל הכל גלוי וידוע²³ לפני מי שאמר והי' העולם, שאין הוא היודע את כולם שיתלבש בבחי' הידיעה וידע את כולם כי הוא מופשט מגדר התוארים רעט, דאלו לגמרי והידיעה הוא ממנין התוארים דע"ס דאצי' כ"א הכל גלוי וידוע לפניו, שהידיעה ממציאת כל הנפעלים בא לפניו לכך יתקשרו²⁴ כולם בסקירה א' מבלי שימצא ראש וסוף כלל דהיינו שבחי' הידיעה ממחשבות לבות בנ"א דעשי' החושב בחדרי חדרים בא לפניו והידיעה הראשיות מהנפעלים דאצי' כדומה כולן באין כא' בסקירה א' נסקרים להיות הכל גלוי וידוע לפניו דוקא כנ"ל. וזהו בחי' העיגולים שלמעלה מהשתלשלו' עולמות אבי"ע הכוללם יחד בסקירה א' מבלי שימצא ראש וסוף כלל והיינו בחי' כתר דאצי' שמל' דא"ק נעשה כתר לאצי'²⁵ המקיף הגדול הכוללם יחד בסקירה א' מבלי שימצא ראש וסוף כלל כנ"ל וד"ל.

והנה ²⁶ בדרך פרט אף בסדר ההשתלשלו' עולמות אבי"ע ימצא בחי' המקיפים שלמעלה מההשתל' המקיף לכולם כא' בהשווא' אחת [מכל צד] מבלי שימצא ראש וסוף כו', והיינו כמו בחי' תחתונה דאצי' הוא בחי' מל' דאצי' נעשי' ראש לעולם הבריאה בחי' עתיק דבריאה²⁷ שכל סדר ההשתל' של עולם הבריאה נסקרים בסקירה אחת בלי שימצא ראש וסוף שלגבי עולם הבריאה נחשבת היא לבחי' מקיף וסובב שלמעלה מן ההשתל' עד שהוא כוללם יחד בסקירה אחת כנ"ל וכן מל' דבריאה נעשה עתיק ליצי'²⁸ כו' ומל' דיצי' נעשה עתיק לעולם העשי'²⁹ כו' כנ"ל שכל עולם שלמטה בטל ונכלל בהעליון [הימנו] בתכלית ההתכללו' ונסקרו בסקירה אחת מבלי שימצא ראש וסוף כנ"ל וד"ל.

[ז³⁰ ] וז"ש ואלה המשפטים³¹ אשר תשים לפניהם, פי' תחלה בפ' יתרו³² נא' עשרת הדברות ששמעו ישראל מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו ואמרו למשה דבר אתה [עמנו] ונשמעה [פן]³³ כו', שלא יכלו לקבל השפע מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו זולת ע"י הממוצע הוא משרע"ה שהי' נשמתו מעבה"נ העליון הידוע שהוא בחי' המקיפי' שלמעלה מבחי' ההשתל' כנ"ל. ולזאת נאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שאמר הקב"ה למשה שהוא ישים המשפטים לפניהם שיהא עובר השפע אליהם ע"י משה דוקא והיינו מ"ש כי תקנה ע"ע שש שנים יעבוד כו', והיינו כמש[נת"ל] בתורה שמשה הוא בחי' הדעת עליון שהוא רעי' מהימנא הרועה וזן את ישראל להשפיע [להם] בחי' הדעת עליון שהוא פנימי' המדות, לעבוד הוא ל' עיבוד עורות לברר את המדות ולאהפכא מחשוכא לנהורא להפוך את המדות לקדושה להיות עבודם באופן אחד³⁴ ממש, שכ"ז עושה בחי' משרע"ה שנק' רע"מ³⁵ שנמשך מעבה"נ העליון כמ"ש בו כי מן המים רפ, אמשיתיהו שנמשך משמיטת החסד שמיטה ראשונה לעבוד הוא ולברר ולתקן את העוה"ז דקיימא וא"ש, וז"ש שש שנים יעבוד המה הוי"ו אלפי שנין מהאי עלמא שמשה הוא המברר אותן כו'.

ביאור הענין הוא דהנה כתי' וזרעתי את בית ישראל³⁶ זרע אדם וזרע בהמה וגו', פי' שיש ב' בחי' ומדרגות בכנס"י, הא' הוא בחי' זרע האדם שהמה הנשמות הגבוהות דאצי' כמו נשמות הנביאים והמיוחד שבתנאים כמו רשב"י³⁷ וחביריו שנמשכי' מבחי' אדם העליון דאצי' שרוכב על הכסא שהוא בבחי' שם מ"ה דתיקון דאצי' שלא הי' בשבירה מעולם, שהנשמות אלו א"צ לברר א"ע כלל כי אין מעורב בנפשותם בחי' רע כלל מאחר שנמשכו מאצי' [התיקון] שלא יגור במגורו רע כלל ח"ו, רק שכל³⁸ עבודתם בעוה"ז הי' באופן אחד ממש שכל עסקם בתומ"צ הי' בכדי להוסיף אורות באצי' כנודע ולא בשביל לברר בירורי נוגה כו'. והשני' הוא בחי' זרע בהמה שהמה הנשמות דבי"ע שנמשכו מהניצוצים דתהו שנפלו דרך שבירה לבי"ע שאלו נק' זרע בהמה ע"ש בהמה רבה שלמעלה מקור דבי"ע שלשם נפלו הניצוצות דתהו דרך שבירה שהמה מעורבים טו"ר יחד (או מחטא דעה"ד דאדה"ר המעורב טו"ר כנ"ל³⁹ ) אזי לזאת צריכים לברר הטוב שבהן מן הרע ולהפרידם זמ"ז בתכלית התבררות כו'. והנה ידוע כי בחכמה אתברירו⁴⁰ דוקא ע"י [חכמה] כח מ"ה⁴¹ הוא ש' מ"ה דתיקון דאצי' [מתבררי' הניצוצין דתוהו שנפלו בשבירה לבי"ע וע"י משרע"ה שנמשך מבחי' חכמה⁴² הוא שם מ"ה התיקון דאצי'] הוא עיקר המברר אותן כנ"ל, ולזאת הי' רועה נאמן של ישראל שהשפיע בתוך הזרע בהמה בחי' הדעת עליון שע"י דוקא יוכל לעבוד ולברר הטוב מן הרע ולאהפכא חשוכא לנהורא כנ"ל.

וז"ש משה [בעצמו] ונתתי עשב בשדך לבהמתך⁴³ כרועה ירעה עדרו שמראה לבהמתו מרעה טוב ושמן עשב השדה והם אוכלים מעשב השדה מקום מרעיתן שהראה להם הרועה וחיים⁴⁴ ממש ויש טלאים אשר אינם יכולים לילך⁴⁵ בעצמם לאכול מעשב השדה אזי הרועה מאכילן ומלעיטן כו' כמ"ש כרועה עדרו ירעה⁴⁶ בזרועו יקבץ טלאיו⁴⁷ ובחיקו ישא כו', כך [עד"מ למעלה] משה [הוא בחי' רועה נאמן הרועה את ישראל להשפיע⁴⁸ ] בזרע בהמה המה הנשמות הנמשכי' מבי"ע בחי' דעת עליון שיוכלו עי"ז לברר ולהפוך את המדות לקדושה ולהפריד הטוב מן הרע כו' והיינו דכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו', פי' שדה רפ, בהעליונה הוא בחי' חקל תפוחין קדישין⁴⁹ בחי' מל' דאצי' שנק' שדה כנודע שמשה משפיע בהשדה העליונה בחי' עשב לבהמתך המה הנשמות דבי"ע שינקו מן העשב ההוא ויקבלו חיותם כו'. והיינו שעשב הוא בחי' ש[ם] ע"ב ושי"ן⁵⁰ באמצע התיבה כו', פי' ש[ם] ע"ב הוא מדת החסד⁵¹ עליון שנק' בחי' מים שיורדי' מגבוה לנמוך⁵² שנשפעו מלמעלה מבחי' משה ד"ע דאצי' למטה לבהמתך הם הנשמות דבי"ע כנ"ל, אך השי"ן שבאמצע התיבה בא להורות שבהדעת הנשפע מבחי' משה כלולים ג' קוין עליונים דאצי' המה ג' אבות שהם חג"ת⁵³ דאצי' כצורת השי"ן שהוא בג' קוין כנ"ל, והיינו שהדעת הוא פנימי' [המדות] שכולל ג' קוין חג"ת ביחד והוא עיקר המקיים של המדות⁵⁴ והוא עיקר המברר אותן לאהפכא מחשוכא לנהורא כנ"ל, כנראה בעליל בנפש האדם המעורב טו"ר יחד שמתאוה בטבעו לכל חפצי עוה"ז [oldpage_תיד] [כל] התאוות רעות והגאוה ודומיהן כל המדות מגונות הרעות כו' וגם נמצא בו בחי' הטוב הוא האהבה והתשוקה לה' ית' כנ"ל, אך הטו"ר מעורבים יחד בתכלית התערובות ולזאת הדעת הוא המבדיל ומפריד הטוב מן הרע להיות הטוב מתברר בתכלית ההתבררות והרע יופרד בפ"ע וידחה לחוץ כו'. והיינו שע"י השכל לבדו לא יתברר הטוב שבנפשו להתהפך לקדושה כלל שאף כשישכיל בדעתו⁵⁵ גדולת ורוממות האל ית' איך שכולא קמי' כ"ח⁵⁶ אעפ"כ לא תתהפך לבבו לה' לבדו ולא להתאוות תאוות עוה"ז כו' זולת ע"י דעת דוקא יוכל להמשיך⁵⁷ מדותיו לה' לבדו, מפני שהדעת הוא בחי' ההרגשה שמרגיש אלקות בבחי' הרגשה וגילוי ממש כמו שמרגיש חיי נפשו בהרגשה ממש כך ירגיש חיות אלקי הנשפע בכל העולמות כמ"ש כי הוא חייך⁵⁸ שירגיש החיות הנשפע בכל העולמות ממקור החיים כחיי נפשו ממש וע"ז אמר לאהבה את ה'⁵⁹ כי הוא מקור החיים לכל חי כו', אבל מצד השכל אע"פ שמשכיל בשכל אעפ"כ יוכל לעשות בהיפוך השכל שזהו דרך האמונה בלבד וישראל מאמינים בני מאמינים⁶⁰ אעפ"כ ימצא בנ"י גנב[ים] וע"ע⁶¹ כו' כמארז"ל גנבא אפום מחתרתא⁶² רחמנא קריא כו' והיינו כנודע שהאמונה היא למעלה מן השכל בבחי' מקיף והעלם שנק' בחי' עטרת⁶³ כנודע. אבל כשיעמיק דעתו בזה וירגיש החיות השופע עליו ממקור החיים בבחי' הרגשה ממש כחיי נפשו שזהו בחי' גילוי אלקות ממש אזי תחלה יתמרמר לבבו מדוע הוא רחוק מאור פני מלך חיים⁶⁴ וימר לבבו מאד מזה וישוב בתשובה [שלימה] אליו ית' שזהו מדת הגבורה הנמשך מן הדעת למרת לבבו מאד, וירגיז יצ"ט על היצה"ר כדרז"ל לעולם רפ, גירגיז אדם⁶⁵ יצ"ט על יצה"ר כו' שענין הרוגז על יצה"ר הוא כשמשיג בדעתו ומרגיש גדולת הבורא ית' וערך ביטול הנפעלי' קמי' עתה יהי' ברוגז גדול על יצה"ר מדוע הסתיר ממנו והחשיך עליו האור אלקי כו' וכמ"ש בלק"א⁶⁶ [ע"ש], ואח"כ יעורר ר"ר על נפשו בהרגשתו בדעתו גודל עוצם ריחוקו מאור פני מלך ע"כ תגדל הרחמנות עליו מאד, ואח"כ יתעורר מזה באהבה אליו ית'. נמצא כל המדות אלו חג"ת נסתעפים מבחי' דעת דוקא כנ"ל שזולת הדעת והרגשה במקור החיים בבחי' הרגשה ממש לא יתמרמר לבבו על ההיפוך כלל ולא הי' ברוגז כלל על יצה"ר כי אינו מכאיבו⁶⁷ ומה עשה לו היצה"ר, וגם לא הי' מעורר ר"ר כלל על נפשו שאינו מרגיש הרחמנות כלל שלא יחסר לו מאומה אף שמשכיל בשכלו גדולת ה' ית' כנ"ל. נמצא עיקר המהפך את המדות הוא הדעת דוקא שהוא פנימיות המדות הכולל ג' מדות אלו חג"ת כנ"ל. וז"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך שמשה רועה ומשפיע בחי' דעת הכולל ג' קוין חג"ת בבחי' שדה העליונה בשביל בהמתך המה זרע בהמה הנשמות דבי"ע שינקו משם ויקבלו חיותם שיוכלו לברר ולהפוך המדות כנ"ל שהכל נשפע מבחי' משה דעת עליון דאצי' כנ"ל וד"ל.

[ח⁶⁸ ] וז"ש שש שנים יעבוד וגו' כמשנ"ת בתו[רה] ע"פ ואברהם זקן⁶⁹ בא בימים באינון יומין כו' הם הלבושים דתומ"צ אך הם נתלבשו בענינים גשמיים לכך צריך לזכך את הלבושים דתומ"צ ולכבס אותם במים עליונים כמ"ש כעדר הרחלים⁷⁰ שעלו מן הרחצה כו' רוחצות בחלב⁷¹ וגו' דהיינו בחי' ליבון הלכתא שמלבן את התומ"צ בלובן העליון כו' וכ"ז עושה מרע"ה רע"מ שרוחץ הרחלים במים עליונים וגם נותן מרעה טוב הוא עשב העליון כמ"ש ונתתי עשב בשדך וגו'.

ביאור הענין הוא, דהנה כתיב והיתה נפש אדוני⁷² צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך כו' שכל ניצוץ אלק[ות מ]ישראל מוכרח להתעלות ולצרור בצרור החיים להשיג נועם ה' ית' בג"ע ולהתענג על ה' ולהשיג זיו השכינה ב"ה שהוא נועם ה' אשר הוא קדמון ונצחי אין לו תחלה ואין לו תכלה⁷³ כו', שלא יוכל הנברא להסתכל ולהשיג נועם ה' ית' מרוב האור הנשפע מן הבורא ית' אשר אין ערוך ביניהם כלל, ע"ז מוכרח הזיו להתלבש בלבוש וכלי שהלבוש מלביש את האור ומסתיר[ו] וע"י אותו הלבוש יוכל להשיגו ולהתענג ממנו והיינו שהלבוש נעשה מבחי' תומ"צ שקיים בעוה"ז, שהתומ"צ הם חכמתו ורצונו ית' שנמשכו מבחי' אחוריים של החכמה ורצה"ע שהוא בחי' תחתונה של המאציל ב"ה שירדו למטה בסתר המדרגות להתלבש בענינים גשמיים של עוה"ז, ולזאת הם הלבושים המסתירים ומלבישים את זיו השכינה ב"ה שיוכלו הנבראי' להשיגו דרך רפ, דהלבוש ההוא כו'. וכמו עד"מ למטה באור הנר הגשמי המאיר מאד עד שלא יוכל העין להסתכל בעצם אור מחמת רוב הבהירות של המאור עצמו זולת ע"י מסך מבדיל ומסתיר עצם המסך⁷⁴ והאור מאיר דרך המסך אז יוכל העין לראות או כמו באור השמש כו', כך עד"מ למעלה ממש שהנבראים אינם יכולים להשיג ולהסתכל בנועם ה' ית' הוא זיו השכינה ב"ה בעצמו זולת ע"י לבוש ומסך עב המלבישו ומסתירו והאור הזורח דרך המסך העב יכולים הם להסתכל בו ולהשיגו, והיינו בחי' הלבושים דתומ"צ [ש]נעשים בחי' מסך עב לגבי זיו השכינה ב"ה להסתירו ולהלבישו בהיות הם נמשכים מאחוריי' דחכ' ורצון של המאציל ית' מבחי' תחתונה שבו ונתלבשו למטה בענינים גשמיים, [ל]כך הם יכולים להלביש את זיו השכינה ולהסתירו כמסך המבדיל ומסתיר על אור הנר או השמש או כדומה עד שהאור השופע דרך המלבוש והמסך יכולים הנבראים להסתכל בו ולהשיגו ממש ליהנות ממנו בבחי' הנאה ממש וד"ל. וזהו בחי' יומין שנק' לבושי' דתומ"צ שעשה האדם בחיותו ע"פ האדמה ע' שנה שלזאת ניתנה לו במדה ושיעור הימים שיחי' על פני האדמה ע' שנה או פ' שנה בשיעור זו שצריך לעשות לו לבושין לקבל העונג העליון בג"ע כו' כידוע. ובהיות ידוע שהימים הוא בחי' זמן שנמשכו מבחי' שלמעלה מן הזמן [כו'] והיינו שהזיו העליון שלמעלה מהזמן א"א להנבראים להשיגו זולת כאשר ירד למטה להתלבש בבחי' כלי ולבוש במקום וזמן ממש והם הם התומ"צ שהם הל[בושים] והכלים של זיו העליון [oldpage_תטו] שנתלבש בהם שהם נעשי' תחת הזמן במשך ימים ושנים ע"ש כדומה כנ"ל ולכך נק' תומ"צ בחי' יומין שהן בחי' הלבושי' כנ"ל שהכל א' שהזיו העליון מתלבש בכלי ולבוש בזמן ומקום וד"ל (וכמ"ש במ"א ע"ד [רז"ל] עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות⁷⁵ דוקא ע"ש ודוק היטב).

[ט] וז"ש שש שנים יעבוד וגו', פי' שמשרע"ה בחי' הדעת עליון דאצי' משפיע מוח הדעת למטה לברר את המדות ולזכך בחי' התו"מ שהם לבושים שעשה בעוה"ז תחת הזמן והיינו כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שמשה הוא רע"מ כרועה עדרו ירעה במרעה הטוב של עשב השדה וגם רוחץ עדרו במים כו', כך עד"מ משה רע"מ הנמשך ממים עליונים שבעה"נ עליון הידוע שנמשך משמיטה ראשונה שנק' שמיטת החסד כמ"ש בו כי מן המים משיתיהו וגו' הוא רוחץ עדרו במים עליונים לזכך את הלבושים דתו"מ והוא בהשפעת[ו] אליהם בחי' מוח הדעת בזמן התפלה שאז הוא בחי' ההתגלות וההמשכה מוחין דגדלות לכנ"י כו' שע"י בחי' מוח הדעת יזככו את הלבושי' דתו"מ ללבן ההלכות וע"ז נאמר רוחצות בחלב וד"ל. והנה תפלה היא מדרבנן⁷⁶ ורמ"ח מ"ע הם מדאורייתא מפני רפא, אשהעיקר המה המצות מעשיות שבקיומו המצות מעשיות עושה לעצמו לבושים לקבל הזיו השכינה ב"ה כנ"ל רק שהמצות נתלבשו בעניני' גשמיי' וצריך לזכך אותו שהזיכוך שלהם הוא ע"י מוח הדעת המתגלה בזמן התפלה כנ"ל וד"ל.

והנה נת' בתו' שע"י ג"פ קדוש שאו' המלאכים ממשיכים [אליהם] בחי' מוח הדעת ואין מקדשין אותו מלמעלה עד שיקדישו אותו מלמטה כו' וע"ז נא' כולם כא' עונים כו' וכמ"ש בזהר דכולהו מקדשין לי' כחדא⁷⁷ לעילא ולתתא כו' שהמלאכים [דלעילא] מחכים וממתינים על ישראל שלמטה לאמר קדוש כאחד ביחד כו'. והענין הוא דהנה המלאכים שלמעלה [ש]במרכבה העליונה נק' ג"כ בחי' בהמות⁷⁸ לגבי בחי' עולם האצי' כמ"ש פני ארי' אל הימין ופ"ש מהשמאל⁷⁹ כו', שאף שיש להם דעת גדול אעפ"כ לגבי הדעת [עליון] דאצי' נמשל כבהמות נדמו⁸⁰ כאלו אין להם דעת כלל, וע"ז צריכים להמשיך אליהם הדעת [עליון] מאחר שהן נקראים בע"ג ותכלית ונפרדים ממש אשר אין להם ערך ויחוס אל הבורא ית' כו'. ואף שנאמר בזהר בכמה דוכתי דבאתעדל"ת אתעדל"ע⁸¹ דרוח אייתי רוח⁸² ואמשיך רוח שלפ"ע ההעלאת מ"ן שהוא בחי' אתדל"ת כך ערך אופן המשכת מ"ד שהוא בחי' אתעדל"ע ממש, אעפ"כ אין המלאכים העליונים יכולים בעצמן להמשיך המ"ד כו' בחי' ד"ע הנ"ל אליהם מפני שאין בהם הכח ביכולתם⁸³ להתעורר בעצמן בהעלאת מ"ן⁸⁴ כמ"ש בע"ח שאף לצורך ההעלאת מ"ן מוכרח לישפע מלמעלה לסייעה לעוררה בהעלאת מ"ן כו', והיינו שנשפע מלמעלה מבחי' אתעדל"ע שמתעורר מצד עצמו בלתי אתעדל"ת כלל לעורר בהעלאת מ"ן⁸⁵ שיהי' בה הכח והיכולת להעלות מ"ן ואח"כ כשמעלה מ"ן ממשכת מ"ד כאופן המ"ן כך הוא המשכת המ"ד שהוא בחי' אתעדל"ע הנמשך ע"י אתעדל"ת כו'. וההפרש בין המ"ד הנמשך ע"י העלאת מ"ן שלמטה ובין המ"ד הנשפע מעצמ[ו] וממילא לעוררה בהעלאת מ"ן כו', הוא שהמ"ד הנמשך ע"י העלאת מ"ן הוא בדרך וסדר הדרגת השתלשלו' עו"ע כו', והמ"ד היורד בעצמו לעורר בהעלאת מ"ן הוא נמשך מבחי' שלמעלה מהשתלשלות מבחי' העיגולים והמקיפי' שלמעלה דהיינו מבחי' ומדרגת משרע"ה שנמשך מבחי' עבר הנהר העליון הידוע לעוררה בהעלאת מ"ן כו'. והמשל לזה הוא כמו באדם שלמטה שמתעורר בתשובה פתאום יפלו לו הרהורי תשובה להתעורר על ריחוקו מאור פני מלך חיים כו' שזה לא באה מצד עבודתו שלמטה שהרי לא עשה עדיין כלום ומאין באה לו התעוררות בתשובה, והיינו בחי' אתעדל"ע שלמעלה מהשתלשלו' שמשפיעים לו הרהורי תשובה לעורר[ו] בתשובה ואח"כ כשישים אל לבו להתפלל ויתפלל רפא, בבכוונה בצעקת לבו אל ה' ית' דהיינו אתעדל"ת ימשיך כיוצא בו [בחי'] אתעדל"ע כו' (אבל טרם שנתעורר בתפלה בהעלאת מ"ן שלא התפלל כלל ופתאום נפלו בלבו הרהורי תשובה זהו מבחי' המ"ד היורד מעצמו מבחי' שלמעלה מהשתלשלו' לעוררו בתשובה כנ"ל). ולזאת אין ביכולתם של המלאכים להתעורר בהעלאת מ"ן מעצמם בלתי שיושפע אליהם מההשתלשלו' הנ"ל מעבר הנהר עליון הנ"ל לסייע אותם לעוררם בהעלאת מ"ן, ולכן אין מקדשין אותו מלמעלה עד שמקדשי' אותו ישראל מלמטה בהיות ישראל עלו במחשבה⁸⁶ קדומה ע"ז ממשיכים משרשם בחי' מחשבה קדומה אל בחי' דבור העליון מקור המלאכים שלמעלה שנמשכו מדבר ה' ורוח פיו ית', ואז יוכלו המלאכים לומר שירה שכבר נשפע בהם בחי' הדעת ואח"כ משפיעים המלאכים את הדעת למטה לישראל שלמטה שנתלבשו בגופים גשמי' דעשי', ולכך כולם מקדשין לעילא ותתא כולם כאחד⁸⁷ כנ"ל שכמו שבזמן השירה של המלאכים שאומרים קדוש קדוש קדוש כו' נשפע [בהם] בחי' הדעת עליון בחי' מוחין דגדלות [משא"כ בכל היום כולו נשארים בבחי' מוחין דקטנות רק בזמן ההוא שאומרים שירה נשפע בהם בחי' ד"ע בחי' מוחין דגדלות] כך בישראל בזמן התפלה בלבד נשפעים בהם בחי' הדעת שהוא בחי' מוחין דגדלות משא"כ בכל היום כו' כנודע.

וז"ש משה משה לא פסיק טעמא בגווייהו⁸⁸ כו' מפני שהכל נשפע מבחי' משה הן בחי' הדעת הנשפע להמלאכים ונשמות דבי"ע שנק' זרע בהמה והן בחי' הדעת הנשפע לזרע אדם דאצי' המה הנשמות דאצי' כמו רשב"י וחביריו, שגם המה מצטרכים להשפעת הדעת דמשה שנמשך מן המים עליונים שבעבר הנהר העליון שלפני האצי', שאף שהם זרע אדם העליון דאצי' וא"צ לברר כו' כנ"ל רק עבודתם להוסיף אורות באצי' כנ"ל אעפ"כ מצטרכי' להשפעת הדעת מבחי' משה שמן המים משיתיהו שלפני האצי' כנ"ל. ולכך אמר משה משה לא פסיק טעמא פי' שמאחר שמשה משפיע בחי' פנימי' האור והחיות דהיינו בחי' דעת עליון שהוא פנימי' המדות לכך לא פסקא טעמא שאין שינוי בין האור והשפע הנשפע מבחי' משה ובחי' עולם האצי' אל בחי' זרע אדם עליון דאצי' ובין בחי' השפע היורד לבי"ע לבחי' זרע בהמה מאחר שהוא השפעת החיות [oldpage_תטז] והאור הפנימי לכך לא ישתנה כלל ושוה במהות[ו] בין באצי' בין בבי"ע, דבשלמא בבחי' חיצוניות דהיינו בבחי' הכלים יש חילוק והפרש גדול בין הכלים דאצי' לכלים דבי"ע ששונים זמ"ז בהשתנות המהות ממש, משא"כ בהאורות הפנימי' אין שינוי כלל כמ"ש ואתה מחי' את כולם⁸⁹ בשוה ממש כנ"ל וזהו לא פסקא טעמא וד"ל.

רפא, ג[י] ובשביעית יצא לחפשי חנם, פי' חנם שעתה בכל משך הגלות שית אלפי שנין דהוה עלמא הוא זמן העבודה הוא הבירורים דעבד עברי בחי' משה שהוא ש[ם] מ"ה המברר כמ"ש שש שנים יעבוד⁹⁰ שמזכך התומ"צ ע"י התפלה שהוא המשכת המוחין בחי' דעת עליון וכאשר מעלה מ"ן ממשיך מ"ד כיוצא בו [מ]למעלה שלפי ערך העלאת מ"ן דתפלה כך ערך המשכת מ"ד אליו ואז נשפע בו מ"ד של מ"ע⁹¹ לעוררו בהעלאת מ"ן בעילוי יותר כו', וכמו"כ מתעלה בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות שכ"ז נק' בחי' עליות העולמות, אבל לע"ל באלף השביעי דוקא בגמר ותכלית כל הבירורים אז יהי' מנוחה לחיי העולמים שיגיע לבחי' עבה"נ עצמו שלמעלה מבחי' העלאת מ"ן דמעשה המצות וז"ש ובשביעית יצא לחפשי חנם כדרז"ל חנם בלא מצות כנ"ל והיינו שהמצות הן בחי' לבושים והכלים והברכות דתפלה היא בחי' המשכת האורות מן הכלים כו', אבל לע"ל יתאחדו האורות והכלים בתכלית היחוד ולזאת⁹² יצא לחפשי חנם כנ"ל וד"ל, משא"כ בתחה"מ וימוהמ"ש יהי' עיקר העבודה כמ"ש ביחזקאל שער הפונה קדים⁹³ ביום השבת יפתח כו'⁹⁴, וזהו ובשביעית יצא לחפשי חנם וד"ל.