418
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כלל, וכיון שמעשה התחתונים אינו יכול לפגוע בדרגה זו, לכן מגיעה משם הסליחה והמחילה.
אך כיצד יכולה דרגת הרצון, אשר "למעלה מעלה .. מאותיות שם הוי'" ואשר אין לה צורת אותיות, לטהר ולתקן פגמים באותיות
על כך עונה אדמו"ר הזקן באמרו, שהרצון העליון קשור לקוצו של יו"ד. כלומר, אין הוא מנותק לגמרי מאותיות הוי', כי אם אדרבה: הוא ההתחלה והמקור של האותיות, בדיוק כשם שבפשטות, כאשר כותבים את שם הוי', מתחילים ב"קוץ שעל היו"ד"11, ולכן הוא יכול לתקן את הפגמים שבאות יו"ד12.
לפי זה מובן גם מדוע בהמשך אגרת התשובה7, כאשר אדמו"ר הזקן מבאר כיצד רצון העליון מטהר את כל הפגמים, הוא אומר שוב שרצון העליון ברוך הוא "נרמז בקוצו של יו"ד" [".. מרצון העליון ברוך הוא הנרמז בקוצו של יו"ד שלמעלה מעלה .. מאותיות שם הוי' ולכן .. מנקים כל הפגמים..."] –
והרי, לכאורה, תמוה: מדוע חשוב לומר כאן שרצון העליון "נרמז בקוצו של יו"ד"? אדרבה, הרי כאן הכוונה היא להדגיש שרצון העליון הוא "למעלה מעלה .. מאותיות שם הוי'", וכיצד ייתכן להדגיש כאן שרצון העליון אכן קשור לאותיות הוי'?
אלא, לפי האמור לעיל מובנים הדברים. כדי שרצון העליון יוכל לטהר את הפגמים באותיות, נדרשים שני הקצוות: הוא צריך להיות ממקום שחטאים אינם יכולים לפגום בו – "למעלה מעלה .. מאותיות שם הוי'". ומצד שני, צריך להיות קשר עם האותיות – "נרמז13 בקוצו של יו"ד".
ה. "קוצו של יו"ד" – בכל
זאת מציאות?
אך לפי זה נדרש הסבר מצד שני:
החטאים פוגמים בארבע האותיות של שם הוי', ותיקונם הוא ממקום הנעלה מ"השפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'", מפני שהאור האלקי המלובש באותיות הוא בעל צורה והגבלות, לפי צורת האות שבה הוא מלובש14. דבר זה
הערות
- 11. לקו"ת מסעי צה, ב. וראה משנת חסידים מס' תיקון תפלין פ"א מ"י. פ"ב מ"א (בנוגע לכתבית השם).
- 12. עפ"ז יומתק ג"כ מה שאדה"ז מביא ("ממאמר אליהו") גם התיבות "אנת חכים ולא בחכמה ידיעא וכו'" – דלכאורה מה נוגע כאן ענין זה (שחכמה דאצילות היא בבחי' "לא ידיעא" לגבי חכמה דבי"ע – ראה תו"א ד"ה פתח אליהו)? וי"ל, שבזה מרמז, שגם בבחי' "אנת" שלמעלה מע"ס דאצילות, ישנן ע"ס הגנוזות*, והן ממוצעים שע"י נמשך מבחי' "אנת" בהעשר ספירות (ועי"ז מנקים הפגמים).
- 7.
- 13. ראה לקמן הערה 24, שעפ"ז יומתק מה שנקט התם "נרמז בקוצו של יו"ד" (ולא – שהקוץ רומז לבחי' רצון העליון, כמו שנקט כאן (בפ"ד)).
- 14. ראה שער היחוד והאמונה ספי"א ופי"ב בהגהה.
- . וקאי להפירוש (תו"א י, ג. וכ"ה בכ"מ) דאנת הוא חכים כו' הוא באותה הדרגא ד"אנת הוא דאפיקת כו'", וקאי על ע"ס הגנוזות שלמעלה מאצילות.
תניא, שער היחוד והאמונה י״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, גַּם עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, גַּם כֵּן נִקְרְאוּ בְּשֵׁם ״מַאֲמָרוֹת״ לְגַבֵּי הַנִּבְרָאִים בִּלְבָד. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַמִּדּוֹת שֶׁבְּנִשְׁמַת הָאָדָם, כְּשֶׁבָּאוֹת לְהִתְגַּלּוֹת בְּמַעֲשֶׂה, הֵן בָּאוֹת מְלוּבָּשׁוֹת בְּאוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה, כְּגוֹן, מִדַּת חֶסֶד וְרַחֲמִים שֶׁבַּנְּשָׁמָה, אִי אֶפְשָׁר לָבֹא לִידֵי הִתְגַּלּוּת בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁמְּחַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וּמְהַרְהֵר מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד לַעֲשׂוֹתָהּ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּלִי מַחֲשָׁבָה, וְאִם מְצַוֶּה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת, כְּמוֹ הַמֶּלֶךְ, אֲזַי מִתְלַבֶּשֶׁת מִדַּת הַחֶסֶד וְגַם אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה – בְּאוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר [וְכֵן כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבְרֵי חֶסֶד וְרַחֲמִים לְרֵעֵהוּ]
כָּךְ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּשֶׁבָּאוֹת לִבְחִינַת הִתְגַּלּוּת פְּעוּלָּתָן בַּתַּחְתּוֹנִים, נִקְרָא גִּילּוּי זֶה וְהַמְשָׁכַת פְּעוּלָּה זוֹ – בְּשֵׁם ״מַאֲמָר״ וְ״צֵירוּף אוֹתִיּוֹת״, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה שׁוּם פְּעוּלָּה נִמְשֶׁכֶת מִמִּדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת בְּלִי צֵירוּפִים הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם ״אוֹתִיּוֹת״. כְּגוֹן, לִבְרִיאַת הָאוֹר מִמִּדַּת הַחֶסֶד – נִמְשָׁךְ מִמֶּנָּה הַמְשָׁכַת פְּעוּלָּה וְכֹחַ לִפְעוֹל וְלִבְרוֹא בּוֹ אֶת הָאוֹר, וְהַמְשָׁכַת כֹּחַ זֶה וְחַיּוּת זוֹ, נִקְרֵאת בְּשֵׁם מַאֲמַר וְאוֹתִיּוֹת ״יְהִי אוֹר״.
כִּי אַף שֶׁאֵינָן כְּאוֹתִיּוֹת מַחֲשָׁבָה שֶׁלָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל מָקוֹם, הֵם עִנְיָן הַמּוֹרֶה עַל הִתְהַוּוּת הָאוֹר מֵאַיִן לְיֵשׁ, שֶׁלָּכֵן נִבְרָא הָאוֹר מֵהַמְשָׁכַת כֹּחַ זֶה, וְלֹא נִבְרְאוּ מִמֶּנּוּ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁנִּבְרְאוּ גַּם כֵּן מִמִּדַּת חֶסֶד, כְּמוֹ מַיִם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְלַבְּשׁוּ בָּהֶם כֹּחוֹת בִּבְחִינוֹת צֵירוּפִים אֲחֵרִים, הַמּוֹרִים עַל הִתְהַוּוּת הַמַּיִם וְכַיּוֹצֵא.
וְנִמְצָא, כִּי כָּל חַיּוּת וְכֹחוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מִמִּדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת לַתַּחְתּוֹנִים לְבָרְאָם מֵאַיִן לְיֵשׁ וּלְהַחֲיוֹתָם וּלְקַיְּימָם – נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״אוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת״, שֶׁהֵן בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת מֵרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּמִדּוֹתָיו לְהִתְהַוּוּת עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם.
וְהֵם שְׁנֵי מִינֵי עוֹלָמוֹת: עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין, הֵם הַמִּתְהַוִּים וְחַיִּים וְקַיָּימִים מִכֹּחוֹת וְהַמְשָׁכוֹת נֶעְלָמוֹת, כְּמוֹ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּנִשְׁמַת הָאָדָם עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל; וְ״עָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין״, נִבְרְאוּ וְחַיִּים מֵהִתְגַּלּוּת שֶׁנִּתְגַּלּוּ כֹּחוֹת וְהַמְשָׁכוֹת הַנֶּעְלָמוֹת, הַנִּקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה״, וּכְשֶׁהֵן בִּבְחִינַת הִתְגַּלּוּת לְהַחֲיוֹת עָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין, נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״מַאֲמָרוֹת״ וּ״דְבַר ה׳״ וְ״רוּחַ פִּיו״, כְּמוֹ אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר בָּאָדָם עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁהֵן מְגַלּוֹת לַשּׁוֹמְעִים מַה שֶּׁהָיָה צָפוּן וְסָתוּם בְּלִבּוֹ.
אֲבָל בֶּאֱמֶת, בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר שֶׁל מַעְלָה – הִיא לְמַעְלָה מַּעְלָה מִמַּדְרֵגַת וּמַהוּת חָכְמָה וְשֵׂכֶל הַנִּבְרָאִים, שֶׁהֲרֵי בְּמַאֲמַר וְאוֹתִיּוֹת ״נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵינוּ וְגוֹ׳״ – נִבְרָא הָאָדָם בַּעַל חָכְמָה וָשֵׂכֶל, אוֹ אֲפִילוּ בַּהֶבֶל הָעֶלְיוֹן לְבַד, כְּדִכְתִיב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְאִם כֵּן, הַדִּבּוּר וְהֶבֶל הָעֶלְיוֹן, הוּא מְקוֹר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁבְּנִשְׁמַת אָדָם הָרִאשׁוֹן, הַכּוֹלֶלֶת כָּל נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
וְהַיְינוּ, לְפִי שֶׁאוֹתִיּוֹת דִּיבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ הֵן בְּחִינוֹת הַמְשָׁכוֹת כֹּחוֹת וְחַיּוּת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרֵךְ, הַמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מַּעְלָה לְאֵין קֵץ מִמַּדְרֵגַת חָכְמָה שֶׁבַּנִּבְרָאִים. וְלֹא נִקְרְאוּ בְּשֵׁם ״אוֹתִיּוֹת״ לְגַבֵּי הַנִּבְרָאִים, אֶלָּא לְגַבֵּי מִדּוֹתָיו יִתְבָּרֵךְ בִּכְבוֹדָן וּבְעַצְמָן.
וְהִנֵּה הֵן כ״ב מִינֵי הַמְשָׁכוֹת חַיּוּת וְכֹחוֹת שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, שֶׁבָּהֶן נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּתוֹכָם, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ לִבְרוֹא הָעוֹלָם בְּכ״ב מִינֵי הַמְשָׁכוֹת שׁוֹנוֹת דַּוְקָא, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְהֵן הֵן כ״ב אוֹתִיּוֹת הַקְּבוּעוֹת בְּפֶה וְלָשׁוֹן, כְּדִתְנַן בְּסֵפֶר יְצִירָה [וּתְמוּנָתָן בִּכְתָב – הִיא מוֹרָה עַל צִיּוּר הַהַמְשָׁכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן] – שֶׁגַּם אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, הֵן הַמְשָׁכוֹת מֵהַשֵּׂכֶל וְהַמִּדּוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, מִמַּהוּתָן וְעַצְמוּתָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך יז ‹ ויקרא ‹ שיחה א ‹ 4 לקו"ש חי"ט ע' 418
תורת מנחם 1
- כו - שנת תשי"ט - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז ה'תשי"ט לקו"ש חי"ט ע' 418
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ג ‹ בס"ד. ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז ה'תשי"ט לקו"ש חי"ט ע' 418
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.