[על ג"ד העולם] (ב) והנה איתא בס"י

תיא[על ג"ד העולם] (ב) והנה איתא בס"י

בס"ד. (יום ב' דחה"ש, בוקר קודם התפלה, ט"ל).

יום ב' דחה"ש

ד) והנה איתא בס"י אם רץ לבך¹ שוב לאחד, וענין השוב הוא בחי' המצות שהוא קדוש הב' דגמ"ח, כי הנה המצות שרשן גבוה מאד נעלה, וכמו שאנו מברכין אשר קדשנו במצותיו, אשר הוא בחי' תענוג ודבר נפלא כמשארז"ל במד"ר ע"פ הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו הה"ד קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה, וצ"ל מהו השייכות והסמיכות של פסוק קמו בני' ויאשרוה לפסוק הנמצא כזה, אלא שפ' הנמצא כזה הוא שהוא דבר נפלא שהכל מהללים אותו לכן התחילו לדרוש ע"פ תיבזה מן הפסוק קמו בני' ויאשרוה שלשון ויאשרוה הוא לשון שהכל מהללים אותה מחמת שהוא דבר פלא, וכמו"כ פי' אשר קדשנו במצותיו אשר הוא דבר פלא כו', וע"י המצות ממשיכים מבחי' אשר תענוג עליון וכמ"ש במ"א² שע"י המצות ממשיכים להיות לו ית' דירה בתחתונים.

וזהו בחי' קדוש הב' להמשיך קדושתו ית' למטה. וזהו שתרגם בקדושא דבי סדרא על קדוש הא' קדיש בשמי מרומא עילאה, ועל קדוש הב' קדיש על ארעא עובד גבורתי', כי קדוש הא' הוא בחי' בכל מאדך שהיא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, וע"י העלאה זו נמשך תוס' אור למעלה, והיינו שע"י העלאה זו נמשך בחי' כתר דאריך שהוא עטרה לו ית'³ שז"ע במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו זו כנס"י ע"י העבודה כנ"ל, אבל למטה אינו נמשך מזה כלום, לכן תירגם ע"ז קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתי' לפי שההמשכה הבאה ע"י קדוש זה הוא בשמי מרומא כנ"ל, אבל על קדוש השני תרגם קדיש על ארעא, לפי שע"י קדוש הב' היינו קדוש דגמ"ח שהם המצות ממשיכים דירה בתחתונים שהוא גילוי אלקותו ית' למטה בנבראים לכן תרגם על קדוש זה קדיש על ארעא כו'.

ועל קדוש הג' תרגם קדיש לעלם ולעלמי עלמיא כי הנה קדוש הג' הוא קדוש דתורה. ולהבין ענין קדוש זה, הנה התורה היא הנותנת כח לההעלאה וכח לההמשכה, כי יכול האדם לומר ולהפיל א"ע איך אוכל ע"י עבודתי להגיע לעצמותו ית' רם ונשא שוכן שחקים, וכמו"כ על המצות אשר אני עושה איך אוכל להמשיך דירה בתחתונים מי אנכי כי באתי עד הלום, לזה הוא ענין הקדוש הג' שהוא קדוש דתורה שהתורה היא הנותנת כח שיוכל להיות בחי' ההעלאה בק"ש באהבת בכל מאדך והיא גם היא הנותנת כח שיוכל להיות ההמשכה ע"י קיום המצות כו'. כי בד"כ יש בלימוד התורה ב' דברים הא' הוא דבור התורה וכמ"ש בכל התורה ל' וידבר ה' אל משה כו' דבר אל בנ"י שעיקר מצות התורה היא בדבור, והב' הוא בחי' עיון התורה⁴ שיעיין ויהגה תמיד בלימוד התורה שזהו ענין המחשבה שבלימוד תורתינו הקדושה (וכמ"ש ובתורתו יהגה כו' ופרש"י כל לשון הגה הוא בלב כד"א והגיון לבי, לבך יהגה אימה כו', וא"כ מ"ש והגית יומם ולילה הוא מצות ההגיון בתורה, וענין ההגיון הוא המחשבה בתורה⁵ כמשפרש"י הנ"ל ובמצ"ד ובלע"ז שם). והנה בחי' עיון התורה הוא מה שמקשר ומחבר בחי' המחשבה בתורה זהו בחי' תיגהעלאה שמעלה את מחשבתו ומקשרה לבחי' התורה זהו הכח להשיג בחי' כח ההעלאה שנמצא בתורה שהיא הנותנת כח ועוז להיות בה וע"י יוכל לבוא לבחי' העלאה באהבת בכל מאדך, ומצות הדבור בתורה עי"ז הוא כח לבחי' ההמשכה שע"י המצות, כי ע"י דבור התורה נעשה ג"כ בחי' המשכה כמשארז"ל כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, לכן דבור התורה היא הנותנת כח גם לההמשכה שע"י המצות.

ובד"כ הנה ג"פ קדוש אלו נמצא גם בק"ש דהנה בפ' ראשונה של ק"ש יש בה מ"ב תיבין מן ואהבת עד ובשעריך, והנה נת' בזהר ששם מ"ב עולה⁶ ואינו יורד והרי הוא כדוגמת ענין הקרבן שעולה עד רזא דא"ס כנ"ל והוא בחי' ההעלאה בכל מאדך אשר עי"ז נעשה ונמשך עטרה לו ית', אבל למטה אינו נמשך מזה כלום כו', ופ' שני' של ק"ש הוא ענין המצות כמ"ש בה והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי, והוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט ע"י המצות, ופ' שלישית של ק"ש היא הכח לההעלאה והכח לההמשכה, כי כתיב אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ, שהוא בחי' הכח אשר נתתי לכם לצאת ממצרים, וה"ז כמו בחי' תורה שהיא נותנת כח להעלאת אהבת בכל מאדך והכח לההמשכה ע"י המצות.

וזהו ג' בחי' קדוש שהם ג' עטרות, הא' הוא מ"ש כי קדוש אני הוא בחי' עטרה שנטל לעצמו וה"ז מ"ש במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו זו כנס"י ע"י בחי' העבודה באהבת בכל מאדך, וב' עטרות שנתן בראש בניו הם בחי' קדוש דתורה וקדוש דמצות שזהו ב' עטרות שעיטרו לישראל בשעת מ"ת כמשארז"ל בשעה כו' ירדו מלאכי השרת וקשרו להם ב' כתרים א' כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע.

ה) ומעתה צ"ל מה שייך ב' עטרות אלו דתומ"צ לנעשה ונשמע, הנה נעשה הוא בחי' הכלים ונשמע הוא בחי' האורות⁷, וגם נעשה הוא בחי' המצות, ונשמע הוא בחי' תורה, ושניהם עולה בקנה א', כי המצות הם כלים והתורה אור כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור שנמשל המצות לנר כמו שהנר מחזיק השמן ופתילה, והשמן ופתילה מחזיק האור, וא"כ הנר מחזיק השמן ופתילה והאור, ככה המצות שנמשלו לנר הם הכלים להשראת האור דתורה, ולכן צ"ל תחלה בחי' [הקדמת] נעשה לנשמע כי האור בלא כלי א"א להיות נאחז כנודע. וזהו שאנו מבקשים קדשנו במצותיך ותן חלקינו בתורתך, שאנו מבקשים תחלה קדשנו במצותיך ואח"כ ותן חלקינו בתורתך, והיינו מטעם הנ"ל שהאור בלא כלי אינו נאחז.

תידאך הנה לכאורה צ"ל הלא משמע מדברי רז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, שבעבור שהקדימו נעשה לנשמע ניתן להם הב' כתרים, ולא בעבור נעשה ונשמע⁸, ומשמע אם לא היו מקדימין נעשה לנשמע לא היו נותנים להם ב' כתרים, וכאן ביארנו שהב' כתרים הם בעבור ענין נעשה ונשמע שז"ע תומ"צ.

אך הענין הוא, דהנה ענין בשעה שהקדימו הוא כמו ענין בכל מאדך שהוא הקדוש הא', והוא הקדמה בכדי שיוכל להיות נמשך אח"כ ב' כתרים ע"י תומ"צ, כי הנה עצמותו ית' רם ונשא אינו בגדר עלמין כלל עד שנאמר שע"י המצות והתורה ממשיכים אותו ית', כי באמת אין ערוך ענין המצות להיות נמשך בהם וע"י ענין גילוי אלקותו ית', כי מה ערך המצוה גשמי' שמניחים תפילין להיות נמשך עי"ז ד' מוחין או ע"י הצדקה שיהי' נמשך דירה בתחתונים להחיות רוח שפלים כמ"ש במ"א⁹, רק שכך עלה ברצונו ית' שע"י תומ"צ ממשיכים בחי' זו, וא"כ צריכין לעשות רצון זה שיתלבש בתומ"צ להיות נמשך בהם וע"י, וזהו ענין עושין רצוש"מ, שצריכים לעשות רצון זה.

והנה עושין רצש"מ הוא בפ' ראשונה דק"ש¹⁰, דהנה ארז"ל ברפ"ו דברכות דל"ה ע"ב אלא בזמן שישראל עושים רצוש"מ ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין ישראל ערש"מ ואספת דגנך, וע' בתוס' ובחא"ג של המהרש"א שהקשו הלא ואספת דגנך נאמר בפ' שני' של ק"ש דכתיב והא"ש תשמעו אל מצותי, והתירוץ שמ"מ אינו נק' עושים רצוש"מ כ"כ, והיינו מפני שלא נאמר בה בכל מאדכם¹¹ כמו בפ' ראשונה של ק"ש דכתיב בה בכל מאדך, וא"כ בכל מאדך הו"ע עושין רצוש"מ, והיינו שע"י העלאת באהבת בכל מאדך הנה עושין רצונו ית' להיות נמשך ע"י תומ"צ, והיינו ע"י ביטול הרצון במס"נ בכל מאדך עי"ז ממשיכים בחי' מאד בלי גבול להיות לו בחי' רצון שיומשך ע"י תומ"צ, ואף שהביטול הרצון של האדם אינו תופס מקום כלל לגבי' ית' אעפ"כ הנה פי' בכל מאדך שהוא במאד שלך, ועי"ז ממשיכים להיות לו רצון שיומשך אח"כ ע"י תומ"צ. וכמו"כ הוא ענין מה שהקדימו נעשה לנשמע שזהו מ"ש כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע שזהו הקדמה שאח"כ יומשך ע"י בחי' נעשה ונשמע הם התומ"צ, וא"כ ניחא מה שמשמע שבעבור שהקדימו קשרו להם שני כתרים, דבאמת בלא ההקדמה לא הי' נמשך להם ב' כתרים של נעשה ונשמע שהם כתר דז"א וכתר דמל' כי ע"י התורה נמשך כתר דז"א וע"י המצות נמשך כתר דמל'.

תטווא"ו) והנה כ"ז הי' בשעת מ"ת, אבל אח"כ כתיב ויתנצלו בנ"י את עדים מהר חורב שנטלו מהם הכתרים שניתן להם בשעת מ"ת. אבל הנה ארז"ל (שבת דפ"ח ע"א) ועתיד הקב"ה להחזירם לנו¹² כמ"ש ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, פי' שמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם היינו הכתרים שהיו במ"ת שעתיד העולם להזדכך ותחזיר עטרה ליושנה כמו שהי' בשעת מ"ת, ואדרבה עטרה שתחזור לעתיד יהי' גבוה יותר שזהו משארז"ל ועתיד הקב"ה להחזירם לנו שהקב"ה בעצמו יחזיר לנו העטרה. וענין העטרה שעתיד הקב"ה להחזירם, ז"ע משארז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שענין העטרה הוא בחי' כתר ונודע שהכתר הוא ממוצע בין א"ס לע"ס, שבכדי שיוכלו להאיר הארת א"ס ב"ה בע"ס זהו ע"י הכתר, שבחי' הכתר הוא הממוצע בין א"ס לעולמות, כנודע ממ"ש במ"א¹³, וכמו"כ בנפש הנה בחי' ח"י שבנפש הישראלי היא ממוצע בכדי שיוכל להאיר הארת א"ס בבחי' נר"נ שבנפש.

ובזה יובן מ"ש והי' הנשאר בציון כו' קדוש יאמר לו וארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, כי העטרה שיחזיר הקב"ה לישראל יהי' נמשך מאתו ית' בעצמו ולא ע"י מלאך, וא"כ יהי' העטרה גבוה יותר מהמלאכים שהם נבראים, ולכן יאמרו המלאכים קדוש לפני הצדיקים. וע"פ הקבלה הוא שלע"ל יהי' עליית המל' ותעלה להיות בחי' כתר, ואז יהי' ההמשכה מבחי' מל' וכמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני בחי' חכ', ויקבלו המלאכים ג"כ ההשפעה מן בחי' מל' ולכן יאמרו המלאכים קדוש לפני כנס"י כי הצדיקים הם כנס"י הם בחי' מל' כנודע. ואז ששון ושמחה ישיגו וממילא ונסו יגון ואנחה, פי' כי ששון ושמחה הם יסוד ומל' דקדושה, ואת זלע"ז עשה האלקים הם יגון ואנחה הם יסוד ומל' דקליפה וכשזה קם זה נופל, וא"כ כשישיגו ששון ושמחה יסוד ומל' דקדושה ממילא ונסו יגון ואנחה יסוד ומל' דקליפה כי כשזה קם זה נופל.

וזהו צאינה וראינה בנות ציון בעטרה שעטרה לו אמו, פי' כי לע"ל יהי' גילוי גם בחי' עטרה שעטרה לו אמו ג"כ, משא"כ בשעת מ"ת הי' רק ב' עטרות כנגד נעשה ונשמע, אבל לע"ל יהי' גילוי גם בחי' העטרה שעטרה לו אמו, וזהו מעלת מה שעתיד הקב"ה בעצמו להחזירם לנו כו'. וזהו צאינה וראינה שהוא לשון הילוך לצאת ולהיות בבחי' גילוי בחי' עטרה שעטרה לו אמו, שזהו כמשארז"ל ע"פ והתהלכתי בתוככם עתיד הקב"ה לטייל עם צדיקיי' בגנתא דעדן, ולהבין ענין הטיול, הנה ענין טיול זה הוא כמ"ש והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה', שכמו שעכשיו יש הפרש בין שית יומין דחול ובין שבת¹⁴ וחדש, שבשית תטזיומין דחול מאיר בח"ל מבחי' ו"ק דעשי' ויצי' ובא"י מו"ק דבריאה, אבל בשבת הוא זמן עליית העולמות ומתעלים ו"ק דעשי' בו"ק דיצי', וו"ק דיצי' מתעלים בו"ק דבריאה, ובחי' ו"ק דבריאה מתעלים בו"ק דאצי', ככה לע"ל יהי' ג"כ עלי' אחר עלי' שזהו יבא כל בשר בבחי' עלי' אחר עלי' כמו בשבת וחדש עכשיו, וכמו"כ הוא הטיול בג"ע שזהו ענין והתהלכתי בתוככם, וכמו"כ הו"ע צאינה וראינה שהוא ל' הילוך ולהשיג בחי' עטרה שעטרה לו אמו. וזהו מ"ש ולאמר לציון עמי אתה א"ת עמי אלא עמי בחיריק¹⁵, והיינו שע"י בחי' ציון בחי' התורה תבואו לבחי' עמי היינו כביכול עמי בשוה, והוא בחי' העטרה שנטל לעצמו בחי' בעטרה שעטרה לו אמו.

ז) (וזהו על ג' דברים העולם עומד על התורה כו', שג"ד אלו זהו מ"ש ואשים דברי בפיך זהו עמוד התורה, ובצל ידי כסיתיך זהו עמוד הגמ"ח, לנטוע שמים וליסוד ארץ זהו עמוד העבודה¹⁶ שהם הקרבנות שריחן עולה לשמים, וכמ"ש סולם מוצב ארצה דא כבש המזבח, וע"י ג' דברים אלו עי"ז ולאמר לציון היינו למי שנשאר בציון הוא בחי' תורה כמ"ש כי מציון תצא תורה ובירושלים הוא בחי' המצות, עמי אתה כביכול עמי בחיריק היינו בבחי' כתר אחד שהיא העטרה שעטרה לו אמו כנ"ל, ולכן יאמרו המלאכים קדוש לפני הצדיקים המקיימים תומ"צ שז"ע ציון וירושלים כנ"ל כדרך שאומרים עכשיו לפני הקב"ה, מפני כי עמי אתה כבי' עמי בחיריק כו'. וזהו ג"כ כמ"ש ואנשי קדש תהיון לי, קדש הוא למעלה מבחי' קדוש, ולכן יאמרו לפניהם קדוש שהוא בחי' קדוש בוא"ו מפני כי יתעלו להיות בבחי' קדש כו'.

ועוי"ל דהנה ענין בעטרה שעטרה לו אמו זו כנס"י, הנה אמו מעטר העטרה למלך שהשלום שלו, אבל העטרה היא למעלה מבחי' אמו, ולע"ל כתיב אשת חיל עטרת בעלה, שאשת חיל הוא כנס"י תהי' לע"ל העטרה עצמה והיינו שבחי' המל' תהי' במקום הכתר, והיינו בחי' כתר דאו"ח, ולכן יצאו מ"ח מירושלים דוקא אל* הים הקדמוני בחי' חכ', ומאחר שכנס"י תהי' העטרה עצמה, א"כ מובן ענין מה שעתידים המלאכים שיאמרו קדוש לפני כנס"י כדרך שאומרים לפני הקב"ה מלך שהשלום שלו להיותם בחי' העטרה שנטל לעצמו כו').

*)אל הים הקדמונה בחי' חכ': בשולי הגליון נרשם בגוכי"ק: (וגם י"ל ים הקדמוני הוא בחי' ח"ס חכ' בחי' חכ' שבכתר כי הת"א מתרגם על בראשית ברא בקדמין, ועכ"ז בקדמין הוא פירושו של בראשית שהוא בחי' ראשית חכ' וא"כ הוא בחי' חכ' דא"א, ולע"ל יצאו מ"ח מירושלים בחי' מל' אל הים הקדמוני בחי' ח"ס חכ' שבכתר).