וידבר כו' בהעלותך כו' (א)

תיזוידבר כו' בהעלותך כו' (א)

בס"ד. (ש"פ בהעלותך, ט"ל).

זה כה כו' אהרן אברהם מלמעלמ"ט מלמטלמ"ע - (פרק: א-ה)

בהעלותך

וידבר כו' דבר אל אהרן¹ ואמרת אליו בהעלותך כו' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, וצ"ל כפל הלשון דבר ואמרת. וגם צ"ל לפי פי' רש"י שפי' מול פני המנורה הוא נר האמצעי שהוא מגופו של מנורה, הל"ל יאירו ששת הנרות. ועוד צ"ל מה שפי' רש"י למה נסמכה פרשת המנורה לחנוכת הנשיאים, שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא הי' עמם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות, והוא מהמד"ר במקומו פט"ו, ומסיים ברבות שם הקרבנות כ"ז שבהמק"ד קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו. ולכאורה אינו מובן כלל שהרי נרות המנורה הם ג"כ רק בזמן שבהמק"ד קיים לבד, ומהו"ע שלך גדולה משלהם. והרמב"ן בפי' החומש הקשה על פי' רש"י, והביא מד"ר הנ"ל, ותירץ שהכוונה היא לרמז על נרות דחנוכה² שהי' הנס ע"י הכהנים, שזהו גם בזמן שאין בהמק"ד קיים. וזהו דוחק, ורבינו ז"ל תירץ בא"א³.

ויובן בהקדם ענין נרות דזכרי' שא' ראיתי והנה מנורת זהב כו' ואומר מה אלה אדוני, ויאמר אלי זה דבר ה' אל זרובבל, ולכאורה אינו מובן מהו ענין זה דבר ה' לענין המנורה שראה. אלא שפירש לו שענין המנורה הוא המשכת בחי' זה בבחי' דבר ה', להיות כי פעם מצינו שנק' דבר ה' בשם זה, ופעם מצינו שנק' בשם תיחכה, וכמארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה שדבר ה' שהי' מתגלה לנביאים נק' בשם כה, נוסף עליהם משה שנתנבא בזה כמ"ש זה הדבר אשר ציוה ה', וענין בחי' המנורה הוא המשכת בחי' זה בבחי' דבר ה' שהי' נק' בזמן זכרי' בשם כה. וזהו זה דבר ה' שענין מראה הנבואה שראה זכרי' מנורת זהב כו' זהו המשכת בחי' זה בבחי' דבר ה' שנק' בשם כה כו' בימים ההם ובזמן ההוא כו'.

קיצור. רש"י פי' פני המנורה נר האמצעי, וצ"ל דהל"ל יאירו ששת הנרות, ובמד"ר הנרות לעולם, ותי' הרמב"ן שזהו נרות דחנוכה וזהו דוחק. ויובן בהקדם נרות דזכרי' שהם בחי' המשכת בחי' זה בבחי' דבר הוי' שנק' בשם כה כמארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה.

ב) והנה שרש ההפרש בין בחי' זה לבחי' כה, ז"ע ההפרש שבין צלם לדמות⁴ וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, שענין בחי' הדמות הוא אינו עצם הדבר, כ"א דמות הדבר ההוא לבד, וכמו דמות הנראה במראה שמצטייר דמות הדבר שעומד נגד המראה בכל פרטי ציורו שיש בדבר, אבל מ"מ אינו עצם הדבר כלל כ"א מה שנראה במראה לבד בבחי' או"ח כמ"ש במ"א⁵, ואמנם בצלמנו הוא בחי' עצם צלם דבר ההוא. וכמ"כ ענין בחי' כה אינו עצם הדבר כ"א בחי' דמות דבר ההוא לבד, וכמ"ש וביד הנביאים אדמה שהוא בחי' כה בחי' כדמותינו שהוא כמשל דמות הנראה במראה, וכמ"ש במראה אליו אתודע, משא"כ משה נתנבא בזה דכתיב בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט באספקלריא המאירה שהוא כמו הרואה דרך זכוכית בהירה שרואה עצם מהות דבר הנראה כו' ולא דמותו לבד שמצטייר במראה (הנק' שפיגל בל"א) שאינו עצם הדבר כלל כ"א דמותו לבד כו'.

(ואמנם עדיין צ"ל ההפרש בין אסה"מ לאשא"מ, שהרי נת' בד"ה וככה תאכלו פנ"ז ופע"ג⁶, שענין ראיית העין זהו לפי שגלגל שבעין שהוא בהיר מאד הנה מאחוריו הוא חשוך, וכשמביט באיזה דבר מצטייר דבר ההוא בכלי העין מפני החשכות שיש באחורי גלגל העין שאינו מניח לעבור יותר, כמו שציפוי כסף דק שמצפים הזכוכית שע"י נעשה או"ח מדבר שמראין בה, כ"ה בכלי העין עצמו ג"כ. וא"כ לפ"ז גם דבר שרואים בכלי העין עצמו ה"ה ג"כ ע"ד הנראה באספקלרי' שאינה מאירה, ומהו ההבדל ביניהם. אמנם באמת אינם דומים כלל, שהרי כשמעמידים איזה דבר נגד המראה אז כשרואה אותה במראה ה"ה רואה ציור דמות דבר שנראה במראה ע"י כלי העין שלו שהוא ג"כ כדוגמת מראה והיינו שדמות תיטשבמראה מצטייר בכלי עיניו, ולא עצם הדבר, אבל כשרואה בעיניו אם היות שכלי עיניו הם כדוגמת מראה עכ"ז הציור שמצטייר בכלי העיניים הוא מחמת שעצם הדבר עומד לנגדו ונמצא מצטייר העצם אצלו, משא"כ הדמות שרואה במראה אינו עצם הדבר כלל כ"א דמות הדבר. ועד"ז יובן בנמשל שענין הדמות מה שביד הנביאים אדמה עם היות שהדמות נעשה מעצם הדבר, אבל המתגלה להנביא אינו העצם כלל כ"א מה שנדמה מהעצם, כמו הרואה במראה שאינו רואה עצם הדבר כלל כ"א דמות הדבר לבד כו', משא"כ משה שראה באספקלרי' המאירה ראה דרך אור ישר עצם הדבר, ואם היות שכלי העין הם עצמם עד"מ הם כמו מראה (הנק' ש‘יגל) מ"מ בכלי העין מצטייר עצם הדבר ולא דמותו כו', וע' בד"ה וככה בפרקים הנ"ל והסמוך להם שדמיון הנבואה הוא עד"מ ענין הראי'⁷ ולא כמו השגת השכל, שנת' שם שזהו ההפרש בין ראי' לשמיעה שאינו דומה ראי' לשמיעה כו' ובנבואה נא' ואראה כו').

ושרש ענין בחי' זה למעלה ז"ע בחי' יחו"ע ויחו"ת, שבצלמנו הוא בחי' יחו"ע בחי' זה, וכדמותינו הוא בחי' יחו"ת שנק' כה כו', שענין בחי' יחו"ע הוא בחי' ביטול בעצם, משא"כ בחי' יחו"ת עם היות שגם בחי' יחו"ת הוא בחי' ביטול אבל זהו רק בחי' ביטול היש לבד. ועד"מ ביטול השמים וארץ וכל צבאם לבחי' האין המהוה ומחי' אותם, אם היות שהם בטלים עכ"ז אין זה רק בחי' ביטול היש לאין לבד שזהו בחי' יחו"ת, משא"כ שרש בחי' שו"א כמו שהם בשרש שרשן באצילות העליון שהם בחי' ז' מדות עליונות ה"ה בטילים בתכלית הביטול בבחי' יחו"ע כמ"ש לך ה' הגדולה כו' לך ה' הממלכה שהם בטלים לך בתכלית הביטול דיחו"ע כו'.

(ולכאורה צ"ל כפל לשון לך שא' לך ה' הממלכה, ולא כלל יחוד בחי' הממלכה בלך הראשון שא' לך ה' הגדולה, ולמה אמר עוד פעם לך ה'. אך הענין יובן ע"פ משנ"ת במ"א⁸ בד"ה בקר ויודע ה' בהפרש שבין מדת המל' לכל הששה מדות דז"א שכולם הם בבחי' קירוב, משא"כ המל' יש ג"כ מה שהוא בבחי' התנשאות דוקא ע"ש. ולכאורה ענין ההתנשאות הוא היפך בחי' הביטול, לזה אמר שגם ההתנשאות דבחי' ממלכה הוא ג"כ בטל לך, כי ענין ההתנשאות זהו שהוא מנושא ממה שלמטה הימנו, אך בבחי' לך הנה גם בחי' ההתנשאות דבחי' ממלכה ג"כ בטל ע"ד בחי' מדת הגדולה שבטל לך (כי ענין קריאת שם גדולה זהו ג"כ כשהוא בעיר אלקינו דוקא, אבל בלא מטרוניתא לאו גדול איקרי כמ"ש בזח"ג ויקרא ד"ה ע"א, ועכ"ז לך ה' הגדולה). וענין אומרו ממלכה ולא מלוכה⁹, זהו שגם בחי' הנק' ממלכה ג"כ בטל לך כו' וכמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ופי' בזח"ג פ' צו תכדל"ד סע"ב דכד אתברכו כנס"י ע"י דכהני כדין אתקרי על שמיהון הה"ד ממלכת כהנים, דענין שמתברכת ע"י הכהן ז"ע בחי' שושבינא דמטרוניתא, ועי"ז נעשה בחי' מלוכה שז"ע מדת ההתנשאות שבבחי' המל', וע' בפי' רש"י בדה"א סי' ך"ט שפי' על תי' ממלכה¹⁰, דהנה בשר ודם כשממליך מלך, הנה המלך נעשה מלך אבל הממליכים אותו אינם מלכים, וכמו שפי' ר"ש ממלכת כהנים דכהנים ממליכים לה ומחברא לה במלכא אבל מלכות כהנים לא אקרו, והיינו שהכהנים עצמם אינם מלכים כ"א שממליכים את בחי' המל' על כל גינזי מלכא, אבל הקב"ה אינו כן דעם היות שהוא ממליך מלכים עכ"ז לו היא המלוכה כו', ולכן אמר ממלכה דאם היות שממליך כו' ומ"מ לו היא המלוכה שהיא התנשאות דבחי' המל', ומ"מ גם בחי' זו היא לך כו').

ועד"ז יובן בבחי' דבר ה' דנבואה, שכל הנביאים נתנבאו בכה ז"ע שלא הי' מאיר אצלם בחי' הדבור דדבר ה' כמו שהוא באצי' בבחי' לך ה' הממלכה שהוא בחי' מל' בחי' דבר ה' כמו שהוא באצי' בבחי' יחו"ע כנ"ל, כ"א בבחי' דמות לבד וכמ"ש וביד הנביאים אדמה בחי' כדמותנו הנק' כה, אסשא"מ כו'.

וז"ע מ"ש זה דבר ה' אל זרובבל, שזהו מה שפירש לו דבר הנבואה שראה את המנורה במראות הנבואה. והענין הוא שישראל היו נקראים בזמן ההוא בשם זרובבל¹¹ ע"ש וזרעתי' לי בארץ, וכמארז"ל ברפ"ח דפסחים, ולהיות כי נזרעו אז בבבל לכן נק' זרובבל שזהו ב' תיבות זרו בבל שנזרעו בארץ בבל, וע"ש זה קראו הנשיא בשם זרובבל ע"ש המאורע בימים ההם ובזמן ההוא, והצמיחה שנעשה ע"י הזריעה שנזרעו בבבל זהו מה שנראה לזכרי' הנביא שהי' מן הנביאים שנתנבאו בכה, מראות מנורת זהב, ופירש לו שזהו ענין זה דבר ה' פי' שבבחי' דבר ה' יאיר בחי' זה בחי' אספה"מ שנק' זה, והיינו בחי' דבר ה' כמו שהוא למעלה באצי' ששם הוא בבחי' דבר ה' היינו בבחי' המל' ג"כ בחי' זה וכמ"ש לך ה' הממלכה שגם בחי' דבר ה' הוא ג"כ בבחי' לך ע"ד כמו מדות הגדולה והגבורה והת"ת שהם לך כו'. וע"ד כמו שיהי' לע"ל דכתיב ונגלה כבוד הוי' וראו כו' כי פי הוי' דבר שקאי על בחי' דבר ה' כמו שהוא מיוחד באצי' בבחי' הביטול דיחו"ע כו'. ולכן ארז"ל בירושלמי פ"ק דמגילה הנביאים והכתובים עתידים להבטל, והיינו מפני כי לע"ל יהי' גילוי בחי' זה כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, לכן הכתובים שהם מבחי' מל' שנק' כה וכן הנביאים שנתנבאו בכה עתידים להבטל, פי' שלגבי עוצם הגילוי שיהי' לע"ל לא יהיו נחשבים כלל, כמ"ש בת"א בד"ה יביאו לבוש מל' ובהביאור¹², וע"ד שרגא בטיהרא כו', תכאאבל חמשה חומשי תורה לא תבטל להיותם בחי' זה דבר ה' כמ"ש זה הדבר אשר ציוה ה' וכמארז"ל משה נתנבא בזה. ונודע כי ענין הגילוי שיהי' לע"ל זהו ע"י הזיכוך, וכנודע מארז"ל שאברהם בחר שיעבוד מל' תחת הזיכוך דגיהנם, לכן הראו לזכרי' במראות הנבואה זה דבר ה' ע"י בחי' זרובבל כנ"ל.

קיצור. זה וכה, בצלמינו וכדמותינו יחו"ע ויחו"ת, ופי' זה דבר שבבחי' דבר ה' יאיר בחי' זה ע"י הזריעה שבבבל כו' ע"ד כמו לע"ל אלקינו זה, ולכן הנביאים שנתנבאו בכה יבטלו לע"ל נגד גילוי בחי' זה אבל חמשה חומשי תורה לא יבטלו להיותם מבחי' זה כמ"ש זה הדבר כו'.

ג) והנה להיות המשכת בחי' זה בבחי' דבר, זהו ע"י הכהן כמ"ש ואתה כהן לעולם על דברתי, שבכדי שיומשך בחי' גילוי הדבור כמו שהוא למעלה שז"ע דברתי ביו"ד, פי' שיומשך מבחי' יו"ד שרומז על החכמה כנודע בבחי' דבור זהו ע"י הכהן כו', ולכן בכהנים כתיב וזה הדבר (בפ' תצוה ר"פ ך"ט) להיותם ממשיכים בחי' דבר כמו שהוא בבחי' זה, והיינו כמו שהוא באצילות דכתיב לך ה' הממלכה, שגם בבחי' דבר מאיר בחי' יחו"ע שנק' זה, והו"ע דברתי ביו"ד כנ"ל, וכנודע שאבא מקננא באצי' שז"ע שבכלליות האצי' הוא בחי' הביטול דיחו"ע כמו"ש בבחי' מ"ה דחכמה כו', וע"י מה ממשיכים הכהנים בחי' זו זהו ע"י המנורה.

כי הנה נודע שהנשמה¹³ קרויה נר, כמ"ש נר הוי' נשמת אדם, וא"כ כלליות הנשמות נק' בשם מנורה כו'. וענין ז' נרות המנורה זהו ענין ז' מדריגות שיש בעבודת ה' בכלליות הנשמות שנחלקים לז' מדריגות, יש מי שהוא עובד מאהבה, וכמו שיסד זכור אב¹⁴ נמשך אחריך כמים שקאי על אברהם שעבודתו הי' בבחי' אהבה כמ"ש אברהם אוהבי. ויש מי שעבודתו היא בבחי' האהבה ברשפי אש. ויש מארי תורה שהיא בבחי' קו האמצעי דת"ת, ולכן ניתנה בחדש השלישי ובאלף השלישי, כמ"ש בד"ה מי זאת הנשקפה¹⁵ שרומז לת"ת, וכמארז"ל והת"ת זו מ"ת. ויש מי שעבודתו הוא בבחי' נצחון שמתגבר בנצחונו בעבודת ה' להיות סור מרע ועשה טוב בפו"מ, וזהו עבודת סתם אדם כל היום כו' כמ"ש במ"א¹⁶. ויש שעבודתו הוא בבחי' הודאה והיינו מי שמוחו קטן מלהתבונן ולבוא לבחי' הולדת אהוי"ר מבחי' ההתבוננות, ולכן הרי הוא מודה שצ"ל אהוי"ר כו'. ויש מי שעבודתו הוא בבחי' התקשרות וכמ"ש תכבוהקשורים ליעקב שזהו מעלת ומדריגת הצדיקים שהוא עובד בבחי' חלק ה' שבו להיות יעקב חבל נחלתו שכמו החבל כשקשור ראשו א' למעלה והשני למטה כשמנענע בראש התחתון ינענע קצה העליון, והיינו שע"י התקשרותו מגיע לשרש ומקור הנשמה כמו שהיא דבוקה וקשורה למעלה כו'¹⁷. ויש שעבודתו הוא ע"י מדת ההתנשאות, וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה', וכמארז"ל בס"פ י"ד דשבת כל ישראל בני מלכים הם, שזהו ז' נרות המנורה בחי' ז' מדריגות שיש בנשמות בעבודת ה'. ואהרן* הוא המדליק ומעלה את הנרות דנש"י להיותו מבחי' ז' רועים שרועים ומפרנסים את נש"י ע"י המשכתם שממשיכים חיות אלקי לכלליות נש"י, והוא הוא הממשיך אהבה עזה לה' להגדיל מדורת האהבה ברשפי אש שלהבת מתלהטת מקרב איש ולב עמוק כו'.

קיצור. שלהיות המשכת בחי' זה בבחי' דבר זהו ע"י הכהן כמ"ש כהן כו' דברתי ביו"ד, והיינו כמ"ש באצי' לך ה' הממלכה, והמשכת הכהנים זהו העבודה במנורה שרומזת לכלליות כנס"י וז' נרותי' זה"ע ז' מדריגות בעבודת ה', ואהרן הוא המדליק ומעלה הנרות דנש"י להגדיל מדורת האהבה מקרב ולב עמוק.

ד) ולהבין שרש ענין פעולת אהרן כה"ג בנש"י¹⁸, יובן בהקדם ענין ההפרש מעלת מדריגת אהרן על מעלת ומדריגת אברהם, ששניהם הם בחי' אהבה, אך מדריגת בחי' אהבה דאהרן גבהה מעלתה על בחי' האהבה דאברהם כידוע. ולכאורה יפלא הלא באברהם נאמר אחד הי' אברהם (יחזקאל ל"ג ך"ד) וכן כתיב בו והי' ברכה

*)ואהרן . . להיותו מבחי' ז' רועים: בשולי הגליון נרשם בגוכי"ק: בענין מ"ש בלק"ת בד"ה בהעלותך הראשון שאהרן הי' מז' רועים¹⁹ צ"ל שבגמ' סוכה דנ"ב ע"ב וכן במד"ר שה"ש פ' ח' ע"פ אם חומה (דל"ח ע"ב), לא חשב אהרן, שא' שם דוד באמצע אדם שת משתולח מימינו אברהם יעקב משה משמאלו. ואולי י"ל לפי שמשה ואהרן הם ב' הבחי' שבהממוצע כמ"ש מזה באורך²⁰ בד"ה ענין קי"ס ובד"ה ויצום²¹ אל בנ"י, ובד"ה הוא משה ואהרן²², ולכן מאחר שחושב משה גם אהרן בכלל. ודוחק.

תכגופי' רש"י יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והי' ברכה בך חותמין²³ כו' והוא מהגמ' פסחים דקי"ז, ואיך אנו אומרים שמעלת אהבת אהרן גדלה על מעלת אברהם אוהבי כו'.

אך הענין דכתיב ואהבת את ה' אלקיך, ונודע כי שרש תיבת אהבה היא אבה שפירושה לשון רצון, וא"כ פי' ואהבת שהרצון יהי' לאלקות כי העיקר הוא הרצון שהוא בחי' פנימיות המדות וקיומם, וכמו שאנו רואים בחוש שהכל תלוי ברצון והרצון מנהיג מדות האדם, כמו עד"מ כשיש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבע המדות, מ"מ אם מסלק רצונו מדבר ההוא מפני איזה טעם שיש לו בזה, אינו מקבל תענוג כלל מדבר ההוא, הרי כי הרצון מהפך טבע המדה שמצד עצמה כו', וכן להיפך כשיש לו לאדם איזה צער ח"ו והוא ממלא רצונו בצער ויסורים שעושה בעצמו אינו מרגיש כ"כ את הצער שמצטער כו'. וע"ד שמצינו בר' יהודה חסיד שהי' מתענה בכל יום גם בשבת, שלכאורה השבת מצוה לענגו, אלא מפני שהי' אצלו הרצון חזק להתענות דוקא, והעדר התענית לצער הי' נחשב אצלו לכן התענה גם בשבת למלאות רצונו שהי' מתענג מזה, וזה עצמו הי' אצלו ענג שבת כו'. וע"ד שהתירו להתענות תענית חלום בשבת אם נפשו עגומה עליו, והיינו מפני שהתענית אם כי בעצם מצער גוף האדם, מ"מ כשיש לו רצון חזק בזה, הנה הוא מקבל ענג מזה. ונמצא כי הרצון מהפך טבע המדה שמצד עצמה. וזהו ואהבת את כו' שכל הרצון יהי' לאלקות שלא יהי' בחי' רצון וחפץ אחר זולתו ית' וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, וכתיב כלה שארי ולבבי.

והאיך יהי' הדרך לאהבה זו, הקדים הכתוב פסוק שמע ישראל כו', והיינו להתבונן היטיב ולשום על לבו איך שהוא ית' אחד בשמים ובארץ וד' רוחות העולם, שע"ז רומז תי' אחד החי"ת רומז לז"ר וארץ, והד' רומז לד' רוחות העולם שהם בטלים להאל"ף שרומז לאוא"ס ב"ה אלופו של עולם, ולכן נאמר אחד ולא יחיד²⁴ לפי שבתיבת אחד דוקא מרומז איך שבחי' המקום דו"ק מעלה ומטה וד"ר העולם בטלים לאלופו של עולם. ושרש ו"ק אלו הם ששה מדות עליונות שיש בהם מעלה ומטה, מעלה הוא בחי' השגה היותר עליונה מבחי' שלמטה הימנה, וכן ימין ושמאל כמ"ש צפון וימין אתה בראת, ומזרח ומערב הם קדם ואחור כמ"ש קדמה מזרחה וא"כ המערב הוא אחור, וכולם בטלים לאוא"ס אלופו של עולם כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו'. וכן בחי' ו"ק גשמים, והיינו כלליות בחי' מקום, וכדכתיב הנה מקום אתי, שהמקום בטל אליו ית', והיינו להיותו בחי' סוכ"ע שלפניו ית' אינו שייך כלל בחי' מקום וזמן שהם נבראים מאין ליש, והם בבחי' גבול. ויותר אנו רואים זה בזמן²⁵ איך שהזמן הוא מוגבל שהרי אם תתחיל למנות הזמן מעתה ולעתיד א"א שיהי' בלי תכדגבול, כ"א יכול לספור ולמנות מספר מרובה כמו נו"ן אלפים יובלות שהם מספר גדול וזמן מרובה אבל איננו בלי גבול כ"א הוא גבול רק שהוא מספר גדול, וכן מעתה ולעבר הוא ג"כ בבחי' גבול, אבל גבול לגבי בלי גבול ה"ה אין ערוך כלל, שיום אחד לגבי אלף שנים ה"ה בבחי' ערך, אבל גבול היותר גדול כמו נו"ן אלפים יובלות לגבי בלי גבול אינו בערך כלל. ושרש בחי' זמן ומקום נמשך מבחי' מלכותו ית'²⁶ כמ"ש מלכותך כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור, עולמים הוא בחי' מקום, ודור דור הוא בחי' זמן, ושניהם הם מבחי' מל' שהוא מה שמלך שמו נק' עליהם בחי' התפשטות זיו והארה להיות שמו נק' עליו. ושרש הזמן הם מבחי' ששה מדות דז"א שנק' בשם סדר זמנים, וכמארז"ל ברבות מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן, ועמ"ש מזה בד"ה מי זאת הנשקפה²⁷ בענין המן שהי' דבר יום ביומו.

וכאשר יתבונן היטב בזה ויהיו נקבעים בלבו באמת אזי לא יחפוץ כלל חפץ אחר זולתו ית', כמ"ש מי לי בשמים תענוגים רוחני', ועמך לא חפצתי בארץ הם תענוגים גשמיים²⁸ שהם הכל בבחי' זמן ומקום שהם מוגבל, שהרי אפי' השגות שמשיגים בג"ע ה"ה בבחי' הגבלה כי מאחר שהוא השגה ה"ה מוגבל, וכן אפי' עוה"ב שהרי ארז"ל כל אחד נכוה מחופתו של חבירו²⁹, שזהו מדריגות מחולקות א"כ ה"ה בבחי' הגבלה כו', ואי לזאת כלה שארי ולבבי, להיות בבחי' צור לבבי וחלקי אלקים לעולם בבחי' נצחית לדבקה בו ית' לבדו שבחי' מקום אתי היינו בחי' שלמעלה מזמן ומקום, שבחי' זמן ומקום אין ערוך לך כלל.

וזהו דכתיב באברהם הלוך ונסוע הנגבה, ופי' בזח"א פ' לך דפ"ד ע"א נגבה הוא שירותא דעלמא עילאה, סתימא עמיקא לעילא עד אין סוף, והיינו כי נגבה הוא בחי' חסד, ושרש התהוות העולמות הוא מבחי' חסד כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, פי' יבנה יש בו ב' פירושים³⁰ הא' כפשוטו שבנין העולם הוא מהחסד כנ"ל, שהוא ראשית המדות, וגם פי' יבנה ששרש בחי' החסד הוא מבחי' יבנה אותיות בינה, אשר בחי' בינה היא למעלה מבחי' עולם, וכמארז"ל תשובה קדמה לעולם, והוא מפני כי תשובה הוא בחי' תשוב ה' עילאה לגבי יו"ד, לכן התשובה קדמה למעלת העולם כו', והיינו כי בינה היא למעלה מבחי' מקום וזמן, וכמ"ש בד"ה מי זאת הנ"ל בפי' הראשון, ולכן מי ברא אלה שמבחי' מי בינה נברא בחי' אלה הוא בחי' ו"ק דז"א, וע"ש שז"ע מי שברא יומו ברא פרנסתו, שמבחי' מי שהוא למעלה מבחי' זמן בא ונמשך בבחי' זמן רק שבא דבר יום ביומו כו'.

תכהוהנה כמו שמלמעלמ"ט היינו מבחי' בינה, שקדמה לעולם בחי' מקום וכן קדמה גם לסדר זמנים, בא ונמשך לבחי' זמן ע"י בחי' החסד, כן בחי' ההעלאה מבחי' זמן ומקום לבחי' שלמעלה מזמן ומקום הוא ג"כ ע"י בחי' החסד, וזהו שהי' אברהם הלוך ונסוע הנגבה להיות כי כל תשוקתו הי' ליכלל וליבטל באוא"ס שלמעלה מזמן ומקום, ולכן הי' הליכתו הנגבה בחי' חסד שהוא שירותא דעלמא עילאה הוא הבינה, שבחי' החסד מקבל מבינה הן מלמעלמ"ט והן מלמטלמ"ע, ולכן כל הליכתו הי' הנגבה שע"י החסד יבוא לדבקה בו באוא"ס שלמעלה מזמן ומקום שזהו בבחי' עלמא עילאה שבה גילוי אוא"ס כנ"ל בשם הזח"א דפ"ד ע"א הנ"ל.

קיצור. ואהבת ל' אבה שיהי' רצון לאלקות, והמדות תלוי' ברצון שהוא פנימיות המדות, והדרך לבוא לרצון זה זהו ע"י ההתבוננות בפסוק שמע כו' אחד ז"ר וארץ ד' רוחות העולם בטלים לאלופו ש"ע, והיינו איך שמקום אתי, שהמקום וזמן בטלים, כי אין ערוך כלל בחי' גבול לגבי בחי' בבע"ג, ואי לזאת כלה שארי ולבבי להיות צור לבבי וחלקי אלקים, לעולם בבחי' הנצחיות, וז"ע הלוך ונסוע הנגבה חסד שירותא דעלמא עילאה בינה שקדמה לעולם שלמעלה גם מבחי' סדר זמנים כו'.

ה) והנה כ"ז הוא מעלת בחי' אאע"ה³¹, שאהבה זו נק' בשם אהבת עולם פי' שנלקחה מבחי' ההתבוננות איך שהעולם הוא בחי' זמן ומקום הנם בטלים אליו ית', ובחי' זו היא מלמטלמ"ע שהוא בחי' הלוך ונסוע מלמטלמ"ע כו'.

ואמנם בחי' ומדריגת אהרן הוא מלמעלמ"ט שאהרן הי' שושבינא דמטרוניתא בבחי' מלמעלה למטה, והיינו שכל חפצו ורצונו הי' להיות נגלה כבוד ה' לעיני כל בשר, והיינו שיומשך ויתגלה בחי' שלמעלה מזמן ומקום למטה בבחי' זמן ומקום, וע"ד כמו שהי' בבהמק"ד שראו בחי' ביטול המקום, שהרי מקום הארון אינו מן המדה, והגם שהארון הי' מחזיק אמתים וחצי עכ"ז עשרים אמה דקדש הקדשים היו עשר אמות מכאן ועשר אמות מכאן, ולא הי' ב' אמות וחצי של הארון תופסים מקום כלל בדופן קה"ק, והיינו מפני שהאיר שם מבחי' שלמעלה ממקום³², ולכן הי' המקום בטל כמ"ש הנה מקום אתי. ועד"ז יובן בבחי' הזמן ע"ד שארז"ל שהראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו, דור כו', שהראה לו כל אריכות הזמן דשית אלפי שני בזמן קצר, שזהו ג"כ בחי' הארת מלמעלה מן הזמן בבחי' זמן, והי' הזמן בטל. וע"ד בחי' ביטול שר של אש ושר של מים כמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום שאם היות שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש עכ"ז כשמאיר עליהם הארה היותר תכוגבוה³³ מהם הם בטלים בתכלית ואינם מכבים זא"ז כאילו אינם הפכים כלל. ועד"ז יובן בזמן ומקום כשמאיר בהם הארה מבחי' שלמעלה מזמן ומקום, אז הזמן ומקום בטלים כו'. ועד"ז מצינו בתורה דכתיב ולא קם עוד נביא כמשה, שלכאורה הי' צ"ל ולא יקום לשון להבא ולמה אמר ולא קם שמשמעו לשון עבר, שהכוונה הוא שלא יקום להבא ג"כ, אלא מפני שבתורה מאיר בחי' שלמעלה מן הזמן ששם הוא עבר ועתיד שניהם כאחד. ועד"ז יובן ענין בחי' אהרן להמשיך בחי' שלמעלה מן הזמן ומקום בזמן ומקום להיות כי אהרן הי' בחי' רב חסד, וכנודע דאית חסד ואית חסד³⁴, אית חסד דאקרי חסד עולם שהוא בחי' חסד דלבר, ואית חסד דאקרי רב חסד שהוא בחי' חסד דלגאו, ולהיותו מבחי' רב חסד לכן הי' יכול להמשיך מבחי' שלמעלה מזמן ומקום שיומשך בבחי' זמן ומקום כו', כי כל הגבוה ביותר יוכל להשפיל יותר. וזהו דכתיב אשר עין בעין נראה כו' שיש ב' בחי' עין והיינו בחי' עין דיחו"ע ועין דיחו"ת, ועין בעין היינו בחי' עין דיחו"ע בעין דיחו"ת, והיינו כשם שלמעלה הוא בחי' כולא קמי' כלא, שזהו בחי' ד"ע ויחו"ע כן גם למטה בבחי' ד"ת ויחו"ת יהי' ג"כ מושג איך שבאמת כלא חשיב, וזהו נראה אתה, נראה הוא אהרן שאהרן ממשיך זו כו'.

ואהבה זו באה ע"י אותו ההתבוננות עצמה דאהבה דאברהם, רק שישים מרירות בנפשו על בחי' החשך וההסתר שמעלים ומסתיר על אור קדושת האלקות שלא יהי' נראה לעיני בשר כ"א בבחי' ההתלבשות דזמן ומקום שהם רחוקים מאור פניו ית' דלית מח' תפיסא בי' כלל, ובחי' זמן ומקום אינו שייך אלא בבחי' מלכותו ית' לבד, אבל מאוא"ס ב"ה עצומ"ה ה"ה רחוקים בתכלית, ואי לזאת יתמרמר נפשו מאד כאשר ישים אל לבו ריחוקו והירידה שירדה נפשו פלאים בשפל המדריגות רחוק מה' בתכלית, מוגבל ברצונות הזמן כו', ועי"ז יצעק אל ה' בצר לו, להיות גם כי אשב בחשך ה' אור לו שיאיר החשך והמסך מבדיל. וזהו שארז"ל אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו, והיינו שלבו דואג על ריחוקו והמסך והחשך שבבחי' זמן ומקום, וע"י שלבו דואג על הנ"ל עי"ז מוסרין לו רזי תורה שהוא בחי' גילוי אוא"ס שבתורה, וכנ"ל בענין לא קם שבתורה הוא למעלה מן הזמן כו', וכן הוא למעלה מן המקום ולכן כל העוסק בתורת עולה³⁵ כאילו הקריב עולה הגם שאינו במקום המקדש, להיות יש בתורה בחי' שלמעלה מזמן ומקום כו'.

קיצור. מעלת אהרן היא מלמעלמ"ט, היינו מלמעלה מזמן ומקום בזמן ומקום, ע"ד מקום הארון אינו מן המדה, וע"ד שבזמן קצר הראה הקב"ה לאדה"ר תכזהנהגת הזמן דשית אלפי שני, וע"ד ולא קם דכתיב בתורה, ואהרן רב חסד חסד דלגאו ביכולתו להמשיך להיות עין דיחו"ע בעין דיחו"ת, נראה אותיות אהרן, ואהבה היא ע"י התבוננות אהבה דאברהם רק שיהי' לבו דואג בקרבו על החשך והריחוק ועי"ז מוסרין לו רזי תורה אור תורה היינו בחי' שלמעלה מזמן ומקום, ולכן העוסק בתורת עולה, וענין ולא קם להיות יש בה מלמעלה מזמן ומקום כו'.