צאינה וראינה כו' (א)

תדצאינה וראינה כו' (א)

בס"ד. (חה"ש ט"ל, יום א' קודם התפלה).

ג' עטרות כו' על ג"ד העולם כו' רוקע הארץ כו' מלח, מים חיים כו' עטרה דלעל"ל - ז"פ

יום א' דחה"ש

צאינה וראינה¹ בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו, פי' במלך שלמה היינו במלך שהשלום שלו זה הקב"ה, בעטרה שעטרה לו אמו זה כנס"י, כמשארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' עד שקראה אחותי כו' עד שקראה אמי, הרי כי נקראים נש"י בשם אמי. ביום חתונתו זו מ"ת, וא"כ הרי נתבאר שבמ"ת עטרו והכתירו נש"י עטרה להקב"ה. ולכאורה צ"ל הלא ארז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו להם ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, הרי כי בשעת מ"ת עטרו את כ"א מישראל בשני כתרים, ואיך נאמר בעטרה שעטרה לו להקב"ה אמו זו כנס"י ביום חתונתו זו מ"ת.

אך באמת שניהם אמת. דהנה במד"ר פ' קדושים ע"פ קדושים תהיו כי קדוש אני איתא משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות מה עשה המלך נטל אחת ונתן בראשו ושנים נתן בראש בניו, כך העליונים מכתירים ג' קדושות להקב"ה בכל יום וכמש"א כתר יתנו לך מלאכים כו' ועמך ישראל, מה עושה הקב"ה נוטל קדוש א' לעצמו, הה"ד כי קדוש אני, ושנים נותן בראש בניו (אלו נש"י כמ"ש בני בכורי ישראל בנים אתם להוי' אלקיכם) הה"ד קדושים תהיו, וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים, וא"כ יש כאן ג' עטרות אחד שנטל לעצמו ושנים שנתן בראש בניו, וזהו בעטרה שעטרה לו להקב"ה אמו זו כנס"י זהו עטרה שנטל לעצמו. (והגם כי במד"ר אמר העליונים מכתירים ג' קדושות שהכוונה על המלאכים שאומרים ג"פ קדוש, ואיך היא העטרה שעטרה לו אמו זו כנס"י. אך זה יובן ע"פ מארז"ל (בחולין דצ"א סע"ב) שאין מלאכי השרת אומרים שירה עד שיאמרו ישראל למטה תחלה שנאמר ברן יחד כל כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלקים (איוב ל"ח ז') שנמצא שמה שהמלאכים מכתירים תלוי בישראל דוקא. ומ"ש ביום חתונתו זו מ"ת והלא בכ"י מכתירים נש"י והעליונים הם מה"ש ולמה תלה זה במ"ת. אך הנה השירה שנש"י אומרים זהו ק"ש שמע ישראל כו' אחד, וארז"ל במד"ר ואתחנן קרוב לסוף הפרשה, תהשמהיכן זכו ישראל לק"ש ממתן תורה, שפתח הקב"ה שמע ישראל, אנכי ה' אלקיך כו', נענו כולן ואמרו ה' אלקינו ה' אחד, והיינו כי ה' אלקינו הוא² קיבול על הדבור אנכי ה' אלקיך, וה' אחד הוא קיבול על דבור לא יהי' לך, ונמצא מובן שז"ע העטרה שעטרה אמו זו כנס"י ביום חתונתו זו מ"ת דוקא. אמנם באמת מכתירין אותו בכל יום בבחי' עטרה זו, כי יש בחי' מתן תורה בכל יום שזהו שמברכין נותן התורה ל' הוה כו' כמ"ש מזה בת"א ד"ה ויאמר משה אכלוהו היום³ ובמ"א בד"ה מי זאת הנשקפה כמו שחר⁴ ובכ"ד, וק"ש היינו ה' אלקינו ה' אחד הוא קבלה על אנכי ולא יהי' לך שכוללים כלליות תרי"ג מצות שאנכי כולל רמ"ח מ"ע, ולא יהי' לך כולל שס"ה ל"ת כמ"ש בסש"ב ר"פ ך'⁵) ושנים שנתן בראש בניו זהו שבשעה שהקדימו נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו להם ב' כתרים אחד כנגד נעשה כו'.

ולהבין ענין ג' עטרות, והעטרה שנטל לעצמו, גם להבין מ"ש (ישעי' ד' ג') והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וארז"ל (בב"ב דע"ה ע"ב) עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, ופי' רש"י ז"ל שלע"ל יאמרו המלאכים קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים עכשיו לפני הקב"ה. ולכאורה זהו דבר תימא מאד איך יתכן שיאמרו קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים לפני הקב"ה. ובס' כלי פז על ישעי' הביא שהרמ"ק⁶ בס' הפרד"ס שלו תוהקשה קושי' זו וכתב שקשה הדבר להולמו, ותירץ הרמ"ק בס' הפרד"ס שצדיקים יתעלו לע"ל בצדיק וצדק שהם יסוד ומל' ונודע כי יסוד ומל' הם מע"ס דאצי' וא"כ כשהמלאכים (דבריאה) יאמרו קדוש לפני הקב"ה פי' הקב"ה הוא ז"א ומל' ממילא יאמרו לפני הצדיקים ג"כ כנ"ל שהצדיקים יתעלו לע"ל בבחי' צדיק וצדק יסוד ומל'. אך זהו דוחק ורבינו ז"ל תירץ תירוץ אחר⁷ כמשי"ת לקמן אי"ה. ובכדי להבין ענין ג' עטרות שהם ג"פ קדוש צ"ל משארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, והנה שלשה דברים אלו הם כנגד ג' עטרות הנ"ל שהם ג"פ קדוש כנ"ל.

ולהבין זה, הנה כתיב לרוקע הארץ⁸ על המים כי לעולם חסדו, פי' כי הנה מצד טבע הבריאה היו המים על הארץ, שהמים היו מקיפים את הארץ מכל צד והארץ היתה מוקף מן המים, לפי כי יש ד' יסודות ארמ"ע⁹, ע' בבחיי פ' בראשית, והנה ע"פ דרכי הטבע הדבר אשר הוא כבד יותר נופל למטה יותר והדבר הקל בטבע שט למעלה, והדבר היותר קל שט יותר למעלה. ולכן יסוד העפר מפני כי הוא יסוד הגשמי יותר מכל הד' יסודות הי' למטה יותר, והמים מפני שהם קלים יותר בטבע מעפר היו על הארץ, וכנ"ל שהמים היו מקיפים את הארץ מכל צד והארץ היתה מוקפת מן המים, ויסוד הרוח מחמת שהוא יותר קל ורוחני מן יסוד המים, לכן משכנו על יסוד המים כמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים, ויסוד האש מפני שהוא יותר רוחני מן יסוד הרוח¹⁰ משכנו תחת גלגל הירח כנודע. וזהו מצד הבריאה ע"פ דרכי הטבע כו', אבל אח"כ גזר הוא ית' גזירה שיקוו המים¹¹ מתחת השמים אל מקום תזאחד ותראה היבשה שנעשה הארץ למעלה מן המים שהם הים כו', וזהו לרוקע הארץ על המים כו'. ולכן כתיב יורדי הים שההולכים בים נקראים בשם יורדי הים שהוא בחי' ירידה לפי שהארץ הוא למעלה מן הים וכמ"ש לרוקע הארץ על המים, כי לעולם חסדו שזהו חסד מאתו ית'.

ב) והנה באמת צ"ל מפני מה מצד הבריאה היו המים על הארץ ואח"כ גזר גזירה שיהיו המים מתחת לארץ והארץ יהי' על המים, ולמה לא ברא לכתחלה שיהי' הארץ על המים כמו עכשיו אחר הגזירה כו', ואף שזהו נגד הטבע הלא הוא ית' כל יכול כו'. והענין הוא דהנה ים ויבשה הם עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא¹², שים הוא בחי' עלמא דאתכסי' ויבשה היא הארץ בחי' עלמא דאתגליא. והנה ארז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים, והיינו שכל מה שיש בעלמא דאתגליא ישנו גם בעלמא דאתכסי', שכמו שנמצא ברואים בעלמא דאתגלי' ככה יש ברואים בעלמא דאתכסי' שהם המלאכים כו', ולכן מצינו שהמלאך אומר על עצמו בי נשבעתי, ולכאורה איך יכול לאמר על עצמו בי נשבעתי, והיינו מפני שאינו מסתיר כלל, ואף שהמלאכים יש להם ג"כ גופים, רק שהגופים שלהם הם מאש ורוח¹³ כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט הרי כי יש להם ג"כ גופים אך הגוף שלהם אינו מסתיר כלל על האור המאיר כו', ומפני כי הגוף שלהם אינו מסתיר הם בבחי' ביטול ולכן יכול לומר על עצמו בי נשבעתי כו'. וכן אמר משה במשנה תורה ונתתי מטר¹⁴ ארצכם, והקשו איך אמר על עצמו ונתתי. אך הענין הוא מפני כי משה הי' מעלמא דאתכסי' כמ"ש מן המים משיתיהו, ולכן לא הי' הגוף שלו מסתיר כלל, ולכן הי' יכול לומר על עצמו ונתתי כו'. וזהו שנקראו המלאכים בזהר בשם נוני דימא רבא, והיינו שכמו ברואים שבים הם בטלים ומובלעים בתוך הים, שדגים שבים מיד שפורשים מן הים הם מתים שא"א להם להפרד מן הים, גם כי הדגים הם קרירים בטבע לפי שהם מיסוד המים, משא"כ ברואים שבארץ¹⁵ אף שמקבלים חיות מן הארץ כי הארץ תוציא צמחה וכמ"ש ארץ ממנה יצא לחם, והאדם ושאר הנבראים אוכלים מן הצומח כו', ואעפ"כ אינם בטלים ומובלעים בארץ כמו ברואים שבים כו'. ובד"כ ענין ים ויבשה הם מלאכים ונשמות, שהמלאכים הם ברואים שבים כנ"ל שכמו הברואים שבים הם נבלעים בתוך הים כך המלאכים הם בטלים לו ית' כו', גם אין להם בחי' הבחירה כלל¹⁶, שמפני שהם מוקפים מן הים הם תמיד בבחי' הביטול, ע"ד מ"ש במשה כי מן המים משיתיהו תחהיינו שהרבותא במשה הי' הגם כי הי' בבחי' ארץ אבל עכ"ז הי' תמיד בבחי' הביטול, וזהו ע"ד וידגו לרוב בקרב הארץ שיש נשמות שאפי' בבחי' ארץ הם בטלים כביטול הנוני ימא בבחי' ים, אבל זהו פרטי נשמות, אבל בד"כ כל הנשמות כמו שנתלבשו בגוף הם ברואים שביבשה שכמו ברואים שביבשה הם נפרדים מן הארץ כך הנשמות הם נבראים נפרדים כו', גם יש להם בחירה שאם ירצה האדם יכול להיות כמשה רבינו (וכמארז"ל מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, שקאי על האבות, וכן יכול להיות כמרע"ה), וכמ"כ בהיפך ח"ו כו'.

והנה מצד הבריאה כל שהוא נעלה במדריגה יותר הוא למעלה מן המדריגה שלמטה הימנו, ולכן מצד כי עלמא דאתכסי' הוא במעלה יותר מן עלמא דאתגלי', כי עלמא דאתכסי' הוא בחי' ביטול כנ"ל, לכן הים שהוא בחי' עלמא דאתכסי' הי' למעלה מן הארץ דוקא, אבל אח"כ גזר גזירה שהארץ יהי' למעלה מן הים שזהו מ"ש לרוקע הארץ על המים, והיינו כי עיקר המכוון הוא הארץ דוקא שלכן ניתנה התורה למטה על הארץ דוקא כמשארז"ל ששאלו אי' התורה, הים אמר אין בי, תהום אמר אין עמדי, רק היא ניתנת על הארץ דוקא. ולכן לא ניתנה התורה למלאכים כנודע שהמלאכים ביקשו שינתן להם התורה¹⁷ והשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם, ולכאורה אין זה תירוץ כלל על מה שביקשו דאם היו מבקשים התורה כמו שהיא בגשמי' הי' תירוץ במה שהשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם ובלא יצה"ר יש כמה מצות שא"א לקיימם כו', אבל הלא המלאכים ביקשו התורה כמו שהיא ברוחניות וא"כ מהו התירוץ כלום יצה"ר יש ביניכם. אלא שלכך לא ניתן התורה למעלה למלאכים להיות שמפני עוצם הגילוי של התורה א"א שתתגלה כ"א למטה על הארץ דוקא, וכמו משל החותם שאינו ניכר על האבן טוב כלל מפני בהירות האבן טוב כ"א כאשר חותמים בשעוה אז ניכר האותיות שבאבן טוב, וכמו"כ התורה א"א שתתגלה למעלה כ"א למטה דוקא. וגם הנה כתיב אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, בראתי גימ' תרי"ג אלו תרי"ג מצות, ואדם הוא בחי' התורה שנמשכת מבחי' אדם דלעילא שעל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ושני בחי' אלו שהם בחי' תורה ומצות הם על הארץ דוקא, וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' היינו על הארץ דוקא בראת"י תרי"ג כנ"ל, והיינו לפי שבאמת יש דיעה שהארץ קדמה אפי' לשמים וכ"ש מבחי' הים שהשמים מקיפים את הים, והארץ היא קדמה גם לשמים, כמשארז"ל בש"א שמים קדמו ובה"א ארץ קדמה, ונת' בכ"ד שבמח' ארץ קדמה לשמים¹⁸, ולכן הי' הגזירה אח"כ שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה כמ"ש לרוקע הארץ על המים, וזהו כי לעולם חסדו שהוא חסד שנמשך מאתו ית', וגם חסד נק' התורה כמ"ש פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, שנק' התורה תורת חסד כו'.

תטג) ולהבין בתוס' ביאור ענין ים ויבשה¹⁹, הנה מי הים הם מלוחים וכמשארז"ל (בשבת דף ק"ט וכפרש"י שם) שאסור לרחוץ בים בשבת מפני שמחזי כרפואה, ולכן נקראו מנהיגי הים בשם מלחים כמ"ש (ביונה א' ה') ויראו המלחים, וכתיב (יחזקאל ך"ז ט') כל אניות הים ומלחיהם, ע"ש שמי הים הם מלוחים. והנה המים אלו של הים כאשר הם בוקעים את עפר הארץ נעשו מים חיים, שהמים אלו גופא נעשו מים חיים וכמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים כו' אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים כו'. והנה המלאכים הם בים עלמא דאתכסיא נוני דימא רבא כנ"ל, וכן הנשמות קודם התלבשותם בגוף הם ג"כ בבחי' ים וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, שכמו המלאכים שהם בבחי' ים כתיב בהם ויעמידם לעד כו' כך בנשמות קודם התלבשותם בגוף כתיב חי הוי' אשר עמדתי לפניו כנ"ל, וגם בכתבי האריז"ל מבואר שבשביעי ש"פ שהוא זמן קרי"ס אז הוא זמן לידת הנשמות והיינו כנ"ל שהנשמות קודם התלבשותם בגוף הם בבחי' ים, וכאשר באים בגוף הנה העלי' שאחר הירידה היא במה שנעשו כמו בחי' מים חיים, כנ"ל במשל שכאשר המי הים בוקעים את עפר הארץ נעשו מים חיים כו', ומים חיים הוא גבוה במדריגה יותר נעלה מבחי' ים, שהם מחולקים גם לענין טהרת הטומאה שהים יש דיעה שהים הוא כמקוה, ויש דיעה שמטהר בזוחלין, אבל טומאות חמורות כמו זבין (וזבות יש ג"כ דיעה בב"י ריש ה' מקוואות רסי' ר"א שצריכה מים חיים, רק אנן לא קיי"ל כן כ"א כמ"ש התוס' מברייתא דת"כ חומר בזב מבזבה שהזב טעון מ"ח והזבה אינה טעונה מ"ח) ומצורעים ומי חטאת אין הים מטהרן, אבל מים חיים מטהר כל הטומאות חמורות הנ"ל²⁰, כי מים חיים הוא מדרגה גבוה מאד וכמשארז"ל באבות דר"נ עשרה דברים נקראו חיים הקב"ה נק' חיים שנאמר וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים, תורה נק' חיים שנאמר עץ חיים היא כו', המים נקראו חיים שנאמר והי' ביום ההוא יצאו מים חיים כו', וא"כ מים חיים הם מדרגה גבוה מאד.

ולהבין ענין מי הים מלוחים שלכאורה הוא חסרון אך באמת גם זהו מעלה ומדרגה גבוה רק שמים חיים הוא מדרגה היותר נעלה, כי הנה כתיב ולא תשבית מלח²¹ ברית אלקיך כו' על כל קרבנך תקריב מלח, שמלח הוא ברית ה' אלקי', שענין המלח הוא מה שהוא נותן טעם בדבר הנאכל וכמ"ש היאכל תפל מבלי מלח, שהמלח אף שהוא עצמו הטעם שלו אינו טוב אך הוא נותן טעם טוב בהתבשיל, וכמו"כ יובן למעלה שענין המלח הוא ברית ה' אלקי' שמחבר בחי' שם הוי' בשם אלקים כי הנה מחמת שם אלקים שיש בו ק"ך צירופים יש יניקה לחיצוני' תיכי בשם אלקים יש ה' אותיות²² וכל אות יש בו ך"ד צירופים ומצרופים אחרונים יש יניקה לחיצונים, ופעולת המלח היא שנותן טעם והיינו שהוא המשכה מבחי' טעמים בשם אלקים להמתיק הדינים דשם אלקים, וכמו שהמלח מפליט הדם מן הבשר כנודע שהדם הוא בחי' הגבורות שבו נאחזים הקליפות כו', וזהו שהים הוא מלוח ע"ש כי אותיות י"ם הם מצירופים אחרונים דשם אלקים וממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים משם הוא יניקת הקליפות וכמ"ש ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שמצולות ים הוא בחי' עומקי הקליפות ושרש אחיזתם הוא באותיות י"ם משם אלקים, והמלח הוא מחבר שם הוי' בשם אלקים להיות בחכמה אתברירו כו', וזהו שמי הים הם מלוחים שהוא בחי' הטעם הנמשך בשם אלקים, ושרש הטעמים גבוהים מאד שהוא מבחי' טעמים נקודות תגין אותיות²³ כו', וזהו מלח בגימ' מזל²⁴ שנמשך מבחי' מזל כו'.

אמנם מים חיים גבוהים יותר. ובד"כ החילוק בין מים חיים למי הים הוא, שבחי' מלח בחי' מי הים מלוחים בד"כ הוא ענין הצדיקים, וזהו ברית ה' אלקיך ומאן דנטיר ברית אקרי צדיק²⁵ כמ"ש בזהר בכמה דוכתי, משא"כ מים חיים הוא בחי' בע"ת ובמקום שבע"ת עומדים צד"ג אינם יכולים לעמוד שם, והיינו כי בע"ת הוא בחילא יתיר יותר מבחי' הצדיקים.

ובד"כ בחי' צדיקים ובע"ת הוא ב' בחי' אהבה, אהבת בכל נפשך ואהבת בכל מאדך. הצדיקים הוא בחי' אהבה בכל נפשך, וכמו"כ המלאכים והנשמות קודם התלבשותם בגוף ונה"ב, שהאהבה היא ע"פ טעם ודעת וכמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך שהוא ע"פ טעם ודעת, אבל אהבת בכל מאדך היא בלי גבול ושיעור כלל, ומגיע לעצמיות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' החכמה, ובאה מההיפוך דוקא דהיינו מבחי' ההסתר, שזהו ענין התשובה שפי' תשובה הוא אינו על עוונות דוקא כ"א מי שהוא בעל עסק ועוסק במו"מ אזי בשעת העסק במו"מ הוא נפרד מאלקות ואח"כ כששב מהעסק ומתפלל נעשה אצלו תגבורת יותר ויכול לבוא למס"נ באחד, וז"ע אהבת בכל מאדך שהיא אהבה בלי גבול, (ועפי"ז יובן²⁶ מעלת תפלת המנחה שארז"ל שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה דוקא, כי תפלת השחר הוא כאשר האדם קם משנתו שנעשה ברי' חדשה ואין לו דבר המסתיר כ"כ, אבל מנחה שכל תיאהיום הוא טרוד בעסקיו שהוא בחי' הסתר, ושב מהעסק ומתפלל מנחה ה"ז בחי' תשובה, ולכן אלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה, שמעלת תפלת מנחה כנגד שארי התפלות הוא כמו מעלת אהבת בכל מאדך נגד בחי' בכל נפשך), כי בכל מאדך היא כמ"ש אליך ה' נפשי אשא וכמ"ש בידך אפקיד רוחי ר"ת באר, כמו שהבאר נובע תמיד כך אהבה זו היא בתמידות, כי אהבת בכל נפשך מחמת שהיא ע"פ טעם ודעת לכן יכולה לפסוק אחר התפלה אבל אהבת בכל מאדך מפני שהיא למעלה מן הטו"ד יכולה להיות בתמידות. ובד"כ ההפרש שבין אהבת בכל נפשך בין אהבת בכל מאדך, שאהבת בכל נפשך היא אהבה בכלי, אבל אהבת בכל מאדך היא אהבה שאינה מתיישבת בכלי, שהיא אהבה שלמעלה מבחי' כלי וגבול, ועי"ז מגיע לעצמיות אוא"ס ב"ה. וזהו עמוד העבודה כי עבודה היא בחי' עבודת הקרבנות שמקריבין הבהמה ע"ג המזבח ומעלי' אותה כו', ואיתא בזהר שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, ועכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו שע"י בירור הנה"ב מגיעים לרוממות עצמותו ית'.

וזהו בחי' קדוש הא'²⁷, פי' קדוש הוא ההתבוננות איך שהוא ית' הוא קדוש ומובדל ואינו בגדר עלמין ובי"ה ה' צור עולמים שבשני אותיות נברא העולם ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, ולא כמו שהנשמה מחי' את הגוף כו' אין ערוך לך לעצמותו ית', אשר ע"י התבוננות זה תכסוף נפשו ליכלל וליבטל לעצמיות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' חכ', וזהו קדוש הא' אשר עי"ז ממשיכים בחי' עטרה למלך שהשלום שלו, וזהו ענין הרצוא ליכלל וליבטל אליו ית'.