צה ב

בבחי' אין וביטול, ועל דרך מ"ש בד"ה אז ישיר משה ובנ"י בפ' בשלח מענין עלמא דאתכסיא שהם בטלים במציאות במקורם כו' ובד"ה וירא ישראל מענין שיש ב' שמות הוי' א' הוא בחי' שם הוי' דלתתא המהוה כו' ב' שם הוי' דלעילא והוא בחינת רצון עלה במחשבה להיות הוי' דלתתא להוות העולמות ע"ש. ולפמש"כ שם הוי' דלתתא היינו ע"ס דאבי"ע יו"ד חכמה אצי' כו' עד ה' אחרונה מל' עשייה. ושם הוי' דלעילא היינו בחי' רצון עליון א"ק שכולל בתוכו ע"ס דאבי"ע כנ"ל. וע' בע"ח שמ"א ספ"ד הנ"ל, ועמ"ש עוד מהענין הנזכר שהיה יכול להיות התהוות ספירות אין קץ. בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות]. אבל מ"מ היו מציאותם והתהוותם ממש ברצון העליון. וזהו שנאמר יהי אור ויהי אור. פי' יהי אור היינו התהוות האור קדמאה בהתכללותו בא"ק. ואח"כ ויהי אור היינו המשכה מא"ק להיות נמשך התהוות האור למטה [וז"ש בזהר בראשית (דט"ז ע"ב) ויהי אור. אור דכבר הוה ר"ל שכבר היה כלול בא"ק וזהו ענין יהי אור, וע' במק"מ שם ובסה"מ סי' צ"ד (דמ"ו ע"ב) מה שפי' ג"כ בזה באופן אחר קצת]. ובחי' א"ק הוא הנקרא רעוא דכל רעוין וכמ"ש מזה ע"פ למנצח על השמינית. ולכן כשכותבין היו"ד עושין תחלה קוצו העליוןואח"כ גוף היו"ד ולא תחלה גוף היו"ד ואח"כ קוצו. והיינו כי משום שמהקוץ של היו"ד שהוא כתר דהיינו א"ק רעוא דכל רעוין ממנו הוא שנמשך עצם היו"ד שהוא חכמה ואצילות. ועיין בפי' הרמ"ז בזהר ר"פ שלח (דקנ"ט ע"א) במאמר תלת עלמין ועד"ז היה מרגלא בפה קדוש המגיד נ"ע על מ"ש קורא הדורות מראש דפי' שקורא את הע"ס. מראש הוא בחי' א"ק להיות נמשכים ומתגלים למטה. כמי שקורא לחבירו הנראה לו מרחוק. ראובן בא לכאן. [והטעם שנק' א"ק ראש י"ל ע"פ מ"ש במ"ח מסכת כללות העולמות רפ"ב דא"ק הוא סוד האריך של ארבע עולמות אבי"ע והיינו לפי שכולל כל אבי"ע כמו א"א לגבי אצילות כמ"ש בע"ח ושע"ק שם. ואריך נק' ראש ושרש הנאצלים מהאי טעמא כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג. ולכן נק' ג"כ א"ק ראש. ומה שנק' הע"ס דורות י"ל מלשון דארי דארי דהיינו שורות כי חב"ד הם שורה א' חג"ת שורה ב' כו'. וגם מלשון דור ממש כי חו"ב נק' או"א. וחג"ת נק' בנים. ונה"י נק' בני בנים כמ"ש במ"א בפי' ומביא גואל לבני בניהם. ועיין בלק"ת פ' וישב בפי' דורי נסע ונגלה, ועיין עוד מענין קורא הדורות מראש בזהר פ' לך לך (דפ"ו ע"א) ובפ' ויחי (דרכ"ז ע"ב) דקאי על נשמות הצדיקים. וגם לפ"ז א"ש הפי' מראש דהיינו א"ק וכדלקמן בפי' מוצא יהם. ועיין בע"ח שער ח' פרק ה' שכתב ולעילא מגולגלתא דיליה יש בו דוגמת בחינת עתיק דאצילות עכ"ל. והובא בזהר הרקיע פ' בראשית גבי פי' מאמר הזהר (דט"ו) בריש הורמנותא כו' למהרמ"פ כ"ץ. ופי' שם דכשם שמל' דא"ק נעשית עתיק לעולם האצי'. כך עד"ז מל' דאצילות נעשית עתיק לבריאה. ור"ל שבכללות העולמות נק' א"ק אדם דבריאה ועתיק דבריאה העליונה זו נעשה ממל' דאצילות, ור"ל מבחי' הארת אור א"ס ממש שנק' אצילות דכללות כנ"ל. ואמנם איך שייך לומר באצילות העליון שהוא בחי' אור א"ס לשון מל' דאצילות שמורה על לשון ספירות, אך היינו כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג הוא הבחי' היותר תחתונה ושפלה מכל בחי' א"ס וכאלו נאמר דרך משל שהוא בחינת מל' שבמל' ואע"פ שאין כן כי אין שם דמות וספירה ח"ו כלל רק לשכך האזן נדבר כך עכ"ל, ועיין מ"ש מזה לעיל בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה. ועמ"ש בביאור האדרא מהאריז"ל עמש"ש (דקכ"ח סע"ב) תי"ו רשים רשימו. והובא לעיל בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו. ועמ"ש ע"פ ואכלתם אכול מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד שהם מבחי' אור א"ס הסוכ"ע שלמעלה גם מהקו כו' ע"ש. ואפשר לומר כי בחי' הקו עם היותו הארת א"ס ממש שנק' אצילות אך לפי שנמשך ע"י