ואתחנן כו'

תפואתחנן כו'

בס"ד. (ש"פ ואתחנן, ט"ל).

ברכות המצות כו' אני ראשון כו' מצות וארץ כו' אי לך ארץ - ג"פ קיצורים

ואתחנן

ואתחנן ¹ אל הוי', אעברה נא ואראה את הארץ הטובה כו', וארז"ל שהתפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן שיכנס לא"י, והקשו בגמ' וכי לאכול מפרי' הי' צריך אלא לקיים מצות התלויות בה. והנה באמת כל עיקר המצות תלויות בארץ דוקא² ואפי' מצות שהן חובת הגוף ונוהגות גם בחו"ל, כתי' ג"כ לעשות בארץ כמו ק"ש שהיא חובת הגוף ונוהגת בכ"מ כתיב בה וזאת המצוה כו' לעשות בארץ³, וצ"ל שייכות ענין מצות לארץ דוקא.

אך הנה מתחלה צ"ל ענין מהות המצוה, דהנה כתיב סוף דבר הכל נשמע⁴ את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כו'. ולהבין כ"ז צ"ל ענין ברכות המצות, דהנה מברכים קודם כל מצוה ברוך אתה הוי' אמ"ה אשר קדשנו במצותיו כו', דהנה פי' מלך העולם שהתהוות כל העולמות הוא מבחי' מל' כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים דהיינו רק במח' אחת מה שעלה במח' אנא אמלוך⁵ מזה נתהוו כל העולמות, ונק' רק בשם לבוש כמ"ש ה' מלך גאות לבש, ואף גם בחי' מח' דאנא אמלוך הוא ג"כ בחי' לבוש כידוע שאותיות המח' הם רק בחי' לבושים ומבחי' זו נתהוו כל העולמות, וזהו עולם ל' העלם⁶ שנעלם ומוסתר עצמותו ואינו מאיר רק בחי' מלך בחי' לבוש כו'. ובענין לבוש המח' י"ל שמלבד שהמח' היא לבוש שענין הלבוש הוא מעלים ומכסה על הלבוש⁷ בו, וא"כ לבוש גיאות דמלוכה מעלים על אוא"ס המלובש בו, הנה לבוש המחשבה הוא לבוש שהוא בהעלם והסתר מזולתו ג"כ, שהרי כשיראה האדם שחבירו חושב דבר מה הנה הוא מבין רק שחושב אבל תפאמה שחושב נעלם ממנו, א"כ לבוש המח' משונה משארי לבושי', שבשארי לבושים אם היות שהם מסתירים על הלבוש בו, עכ"ז הלבוש נראה ונגלה עכ"פ, אבל לבוש המח' הנה לבוש זה עצמו הוא ג"כ בבחי' העלם. אבל אשר קדשנו במצותיו כו' היינו שע"י המצות ממשיכים מבחי' קדש העליון מה שהוא קדוש ומובדל דהיינו כמ"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים⁸, פי' אני ראשון היינו כמו שהי' קודם שנבה"ע שהי' אוא"ס ממלא כל החלל וכמ"ש בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, ואני אחרון היינו לאחר שיכלו כל העולמות כי קיום כל העולמות הם בגבול נ' אלפים יובלות⁹ ואח"כ יהי' הארת עצמותו, ומבלעדי אין אלקים היינו באמצעיתא עכשיו שנבראו עולמות ג"כ אין אלקים קמי', פי' כי שרש כל העולמות הוא מבחי' שם אלקים המסתיר על עצמותו כי מבחי' עצמות אוא"ס לא הי' באפשרי להיות שמים וארץ גשמי', וכמו לע"ל שיהי' התגלות עצמות אוא"ס כתי' כאשר השמים החדשים כו' אשר אני עושה, היינו מחמת שאני עושה התגלות עצמות אוא"ס לא יהי' באפשרי להוות שמים וארץ גשמי' כ"א שמים חדשים כו', ושרש שמים וארץ גשמי' הוא רק מבחי' אלקים שמסתיר ומעלים על עצמותו. והנה ההסתר דבחי' אלקים אינו אלא רק לפנינו¹⁰ אבל קמי' גם ההסתר אינו הסתר, לפי שבחי' ההסתר דש' אלקים נמשך ג"כ מעצמותו וכמ"ש אכן אתה אל מסתתר, הוי' הוא האלקים, שהוי' הוא עצמו האלקים והצמצום שנתצמצם להיות עולמות נפרדים בע"ג כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי'¹¹, וזהו ומבלעדי אין אלקים.

קיצור. בכדי להבין שייכות ענין המצות לארץ, צ"ל נוסח הברכה בא"ה אמ"ה אקב"ו, מלך העולם ששרש העולמות הוא ממ' דאנא אמלוך שהיא ג"כ לבוש כמ"ש ה' מלך גיאות לבש, ולכן עולם ל' העלם שגם מח' היא מעלמת על הלובשה, וגם בהעלם מזולתו, אבל ע"י המצות ממשיכים ממה שהוא קדוש ומובדל היינו בחי' אני ראשון שקודם ההשתלשלות ואני אחרון לאחר נו"ן אלפים יובלות, ומבלעדי באמצעיתא ג"כ קמי' אין אלקי', כי אתה הוא אל מסתתר, והוי' עצמו הוא האלקי' כו'.

ב) והנה ע"י המצות ממשיכים מבחי' זו, דהיינו מבחי' אני ראשון שיאיר למטה כמו למעלה, וכמ"ש במצוה ראשונה שנצטוו במצרים החדש הזה לכם ראשון תפבהוא לכם כו', פי' שע"י המצוה נמשך לכם בחי' ראשון, וכן בשאר המצות כתי' ג"כ ראשון וכמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון, ביום הראשון מקרא קדש, וזהו ראשון לציון הנה הנם. וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, והנה צלמנו הוא בחי' תורה, וכדמותנו הוא בחי' מצות, וע"ז כתי' ראשון לציון שע"י ציון שהוא בחי' מצות עי"ז נמשך בחי' ראשון אני ראשון. וזהו אשר קדשנו במצותיו דהיינו שמתחלה נמשך במצותיו כי פי' מצותיו הוא כמ"ש הקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית¹², וכן שבת להוי', ופי' תפילין שלמעלה היינו כי תפילין הוא ד' בתים דהיינו ד' מוחין, קדש והי' חו"ב, שמע והי' חו"ג, ופי' הקב"ה מניח תפילין היינו שיהי' התחברות אוא"ס בבחי' חו"ב אשר אין ערוך אליו כמ"ש כולם בחכ' עשית, שהחכ' נחשבת כעשי' גופניות נגדו ית'¹³, וז"ע מה שהקב"ה מניח תפילין שנתחבר ונמשך בבחי' חכ' ומדות ולכן כותבן בתפילין בדיו על קלף לבן כי הקלף מורה על בחי' לבושי' כתלג חיור והאותיות הוא בחי' ושער רישי' כעמר נקי, וכן ציצית הם ל"ב חוטין שהוא המשכת אוא"ס בבחי' ל"ב נ"ח¹⁴. אך מי הוא המעורר להיות הקב"ה מניח תפילין, זהו ע"י וצונו במעשה המצות גשמי', כמו לכתוב על קלף גשמי אחד שעושין הקלף כלי לבחי' אחד, וכמ"ש במ"א בפי' המד"ר שמה שהוא עושה זהו ע"י שאומר לישראל לעשות¹⁵. אך שיעשה אותם בבחי' ביטול שלזה ארז"ל הוקשה כל התורה לתפילין דהיינו כמו תפילין הם לשעבד הלב ומוח לאבינו שבשמים בבחי' ביטול, וכן קרבנות הוא ג"כ בחי' ביטול שנכלל הבהמה גשמי' באש של מעלה, וכן צדקה הוא נותן חיי נפשו לחבירו¹⁶, וע"י ביטול זה שמבטל א"ע בעשיית המצוה עי"ז מעורר למעלה שיומשך אוא"ס בע"ס עליונות, וכמארז"ל גדולים מעשה צדיקים¹⁷ ממעשה שמים וארץ, דאילו שמים וארץ מאין ליש, אבל מעשה הצדיקים מיש לאין דהיינו ביטול היש. וכן בתורה כתיב ודברי אשר שמתי בפיך דוקא, שלא יהי' הדבור שלו רק שיהי' דברי ממש, והדבור של האדם לא יהי' רק כמ"ש תען לשוני כעונה אחר הקורא. וזהו מ"ש לכו לחמו בלחמי, תומ"צ נק' בחי' לחם דהיינו כמו שלחם גשמי מחי' את האדם דהיינו מוצא פי הוי' שיש בלחם וכמ"ש כי לא על הלחם לבדו כו' כי על כל מוצא פי הוי' תפגיחי' האדם¹⁸, ולכאורה צ"ל הלא באדם ישנו ג"כ בחי' מוצא פי הוי' מאמר נעשה אדם כו', אלא דהנה ידוע ששרש דצ"ח שרשם גבוה מבחי' אדם רק שנפלו בשה"כ ולכן כאשר האדם מברר אותן הם מחי' את האדם, כן התו"מ שרשם גבוה מאד כי תר"ך מצות הם תר"ך עמודי אור בחי' כתר¹⁹ רק שנתלבשו בדברים גשמי' וצריך האדם לברר אותן ועי"ז שמקיים אותן בבחי' ביטול עי"ז נמשך גילוי אוא"ס ב"ה. אך עיקרה של המצוה הוא הכוונה, כמשארז"ל מצות בלא כוונה כגוף בלא נשמה²⁰, שע"י הכוונה נעשה כלי להמשיך ע"י גילוי אלקות, ולזה נתקן ענין התפלה שהתפלה היא הרצוא לאלקו', ולזה נק' התפלה סולם²¹ מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שזהו ענין הרצוא, ואח"כ יוכל להיות מלאכי אלקים עולים ויורדים בו דהיינו המשכת אלקות ע"י מצות. וזהו מ"ש וזאת המצוה ואח"כ א' שמע ישראל לבד, לפי שק"ש היא כללות כל המצות²², לפי שק"ש היא תחלה בחי' רצוא למס"נ באחד²³, ואח"כ כתיב ואהבת בכל מאדך שהוא ענין ביטול היש לאין, ואח"כ כתיב והיו הדברים האלה וקשרתם שהוא מעשה המצות.

קיצור. שע"י המצות ממשיכי' מבחי' ראשון, כמ"ש ראשון לציון שע"י ציון מעשה המצות ממשיכי' בחי' אני ראשון, וסדר ההמשכה הוא ע"י בחי' מצותיו הקב"ה מניח תפילין שנמשך במוחין חב"ד, והוא ע"י וצונו שמה שהוא עושה זהו ע"י שאומר לישראל לעשות, אך העשייה צ"ל בבחי' ביטול, כי הוקשה כו' לתפילין שהם לשעבד הלב והמוח, וזהו גדולי' מעשי צדיקים ממעשה שמים וארץ, וזהו לכו לחמי בלחמי שכמו הלחם בשרשו גבוה יותר רק שנפל בשה"כ וצריכי' להגביהו ואז מוסיף חיות באדם דתיקון גם ברוחניות כמשנ"ת בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות²⁴, כן מצות שרשם בכתר ונשפלו בדברי' גשמיים וצריכין להעלותם ואז הם כמשל הלחם שמחי' כו', והעיקר הוא הכוונה וז"ע תפילה סולם דא צלותא ומלאכי אלקי' הם מעהמ"צ שהם שלוחי' כמ"ש במד"ת פ' ויגש הוי זהירי' במצות שהם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, ולכן על ק"ש שהיא רצוא נא' וזאת המצוה להיותה כוונת כל המצות.

תפדג) ומעתה י"ל שייכות ענין המצות לארץ דוקא, הנה כתי' אי לך ארץ שמלכך נער, אשריך ארץ שמלכך בן חורין, ופי' בזוה"ק²⁵ מלכך נער דא מט"ט היינו דכתיב נער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו, מלכך בן חורין דא קוב"ה. והנה החילוק שבין נער לגדול היינו שבנער הוא הכל בקטנות כי כל מה שיש בגדול ישנו ג"כ בקטן רק שהוא בקטנות, וזהו אי לך ארץ שמלכך נער היינו כשההשפעה נמשך בבחי' קטנות וצמצום עד שיכול לומר כחי ועוצם ידי עשה לי כו', ובאמת כתיב וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה שהכל נמשך מאתו ית', שהוא הוא הנותן לך כח לעשות חיל, רק ע"י שנמשך ההשפעה ומתלבשת בע' שרים אינו רואה הכח אלקי שמלובש שם, וזהו בחי' נער, וזהו שרו של עולם אמרו עולם ל' העלם שמעלים ומסתיר על כח אלקי שמלובש שם. אבל מלכך בן חורין היינו כשיש גילוי אלקות כמו שהי' בשעת יצ"מ וקרי"ס ומ"ת, וכן כל זמן בהמ"ק שהי' גילוי אלקות ממש, וזהו בן חורין דא קוב"ה שמאיר למטה כמו למעלה ואינו מתלבש ומתעלם בלבושים דע' שרים כו'. וזהו מ"ש ונהר יוצא מעדן מה שמו דההוא נהר יובל שמו, יובל הוא עלמא דחירו, והיינו כי בעדן מאיר גילוי אלקות ע"כ נק' בשם יובל שהוא בחי' חורין. אך אימתי מלכך בן חורין, זהו כשיש העלא' מלמטלמ"ע בבחי' תו"מ, וז"ש אצל ומלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו, דהנה פי' עת ר"ת עולת תמיד²⁶ דהיינו כשיש אתעדל"ת ע"י קרבנות וכה"ג עי"ז נמשך ממקום גבוה בלי הסתרים וצמצומים, אבל כששריך בבקר יאכלו, בקר הוא בחי' חסד שהוא אתעדל"ע בלי אתעדל"ת ע"ד שארז"ל ך"ו דורות מאדם עד מ"ת היו ניזונים בחסדו של הקב"ה, ולזה א' דוד ך"ו כל"ח נגד ך"ו דורות הללו דהיינו שלא הי' בהם אתעדל"ת כלל רק אתעדל"ע מעצמו ולזה אינו נמשך ממקום גבוה כ"כ, וגם זה בלבושים וצמצומים ע"י ע' שרים.

וזהו ענין שייכות המצות לארץ דוקא, כי ארץ היא בחי' רצוא, למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה²⁷, והיינו כשהמצות הם בבחי' גדלות היינו ברעו"ד אזי ההמשכה מלמעלה ג"כ בבחי' גדלות מלכך בן חורין, אבל בחו"ל כשהמצות נעשים בבחי' קטנות וכמ"ש הדודאים נתנו ריח²⁸, כי יש דודים ודודאים, דודים הוא בחי' גדלות ודודאים בחי' קטנות, אזי ההמשכה מלמעלה ג"כ בבחי' קטנות בחי' נער. וכמ"ש ועשה כרוב אחד כו', דהיינו כשההעלא' מלמטלמ"ע בבחי' כרוב אפי זוטרי ההמשכה מלמעלמ"ט ג"כ בחי' כרוב בחי' קטנות. ולזה ביקש משה שיכנס תפהלארץ דוקא, כי בארץ ההמשכה שע"י המצות הוא ממקום גבוה יותר. והנה ע"י התורה נמשך ג"כ מבחי' גדלות כמו בארץ, וכמ"ש נער הייתי גם זקנתי, שבבחי' נער נמשך ג"כ מבחי' זקנתי זקן שקנה חכ', וכמו שמצינו בראב"ע²⁹ שנעשה נשיא בן י"ח שנה אתרחיש ניסא ונעשה אצלו תמני סרי דרי חיורתא קרי על עצמו נער הייתי גם זקנתי, והיינו שע"י תורה נמשך מבחי' ועת"י יתיב בחי' כתר, וע"כ כתיב בתורה חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, לפי שע"י תורה נמשך מבחי' מלכך בן חורין שיהי' ההמשכה בבחי' גילוי. ולזה נק' תושבע"פ בשם ארץ³⁰ לפי שעיקר גילוי הרצון הוא בתושבע"פ, כי בתושב"כ אינו מבואר כל מצוה איך לעשותה כמו בתפילין אינו ידוע איך לעשותם מרובעים או עיגולים רק בתושבע"פ נת' כל מצוה, וא"כ עיקר גילוי הרצון הוא בתושבע"פ, וע"כ כמו שארץ נק' ארץ טובה כך תורה נק' ג"כ טוב כמ"ש כי לקח טוב נתתי לכם. וזהו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, שמה שע"י מעשה נמשך בחי' גדלות מבחי' מלכך בן חורין הוא ע"י תורה.

אך א"כ צ"ל למה ביקש משה שיכנס לארץ דוקא אם ע"י תורה נמשך גם בחו"ל כמו בארץ ומשה קיבל את כל התורה כולה. אך הענין הוא דהנה יש עולם שנה ונפש³¹, והנה מה שע"י התורה נמשך מבחי' גדלות הוא רק בבחי' נפש, אבל בעולם הגילוי הוא רק בבחי' קטנות בבחי' טבע, אבל משה רצה שיומשך הגילוי למטה בארץ כמו למעלה, כמו שיהי' לע"ל שלמטה בארץ הגשמי יהי' גילוי אוא"ס כמו למעלה, ולזה רצה ליכנס לא"י דוקא. וזהו מ"ש סוף דבר הכל נשמע כי זה כל האדם, זה הוא התגלות וכמ"ש משה נתנבא בזה, כי כה הוא בחי' דמות שאינו עצם הדבר אספקלרי' דלא נהרא, והנה עיקר החילוק שבין כה לזה³², כה הוא בחי' שמיעה וכמ"ש ואשמע את קול ה', אבל זה הוא בחי' ראי' וכמ"ש במשה וירא ראשית לו, וז"ש ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם שיהי' התגלות בחי' זה, וזהו כי זה כל האדם רמ"ח אברים דמלכא כו'³³. ולכן התפלל תקט"ו תפלות, ת"ק הם נגד ה"מ³⁴ וכ"א כלול מיו"ד ויו"ד מיו"ד, ט"ו הוא בחי' י"ה בחי' מוחין וכאשר מאיר המוחין במדות אז תפונעשה זה שמאיר גילוי בעולמות ששרש העולמות הוא מבחי' מדות כמ"ש ששת ימים עשה כו'.

קיצור. ושייכות ענין המצות לארץ, כי יש הפרש גדול בין עשיית המצות ברעו"ד שעי"ז ממשיכין מבחי' ב"ח ההשפעה שבבחי' גדלות, משא"כ בח"ל נמשך מבחי' נער קטנות, וזהו שאצל ב"ח נאמר בעת יאכלו עת ר"ת עולת תמיד היינו כשיש העלאה, משא"כ אצל נער נא' בבקר בקר בחי' חסד אתעדל"ע גם כשלא יש אתעדל"ת שנמשך בצמצומי' כו', ולכן רצה משה לכנוס לארץ כי ארץ היא רצוא, ולכן שם קיום המצות הם באופן היותר נעלה, ולכן נא' לעשות בארץ גם במצות שהם חובת הגוף, והנה ע"י התורה נמשך ג"כ ע"ד כמו בארץ³⁵, ולכן במ"ת נדמה להם כזקן, ותושבע"פ נק' ארץ, וא"כ למה רצה משה לכנוס לארץ הלא משה קיבל תורה מסיני, אך יש עש"נ, ומה שנמשך ע"י התורה זהו רק בנפש, אבל בעולם ושנה זמן ומקום נמשך ע"פ הנהגת הטבע, אבל כשהי' נכנס לארץ הי' נמשך גם בזמן ומקום ג"כ, וזהו כי זה כל האדם זה הוא בחי' גילוי נתנבא בזה אה"מ³⁶, ולכן התפלל ת"ק נגד מדות ט"ו י"ה שיומשך המוחין במדות וממילא נמשך מלמעלה מן המוחין בכלליות ע"ס כו'.