ואלה המשפטים

רעז, אבעז"ה שבת פ' משפטים

[oldpage_תט] ואלה המשפטים¹ אשר תשים לפניהם², כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם³, וצ"ל כ"ז שלפניהם משמע לשון רבים וכי תקנה [משמע] לשון יחיד דלפי"ז הול"ל כי יקנו ג"כ לשון רבים כו'. אך הענין הוא דכי תקנה א' משרע"ה⁴ דקאי אדלעיל מיני' שא' [לו] הקב"ה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם תשים דוקא דקאי על משרע"ה שהוא ישים המשפטים לפניהם וע"ז קא מפרש קרא לה[ל]ן איך תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי וגו'. והענין הוא דהנה כתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך⁵ שזה א' משרע"ה שמשפיע בחי' עשב לבהמתך והיינו דכתיב וזרעתי את בית ישראל⁶ זרע אדם וזרע בהמה וגו'⁷, פי' שיש ב' בחי' ומדריגות בכנס"י, המדרג' הא' הוא בחי' זרע אדם שהם הנשמות שנמשכים מבחי' אדם העליון דכתי' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו⁸ שאדם אדמה לעליון⁹ דהיינו שאלו הנשמות יש להם דעת והרגשה באלקות עד שלהם הוא בנקל העבודה לעבוד היתה¹⁰ בלב שלם ואין העולם מסתיר להם כלל מפני שמרגישים ומכירים את פועלם רעז, בית' המהווה אותם מאין ליש בדעת והרגשה ממש. והמדרגה הב' הוא בחי' זרע בהמה שהם הנשמות שאין להם דעת והרגשה באלקות שנמשל כבהמות נדמו¹¹, אף שיש להם שכל והשגה שמשיגים איך שהקב"ה מחי' את כולם וכולא קמי' כל"ח¹² כי לגדולתו אין חקר¹³, אעפ"כ מאחר שאין להם דעת נמשל כבהמות נדמו כבהמה [ש]יש בה כל החושים ראי' ושמיעה רק שאין לה דעת, כך עד"מ אותם בנ"א שאין להם דעת באלקות אף שיש להם שכל ומשיגים [ומשכילים] גדולת הבורא ית' נמשל כבהמות נדמו, והיינו שהדעת הוא בחי' ההרגשה שמרגיש מקורו מקור החיים אוא"ס ב"ה המחי' את כולם כהרגשת חיי נפשו ממש, אף שאינו משיג מהות החיות של נפשו שאינו בגדר ארוך וגוץ קור וחום שהוא חיות רוחני שאינו נתפס בשכל והשגה אעפ"כ מרגיש מציאותו שהוא כח החיוני המחי' אותו, כנראה בעליל כאשר הוא ישן מסתלק החיות וכאשר ניעור משנתו הרוח החיוני תשוב אליו כמקדם שנרגש פעולת הרוחני החיוני שלו¹⁴ בהרגשה ממש. כך עד"מ ממש הוא בחי' הדעת באלקות שהוא בחי' ההרגשה שמרגיש החיות הנשפע [מ]מקור החיים להחיות כל העולמות בהרגשה ממש אף דלמחתב"כ מהות החיות הנשפע מחיי החיים אוא"ס ב"ה לכל העולמות להחיותם ולקיימם, אעפ"כ ירגיש בבחי' הרגשה ממש את בחי' מציאותו איך שמחי' את כולם כמו שמרגיש חיי נפשו אף שאינו משיג מהותו ממש כנ"ל. ולכן כאשר אין לו דעת אף שיש לו שכל והשגה באלקות שמשכיל ומשיג גדולת הבורא ית' איך רעז, גשלגדולתו אין חקר וכולא קמי' כ"ח רק שאין לו דעת והרגשה נמשל כבהמות נדמו שאלו נק' זרע בהמה, הגם שיש לו אמונה באחדות ה' כי ישראל מאמינים בני מאמינים¹⁵ הם כו' שהאמונה היא למעלה מן הדעת שמאמין באמונה פשוטה בלי טעם ודעת כלל כו' ולכך נק' זרע בהמה כנ"ל, משא"כ זרע אדם אדמה לעליון שיש להם דעת והרגשה באלקות שמרגישי' את מקורם מקור החיים אוא"ס ב"ה המחי' את כולם כמ"ש כי עמך מקור חיים¹⁶ וגם זה¹⁷ בבחי' הרגשה ממש כהרגשת חיי נפשו ממש, שזהו בחי' ראי' שרואה בעין השכל ודעת שלו מציאות החיות הנשפע ממקור החיים בבחי' הרגשה נגלית ממש שאין מסתיר להם העולם כלל, אזי יוליד מזה האהבה לה' ית' שהאהבה הוא מדבר שרואה בבחי' ראי' דוקא שרואה בעין השכל ודעת כי עמך מקור חיים שירגישו כהרגשת חיי נפשו וכ[ל] אשר לאיש יתן בעד נפשו¹⁸ ע"כ בטל כל רצונותיו מפני רצונו ית' שהוא חיי נפשו מקור החיים כנ"ל, ואז יהי' נקל להם מאד עבודת ה' [ית'] מאחר שאין נסתר מנגד עיניהם ומרגישים מקור החיים המהווה בכל רגע מאין ליש ממש בכל רגע [ממש כו' כנ"ל] לכך נק' זרע אדם אדמה לעליון כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כנ"ל וד"ל.

(ב) והנה משרע"ה משפיע בחי' הדעת בכנ"י אף באותן שנק' זרע בהמה שיהי' להם דעת והרגשה במקורם מקור החיים אוא"ס ב"ה כי משה הוא רעיא מהימנא אחד ומיוחד מז' הרועי'¹⁹ עילאין שרועה וזן את ישראל בהשפעות אליהם מוח הדעת המתפשט ממש בכנ"י ולכך הוא גואל ראשון וגואל אחרון²⁰ כמ"ש שלח נא ביד תשלח²¹ והשיב לו הקב"ה אנכי אהי' עם פיך²² וגו', פי' הוא גואל ראשון שבתחלת הדבור שלו לישראל אמר וידעתם כי אני הוי'²³ כו' שהשפיע להם בחי' הדעת עליון שידעו את הוי' בבחי' דעת והרגשה ממש, כי מקודם כתיב ויאמן העם²⁴ שהיו מאמינים בה' בבחי' אמונה פשוטה בלי טעם ודעת כלל כי ישראל מאמינים בני מאמינים כו', אך הי' חסר להם בחי' הדעת והרגשה באלקות לידע את הוי' בבחי' הרגשה ממש ע"ז השפיע להם מרע"ה בחי' מוח הדעת כמו שאמר להם בראשית שליחותו וידעתם כי אני הוי' כו' וזהו בחי' גואל ראשון שהי' משפיע להם הדעת בצאתם ממצרים כו'. והוא שיהי' ג"כ גואל אחרון שלע"ל הוא יגאל את ישראל [oldpage_תי] וישפיע להם בחי' הדעת כמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה'²⁵ כו' כי כולם ידעו אותי²⁶ וגו' שכ"ז יהי' ע"י בחי' משה שמשפיע להם מוח הדעת שהוא יהי' גואל האחרון כנ"ל וד"ל, רעז, דוז"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו', פי' עשב הוא בחי' דעת [עליון] שהוא שם ע"ב ושי"ן²⁷ באמצע התיבה שהוא שי"ן כזה הממשיך בחי' דעת העליון למטה אל בחי' שדה העליונה שנק' חקל תפוחין קדישין²⁸ בשביל בהמתך המה הנשמות [שנקראי' זרע בהמה שאין להם דעת שמשה משפיע להם הדעת עליון כנ"ל וכמ"ש מצמיח חציר לבהמה] וגו' כמ"ש בזהר על בהמה דאכלה אלף טורין²⁹ בכל יומא וכנ"ל³⁰, והיינו שאף המלאכים עליונים שתחת המרכבה ד' מחנות שכינה³¹ נק' ג"כ בשם בהמות וחיות³² שהם הם הד' חיות שנא' במרכבת יחזקאל פני ארי' אל הימין פני שור³³ מהשמאל כו'. והענין הוא שאף שיש להם דעת גדול שיודעים את רבונם וגדולתו ית' ומתבטלים לפניו בתכלית הביטול וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים³⁴ וכו' אך אעפ"כ לגבי בחי' מהות המאציל ב"ה הרם ומתנשא לבד בבחי' אין ערוך כו' נמשל כבהמות נדמו כי לית מחתב"כ, ואף המלאכים עליונים אין להם דעת כלל בעצמות המאציל ב"ה אשר הם נבראים מחודשים מאין ליש [ממש] שאין להם ערך כלל אל הבורא ית' לכך לית מחשבה דילהון תב"כ רק במציאותו ית' מפעולתו ניכר גדולתו ית' אשר אין לה חקר ותכלית כלל [לכך לגבי ית' נמשל כבהמות נדמו, ולזאת מצטרכים להמשיך עליהם ג"כ בחי' הדעת עליון מלמעלה מבחי' ומדריג']³⁵ משרע"ה רע"מ הרועה וזן את כולם בהשפעת דעת עליון עד שאף אלו שנק' זרע בהמה ימצא טוב טעם ודעת באלקות כנ"ל. ולז"א ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' כנ"ל שאף המלאכים [ה]עליונים נק' בשם בהמות שאינם משיגים רק מציאותו ית' דהיינו שכל עיקר החיות שלהם וקיומם הוא רק מבחי' שם כבוד מלכותו ית' כמ"ש מלכותך מל' כ"ע³⁶ כו', וכמו עד"מ במלך ב"ו המולך על כמה מדינות שאין עצם עצמו של המלך מלובש [בתוך המדינות] זולת[י] מלך שמו נק' עליהם בלבד. כך עד"מ למעלה מבחי' התפשטו' שם כבוד מלכותו [ית'] אשר שמו נק' עליהם זה עצמו הוא החיות והקיום של כל העולמות כולן, שזה רק בחי' התפשטות הארה חיצוני' ממנו ית' ולא בחי' עצמותו ית' שאינם מכירים³⁷ ויודעים כלל דלית מחתב"כ לכך נק' המלאכים העליונים בשם בהמות שאי[נם] משיגים ויודעים [כלל] בחי' עצמותו ית' כנ"ל ולכך נאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו'. והיינו שהמלאכים ממשיכים הדעת עליונים³⁸ ע"י השיר שלהם שאו' קדוש קדוש קדוש³⁹ כו' כי אין הקב"ה מצטרך להשיר שלהם כי הוא משובח ומרומם ומפואר⁴⁰ לבדו מצד עצמו ית' זולת[י] השיר שלהן הוא בשביל עצמן להמשיך עליהם הדעת [עליון] ע"י השיר שלהן שעוני' באימה רעח, אוביראה ועונין⁴¹ ג"פ קדוש עי"ז ממשיכי' בחי' הדעת עליון אליהם כנ"ל וד"ל.

(ג) והנה נאמר בפי' יוצר אור כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה קדוש קדוש כנ"ל כולם כאחד דוקא כמ"ש בזהר דלא מקדשין (לי'] לעילא עד דמקדשין ישראל⁴³ לתתא דמקדשי' לי' כולא כחדא⁴² כנ"ל. והענין הוא שלכך אין מקדשין אותו מלמעלה עד שיקדשו אותו מלמטה שמצפים המלאכים לקדושת ישראל שלמטה דמקדשי לי' כולא כחדא כנ"ל, בהיות שרש ישראל עלו במחשבה⁴⁴ לפניו תחלה כנ"ל שנמשכו מבחי' מחשבה עילאה ושרש המלאכים הוא דבר ה'⁴⁵ ורוח פיו ית' כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו⁴⁶ וברוח פיו כל צבאם וגו' לכך אינם יכולים המלאכים לומר קדוש היינו להמשיך עי"ז בחי' הדעת [עליון] אליהם כנ"ל עד שיאמרו ישראל למטה נקדישך כנ"ל, בהיות ששרש ישראל עלו במחשבה ע"כ ממשיכים משרשם בחי' עליונה כנ"ל ואז המלאכים יכולים להמשיך אליהם הדעת משרשם בחי'⁴⁷ דבר ה' ית' אליהם הדעת ג"כ. אבל טרם שהמשיכו ישראל משרשם בחי' מחשבה עילאה כנ"ל אין המלאכים יכולים להמשיך אליהם הדעת משרשם דבר ה' ית' מאחר שלא נמשך עדיין אף במחשבה עילאה איך ימצא בבחי' הדבור עליון, כמו עד"מ א"א לדבר זולתי כשיחשוב בתחלה במחשבתו צירופי אותיות אלו שרוצה לדבר כנ"ל. כך עד"מ למעלה א"א [להמלאכים] להמשיך מבחי'⁴⁸ דבור עליון בחי' הדעת עד שיקדשו אותו מלמטה פי' שימשיכו ישראל [ש]למטה ממקורם ושרשם בחי' מחשבה עילאה אל הדבור, והיינו שע"י אמירתם קדוש קדוש קדוש⁴⁹ כו' נקדישך כו' הם ממשיכים את הדעת מלמעלה מן המחשבה עילאה לתוך המח' עילאה ואח"כ מהמח[שבה] אל הדבור עליון, אז יוכלו המלאכים להמשיך אליהם הדעת מבחי' דבור עליון ג"כ ואז אומרים המלאכים ג"כ קדוש כו' בשביל להשפיע הדעת מהדבור עליון מקורם אל בחי' עולם העשי' אל ישראל שנפלו למטה ונתלבשו בגופי' גשמיי' דעשי' כנ"ל, ובבחי' ומדרגה א' ישראל הם למעלה מהמלאכים עד שהמלאכי' יצטרכו אליהם שימשיכו אליהם הדעת ממקורם ושרשם מח' עילאה [כנ"ל, ובבחי' ומדריגה אחת המלאכים למעלה מישראל, עד שישראל מצטרכים שישפיעו אליהם הדעת למטה בעשי' מחמת שנתלבשו בגופים גשמי' דעשי', שמצד שרש שרשם הם למעלה מהמלאכים לכך ממשיכים הם ממקורם הנעלה בחי' מחש' רעח, בעילאה אל בחי' הדיבור עליון שרש ומקור המלאכים העליונים כו'] ומצד ירידתם למטה להתלבש בגופים גשמיים דעשי' המלאכים הם נעלים מהם עד שמצטרכים להשפעת המלאכים שישפיעו להם הדעת שכבר נמשך אליהם ע"י ישראל שלמטה כנ"ל למטה לעולם העשי' ממש. וזהו וכולם מקבלים דין מן דין⁵⁰ כו' שהאחד מצטרך לקבל מחבירו שיש מעלה בזה משא"כ⁵¹ בזה וכן להיפוך דלא ראי זה כראי זה⁵² לכך מצטרכים זה לזה לקבל זה מזה כנ"ל, ולזאת נאמר ג"פ קדוש הראשון הוא להמשיך מוח הדעת מלמעלה מהמח' לתוך המחשבה עילאה והשני להמשיך מן המח' אל הדבור עליון והג' מדבור עליון אל בחי' עולם העשי' שזהו ירידת השפע עליונה דרך ג' לבושי עליונים מחדו"מ כנ"ל וד"ל.

והנה כ"ז נעשה ע"י בחי' משה רע"מ שהוא המשפיע מוח הדעת מריש כל דרגין מבחי' מח' עילאה עד סוף כל דרגין בחי' עולם העשי' ש[י]הי' עובר דרך ג' לבושי' מחדו"מ כנ"ל, והנה כתיב בזהר ע"פ משה משה דלא פסיק טעמא⁵³ בגוויי' (אבל אברהם אברהם פסיק טעמא⁵⁴ בגווייהו) והיינו שבחי' שפע הדעת הנמשך מבחי' משה רע"מ לתוך המח' עילאה ובחי' ירידת השפע הנמשך ויורד ממנו לתוך בחי' הדבור ומעשה שוין במהות אחד ממש ולא ישתנו כלל בדמותן ובצלמן כנ"ל, וזהו משה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו כו' וד"ל. וז"ש ואלה המשפטי' אשר תשים לפניהם משפט הוא לשון הליכה כדמתרגם על משפט הראשון הלכתא קדמייתא⁵⁴ כו' והיינו שעתה הוא בחי' עליות העולמות מדרגא לדרגא [oldpage_תיא] עלי' בתר עליי' כו' שז"ש הליכות עולם לו⁵⁵ כו', וע"ז אמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דוקא דהיינו משה ישפיע בחי' הדעת עליון שהוא הפנימי' של המדות שהוא עיקר הקיום של המדות⁵⁶ כי אברהם הי' מרכבה לבחי' החסד⁵⁷ ויצחק למדת הגבו'⁵⁸ כו', אבל משה הי' בחי' הדעת עליון שהוא הפנימי' של המדות חו"ג אלו המסתעפים ממנו והוא עיקר הקיום שלהם כנ"ל וע"ז נאמר אשר תשים לפניהם דוקא לבחי' הפנימי' שלהם (גם לשון לפניהם הוא לשון לפנים שהוא למעלה ומקדם אליהם) וד"ל.

(ד) כי תקנה עבד עברי וגו', כתיב קונה שמים וארץ⁵⁹ וכתי' בורא שמים וארץ⁶⁰ נאמר קונה הכל⁶¹ ונאמר בורא הכל⁶², ההפרש שביניהם [הוא] שבורא שייך בבחי' הבריאה מאין רעח, גליש שלא כדרך סדר והדרגת ההשתלשלו' כלל שאין הנברא ערך כלל אל הבורא שהבורא קדמון ונצחי והנברא הוה ונפסד כו' אבל כו'⁶³, ולכך בחי' הבריאה הוא בחי' התחדשות ממה⁶⁴ שנתחדש השפע של הבורא למהות אחר ממש הוא מהות הנברא אשר אין ערך ביניהם כנ"ל⁶⁵. אבל קונה אינו שייך כ"א בדרך סדר והדרגת ההשתל' מעילה לעילה שאין משתנה השפע של העילה כשנמשך ממנו העלול זולת בחי' גילוי מן ההעלם, שבעודו עלול ונכלל במקורו עילתו הי' בבחי' התכללות והעלול⁶⁶ (שיש בכלל מאתים מנה⁶⁷ ) ועתה נתגלה בבחי' גילוי אבל לא נשתנה ממהות למהות כלל בין קודם הגילוי לאח"כ, ומה גם אין בזה שום חידוש כלל שלא נתחדש [דבר מה] כלל רק אותו הדבר שהי' בבחי' העלם והתכללות נשתנה⁶⁸ בבחי' גילוי כנ"ל. וזהו נק' בחי' קונה כמשל האדם הקונה סחורה שמתחלה קודם לקיחתו הי'⁶⁹ הסחורה צפונה וטמונה אצל המוכר או החנוני בקופסא או בחנות ועתה כשהלוקח קנה הסחורה הוציאה מהעלמה לידי גילוי שעשאה למלבוש וכדומה וכה"ג, והיינו שהסחורה יצתה מרשות לרשות מרשות המוכר לרשות הלוקח ויצתה מהעלמה לידי גילוי עי"ז כנ"ל. כך עד"ז למעלה ענין יציאת השפע מבחי' העלמה שהיתה נכללת במקורה עלתה לידי גילוי בהעלול זהו נק' בחי' קונה שיצתה מרשות לרשות מהעלמה לידי גילוי כנ"ל, וזהו קונה שמים וארץ קונה הכל כו' כנ"ל, אבל בחי' בורא הוא בחי' התחדשות ממש מאין ליש שלא כסדר ההשתל' כנ"ל וזהו מ"ש בורא שמים וארץ או בורא את הכל כו' וד"ל.

וז"ש כי תקנה עבד עברי כו' שהקב"ה אמר למשרע"ה ואלה המשפטים אשר תשים אתה דוקא לפניהם והיינו ע"י שתקנה עבד עברי וז"ש לי⁷⁰ דוקא כי תקנה ע"ע וגו'. והענין הוא דכתי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם⁷¹, הנהר הידוע הוא בחי' נהר עליון דכתי' ונהר יוצא מעדן⁷² להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים וגו', פי' כללי סדרי ההשתלשלו' דעולם האצי' נק' בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן שנמשך השפע מריש כל דרגין ויורד ומשתלשל למטה עד שמשקה את הגן, ומשם יפרד והי' לד' ראשים וגו' דהיינו שבבריאה מתחלק השפע לד' חלקים שהוא עלמא דפרודא משא"כ באצי' הוא עולם האחדות הוא רק נהר א' היוצא מעדן כנ"ל ששם תכלית היחוד כנודע, ובעבר הנהר עליון הנ"ל שהוא למעלה מבחי' נהר עליון הנ"ל דהיינו למעלה מסדר ההשתל' ישבו אבותיכם, ולכך נק' ישראלים בשם עברים כמ"ש עברי אנכי⁷³ וגו' ע"ש בעה"נ שישבו אבותיכם מעולם כו'. והיינו רעח, דשבעבה"נ שהוא למעלה מההשתל' שם הוא למעלה מבחי' התחלקות המדרגות מעלה ומטה נשמות ומלאכים זרע אדם וזרע בהמה כנ"ל, ששם הקטן והגדול שוין בערך א' כלא חשיבי ואין יתרון לגדול על הקטן שכולם שוין בערך א' בבחי' הביטול לפניו כי שוה ומשוה קטן וגדול⁷⁴ וכמ"ש אדם ובהמה תושיע הוי'⁷⁵ בשוה להאדם והבהמה כנ"ל, וע"ז נאמר כי תקנה עבד עברי שמשרע"ה קונה את בחי' העבד עברי שהי' בעבה"נ העליון בבחי' ההעלם מהעלם לגילוי שיתגלה למטה וימשיך דעת בכולם אף בבחי' זרע בהמה, כי זה שהם זרע בהמה הוא בסדר והדרגת ההשתל' ששם ימצא התחלקות המדרגות מעלה ומטה קטן וגדול כנ"ל, אבל משה הוא בחי' ע"ע שנמשך מעה"נ העליון מהעלם לגילוי ששם שוה מעלה ומטה קטן וגדול כנ"ל, וזהו כי תקנה שמשה הוא הקונה את בחי' ע"ע מהעלם אל הגילוי בשביל השפעת הדעת אף בזרע בהמה כנ"ל וד"ל.

(ה) שש שנים יעבוד וגו', כתיב ואברהם זקן בא בימים⁷⁶ וכ' בזהר ע"ז בא בימים ממש באינון יומין דאינון קריבין לי' כו' ע"ש, פי' ימים הם בחי' לבושים שהימים שהאדם חי ע"פ האדמה ע' שנה או פ' שנה ומקיים בהם תומ"צ זהו בחי' הלבושים הנעשים בימים ושנים שתחת הזמן דוקא מהימים שנמשכו מלמעלה מהזמן להתלבש בבחי' הזמן וע"ז נא' ימים יצרו ולא אחד בהם⁷⁷ וגו', דהיינו כמ"ש והיתה נפש אדוני⁷⁸ צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך פי' שתכלית הכל מוכרח כאו"א מישראל להתעלות למעלה להיות צרורה בצרור החיים את ה' כו' ליהנות מזיו השכינה בה' ולאשתאבא בגופא דמלכא⁷⁹ כו', והיינו ע"י תומ"צ שקיים בעוה"ז תחת הזמן בימים ושנים שחי ע"פ האדמה וקבל מזיו השכינה ב"ה ועונג עליון נועם ה' ית', בהיות התומ"צ נק' בחי' גופא ממש שע"י דוקא ישתאב בגופא דמלכא להיות צרורה בצרור החיים בהלבושי' דתומ"צ כנ"ל (משא"כ המדות אהוי"ר הם רק גדפין⁸⁰ לפרחא לעילא כנ"ל ). וז"ש שש שנים יעבוד שש שנים הן השית אלפי שני⁸¹ דהוה עלמא⁸¹ שהוא זמן העבודה כי היום לעשותם⁸² דוקא, והיינו שיעבוד הוא לשון עיבוד עורות שהעבד עברי הוא בחי' משרע"ה הוא יעבוד את התומ"צ שנשפלו למטה בגשמיות בעניני עוה"ז הגשמי' שצריך לברר ולינק⁸³ אותם ולרחוץ ולכבס אותם במים עליונים ממקורו עה"נ העליון וכמשל ה[מ]לבוש גשמי שרוחצים אותו⁸⁴ ומכבסים אותו במים טהורים אז יהי' צח ונקי מלובן. כך משה בחי' הדעת עליון מזכך הלבושי' דתומ"צ שנתלבשו בענינים גשמיים ע"י מוח הדעת עליון שעי"ז מזדככים רעט, אבזיכוך מעלה⁸⁵ וכמ"ש כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה⁸⁶, שמשה הוא רע"מ כרועה ירעה עדרו⁸⁷ [oldpage_תיב] שצריך להאכילן עשב השדה ולרחוץ אותם מצואתם כו', כך משה משפיע בחי' עשב השדה כנ"ל וגם רוחץ עדרו במים עליונים דעבר הנהר עליון לזכך הלבושים דתומ"צ כנ"ל וכמ"ש רוחצות בחלב⁸⁸ כו' שממשיך בהן בחי' לובן העליון, וזהו בחי' ליבון הלכתא שמלבין ההלכה בלובן העליון כנ"ל וזהו ע"י התפלה שתקנו רבנן שבזמן התפלה מתגלה דעת עליון ועי"ז נזדככו הלבושי' כנ"ל⁸⁹ דתומ"צ כנ"ל וד"ל [ו]כדרז"ל על צדיקים אין להם מנוחה⁹⁰ לא בעוה"ז ולא לעוה"ב כו', אבל באלף השביעי יהי' מנוחה⁹¹ לחיי העולמים אזי יצא לחפשי חנם חנם בלא מצות⁹² כנ"ל⁹³ וד"ל.