ובראשי חדשיכים כו' (א)

תלוובראשי חדשיכים כו' (א)

בס"ד. (ש"פ קרח, ט"ל).

עולות וחטאות כו' אין לך עשב כו' כהן חלב ודם - (פרק: א-ג)

קרח, א' דר"ח תמוז

ובראשי חדשיכם¹ תקריבו עולה כו' כבשים בני שנה כו', ושעיר עזים אחד לחטאת לה', וארז"ל (חולין פא"ט ד"ס ע"ב) מה נשתנה שעיר ר"ח שנאמר לחטאת לה', משא"כ בשאר החטאות שאינו נאמר לה' כ"א לחטאת סתם, אמר הקב"ה שעיר זה יהי' עלי כפרה על שמיעטתי את הירח, וצ"ל מהו שייך למעלה לשון וענין חטא עד שאומר שעיר זה יהי' עלי כפרה. הנה בקרבנות הי' שני בחי' עולות וחטאות, והנה בד"כ העולות היו מכבשים כמו תמידין שהיו עולות וכמ"ש עולת תמיד כו' היו מכבשים וכמ"ש את הכבש אחד תעשה בבקר כו' וכן בשבת הקריבו ב' כבשים והיו ג"כ עולות, וקרבן חטאת הי' ע"פ רוב מעזים כמ"ש ושעירי עזים לחטאת רק שחטאת כהן המשוח הי' פר וכן פר יוהכ"פ, וחטאת יחיד לפעמים הי' כבשה אחת כו'.

ולהבין כ"ז נקדים תחלה ענין הקרבן, הנה כתיב את קרבני לחמי לאשי שהקרבנות שמקריבים חלב ודם ע"ג המזבח נק' בחי' לחם למעלה², לבחי' האישים עליונים, שהם השרפים שנק' אש ע"ש הרשפי אש, ונק' שרפים ע"ש שנתוקדו כבר ע"י הרשפי אש כו', וכמו"כ הם נק' אישים ג"כ ע"ש זה כו'. וע' מזה בד"ה אם כסף תלוה את עמי³, וזהו שארז"ל רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, ולכאורה אינו מובן איך שייך לומר שע"י הקרבנות יהי' בחי' לחם למעלה, וגם מה צריכים ללחם הלא משה כשהי' בהר ארבעים יום כתי' בי' לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, כי אזלת לקרתא עבדית כנמוסיה (מד"ר תשא פמ"ז), וכ"ש המלאכים אישים עליונים, וכ"ש שאינו מובן ענין רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים.

ויובן בהקדם שורש ומקור בחי' הצומח, דהנה ארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל, שכל עשב פרטי יש לו שרש ומקור תלזלמעלה השופע בו חיות להחיותו ולהצמיחו, וכנודע ממ"ש בזהר בראשית די"ח ע"פ מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם שחציר ועשב הם שני בחי' מלאכים⁴ שיש מלאכים שהם עומדים משי"ב ואומרים שירה וכמו מיכאל וגבריאל שמחנה מיכאל באהבה משי"ב, ומחנה גבריאל ביראה⁵ ג"כ משי"ב הם חיים וקיימים באהוי"ר, והם הנק' בשם עשב, ויש מלאכים שנק' בשם חציר, והיינו שכמו החציר קוצרים אותה ומצמחת עוד הפעם, כמו"כ מלאכים אלו נבראים בכ"י ואומרים שירה ונכללים בבחי' הביטול, וחוזרים ונבראים מלאכים ואומרים ג"כ שירה ונכללים בבחי' הביטול וכמ"ש חדשים לבקרים, וה"ז כמשל החציר שצומח במהירות ונקצר וחוזר וצומח. וזהו שאנו אומרים בברכת יוצר אור, יוצר משרתים ואשר משרתיו, יוצר משרתים הם המלאכים שנבראים בכ"י ואומרים שירה ונכללים בבחי' הביטול כנ"ל, ואשר משרתיו הם המלאכים שנק' בשם עשב שעומדים ברום עולם משי"ב, ואומרים שירה באהוי"ר.

וזהו ועשב לעבודת האדם שהם מלאכים שמעלים תפלות ישראל, וכמ"ש בזהר הנ"ל שעשב הם המלאכים שנק' אופנים חיות וכרובים, ופי' המק"מ בשם האריז"ל אופנים בעשי' חיות ביצי' וכרובים בבריאה, כי מט"ט וסנד"ל הם זו"נ דבריאה עכ"ל. ונודע ממארז"ל שמט"ט (סנדל) קושר כתרים לקונו⁶ מתפלותיהם של ישראל, וזהו ועשב לעבודת האדם שהם מעלים התפלות וכמ"ש בת"א בד"ה מזוזה מימין⁷ שבכדי להיות כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל שהם גשמי' זהו ע"י המלאכים שמזככי' האותיות כי הדבור שלהם הוא בערך דקות המחשבה שלנו⁸ וגבוה מעל גבוה עד משכן מלאך מט"ט (או סנדל) שקושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל, כי כשעוברים על ידם מזדככים האותיות, וכמ"ש בזהר דגפיף להון ומנשק להון ועי"ז מזדככי' האותיות מגשמיותם להיות יכול להיות מהם כתרים לקונו כו' היינו בחי' יהי רצון⁹ שיומשך רצון חדש לרפאות החולה ולברך השנים להיות בחי' ברכה בתוס' וריבוי וכמ"ש ביצחק ויזרע יצחק כו' וימצא מאה שערים שזהו יותר מכמו שצומח ע"פ דרכי הטבע שנמשך מבחי' הצמצומים דשם אלקים, כמ"ש מזה בד"ה זאת חקת התורה (ך"ט)¹⁰, וע"ז נאמר ויברכהו הוי' שזהו הנק' ברכה להיות בבחי' תוס' וריבוי כו' וידוע שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר כו', ובחי' ברכה תלחזו נמשך מבחי' שם הוי' שלמעלה מבחי' ש' אלקים כמ"ש מזה ג"כ בד"ה זאת חקת הנ"ל יעו"ש, וכדי שיומשך הברכה זהו ע"י העלאת המלאכים שמעלים התפלה שלנו שאנו מתפללים ומבקשים בברכת ברך עלינו כו' ותן ברכה, וברך שנתינו כו', וע"י העלאה זו נמשך הברכה, ולכן נאמר ועשב לעבודת האדם.

ועל בחי' דשא ועשב אלו ארז"ל אין לך עשב מלמטה¹¹ שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, דאם היות שלמעלה בחי' דשא ועשב הם בחי' ומדרגות גבוהות עכ"ז ברבבות מדרגות השתלשלות נעשו למטה חיות צומח של הדשא והעשב הגשמי להיות בחי' נפש הצומחת של בחי' הדשאים ועשבים אלו הגשמי' (שגופם הגשמי נעשה בדרך בריאה יש מאין מבחי' אוא"ס הסוכ"ע כמ"ש במ"א בד"ה ביום השמע"צ שלא נדפס¹²), ובזה יובן מארז"ל נשאו דשאים ק"ו בעצמם שלכאורה איך שייך בהם ענין הדבור כו' אלא שקאי על שרשן בבחי' המלאכים שנק' דשא כו' ועכ"ז הם מקור לנפש הצומח לבד מפני שהעיקר בהם הוא הצמיחה מקטנות לגדלות כמ"ש מזה במ"א¹³.

והנה כמו שהוא בצומח כמו"כ הוא בדומם וחי ומדבר, דהנה ארז"ל שלשה שותפים באדם¹⁴ אב מזריע לובן כו' ואם אודם כו' והקב"ה נותן בו נשמה¹⁵ כמ"ש כי חלק הוי' עמו, שיש בכאו"א חלק הוי' ממש, ונמצא שכמו חיות הדשא והעשב הוא מבחי' המזל השופע לו שהם בחי' המלאכים שנק' בשם דשא ועשב, כמו"כ חלק הוי' עמו שיש בנש"י בכאו"א חלק מבחי' שם הוי' כו', וכמו"כ בבע"ח הנה גם הבהמה יש לה נפש רק שנפשה נשתלשלה מבחי' פני שור שבמרכבה, וכנודע שד' חיות המרכבה הם שרשי כל הבע"ח שהארי' הוא מקור וחיות לכל החיות ופני שור הוא מקור וחיות לכל הבהמה ופני נשר מקור חיות כל העופות, והאדם הוא מפני אדם שבמרכבה או בחי' האדם העליון שעל הכסא כמ"ש מזה במ"א¹⁶, ולהיות כי נפש הבהמה היא מבחי' פני שור שבמרכבה¹⁷ לכן ע"י שמקריבין הבהמה ע"ג המזבח והיתה נכללת באש שלמעלה הי' עולה נפשה לשורשה ומקורה תלטהוא בחי' פני שור שבמרכבה, ועי"ז גרמו להיות החיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, כי הנה נודע שבחי' אדם הוא בחי' התיקון והבהמות והחיות שרשן מבחי' התהו שקדם לתיקון וע"י שמעלים הבהמה ששרשה מבחי' התהו עי"ז עולה ונכללת בבחי' פני שור שבמרכבה ששרשו ג"כ מבחי' התהו רק הוא ממה שכבר נתברר, ולהיותם מבחי' התהו לכן ביכולת חיות המרכבה להגביה את בחי' האדם דתיקון שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא כו'.

והנה ההקרבה הי' ע"י הכהן איש החסד¹⁸ דוקא כי ימין מקרבת כו', לכן כדי לקרב הניצוץ זהו ע"י הכהן איש החסד כו', וסדר עלייתן הוא שע"י שנכלל הבהמה באש של מעלה שהו"ע ארי' דאכיל קרבנין¹⁹ שבחי' הארי' ג"כ בחי' ימין כמ"ש פני ארי' אל הימין ובחי' ארי' הזה הי' מגביה ניצוץ הבהמה לבחי' פני שור שבמרכבה שזהו במרכבה דיצי' כנודע שהחיות הם ביצי', וכמ"ש לעיל בשם האריז"ל, ושרשם הוא בחי' המרכבה דבריאה ששם הם מיכאל וגבריאל כמו ארי' ושור דיצי' ולכן מיכאל הוא ג"כ כהן כמ"ש בזהר יתרו דפ"ז²⁰ אית מלך לתתא ותחותי' אית כהן כו' מיכאל כהנא רבא, והיינו בבחי' בריאה (וע' בביאור מאה"ז אית מלך לעילא כו' הנ"ל בספר תקס"ה²¹ שמפרש מיכאל כה"ג על חסד דמל' דאצי' יעו"ש), ועי"ז מתעורר גם המרכבה דאצי' כי כמו שיש חיון תתאין כמו"כ יש חיון עילאין²² והיינו בחי' המדות דאצי' שנק' בשם חיון עילאין והכסא זהו בחי' בינה, וע"י עליית החיות דבי"ע עם בחי' הכסא והאדם שעל הכסא דבי"ע מעוררים עי"ז עליית חיון עילאין עם הכסא שלהם הוא בחי' בינה שכינתא עילאה ועד"ז עד רום המעלות וכמ"ש בזהר שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, וכמו שהמעלה הבהמה הגשמי הוא הכהן איש החסד כנ"ל, כמו"כ למעלה העליות הוא ג"כ ע"י הכהן וכנודע ממ"ש בזהר אית חסד ואית חסד²³, אית חסד דאקרי חסד זוטא ואית חסד דאקרי רב חסד הוא בחי' חסד דא"א, ועד"ז יובן בענין הכהנים שלמעלה שבכל בחי' ומדריגה שגבוה יש בחי' כהן, וכמ"ש בזהר יתרו דפ"ז אית מלך לעילא וכהן משמש תחותי' ברזא דקה"ק ואית מלך לתתא וכהן משמש תחותי' רזא דאור קדמאה כו', וע"י הכהן שמשמש בקה"ק ע"י הוא העלי' עד רזא דא"ס, וכנודע שקדש הוא בחי' חכ' וקה"ק תמהוא כתר²⁴ כו'. וזהו מ"ש בקרבנות ריח ניחוח להוי', פי' ריח הוא בחי' העלאה, וכמארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, וע"י עשי' זו הוא בחי' העלאה לבעל הרצון ועי"ז נעשה נחוח ל' המשכה מל' נחות דרגא להוי' שיומשך בחי' שם הוי' שהיו"ד הוא צמצום, והיינו שכדי להיות בחי' שם הוי' זהו ע"י צמצום בחי' היו"ד ואח"כ בחי' ה"א הוא התפשטות שאחר הצמצום ואח"כ ו"ה להיות נמשך הגילוי למטה כו', שגם למטה יומשך המשכת אוא"ס ב"ה.

ועפ"ז יובן מה שנק' הקרבנות בשם לחם²⁵, פי' כמו הלחם אנו רואים את פעולתו שכאשר האדם אוכל לחם הנה פעולת הלחם שסועד לבב אנוש שלא יסתלק הנפש מן הגוף, כי אם לא יאכל יחלש מעט מעט עד שיכול ליפרד הנפש מן הגוף וימות ברעב, ועד"ז יובן למעלה שבחי' כלי המדות עליונות נק' בשם גופין כמ"ש בת"ז וכמה גופין תקינת לון, שנק' המדות בשם גופין, וההוא נביעא איהי כנשמתא לגופא דאיהי חיים לגופא, והיינו שכמו שהגוף חי מהנשמה המחי' את הגוף כמו"כ המדות עליונות הם חיים מהאור של ההיא נביעו דאיהו חיים לבחי' הגופא שלהם, וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולא שמהן כגופא בלא נשמתא, וכדי להיות חיבור האורות בכלים זהו ע"י הקרבנות שלכן נק' בשם לחם, פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים²⁶ פי' שמים הם בחי' אש ומים מדות עליונות, ואביהם שבשמים היינו בחי' המוחין שבמדות דז"א, והיינו שזהו משל כמו הלחם הגשמי מפרנס את האדם להיות חיבור נשמתו בגופו כמו"כ הלחם דקרבנות הם הפרנסה שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שיהי' חיבור אורות וכלים, וכמ"ש במד"ר הן שירעו אותי בשני תמידין כמ"ש את הכבש אחד תעשה בבקר שלשון מרעה ופרנסה ענינם אחד הוא כו', וזהו ג"כ מה שהקרבת הבהמה נעשה לחם לבחי' האישים שהם השרפים שנק' אישים ג"כ כי ע"י העלאת הקרבן שע"י החיות המרכבה עי"ז נעשה נחוח להוי' וממילא נמשך תוס' אור וחיות גם לבחי' בי"ע כו', וגם עלייתם שהם מעלים הניצוץ זהו ג"כ חיות שלהם שזה"ע הרצוא שנעשה להם שעי"ז הם מעלים את הכסא, והיינו ע"י שמקבלים לחם הוא בחי' הניצוץ שגורם להם העלי', ונמצא שזהו ג"כ משל שכמו הלחם מחבר הנשמה עם הגוף כמו"כ הניצוץ שמתעלה מנפש הבהמה נעשה בחי' לחם להשרפים שיוכלו להיות בבחי' רצוא שזהו החיות שלהם ואח"כ נעשה שוב הוא כשנמשך בחי' נחוח להוי' נמשך גם בהם השוב שהוא בחי' ההמשכה בכלים מכלים שונים כו'.

קיצור. הקרבנות נמשלו ללחם לחמי לאשי, כי כמו באדם ג' שותפים, כן בבהמה שרש נפשה מבחי' פני שור שבמרכבה, ע"ד שכל עשב יש לו מזל למעלה, תמאוהכהן איש החסד מעלה אותה לשרשה פני שור, ועי"ז החיות נושאות את הכסא עם דמות כמראה אדם לבחי' כי לא אדם דבריאה, ועי"ז מתעורר בחיון עילאין דז"א דאצי' והכסא בחי' בינה עם בחי' כמראה אדם חכמה דאצי' שיתעלו ע"י הכהן דרב חסד להתעלות עד רזא דא"ס, ועי"ז נמשך נחוח להוי' שיהי' הצמצום דיו"ד בחי' אנת הוא חכים, ושיומשך למטה, וזהו כמשל הלחם שכמו הלחם בגשמיות מחבר הנשמה עם הגוף כן הלחם דקרבנות מחבר בחי' אנת הוא נשמתא לגופין דאצי'.

ב) והנה העיקר בהקרבן הי' הקרבת חלב ודם²⁷, ופי' בזהר חלב ודם בחי' חיור וסומק שהחלב שרשו מחסד והדם שרשו מגבורה וע"י הכהן שהי' מעלה חלב ודם הגשמי' בחי' חו"ג עי"ז הי' מעורר ההעלאה עד רום המעלות עד חו"ג היותר עליונים, והעלאה זה גורם המשכה במדות עליונות וכמ"ש במ"א בענין הללו את ה' מן השמים²⁸ עי"ז נמשך הללוהו במרומים ומלאכיו וצבאיו, כי ע"י העלאת וביטול המדות לאוא"ס דלאו מכל אינון מדות שז"ע לך ה' הגדולה כו' עי"ז נמשך כי כל בשמים ובארץ כל הוא בחי' כלליות מל' אמרו אליו כל תשא עון כתר הכללי²⁹ שיומשך בשמים ובארץ³⁰, והיינו שיומשך במדות עליוני' מבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות כו', וזהו ענין הקרבן בכלל, הקרבת חלב ודם חו"ג ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס ומשם הוא בחי' אוא"ס דלאו מכל אינון [כו'] אשר שם אם צדקת כו' שאינו תופס מקום כלל נמשך לכפר על נפש החוטא כו'.

ועכשיו שאין לנו קרבנות תיקנו לנו התפלה כנגד תמידים, שתפלה וק"ש שבכ"י הם בחי' עולת תמיד, שלכן ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים נמצא שנק' הק"ש בשם עולה, שע"י התבוננות בק"ש בפסוק ראשון עי"ז הוא זובח את יצרו להיות ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבה את ה' כו', והיינו בחי' הנה"ב שהיא בחי' רוח הבהמה היורדת למטה בארץ בתענוגים ותאוות גשמיות יהפך להיות רוח האדם עולה למעלה מעלה לה' כעולה וכקרבן שגם נה"ב שרשה מפני שור רק שזהו תמבמבחי' פני אדם שבפני שור אבל מ"מ זהו מבחי' פני שור, ולכן עלייתה שוה ממש לבחי' עליית הקרבן.

ובאמת י"ל שגדלה מעלת עליות נה"ב שבאדם ששרשה מפני אדם שבפני שור, וא"כ בענין שרשה בתהו הוא ג"כ מבחי' הגבוה יותר, והגם כי אפ"ל שנפש הבהמה מאחר שנשפלה להיות נפש לבהמה ולא נה"ב באדם הרי שרשה מבחי' הגבוה יותר כי כל הגבוה יותר נופל לבחי' נמוכה ביותר³¹, כמשל האבנים הגבוהים מן החומה כשנופל הכותל הנה האבנים הגבוהים והעליונים שבראש הכותל נופלים למרחוק יותר, אינו כן שהרי כשאדם ממלא תאוות לבו אפי' בתאוות היתר ה"ה כבהמה ממש, ועוד גרוע יותר שהרי הבהמה אין לה שכל להבין והאדם יש לו שכל ועכ"ז עושה מעשה בהמה, ה"ה גרוע יותר מבהמה, וכ"ש באיזהו דבר תאוות איסור ח"ו הרי הוא גרוע הרבה מהבהמה וכמארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, וע' מזה בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות שלא נדפס³², וא"כ כשמעלים נה"ב שבאדם עלייתו ג"כ גבוה יותר מנפש הבהמה שהי' מעלים ע"ג המזבח כו'.

וכמו שבקרבן הבהמה עיקר ההקרבה הי' חלב ודם כמו"כ בהקרבת וזביחת הנה"ב שבאדם עיקר ההקרבה הוא בחי' החלב והדם, כי הנה כתי' כמו חלב ודשן תשבע נפשי, כי החלב באדם שאינו יושב על מקום אחד הנה עיקר גידולו הוא מן התענוג, וצריך להיות התענוג מאלקות והיינו להיות בבחי' אהבה בתענוגים מבחי' ההתבוננות בק"ש בבחי' אני הוי' לא שניתי ואתה הוא קודם³³ שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל כי כולא קמי' כלא חשיב, וע' בד"ה זאת חקת (ך"ט³⁴) שהגם שהעולם הוא בחי' מציאות מ"מ הוא כלא חשיב כו' ואין עוד מלבדו, וע' בד"ה מי כמוכה באלים בענין אין עוד כו'³⁵, ועי"ז לא יחפוץ בשום תענוג גשמי כלל ואפי' תענוג רוחני לא יחפוץ כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי שלא תמגיחפוץ בג"ע ובעוה"ב³⁶ כל שהוא עמך היינו אפי' בחי' מקור החיים מקור התענוגים כמ"ש כי עמך מקו"ח ג"כ לא יחפוץ, וזהו כוונת מ"ש ועמך לא חפצתי אפי' מה שהוא עמך לא חפצתי ג"כ. כי הנה יש ברצון שני בחי' חפץ ורצון³⁷, חפץ הוא פנימיות הרצון, ורצון סתם הוא בחי' חיצוניות הרצון, וכמארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שזהו ג"כ רצון הגם כי אינו חפץ בפנימיותו כך מ"מ זה נק' רצון כו'. והנה הנהגת האדם צ"ל כל חפצו האמיתי יהי' רק בבחי' א"ס עצמותו ומהותו ב"ה, ולא יחפוץ בשום תענוג גשמי, וההנהגה בדברים ההכרחי' לא יהי' בתאוה למלאות נפשו הטבעי' והבהמית כ"א בדרך כפי' והכרח, וכמארז"ל כאלו כפאו כו'³⁸, ואפי' בתענוגים רוחני' לא יהי' ג"כ פנימיות רצונו בזה כי כל שהוא עמך היינו אפי' בחי' עמך מקו"ח לא חפצתי וכנ"ל, ועיקר פנימיות הרצון היא החפץ יהי' בבחי' אוא"ס בתענוג נפלא וחייו הגשמי' יהי' אצלו בבחי' בע"כ אתה חי כמו שבע"כ אתה מת כו' ועיקר חפצו האמיתי' יהי' בבחי' ביטול אמיתי בבחי' אהבה בתענוגים לאלקות כו', וז"ע הקרבת החלב שבחי' התענוג שלו יקריב להיות רק תענוג בבחי' אוא"ס ב"ה כו'. ועד"ז יובן ענין הקרבת הדם ג"כ, כי הנה הדם הוא הנפש, והיינו שכל החמימות שבנפשו ובחי' רתיחות הדמים בהבלי עולם ובחי' רשפי אש שבנפשו הבהמית בחמדת עוה"ז יהפך להיות רשפי אש שלהבת י"ה בכל יום ע"י ההתבוננות בק"ש ותפלה שז"ע רוח האדם עולה למעלה מעלה כעולת התמיד וזבח דקרבנות כו'.

וז"ע ההעלאה שבתפלה, ועי"ז נעשה אח"כ המשכה, וכמו בקרבנות הוא בחי' ריח ניחוח להוי' שע"י העלאת הריח נמשך בחי' נחוח להוי' כמו"כ ע"י ההעלאות בחי' חלב ודם שבאדם בק"ש עי"ז נמשך בחי' המשכת אלקות הוי' אלקינו שיהי' בבחי' אלקי' שלנו, וכמ"ש בלק"ת בסד"ה כי כארץ תוציא צמחה³⁹ שבש' אלקים אומרים אלקינו שע"י הצמצום הוא נעשה אלקי' שלנו, וכמו"כ ע"י הביטול דק"ש יהי' נמשך בחי' נחוח להיות שם הוי' ג"כ אלקינו וכמ"ש אנכי הוי' אלקיך שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי שהוי' יהי' בבחי' אלקיך אלקים שלך, וכמ"ש רז"ל עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה⁴⁰ ופי' רש"י ז"ל שיהי' שמם הוי', והיינו ע"י העבודה בהיום לעשותם כו', ובחי' שם הוי' זה היינו בחי' שם הוי' שהוא בבחי' סוכ"ע, כי בק"ש כתיב שני שמות הוי', ה' אלקינו ה' אחד, סוכ"ע וממכ"ע⁴¹, פי' ממכ"ע הוא בחי' סדרי ההשתלשלות שראשית הגילוי הוא בע"ס דאצי' ואח"כ נמשך תמדבעולם הנשמות ואח"כ במלאכים עד שע"י המזלות נמשך בעוה"ז הגשמי, שע"ז ארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, פי' שכמו הנשמה שמחי' את הגוף הנה היא מחי' לכל אבר לפי ערכו שאינו דומה החיות שבראש לחיות שברגל, ועד"ז יובן בענין שהקב"ה ממלא את כל העולם הוא ג"כ בכל חד לפום שיעורא דילי' בכל עולם לפי ערכו וזהו בחי' ממכ"ע, אבל בחי' סוכ"ע הוא מובדל מגדרי ההשתלשלות ומעלה ומטה שוין לפניו ית' וכמ"ש השוה ומשוה קטן וגדול, ועל בחי' זו ארז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך⁴² כי באוא"ס הסוכ"ע שוה קטן וגדול ולכן בבחי' זו גם ההדיוט יכול לברך, וכמ"ש במ"א בענין לבי ובשרי ירננו אל אל חי⁴³ שגם הלב הגשמי יוכל לרנן בבחי' אל חי כו', היינו להתפעל מבחי' א"ס ב"ה עצמותו ומהותו, וב' בחי' אלו ממכ"ע וסוכ"ע זהו ב' שמות שבק"ש ה' אלקינו בחי' סוכ"ע וה' אחד הוא בחי' ממכ"ע כי אחד הח' רומז לז"ר וארץ וד"ר העולם⁴⁴ והיינו בחי' ממכ"ע שאפי' לאחר שנעשה ז"ר וארץ וד' רוחות מ"מ הם בטלים לאחד א"כ זהו ממכ"ע רק שזהו בחי' הארת סוכ"ע בממכ"ע כו', אבל ה' אלקינו הוא בחי' סוכ"ע הארת אוא"ס עצמותו ומהותו שלמעלה מגדר עלמין ומשם נמשך להיות אלקינו, וכמ"ש היכל הוי' המה, שכמו ההיכל הוא דירת המלך כמו"כ אנחנו בנ"י הם היכל ה' כו' גילוי בחי' אוא"ס כמו ניחוח דקרבנות, וכמ"ש במ"א בענין ונקדשתי בתוך בנ"י, ובענין ושכנתי בתוכם⁴⁵, בתוך תוך פנימיות נקודת לבב נש"י כו'. וע"ז כתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני⁴⁶, שהכח לזה להיות יכולים להמשיך בחי' אוא"ס ב"ה הסוכ"ע, היינו שיהי' ביכולת להעלאת מ"ן ושיומשך בחי' המשכת מ"ד כזה, זהו מהר סיני שהכח לזה ניתן מהר סיני בשעת מ"ת שעל כל דבור פרחה נשמתן כמ"ש נפשי יצאה בדברו ומזה נמשך הכח על בחי' העלאת מ"ן אח"כ בק"ש, והמשכת מ"ד הוא מבחי' אנכי שאמר במ"ת שמבחי' אנכי נמשך להיות ה' אלקיך אלקי' שלך כו'.

קיצור. בקרבן עיקר ההקרבה הוא חלב ודם חו"ג, וע"י העלאת חו"ג לך ה' הגדולה והגבורה, עי"ז נמשך להיות כל בחי' כלליות בשו"א, ועכשיו תפילה במקום קרבנות להקריב נה"ב ששרשה מפני אדם שבפני שור, שכשנמשך אחר תאוות גשמי' ה"ה גרוע מבהמה שאין לה לב להבין, ולכן עלייתו עוד גבוה יותר, וההקרבה הוא חלב ודם, חלב תענוג להיות בבחי' אהבה בתענוגים, ודם הוא בחי' אהבה ברשפי אש, ועי"ז נחוח להוי', שהוי' יהי' אלקינו אלקים שלנו, והיינו בחי' תמהשם הוי' דסוכ"ע, וז"ע ב' שמות הוי' שבק"ש בפסוק ראשון להיות היכל שם הוי' דסוכ"ע המה, והכח ע"ז הוא ממ"ת שעכ"ד פרחה נשמתן זהו הכח על ההעלאה, ומה שמאנכי נמשך שהוי' יהי' אלקיך זהו ההמשכה נחוח להוי' כו'.

ג) ומעתה צ"ל למה התמידין שהם עולות היו מכבשים דוקא⁴⁷ וכנ"ל שרוב העולות הם מכבשים דוקא. הנה ארז"ל במד"ר במדבר פי"ג דרנ"ג ד'⁴⁸ שהוא בדפוס שקלאוו דף מ"ו ע"ד, שהקרבנות היו כנגד האבות, פרים בני בקר כנגד אברהם, אלים כנגד יצחק שהוא בחי' אילו של יצחק, כבשים כנגד יעקב כמ"ש והכשבים הפריד יעקב, ולכן קול הכבשים מורה על רחמים היא מדתו של יעקב להיות ברחמיך הרבים רחם עלינו, והיינו שכדי שיהי' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד צ"ל נמשך כח ע"ז מלמעלה שהגם שנת"ל שהכח ניתן מהר סיני כו' מ"מ הרי אנו מברכים נותן התורה לשון הוה⁴⁹ שכמו שיש יצ"מ בכ"י כמו"כ יש בחי' מ"ת⁵⁰, וכמו שקודם מ"ת כתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים⁵¹ בחי' רחמים ועי"ז ואביא אתכם אלי, כמו"כ ע"י בחי' ר"ר דיעקב נמשך להיות העלאת הקרבנות דאברהם ויצחק, וזהו ליעקב אשר פדה את אברהם⁵². ולכן בתפלה קודם ק"ש אנו אומרים פסוקי רחמים והוא רחום כו', ואנו מבקשים ברחמיך הרבים רחם עלינו, וכן אבינו אב הרחמן המרחם רחם כו' היינו בכדי לעורר בחי' ר"ר על ירידת הנשמה בגוף ונה"ב מקום החשך וההעלם עוה"ז השפל והגשמי, בכדי להיות בחי' ההעלאה בק"ש שיהי' רוח האדם עולה בבחי' עולת תמיד למעלה מעלה באהבה בתענוגים כנ"ל שזהו ע"י בחי' כבשים דיעקב דוקא, בחי' בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה⁵³ קצה העליון בחי' היותר גבוה כו'. ועוד מעלת הכבשים שטבעם הוא בבחי' ביטול יותר משארי הבע"ח וכמ"ש כרחל לפני גוזזי', משא"כ בשור יש בחי' שור נגח⁵⁴ כו'. ועוי"ל מעלת הכבשים שיש צמר בעורם שמהצמר עושים לבושים כמ"ש ומגז כבשים יתחמם, ובעבודה היינו בחי' הלבושים דתומ"צ שהתורה היא בחי' קווצותיו תלתלים תלי תמותלים של הלכות, והוא בחי' ושער רישי' כעמר נקי בחי' צמר, ובחי' המצות זהו מבחי' לבושי' כתלג חיור, וב' בחי' אלו דתומ"צ מרומז בצמר הכבשים שמגז כבשים יתחמם היינו לבושי' דמצות, וצמר הכבשים הוא בחי' שער רישי' כעמר נקי. ועוי"ל טעם ד' שכבשים הוא מלשון כובש והיינו בעבודה בחי' כובש את יצרו⁵⁵ שע"ז ארז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור, והיינו שע"י שכובש את יצרו הוא ממשיך מבחי' א"א בחי' סוכ"ע והיינו כמו הקרבן כי קרבן בגימ' א"א⁵⁶. וזהו עלה בכבש ופנה לסובב⁵⁷ שע"י העליות בבחי' כבש הוא בחי' כובש את יצרו עי"ז ופנה לסובב הוא בחי' סוכ"ע. ולכן עולת התמידין וכן רוב העולות הם מכבשים דוקא להיותם ע"י עלייתם נמשך בחי' סוכ"ע כו'.

קיצור. רוב העולות מכבשים, לפי שהכבשים כנגד יעקב, ולכן קולם קול רחמים, שז"ע התעוררות רחמים על הירידה בכדי שיהי' ההעלאה, וגם טבע הכבשים הם בביטול יותר משאר בע"ח, וגם צמר הכבשים רומזים לבחי' לבושי' כו' ושער כו' כעמר נקי שהם תומ"צ, וגם כבשים ל' כובש את יצרו שעי"ז נמשך מבחי' א"א, קרבן בגימ' א"א, עלה ע"י בחי' הכבשים ועי"ז פנה לסוכ"ע, ולכן רוב עולות מכבשים שע"י עלייתם נמשך מבחי' סוכ"ע.