18
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי
לפניהם ואשר יבא לפניהם"*: ,משל למה"ד למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם, והיתה מפקדתו על בני' כו אמר לה עד שאתה מפקדתני על בני פקדי בני עלי שלא ימרדו בי כי', כך א"ל הקב"ה, עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי שלא ינהגו בי מנהג בזיון כו'".
מדברי המדרש מובן שפ' וענין הד תמיד יש לו קישור ודמיון לתוכן בקשת משה *יפקוד ה' וגו'", מכיון שהמענה לבקשה זו (וכמובן. שזהו גם מילוי הבקשה) הוא פרשת התמיד (שהוא ,פקוד בני עלי" שדרש הקב"ה ממשה במקום ,שאתה מפקדני על בני").
והנה תוכן בקשתו של משה הוא -- כפשוטו: היות שבנ"י נכנסים לארץ יש צורך שיתמנה ,איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם גו'" -- שיעמוד בראשם במלחמה בכיבוש הארץ, וינהיגם אח"כ בכל עניד ניהם -- ,ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" *
מזה מובן שדוגמת הדבר הוא גם בענין התמיד (וכללות ענין הד קרבנות), שתכליתו שלילת הטעות ש,אין רועה" בעולם ו;עולם כמנד הגו נוהג** ועד ,שהבירה זו בלא מנהיג":+ -- ועל ידי התמיד וכו" יהי' ניכר ונגלה אשר הקב"ה הוא ,אשר יצא לפגיהם ואשר יבא לפניהם", שכל עניני העולם כולו מתנד
ויחָרא ג
הגים ע"פ השגחתו הפרטית של הקב"ה -- שגם לפי ראות עיני האדם, לא יהי" העולם ,כצאן אשר אין להם
רועה". וזהו גם הטעם 3 שהקרבנות נק' ,לחם"יי, ו,אכילה" כלפי מעלה,
כמ"ש י* ,קרבני לחמי גו"":
כי אמרז"ל ** הנפש הזו ממלאה את הגוף והקב"ה ממלא את עולמו" -- וכשם שאכילת האדם (וכל צרכיו הד נכללים בזה יי),. היא הפועלת שתהיי ,הנפש ממלאה את הגוף* -- חיבור הנשמה והגוף באופן שכחותי' של הנשמה וחיותה יתגלו בגוף וינהיגו ' אותו בכל עניניו; עד'"ז הוא גם בענין ,הקב"ה ממלא את עולמו", שהקרבנות נקראים .לחם" ו,אכילה", כי הם הפועלים לגלות בעולם שהקב"ה הוא ה,בעה"ב לבירה זו", והיינו שתהי" התחברות גלוי' של אור וחיות אלקי בהעולם. כנ*ל.
ח. וזהו מה שאומר רשב"ע [בהמ" שך לשיטתו אשר כל ענין הקרבןי גם ענין ה;ריח ניחוח", הוא בשביל האדם ולטובתו -- ושלא להקשות עלי';] ,ושמא תאמר לאכילה הוא צריך* -- היינו מכיון ש,נתאוה הקב"ה
הערות
- 0. שם כ יז
- 1. ע"ז נד, ב, וראה רמב*ם הל' תענית פ"א היג.
- 2. ב"ר רפללט.
- 3. ראה בכוזרי מאמר ב' פכ"ו. לקוית פנחס עז, א. סידור אדה"ז לו, א. אוה"ת פנחס ע' א'עב ואילך ובהנסמן שם. ובכ"מ.
- 4. ראה תו"כ עה"פ (אמור כא, כא) .לחם אלקיו", שכל הקרבנות נק' בשם לחם (ולא רק תמידים).
- 5. פנחס כח. ב.
- 6. ויק"ר ספ"ד. וראה ברכות / א בסדר הפוך.
- 1. ראה סנהדרין לח, 8
משנה תורה, הלכות תעניות א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.
ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.
ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים. ובימי התעניות האלו זועקין בתפלות ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד. ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר. השופר מקצר והחצוצרות מאריכות. שמצות היום בחצוצרות. ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.
תעניות אלו שגוזרין על הצבור מפני הצרות אינן יום אחר יום. שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בדבר זה. ואין גוזרין בתחלה תענית אלא בשני בשבת ובה' שלאחריו ובשני שלאחריו וכן על הסדר הזה שני וחמישי ושני עד שירוחמו.
אין גוזרין תעניות על הצבור לא בשבתות ולא בימים טובים. וכן אין תוקעין בהן לא בשופר ולא בחצוצרות ולא זועקים ומתחננים בהם בתפלה. אלא אם כן היתה עיר שהקיפוה עכו"ם או נהר או ספינה המטרפת בים. אפילו יחיד הנרדף מפני עכו"ם מפני ליסטים ומפני רוח רעה (מתענין עליהם בשבת ו) זועקין ומתחננים עליהם בתפלה. אבל אין תוקעין אלא אם כן תקעו לקבץ את העם לעזור אותם ולהצילן.
וכן אין גוזרין תענית בתחלה בראשי חדשים. או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד. ואם התחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד ופגע בהן יום מאלו מתענין ומשלימין היום בתענית.
תעניות אלו שמתענין על הצרות אין מתענין בהן לא עוברות ולא מניקות ולא קטנים. ומותרין לאכול בלילה אע"פ שמתענין למחר חוץ מתעניות המטר כמו שיתבאר. וכל תענית שאוכלין בה בלילה בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר. והוא שלא ישן אבל אם ישן אינו חוזר ואוכל.
כשם שהצבור מתענים על צרתן כך היחיד מתענה על צרתו. כיצד הרי שהיה לו חולה או תועה במדבר או אסור בבית האסורין. יש לו להתענות עליו ולבקש רחמים בתפלתו. ואומר עננו וכו' בכל תפלה שמתפלל. ולא יתענה בשבתות ולא במועדות ולא בראשי חדשים ולא בחנוכה ופורים.
כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום אינו תענית. כיצד מקבלה כשיתפלל תפלת מנחה אומר אחר התפלה מחר אהא בתענית וגומר בלבו להתענות למחר. ואף על פי שהוא אוכל בלילה לא הפסיד כלום. וכן אם גמר בלבו וקבל עליו להתענות שלשה או ארבעה ימים זה אחר זה אע"פ שהוא אוכל כל לילה ולילה לא הפסיד תעניתו. ואינו צריך כוונה לכל יום ויום מבעודו.
קבל עליו מבעוד יום להתענות למחר בלבד והתענה. ובלילה נמלך להתענות ביום שני. אף על פי שלן בתעניתו אינה תענית מפני שלא קבלה עליו מבעוד יום. ואין צריך לומר שהיה אוכל ושותה בלילה והשכים בבקר ונמלך להתענות שאין זו תענית כלל.
הרואה חלום רע צריך להתענות למחר. כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה. ומתענה ואפילו בשבת. ומתפלל עננו בכל תפלה אף על פי שלא קיבלה מבעוד יום. והמתענה בשבת מתענה יום אחר מפני שביטל עונג שבת.
מתענה אדם שעות והוא שלא יאכל כלום שאר היום. כיצד הרי שהיה טרוד בחפציו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות או עד תשע שעות ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום. הרי זה מתענה אותן שעות ומתפלל בהן עננו. שהרי קבל עליו התענית קודם שעות התענית. וכן אם אכל ושתה ואחר כך התחיל להתענות שאר היום הרי זה תענית שעות.
כל השרוי בתענית. בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה עם הצבור על צרתם. הרי זה לא ינהוג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כענין שנאמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. ומותר לו לטעום את התבשיל ואפילו בכדי רביעית והוא שלא יבלע אלא טועם ופולט. שכח ואכל משלים תעניתו.
יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא. על צרה ועברה. הרי זה משלים תעניתו. ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים תעניתו. הלך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהן. שכח ואכל ושתה אל יתראה בפניהם ואל ינהוג עידונין בעצמו.
צבור שהיו מתענין על הגשמים וירדו להן גשמים. אם קודם חצות ירדו לא ישלימו אלא אוכלין ושותין ומתכנסין וקוראין הלל הגדול. שאין אומרין הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מלאה. ואם אחר חצות הואיל ועבר רוב היום בקדושה ישלימו תעניתן. וכן אם היו מתענין על צרה ועברה או על גזרה ובטלה. אם קודם חצות לא ישלימו ואם אחר חצות ישלימו.
בכל יום תענית שגוזרין על הצבור מפני הצרות. בית דין והזקנים יושבין בבית הכנסת ובודקים על מעשי אנשי העיר מאחר תפלת שחרית עד חצות היום. ומסירין המכשולות של עבירות. ומזהירין ודורשין וחוקרין על בעלי חמס ועבירות ומפרישין אותן. ועל בעלי זרוע ומשפילין אותן. וכיוצא בדברים אלו. ומחצי היום ולערב רביע היום קוראין בברכות וקללות שבתורה שנאמר מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו ומפטירין בנביא בתוכחות מענין הצרה. ורביע היום האחרון מתפללים מנחה ומתחננים וזועקים ומתוודים כפי כחם
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך יג ‹ פינחס ‹ שיחה ב ‹ 103 לקו"ש חי"ב ע' 18
מאמרי אדה"ז ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- תקס"ט ‹ ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי ‹ שכה לקוטי שיחות חי"ב ע' 18
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרל"ט ח"ב ‹ מאמרים ‹ ובראשי חדשיכים כו' (א) ‹ תלו לקו"ש חי"ב ע' 18
- תרל"ט ח"ב ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ‹ ובראשי חדשיכם (ש"פ קרח) ‹ תקצט לקו"ש חי"ב ע' 18
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

