תקעו בחדש שופר
תקכגתקעו בחדש שופר
בס"ד
תקעו בחדש שופר1 בכסא ליום חגינו2, וצ"ל ענין בחדש סתם ולמה לא אמר בחדש השביעי, כמ"ש בחדש השביעי3 כו', ורז"ל דרשו בכסא איזהו חג שהחדש מתכסה4 כו' ולכאו' למה לו ליתן סימן וליסתום דבריו, ומדוע מרע"ה ביאר בפירוש ודוד סתם דבריו כו'.
ולהבין זה צ"ל פי' וענין בחדש שהוא בחי' התחדשות5 מהו ההתחדשות הלא עולם כמנהגו נוהג6 כו', וגם הלא ובטובו מחדש בכיו"ת7, וכן צ"ל מה דמשמע שע"י תקעו עי"ז הוא שנמשך ההתחדשות, וכמארז"ל אמרו לפני מ' זכרונות שופרות כו' ובמה בשופר8. ובכדי להבין כ"ז צ"ל ענין קריאת ש' ר"ה שבתו' נק' יום הזכרון9 ומהו שחדשו לקרותו בשם ר"ה. אך הענין הוא דבהיות ידוע שהאדם בחיר הנבראים10 שנברא ונוצר ביום ששי למע"ב11 הוא ר"ה12 יש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים13, וחז"ל שמנו האברים לא מנו את האברים הכללים תקכדכ"א הפרטים לבד, ולכן הראש לא נמנה ברמ"ח אברים להיות כי הראש כולל כללות כל החיות, וכמארז"ל בילקוט ריש משלי14 היכן החכ' שרוי' ר"א בראש15, וזהו כדעת דהע"ה, וכתי' ראשית חכ'16, ועש"ז נק' ראש לפי שהוא ראש לכל האברים וכוללם כולם ולכן אינו נמנה בפרטיות דרמ"ח כו' (ולדעת ר"י הוא בלב ולכן גם הלב אינו נמנה כו'). והנה כמו שהוא בנפש כ"ה בעולם ובשנה ג"כ.
והענין דהנה יעקב אמר אכן יש הוי' במקום הזה16, ולכאו' הלא את השמים כו' אני מלא17, וכתי' מלכ"כ18 ובזהר שלית אתר פנוי מיני'19, וא"כ מהו במקום הזה. אך הענין הוא באם20 היות שאני מלא עכ"ז זהו בהעלם לבד, אבל במקום הזה הוא מקום המקדש יש הוי' שמאיר גילוי ש' הוי', וזהו שתרגם אונקלוס לית דין אתר הדיוט21, פי' הדיוט בגימ' מט"ט22 והוא שרו ש"ע23 שההנהגה נמשך ונשפע ע"י והוא כגרזן ביד החוצב25 בו24, ואיתא בזהר עליו הדיוט איהו לגבי מארי'26 כו'. ולכן א' יעקב לית דין אתר הדיוט, פי' שע"מ נק' בשם מילין דהדיוטא27, והגם שזהו שרש מקור כל הנבראים והנוצרים והנעשים מ"מ נק' מילין דהדיוטא מפני שלגבי הקב"ה נק' זה דבר הדיוט וכמו המלך הגדול שמשבחי' אותו בצרורות כמ"ש בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר בפ' אחרי28, ועש"ז נק' שרו ש"ע בשם הדיוט מפני כי ההשפעה שנשפע במה שנברא בע"מ שהם מילי דהדיוטא נמשך ע"י, נק' בשם הדיוט, ולכן הדיוט איהו לגבי מארי, אבל במקום המקדש מאיר ש' הוי' לכן לית דין אתר הדיוט כ"א יש הוי' במקום הזה, והיינו כי מקום המקדש הוא כמו ראש האדם בכלי הנפש כן מקום המקדש בעולם הוא כמו כלי הראש כו'.
תקכהועד"ז יובן בשנה שהוא בחי' זמן, שהגם שבטובו מחדש בכיו"ת מע"ב אמנם זהו כמו החיות בפרטי האברים והגידים, אך ר"ה הוא יום הכללי שכולל כלליות השנ"ה ימים שהם פרטים, ונחלקי' לי"ב ראשי חדשים שכל ר"ח כולל כלליות החיות מן החדש30, נגד י"ב צירופים29 כו', ור"ה יום ברוא האדם הוא הכולל כלליות כל החיות לכל השנה31, ולכן אז הוא הדין והמשפט על כלליות ההעלאות מ"ן משנה העברה, להיות כי בער"ה אם (צ"ל עם)33 חשיכה מסתלק החיות32 דשנה העברה, ונצרך שיומשך חיות חדש וע"ז הוא הדין ומשפט דר"ה, וזהו שאומרים34 מל' זכרונות כו' שמעוררים הרצון דאנא אמלוך35 ומבקשים מלוך על כל העולם כולו בכבודך36 ומזכירים לפניו זכרונות דרבים37, כי באמת אינו תופס מקום כלל, לכן צריכים לזכרונות כו', אך במה בשופר.
ולהבין שורש ענין השופר צ"ל מ"ש מן המיצר קראתי י"ה38 ענני במרחב י"ה, וקאי על השופר שצדו הא' צר והשני רחב, והענין הוא דהנה נודע כי רמ"ח פיקודין הם בחי' רמ"ח אברי' דמלכא39 פי' וענין אברי' נודע ממ"ש במ"א שההפרש בין אברים לכלים זהו שהאבר ממשיך חיות הנפש40, ולא כמו הכלי שהוא מקבל לבד, אבל אינו ממשיך כמ"ש מזה במ"א, ועד"ז יובן בענין הרמ"ח פקודין שנמשלים לבחי' אברי' להיות כי ע"י עשיית המצות ממשיכים המשכות אוא"ס שיומשך בכלים מכלים שונים, ועי"ז נמשך בחי' תוס' וריבוי אורות בעולמות שזהו עיקר מכון41 מבחי' בריאות העולמות42 כמ"ש אנכי עשיתי ארץ43 ואדם עלי' בראתי בראתי בגימ' תרי"ג44 שקיום התרי"ג זהו עיקר מכוון מה שנמשך מבחי' אנכי מי תקכושאנכי45 להיות בריאת הארץ כו', וע"י קיום המצות נמשך השלמת הרצון דאנא אמלוך מה שעלה ברצונו כו', וענין התוס' אורות היינו כי שרש הבריאה זהו רק מבחי' מל' שהוא מה ששמו נק' עלי', שענין השם הוא בחי' הארה לבד אבל ע"י רמ"ח פקודין ממשיכים בחי' רמ"ח אברי' דמלכא שנודע ההפרש שבין בחי' מל' למלכא46 שבחי' מל' היא הארה כנ"ל אבל מלכא קאי על אוא"ס עצמותו ית' בחי' ש' הוי' כו', ש' העצם47 כו' להיות דירה בתחתונים היינו שיומשך מבחי' י"ב צירופי הוי' שלמעלה מבחי' שרש התהוות העולמות שלכן לא נזכר ש' הוי' בע"מ48, שיומשך בי"ב צירופי אד' שרש ומקור התהוות העולם, כנודע שקריאת ש' אד' הוא מל' אנת אשתמודעא אדון על כולא49 (ונודע כי ש' אד' וש' אלקים שנז' בע"מ50 הכל חד51 הוא כו'), וזהו עיקר מכוון בריאת העולם כו'.
ועפי"ז יובן ענין ר"ה, שבר"ה הוא הדין והמשפט על גילוי כלליות החיות שיומשך על שנה החדשה שזהו לפי ערך ההעלאות מ"ן של התומ"צ דשנה העברה, וזהו שא' אמרו לפני מל' כדי שתמליכוני פי' כדי לעורר את בחי' הרצון דאנא אמלוך, שבתחילת הבריאה הי' זה מצד בחי' כי חפץ חסד52 הוא53, וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט להטיב כו'54, שזהו מצד טבע הטוב להטב55 כו', אכן כעת תלוי לפי ערך העלאת מ"ן של מעשה התחתונים56.
הערות
עמוד תקכג
- 1. תקעו בחדש שופר : לע"ע מצאנו רק הנחות מדרוש זה והם: א) גוכתי"ק [הנחת — ראה לקמן על יד הערה 33] כ"ק אדמו"ר מהורש"ב והיא הנדפסת כאן (נרשם רק חלק). ב) הנחה אחרת נדפסה לקמן בחלק ההנחות [ושם הכותרת: בס"ד ר"ה נאמר בליל ב' ש' תרמ"ב].
- 2. תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו : תהלים פא, ה.
- 3. בחדש השביעי : אמור כג, כד. ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן שמביא הכתוב: ובחדש השביעי . . יום תרועה — פינחס כט, א.
- 4. איזהו חג שהחדש מתכסה : ר"ה ח, סע"א ואילך.
- 5. בחדש שהוא בחי' התחדשות : ראה לקו"ת נצבים מז, א.
- 6. עולם כמנהגו נוהג : ע"ז נד, ב.
- 7. ובטובו מחדש בכיו"ת : ברכת יוצר.
- 8. אמרו לפני מ' . . ובמה בשופר : ראה ר"ה טז, סע"א. לד, ב.
- 9. שבתו' נק' יום הזכרון : נוסח ברכת היום בתפלה ובקידוש. ראה גם (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן שכותב: ”יום תרועה, יום זכרון תרועה" — אמור שם [בהוספת תיבת: יום]. ראה גם אוה"ת ר"ה ע' א' שיז ואילך.
- 10. שהאדם בחיר הנבראים : ראה גם עבודת הקודש חלק התכלית פ"ב — פ"ו. סה"מ תר"ם ח"א ע' סה. וש"נ.
- 11. שהאדם . . ביום ששי למע"ב : בראשית א, כו-כז.
- 12. ביום ששי למע"ב הוא ר"ה : ראה פדר"א רפ"ח. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמ.
- 13. רמ"ח אברים ושס"ה גידים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וירא ישראל את היד הגדולה פ"ב. וש"נ.
עמוד תקכד
- 14. בילקוט ריש משלי : ראה שם א, א (רמז תתקכט). מדרש משלי שם (ובשניהם: היכן (היא) החכ' מצוי']. ראה גם סה"מ תרל"ח ס"ע תסב ואילך. וש"נ.
- 15. ר"א בראש : בילקוט שם: ר"א אומר בראש.
- 16. ראשית חכ' : ראה גם (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן ובהערה 13.
- 16. אכן יש הוי' במקום הזה : ויצא כח, טז. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' פ"ב ובהנסמן שם.
- 17. הלא את השמים . . מלא : ירמי' כג, כד.
- 18. מלכ"כ : לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 22 כותב: מלא כה"כ — ישעי' ו, ג.
- 19. שלית אתר פנוי מיני' : ראה ת"ז תנ"ז צא, ב. ת"ע קכב, ב. ס' האמונות והדעות לרס"ג מ"ב, פי"ג. תניא פכ"א ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. לקו"ת בהר מא, א. שם בהוספות נב, ג.
- 20. באם : אוצ"ל: דאם.
- 21. שתרגם אונקלוס לית דין אתר הדיוט : לויצא כח, יז. ראה אוה"ת בא כרך ז ע' ב'תרכד.
- 22. הדיוט בגימ' מט"ט : כ"ה בגוכתי"ק.
- 23. מט"ט והוא שרו ש"ע : ראה יבמות טז, ב ובתוס' שם. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתעא. במדבר ח"ב ע' תשצ. דברים ח"ג ע' תשצד. סה"מ תר"ם ח"א ע' ד. וש"נ.
- 25. כגרזן ביד החוצב בו : מו"נ ח"ג פכ"ט. זהר בראשית לו, א. ישעי' י, טו.
- 24. מט"ט . . והוא כגרזן ביד החוצב בו : ראה גם סה"מ תר"ם ח"א שם. ח"ב ע' תרפ. ולהעיר מסה"מ תרכ"ט ע' קסה.
- 26. הדיוט איהו לגבי מארי' : ראה זהר רע"מ תצא רעו, א.
- 27. שע"מ נק' בשם מילין דהדיוטא : ראה זהר בהעלותך קמט, ב. סידור שער התפלה יח, סע"ד. לקו"ת שבהערה הבאה. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' פ"ב הערה 83.
- 28. בלק"ת בד"ה . . בפ' אחרי : כה, ד.
עמוד תקכה
- 30. ר"ח . . החיות מן החודש : ראה לקו"ת ר"ה נח, סע"א. סה"מ תר"ם ח"א ע' א. וש"נ.
- 29. לי"ב ראשי חדשים . . י"ב צירופים : ראה פרדס שער השערים שי"ג, פ"ג. משנת חסידים סדר מועד מס' ניסן ואילך (בכוונת כל חדש). ועוד. מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' מט ואילך. מאמרי אדה"א במדבר ח"א ע' קמ.
- 31. ור"ה . . החיות לכל השנה : ראה לקו"ת נצבים מו, ב. רע"ד. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' רסג. ע' שצ.
- 33. אם (צ"ל עם) : כ"ה בגוכתי"ק.
- 32. בער"ה . . עם) חשיכה מסתלק החיות : ראה אגה"ק סי"ד (קכ, ב. קכא, רע"א). לקו"ת ר"ה נג, ד. המשך וככה תרל"ז רפפ"א. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקמא. ע' תרעה. תשי"א ע' 33. סה"מ מלוקט ה' ע' ה. לקו"ש האזינו כרך ט ע' 220.
- 34. וזהו שאומרים : במוסף דר"ה.
- 35. דאנא אמלוך : נסמן (לעיל בחלק המאמרים) במאמר ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום הערה 17.
- 36. מלוך על כל העולם כולו בכבודך : תפלת העמידה לר"ה (בסידור אדה"ז תיבת כל ליתא). ראה סדר תפלות כל השנה — הברכות האמצעיות — ברמב"ם סוף חלק אהבה.
- 37. ומזכירים לפניו זכרונות דרבים : ראה ר"ה לב, ב. שו"ע אדה"ז הל' ר"ה סתצ"א, ס"י.
- 38. מן המיצר קראתי י"ה : תהלים קיח, ה.
- 39. רמ"ח פיקודין . . אברי' דמלכא : ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא רפכ"ג. סידור שער החנוכה רפ, א. שע"ת עב, ג הערה 17.
- 40. שהאבר ממשיך חיות הנפש : ראה גם (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 45. סה"מ תרל"א ח"א ע' רלח. וש"נ. תרל"ח ע' מט. וש"נ.
- 41. מכון : כ"ה בגוכתי"ק.
- 42. בריאות העולמות : ראה גם תניא פכ"א כז, א ובלקוטי לוי יצחק שם. לעיל הנחה ד"ה אז ישיר משה ובהערה 90.
- 43. אנכי עשיתי ארץ : ישעי' מה, יב.
- 44. בראתי בגימ' תרי"ג : ראה רמ"ז לזהר ויגש רה, ב. (קז, ב בדפי הספר). לעיל הנחה ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 173.
עמוד תקכו
- 45. אנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
- 46. ההפרש . . מל' למלכא : ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' תלז.
- 47. ש' הוי' . . ש' העצם : ראה כ"מ לרמב"ם הל' ע"ז פ"ב, ה"ז. פרדס שער שם בן ד' שי"ט, פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תכו. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את הוי' אלקיכם בסופו.
- 48. לא נזכר ש' הוי' בע"מ : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ועבדתם את ה' אלקיכם ובהערה 37.
- 49. אנת אשתמודעא אדון על כולא : ת"ז בהקדמה יז, ריש ע"ב. ראה תו"א מג"א קיז, ג. לקו"ת אמור לב, ב. שער היחוה"א רפ"ז.
- 50. ש' אד' . . שנז' בע"מ : כ"ה בגוכתי"ק.
- 51. ש' אד' וש' אלקים . . הכל חד : ראה לקו"ת ש"ש סה, ד. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ראה קראתי בשם ובהערה 94.
- 52. שבתחילת הבריאה . . חפץ חסד : ראה ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, ספ"ו. לקו"ת אחרי כה, סע"ג. נצבים מז, ב. שעה"י פי"א. ש"א ל, א הערה 15. סה"מ תרל"ח ס"ע מז ואילך ובהנסמן שם. (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 69.
- 53. כי חפץ חסד הוא : מיכה ז, יח.
- 54. כשעלה ברצונו הפשוט להטיב כו' : ראה ע"ח דרוש עגו"י ש"א, ענף ב (כשעלה ברצונו הפשוט). שער הכללים בתחילתו (להיטיב לברואיו).
- 55. טבע הטוב להטב : ראה עמק המלך שער שעשועי המלך בתחילתו. שומר אמונים ויכוח שני סי"ד. שער היחוה"א פ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. ולהעיר משו"ת חכם צבי סי"ח.
- 56. מעשה התחתונים : ע"כ נרשם בגוכתי"ק. ראה ההמשך (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן.
תניא, ליקוטי אמרים כ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם; שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר, הֲרֵי הֶבֶל הַדִּבּוּר שֶׁבְּפִיו הוּא מוּרְגָּשׁ וְנִרְאֶה דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מוּבְדָּל מִשָּׁרְשׁוֹ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין דִּבּוּרוֹ מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֵין דָּבָר חוּץ מִמֶּנּוּ, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ, וְלָכֵן, אֵין דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּדִבּוּרֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם [כְּמוֹ שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתֵּינוּ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וְגוֹ׳״].
וְלֹא נִקְרָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״, רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁדִּבּוּר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּאָדָם הוּא מְגַלֶּה לַשּׁוֹמְעִים מַה שֶּׁהָיָה צָפוּן וְנֶעְלָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כָּךְ לְמַעְלָה – בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, יְצִיאַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי לִבְרוֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם, נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״.
וְהֵן הֵן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהִשִּׂיגוּ הַנְּבִיאִים בְּמַרְאֵה נְבוּאָתָם.
וַהֲרֵי דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּבְיָכוֹל מְיוּחָדוֹת עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד; דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹדָן בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ, אוֹ בִּתְשׁוּקָה וְחֶמְדָּה שֶׁבְּלִבּוֹ קוֹדֶם שֶׁעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בָּהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת, שֶׁאָז, הָיוּ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר הַזֶּה, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה זוֹ – בְּכֹחַ בַּלֵּב וּמְיוּחָדוֹת שָׁם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּשָׁרְשָׁן, שֶׁהֵן הַחָכְמָה וְשֵׂכֶל שֶׁבַּמּוֹחַ וְחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה שֶׁבַּלֵּב.
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מְיוּחָדוֹת דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, גַּם אַחַר שֶׁיָּצָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאוֹת הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מְיוּחָד עִמּוֹ קוֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אֶל הַבְּרוּאִים הַמְקַבְּלִים חַיּוּתָם מִבְּחִינַת דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּבְחִינַת יְצִיאָתוֹ כְּבָר אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעִלָּה לְעָלוּל וִירִידַת הַמַּדְרֵגוֹת בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, עַד שֶׁיּוּכְלוּ הַבְּרוּאִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם וְהִתְהַוּוּתָם מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְכָל הַצִּמְצוּמִים הֵם בְּחִינַת ״הֶסְתֵּר פָּנִים״, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת גִּילּוּי רַב שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַתַּחְתּוֹנִים לְקַבֵּל, וְלָכֵן גַּם כֵּן נִדְמֶה לָהֶם אוֹר וְחַיּוּת הַדִּבּוּר שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר מוּבְדָּל מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – כְּמוֹ דִּבּוּר שֶׁל אָדָם מִנַּפְשׁוֹ.
אַךְ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵין שׁוּם צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם מַסְתִּיר וּמַעֲלִים לְפָנָיו, וְ״כַחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה״, כְּדִכְתִיב: ״גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְגוֹ׳״, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַצִּמְצוּמִים וְהַלְּבוּשִׁים דָּבָר נִפְרָד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְלָכֵן קַמֵּיהּ – כּוּלָּא כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ:
תניא, ליקוטי אמרים כ״ג - הטקסט מספריא
וְעִם כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּבַן וִיבוֹאַר הֵיטֵב בְּתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד״, וּבַתִּיקוּנִים פֵּירְשׁוּ דְּ״רַמַ״ח פִּיקּוּדִין אִינּוּן רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״.
לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְחֶפְצוֹ הָאֲמִיתִּי, הַמְלוּבָּשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, כִּי כָּל חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים, כַּנּוֹדָע.
וְנִמְצָא שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן הוּא לְבוּשׁ הַפְּנִימִי לִפְנִימִית רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁמִּמַּעֲשֶׂה זֶה נִמְשָׁךְ אוֹר וְחַיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָמוֹת.
וְלָכֵן נִקְרָאִים ״אֵבְרֵי דְמַלְכָּא״, דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁאֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הֵם לְבוּשׁ לְנַפְשׁוֹ וּבְטֵלִים לְגַמְרֵי אֵלֶיהָ מִכֹּל וָכֹל, כִּי מִיָּד שֶׁעוֹלֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לִפְשׁוֹט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, הֵן נִשְׁמָעוֹת לִרְצוֹנוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי שׁוּם צִוּוּי וַאֲמִירָה לָהֶן, וּבְלִי שׁוּם שְׁהִיָּיה כְּלָל, אֶלָּא כְּרֶגַע מַמָּשׁ כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן, הוּא בָּטֵל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה לוֹ מַמָּשׁ כְּגוּף לִנְשָׁמָה.
וְכֵן הַלְּבוּשׁ הַחִיצוֹן שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבָּאָדָם הַמְקַיֵּם וְעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא כֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהּ, הוּא מִתְלַבֵּשׁ בַּחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה, וְנַעֲשֶׂה גַּם כֵּן כְּגוּף לִנְשָׁמָה לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וּבָטֵל אֵלָיו לְגַמְרֵי.
וְעַל כֵּן, גַּם אֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הַמְקַיְּימִים הַמִּצְוָה, שֶׁכֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מְלוּבָּשׁ בָּהֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה וְקִיּוּם הַמִּצְוָה, הֵם נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה מַמָּשׁ לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, כְּגוֹן: הַיָּד הַמְחַלֶּקֶת צְדָקָה לַעֲנִיִּים, אוֹ עוֹשָׂה מִצְוָה אַחֶרֶת, וְרַגְלַיִם הַמְהַלְּכוֹת לִדְבַר מִצְוָה, וְכֵן הַפֶּה וְלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהַמּוֹחַ שֶׁמְּהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּבִגְדוּלַּת ה׳ בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל אֵבְרֵיהֶם כּוּלָּם הָיוּ קְדוֹשִׁים וּמוּבְדָּלִים מֵעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה, רַק לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ כָּל יְמֵיהֶם:
אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּמּוֹחַ, וְכֹחַ הַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּפֶּה, שֶׁהֵם לְבוּשִׁים הַפְּנִימִים שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וְכָל שֶׁכֵּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַצְמָהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶם, כּוּלָּם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּיִחוּד גָּמוּר בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֶרְכָּבָה לְבַד, כִּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא הוּא הַדְּבַר הֲלָכָה עַצְמָהּ שֶׁמְּהַרְהֵר וּמְדַבֵּר בָּהּ, שֶׁכָּל הַהֲלָכוֹת הֵן פְּרָטֵי הַמְשָׁכוֹת פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן עַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁדָּבָר זֶה מוּתָּר אוֹ כָּשֵׁר אוֹ פָּטוּר אוֹ זַכַּאי אוֹ לְהֵפֶךְ; וְכֵן כָּל צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים הֵן הַמְשָׁכַת רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ הַמְיוּחָדוֹת בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – כּוּלָּא חַד״, וְלֹא ״אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״ לְחוּד כְּפִיקּוּדִין.
וּמֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְיוּחָד בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, הוּא בְּגִילּוּי לְגַמְרֵי, וְלֹא בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל וּכְלָל, בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית וּלְבוּשֶׁיהָ הַפְּנִימִים, שֶׁהֵם מַחֲשַׁבְתָּהּ וְדִבּוּרָהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי גַּם הַנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ אֵלּוּ – מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כְּיִחוּד דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִפְרָד, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּחוּדָם הוּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז מִיִּחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, מֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא בְּגִילּוּי מַמָּשׁ בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא הוּא הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וְכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים חַיּוּתָם מֵאוֹר וְחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, וְאִם כֵּן, הַחָכְמָה – שֶׁהִיא הַתּוֹרָה – לְמַעְלָה מִכּוּלָּם, וְהִיא הִיא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ הַנִּקְרָא ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ עָלְמִין, רַק מְחַיֶּה וּמֵאִיר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַקִּיף, וְהִיא הִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּבְחִינַת גִּילּוּי מַמָּשׁ – כְּשֶׁעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ״וְאַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי כוּ׳״ [וּמִשּׁוּם הָכֵי יָכוֹל לִסְבּוֹל, מִשּׁוּם דְּלָא חָזֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֶלְיוֹנִים].
וּבָזֶה יוּבַן לָמָּה גָּדְלָה מְאֹד מַעֲלַת הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת, וַאֲפִילוּ מִתְּפִלָּה – שֶׁהִיא יִחוּד עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים [וְהָא דְּמִי שֶׁאֵין תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק, הַיְינוּ מֵאַחַר דְּמַפְסִיק וּמְבַטֵּל בְּלָאו הָכֵי].
וּמִזֶּה יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יִרְאָה גְדוֹלָה בְּעָסְקוֹ בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁנַּפְשׁוֹ וּלְבוּשֶׁיהָ שֶׁבְּמוֹחוֹ וּבְפִיו, הֵם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בָּהֶם, מַה שֶּׁכָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – כְּלָא חֲשִׁיבֵי קַמֵּיהּ וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, עַד שֶׁאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, אֶלָּא, סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בִּבְחִינַת מַקִּיף – לְהַחֲיוֹתָם עִיקַּר חַיּוּתָם, רַק אֵיזוֹ הֶאָרָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּתוֹכָם, מַה שֶּׁיְּכוֹלִים לִסְבּוֹל, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳ אֶת כָּל הַחוּקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳ וְגוֹ׳״ [וְעַל יִרְאָה גְדוֹלָה זוֹ אָמְרוּ: ״אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה״, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֶצְלָהּ ״תַּרְעָא לְדַרְתָּא״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר], אֶלָּא, דְּלָאו כָּל מוֹחָא סָבִיל דָּא – יִרְאָה כָּזוֹ. אַךְ גַּם מַאן דְּלָא סָבִיל מוֹחוֹ כְּלָל יִרְאָה זוֹ, לֹא מִינָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ, מִפְּנֵי פְּחִיתוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ – בְּמַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, אֵין יִרְאָה זוֹ מְעַכֶּבֶת בּוֹ לְמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן:
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ואלו הן דיני המגדף אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים שנאמר ונוקב שם ה' על השם המיוחד חייב סקילה ועל שאר הכינוים באזהרה ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל.