[הנני ממטיר] אך כו' למענן אנסנו כו' (ב)

שצו[הנני ממטיר] אך כו' למענן אנסנו כו' (ב)

בס"ד. (ש"פ נשא, ט"ל).

זמן סדר זמנים ולמעלה מהנ"ל בשנים דרכים כו' דבר יום ביומו לבד ביום וא"ו כו' ענין הדגלים - (ה-ז)

נשא

ה) אך להבין מ"ש למען אנסנו¹ הילך בתורתי, מהו הנסיון². הענין הוא דהנה במן כתיב דבר יום ביומו למען אנסנו כו', והנסיון הוא איש אל יותר ממנו עד בקר כו', כי ארז"ל (במכילתא פ"ב ע"פ דבר יום ביומו (בשינוי לשון קצת) כל מי שיש לו פת בסלו ודואג על למחר ה"ז מקטני אמנה, שהוא בבחי' קטנות. והיינו לפי שהמן הי' נמשך מבחי' טל העליון בחי' אני הוי' לא שניתי שהוא למעלה מן הזמן כו', דהיינו אפי' מבחי' סדר זמנים. וכידוע שיש ג' בחי', זמן שהוא בחי' מל' מלך מלך וימלוך, וסדר זמנים היינו שהוא בחי' מקור לזמן, וכמ"ש במדרש ע"פ ויהי ערב ויהי בקר מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן שהוא בחי' מדות, אך למעלה מבחי' מדות הוא למעלה מן הזמן ממש³, ושרש המן נמשך מבחי' שלמעלה מן הזמן ממש כו'. וזהו כמ"ש במכילתא מי שברא יומו ברא פרנסתו עמו, דהיינו שמי ברא יומו שהוא בחי' מדות ברא פרנסתו עמו שמבחי' זו נמשך גם הפרנסה דהיינו המן, כי כל ההשפעות שהוא בחי' אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה הוא רק מבחי' זמן ומבחי' סדר זמנים שהוא בבחי' ז"א ומל' כו', משא"כ המן כו'.

(ויש לפרש זה בשני דרכים⁴, הא' הוא שזמן הוא במל' מלך מלך ימלוך, וסדר זמנים י"ל שזהו בחי' מדות, אבל למעלה מבחי' מדות ה"ה למעלה גם מסדר זמנים, וזהו מי שברא יומו ברא פרנסתו, שבחי' מי הוא בורא בחי' יום, ע"ד מי ברא אלה, אל"ה הם בחי' ו"ק דז"א ובחי' מי הוא בינה⁵ ברא בחי' אלה הם בחי' ששה מדות דז"א, שהם סדר זמנים, והם בחי' יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה כמ"ש כי אלף שנה בעיניך כיום אתמול שיומו של הקב"ה הוא אלף שנה, וכמ"ש באדה"ר כי ביום אכלך כו' ומחסד ה' החליף יום של אדה"ר על יום של הקב"ה שהוא אלף שנה, שצזוהיינו בחי' חסד אל כל היום, שכל מדה מששה מדות דז"א שהם בחי' סדר זמנים כשמתגלה בבחי' מלכותו ית' נעשה מזה למטה אלף שנים⁶, ולכן אלף שנים הראשון היו כולם חסד כמארז"ל דור אנוש היו נזונים בחסדו של הקב"ה, לפי שאלף שנים הראשון היו מספירת מדת החסד שהאיר במל', שמבחי' סדר זמן של מדת החסד נעשה במל' אלף שנה שהי' נשפע חסד למטה, וכן מסדר זמן שבמדת הגבורה כשהאיר בבחי' מל' נעשה במל' בחי' זמן של אלף שנים שהם מבחי' הגבורה ולכן הי' בהם המבול (שהי' אלף ותרנ"ו ליצירה) והפלגה (הי' אלף תתקצ"ו ליצירה), ואלף שנים השלישי הם ממדת הת"ת ולכן בהם הי' מ"ת, שמ"ת הי' שני אלפים ותמ"ח ליצירה⁷. אמנם הנה כ"ז הוא בבחי' המדות שהם בחי' סדר זמנים עכ"פ, אבל בחי' מי הוא למעלה גם מסדר זמנים, וכמ"ש במ"א בענין ההבדל שבין מוחין למדות שענין המדות הם לזולתו דוקא, כי הן עצם המדה והן פעולת המדה היא לזולת דוקא כמשנ"ת מזה בכ"ד⁸, משא"כ בחי' המוחין הן מצד עצמם והן מצד פעולתם כמשנ"ת בד"ה אשר ברא אלקים⁹ לעשות הראי' מרפב"י ורשב"י בגמ' שבת פ' במה מדליקין דל"ג סע"ב, ולכן המוחין דחו"ב הם למעלה גם מסדר זמנים, וזהו מי שהוא בינה ברא יומו, וברא פרנסתו ג"כ כו'. ומ"ש רז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם שהם אאלפך חכמה אאלפך בינה ונק' ג"כ יום כמ"ש ואהי' אצלו שעשועים יום יום, זהו רק שם המושאל לבד, שבאמת אינו שייך כלל במוחין דחו"ב גם בחי' סדר זמנים כו'. ועוי"ל שזמן הוא במל', וסדר זמנים הוא כלליות הע"ס, או בחי' המל' שבכל הט"ס שלמעלה מבחי' המל' שמהם נבנית המל' להיות בבחי' פרצוף שלם. ולמעלה מע"ס אינו שייך גם בחי' סדר זמנים, וזהו בחי' מי שברא יומו, כי פי' מי הוא שאינו מושג מי הוא ע"ד בחי' והחכמה מאין תמצא ומשם הוא שרש המן כו').

ולכן בכל המאכלים מותר להכין מיום לחבירו לפי שיכול להיות שיהי' נפסק ההשפעה למחר כו', משא"כ המן שהוא נמשך מבחי' שנמשכים המדות שהוא בחי' אני הוי' לא שניתי ע"כ אסור להכין מיום לחבירו לפי שמשם אין שייך שינוי כלל כו', ולכן צ"ל דבר יום ביומו.

(ועדיין צ"ל¹⁰ מה שביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד שיום הששי מכין לשבת, דלכאורה קשה אע"ג שבשבת א"א להיות ירידת והמשכת שצחהמן מטעם שית' לקמן עכ"ז אינו מובן איך יכול לירד ביום הששי על שני ימים כיון שבחי' המן נמשך דבר יום ביומו, וא"א שיומשך מיום אחד למחרתו כי כל יום הוא מדה עליונה דאצי' ונמשך בכל מדה בפ"ע מבחי' מו"ס שמשם שרש המן ולא נמשך על יום מחר שהוא מדה אחרת כו', וא"כ איך ביום הששי נמשך וירד על ב' ימים שהם ב' מדות יסוד ומל' כו' כי המל' נק' שביעאה מלמעלמ"ט כנודע¹¹. אך הענין הוא לפי שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, והנה יום הששי הוא סוף דששת ימי המעשה, כי יום השביעי הוא בחי' מובדלת מששת ימי המעשה כי הם בבחי' ירידה והמשכה מאצי' לבי"ע מלמעלה למטה, משא"כ השבת שהוא בחי' עלי' מלמטה למעלה מבי"ע לאצי' עד שהעלי' הוא למעלה מהזמן, ע"כ יום הששי נק' סופן דששת ימי המעשה, ולכן לפי שנעוץ תחלתן בסופן ע"כ יש מעלה יתירה ביום הששי מכל הימים עד שהוא מכין על שבת, כי הנה בגמר יום הששי נכנס השבת היינו שבסוף הירידה נעשה בחי' או"ח ועליי', וזהו ענין בין השמשות דע"ש. ויובן זה¹² ממשל אור השמש דהנה למעלה מעלה האויר חם מאד, וגם למטה על הארץ וסמוך לי' האויר חם, ובאמצע האויר קר מאד כידוע בס' התכונה, ולכאורה תמוה דהרי אויר התחתון רחוק יותר מהשמש מאויר האמצעי ומדוע האויר האמצעי הוא קר ואויר התחתון שהוא רחוק יותר הוא חם. אך הטעם מפני שהכאת השמש על הארץ שהוא בסוף המדרגה של התפשטות אור השמש, אז דוקא נעשה בחי' או"ח ע"ד נעוץ תחב"ס שנמשך חום השמש כאשר בתחלתה באויר הראשון הסמוך לשמש. וכך ביום הששי שהוא בחי' סופן נעשה בחי' או"ח ועליי', וזהו יום הששי ויכולו השמים לשון כלות הנפש ועליי' כו', נמצא ב' בחי' אלו מתחברים יחד ממש היינו יום הששי ועליי' דשבת כו', ולכן מתורץ מה שביום הששי נמשך מן על שני הימים שזהו ג"כ דבר יום ביומו, משא"כ בשאר הימים א"א להיות כן כי צ"ל דבר יום ביומו דוקא כנ"ל).

וזהו שהוא נסיון על התורה¹³ כי התורה צ"ל ג"כ דבר יום ביומו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כי נער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו, משא"כ קמי' קודב"ה מי איכא זקנה מאחר שהוא אני הוי' לא שניתי, וזהו שאנו מברכין נותן התורה שבכל יום נמשך המשכת התורה לפי שבכל יום צ"ל בעיניך כחדשים כו', (ולפי ב' הפירושים הנ"ל הנה לפי פי' הא' הנה אורייתא מחכמה נפקת שזהו מבחי' מוחין שלמעלה גם מסדר זמנים, ולכן צ"ל כחדשים בכ"י כמו שהמן הי' דבר יום ביומו כו'. ולפי' הב' צ"ל פי' אורייתא מחכמה נפקת שיציאתה לידי גילוי הוא מבחי' חכמה, אבל שרשה ומקורה הוא בבחי' הכתר כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן שצטהם תר"ך עמודי אור בחי' כתר כו'), וזהו למען אנסנו הילך בתורתי דהיינו שהנסיון הוא איש אל יותר ממנו עד בקר כו' אלא דבר יום ביומו כו'.

וא"ו) ובזה יובן מה שהמן לא הי' יורד בשבת¹⁴, והיינו לפי שכדי שיומשך המן שהוא בחי' גבוה מאד א"א להיות נמשך למטה כ"א ע"י צמצומים וכמ"ש שראשי נמלא טל¹⁵ קווצותיו רסיסי לילה, שכדי שיומשך הטל למטה הוא ע"י קווצותיו רסיסי לילה שהוא בחי' שערות בחי' צמצומים כו', שעי"ז נמשך השפעה עליונה זו למטה בגשמי', והרי בשבת הוא בחי' עלי' ושביתה מבחי' צמצומים הנ"ל, ולכן לא ירד בשבת (ולפי ב' הפירושים הנ"ל צ"ל בפי' וענין שביתה דשבת, שלפי' הא' הוא השביתה מכל אשר עשה, ולפי' הב' הוא בחי' השביתה מכל אשר ברא כמשנ"ת בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמורו¹⁶ ע"ש). וזהו לא תמצאוהו בשדה, שבשדה לא נמצא לפי שמוכרח לירד ע"י צמצומים¹⁷, משא"כ למעלה הי' יורד המן, ואדרבה שמשבת היו מקבלים ששת ימי החול לפי שעיקר ההשפעה של המן הי' נמשך בשבת, רק שלא הי' יכול לירד למטה בשבת לפי שא"א לירד למטה כ"א ע"י צמצומים כו', ובשבת הוא למעלה מבחי' צמצום כו'. אך הנה אעפ"כ אמר היום לא תמצאוהו בשדה אבל לע"ל יהי' נמצא¹⁸ כו', כמ"ש במכילתא הובא בילקוט בשלח רמז רס"א ע"פ היום לא תמצאוהו בשדה, והיינו לפי שעתה אינו יכול להיות נמשך למטה כ"א ע"י צמצום כו', כי היום לא תמצאוהו בשדה, לא הוא ע"ד מ"ש והחכמה מאין תמצא שאינו מושג בחי' האין, כי לא באל"ף הוא מורה על בחי' שאינו מושג לנו, אבל לע"ל יהי' נמשך בחי' האין בגילוי, וע"כ גם המן יהי' נמצא בשבת לפי שיומשך למטה שלא ע"י צמצומים כלל.

וזהו ענין ג"פ היום שנאמר בשבת¹⁹, והיינו לפי שהוא כנגד ג' סעודות דשבת, אכלוהו היום הוא כנגד שבת דמעלי שבתא שהוא כנגד שמור, שמור לנוק', ובזה מתורץ הקושי' הלא גם בשאר הימים אכלו מן, אלא שבשבת גם סעודת הלילה נק' יום²⁰, לפי שבשבת לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר, וכמארז"ל במד"ר פ' בראשית פי"א ל"ו שעות שימשה אותה האורה, וכמ"ש הרמ"ז ר"פ בא, והיינו כי האכילה תדשבת הוא למעלה מבחי' בירורים דטו"ר שנק' לילה כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף, בירור רפ"ח ניצוצין, כי בע"ש עם חשיכה נפרד הרע מן הטוב, והטוב מתעלה, והאכילה הוא לשובע נפשו בחי' נפש דוד כנ"ל, ולכן גם סעודה דמעלי שבתא נאמר בלשון יום, אכלוהו היום כו'. כי שבת היום להוי' הוא כנגד זכור, זכור לדכורא. היום לא תמצאוהו בשדה, הוא כנגד סעודה שלישית²¹ דשבת שהוא בחי' זכור ושמור בדבור א' נאמרו, שזהו בחי' עדן עין לא ראתה, וקראת לשבת ענג, ענג הוא בחי' ר"ת עדן נהר גן, גן הוא סעודה דמעלי שבתא, ושבת דיומא הוא בחי' נהר, וסעודה הג' הוא בחי' עדן כו', וזהו שנאמר היום לא תמצאוהו בשדה, לא הוא ע"ד בחי' אין.

ועפ"ז יובן ענין מה שהמן הי' עומר לגולגולת, והיינו שע"י המן הי' נעשה אצלם בחי' רצה"ע שלמעלה מהשכל²² וטו"ד המושג, וכמ"ש שאו את ראש כל עדת בנ"י לגלגלתם כו', שהוא בחי' גלגלתא דחפיא על מוחא בחי' רצה"ע שלמעלה מהשכל כו'.

אך כ"ז²³ הי' מלמעלמ"ט שהי' בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, וכ"ז הוא מיצ"מ עד ביאת הארץ שהי' בחי' אתעדל"ע, והי' יורד המן מלמעלמ"ט. אך כי תבאו אל הארץ שאז צריך שיהי' בחי' אתעדל"ת איני מבקש מכם אלא עומר א' של שעורים, והיינו כי שעורה הוא בחי' שעור ה', ה' הוא בחי' ה' חומשי תורה דהיינו בחי' גליא שבתורה כו'. ובעבודה הוא בחי' ההתבוננות מבחי' ה' בהבראם בה' בראם ה' זעירא הנ"ל, והיינו איך שנתהווה העולם מאין ליש וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וכל חד וחד לפום שעורא דילי' צריך להתבונן בזה, ועי"ז יגיע לבחי' יראה שהוא בחי' קבעומ"ש שזה הוא בחי' השער ופתח הראשון כשצריך לידבק באלקות א"א כ"א ע"י יראה וכמ"ש בזאת יבא אהרן אל הקדש, וכן ארז"ל כל אדם שיש בו תורה ואין בו יר"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימית ומפתחות החיצוני' לא מסרו לו בהי עייל. וזהו ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה שהבקשה מלמטה הוא רק בחי' יראה, ואח"כ ממילא יהי' התגלות בחי' עליונות יותר וכמ"ש שם לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כו'. וזהו שפסח נק' חג האביב שהוא בחי' שעורה וכמ"ש והשעורה אביב, ואח"כ הוא חג השבועות שהוא בחי' קציר חטים²⁴, וכמ"ש וחג הקציר בכורי מעשיך קציר חטים כו', והיינו שמתחלה צ"ל רק בחי' תאשעורה ואח"כ ממילא נמשך בחי' קציר חטים. וזהו שנאמר תספרו חמשים יום, והלא אין אנו סופרים רק מ"ט יום, והיינו כשתספרו מ"ט יום אז ממילא נתגלה בחי' שער הנו"ן²⁵, לפי שספירה הוא בחי' בירור של נה"ב מאכל בהמה, וכשמבררים את נה"ב אז יכול להיות התגלות שער הנו"ן, אך זה נמשך ממילא כו'. וזהו שאיני מבקש מכם אלא עומר א'²⁶ של שעורים כו', אבל כשנתתי לכם נתתי לכאו"א עומר לגולגולת, דהיינו שע"י העומר עי"ז הי' נמשך בכל א' בחי' לגלגלתם שהוא בחי' גלגלתא דחפי' על מוחא שהוא בחי' רצה"ע שלמעלה מהשכל, כי הוא נמשך מבחי' התבוננות של מהו"ע כו' ולא מבחי' בריאה יש מאין, והיינו לפי שהמן הי' נמשך מבחי' טל טלא דבדולחא דנטיף מע"י שהוא בחי' טל תורה טל שעתיד להחיות בו מתים, וע"כ ע"י הי' מאיר בחי' לגלגלתם בחי' רצון פשוט. והנה ע"י שהי' אצלם בחי' לגלגלתם וכמ"ש שאו את ראש כו' לגלגלתם, צוה ה' לעשות להם דגלים.

ז) ולהבין ענין הדגלים, הענין הוא, דהנה כתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם וארז"ל כשם שא"א לעולם בלי רוחות²⁷ כך א"א לעולם בלא ישראל, והיינו שרוחות הוא בחי' ד' רוחות העולם מזרח מערב צפון דרום, מזרח ע"ש שממנו האור יוצא לעולם. והנה שרש של ד' רוחות העולם הוא בחי' ד' חיות המרכבה מיכאל גבריאל רפאל אוריאל, והנה מיכאל הוא ע"ש מי כמוכה באלים כו' או מי אל כמוך נושא עון כו', גבריאל הוא ע"ש פלא יועץ אל גבור כו' (ישעי' ט' פסוק ה'), אוריאל הוא ע"ש אל ה' ויאר לנו, רפאל הוא ע"ש אל נא רפא נא לה. ולכאורה אינו מובן הלא ד' חיות המרכבה הם בבריאה ואיך שייך לומר שמיכאל הוא בחי' מי אל כמוך כו'. אך הענין הוא דהנה בחיות הקדש כתיב והחיות נושאות את הכסא דהיינו שנושאים את בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם²⁸ הוא, כי אדם הוא בחי' ציור קוין חסד דרועא ימינא כו', שהוא בחי' המשכה בבחי' מדות, אך החיות נושאות את הכסא למעלה מבחי' אדם דהיינו כי לא אדם כו'. וזה שנק' מיכאל גבריאל שיש בחי' שם אל בכל א'²⁹ ע"ש כי אל אנכי ולא איש, ולכאורה אינו מובן שהרי ארז"ל בכ"מ ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה, וכאן נאמר כי אל אנכי ולא איש, והיינו לפי שבחי' איש הוא כשנמשך בבחי' מדות אז נק' איש, אך למעלה מבחי' מדות אינו נק' איש כי אל אנכי ולא איש. והנה המלאכים ע"י עבודתם תבשנושאי' את הכסא למעלה מבחי' אדם שהוא בחי' מדות ע"כ נק' בחי' אל כו' ע"ש כי אל אנכי ולא איש, וזהו שנק' מיכאל ע"ש מי כמוכה באלים כו', ונמשך ע"י עבודתם מבחי' מי כמוכה באלים הוי' להיות מי אל כמוך נושא עון, לפי שהם נושאי' את הכסא. וכן גבריאל הוא ע"ש פלא יועץ אל גבור כו', דהנה ארז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו³⁰ שנאמר טוב ארך אפים מגבור, ולכאורה אינו מובן איך למדו זה שאיזהו גבור הכובש את יצרו מפסוק טוב ארך אפים מגבור. אך הענין הוא דהנה כמו שלמטה יש בחי' גבור הכובש את יצרו, כך למעלה נק' הקב"ה בשם כובש את יצרו, והיינו כשיש ח"ו התגברות הדינין וקטרוגים על ישראל ח"ו וכובש את הקטרוגים נק' בשם גבור הכובש את יצרו כו', וזהו טוב ארך אפים מגבור שארך אפים נמשך מגבור שהוא בחי' גבור הכובש את יצרו כו'. וזהו שגבורה הוא ג"פ ע"ב כו' כי חסד הוא בגימט' ע"ב, אך גבורה שהוא רי"ו הוא ג"פ ע"ב לפי שהוא בחי' התגברות החסדים להכניע את היצר וקטרוגים כו', והכלי לזה הוא בחי' גבריאל לפי שהם ממשיכים מבחי' כי אל אנכי ולא איש ע"כ יכול להיות נמשך משם בחי' התגברות החסדים על הגבורות כו'. וזהו ענין ד' דגלים למעלה בחי' ד' חיות המרכבה כו' שהוא שרש של ד' רוחות העולם.

והנה כמו שלמעלה יש בחי' ד' דגלים כמו"כ ציוה הקב"ה לעשות דגלים למטה³¹, כי הדגלים שלמטה הם כנגד הדגלים שלמעלה, ויש בזה פלוגתא בין המד"ר לזהר, שהמד"ר סובר שיהודה הוא כנגד גבריאל כי גבריאל הוא בחי' גבור, וביהודה נאמר יהודה גבר באחיו, והזהר סובר שיהודה הוא כנגד אוריאל³² לפי שדגל יהודה הי' במזרח, ואוריאל הוא ג"כ במזרח כו'. והיינו כמו שהדגלים שלמעלה הם ממשיכים מבחי' כי לא אדם הוא, ועי"ז נמשך בחי' מי אל כמוך נושא עון, איזהו גבור הכובש את יצרו כו', כמו"כ ע"י הדגלים שלמטה נמשך ג"כ מעצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' מדות, ואדרבה שע"י הדגלים שלמטה נמשך ממקום עליון יותר, לפי שיתרון האור הוא מתוך החשך דוקא, שלכך לא ניתנה התורה למלאכים. וע"כ הדגלים שלמטה ממשיכים ממקום עליון יותר וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, שבשמים אינו מאיר רק בחי' תבונה, ובארץ מאיר מבחי' חכמה, ע"כ הדגלים שלמטה ממשיכים ממקום עליון יותר להיות נושא עון כו'. אך כ"ז כשיש מתחלה בחי' שאו את ראש כל עדת בנ"י לגלגלתם שהוא בחי' רצון פשוט שלמעלה מהשכל, עי"ז ע"י הדגלים יכולים להמשיך מבחי' מי אל כמוך כו' מי כמוכה באלים אל גבור כו' כמו הדגלים שלמעלה, וזהו כשם שא"א לעולם בלי רוחות שהוא ענין ד' חיות המרכבה, כך א"א לעולם בלי ישראל לפי שישראל הם ממשיכים ג"כ כמו חיות הקדש כו'.

תגאך כ"ז הי' כשהי' בהמ"ק קיים שהי' מאיר אצלם בחי' רצון פשוט כו', אך כשחרב בהמ"ק שאין להם רצון פשוט, איך הם ממשיכים בחי' דגלים כמו חיות הקדש, זהו מ"ש מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, והיינו שפסוק זה נאמר כנגד ד' גליות וכמ"ש ברבות³³ פ' בא פ' ט"ו הנשקפה כמו שחר זה בבל שהי' שם דניאל, יפה כלבנה זה מדי שהיתה שם אסתר, כי לבנה היא שלשים יום ובאסתר כתיב ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום, ברה כחמה זה יון, וזהו שמצות נר חנוכה היא משתשקע החמה, והיינו לפי שחמה היא בחי' יון, וכשגברו החשמונאים התקינו שיהי' נר חנוכה משתשקע החמה של היוונים כו', ואיומה כנדגלות הוא בחי' אדום. והיינו שזהו משארז"ל כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות, והיינו שע"י הד' גליות עי"ז יכולים להגיע לבחי' איומה כנדגלות שהוא בחי' ד' דגלים, לפי שאף שאין להם בחי' שאו את ראש לגלגלתם בחי' ראש ומוחין, אעפ"כ בחי' נצח יש לכאו"א דהיינו בחי' אתכפי', והנה אתכפי' זו נעשה ע"י הד' גליות כו', וכתיב וגם נצח ישראל לא ישקר, וע"י בחי' נצח יכולים להגיע ג"כ לבחי' דגלים שהי' מקדם ע"י שאו את ראש כו', כמו"כ ע"י הגליות יכולים להגיע לבחי' דגלים שיהי' נמשך מבחי' מי אל כמוך נושא עון, אל גבור.

ועוי"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות³⁴ כך א"א לעולם בלא ישראל, היינו רוחות הוא רוחות הנושבות לפי שא"א להיות קיום העולם בלתי רוחות הנושבות כו' לפי שע"י הבל אדם ובהמה נתקלקל האויר והי' נעשה האויר מעופש, והרוחות הנושבות הם מזככים את האויר³⁵ שיהיה האויר מתוקן, ויש כמה בחי' רוחות יש רוח הנושב מלמטה למעלה ויש רוח הנושב מלמעלה למטה, וכמו"כ א"א לעולם בלי ישראל שהם מתקנים ומזככים את האויר, ויש בזה ג"כ כמה בחי' רוח מלמטה למעלה ומלמעלמ"ט וכמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה שהוא בחי' העלא' מלמטלמ"ע, ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח מלמעלה למטה, אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף כו', ונחה עליו רוח הוי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה כו' שהוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כו', וזהו כשם שא"א לעולם בלי רוחות כך א"א לעולם בלי ישראל, לפי שהם מתקנים את העולם וממשיכים בחי' רוח מלמטה למעלה ומלמעלמ"ט כנ"ל.