ולהבין שרש ענין ההפרש כו' (ב)

תכזולהבין שרש ענין ההפרש כו' (ב)

בס"ד. (ש"פ שלח, ט"ל).

ראי' ושמיעה כו' התחלת יחוד העליון כו' תקון חצות כו' גביעים, כפתורים, פרחים - (וא"ו-יו"ד)

[שלח]

וא"ו) ולהבין שרש ענין ההפרש למה אהבה דאברהם¹ הוא מלמטלמ"ע להיות עולה ונכלל מבחי' זמן ומקום לבחי' שלמעלה מזמן ומקום, ואהבה דאהרן היא מלמעלמ"ט, והיינו שיומשך בחי' שלמעלה מזמן ומקום בבחי' זמן ומקום. הענין הוא כנודע שאברהם הי' מרכבה לבחי' חסד דז"א, והנה בבחי' חסד דז"א אינו מאיר כ"א מבחי' מוחין דאימא לבד, וענין ההפרש בין בחי' מוחין דאימא לבחי' מוחין דאבא, זהו ע"ד ההפרש שבין ראי' לשמיעה שנודע מארז"ל שאינו דומה שמיעה לראי'², והוא מפני ששמיעה היא רק בחי' השגה והבנה מה שמבין בשכלו ומציור הדבר מדברי המספר אבל מהות הדבר לא ראה כלל, ואמנם ענין הראי' הוא שרואה עצם הדבר כמו שהוא, שמה שמצטייר בעיניו הוא מחמת שעצם הדבר מצטייר בבבת עיניו כנ"ל פ"ב, ועד"ז יובן ענין ההפרש שבין מוחין דאימא לבחי' מוחין דאבא, שמוחין דאימא זה"ע השגה שמשיג את הדבר שזהו כענין שמיעה לבד, אבל מוחין דאבא זהו כדוגמת בחי' ראיית המהות, וכמארז"ל איזהו חכם הרואה, ולכן נק' החכמים בשם עיני העדה, וכתיב וירא ראשית לו שראשית חכמה הוא בחי' ראי'. ושניהם הם בבחי' המהות, רק שמוחין דאבא זהו בחי' ראיית המהות, ומוחין דאימא זהו רק השגת המהות לבד ולא ראיי' כו'. וענין מה שבחסד דז"א מאיר בחי' מוחין דאימא זהו מה שמושג בחסד דז"א בבחי' השגה שיש בחי' אוא"ס שהוא למעלה מן הזמן ומקום וכדכתיב הנה מקום אתי, וכן בחי' הזמן ששניהם מחודשים מבחי' המל' כנ"ל פ"ב ושרש שרשן בחי' סדר זמנים הוא במדות דז"א, רק שבמוחין דז"א מושג שיש בחי' באוא"ס שלמעלה מזמן ומקום ומבחי' סדר זמנים, ואי לזאת חפצו ותשוקתו לעלות וליכלל בבחי' זו שלמעלה מזמן ומקום שז"ע הלוך ונסוע, עד תכחשיעלה ויבא לבחי' עלמא עילאה שהיא בינה ששם מושג מהות האור א"ס שלמעלה מזמן ומקום, וה"ז עלייה גדולה שהרי במוחין דז"א שנמשכין ממוחין דאימא הוא רק מושג שיש בחי' אוא"ס שלמעלה מזמן ומקום, והרי השגה זו היא רק כמו ע"ד ידיעת המציאות, והעלייה היא שבא להשיג מהות אוא"ס שלמעלה מהזמן ומקום, או י"ל לפי שבינה הוא תרדל"מ עם החכמה לכן יכול לבוא לבחי' ראי' דחכמה ג"כ כו'.

ובחי' עלייה זו דאהבה דאברהם זהו מלמטלמ"ע מפני שמדרגתו בעצם הוא למטה מבחי' עלמא עילאה וכל חפצו ותשוקתו שהי' הלוך ונסוע מדרגה לדרגא הוא שע"י בחי' נגבה בחי' חסד דז"א שהוא שירותא דעלמא עילאה פי' ששם מאירים מוחין דאימא שעי"ז מושג שיש בחי' אוא"ס שלמעלה מזמן ומקום, יעלה ויבא לבחי' עלמא עילאה היינו להשיג מהות האוא"ס שלמעלה מזמן ומקום או גם לבחי' ראי' כנ"ל. ואמנם אהרן הי' בחי' ורב חסד, ולכן אהרן אותיות נראה שהוא בחי' ראיית המהות דמוחין דאבא שז"ע בחי' ראיית המהות בבחי' אוא"ס שלמעלה מזמן ומקום, ולכן אינו שייך כלל בבחי' ומדריגת בחי' אהרן שיהי' לו תשוקה לבוא לבחי' זו שהרי בחי' ומדריגה זו הי' אצלו בבחי' ראיית המהות ממש, וזהו מדריגתו עצמו ששמו מוכח עליו אהרן אותיות נראה, וכמ"ש במ"א שהשם מוכרח לומר ששייך להנקרא בשם³ דאל"כ שהוא רק הסכם לבד מהו גודל החכמה דאדה"ר שארז"ל שא' הקב"ה למלאכים חכמתו גדולה משלכם, וא"כ שם אהרן מוכרח שהי' אצלו בבחי' ראי', ולכן תשוקתו הי' שיומשך גם למטה בבחי' זמן ומקום בחי' אוא"ס שלמעלה מזמן ומקום כו'.

קיצור. שרש ההפרש בין אהבה דאברהם ובין אהבה דאהרן שאברהם הי' מרכבה לחסד דז"א שמקבל ממוחין דאימא ששם מושג שיש בחי' אוא"ס שלמעלה מזמן ומקום לכן הי' תשוקתו שיעלה ויבוא לבחי' השגת או ראיית בחי' זו, אבל אהרן אותיות נראה שהי' עצמו בבחי' זו, לכן הי' חפצו שגם בבחי' זמן ומקום יומשך בחי' שלמעלה מזמן ומקום כו'.

ז) אך לכאורה אינו מובן הלא כתיב אחד הי' אברהם, ואיך נת' שמעלת ומדריגת אהרן הוא למעלה מבחי' ומדריגת אברהם. אמנם באמת זהו לפי שאהרן הי' אחר מ"ת⁴, שע"י מ"ת נתגלה מה שלא נתגלה לאאע"ה, והגם שקיים אברהם כה"ת כולה עד שלא ניתנה, מ"מ הנה ארז"ל במד"ר ע"פ לריח שמניך טובים כל המצות תכטשעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, והיינו כי הריח הוא רק הארת הדבר⁵ ולא עצם אבל ענין שמן תורק הוא עצם הדבר כמו שמריקים מכלי אל כלי שז"ע המשכה עצמיות שנמשך ע"י מ"ת, וזהו דכתיב באברהם וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, וידוע ששם הוי' נק' שם העצם אשר בחי' גילוי שם הוי' בבחי' יחוד לא נתגלה להאבות⁶, כי נודעתי הוא מל' והאדם ידע המשכה עצמיות, אמנם במ"ת הי' גילוי שם הוי' כמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי' שע"י מצרים יזכו למ"ת שיומשך שם הוי' בבחי' יחוד אלקות בנש"י, שלכן נק' מ"ת ביום חתונתו כמ"ש רז"ל במשנה סוף תענית, ונק' מתן תורה ל' מתנה שבחי' זו ניתן לנו במתנה כו', ולכן מפני שאהרן הי' אחר מ"ת והי' כה"ג ע"פ מצות התורה הי' יכול להמשיך למעלה מאברהם וא"כ פי' אחד הי' אברהם קודם מ"ת, וזהו הי' קודם מ"ת. או מעלתו גם עכשיו שאחד הי' כפשוטו שהמשיך ע"י עבודתו בעצמו במס"נ שהי' הלוך ונסוע, משא"כ אהרן אם היות שממשיך בחי' הגבוה יותר אך הנה זהו ע"י מ"ת שניתן לנו במתנה כו'.

וביאור הענין יובן ע"פ משארז"ל במד"ר בחקתי⁷ פל"ו ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב שאברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בשביל יעקב, משל לאחד שהי' עומד ונידון לפני השלטון ויצא דינו לישרף, צפה השלטון באצטרולוגיס שלו וראה שעתיד להוליד בת שתהא נשאת למלך אמר כדאי להנצל בזכות בתו, כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף, וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו אמר כדאי הוא להנצל בזכות יעקב, הה"ד (ישעי' ך"ט ך"ב) כה אמר ה' לבית יעקב אשר פדה את אברהם. ולכאורה אינו מובן למה הי' צריך אברהם להנצל בזכות יעקב דוקא, ומהו יתרון מעלת יעקב על אברהם, וגם מהו המשל שעתיד להוליד בת שתהא נשאת למלך. אך הענין הוא דהנה אנו אומרים לפני כל מצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי'⁸, וצ"ל מהו ענין ופי' יחוד קובהו"ש. הענין הוא דהנה שכינתי' הוא מלשון ושכנתי בתוכם, שהוא בחי' מל' שמחיה את העולמות בבחי' התלבשות, וע"ד כמו שהנשמה מחי' את הגוף כך הקב"ה מחיה את העולם, והעולם נעשה יש ודבר נפרד, כי ענין המלוכה אינו שייך כ"א על עם שהוא מל' עוממות שז"ע נפרדים דוקא, ולכן על בנים להיות כי תלהבן נמשך מעצמיות בחי' האב אינו שייך מלוכה, כ"א על נפרדים דוקא שייך בחי' מלוכה, ובחי' זו המחי' עולמות הנפרדים נק' בשם שכינתי' שהוא בחי' מל' המחי' עולמות הנפרדים בבחי' ממכ"ע, אמנם פי' וענין קוב"ה זהו מצד היותו קדוש ומובדל מגדר עולמות וזהו בחי' סוכ"ע, וענין יחוד קוב"ה ושכינתי' זהו שיומשך המשכת בחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע, ופי' יחוד ז"ע המשכת הדעת מלשון והאדם ידע. ושרש הענין הוא דכתיב כי אל דיעות ה', שיש ב' דיעות היינו ב' בחי' דעת ד"ע וד"ת⁹, ד"ת הוא שנברא מאין ליש, שלמטה הוא היש ונברא מאין, וד"ע הוא מלמעלמ"ט, שלמעלה הוא היש, ולמטה הוא אין שכולא קמי' כלא ממש חשיב, ובחי' היחוד הוא בחי' המשכת הדעת מבחי' ד"ע בבחי' ד"ת, שגם בבחי' ד"ת יומשך להיות מושג כמו שהוא בד"ע איך שקמי' כלא ממש חשיב, וז"ע יחוד קוב"ה ושכינתי' שגם בבחי' שכינתי' ד"ת יומשך הגילוי מבחי' ד"ע בחי' סוכ"ע.

והנה בחי' יחוד זה התחיל מיעקב¹⁰, דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שאברהם הי' בחי' ימינו תחבקני, ויצחק הי' בבחי' שמאלו תחת לראשו, שכ"ז הוא בחי' מקיף שזהו רק הכנת היחוד, אבל כדי שיומשך למטה בבחי' פנימיות ממש שנק' בשם יחוד, יחוד זה התחיל מיעקב, לפי שיעקב הוא אותיות יבקע וכמ"ש אז יבקע כשחר אורך, שיעקב התחיל לבקוע החשך כמו שאור השחר בוקע חושך הלילה, כי יעקב הוא בחי' קו האמצעי, והגם שאברהם התחיל ג"כ להאיר למטה והי' משגר שם שמים בפי כל הבריות, וכמ"ש ויקרא בשם ה' אל עולם, וכתיב וארא אל אברהם, שהאיר גילוי אלקות להאבות, והם שגרו בפי הבריות כנ"ל, עכ"ז הנה הגילוי הי' ע"י בחי' שם שדי, אבל שמי הוי' לא נודעתי להם, ומ"מ מיעקב התחיל להיות התגלות שם הוי' ולכן העמיד י"ב שבטים, שי"ב שבטים הם בחי' י"ב בקר דבריאה, שהם בחי' שבט וענף מן עצם האילן שהוא בחי' יעקב, והיינו להורות שהם ממשיכים המשכה זו בבי"ע. ועכ"ז מ"ש ושמי הוי' לא נודעתי קאי גם על יעקב שלמטה בעוה"ז לא נודעתי כ"א ע"י שעבוד מצרים שנזדככו ע"י שמררו את חייהם בחמר ובלבנים, וע"י המרירות וגם שהיו ס' ריבוא ביחד שזהו כמנין שם הוי', כשתחשוב יו"ד פעמים וא"ו בכפל חמשה פעמים עולה ת"ר אלף¹¹ שהם ששים ריבוא, ואז נתגלה שם הוי' במ"ת שא' אנכי הוי' אלקיך, שלכן נק' מ"ת ביום חתונתו כמארז"ל בסוף תענית, שאז הי' גמר היחוד שנמשך יחוד קוב"ה ושכינתי' שנמשך גילוי שם הוי' למטה במשכן ונודעתי לך שם כו'. והתחלת גילוי שם הוי' בעולמות הרוחנים הי' ע"י יעקב שהוא התחלת היחוד, וז"ע יתרון מעלת הנמצא ביעקב לגבי אברהם, שמיעקב התחיל להיות התחלת היחוד דקוב"ה ושכינתי' שהו"ע המשכת שם הוי', משא"כ אברהם ויצחק זהו רק הכנה לבד (ונמצא שאינו סותר למ"ש תלאבלק"ת מהאריז"ל פ' לך לך שהיחוד עליון התחיל מהאבות¹², היינו שאברהם ויצחק עשו הכנה כנ"ל בפי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, והתחלת היחוד התחיל מיעקב שהתחיל להמשיך שם הוי' ברוחניות העולמות בי"ע ע"י שהעמיד י"ב שבטים שהם כהמשכת השבט מן האילן שיומשך מאצי' לבי"ע, ועיקר היחוד עליון זהו במ"ת שאז נתגלה שם הוי' כמ"ש וירד ה' על ה"ס, ואמר אנכי ה' אלקיך, ועכ"פ התחלת היחוד התחיל מיעקב). וזהו המשל שאמר במדרש, שעתיד להוליד בת שתהא נשאת למלך, שקאי על יעקב שע"י יעקב התחיל להיות בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' ברוחניות בי"ע, ולכן אמר לבית יעקב הכוונה על יעקב עם ביתו היינו י"ב שבטים שהם ההמשכה בבי"ע כנ"ל שעי"ז פדה את אברהם, להיות כי ע"י יעקב ובניו נמשך התחלת הנשואין שתהא נשאת למלך. וגם י"ל שמ"ת נק' ג"כ ע"ש יעקב כמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, שאז הוא עיקר היחוד.

ובכ"ז יובן מה שאהרן ממשיך בחי' עליונה יותר מאברהם הגם שאחד הי' אברהם, מ"מ הנה אהרן הי' אחר מ"ת ומצות כהונה היא מצוה ע"פ התורה. ולכן הוא המשכה היותר גבוה, וגם היא מלמעלה למטה כמו כלליות התורה שהיא בחי' המשכה מלמעלמ"ט כן אהרן ממשיך בנש"י מלמעלמ"ט כו'.

קיצור. הגם שאברהם קיים כה"ת מ"מ ריחות היו, אבל ע"י מ"ת ש' הוי' ש' העצם ולכן הגם כי אחד הי', מ"מ מעלת אהרן שהי' לאחר מ"ת, וביאור הענין יובן ממ"ש במד"ר משל בת שנשאת למלך, כך מיעקב התחיל התחלת הנשואין בחי' המשכת ש' הוי' בעולמות הרוחנים דבי"ע ולכן בית יעקב אשר פדה את אברהם, ועד"ז יובן מעלת אהרן שהוא לאחר ביום חתונתו דמ"ת כו'.

ח) ואמנם הנה כ"ז הי' בזמן שבהמק"ד הי' קיים, אבל על חורבן בהמק"ד כתיב ונהר יחרב ויבש, יחרב בב"ר ויבש בב"ש, ולזה תקנו ענין תיקון חצות, שלא די במה שלבו דואג בקרבו שנת' לעיל פ"ה, כ"א לקבוע עת מיוחד בחצות¹³ לעורר מרירות בנפשו, וזהו שאה"כ על נהרות כו' גם בכינו בזכרינו את ציון, הוא פנימיות ירושלים, שהיא פנימיות נקודת המל' שנק' בצלמנו כנ"ל בפי' לך ה' הממלכה, ובבהמק"ד היינו בבית קהק"ד שם האיר מלמעלה מן המקום, והי' המקום בטל כנ"ל בענין מקום הארון אינו מן המדה כו', ולכן צריך לבכות על בחי' זו שנחסר מאתנו. וזהו דכתיב היתה לי דמעתי¹⁴ לחם יומם ולילה (י"ל יומם ולילה זהו תלברגע חצות לילה שמחבר יום ולילה, שמחצות הלילה ואילך זהו בחי' חסד ששייך לבחי' חסד אל שמאיר בכל היום כו' ועד חצות לילה זהו גבורה, וזמן חיבורם בחצות לילה זהו יומם ולילה, ולכן אז זמן תיקון חצות לבכות על חורבן בהמק"ד שאז זמן להוריד דמעות על שאלקיך סליק לעילא ולעילא בבחי' אי"ה ג"ר כו') באמור כו' איה אלקיך פי' שהבכי' הוא מפני שאלקיך הוא בבחי' איה, האלף רומז לבחי' כתר, והיו"ד ה"א רומז לחו"ב, והיינו שבחורבן בהמק"ד קוב"ה סליק לעילא ולעילא היינו בג"ר כח"ב, דכשמאיר אוא"ס בבחי' מדות אז ממילא נמשך שיהי' למטה ג"כ בחי' גילוי, אבל כשסליק לעילא ולעילא בבחי' ג"ר, אז למטה הוא בחי' העלם והסתר. אך הנה העצה לזה הוא בחי' לחמה של תורה, להיות כי ע"י התורה ממשיכין גם עכשיו גילוי אלקות.

וז"ע שאמר במד"ר שהנרות קיימים לעולם¹⁵ גם לאחר החורבן, שהתומ"צ קרוים נר כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור, ומשחרב בהמק"ד אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, וזה"ע שהנרות קיימים לעולם, וכמו שע"י נרות המנורה הי' אהרן ממשיך גילוי אלקות, וכן ענין מראה הנבואה דזכרי' שראה מנורת זהב שנת"ל פ"ב שז"ע בחי' זה דבר ה' שיאיר בחי' זה בבחי' דבר שנק' כה, כן ע"י התומ"צ ממשיכים גילוי אלקות להיות בחי' זה הדבר בבחי' דבר ה' זו הלכה.

וביאור הענין דכתיב כשמן הטוב¹⁶ על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו, פי' זקן אהרן הוא בחי' דקנא דכהנא רבא שבחי' שערות אלו הן הן הלכות שבתורה שנמשלו לשערות כמ"ש קווצותיו תלתלים שהם תילי תילים של הלכות, שענין בחי' ההילוך של הלכות הן המשכת אלקות שהולך ונמשך מלמעלה למטה ע"י בחי' הלכות שבתורה שהם כמשל השערות, והשמן הטוב שיורד על השערות הוא בחי' ח"ע, ועל בחי' שמן הטוב זה נאמר שמן משחת קדש משיחותא דקדש עילאה, והיינו שיש בחי' קדש בלא וא"ו, ויש בחי' קדוש שהוא בוא"ו, והנה בבחי' סדר ההשתלשלות א"א שיומשך מבחי' קדש בלא וא"ו, כי קדש מילה בגרמי' ואפי' כל ההמשכות שבעולמות עליונים הוא רק מבחי' קדוש בוא"ו, וג"ז פי' קדוש הוא מובדל וכנ"ל בענין הקב"ה בחי' סוכ"ע, אמנם בחי' שמן הטוב שיורד על זקן אהרן, ועכשיו זקן אהרן הוא בעבודה הלכות שבתורה, הנה השמן הוא משיחותא דקדש עילאה ממש, והיינו כי בתורה יורד ונמשך מבחי' חכים ולא בחכמה ידיעה שבסדר ההשתלשלות דאצי', שזהו בחי' קדש בלא וא"ו, והוא היורד ונמשך על השערות הם ההלכות שבתורה, וסיפא דקרא שיורד ע"פ מדותיו, היינו בחי' מדותיו של הקב"ה להיות בחי' ואהבת מלמעלמ"ט ולא כמדת בו"ד שהם בבחי' צמאון תלגמלמטלמ"ע כ"א גילוי אהבה העליונה בחי' אהבתי אתכם אמר ה', ושיהי' נמשך גילוי אלקותו למטה כמו למעלה ע"י התומ"צ שהן הן המשכת מדותיו יג"מ שהתורה נדרשת שהם בחי' יגמה"ר י"ג תיקוני דיקנא, ועל בחי' חכ' התורה נאמר ושמן ימינו יקרא שמלביש חסד דא"א כו'.

וז"ע שלך גדולה משלהם שהנרות קיימין לעולם, והיינו שגם בזמן שאין בהמ"ק קיים, הנה ע"י התומ"צ שנק' נר ממשיכים מלמעלה מן הזמן ומקום בבחי' זמן ומקום וכנ"ל בפי' ולא קם, וכן כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה הגם שאינו במקום המקדש, וגם כשעוסק בתורת סוכה כאילו קיים מצות סוכה גם שלא בזמן הסוכות כו', והיינו מפני שיש בתורה מה שלמעלה מזמן ומקום כו'.

קיצור. שבזמן שאין בהמק"ד קיים תיקנו תיקון חצות לקבוע מרירות בנפשו על שנהר יחרב ויבש, להוריד דמעות על מה שאלקיך נסתלק לעילא ולעילא בבחי' אי"ה ג"ר כח"ב, והעצה לזה לחמה של תורה שנק' נר מצוה ותו"א, וע"י התומ"צ נמשך מלמעלה מן הזמן ומקום בבחי' זמן ומקום וזהו שהנרות קיימין לעולם.

ט) והנה במנורה הי' ך"ב גביעים¹⁷, י"א כפתורים, ט' פרחים שהם מ"ב, ועם ז' קני המנורה הם מ"ט, וכללות המנורה הם נו"ן, והיינו שרומז לבחי' נשע"ב. והענין הוא דהנה ידוע ענין הגביעים שיש בחי' כוס ויש בחי' גביע¹⁸ וכמ"ש ביוסף ואת גביעי גביע הכסף, וההפרש שבין כוס לגביע, שהכוס הוא קטן שמקבל מהגביע, שמהגביע מוזגין לתוך הכוס. והענין הוא דכתיב כוס ישועות אשא, כוס הוא בגימ' אלקים, והיין שבתוך הכוס ז"ע מ"ש יין המשמח אלקים, כי נכנס יין יצא סוד, שז"ע בחי' סוד ה' ליריאיו ששם הוי' משמח את שם אלקים, וזהו שא' דוד כוס ישועות אשא שהעלה והגביה את בחי' הכוס דשם אלקים להיות נמשך בו הישועות משם הוי' ע"ד דכתיב ויושע הוי' שבחי' הישועה נמשך משם הוי' וכדכתיב אנא ה' הושיעה נא, וכן נא' פעמים רבות ה' הושיעה, לה' הישועה, וזהו שסיים ובשם ה' אקרא. אך ביוסף נא' גביע הכסף והיינו שענין הגביע רומז לבחי' תוס' אורות שהוא בחי' המשכת אלקות מלמעלמ"ט בבחי' כוס שהוא ש' אלקים, וז"ע שמהגביע מוזגין את הכוס. ועד"ז יובן ענין הגביעים שבמנורה, שמספר ך"ב זהו נגד ך"ב אותיות התורה שהם למעלה מאתווין זעירין דבהבראם בה' זעירא בראם, משא"כ כל התורה הם אתווין בינונים, וגם יש בחי' אתווין רברבין ולכן נמשלו לגביעים שלמעלה מבחי' תלדכוס, והיינו שאותיות התורה הם בחי' המשכת אלקות, וע' בד"ה מי זאת הנשקפה¹⁹ שברה"ע הוא מבחי' את עשית את השמים חסר ה', וע"י התורה נמשך מבחי' אתה ה' לבדיך, וזהו דכתיב נגילה ונשמחה בך, בך הוא ך"ב אותיות התורה, וגם בך הוא באוא"ס עצומ"ה, והיינו שע"י התורה נמשך המשכה מעצמיות אוא"ס.

וענין י"א כפתורים דכתיב וכפתור תחת שני הקנים, לפי שבמקום שמתחברים ב' דברים יחד נעשה במקום התחברותן עב יותר, וכמו במקום הקשר שקושרין ב' דברים יחד הוא ג"כ עב יותר, וז"ע הכפתור שתחת שני הקנים. וענין התחברות ב' דברים יחד ז"ע העלאת מ"ן והמשכת מ"ד שעי"ז נעשה יחוד קוב"ה ושכינתי' שז"ע התחברות והתקשרות ב' דברים יחד וז"ע הכפתורים. ומה שמספרם י"א יובן ע"פ מה דאיתא בס"י כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו ועשר אצבעות רגליו, וברית יחיד מכוון באמצע, והיינו כי עשר אצבעות רומז לע"ס, וברית יחיד ז"ע מה שלפני אחד מה אתה סופר שהוא בחי' מה שאנת הוא חד ולא בחושבן, והיינו שע"י בחי' הכפתורים שהם בחי' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד ממשיכים מבחי' חד ולא בחושבן שיומשך בבחי' ע"ס כו'. ט' פרחים ז"ע בחי' צדיק כתמר יפרח, וכתיב יציץ ופרח ישראל, שז"ע בחי' התגלות אלקות שיהי' לע"ל.

וענין מספר מ"ב שבין כולם יובן, ע"פ מה שנודע ממ"ש במ"א²⁰ שש' מ"ב הוא כנגד ך"ב אותיות התורה, ועשה"ד וע"מ, וכתיב עשרה עשרה הכף, שעה"ד מכוונים כנגד עש"מ, והיינו שצריכים להמשיך מעשה"ד בעש"מ, וז"ע ב' יודי"ן שבתמונת אלף שע"מ הם מש' אלקים של"ב אלקים נז' בע"מ שע"י נברה"ע שעולם הוא מל' העלם והסתר, וזהו מבחי' יו"ד התחתון שבאלף היינו בחי' ח"ת, אמנם עשה"ד הם מבחי' גבוה מאד, ולכן עשה"ד מתחיל באלף שהוא אותיות פלא כתר, וע"ז רומז יו"ד העליון שבאלף עם קוצו, וצריכים לחבר ב' בחי' אלו והיינו ע"י ך"ב אותיות התורה שעי"ז מחברים הב' יודי"ן עשרה עשרה שיומשך מעשה"ד בעש"מ כו' וזהו שכללותן הם מ"ב. וזהו שא' דבר ואמרת במנורה לפי שדבר הוא עשה"ד, ואמרת הוא עש"מ שע"י מ"ב דברים שבמנורה מתחברים יחד²¹.

קיצור. ך"ב גביעים רומזים לבחי' ההמשכה ע"י ך"ב אותיות, י"א כפתורים ענין הכפתור חיבור מ"ן ומ"ד ומספר י"א שע"י מ"ן ומ"ד ממשיכים מבחי' חד ולא בחושבן בע"ס, ט' פרחים מה שלע"ל יציץ ופרח ישראל, ובין כולם מ"ב ז"ע תלהעשה"ד וע"מ שמתחברים ע"י ך"ב אותיות התורה, ולכן כפל לאמר דבר נגד עשה"ד ואמרת ע"מ.

יו"ד) אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, והענין דהנה ארז"ל במד"ר נשא תוך פי"ב שכל מה שהי' בעולם הי' במשכן²², בראשית ברא כו' את השמים ובמשכן יריעות המשכן דכתיב נוטה שמים כיריעה, בשני יהי רקיע ויהי מבדיל במשכן והבדילה הפרוכת, בשלישי יקוו המים במשכן הכיור, ברביעי יהי מאורות במשכן המנורה, שהמנורה הי' נגד המאורות, ונמצא פי' מול פני המנורה היינו מאמר יהי מאורות, וא"כ צ"ל מהו ענין מה שיאירו ז' נרות המנורה בבחי' מאמר דמאורות שהוא מול בחי' המנורה. אך הענין הוא דהנה בז' ימי בראשית האיר בחי' אור שנברא ביום ראשון שהי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, והקשו מדוע לא אמרו מתחילת העולם²³ ועד סופו, אלא שהכוונה במ"ש מסוף העולם ועד סופו מסוף עלמא דאתכסיא מלמטלמ"ע שהוא תחילת עלמא דאתכסיא מלמעלמ"ט, ועד סופו עלמא דאתגלי', ונמצא שהי' אדם מביט בו בשני עולמות עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלי', ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו, והיכן גנזו גנזו בתורה, ונת' לעיל שמה שהנרות קיימים לעולם ז"ע נר מצוה ותורה אור שהתומ"צ נק' נר, וא"כ ז' קני המנורה ז"ע בחי' ז' ספרי תורה שספר במדבר נחלק לג' ספרים עד ויהי בנסוע הארון, וב' פסוקים של ויהי בנסוע הוא ספר בפ"ע, ומן ויהי העם הוא ג"כ ספר בפ"ע וזהו ז' ספרי תורה בחי' חצבה עמודי' שבעה שהם נגד ז' נרות המנורה, וע"י נרות המנורה יאירו ז' הנרות את בחי' מול פני המנורה היינו בחי' מאמר דיהי מאורות, ע"ד שארז"ל גבי שרה שהוסיפה על המאורות, ועד"ז יובן כאן היינו שיאירו ז' נרות המנורה את בחי' מול פני המנורה היינו בחי' המאמר דיהי מאורות שיומשך בו האור מבחי' אור שנברא ביום ראשון שהי' אדם מביט כו' שזהו הוספה על המאורות דעכשיו שהראי' אינה בערך כלל נגד הראי' שהי' ע"י הנברא ביום ראשון, וזהו שא' יאירו שבעת הנרות, כי מול פני המנורה זהו מאמר יהי מאורות כנ"ל.

קיצור. מול פני המנורה הוא מאמר יהי מאורות, ומול מאמר זה יאירו שבעת נרות המנורה בחי' ז' ספרי תורה שיאיר בחי' אור שנברא ביום ראשון שגנזו בתורה במאורות, וע"ד שרה שהוסיפה על המאורות במד"ר פנ"ג.