מי זאת הנשקפה כו' (א)

שפטמי זאת הנשקפה כו' (א)

בס"ד. [ש"פ במדבר, ט"ל].

הדגלים כו' ענין המן כו' ב' בחי' הילוך בחול, בשבת - (פרק: א-ד)

במדבר

מי זאת הנשקפה¹ כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, איומה כנדגלות הוא ענין הדגלים שהיו במדבר כו', והנה מתחלה כתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר כו' ואח"כ איומה כנדגלות, וכמו בשעת עשיית הדגלים שנא' מתחלה שאו את ראש כל עדת בנ"י לגלגלתם, ואח"כ כתיב עשיית הדגלים, והיינו שכדי שיהי' בחי' דגלים הוצרך להיות מתחלה שאו את ראש בנ"י לגלגלתם כו', וכך כאן כתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר ואח"כ כתיב איומה כנדגלות. והנה להבין זה צ"ל מתחלה מ"ש ברבות אמור פך"ח ע"פ כי תבאו אל הארץ כו' והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, א"ר ברכי' כשנתתי לכם את המן נתתי עומר לכל אחד ואחד מכם הה"ד עומר לגולגולת, ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד מכולכם, ולא עוד אלא של שעורים.

ולהבין זה י"ל מתחלה ענין המן², דהנה במן כתיב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום להוי' היום לא תמצאוהו בשדה, וי"ל למה לא ירד המן בשבת והלא כל השפעות שבעוה"ז הגשמיי' אינן נעצרין אפי' בשבת והכל נשפע מלמעלה שהרי אין לך עשב מלמטה כו', וגם מהו אכלוהו היום והלא כל הימים אכלו אותו. אך הנה כתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כו' למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, ולהבין למה הקדים המן לקבלת התורה למען אנסנו אם יוכל להיות קבלת התורה, ואיזה שייכות יש לנסיון זה על התורה, וגם מהו לשון הילך בתורתי הל"ל אם יקיימו תורתי כו'.

אך הנה ידוע שהתורה הוא קיום העולם, שקיום עש"מ הוא ע"י עשה"ד כו', וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. וכן ארז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקיימו ישראל את התורה כו', וכן איתא בזהר באורייתא אתקיים עלמא כו', וכן אמרו בזהר ובמד"ר ע"פ עשרה עשרה הכף בשקל הקדש שעה"ד מכוונים נגד עשרה מאמרות, שע"י עשה"ד נמשך קיום העולם, וכן אמרו שצעוד במד"ר ויקהל פמ"ח אלה תולדות השמים והארץ אלה בזכות מי נבראו ובזכות מי הן עומדים בזכות ואלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי נבראו ובזכות מי הן עומדים בזכות אלה העדות והחוקים כו', שנמצא בזכות התורה עומדים שמים וארץ, וכן כתיב אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, בראתי בגימ' תרי"ג, וי"ל מה שייכות קיום העולם לתורה דוקא, שהרי ברה"ע הי' קודם מ"ת כו'.

אך הענין הוא, דהנה כתיב אתה הוא הוי' לבדיך³ אתה עשית את השמים כו', והנה את עשית את השמים כו' כתיב חסר ה', והיינו כי אתה הוא הוי' לבדיך זהו ע"ד מ"ש עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והיינו שזה קאי על עולם האצי', וזהו עד שלא נברא העולם דהיינו עולם הבריאה הי' הוא ושמו בלבד, שהי' מאיר שם בחי' גילוי אוא"ס ממש ואיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד כו', וכמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו כו' שנת' בכ"ד שכל הנק' בשמי קאי על עולם האצי'⁴, שנק' בשם שמי, וא"כ הי' הוא ושמו קאי ג"כ על עולם האצי'. וזהו אתה הוא הוי' לבדיך מלא בה', והיינו שבאצי' מאיר כל הה' פרצופים בשלימות שהם כנגד ד' אותיות של שם הוי' וקוש"י כו' שהוא בחי' כתר חו"ב וז"א ומל'. אך את עשית את השמים כו' חסר ה', והיינו שכדי שיתהוה בחי' עולמות בי"ע חסר ה' שאינו מאיר שם בחי' ה' פרצופים בשלימות כי אימא מקננא בכורסיא, אבל בחי' חכ' וכתר אינו מאיר שם, וביצי' מאיר רק בחי' ז"א וזהו חסר ה', והיינו שהוא ע"ד מ"ש בהבראם בה' בראם, שהה' הוא זעירא, והיינו שיש ג' בחי' אותיות אתוון רברבין ואתוון בינוני' ואתוון זעירין⁵, וכל התורה היא באתוון בינונים, ואתוון זעירין היינו שהוא בחי' קטנות וצמצום, וזהו חסר ה' שנתצמצם בחי' הה' שאינו מאיר שם בשלימות כו' שהוא בחי' אתוון זעירין כו'. ולהבין מהו אתוון זעירין, הענין הוא דהנה כתי' ואת תדבר אלינו אמר להם משה התשתם את כחי כנקבה, והיינו כי את חסר ה' הוא לשון נקבה, והנה גם כאן שנא' את עשית את השמים שהוא לשון נקבה, והיינו שיש שני בחי' אותיות וכמ"ש בזהר ע"פ לסוסתי ברכבי פרעה שיש סוסים נוקבין וסוסים דוכרין⁶, סוסים הוא בחי' אותיות וכמ"ש במ"ת כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה שנת' בכ"ד שצאשהם בחי' אותיות⁷, ויש שני בחי' אותיות דוכרין ונוקבין, והיינו שיש בחי' אותיות דמ"ה וב"ן, ב"ן בגימט' בהמה שהוא בחי' אתוון נוקבין שהתהוות בי"ע הוא רק מבחי' אותיות דשם ב"ן, וזהו בחי' אתוון זעירין כו', משא"כ באצי' מאיר שם בחי' שם מ"ה כו'.

אך הנה זהו בתחלת ברה"ע, ואמנם ע"י התורה ממשיכים מבחי' אתה הוא הוי' לבדיך בבחי' אתה עשית את השמים, כי תורה היא בחי' ה' חומשי תורה שהוא מבחי' ה' עילאה אתה הוא ה' לבדיך כו', וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל ס"פ האזינו שחמשה חומשי תורה הם כנגד חמשה פרצופים דאצי' שזהו ענין אתה מלא ה' כנ"ל. וזהו מ"ש תורת ה' תמימה משיבת נפש כו' שיש שם ג' פסוקים שהם מן שתים שתים פסקה, וכל פסקה ופסקה מן חמשה תיבות כמ"ש במד"ר נשא⁸ פי"ג דרנ"ד ב' בקרבן נתנאל, והיינו לפי שהוא מבחי' ה' עילאה בבחי' ו' מדות ו' סדרי משנה⁹. וזהו מ"ש נגילה ונשמחה בך, שע"י בך שהוא בחי' ך"ב אותיות התורה עי"ז נגילה ונשמחה בך דהיינו בעצמותו ומהותו ית' כו'. וזהו שע"י התורה נתקיים העולם, שהוא המשכה מבחי' אתה הוא הוי' לבדיך כו' בבחי' אתה עשית את השמים כו' שמתחלה הי' חסר ה' כו', וע"י התורה נתמלא החסרון. וזהו הילך בתורתי שהילוך הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כו'.

ב) אך הנה א"א להיות המשכה מלמעלה למטה בלתי שיהי' מתחלה העלא' מלמטה למעלה, וכמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, והנה העלאה זו הוא בחי' תפלה.

ובזה יובן מה שהמלאכים ביקשו את התורה¹⁰ וכמ"ש תנה הודך על השמים והשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם כו', ולכאורה הלא בלתי יצה"ר יכולים לקיים יותר¹¹ את התורה, ומה זו תשובה על שאלתם. אך הענין הוא דהנה יתרון האור הוא מתוך שצבהחשך דוקא, כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, ואז יכול להיות המשכת התורה כי התורה נמשכה בכל יום, וזהו שאנו מברכין נותן התורה שמשמעו לשון הוה¹² והיינו שתמיד נמשך המשכת התורה, וכדי שיומשך המשכת התורה זהו ע"י אתכפי' סט"א דוקא. וזהו שניתנה התורה במדבר דוקא לפי שמדבר הוא מדבר העמים שהוא היפך מא"י, כי בא"י נמשך השפעות דקדושה כו', משא"כ מדבר הוא היפך מזה, לכן ניתנה התורה דוקא במדבר כדי להפוך את המדבר, וכד אתכפי' סט"א כו', וזהו ימצאהו בארץ מדבר יסובבנהו כו'. והנה בחי' אתכפי' זו הוא נעשה ע"י התפלה, כי הנה תפלה נק' בשם אכילה וכמ"ש באתי לגני אכלתי יערי עם דבשי כו', יערי הוא בחי' יוצר אור, דבשי הוא בחי' ק"ש¹³, והיינו שכמו למשל האכילה הוא בחי' בירור שהטוב והמובחר שבמאכל נתהפך לדם האדם ועולה ללב ומוח, והפסולת נדחה לחוץ, וכך הוא ענין התפלה הוא בחי' בירור הטוב והרע וכמ"ש רוממות אל בגרונם עי"ז נעשה חרב פיפיות לעשות נקמה כו' שהוא בחי' הרע שבו עצמו כו'. וזהו מ"ש מצרף לכסף וכור לזהב¹⁴ ואיש לפי מהללו, שבמהללו בתפלה מצרף, שהגו סיגים מכסף, והמובחר נבלע באלקות ואהבת בכל לבבך כו', והפסולת נדחה לחוץ בשמ"ע באמרו סלח לנו ואשמנו להעביר פסולת ולדחותו. וזהו שבתפלה דוקא אנו אומרים סלח לנו¹⁵ כי חטאנו, והיינו שקודם התפלה דרך איש ישר בעיניו, אך ע"י התפלה שהיא בחי' רוממות אל בגרונם התבוננות באלקות עי"ז הוא מרגיש את הרע שבנפשו, ואפי' הרע הדק הוא ג"כ מרגיש, וזהו ענין בירור שנתברר הרע מן הטוב ונעשה אתכפי' סט"א, ולזה נק' התפלה בשם אכילה כו'. ולזה המלאכים שאין להם יצה"ר לא ניתנה התורה להם לפי שאין להם בחי' בירור הרע כו'. וזהו מ"ש הילך בתורתי שהוא כולל ב' בחי' הילוך דהיינו ממטה למעלה שהוא בחי' תפלה ומלמעלה למטה שהיא בחי' תורה, כי המשכת בחי' תורה א"א להיות אלא אחר התפלה. וזהו משארז"ל אבא בנימין אומר כל ימי הייתי מצטער על תפלתי שתהא סמוכה למטתי דוקא, בכדי שיהי' תחלה תפלה ואח"כ תורה¹⁶ כו'.

ג) והנה כמו שיש ב' בחי' הילוך בכל ימי השבוע כמו"כ בשבת יש ג"כ ב' בחי' הילוך, וכמשארז"ל א"ר יוחנן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן שצגמיד היו נגאלים, שיש ב' בחי' שבת¹⁷, דהיינו בכל שבת יש ב' בחי' מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, וזהו כהלכתן ב' בחי' הילוך, דהיינו שבת דמעלי שבתא הוא בחי' העלאה ממטה למעלה וכמ"ש כי ששת ימים עשה ה' כו' וביום השביעי שבת כו', דהיינו כמו למשל מי שעשה מלאכה שמחשבתו ושכלו מתלבש במעשה ההיא ואח"כ כששובת מהמלאכה אז חוזר שכלו ומח' למקורו ושרשו, כמו"כ למעלה אף שאין שייך בחי' שביתה ממלאכה שהרי לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה עולמו אעפ"כ מה שנתלבש בבחי' עש"מ שהוא בחי' מילין דהדיוטא ולאו אורחא דמלכא לאשתעי כו', ובשבת שהוא בחי' שביתה מעש"מ שהוא בחי' העלאה למקורו ושרשו כו', וזהו שבת דמעלי שבתא שהוא בחי' העלאה כו', ושבת דיומא הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט שהוא בחי' המשכת תענוג עליון וכמ"ש וקראת לשבת ענג אז תתענג על הוי' כו', וזהו ענין ב' שבתות כהלכתן כו'.

וההפרש שבין ההילוך שבכל ימי השבוע ובין בחי' ההילוך שבשבת¹⁸, והיינו שבשבת הוא בבחי' פנימיות, ובחול הוא רק בחי' חיצוני', שתפלה ותורה דשבת הוא באופן אחר ממש מבחי' תפלה ותורה דחול¹⁹. וע"ד שאנו רואים ההפרש שבין אכילה דחול לבחי' אכילה דשבת²⁰, וכמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, בטן רשעים תחסר קאי על בחי' אכילה דחול שהוא לברר את הניצוצות דקדושה שנפלו בשבה"כ לבחי' ק"נ, וע"י האכילה שאדם אוכל ומברך תחלה וסוף עי"ז הוא מברר הניצוצות ומעלה אותם לקדושה כי אמלאה החרבה (יחזקאל ך"ו ב'), וכשנעשה בטן רשעים תחסר, חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורישנו אל, נתמלא ירושלים דקדושה כו'. אך בחי' אכילת שבת אינו ע"ד בחי' בירור, כי בשבת בורר אסור, רק הוא ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו, נפשו הוא בחי' נפש דוד שהוא בחי' מל', וצדיק אוכל לשובע נפשו הוא בחי' המשכה מבחי' צדיק חי עלמין שהוא בחי' יסוד בבחי' נפשו, וזהו לשובע נפשו שהוא ע"ד מ"ש ואכלתם לחמכם לשובע, שובע שמחות כו', שהוא המשכת פנימי' ומשביע לכל חי רצון, המשכת הרצון העליון, ואין באכילה זו בחי' פסולת כלל. וכך יש הפרש בין תפלת החול שהיא בבחי' בירור הרע, אבל בשבת התפלה הוא שנמשך ענג וקראת לשבת ענג, ולכן אין אומרים סלח לנו בשבת שאין בו בירור כו'.

וזהו ענין ב' שבתות כהלכתן ב' בחי' הילוך שיש בשבת. אך הנה אעפי"כ א"א להגיע לבחי' ב' שבתות כהלכתן הנ"ל כ"א ע"י בחי' הילוך שבחול, הילך בתורתי כו', כי מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, ולכן ארז"ל בפ"ז דשבת דס"ט ע"ב היה שצדמהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד, שלכאו' מפני מה אינו משמר שבת תחילה, אלא מפני שא"א להגיע לבחי' הילוך דשני שבתות כהלכתן כ"א ע"י שימנה ששה ימי החול תחלה שהוא בחי' העלאה בתפלה והמשכה דתורה שבחול, וע"י שטרח בע"ש היינו בבחי' הבירור דחול עי"ז יאכל בשבת הוא בחי' תפלה ותורה דשבת שנמשלו ג"כ לאכילה רק שבשבת האכילה היא לשובע נפשו שאין בו פסולת כנ"ל.

ד) אך הנה ב' בחי' הילוך אלו²¹ הם רק בבחי' אתעדל"ת אתעדל"ע, ואמנם כדי להיות ב' בחי' אלו בין בחול ובין בשבת הוא ע"י המן, כי במן נא' ותעל שכבת הטל, שהיא מבחי' טל שאין לו הפסק וכמשארז"ל כנס"י שאלו שלא כהוגן ויבא כגשם לנו והקב"ה השיבם כהוגן אהי' כטל²² לישראל, כי ענין ויבא כגשם זהו באתעדל"ת אתעדל"ע וכמ"ש ואד יעלה מן הארץ והשקה כו', שכשיש העלאה מלמטלמ"ע אזי נמשך הגשם להשקות כו', אבל כשלא יש בחי' העלאה אינו נמשך מצד עצמו, אבל הקב"ה השיבם כהוגן אהי' כטל כו' שאינו פוסק לעלמין והוא מבחי' אתעדל"ע מצד עצמו שלא ע"י אתעדל"ת. ולכן כשאמר אלי' חי ה' אם יהי' טל ומטר פעל על המטר שלא ירד כ"א ע"פ דברו, אבל לא על הטל כי טל לא מיעצר שהוא בחי' אתעדל"ע גם כשלא יש בחי' אתעדל"ת כו', והיינו כי טל הוא בחי' אור וכמ"ש כי טל אורות טליך, והנה אור הוא למעלה מבחי' מים²³, כי מים הוא יורד מגבוה לנמוך שהוא בחי' תורה שנק' מים, משא"כ טל שהוא בחי' אור הוא למעלה מבחי' מים, שהוא בחי' סתים שבתורה כי אורייתא סתים וגליא כו'.

וזהו מ"ש במן והוא כזרע גד לבן (בפ' בשלח ט"ז ל"א), וארז"ל (יומא דע"ה ע"א) גד הוא בחי' אגדה²⁴, והנה באגדה מלובש בחי' פנימי' התורה בחי' טעמי תורה, וכמ"ש רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו, והיינו שע"י המן הי' מתחבר סתים שבישראל בבחי' סתים שבתורה, כי ע"י גליא שבתורה מחברים בחי' גלי' שבנש"י בבחי' גלי' שבתורה, אך ע"י המן הי' מתחבר בחי' סתים שבנש"י בבחי' סתים שבתורה שהוא בחי' טל אורות. וזהו משארז"ל (כתובות די"א ע"ב) כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט ישעי' סוף רמז רצ"ח גרס כל המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו.

שצהועוי"ל כזרע גד הוא בחי' גמול דלים²⁵, דל הוא בחי' יצ"ט, וכמ"ש אשרי משכיל אל דל שקאי על היצ"ט, כי היצ"ט נק' דל ע"ש שנא' בו ילד חכם ומסכן, אבל היצה"ר נק' מלך זקן וכסיל, ופי' גמול דלים שהוא בחי' גומל חסדים טובים לבחי' דל, דהיינו שהמן הי' נותן כח ביצ"ט להתגבר על היצה"ר שהוא בחי' אתעדל"ע המעורר בחי' אתעדל"ת כו', וזהו כזרע גד לבן. ופי' לבן הוא ע"ד מ"ש וישכם לבן בבוקר, ואח"כ נא' ויעקב הלך לדרכו, והיינו שכדי שיהי' בחי' ויעקב הלך לדרכו שהוא בחי' ב' מיני הילוך הנ"ל, זהו ע"י וישכם לבן בבקר שהוא בחי' לבן דקדושה²⁶ בחי' לובן העליון שהוא בחי' לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקי, ומשם נמשך המשכה בבחי' בקר דאברהם בחי' חסד כמ"ש וישכם אברהם בבקר להמשיך רחמים להיות מעורר אתעדל"ת ולהיות אתעדל"ע תלוי באתעדל"ת, וזהו מ"ש במן עומר לגולגולת שהוא בחי' המשכה מבחי' ושער רישי' כעמר נקי כו'. וזהו ג"כ שבציצית הוא משיכיר בין תכלת ללבן, כי ציצית הוא ג"כ המשכה מבחי' ושער רישי' כו'. וזהו שנק' מן כי מן הוא ע"ש ה' מנת חלקי וכוסי כו', וכמשארז"ל ע"פ ויצא מבת ציון כל הדרה מן כתי', שיש לנו מנה אחת ה' מנת חלקי, והיינו ששרש של המן נמשך מבחי' ה' מנת חלקי כו' תומיך גורלי, שבחי' גורל הוא שלמעלה מהשכל וטו"ד²⁷, וזהו שהמן הי' כדי שיהי' יוכל להיות אח"כ קבלת התורה כו'.

וזהו שנק' לחם אבירים, והיינו אבירים הוא ע"ד משארז"ל ע"פ שמעו אלי אבירי לב²⁸ הרחוקים מצדקה שכל העולם כולו ניזון בצדקה של הקב"ה והם ניזונים בזרוע לפי שהם צדיקים גמורים, ולכך נק' אבירי לב דהיינו שיש להם בחי' אהבה דבכל מאדך, וכך המן נק' לחם אבירים שהמן נותן כח שיהי' להם בחי' אהבה דבכל מאדך כו', וכמ"ש מידי אביר יעקב, יעקב הוא בחי' מ"ש ויעקב הלך לדרכו שהוא ענין תומ"צ, ואביר יעקב הוא הכח שיוכל לקיים תומ"צ, ולכך נק' המן לחם אבירים לפי שהוא הכח על תומ"צ כו'.